פרק 2 12\10\1 מה? כל זה היה חלום רע? פיווו ככה חשבתי,יומני,עד שהרחתי... פווו! מלאווח שרוף! "אבא! אייכס" "תאכלי,תאכלי!" "אבא! מה זה הגועל הזה?" "מלוואח מוכן ומצויין" "שרוף וגרוע,ליתר דיוק, איפה אמא?" דנה ואבא שתקו. הבנתי,שכל זה לא חלום. זה המציאות ☺ "הארוחת בוקר.. הארוחה הכי חשובה ביום.." ניסה לעודד אותי לאכול את הבעע... הזה! "לא ככה אתה מבטא אותה" "אז איך?" "טיפטיפטיפטיפטיפונת קצת יותר... מגעיל?" "אני יודע,אני יודע" נאנח אבא "בלי אמא... טוב... ככה זה..." אמרתי והלכתי לבית הספר. בבית הספר,למרות שאני כותבת יומן-אני הילדה הכי שווה,יפיפיה, כל הבנים ♥ אותי... כל הבנות חושבות שאני חלומית... דיי! נמאס לי! הם ישאלו אותי "שיר,איך היה הפיקניק?" "שיר,אולי תבואי גם איתי לפיקניק (גם:דייט)" "שיר,שיר,שיר,שיר....." דיי! לא הולכת למקום הזה! חיכיתי בחוץ עד שיתחיל השיעור,ואז נזכרתי שהייתי אמורה לחכות שתי דקות,בגלל שאני צריכה להספיק לרוץ לכיתה ולהתארגן. הייתה לי רק מילה אחת להגיד: אופס?! רצתי בכל הכוח,מדרגות,ילדים,לא ראיתי כלום. ו....אוי לא! המורה הייתה בכיתה! אני לא מאמינה. אתם לא יודעים איזה עונשים היא נותנת על דברים כאלה. פשוט ברחתי,לא רציתי שמחר יגידו שהברזתי,אז פשוט ברחתי,ברחתי ולא חזרתי. אני לא חוזרת לבית,לבית הספר,לשום מקום אף פעם! פשוט ארזתי תרמיל בבית עם בגדים,אוכל ומים.וזהו. אני לא כאן יותר. לעולם
|