מיטל נסיכת מחול המזרח, ההיסטוריה של ריקודי הבטן

המחול המזרחי הוא בעל שורשים היסטורים עתיקים במזרח התיכון ומקובל לחשוב שהוא קשור לריקודים הפולחניים העתיקים.

נראה שרקדניות אלה היו קדושות שהופיעו הפולחניים נושאי אופי מיני לאלות ולאלים, ולצד מקורות פולחניים אלה, יתכן שיש

מקורות בריקוד העממי ויש הקושרים אותו לריקוד שנועד במקור להדגים ליולדת את מהלך הלידה.

לצד המקורות המזרח -תיכוניים, הושפע המחול המזרחי ממקורות שונים והשפיע עליהם.

ישנן הקבלות בין התנועות של ריקוד המזרח לסגנונות ריקוד הודיים, צוענים וכן לסגנונות ספרדיים כגון פלמנקו.

ברוב המקרים הריקוד היה מבוצע ע"י נשים למול קהל נשים. שורשייה של ההפרדה עוד בתקופה הביזנטית, לפני האיסלם.

ובמקביל גברים רקדו ריקוד גברים בפני מינם.

המפגש עם המערב גרם לסדרה של התפתחויות אשר שינו את פניו של הריקוד המזרחי.

במאה ה-18 וה - 19 עם הגעתם של אירופים ואמריקאים ככובשים וכתיירים במזרח התיכון היא שהפכה את הריקוד בעיקר מריקוד עממי לאמנות

בימתית בעיקר במיצרים, טורקיה ולבנון.

החל משנות ה- 20 עם תחילתה של תעשיית הקולנוע במיצרים, עובר המחול המזרחי שינויים דרמטיים לצרכים הקולנועיים, מתחילה עבודה עם

כוריאוגרפים, שמחליפה את האימפרוביזציה שאיפיינה את ריקודי הבטן קודם לכן.

בשנות ה-30 הזמרת, הרקדנית והשחקנית "באדייה מנסבי", ממוצא לבנוני, פותחת בקהיר את הקזינו אופרה- מועדון לילה בסגנון אירופאי שהפך

לבמה המרכזית של המחול המזרחי.

המערב השפיע גם על התלבושות כשחליפת שני החלקים המעוטרת בחרוזים מחליפה את השמלה הארוכה.

ב-1952 לאחר המהפכה, ניסו השלטונות במיצרים לאסור את הופעות המחול המזרחי על רקע דתי. תחת לחץ עממי האיסור בוטל אך נקבעו הגבלות רבות בחוק.

הזירה המיצרית פרחה עוד עשרות שנים אך החלה משנות ה- 90 של המאה ה- 20 חלה נסיגה בהצלחה של המופעים בשל התחזקות האיסלם

אך עם זאת, המחול המזרחי מצליח בזירות אחרות במזרח התיכון, בלבנון, בטורקיה, באירופה, בארה"ב וגם בישראל המחול המזרחי זוכה לפריחה