צ´יזבט 1:
בפירמידות במצרים, שמעתי קול רחש מכיוון אחת הפירמידות. לאחר האזנה ממושכת לרחש התחלתי לחפור בעזרת חברי מתחת לפירמידה. ככל שחפרנו הלך הרחש והתחזק. תוך כדי החפירה ירדנו לבור עמוק בסיוע חבלים פנס וכיוצא בזה... תוך התקרבות אל מקור הרחש עברנו מסדרונות אפלים שקורי עכביש חוסמים אותם. ככל שהעמקנו לרדת הרחש נעשה ברור יותר ויותר עד שהתקרבנו אל דלת ברזל ענקית. פתחנו את הדלת במאמץ רב, כשאל פתיחת הדלת מתלוות חריקות חזקות שהגבירו את פחדינו. לעינינו נתגלה אולם ענק שבמרכזו ארון מתים ומתוכו בוקע הקול: "הפוך אותי". התקרבתי לארון המתים ופתחתי אותו. בתוכו שכבה מומיה (חנוט מצרי) ומתוך פיה הפעור נשמע הקול "הפוך אותי". תוך פחד עצום ועל סף איבוד חושים הפכתי את הגופה ופתאום שמעתי בלחש קול מתוך המומיה: ועכשיו שק לי... (*חשוב לספר את הקטע המתחיל ב"הפוך אותי" בצעקה ואת המשפט האחרון בקול שקט יותר)

צ´יזבט 2:
איש אחד מתעורר בבוקר, ורואה ליד המיטה שלו פתק ורדרד שאומר: "ב- 12 בלילה תבוא אליך האצבע המדממת". הוא מתייחס לפתק בזלזול, לא מבין מאיפה הוא בא, וממשיך בדרכו לצחצח שיניים. על המראה בשירותים הוא מוצא פתק ורוד שאומר:

 "ב- 12 בלילה תבוא אליך האצבע המדממת". האיש כבר מתחיל לא להבין... מה זה הפתקים האלה? אבל בכל זאת- הוא לא לוקח שום דבר מזה ברצינות. הוא הולך לאכול ארוחת בוקר. בארון, מתחת לקערה שאותה התכוון לקחת הוא מוצא פתק קצת יותר ורוד- "ב- 12 בלילה תבוא אליך האצבע המדממת".(תמשיכו ככה- הולך לעבודה, בלה בלה בלה, וכל פעם הפתקים שהוא מוצא הולכים ונהפכים מורודים ליותר ויותר אדומים, והאיש מתחיל לפחד יותר ויותר...)
( את הקטע הבא כבר צריך לספר בלחישה שבקושי שומעים...)
ב- 23:55 האיש שוכב במיטה- מת מפחד. האצבע המדממת אמורה להגיע בעוד 5 דקות בדיוק. הוא מוצא עוד פתק מתחת לכרית שלו- אדום כמו דם, והמילים חרוטות בו: "ב- 12 בלילה תבוא אליך האצבע המדממת". האיש משקשק. הדקות עוברות לאט לאט. ב- 23:59 הוא כבר בטוח שהוא עומד להתעלף. בדיוק ב- 12 נשמע צלצול בפעמון. האיש מחליט לא לפתוח. עוד צלצול נשמע. האיש מת מפחד. עוד צלצול נשמע, והאיש מרגיש איך הרגליים שלו נושאות אותו לכיוון הדלת. רועד ועל סף עילפון הוא פותח את 3 המנעולים שבדלתו, ובחריקת דלת קטנה- פותח את הדלת. הוא מוצא מולו אצבע מ-ז-ע-ז-ע-ת: מלאת דם ומבחילה, דבר איום ונורא שהוא לא ראה בחיים... האיש עדיין משקשק מהפחד של מה יקרה לו, בדיוק כשהאצבע פותחת את פיה ואומרת לו:
"יש לך פלסטר?!"

צ´יזבט  3 :
לפני הרבה שנים יצאו 4 ילדים למחנה ביער.  הם הגיעו ליער והתחילו לבנות את המחנה (כאן המקום למשוך קצת זמן ולספר מה עשו כל היום). הם החליטו שכל לילה ישמור מישהו אחר. בלילה הראשון זה היה התפקיד של דני. בבוקר כשקמו כולם הם לא מצאו את דני וראו רק שלולית דם. הם החליטו שכנראה דני נפצע וחזר הביתה בלי להגיד. בלילה השני שמר יגאל. בבוקר קמו כולם ולא מצאו את יגאל, אלא רק שלולית דם. הם העדיפו להתעלם מכך ונשארו עוד יום. בלילה השלישי גבי שמר. בבוקר קם חיים ולא מצא את גבי. הוא חיפש במשך שעות רבות וכל מה שמצא היה שלולית דם. הערב כבר הגיע וחיים נאלץ להישאר עוד לילה וכמובן שהוא נשאר לשמור על עצמו. פתאום הוא החל לשמוע צעדים גדולים וכבדים מתקרבים לכיוונו. הוא קם והסתכל לצדדים. פתאום הוא רואה יצור ענק ירוק מטונף עם 4 עיניים ו-6 זרועות, עם שומות ופצעים על כל הגוף מתקרב לכיוונו.
חיים נבהל והתחיל לברוח לצד השני, הוא ברח וברח אבל היצור התקרב אליו בגלל הצעדים הארוכים של 5 הרגליים שלו, ובסוף היצור תפס אותו. היצור פתח את פיו, חיים ראה את השיניים הענקיות והחדות של היצור ואת שתי הלשונות שלו והריח את הצחנה וריח הריקבון שיצא מפיו והיה משוכנע שזה סופו ועכשיו היצור יטרוף אותו כשלפתע היצור אמר:
 "רוצה לשחק שש בש?"   

ציזבט 4

פעם פגשתי אישה זקנה עם שער לבן בבית שחי וכל מיני דברים מוזרים (לספר על הדברים המוזרים). היא סיפרה לי שפעם, היא הייתה מדריכה והיא במקור מהמושב שלי, והיא סיפרה גם שהיא בת 23, וזה היה מאוד מוזר, כי היא נראתה ממש זקנה, אז שאלתי אותה איך זה שהיא נראית ככה אם היא צעירה. היא סיפרה לי שלפני כמה שנים, כשהיא הדריכה, היתה בקבוצה שלה ילדה אחת, שאף פעם לא יצאה לטיולים, ולקראת חג המעלות, היא באה לאמא שלה, וניסתה לשכנע אותה לצאת, והאימא אמרה לה ששתי האחיות הגדולות של הילדה, יצאו פעם לטיול ולא חזרו, ובגלל זה היא לא רוצה שגם הבת הקטנה תצא לטיול. היא הבטיחה לה שהיא תשמור בשבע עיניים על הילדה, והאימא הזהירה אותה שכדאי לה מאוד שלא יקרה כלום לילדה, ורשמה אותה. המדריכה והילדה היו מאוד שמחות, ויצאו לטיול יחד עם כולם, אבל בטיול, פתאום הילדה נעלמה, והיא חיפשה אותה, ולא מצאה, ואז האימא קיללה אותה ואמרה לה שהיא תהפוך לזקנה ומשוגעת, אבל בדבר אחד היא טעתה (לצעוק): אני לא משוגעת

ציזבט 5

באחד הימים הוזמנתי לביקור בבית-חולים סגור לחולי רוח אי-שם. כשהגעתי למקום  המתנתי בחוץ מול שער חשמלי ענק שחומת מגן בגובה 6 מ' מקיפה את המוסד ומעל  חומה זו גדר תיל סבוכה. מעל לגדר התיל היתה גדר חשמלית. לאחר המתנה ארוכה  למדי. נפתחו לפתע דלתות המוסד ואת פני קיבל מנהל המוסד שהחל לסייר איתי. עברנו בין תאי המוסד שאכלס מקרים קשים ביותר. בכל תא שעברנו, קבלתי הסבר מקיף על  המקרים שחלקם היו כבולים בשרשראות ברזל בידיהם וברגליהם. בתא האחרון נתקלנו בדמות שגבהה כ2- וחצי מ'. כתפיים מוצקות, גוף שרירי, פנים   מפלצתיות עם שיניים גדולות ובולטות וזקן עבות מכסה את פניו. חולה זה היה כבול בשרשראות ברזל ענקיות כשתאו מלא בכמויות גדולות של פחם. הוא   עסק כל הזמן בהסקת התנור שהיה בחדר. הוסבר לי שזו הדרך היחידה להרגיעו ע"י העסקתו בעבודה מאומצת 24 שעות ביממה.
   לאחר סיום הסיור שנמשך עד שעות אחר הצהרים המאוחרות נפרדתי ממנהל המוסד. בעוד כולי מבולבל והמום ממראה עיני, מיהרתי אל שער הברזל החשמלי מאחר ונאמר שדלתות אלה עומדות להינעל תוך מספר דקות. תוך כדי הליכתי המהירה לשער, כששבילי המוסד שוממים מאדם, שמעתי לפתע קול צעדים מאחורי. הסתובבתי לאחור, ונכנסתי להלם, לבי החל לדפוק בחוזקה. במרחק 15 מטר מאחורי אני רואה את אותה דמות מפלצתית מהתא האחרון, מתקרבת אלי בריצה, כל עוד נשמתי בי התחלתי לרוץ בטרוף לשער כשהדמות המפלצתית הולכת ומתקרבת אלי. השערים החשמליים החלו  להסגר, באותו רגע הדמות המפלצתית נוגעת בכתפי מסתובבת לאחור ומשמיעה לעברי קול: "תפסתי אותך... ועכשיו תורך לתפוס אותי..."

ציזבט 6

יום אחד אני עומדת ומחכה לטרמפ כדי להגיע לת"א. פתאום עוצר לי איזה טנדר ואני עולה עליו.  מתחילים לנסוע, וכרגיל תוך כדי נסיעה משוחחים (אפשר לספר קצת על נושאי השיחה כדי למשוך קצת זמן), וככה סתם אני שואלת את הנהג מאיפה הוא, והוא אומר לי שהוא מגבעת ברנר.  כמובן שהתחלתי לשיר לו את השיר של בית חלומותיי ("ממלכת הילדים שבגבעת ברנר").  אחרי השיר, אני שואלת אותו מה התפקיד שלו בקיבוץ, והוא אומר לי שהוא הקוסם של הקיבוץ, ועכשיו הוא נוסע לת"א כדי לקנות חפיסת קלפים חדשה. אני כמובן לא מאמינה לו. ממתי קיבוץ צריך קוסם?  דרשתי כמובן שיוכיח ויראה לי קסם. הבחור הסכים להראות לי קסם, וביקש את השעון שלי. הגשתי לו את השעון, ופתאום בלי הודעה מוקדמת הבחור משליך את השעון שלי מהחלון, אני מסתכלת אחורה ורואה משאית עולה על השעון ומועכת אותו.
התחלתי כמובן לקלל אותו ולצעוק בקולי קולות. "תרגעי", הבחור אומר לי. "מה תרגעי, הרגע הרסת לי את השעון של הבת מצווה". "תרגעי, ותסתכלי מה יש מתחת למושב שלך". אני מסתכלת מתחת לכסא, ורואה קופסא. "קחי את הקופסא, ותפתחי אותה". אני פותחת את הקופסא ורואה בפנים סופגנייה. "קחי את הסופגנייה", אני לוקחת. "פתחי אותה באמצע". אני פותחת את הסופגנייה באמצע, ומה אני רואה שם? (התלמידים אומרים: "את השעון!").  (כדאי להביא סופגניה אמיתית להמחשה)
ואני צועקת:       ריבה!!!  (אפשר כמובן לשנות בהתאם לחגים ולעשות זאת עם אוזן המן ופרג).

ציזבט 7

הצ´יזבט מקוצר – תנו לדמיון שלכם לעבוד ולהרחיב אותו) לפני הרבה שנים בעידן המכשפות, היה שבט של מכשפות ירוקות שיער שמאוד לא אהבו את צבע שיערם הירוק, וכל בני האדם שהיו מגיעים בטעות למקום היו נשאלים האם הם יודעים מדוע צבע שערם של המכשפות הוא ירוק. וכאשר היו משיבים תשובה היו הורגים אותם ואוכלים אותם. על המכשפות שלטה המכשפה הגדולה – קמתלה שהייתה אכזרית ביותר ולפעמים הייתה אוכלת את האנשים עוד לפני שהיו הורגים אותם (אצבע אחרי אצבע). באותו זמן חיו בכפר קטן שלושה אחים עניים ומרודים (כאן המקום להדגיש את העוני הרב) ויום אחד הגיעה אליהם האגדה על שבט המכשפות ירוקות השער, ושאם מישהו יפתור את החידה הוא יקבל המון כסף (נא להגזים!!!). ואז מחליטים האחים לצאת לדרך ועוברים הרפתקאות מסמרות שיער (נא לפרט) עד שהם מגיעים למכשפות אך לא מצליחים לפתור את החידה. המכשפות הורגות 2 אחים ומשאירות אחד שישרת אותם. כך חולפות מספר שנים והנער העני משרת את המכשפות. עד שיום אחד הוא שואל את המכשפה קמתלה – "מדוע יש לכם שיער ירוק?" והיא עונה לו "אני באמת לא יודעת" (תוך כדי קינוח האף ומריחת הנזלת על השער)

 ציזבט 8

מאי הקטנה מאוד אהבה בובות, והיה לה אוסף ענק של בובות מכל הגוונים וכל הצבעים. יום אחד, היא טיילה עם אמא בשוק, וראתה בובה ממש יפה וגדולה, אחת שעוד אין לה. היא התחננה לאמא שתיקנה לה אבל אמא לא הסכימה. מאי התחילה לבכות שהיא רוצה את הבובה והיא לא תזוז עד שאמא תקנה לה אותה. המוכר שמע אותה, ומיד בא בריצה ונתן לה את הבובה חינם אין כסף. "אדיר" חשבה מאי, "אדיר" חשבה אמא של מאי, "אדיר" גם חשב המוכר וכולם היו מרוצים. כשהם חזרו הביתה מאי כל הזמן שיחקה בבובה החדשה, עד שאמא צעקה: "מאי כבר עשר, לכי לישון", ומאי עלתה לחדר שלה והלכה לישון, כי היא ילדה טובה ואם אמא אומרת שצריך לישון אז צריך לישון כי אחרת איך תהיה ילדה טובה? פתאום מאי מתעוררת ב- 12 בלילה, לקולות מוזרים של תפיסה, משיכה, תפיסה, גרירה, "סקריץ סקרץ, סקריץ סקרץ" ואז פתאום היא מתחילה לשמוע "לה לה לה לה לה לה לה לה, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות". מאי לא הבינה מה קורה אבל מהר מאוד נרדמה. הבוקר הגיע, ומאי יוצאת מהחדר ורואה את דולי הבובה בקצה חדר המדרגות. היא לא חושבת הרבה כי היא בסה"כ ילדה קטנה, וזה לא התפקיד שלה לחשוב בסיפור. היא המשיכה לשחק עם הבובה כל היום עד שהיום נגמר, והלילה הגיע ועוד פעם עייפים, וצריך לישון. מאי הלכה לישון כי היא עייפה, וזה הפתרון הכי טוב למצב עייפות (אחרי קפה). ועוד פעם ב- 12 בלילה, היא שומעת "סקריץ סקרץ, סקריץ סקרץ, לה לה לה לה לה לה לה, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות, דולי פותחת את הדלת". היא מתעוררת בבוקר ורואה את הבובה בכניסה לחדרה, מאי צורחת, תופסת את הבובה, מוציאה את ידיה מהמקום, וזורקת אותה למטה באימה. מה קרה לה בהמשך היום לא מעניין אותנו, לכן ישר נעבור ללילה הבאה. מאי הולכת לישון אבל ב- 12 בלילה היא מתעוררת ועוד פעם שומעת "לה לה לה לה לה לה לה לה לה, דולי מחברת את יד ימין, דולי מחברת את יד שמאל, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות". ובבוקר דולי שלמה לגמרי, יושבת לה בכניסה לחדר, עם חיוך מפחיד ונועצת את מבטיה במאי. מאי צרחה, עקרה לבובה את הידיים, ואת הרגלים, וקברה אותה בגן. כל היום מאי הייתה אצל חברות ופחדה לחזור הביתה. אבל בסוף בואו נגיד שהייתה סיבה שהיא תחזור הביתה, כי זה תורם להמשך העלילה, אז נגיד שהיא באה לצחצח שיניים, אבל מרוב עייפות היא נרדמה עם המברשת בפה. אמא ראתה את מאי ושמה אותה במיטה. ב- 12 בלילה היא שומעת מבחוץ: "דולי חופרת, דולי חופרת, דולי חופרת, דולי חופרת, לה לה לה לה לה לה לה לה לה, דולי יוצאת מהקבר, דולי מחברת את רגל שמאל, דולי מחברת את רגל ימין, דולי מחברת את יד ימין, דולי מחברת את יד שמאל, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות, דולי פותחת את הדלת, דולי עולה על המיטה, דולי רוצחת את אמא, דולי רוצחת את אבא, דולי יוצאת מחדר, דולי פותחת את הדלת, דולי מתקרבת למיטה, דולי עולה על המיטה, דולי רוצחת את מאי!!! (רצוי לצעוק רק את המילה מאי )