פרשת ויגש

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני,ידבר נא עבדך באזני אדני,ואל יחר אפיך בעבדיך כי כמוך כפרעה וכו' ונפשו קשורה בנפשו,והיה כראותו כי אין הנער ומת והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאולה.

מה היו טענותיו של יהודה אל יוסף?הלא הוא עצמו הוציא את הפסק "הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו? ועתה כאשר הקל מעליו ואמר ליהודה שרק האיש שנמצא בידו הגביע יהיה לעבד,התחיל יהודה להתנגד,מדוע הוא עשה זאת?

אלא בתחילה הוא היה סבור  כי הגיע העת בה ישלמו האחים על מעשה מכירת יוסף,והואיל והם מכרו את יוסף לעבד גם הם צריכים להיות עבדים מידה כנגד מידה.אבל כשנוכח לדעת שרק בנימין צריך להיות עבד הבין שאין זה עונש על מכירת יוסף,שהרי בנימין לא השתתף במכירה כלל,לכן מיד יצא כנגדו בדברים חריפים.(תורת משה)

ויש לשאול,למה יהודה ניגש אל יוסף,הרי יוסף ישב בסמוך אליהם ואף שוחח עם האחים?

אלא אומר האור החיים הקדוש זי"ע,אין גישה זו אלא התקרבות,קירבה נפשית,יהודה הגיע למסקנה כי לא יעלה בידו לשכנע את המלך לשנות את דבריו,אלא אם יחוש יהודה קירבה נפשית אליו,וממילא "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם",ואז גם יחוש כלפיו תחושה דומה ויושפע מדבריו.

ולכאורה למה רצה יהודה לדבר באוזנו שנאמר "באזני אדוני"?ולא ע"י מתורגמן כנהוג?

ויש לישב ע"פ מה דאיתא בגמרא מסכת סהנדרין דף לט,אחד ממלכי אומות העולם פנה לרבי תנחום ואמר לו,הבה ונהיה אנו עמי ועמך ביחד כעם אחד,השיב לו רבי תנחום,טוב ויפה,אך אנו היהודים הננו נימולים ועל כן לא נוכל להיות כמוכם הגויים,אלא אם כן תמולו את עצמכם,אמר לו המלך אכן נצחתני בדבריך,אבל ע"פ החוק מי שמנצח את המלך נזרק לגוב האריות....

מיד קרא למשרתיו והללו אמנם השליכו את הרב לגוב האריות וראו זה פלא האריות נצבו ליד ר' תנחום  והביטו בו בשלוה ולא נגעו בו לרעה,ראה יהודי מומר אחד את המעשה ומיד נכנס בלבו זעם,איך יתכן והאריות לא אכלו אותו?

הוא אמר למלך שבטח האריות לא היו רעבים ולכן הם לא נגעו ברב,כששמע המלך את דבריו קרא למשרתו וציוה להשליך את היהודי המומר לגוב האריות ,מיד הוא הושלך ונאכל בשרו לתיאבון.

נמצא שהמתווכח עם המלך יפסיד ממה נפשך,שגם אם ינצח הרי הוא ניצח את המלך...

וזהו שאמר ויגש אליו יהודה וגו' באוזני אדוני .רצה לומר שאני מבקש לדבר ביחידות עם המלך שאף אחד לא ישמע אותם מדברים ועל ידי כך גם אם יצליח לשכנע את המלך לחזור מדבריו,זו לא תהיה  בושה למלך.(אמרי אליהו)