פרק ה'

אני יכולה לכתוב לכם שבני אמר לאמא ריבקה בסוף כשכולם הלכו לבתים לישון, ואנחנו למקלחת והדר לשיר 'לזברה פז'מה', שמעתי את בני אומר לאמא שלנו "מתי נספר להן? הרי לא נסתיר מהן שאנחנו הולכים להיתחתן." ואמא ענתה לו "ששששש! הן יכולות לשמוע!" ואז קמתי מהמחבוא שלי ואמרתי "באמת הן יכולות לשמוע!" ואז הלכתי להיתקלח, והשארתי את אמא ובני לא יודעים מה לעשות. כשהדר נרדמה אחרי השיר, אמא ובני קראו לי לדבר. הם התחילו-"בבקשה, אל תספרי לאדר והדר!" ועניתי "אתם באמת מתכוונים לא לספר להן את זה?!, זה הרי דבר גדול להיתחתן!!" ואדר קמה מהמחבוא ואמרה "תודה תמרה! שסיפרת לי שהם הולכים להיתחתן! וככה איך שאת מגינה עלינו!" 'מפני החתונה.....' אמרתי בלב. ואז פניתי לאמא ובני "היא הייתה שם במיקרה! לא ידעתי על זה ממש שום דבר!" אבל הם ממש לא האמינו לספור ה'דבילי' איך שהם קוראים לזה.... והם אמרו לי בלי הפסקה-"את אכזבת אותנו!" אלף פעם, ובפעם האלף ואחת אמא אמרה "לכי לישון, אבל את מרותקת לחודשיים!" וצעקתי "מה????????!!!!!!!!!!!!!!! מה מרותקת עכשיו, מחר יש לי פגישה עם דויד אחרי בית הספר!!!!!!!, אוף, מעצבן אחד....." ובני אמר לי "בקרוב אהיה אביך! ואני מחליט ש:את מרותקת לחמישה חודשים!" ואמרתי לו "אתה מעיר את אחותי, אז תסתום! ואתה בחיים לא תהיה אבי! יש לי רק אבא אחד, והוא הטוב בעולם! ביותר! ואתה, תעוף מיד!!! עכשיו!, נו נו נו נו נו נו נו נו נו לך כבר!" ואמא אמרה לי "לכי לישון, או שאת מרותקת לחצי שנה ופלוס עם את תעירי שוב את אחותך! והדר קמה ממקומה ואמרה-"אמא ובני, תפסיקו לריב, או שאתם מרותקים לשנתיים!" וכולנו צחקנו.

דבר מיוחד-בקרוב עוד!