כריש ארך גף (שם מדעי: Carcharhinus longimanus) הוא כריש גדול החי באוקיינוסים בעלי אקלים טרופי וממוזג. כריש זה מאופיין ומזוהה על ידי סנפיריו הארוכים, אשר קצותיהם לבנים ועגולים.
דג אגרסיבי זה נע בצורה איטית יחסית לכרישים אחרים, אך אף על פי כן, התקיף יותר בני אדם מאשר שאר מיני הכרישים. הוא מהווה סכנה בייחוד לניצולים של אוניות טרופות ומטוסים שנפלו לתוך האוקיינוס. מחקרים שנעשו לאחרונה הראו כי מספר הכרישים נמצא בירידה תלולה - סנפיריו הגדולים מהווים את המרכיב העיקרי של מרק סיני פופולרי, ובדומה לכרישים אחרים, גם כרישים ארכי גף סובלים מלחץ הדייגים בבתי הגידול שלהם.
[עריכה] טקסונומיה
הכריש ארך הגף תואר לראשונה על ידי חוקר הטבע הצרפתי רנה לסון בכתביו שנגעו לתצפיות שערך בזמן מסע שערך על אונייה בשנים 1822 - 1825. לסון תיאר שני פרטים שראה בארכיפלג Tuamotu בפולינזיה הצרפתית, וכינה את המין בשם "Squalus maou", שם שנגזר מהמילה הפולינזית המקבילה ל"כריש". עם זאת, תיאורו של לסון והשם שהעניק לכריש נשכחו עם הזמן [1].
לאחר מכן, הכריש תואר על ידי הזואולוג פליפה פואי (Felipe Poey) ב-1861, שכינה אותו בשם Squalus longimanus. שמו הספציפי של המין, longimanus, שמשמעותו בלטינית היא "ידיים ארוכות", מתייחס לגודלם של הסנפירים הצדיים. למרות שהחוקים למינוח בעלי חיים קובעים שקיימת עדיפות לשם הראשון שניתן למין, השם שהעניק לסון נשכח כאמור, ולכן השם המקובל כיום הוא Carcharhinus longimanus.
[עריכה] תפוצה ובית גידול
כריש ארך גף שוכן במים עמוקים ופתוחים בכל רחבי העולם, בטמפרטורות הגבוהות מ-18 מעלות צלזיוס. הוא מעדיף טמפרטורות מים שבין 20 ל-28 מעלות צלזיוס, ונוטה להימנע מלהיכנס לימים עם טמפרטורות נמוכות יותר. בעבר היה נפוץ מאוד ומבוזר, וגם כיום הם מאכלסים רצועה רחבה מסביב לעולם. עם זאת, המחקרים האחרונים מצביעים על ירידה משמעותית במספרם. ניתוח של יומני אוניות באזור צפון-מערב ומרכז האוקיינוס האטלנטי בין השנים 1992 ו-2000 מצביע על ירידה של 70% במספר הפרטים במהלך תקופה זו.
ניתן למצוא אותם בכל רחבי העולם מצפון לקו רוחב 45° ומדרום לקו רוחב 43°. אף על פי כן, בשנת 2004, נמצא כריש ארך גף מת בחוף המערבי של שבדיה - הרבה מעבר למה שנחשב הגבול הצפוני של בית הגידול הטבעי שלו.
הכריש מבלה את מרבית זמנו בשכבה העליונה של האוקיינוס - בעומק של עד 150 מטר - והוא מעדיף אזורים עמוקים המרוחקים מהחוף. על פי ניתוח יומני האוניות, נראה כי קיים קשר הדדי בין המרחק מהחוף לבין גודל האוכלוסייה - ככל שמתרחקים מהחוף, כך אוכלוסיית הכרישים גדולה יותר. לפעמים מתקרב הכריש לחוף, לסביבה שבה עומק המים הוא 37 מטר בלבד, בעיקר ליד איים באמצע האוקיינוס, כגון הוואי, או בחופים שבהם יש מדף יבשתי. הוא בדרך כלל מתבודד, אף שנצפו התקהלויות בסביבת מזון. בשונה מבעלי חיים רבים, אין לכריש ארך גף מחזור יומי - הוא פעיל גם ביום וגם בלילה. הוא שוחה לאט עם סנפירי החזה פרושים לצדדים. חרף ההתרחקות מבני מינם, הם מסתובבים לעתים עם דגי פילוט, רעמתן כחלחל, ודגי רמורה.
[עריכה] אנטומיה וצורה
כריש ארך-גף יחד עם להקה קטנה של דגים ששוחים בחסותו
המאפיין הבולט ביותר של הכריש ארך הגף הוא סנפיריו הצדיים והגביים הארוכים דמויי הכנף. סנפיריו גדולים משמעותית מאלו של כרישים אחרים, והם בולטים בצורתם המעוגלת. אפו של הכריש מעוגל. עיניו מעגליות, והן בעלות קרום מצמוץ (Nictitating membrane) [2].
גופו של הכריש ארך הגף דומה לגוף הטיפוסי של הכרישים במשפחת הכרישיים, על אף שהוא מעט שטוח יותר, והוא בעל מראה מגובנן קמעא. בטנו של הכריש לבנה, וצבעו של גבו משתנה בהתאם לאזור החיות שלו - הוא עשוי להיות בצבע ארד, חום, כחלחל או אפור. גודלו המרבי של הכריש הוא ארבעה מטרים, למרות שלרוב אורכו אינו עולה על שלושה מטרים. משקלו המרבי הוא 170 קילוגרם. הנקבה גדולה יותר מהזכר.
מרבית הסנפירים של הכריש (גביים, צדיים, ירכיים וסנפירי הזנב) הם בעלי קצוות לבנים, אף על פי שמאפיין זה עשוי לא להתקיים אצל כרישים צעירים או אצל חלק קטן מהבוגרים. בנוסף לקצוות הלבנים, הסנפירים עשויים להיות בעלי גוון מנומר, ועל סנפיריהם של הכרישים הצעירים עשויים להופיע כתמים שחורים. לכריש מספר סוגי שיניים: השיניים שבלסת התחתונה בעלות קצה משונן, הן קטנות באופן יחסי וצורתן דמוית משולש. מצדו האחד של הסימפיזיס (Symphysis) נמצאות 13 שיניים, ומצדו האחר 15. השיניים שבלסת העליונה משולשות גם הן, אולם הן גדולות ורחבות יותר, וקצותיהן מחודדים לחלוטין. באופן דומה, מכל צד של הסימפיזיס נמצאות 14 או 15 שיניים בלסת זו [2].
תת-המין C. longimanus ניזון בעיקר מדיונונים ודגי גרם בעלי העצמות. עם זאת, הדיאטה שלהם יכולה להיות יותר מגוונת ופחות בררנית - הם נצפו אוכלים גם טריגונים, צבי ים, עופות ים, חילזונות, סרטנים, פגרים ממחלקת היונקים, ואפילו זבל שהופך מספינות. דגי גרם מהם הם ניזונים כולל Alepisaurus, Regalecidae , ברקודות, צניניתנים, Coryphaenidae, דג החנית, טונה, וקוליס. שיטות הטריפה והאכילה העיקרית היא לנעוץ שיניים בקבוצה של דגים ולשחות עם פה פתוח לתוך להקות של טונה. כאשר הוא צד מזון עם מינים אחרים, הוא הופך להיות אגרסיבי, ולעתים אף תוקף את "אחיו" לצייד.
כריש ארך-גף נוהג בדרך כלל להתבודד ולנוע באיטיות. אף שאינם נחשבים לכרישים מהירים, הם מסוגלים לפרוץ בשחייה מהירה בפתאומיות. פעמים רבות ניתן לצפות בהם מתחרים על מזון זמין עם כרישים אחרים ממין Carcharhinus falciformis, כשהם מפצים על השחייה הנינוחה באמצעות התנהגות אגרסיבית.
כאשר מספר פרטים נפגשים במקור מזון יכול להתרחש מה שקרוי "טירוף אכילה" (feeding frenzy; התקפה אגרסיבית של כרישים על הטרף). כריש ארך-גף הוא טורף תחרותי ואופורטוניסטי אשר יעדיף לנצל בכל מחיר את משאבי המזון הקרובים על פני הימנעות מצרות לטובת ארוחה קלה יותר בעתיד.
בשונה ממינים אחרים, לא נראה כי קיימת הפרדה לפי מין או גודל. כריש ארך-גף מתלווה לעתים ללהקת דגי טונה או להקת דיונונים לאורך מרחק רב. בנוסף, הוא מתלווה למיני לווייתנאים כגון דולפינים וגלובי שחור כאוכל נבלות. היצר להלוות ללהקות דגים כה חזק, עד כי הם יתלוו גם לספינות וכלי שיט אחרים. כאשר ציד לווייתנים נעשה במים חמים, היו כרישים ארכי-הגף אחראיים פעמים רבות לנזק שנעשה לאותן ספינות.
עונת הייחום מתחילה בתחילת הקיץ בצפון-מערב האוקיינוס האטלנטי ובדרום-מערב האוקיינוס ההודי, אולם ניצפו נקבות הרות באוקיינוס השקט בכל עונות השנה, דבר המצביע על תקופת ייחום ארוכה יותר באזור זה. עובר הכריש מתפתח וניזון (באמצעות שק השליה) בתוך רחם הדומה לרחם של יונק. תקופת ההריון היא שנה אחת. מספר הוולדים נע בין אחד ל-15, כאשר אורכו של הוולד בעת ההמלטה כ-60 סנטימטר. הצעיר הזכר מגיע לבגרות מינית כשאורכו כ-175 סנטימטר, והצעירה - 200 סנטימטר.
