במקום חשמל היו לנו מנורות נפט שהיו מורכבות ממיכל זכוכית ירוקה עליו הוברג מנגנון עם פתיל שאותו יכלו להעלות ולהוריד וכך לשנות את "עוצמת" האור. אחרי שהדליקו את הפתיל "הלבישו" על המנורה כעין אהיל זכוכית. את עבודת ההדלקה עשתה בדרך כלל אמא. כאשר התחיל להחשיך אמא הלכה למטבח העמידה את שלוש המנורות בשורה, פתחה ומילאה בנפט, ואז הדליקה. מנורה אחת נשארה במטבח, ועמדה על הפוליצה - מדף הזכוכית - בדרך כלל בצד הבשרי אך לפעמים העבירו את המנורה גם לפוליצה בצד החלבי. שתי המנורות האחרות הלכו כמובן לחדר הגדול ועמדו על הארון או על השולחן בזמן הכנת השיעורים. היתה עוד מנורה קטנטונת עם אהיל מזכוכית לבנה. המנורה הזו היתה דרך קבע בשירותים אך כשעשינו אמבטיה הכניסו גם את אחת המנורות הגדולות. המנורה הקטנה נשארה דולקת כל הלילה והיתה תלויה על הקיר בהול, במקום שלאחרונה עמד הארון הצהוב. את אהילי הזכוכית שהשחירו היינו שוטפות במברשת מיוחדת – "צילינדר בִּירְסְטֶה".

ועוד מאסנת:

במקום חשמל היו לנו מנורות נפט שהיו מורכבות ממיכל זכוכית ירוקה עליו הוברג מנגנון עם פתיל שאותו יכלו להעלות ולהוריד וכך לשנות את "עוצמת" האור. אחרי שהדליקו את הפתיל "הלבישו" על המנורה כעין אהיל זכוכית. את עבודת ההדלקה עשתה בדרך כלל אמא. כאשר התחיל להחשיך אמא הלכה למטבח העמידה את שלוש המנורות בשורה, פתחה ומילאה בנפט, ואז הדליקה. מנורה אחת נשארה במטבח, ועמדה על הפוליצה - מדף הזכוכית - בדרך כלל בצד הבשרי אך לפעמים העבירו את המנורה גם לפוליצה בצד החלבי. שתי המנורות האחרות הלכו כמובן לחדר הגדול ועמדו על הארון או על השולחן בזמן הכנת השיעורים. היתה עוד מנורה קטנטונת עם אהיל מזכוכית לבנה. המנורה הזו היתה דרך קבע בשירותים אך כשעשינו אמבטיה הכניסו גם את אחת המנורות הגדולות. המנורה הקטנה נשארה דולקת כל הלילה והיתה תלויה על הקיר בהול, במקום שלאחרונה עמד הארון הצהוב. את אהילי הזכוכית שהשחירו היינו שוטפות במברשת מיוחדת – "צילינדר בִּירְסְטֶה".

מנורות הנפט שתיארתי היו מפיצות אור צהבהב ומטילות צלליות בחדר, במיוחד כשהיו שתי מנורות יחד בחדר. התרגלנו לאור הזה שהיה בו משהו רומנטי. ערב אחד סבא הגיע הביתה מבני ברק והביא איתו "פנס" גדול. העמיד אותו במטבח על השולחן, הכניס נפט והדליק. כולנו עמדנו וחיכינו. לאחר כמה דקות סבא ניפח אויר פנימה בידית שהיתה בגוף המנורה, וראה זה פלא - "גרב" קטנה שהיתה תלויה במרכז המנורה התחילה להפיץ אור. סבא לקח את המנורה לחדר הגדול, העמיד אותה על הארון וכל החדר התמלא אור. זה היה אור בהיר מאד ובלי צלליות. היתה ממש אווירת חג בבית. יותר  מאוחר סבא קנה עוד מנורה כזו שנקראת מנורת לוקס.

משה מספר:

החשמל הותקן בתש"ח. אני הייתי בן 9 ועד אז חשמל היה בשבילי משהו שיש לפרעמדה לויטה. בבית הספר תחכמוני כמובן היה חשמל. ולאבא הייתה מכונת גילוח חשמלית "שיק" והוא היה מתגלח בחדר המורים לפני שהלך הביתה. אני הייתי מחכה זמן רב עד שהיה מסיים את השיעור ונוסע איתו. יום אחד במזל נמנע ממני אסון. בבית הספר התקינו מערכת רמקולים לכיתות. במסגרת העבודות השתרך מן הקיר כבל חשמלי גלוי שזור חוטי נחושת, לא טעון כמובן. יום אחד כשהמתנתי לאבא היה אתי בחדר המורים הבן של המורה לזמרה "ליזה'לה", אני לא זוכר את שמו אבל קראנו "תמול שלשום" (למה? זה סיפור בפני עצמו וזה קשור למכות שבצלאל היה מכניס בו). התמול שלשום הזה היה כמובן הרבה יותר מבוגר ממני ובא מבית שיש בו חשמל וידע את הסכנה שבדבר. הוא לקח את החוט השזור והפריד שני גידים כך שהתקבל מעין תקע. אחר כך אמר לי לתקוע את זה בשקע בקיר. לא היה לי מושג מה אני עושה, ותקעתי את זה בקיר, למזלי זה הקדים את האפס לפאזה (בינתיים אני כבר יודע קצת מה זה חשמל), נשמע קול נפץ, השקע התכסה פיח ולא היה חשמל יותר בחדר. הקצר שנוצר כמובן הציל אותי מהתחשמלות. אחר כך כשאבא בא וניסה להתגלח הוא לא יכול היה. הוא לא חשד בי ואני כמובן לא נידבתי אינפורמציה.

עד כאן חשמל. לטלפון חיכינו עוד הרבה זמן...

נעמי מספרת:

אני זוכרת איך הרכיבו את הפרוג'קטור על הגג. וכמה אור היה פתאום בבית כשחיברו את החשמל. אני זוכרת גם את תנור החימום העגול שאהבנו לעשות צורות עם הידיים מעליו וראו צלליות על התקרה.

רחל מספרת:

אני כמובן לא זוכרת את הזמנים של טרום החשמל (רק בשבתות לא השתמשו בחשמל ומאז זכור לי הלוקס). אך אני יודעת מהסיפורים שסיפרו לנו כי לדוד הריס, בעלה של דודה פני, מאד חרה העניין שאין לנו חשמל והוא חס במיוחד על אמא שצריכה להתמודד עם ניהול משק בית  והרבה ילדים בלי חשמל, הוא סבר שאבא לא עושה מספיק כדי להשיג את ההתחברות. היה קשר מכתבים, דוד הריס כתב יידיש באותיות עבריות ובכל ראש מכתב ככותרת הוא כתב את המילה ח ש מ ל, במטרה להאיץ באבא. הרבה שנים מכתבים אלו היו שמורים אצל ההורים אני זוכרת שראיתי אותם!