דוגטאון - תחילתו של עידן הסקטבורד
מאת: בני טולדו
הסיבה שהחלטתי לכתוב את הכתבה הזו, היא מכיוון שאני בעצמי רציתי לדעת איך הכל התחיל?
הסיפור מתחיל בשנות ה-50 המאוחרות במליבו, קליפורניה. גולשי גלים החלו לבנות "שייפים" מעץ, הדומים בצורתם לגלשנים. הם חיברו צירים וגלגלים של סקטים והחלו להחליק ברחובות במטרה לחקות את תנועות הגלישה בים. המונח הראשוני לסקייטבורד, ניקרא באותה תקופה Sidewalk, והיה לענף ספורט פופולרי בקרב בני הנוער בעיר מליבו.
ב- 1963, ענף הסקטבורד היה בשיא הפופולריות. הוא הפך לשיגעון אופנתי בקרב בני נוער, וחברות יצרני גלשנים כמו,,Jack's, Hobi ו- Makaha עיצבו את הסקטבורדים המקצועיים הראשונים, ואף הייתה להם קבוצת סקטרים (Team) לקידום המכירות. יחד עם זאת, הם ארגנו תחרויות סקטבורד ואליפויות ארציות שתועדו בטלוויזיה ואף יצאו לאור במגזין סקייטבורד אחת לתקופה.
התחרויות שאורגנו התאפיינו יותר בסללום ארוך, ירידות ובסגנון חופשי - "פריסטייל". תחרות ה"פריסטייל" של אותה תקופה, הייתה בעצם כמו ריקוד בלט או החלקה על הקרח, דבר שהוא שונה לחלוטין מהסקטבורד של ימינו. הסקייטבורד בתקופה זו היה ברמת שיא כזו שחברת הגלשנים Makaha הגיע במשך שנתיים לשווי הכנסות של 4 מליון דולר.
ב- 1965, בלילה אחד, הספורט הצעיר נעלם. ענף הסקטבורד פשוט התרסק. כולם חשבו שהדבר הזה שניקרא סקטבורד, זהו עוד שיגעון חולף. המכירות ירדו בצורה דרמתית. חברות הסקטבורד המעטות שהיו קיימות באותה תקופה פשטו-רגל ואף מגזין הסקטבורד היחיד שפעל, הפסיק להוציא לאור גיליונות חדשים. קרש סקטבורד כבר לא ניתן היה לקנות או להשיג. מי שבאמת רצה להמשיך להחליק באותה תקופה היה פשוט צריך לבנות בעצמו סקטבורד, כלומר, לקנות זוג סקטים עם גלגלי חמר, שהיקשו מאוד על השליטה בהחלקה והיוו סיכון גבוה במיוחד בירידות תלולות, בנוסף צריך היה לחתוך אותם לחצי, למצוא ארון ישן במחסן, לנסר אותו בצורה של גלשן, ולחבר את הכל.
  
כמו שאפשר לתאר, מהקומבינה הזו הפציעות בקרב המחליקים היו רבות. אל תישכחו שגלגלי הסקטבורד היו עשויים חמר, כל בליטה או גרגיר אבן על הרצפה יכל היה לגרום לפציעה רצינית, כך שאין ספק שהמחליקים פגשו הרבה את האספלט והבטון הלא סלחניים. אך למרות כל הקשיים הללו אנשים המשיכו להחליק ובמהלך שמונה השנים הבאות, הסקייטבורד היה ממש Underground, והוא ניראה רק במקומות כמו Santa Monica, ואם להיות יותר מדויקים, בדוגטאון.
דוגטאון – Dogtown
 
דוגטאון היה שם כינוי לשכונת עוני הסמוכה לחוף וניס שבסנטה מוניקה, קליפורניה. השכונה הייתה מזוהמת ומטונפת אבל עבור גולשי הגלים המקומיים היה זה גן עדן. ספוט הגלישה של המקומיים היה לאורך שרידי מזח ישן בשם Ocean Park שלאורכו היו שקועים עמודי עץ ענקיים כך שבמהלך הגלישה היו מתחמקים מהם. לאורך כל הדרך המזח היה הספוט של הגולשים המקומיים בדוגטאון. החוף היה הטריטוריה שלהם בלבד.
 
גולשים שהגיעו מחוץ לעיר לא היו רצויים בחוף כלל. עד כדי כך שיום אחד, אחד הגולשים המקומיים חתר במים ועל גלשנו מונח קרבורטור של מכונית השייך לאחד המבקרים . "האם זה שייך לך?", אמר המקומי, והשליך את הקרבורטור למים. סיפור זה המחיש את הליכוד שהיה בין גולשי דוגטאון.
ב-1972 התחוללה מהפכה משמעותית. הדבר קרה בזכותו של גולש גלים בשם פראנק גיינסוורטי
(Frank Gainsworthy), מהחוף המזרחי אשר המציא גלגלים העשויים מאותו חומר שעשויים הגלגלים של ימינו.
הגלגלים שהמציא נקראו Cadillac Wheels, והם שינו את כל תפיסת ההחלקה אחרי גלגלי החמר. לפתע ההחלקה הייתה יותר מפוארת וניתן היה לבצע סיבובים חדים במהירויות מבלי להתרסק על הרצפה. הדבר גרם לניצוץ נוסף בקרב גולשי הגלים ולהתעניינות עצומה בקרב צעירים מכל שכבות הגיל.
נערי דוגטאון, שברובם היו ממשפחות הרוסות, מצאו בגלישת הגלים דרך חיים שינטרל אותם מהסביבה הקשה. באותה תקופה, הגלישה נחשבה לענף ספורט מנודה. הסביבה ממש לא כבדה והעריכה גולשים בעיקר בשל העובדה שרובם היו מופרעים (trouble makers). בעקבות מהפכת הגלגלים נערי דוגטאון קיבלו משמעות נוספת לחיים. הם היו גולשים רוב שעות היום ובשעות אחה"צ כאשר תנאי הים כבר לא היו טובים, ומחליקים על סקטבורד.
 
החבורה החלה לפתח סגנון החלקה שלא ניראה כמותו, וניסתה לחקות את תנועות הגלישה אל הירידות ברחוב. סגנון (Style), היה הדבר החשוב ביותר באותה תקופה. תרגילים לא היו אז, ולכן לסגנון הייתה משמעות. החבורה פיתחה סגנון ייחודי ושאבה את ההשראה מגלישת הגלים. עד מהרה נערי דוגטאון מצאו דרך בא יוכלו לחקות את תנועות הגלישה בים. הם החליקו בבתי ספר בהם היו מצויים קירות בטון אנכיות וענקיות שעבורם זה היה כמו גל בטון.
 
באביב 1975, הענף קיבל תפנית משמעותית והחל להתקדם לכיוון הסקטבורד של ימינו. התפנית מתרחשת בעיירה Del-Mar שבקליפורניה בתחרות סללום ו"פריסטייל" בממדים שלא נראו באותה תקופה. נערי דוגטאון הופיעו בתחרות כקבוצה ומסובסדים על ידי חנות הגלישה המקומיתSurf shop Zephyr, שיצרה סקטבורדים ייחודיים. נערי דוגטאון פשוט הראו לכולם מה אפשר לעשות עם סקטבורד והפגינו משהו שונה לגמרי, סגנון אחר, אגרסיבי יותר ויוצא דופן. השופטים לא ידעו איך לשפוט זאת והקהל יצא מגדרו. תחרות זו סימנה התחלה של משהו גדול יותר בעתיד.
 
המחליקים הבולטים בתחרות היו, ג'יי אדאמב - Jay Adams, טוני אלבה - Tony Alvaוסטייסי פרלטה - .Stacy Peraltaמאותו זמן הם הגדירו קוד חדש בענף הסקטבורד. הירחונים הפכו אותם לגיבורים והמחישו בתמונות וכתבות את סגנון חייהם ואישיותם, אשר הפכה בהדרגה לאלילים בקרב בני הנוער ברחבי העולם. חברות סקטבורד גדולות שראו פוטנציאל אדיר הטמון בענף ובמחליקים הציעו הצעות כספיות אטרקטיביות במיוחד לנערי דוגטאון המפורסמים. ענף הסקטבורד בתקופה זו הפך לתעשייה גדולה שגלגלה כסף רב.
ב- 1976, שנת הבצורת הכי גדולה שידעה ארה"ב. הממשלה אסרה להשתמש במים וחל איסור מוחלט להשקות את הגינות, להגיש מים במסעדות ולמלא את ברכות השחייה. מאות ברכות בחצר האחורית של בתי העשירים ברחבי קליפורניה התייבשו והושארו ריקות ללא שימוש.
 
וכך נולדה לה ההחלקה על קיר אנכי שזו בעצם תחילתו של ענף ה-" "Vert וה– ""Halfpipe, של ימינו. ראשונים לנסות היו נערי דוגטאון, שפשוט החלו בחיפוש מתמיד אחר ברכות פנויות וברגע שמצאו אחת, היו פשוט מתגנבים לשטח הבית הפרטי ומתחילים בסשן מטורף. כל מה שניסו החבורה לבצע בברכות, לא נעשה מעולם, אך בשל העובדה שהם היו גולשי גלים, הם ידעו איזה תנועות ומהלכים יש לעשות ולממש, אך הם רק לא ידעו עדיין אם זה אפשרי.
הסיפוק הראשוני היה להחליק עם הסקטבורד מעל פנס הבריכה, שהיה ממוקם כחצי מטר מתחת לשפת הבריכה. אך עד מהרה המחליקים לא רק שעברו את הפנס והגיעו לשפת הברכה אלה גם ביצעוgrind" " על השפה.
  
ב- 1977, הסקטבורד כבר היה גדול באמריקה. עיתונים דיווחו על כ- 30 מיליון מחליקים בארה"ב.
בזמן זה נערי דוגטאון יצגו חברות סקייטבורד גדולות והרוויחו המון כסף מהתעשייה. הבולטים ביותר היו Tony Alva ו- Stacy Peralta , אשר חשיפתם לא הייתה רחוקה מרמת הפרסום לה זכה מייקל ג'ורדן בימיו הטובים. הם כל הזמן הופיעו במגאזינים, חגגו במסיבות הכי לוהטות בהוליווד, הסתובבו עם מפורסמים מתעשיית המוסיקה והקולנוע וזכו לסגנון חיים שכולנו חולמים להיות בו לפעמים, חיי "רוק סטאר".
בשנה זו, בחודש ספטמבר קרה הדבר שנתן דחיפה נוספת לקראת הסקטבורד המודרני של ימינו. באחד הסשנים בברכה השכונתית של אחד החברים ביצע Tony Alva את ה-Frontside Air הראשון. לראשונה בוצע ריחוף עם הסקייטבורד מעל שפת הבריכה וחזרה בנחיתה מושלמת.
מאותו יום אפשר להגיד בוודאות שנערי דוגטאון קבעו את אבני היסוד של הסקייטבורד, הם אלה ששברו את ה"סטטוס-קוו", הם אלה שתמיד נזכור בתור חלוצי הענף ובלעדיהם הענף לא היה ניראה כפי שהוא היום. פשוט כך, ה- Halfpipe, ה-Street וכל תחרויות ה- X-Games הם פירותיהם של תקופת נערי דוגטאון.
|
|
|
.gif)
.gif)
תהנו!!!
