היי כאן יהיו סיפורים של כולם אתם יכולים לישלוח גם סיפורים איימיל: zzzaaa17@gmail.com לחצו עלי.
את הסיפור הזה שלח לנו מתניה סיפור בהמשכים.
פרק ראשון מסירות נפשו של אלקנה.
סוף החורף וראשיתו של האביב: הגשמים כבר עצרו מרדת ופריחה נפלאה ממלאת את היקום. בביתו של אלקנה בן ירחם ממשפחת צוף אפרתי מרגשת תכונה רבה: אלקנה ובני ביתו מתכוננים לקים את המצוה הנפלאה: מצות העליה לרגל.
מי היה אלקנה?
אלקנה היה מבני אביאסף בן קרח, איש חשוב ונכבד מבין החשובים במשפחת הלויים, קנאת ה` ואהבת עצומה לבורא עולם היתה נטועה בו. מדות אלה הטבענו בו עוד בילדותו והוא ירש אותן מאבותיו הקדושים: בני שבט לוי.
עוד מימי שעבוד מצרים הצטינו הלויים בקרבתם לה`. לוי היה כידוע, השבט היחיד שלמד תורה במצרים,ולא נשתעבד בשל כך. כמו כן בחטא העגל, לא עזבו הלויים את דרכם הטובה ולא התפחו לעבד עבודה זרה.אודות לכך נקראו הלויים להרג את אלו שנתפתו לעבר לעגל. אלקנה הכיר ביחוסו הנפלאה, הוא ידע גם שהנמנים על בית לוי חיבים לשמש דוגמא ומופת.
מה עשה אלקנה?
היה אוסף את משפחתו ברב עם ובהבלטה יתרה.
ומדוע?
יתבוננו בהם היהודים בכל מקומות מושבותיהם וילמדו לנהג כמותם.
והנה עתה מכין אלקנה את בני ביתו לעלות לרגל לירושלים. המולה רבה ועבודה קדחנית נעשתה כדי לצאת מלדרל הארוכה החמורים והעגלות הטענו במזון ובבגדים, וכמובן לא שכחו להיסוף למטען את הקרבנות שבהן מחיבים עולי הרגלים.
כמידי שנה בשנב פנה גם השנה אלקנה אל שכניו ושכנע אותם בלשון רכה: אנא ידידי, אהובי בואו אתנו, איך זה תנזחו מצוה כה נפלאה שנתן לנו אבינו שבשמים?
את מיטב המילים ואת כל כוח השכנוע הפעיל אלקנה לצרך הענין. קשה היה לו לראות כיצד הולכת ונשכחת מצוה זו: מצות עליה לרגל. רבים קבלו את דבריו ומידי שנה בעת העליה לרגל הצטרפו למשפחת אלקנה יהודים רבים שלא הקפידו עד כה על קיום המצוה.
אלקנה הצדיק לא הסתפק בשכניו ובידידיו הקרובים, הוא ביקש לשכנע את כלל ישראל. מה עשה? בכל שנה בחר לו אלקנה דרך חדשה לעלות לבית המקדש, כך שהיו היהודים שבאותו מקום רואים את כל התכונה ואת השירה הגדולה, והיו שואלים אותם: "אחינו בני ישראל מאין אתם באים, ולאן פניכם מועדות? "ואלקנה היה משיב להם: לירושלים בואו והצטרפו אלינו". מידי שנה אלקנה חזר על מעשיו, עד שבמשך הזמו הלכה שירת העולים וגדלה, וככל שגדלה הלכו ונמשכי אחריה עוד ועוד עולי רגל, עד שאלקנה הצליח להחזיר עטרה לישנה ורבים מבני ישראל החלו לעלות לרגל.
גם השנה הרגשה תכונה חגגית בעיר הלוים שבשומרון, עת התאספו בני העיר אל מבואותיה: ללוות את משפחת צוף לדרכה, אלא שהפעם היתה תכונה זו מהולה בעצב.
- "היו שלום, הרי אפרים" חלף הירהור מחשבה בלבו של אלקנה, וישא תפלה חרישית לבורא עולם: "אנא בוראי הצלח את דרכי ומחשבתי אשר חשבתי, ועזר לי למלא את המשימה שלקחתי על עצמי: לרב את ליבם של ישראל לאביהם שבשמים. הן יודע אתה בוראי את מחשבות האדם, ואתה יודע שבזה רואה אני את יעודי בעולם". כף יד ילדותית נגעה בו בקלות ביכתפו וקטעה את חוט מחשבותיו - היה זה בנו הקטן.
- "אבא" לחש לעברו הילד.
"לאן אנו הולכים?"
- "אל אזור נחלת שבט יהודה, לעיר רמה" ענהו אלקנה. הילד נשתתק קימעא, ואחר הוסיף לשאול: "אבא,
המשך יבוא...
| 
