|
פרק ו'
בבוקר ,אמא נגשה אלי ולהדר, וספרה לנו כאילו לא קרה כלום, שהיא ובני הולכים להיתחתן.
הדר פתאום הבינה שהיא לא חלמה את זה, והיא התחילה לבכות.
כן, לבכות.
ואתם בטח שואלים את עצמכם-"לבכות? למה לבכות? אולי זה משמחה?? מצוין! אני אשאל את תמרה בפורום! סוף-סוף יש לי נושא!" אבל למרות שהקטע המודגש לא נראה לי שככה אתם חושבים, אני מקווה שתכתבו לי בפורום....
אבל התשובה היא: שהיא הבינה שהיא לא חלמה שום דבר, והיא אוהבת לחלום... ואני ממשיכה-אמא כמובן ניסתה להרגיע את הדר, והדר פתאום צחקה!!!!!!
פשוט סתם ככה צחקה!!!!!!!!!
באמצע הבכי היא צחקה!!!!!!!1פשוט צחקה....
לא ידעתי למה אז שאלתי אותה, והיא ענתה לי שהיא שמחה בשביל בני ואמא, ואז היא שאלה אותי אם לשמוח או להיות עצובה, בגלל שהיא קטנה ולא יודעה איך להגיב.
וכמובן עניתי להיות עצובה, אז היא אמרה לאמא "לא! למה? עשיתי לך משהו רע??? אני שואנת את בני! רגע, מי זה בני?" ואמא ענתה לה "אני אוהבת אותו, את יכולה לבוא בערב לסלון כדי לראות מי זה בני, הוא יהיה שם! ואני מאוד אוהבת אותך!" בערב, אמרה הדר אחרי שחזרה, שבני מכוער, ושהיא באמת שואנת אותו.
תגידו, זוכרים את הסיפור מפרק א'? זה עם הנבל מבית החולים? מתברר שהוא יצא מבית החולים.
הוא הצתרף לעבודה של אמא שלי!
והוא ממש "נולד מחדש" אמא שלי אומרת ככה כשהיא מדברת איתו על "עינייני עבודה" בטלפון...
כשהדר נרדמה, הלכתי לסלון, ואמרתי לאמא שלי שגם אני רוצה להכיר "יותר לעומק" את בני.
'הוא ממש משעמם...' אמרתי לעצמי בלב, כי כשבני סיפר לי את קורות חייו, אז לא באמת כל-כך התעניינתי, אבל ברגע שהוא אמר: "וגם הייתי בבית חולים לפני כמה זמן, שמה הכרתי את אמא שלך, היא הייתה שם עם איזה בת שלה, לא יודע איזה, אבל שם אני שברתי את היד שלי, אבל לא נורא, אני והיא נעבור את ז..." "מה אמרתה?!???!!!"
|
אז מה חדש ב ד/1:
בה-22.9.08 יתקים מבחן בחשבון אין ספק שהחיים תלויים בו כי מה יקרה עם ניכשל?
מי יודע מה יקרה!
|
