בשנת 1983 לקחו וינס מקמהן הבן וחברתו "טיטן ספורט" את השליטה על ה-WWF מאביו. מקמהן המבוגר כבר ביסס את תרבות ההיאבקות בצפון ארצות הברית באמצעות העלאת מופעי היאבקות שהתמקדו יותר בבידור ופחות בספורט. התחרויות בין המתאבקים כבר לא היו אירועי ספורט בהם הכשרוני יותר מנצח אלא אירועים מתוסרטים במטרה לגרום לעניין רב יותר בקרב הקהל.

מקמהן הצעיר החל בתהליך התפשטות עבור ליגת ההיאבקות ובכך החל נוגש בשווקים של מתחריו. הוא אף מכר את זכויות השידור לרשתות טלוויזיה וכן זכויות הפצה לקלטות וידאו של אירועי ההיאבקות שאירגן. הוא הגדיל לעשות והשתמש בכסף שצבר ממכירות אלו כדי לקנות כשרונות ממתחריו. בכך שבר סטטוס קוו בקרב התאחדויות ההיאבקות השונות.

בעקבות צעדים אלה הכריזו שאר ארגוני ההיאבקות מלחמה על ה-WWF. וינסנט מקמהן האב הזהיר את בנו ואף חשש לחייו, אך תחת להקשיב לאזהרות אלו, הגדיל הבן את יומרותיו: ה-WWF החלה לקיים סיורי הופעות במדינות השונות באמריקה. יוזמה נועדת שכזאת דרשה הון גדול, דבר שהביא את ה-WWF לסף קריסה כלכלית.

סמל ה"רסלמניה"

ה-WWF לא זכה להצלחה רבה עד שוינס מקהמן הבן הגה את "רסלמניה". "רסלמניה" היה אירוע היאבקות גדול ששילב בין קרבות מתוסרטים על תארי האליפות לבין מופעי מוזיקת רוק ובידור בכיכובם של ידוענים (בין הידוענים המזוהים ביותר עם אירועים אלו נמצאים מיסטר טי והזמרת סינדי לאופר). השילוב בין רוק להיאבקות הוכיח את עצמו כהצלחה גדולה ומהר מאוד מחירי זכויות השידור של "רסלמניה" הרקיעו שחקים.

בעקבות ההצלחה אורגנו ערבים דומים, אך "רסלמניה" שמר על הבכורה כאירוע השיא בהיאבקות, כאשר באירוע זה התרחשו הקרבות הגדולים ביותר על תארי האליפות בין "יריבים" מושבעים.

ההצלחה רק גברה ועקב כך שודרו האירועים הללו במסגרת שיטת "שלם וצפה" (Pay Per View). הכוכב הגדול של אירועי "רסלמניה" באמצע שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 היה המתאבק האלק הוגאן.