ערב אחד הזמין אחאב את ידידיו לארוחה, ובישל למענם נתח בשר עסיסי. פתאום הוא ראה שאין לו מלח בבית.

"אחאב קרא לבנו:לך לכפר וקנה מלח. אבל שלם עבורו מחיר הוגן: לא יותר מדי ולא פחות מדי."

הבן היה מופתע:" אני מבין  למה אני לא צריך לשלם עבורו יותר מדי, אבא. אבל אם אוכל להתמקח, למה לא לחסוך קצת?"

"זה נכון לגבי עיר גדולה. אבל בכפר קטן כמו שלנו זאת תהיה התחלת הסוף."

הנער יצא בלי שאלות נוספות. אורחיו של אחאב, ששמעו את השיחה, רצו לדעת מדוע אין לקנות את המלח יותר בזול, אם אפשר. ואחאב אמר להם: אם משהו מוכר את המלח יותר בזול, הוא בוודאי עושה זאת כי הוא זקוק מאוד לכסף. ומי שמנצל מצב שכזה מביע זלזול בזיעתו ובמאמציו של האדם שעמל לייצר אותו.

אבל הדבר קטן מאוד מכדי להרוס כפר שלם.

גם בתחילת העולם היה העוול קטן מאוד. אבל כל מי שבא אחר כך הוסיף מנה קטנה משלו, תמיד מתוך מחשבה שהיא קטנה ולא חשובה, ותראה לאן הגענו היום. 
 
 
 רב אחד שוחח עם אלוהים על גן עדן ועל הגהנום. "אני אראה לך את הגיהינום", אמר האלוהים והוביל את הרב לחדר ובו שולחן עגול גדול. האנשים סביבו נראו מורעבים ונואשים. באמצע השולחן עמד סיר ענקי ובו תבשיל שניחוחו המתוק הגיע אל נחיריו של הרב ומילאו פיו ריר. כל אחד מהמסובים לשולחן החיק כף בעלת ידית ארוכה ארוכה. הכפות הארוכות הגיעו אל הסיר, אך הידיות היו ארוכות מזרועותיהם של המבקשים לסעוד: ומאחר שלא יחלו להביא את האוכל אל שפתיהם, לא יכלו לאכול. הרב נוכח שסבלם נורא באמת.

"עכשיו אראה לך את גן עדן", אמר האלוהים, והם נכנסו לחדר אחר, זהה בצורתו לראשון. אותו שולחן עגול גדול, אותו סיר ובו אותו התבשיל. כמו בחדר הראשון, היו המסובים מצוידים בכפות ארוכות ידית – אך כאן היו כולם מטופחים ושמנמנים, והם צחקו ודיברו ביניהם. הרב לא הבין. "זה פשוט מאוד, אבל מחייב כישורים מסוימים," אמר לו אלוהים. "אתה מבין, בחדר הזה הם למדו להאכיל זה את זה". 
 
 
אדם פוגש חבר ותיק, שמנסה כל העת להצליח בחיים אך ללא תוצאות. "אתן לו כמה מטבעות כדי לעזור לו", הוא חושב. והנה באותו לילה, הוא מגלה שחברו עשיר, והוא משלם את כל החובות שצבר במשך השנים.

הם הולכים לבר שבו נהגו לשבת ביחד, והוא מזמין את כל היושבים למשקה. כששואלים אותו לסיבה להצלחתו, הוא עונה שעד לפני כמה ימים הוא חי את האחר.

"מה הוא האחר ?", הם שואלים.

"האחר הוא זה שלימדו אותי להיות, אך אינו אני. האחר מאמין שחובתו של האדם לבלות את כל חייו במחשבה כיצד לצבור כסף כדי לא למות מרעב כשיהיה זקן. הוא חושב כל כך הרה ומתכנן כל כך הרבה, שהוא מגלה שהוא חי רק כשנותרו לו ימים ספורים מחייו. אך אז כבר מאוחר מדי".

"ומי אתה ?"

" אני הוא מי שכל אחד מאיתנו היה אילו שמע ללבו. אני אדם שנפעם ממסתורי החיים, אני פתוח לניסים, אני אדם אשר חש שמחה והתלהבות בגלל מה שהוא עושה. אלא שהאחר, מתוך פחד להתאכזב, לא נתן לי לפעול".

"אבל קיים גם סבל", אומרים האנשים בבר.

" קיימות תפוסות איש אינו נמלט מהן. לכן, עדיף להפסיד כמה קרבות במלחמה על חלומותיך מאשר להיות מובס אפילו בלי לדעת על מה אתה נלחם".

" זה הכול ?", שואלים האנשים בבר.

" כן. כשגיליתי זאת, החלטתי להיות מה שתמיד רציתי להיות באמת. האחר נשאר שם, בחדרי, מתבונן בי, אך לא נתתי לו עוד להיכנס, למרות שהוא ניסה להפחיד אותי כמה פעמים, והתריע בפני על הסכנות שבאי חשיבה על העתיד. מן הרגע שבו סילקתי את האחר מחיי, האנרגיה האלוהית עשתה את מיסיה,