פשוט ארזתי תרמיל בבית עם בגדים,אוכל ומים.וזהו. אני לא כאן יותר.
לעולם
אוף! למה החיים צריכים להיות כאלה!
ועוד לחשוב שיש אנשים שמחים עם זוג הורים טובים שחיים בווילה...
ראיתי איזשהו יער,עם צל של עצים וגם כמה עצי פירות.
כאילו הם צמחו במיוחד כי באתי.
רצתי לשם. זה המקום הרגוע היחיד שמצאתי אחרי הליכה של 10 קילומטרים בערך ו4 הפסקות שינה ואוכל.
ראיתי מרחוק משהו זז. נבהלתי.
מה זה? אתה לא יודע איך נבהלתי , יומן.
התקרבתי בשקט. הוא התקרב.
היה כאן ממש אקזוטי. יכול להיות שיש כאן קנגרו או עוד חיה משוגעת כמוני שברחה כי אין לה חיים בעצם?
ה"משהו" הזה התקרב אליי. הסתתרתי מאחורי עץ.
לא האמנתי! זה היה ילד!
זה מה שגרם לי לברוח. הוא אמר לי "חכי" אבל לא יכולתי.
עד שהוא תפס אותי לפחות.
יומן, אתה יודע שאני רצה מהר ואני בכושר, אבל הוא רץ בטיל.
חכי רגע! . לא היה לי מה לעשות. חיכיתי בלי בררה .
נו מהר! אני חייבת ללכת! אמרתי. אוף! איזה ילד חוצפן!
טוב אני יודעת שזה מקום מושלם,ואני אפילו לא מכירה את הילד אבל עדיין!
'' עומר,נעים מאוד''
עומר... אוקיי זה השם שלו. מה זה עוזר לי???
"לפני שאת הולכת. בואי איתי"
"אוף די!!! אין לי זמן!"
"רק שניה!"
אז רצתי איתו והוא לקח אותי לאנשהו... אני לא הבנתי כל כך לאן.
ומה שראיתי היה ממש מוזר.
מסתבר שביער ה"אקזוטי" הזה שמים את כל הרהיטים הישנים של אנשים!
לא האמנתי מה היה שם!
ראית יומני? לא? לא נורא.
עכשיו תדע הכל!
היה שם ערמה של קרשים. עומר הסביר לי שהוא הולך לבנות מזה משהו אבל הוא לא יודע מה.
כשהתקדמנו ראיתי שיש שם שתי כורסאות ובאמצע ספה. מעל היו כמה עצים , בדיוק מעל הכורסאות ,ככה שאם אתה יושב-יש צל!
התקדמנו. היה שם ארבע כיסאות של פינת אוכל.
באמצע גם היה שולחן.
היה איזה ארון קטן. והיה בתוכו מלא חטיפים (עומר הסביר לי שהוא הביא מהבית שלו) , וממלא בננות ,תפוחים שהוא קטף.
וכשהתקדמנו,ראיתי מין סוכה כזו שהוא בנה מחלק מהעצים. הוא אמר לי שבתוך הסוכה יש מיטה, ושידה קטנה.
אבל כשנכנסתי, ראיתי עוד משהו אחר לגמרי...
