דבר המחבר

ספר זה הוא המשך לספרי הראשון והשערורייתי "מיתוסים בתזונה טבעית" אשר זכה לתפוצה מוגבלת בגלל שבתקציב המדינה לא הוקצו לו המשאבים המתאימים.

אזרחים רבים התלוננו כי לאחר קריאת הספר נגרמו להם כאבי ראש ומים בברך ולכן שכרתי שרותיהם של 2 עורכי דין ידועים כהגנה מפני תביעות ייצוגיות , הלנות שכר והוצאת לשון הרע , במיוחד אם הלשון יבשה ומלאת פצעים דבר המצביע על מחסור בויטמיני B.

אין להשתמש בחלקים מן הספר, משפטים ואפילו מילים הרשומות בו ללא רשות ההוצאה לאור וההוצאה להורג.

לפני יישום ההמלצות הכתובות בו יש לעיין קודם כל בעלון לצרכן שנמצא על המדפים. בעלון זה תוכלו למצוא את כל המידע הדרוש על תופעות הלואי, כולל זמני יציאת רכבות.

ותודה מיוחדת לאשתי שטוענת שמהנדס הכותב ספר על תזונה הוא חסר אחריות כי במקום זה הוא צריך להוריד את הפח מהזבל ואת החבל מהכביסה.

בברכה

   יחיאל אורבך

חומציות ובסיסיות

רמת חומציות של נוזל משתנה לפי ריכוז יוני המימן בתמיסה ומוגדרת במספרים

בין 0 ל - 14 , כאשר 0 מבטא חומציות חזקה מאוד ו - 14 מבטא בסיסיות חזקה מאוד. הערך 7 מבטא נייטרליות. ולמה כל הסיפור הזה ? כי הדם שלנו הוא תמיסה כימית בעלת חומציות 7.45 - 7.25 וזה אומר בסיסיות קלה. כאשר הדם יורד ברמת הבסיסיות שלו אל מתחת ל - 7 נגרם שוק לגוף ומערכות מתחילות לקרוס. זו הסיבה שהגוף מווסת את רמת החומציות שלו על ידי שימוש ברזרבות של בסיסים או רזרבות של חומצות בהתאם למצב. רמת החומציות של הדם משתנה בהתאם לסוג האוכל אותו אנו אוכלים. כאשר אוכלים אוכל בעל תגובה חומצית, הגוף מווסת את עודף החומצה על ידי משיכת מינרלים בסיסיים מן המאגר. המינרלים הבסיסיים הם בדרך כלל  סידן , מגנזיום, אשלגן ונתרן. כאשר האוכל בסיסי מדי,  הגוף סותר על ידי מינרלים חומציים כמו גפרית כלור וזרחן. בצורה זו שומר הגוף על רמת חומציות תקינה.

ככל שהדם בסיסי יותר, כמות יוני החמצן גבוהה יותר ולכן גם מערכות הגוף מתפקדות טוב יותר ובמיוחד המערכת החיסונית. ככל שרמת החומציות גבוהה כך גם גדלה ההסתברות למחלות.

בואו נבדוק עכשיו את חלוקת המזון לפי רמות חומציות.

המזונות הניטרליים הם : חמאה , שמנת, גרעיני חמניות, מים מזוקקים.

חומציים קלות : דגנים, קטניות, גבינות, ביצים, אגוזים, חלב.

חומציים : בשר, עוף, דגים, לחם, בירה לבנה.

חומציים מאוד: סוכר לבן, קמח לבן, מרגרינה, קוקה קולה.

בסיסיים: כל הפירות, כל הירקות, שקדים, כוסמת, אגוזי ברזיל, מים מינרליים.

בסיסיים מאוד: תפוחי אדמה, לימון, חסה.

מה אפשר להסיק מכאן?

1.                  הפירות והירקות כולם הם בעלי תגובה בסיסית. אצל הצמחונים רמת הבסיסיות נעה סביב 7.45 שהיא באזור העליון ודבר זה משפר את יעילות האנזימים והויטמינים וגם מחזק את תפקוד המערכת החיסונית.

2.                   החמאה ניטרלית והמרגרינה חומצית מאוד וזו סיבה נוספת להעדיף חמאה.

3.                   אכילת בשר לסוגיו בכמות גדולה מעלה את רמת החומציות. אותו דבר קשור גם בלחם לבן ובמאכלים המכילים סוכר. הגוף מתמודד עם זה על ידי משיכת מינרלים בסיסיים. המינרל העיקרי שנמשך הוא הסידן, כי כמותו בגוף רבה. יוצא מכך שאיבוד סידן נגרם בין היתר על ידי עודף חומציות. ולכן עבור כל אותן נשים שחושבות שאיבוד סידן הוא רק מחסור בסידן אז יש לנו כאן הפתעה. איבוד סידן הוא גם תוצאה של תפריט חסר ירקות ופירות ללא כל קשר לכמות הסידן.

4.                   הפירות החמוצים מכילים חומצות אורגניות אשר מתפרקות בגוף והופכות לבסיסים. הלימון הינו פרי חמוץ. החומצה בלימון היא חומצה ציטרית אשר הופכת בגוף לבסיס חזק. לכן אין לטעות בין טעמו של האוכל לרמת החומציות שלו. מיץ לימון שאינו מכיל סוכר מצוין לפתרון בעיות הקשורות בעודף חומציות.

5.                   תזונה טבעית הכוללת פירות , ירקות , דגנים וקטניות וכן מוצרי חלב וביצים משאירה את הדם ברמת חומציות רגילה. אוכל תעשייתי הכולל מרגרינה, סוכר וקמח לבן גורם לעלייה בחומציות, משיכת מינרלים בסיסיים והתוצאה היא ירידה בכמות מינרלים כמו מגנזיום , אשלגן וסידן.

6.                   שקדים , אגוזי ברזיל וכוסמת בעלי תגובה בסיסית בשל תכולת המגנזיום הגבוהה. אגוזי ברזיל מכילים גם סלניום שהוא מינרל חשוב במלחמה ברדיקלים החפשיים ( ראה פרק נפרד).

7.                   עודפי חומצה נאגרים בגוף ומביאים למחלות כמו מחלת גאוט - עודף חומצת שתן, מחלות פרקים, אבנים בכליות ואף סרטן.

הפרדת מזונות

ד"ר וויליאם האי היה רופא ומנתח בתחילת המאה. באמצע שנות חייו פיתח מחלת ברייט, לחץ דם גבוה ולב מורחב. רופאיו טענו כי למחלתו אין פתרון. בעזרת תזונה טבעית לחלוטין הוא הבריא ממחלתו. בזה אין כל חדש כי כבר ראינו מקרים כאלה בעבר. במקרה שלו החידוש היה בדרך הריפוי. ד"ר האי הושפע ממחקריו של החוקר הרוסי הידוע פאבלוב אשר חקר את סודות מיצי העיכול בקיבה ובעזרת מחקרים נוספים משלו הוא פיתח את תורת צרופי המזון שהיתה חדשה לגמרי.

מזון חלבוני מתעכל בעזרת האנזים פפסין אשר דורש רמת חומציות גבוהה של 2 עד 3.  מזון עמילני מתעכל בעזרת האנזים פטיאלין אשר נמצא ברוק ואשר דורש חומציות של 6.6 ובקיבה האנזים עמילאזה הדורש חומציות של 5 עד 6. בקיצור: מזון חלבוני דורש חומציות גבוהה בקיבה ומזון עמילני חומציות נמוכה. כאשר אוכלים אוכל מעורב , רמת החומציות בקיבה גם היא ממוצעת ומגיעה בערך ל - 4. רמת החומציות בקיבה נקבעת לפי כמות החומצה ההידרוכלורית המופרשת בקיבה. באוכל עמילני כמות  החומצה נמוכה וכך מתאפשרת השפעתו של האנזים פטיאלין. כאשר רמת החומציות עולה בגלל החלבונים האנזים הזה מפסיק לפעול ומשאיר חלק מהעמילן הנאכל בלתי מעוכל. החלבון שבאוכל דורש חומציות גבוהה וכמות גדולה של החומצה ההידרוכלורית, אבל בהשפעת הפחמימות הכמות איננה מספיקה ולכן עיכול החלבון איננו מושלם. ד"ר האי טוען כי עיכול בלתי מושלם זה גורם לעצירות, אלרגיות, הפרעות שונות בעיכול, דלקת פרקים, השמנה, סכרת, אקזמה, קצרת, מחלות עור, הצטננויות, כאבי ראש ורקבון שיניים. את כל המחלות האלה הצליח ד"ר האי לרפא אצל חוליו בעזרת תזונה מתואמת כפי שהוא כינה זאת. הבסיס של התזונה המתואמת הזו בנוי משלושה מרכיבים :

1.                  אין לאכול יחד מזון עמילני עם מזון חלבוני.

2.                   אין לאכול יחד מזון עמילני עם פירות חמוצים.

3.                   יש לשמור על יחס של 1:4 בין מזון יוצר בסיסיות עם מזון יוצר חומציות.

עכשיו בואו נראה לפי הסדר איך מסתדרים עם השגעון הזה.

לפי הסעיף הראשון, צרופי המזון הבאים צריכים להעלם : סטייק וציפס, בשר עם אורז, בשר עם תפוחי אדמה, סטייק בפיתה, לחם עם טונה או כל צירוף אחר של בשר כלשהו עם מזון כלשהו ממשפחת הדגניים. כל צירוף של מאכל חלבוני מרוכז עם מאכל פחמימתי מרוכז אינו טוב לעיכול. המאכלים השומניים הם ניטרליים ולכן יכולים להאכל גם עם חלבונים וגם עם פחמימות. הצירוף הטוב ביותר לבשר הוא ירקות מבושלים או סלט ירקות או פירות.

לפי הסעיף השני, הפירות החמוצים גם הם דורשים חומציות גבוהה בקיבה ולכן אינם טובים למאכל ביחד עם פחמימות. הפירות החמוצים הם : תפוחי עץ, שזיפים, אגסים , תפוזים, לימונים, אפרסקים, נקטרינה וכו'.

לפי סעיף שלישי, הכוונה היא להגדיל בצורה מוחשית את כמות הירקות, הפירות וכל המאכלים הבסיסיים האחרים לפי הרשימה ולצמצם במאכלים חומציים כדוגמת בשר או לחם כדי לשמור על רמת בסיסיות גבוהה בדם.

שמירה קפדנית על כללים אלה יכולה לגרום לבעיה אחת. במידה ומתחילים לזייף ולאכול אוכל מעורב , העונש על מערכת העיכול  במקרים מסוימים הוא כאבי בטן עזים. כדי להמנע מכך, המצב האידאלי הוא לזייף קלות. הכוונה היא להשתדל לא לערב מאכלים, אבל מצד שני לא להקפיד יתר על המידה. הכוונה לצרף כ - 10% מזון עמילני לארוחה חלבונית ולהיפך. כך נוכל לשמור על מערכת העיכול שלנו מפני הכאבים שהם תוצאה של זיוף מלא וגם נוכל ליהנות מן היתרונות של השיטה עצמה.

לחץ ( STRESS )

לחץ הוא כל סוג של מתח הגורם לגוף להרס ולמותם של תאים. מתח היא מילה כוללת למספר גדול של מצבים נפשיים המשפיעים פיזיולוגית על הגוף.

מתח ודאגות בעבודה. פיטורים. גירושים. שכיבה ממושכת ללא נוע בזמן מחלה. דיאטה קיצונית. חשיפה ארוכה לקור או חום קיצוניים. התקפה של חיידק. מתח קיצוני יותר מורגש בזמן פטירה של קרוב משפחה או חבר. פציעה בתאונה. כוויות על הגוף וניתוח.

ההודים והסינים גילו כבר מזמן את ההרס הטמון במצבי הלחץ ופיתחו שיטות הרגעה כמו יוגה ומדיטציה כדי לרסן את השפעותיו המזיקות. במערב הבינו שאין להם זמן לעסוק בהרגעה והם תוקפים את הבעיה מצד שני. במקום לנסות להרגיע את האדם, דבר שברוב המקרים כמעט בלתי ניתן לביצוע, מספקים לו את חמרי המזון החסרים לו בכמות מוגברת כדי לאפשר לו התמודדות עם הבעיה של הרס הגוף.

עכשיו נשאר רק להבין איזה הרס נגרם לגוף כתוצאה מן המתח, והמתח הוא כל אחת מן הדוגמאות שצוינו. ד"ר הנס סלאי מאוניברסיטת מונטריאול היה זה שגילה את תגובות הגוף למתח. בשלב ראשון בלוטת יותרת המוח הנמצאת בבסיס המוח שולחת שדרים כימיים בצורת  הורמון ACTH. הורמון זה מגיע אל 2 בלוטות הנמצאות על הכליות ושנקראות בלוטות יותרת הכליה. בלוטות אלה מפרישות מספר הורמונים העוזרים לגוף להלחם במתח. הורמון ראשון הוא הקורטיזון. השפעת פעילות ההורמון על הגוף היא רבה. חלבונים מוצאים מבלוטת התימוס והלימפה ונהפכים לסוכר ומאוחסנים בכבד בצורת גליקוגן. סידן נלקח מן העצמות ומועבר לדם. שומן מועבר מאזור האחסון לשם הפיכתו לאנרגיה זמינה. מספר ויטמיני B מוצאים מן הכבד לשם שימוש מיידי. הורמון נוסף הוא האדרנלין הגורם לעלייה בלחץ הדם וגם עלייה בדופק הלב. הורמון שלישי הוא האלדוסטרון הגורם לאגירת מים ומלח בגוף ולאיבוד אשלגן. כל הפעילויות האלה נועדו כדי לאפשר לגוף להתמודד עם מצב של "בריחה או לחימה" כפי שהיה בתקופה קדומה.

הנזק הנגרם לגוף מאבדן מרכיבים חיוניים אלה מכוסה בדרך כלל על ידי המזון. כאשר הלחץ נמשך זמן רב או כאשר המזון אינו מספק את המרכיבים הדרושים נוצרת מחלה. לדוגמא כאשר החלבון מבלוטת הלימפה אינו מספיק, גוזל הגוף חלבון מהריריות של האברים הפנימיים כמו הקיבה והמעיים וכך נוצר אולקוס. בגלל איבוד סידן והעברתו לדם במיוחד כאשר שוכבים ללא נוע נגרם נזק לעצמות והן הופכות להיות שבירות.

דרישות התזונה הבסיסיות כדי לאפשר לגוף לתפקד בזמן לחץ הן : חלבונים , חומצה פנטוטנית, חומצה לינולאית, ויטמין A , C , E , כולין, 6B ,2B , מגנזיום וסידן.

ויטמין E חשוב ביותר בגלל הריכוז הגדול שלו בבלוטת יותרת המוח ובגלל המחסור הכרוני שלו בתזונה הרגילה. הויטמין מונע הרס 2 הבלוטות על ידי החמצן. החומצה הפנטוטנית שהיא אחד מויטמיני B מהווה מרכיב חשוב בבלוטות יותרת הכליה ובלעדיו הן אינן יכולות לתפקד. החומצה הלינולאית וויטמין A משפיעים על כושר הייצור של ההורמונים. ויטמין C בעל השפעה עיקרית בייצור הקורטיזון, הוא משפר את ניצולו ודוחה את הריסתו ולכן יש צורך בכמות גדולה שלו. האדם והחזיר הן 2 החיות היחידות ממשפחת היונקים שאינן מייצרות את הויטמין הזה בגופן ולכן יש צורך לספק אותו באופן קבוע.

האלדוסטרון אוצר מלח בגוף ויחד אתו מים ומונע התיבשות. הדבר גורם גם לעליה בלחץ הדם ועלול לגרום נזק לכליות וללב. הגדלת כמות האשלגן בתזונה היא חיונית כדי למנוע נזקים.

טיפול בקורטיזון על ידי רופאים גורם לבלוטת התימוס להתנוון קמעא, לאצירת מים בגוף ולהתנפחות הפנים כתוצאה מכך, לעיכוב פעילות הנוגדנים הטבעיים בגוף יחד עם תאי הדם הלבנים וכן מגדיל את האיבוד בשתן של חומצות אמיניות, סידן, אשלגן, ויטמין A , C וכל קבוצת ויטמיני B.

ד"ר סלאי שחקר גם את השפעת מתן קורטיזון לזמן ארוך טוען כי למרות שבתחילה מרגישים בשיפור, הרי לאחר מכן עולה לחץ הדם, נגרמים נדודי שינה, הפרעות חמורות במערכת העיכול דבר שמונע החזרת מרכיבי תזונה חשובים לגוף. הקורטיזון מפריע לפעילות הויטמין D ובכך נגרם איבוד סידן מהעצמות בדומה למחלת האוסטיאופורוזיס, רמת הסוכר בדם עולה ויש צורך לטפל בה. בשל אובדן החלבונים יש אובדן של מסת שריר

ויחד אתו עייפות. שימוש בקורטיזון לזמן ארוך גורם למחלת קושינג. בין היתר גם נגרמים שטפי דם מתחת לעור. בגלל עודף הנוזלים, הפנים מקבלים צורת פני ירח ואילו הידיים מרזות בגלל דילול השרירים ואיבוד החלבונים. ישנה השפעה מסוימת על הורמוני המין ולכן תתכן אצל נשים תופעה של צמיחת שערות בייחוד על השפה העליונה. תופעה אחרת היא קשיים בכניסה להריון אשר נגרמים לא רק בטיפול בקורטיזון אלא גם במצבי לחץ.

המזונות הטובים ביותר למלחמה במתח  הם : כבד, ביצים, נבט חיטה, שמרי בירה, גרעיני חמניות, ירקות ירוקים כמו עלי סלק, ברוקולי פטרוזיליה וחסה וכן פירות יבשים.

הכבד, הביצים, נבט  החיטה ושמרי הבירה מספקים חלבונים וויטמיני B יחד עם מינרלים חשובים כמו סידן ומגנזיום.

טחינה תספק לנו סידן וחלבון.

תאנים יבשות וצימוקים יספקו אשלגן וסידן.

פטרוזיליה, ברוקולי ושקדים יספקו הרבה סידן.

נבט חיטה - יספק גם מגנזיום, אשלגן, ויטמין E וחומצות שומן חיוניות.

גרעיני חמניות - יספקו ויטמיני B, חלבונים, אשלגן, מגנזיום וחומצות שומן.

ויטמין E וויטמין C אינם יכולים להנתן דרך המזון בכמות הרצויה ולכן יש צורך בטבליות.

במקרים של ניתוחים, פציעות או כוויות המוגדרים כמצבי מתח קיצוניים מגיעות בלוטות יותרת הכלייה לאפיסת כוחות תוך מספר ימים, דבר שעלול לגרום לפגיעה במעיים ולהווצרות גזים במערכת העיכול מה שמוסיף כאבים באזור הניתוח.

ויטמין C הכרחי ביותר בתקופה זו במינון גבוה. הוא עוזר בהווצרות רקמת חיבור באזור הניתוח וכן מונע הדבקות ע"י חיידקים המנצלים את חולשת הגוף. הוא גם עוזר ביצירת כלי דם חדשים ומניעת דימומים באזור הפצע. המינון המומלץ הוא 500 מ"ג כל 4 שעות במשך שלושה ימים.

ויטמין E חשוב לריפוי חתכים עם מינימום צלקות ולהפחתת הצורך בחמצן. הויטמין גם מונע הווצרות קרישי דם באזור הפגוע. המינון המומלץ הוא טבליה של  200 - 400 יב"ל ביום.

לפני ניתוח - הגדלת כמות החלבון המלא מביצים, כבד ונבט חיטה. יש לאכול 6 ארוחות קטנות שכל אחת מספקת 25 גרם חלבון. אפשר גם מסויה, מוצרי חלב ודגים.

רדיקלים חפשיים ואנטי מחמצנים

בשנת 1962 פורסם מאמר של החוקר ד"ר דנהאם הרמן שכותרתו " הרדיקלים החפשיים והסיבות להזדקנות". כולם חשבו כי הרדיקלים החפשיים זו תנועה לאומנית שתרוץ לבחירות באזורי הפריפריה ולא הבינו את הקשר בינה לבין הזדקנות. אבל עד מהרה התברר כי הרדיקלים החפשיים הן מולקולות חמצן בגוף האדם והמייחד אותן הוא שבקליפה החיצונית חסר להן אלקטרון. מצב זה נחשב למעורער מבחינה כימית וגורם למולקולות אלה לחפש את האלקטרון החסר במולקולות אחרות בסביבה ודבר זה נעשה בצורה אגרסיבית. פעילותם של הרדיקלים גורמת להרס של תאים ולהזדקנות ובמקביל גם למחלות זקנה אשר מקצרות את החיים. מחלות הזקנה הן : סרטן, מחלת לב, פרקינסון ואלצהיימר. כאשר הרדיקלים נתקלים בתא חלבוני נפגע ה - DNA ובסופו של תהליך נגרם גידול סרטני. כאשר הרדיקל נתקל במולקולה שומנית הוא גורם לשינוי המבנה הכימי ולעיפוש השומן ולשקיעתו על דפנות העורקים ומכאן לסתימת העורק. כאשר הפגיעה היא בתאי העצב מסתיים המצב בפרקינסון. כאשר הפגיעה בתאי המוח נגרם האלצהיימר. היסוד חמצן הוא דו ערכי. מצד אחד הוא מביא לנו חיים ומצד שני הוא לוקח את החיים מאתנו. הרדיקלים החפשיים נוצרים בגוף באופן טבעי תוך כדי פעילות מטבולית רגילה והם מתגברים בזמן הקרנות רנטגן, זיהומים של עשן, הכנסת רעלים לגוף כולל תרופות, ריסוס, צבעי מאכל וגם מפעילות גופנית מוגברת. כן, פעילות גופנית  מייצרת רדיקלים חפשיים.

עד כאן החלק הגרוע בסיפור. כשאנשים קראו את המאמר כבר בשלב זה נכנסו לדכאון. ואז באה ההרגעה בחלק השני. הגוף שלנו יודע גם להלחם ברדיקלים החפשיים ולחיילים שלו קוראים "אנטי מחמצנים" או בלועזית "אנטי אוקסידנטים". האנטי מחמצנים אלה מולקולות שונות, אשר להן עודף של אלקטרון בקליפה החיצונית. זה בדיוק אותו אלקטרון שחסר לרדיקל. כאשר שתי מולקולות כאלה מתחברות הן מחסלות אחת את השניה והופכות לגורם בלתי מזיק המופרש מהגוף. ככל שכמות האנטי מחמצנים בגוף גדולה יותר, כך יש לגוף יותר אפשרות לחסל רדיקלים. הטבע באכזריותו הרבה מספק לנו בצעירותנו כמות נדיבה של אנטי מחמצנים, אך עם העלייה בגיל פוחתת כמותם . אדם זקן שעבר את גיל הפוריות הופך למטרד למערכת ולכן הטבע מעונין לחסלו. בעינינו הענין קצת לא מוצא חן ולכן תפקידנו לדאוג לצריכת כמות מוגברת של אנטי מחמצנים יותר מהכמות שמספק לנו הטבע.

תרופות שונות כמו אנטיהיסטמינים, סטרואידים ואנטיביוטיקה לא רק מייצרות רדיקלים אלא גם חוסמות את פעילותם של האנטי מחמצנים.

ד"ר הרמן ציין כי הוא גילה 4 אנטי מחמצנים וייתכן כי יש יותר: ויטמין A , C , E והמינרל סלניום.

ויטמין A - נאגר בכבד ולכן לא צריכים אספקה רצופה. נמצא בכמות גדולה בכבד, ביצים, שמן דגים, חמאה ושמנת. המומחים מעדיפים את הנגזרת הצמחית שלו הנקראת בטא קרוטן שאינה נאגרת בכבד. היא נמצאת בירקות ובפירות בעלי צבע כתום כמו גזר, בטטה, אפרסק, אפרסמון, מילון ומשמש.

ויטמין C - פרופ' לינוס פאולינג זכה בפרס נובל על מחקריו על ויטמין C. הוא נהג לקחת תוספות של 15000 מ"ג ליום וחי עד גיל 93. הויטמין נמס במים, לא נאגר בגוף ויש צורך למלא את המאגרים כל הזמן. הויטמין נפגע ממחלות, תרופות, קפה, מתח, רעלים וכו'. תפקידו בגוף כפול. הוא גם לוחם ברדיקלים החפשיים וגם מתגבר את המערכת החיסונית, זו שלוחמת בחיידקים ובווירוסים. הגוף צריך לקבל בקביעות ויטמין C או דרך המזון או ע"י גלולות. הכמויות שלו במזון לפי סדר יורד : גויאבה, קיווי, פלפל אדום, כרוב, ברוקולי, קולרבי, תות שדה, פאפיה, לימון, תפוז. זהו ויטמין חשוב ביותר לשמירת הנעורים. כיון שלא נאגר בגוף אין חשש לקחת מינונים גבוהים שלו. הכמות המינימלית הסטנדרטית היא 500 מ"ג ליום.

ויטמין E - אחראי למניעת חמצון השומנים. זהו הויטמין החשוב ביותר למניעת מחלות לב. מופיע בטבע בכל המזונות שיש בהם שמן ובגלל דיאטות דלות שומן הוא חסר לרוב

האנשים. הויטמין עוזר להובלת חמצן לאיברים ומכאן חשיבותו לחולי לב. הוא מונע את חמצון הכולסטרול והטריגליצרידים ובכך מונע את סתימות העורקים. במזון הוא נמצא בנבט חיטה, אגוזים, שקדים, שומשום, טחינה, חמניות, אבוקדו, קוואקר וקמח מלא.

סלניום - מינרל שעובד בשיתוף פעולה עם ויטמין E ונמצא בדרך כלל במקומות שיש

ויטמין E. הסלניום חשוב כי הוא עוזר בייצור גלוטטיון שהוא אנזים המפרק רדיקלים.

הכמות הגדולה ביותר נמצאת באגוזי ברזיל.

בתחילת שנות השבעים דעכה ההתלהבות מהאנטי מחמצנים כמו כל אופנה אחרת. אבל בתחילת שנות השמונים הגיע השינוי. האמריקאים התרגזו על היפנים לא רק בגלל המכוניות שהם מייצאים לאמריקה אלא גם בגלל העובדה שהנשים היפניות חולות ב - 70% פחות בסרטן השד ובאיבוד סידן. מה פתאום ? מה יש ליפניות שאין לאמריקאיות ? רשות המזון האמריקאית שלחה את ד"ר דנהאם הרמן כדי לבדוק את הנושא. בהתחלה חפשו בסושי ולא מצאו כלום. אחר כך עברו לסויה ואז גילו 2 חמרים ייחודיים לסויה שנקראים ג'ניסטאין ודאידזאין. הראשון מונע מחלות סרטן על בסיס הורמוני המין כמו סרטן השד והערמונית. השני מונע בריחת סידן. שניהם אנטי מחמצנים חזקים. ד"ר הרמן המשיך לחקור מזונות נוספים וגילה ים של אנטי מחמצנים להם קרא פיטוכימיקלים - כימיקלים מן הצומח. עד היום התגלו למעלה מ - 4000 סוגים שונים של פיטוכימיקלים שחולקו למשפחות. הגזר למשל מכיל לא פחות מ - 17 סוגים שונים של אנטי מחמצנים ממשפחת הקרוטנואידים. עכשיו רק התחילו להבין מדוע הצמחונים בריאים יותר מאוכלי הזבל. הסיבה להמצאות כמות גדולה כל כך של אנטי מחמצנים היא כי ישנם סוגים שונים של רדיקלים חפשיים וכל אנטי מחמצן מתאים לרדיקל אחר. המחקרים שנעשים בשנים האחרונות מקשרים בין סוג מסוים של אנטי מחמצן למחלה מסוימת.

להלן רשימה של מספר אנטי מחמצנים החשובים והידועים ביותר :

ליקופן - אנטי מחמצן חזק בעל צבע אדום שנמצא בעיקר בפירות וירקות בעלי צבע אדום כמו עגבניה, אבטיח, פלפל אדום, תותים ואשכולית אדומה. עדיף לאכול פלפל אדום לא רק בגלל הליקופן אלא גם בגלל שהוא מכיל יותר ויטמין C מאשר הירוק. גם האשכולית האדומה עדיפה על הצהובה מאותה סיבה.

גלוטטיון - שילוב של חומצה אמינית המפעילה אנזים שנקרא פראוקסידאז המנטרל רדיקלים בצורה אגרסיבית. מונע מחלות כמו שגרון, לחץ דם, מחלות לב. החומר פעיל ביותר על המערכת החיסונית ואחראי לטיפול בחימצון השומנים בגוף. כמותו בגוף גדלה עם ויטמין C וסלניום. נמצא בגזר, עגבניות, תפוז, אגוזי מלך, אבוקדו, מלון, אשכולית, תותים, ברוקולי, אפרסק בצל וביצים.

10Q - המפורסם ביותר. מיוצר גם בגוף. נמצא בביצים ,כבד, מקרל וסרדינים וכן בפירות ים. קשור מאוד בבריאות הלב. מונע חמצון שומנים, מוריד לחץ דם גבוה, מעורר זכרון וקשור במבנה המיטוכונדריות המשפיעות על ייצור האנרגיה בגוף.

קווארצטין - אנטי מחמצן חזק שנמצא בבצל, תפוחים, חסה, ענבים, הדרים ופטרוזיליה. מונע פעילות אנזימים המעודדים סרטן. הוא גם יעיל נגד אלרגיות על ידי חסימת ההיסטמינים שהגוף מייצר. הוא גם מדלל דם ומונע הווצרות קרישי דם.

הענבים מכילים גם פוליפנולים המונעים מחלות לב כליליות

סולפורפן - נמצא בעיקר במשפחת המצליבים ובמיוחד בכרוב ובברוקולי.

קטצ'ין - נמצא בעיקר בתה ירוק. בעל יכולת אנטי סרטנית מובהקת.