חיים בזרם

כן, אני מודה. לא יכול לשקר לכם. 'חיים בזרם' הוא סרט אנימציה על חיה מבויתת שנקלעת לטבע. החיות בסרט מדברות, בקולות של שחקנים מפורסמים. יש בו הרבה תעלולים והרפתקאות, בדיחות ושירים. אם אתם עדיין איתי, וטרם רצתם לעבר האסלה הקרובה אגב תחיבת אצבע אוטומטית במעלה גרונכם, כדאי לכם להישאר. האמת, זה סרט נחמד מאוד.

רודי העכברוש (הנושא את קולו של יו ג'קמן) הוא צפונבון מלונדון, או צפונדון. הוא גר בדירה מהודרת, על תקן חיית השעשועים של ילדה. לא חסר לו שום דבר חומרי, וכשבני האדם יוצאים לחופשה, הוא ממש מבלה: יוצא מהכלוב שלו, מתרוצץ בבית ועושה ככל העולה על רוחו. מהבחינה הזו, 'חיים בזרם' הוא עוד אחד מאינספור הסרטים שבהם החיות מפגינות שימוש בהישגים המפוארים של הציביליזציה האנושית, כמו שפה, בגדים ו-DVD. למעשה, אין בהתנהגותו של רודי שום דבר חולדתי: הוא באותה מידה יכול היה להיות שימי השימפנזה, פזית החזזית, יצחק החיידק או אדם הזמר וכמוהו כל שאר העכברושים בסרט.

כשרודי גלמודי זוכה סוף סוף לחברה, זה בכלל לא מוצא חן בעיניו: מן הביוב מגיח במפתיע עכברוש פרוע בשם סיד. סיד המטריד איננו אח-בראש טוב, כמו שרודי קיווה לפגוש יום אחד, אלא ערסברוש. האירועים זורמים במהירות, וכמוהם גם רודי, אשר חיש מהר ולזוועתו הגדולה, נזרק על ידי הפולש לאסלה הביתית, ונשטף מטה מטה, עוד ועוד.

רודי ההמום נופל לתוך מה שנראה כמו ונציה תת-קרקעית - אם מישהו היה בונה את ונציה בביוב, מאשפה, ומאכלס אותה בחיות עם מבטא בריטי. זוהי עיר העכברושים, והעכבחורה הראשונה שרודי פוגש היא ריטה, עכברושית ביבים קשוחה אך חיננית (קייט ווינסלט). לא שיש לשניים הרבה זמן להתרשם זה מזו, כי ברגע שרודי רואה אותה, מתנפלת על השניים כנופיה של עכברושים פושעים, וגוררים אותם לקרפד ארכי-נבל (איאן מק'קלן), שאיתו יש לריטה סכסוך בלתי פתור. מפה לשם, רודי וריטה מוצאים את עצמם במנוסה על חייהם. מאותו רגע, רודי מפרפר במאבק לשרוד בשטף האירועים שנוחתים עליו בעולם המבלבל והמאיים הזה - ולשוב לחייו הבטוחים. אבל בהדרגה, אפילו בעודו נמלט מסכנות ומנסה למצוא דרך חזרה, הוא מוצא את עצמו מרותק לארץ המעמקים המלוכלכת והגסה, אך החמה בהרבה מביתו הקר והמדכא. גם השהות עם ריטה מתחילה להיראות לו מושכת.

במבט ראשון, 'חיים בזרם' נראה זהה לחלוטין ל-‏7907 סרטי האנימציה שירדו על ראשינו בשנה האחרונה, וחזרו בשיטתיות מייאשת על הפורמולה חיות + דיבוב של שחקנים ידועים = $$$. מבט שני מגלה שלמרות שיש כאן היצמדות לאותה הנוסחה, אולפני אארדמן בכל זאת נשארו קרובים דיים לשורשיהם הוואלאס-וגרומיטיים כדי ליצור משהו משופר, יחסית לעיסה הרגילה. קודם כל, האנימציה רכה וידידותית לעין, ויחד עם זאת הסרט מהנה, ולפעמים ממש מבריק, בעיצוב הרקע והמקומות שמתחת ללונדון: רחובותיה ההומים של עיר העכברושים, צינורות הביוב שמתפקדים כנהרות, או הספינה המגניבה ועתירת הג'אג'דטים של ריטה, שמשייטת בהם.

יותר מזה, כיף לראות את הדמויות של 'חיים בזרם'. חולדות מדברות אמנם לא נשמעות כמו גיבורים סימפטיים לסרט אנימציה, אבל גם יש הרבה אנשים ששונאים עכברים ובכל זאת לא חושבים שמיקי מאוס. מעבר לכך, קל יותר לחבב עכברושים שנראים כמו בני אדם, רק עם זנבות ושנוז ארוך, ואכן סימפטתי את רודי החנון, ריטה הפרחחית, המשפחה שלה, וכל שאר העכברנשים שבסרט. אבל הבונוס האמיתי הוא דווקא הדמויות האחרות. בעצם, בסרט הזה, ככל שדמות שולית יותר, היא מגניבה יותר. הקרפד-דון הרשע, שאיננו רק נתעב ורירי, אלא גם ערירי ושטוף נוסטלגיה מגוחכת, וצמד הבריונים שמשרתים אותו (אחד מהם מדובב על ידי אנדי סרקיס, ככל הנראה השחקן הכי בלתי מזוהה בעולם בהשוואה לדמויות שהוא מגלם) - די מבדרים. אבל ההצגה נגנבת מהם בקלות על ידי הדודן של הקרפד, לה-פרוג (ז'אן רנו, כמובן), שהוא ואנשיו הצפרדעונים הם קריקטורה מושלמת של כנופיה צרפתית (''אנחנו יוצאים לרדוף אחריהם מייד!'' ''-מייד?'', ''-כן! מייד! אחרי ארוחת הערב''). ומעל כולם, מזדחלים שבלולי הביוב המקסימים, שמלווים את כל הסרט בהמהומים מלודיים ובהומור לא-מילולי.

לא רק ש'חיים בזרם' העלה על פני הרבה חיוכים ואפילו כמה צחוקים, רוב הסרט מרתק באופן מספק ואפילו מותח, במיוחד בקטעים כמו מרדף סירות מימי נוסח אינדיאנה ג'ונס, או בסצינת קרב בה לשונות צפרדעים הופכות לנשק קטלני. באתנחתאות הדרמטיות והרומנטיות העסק משמיע קולות חריקה קלים, אבל קצב האירועים המהיר הופך את זה לבעיה שולית יחסית, במיוחד כשכל סצינה שניה מלווה בשירי רוק-פופ בריטיים קלילים אך איכותייים. הסיפור בכללותו אמנם צפוי מכף רגל ועד עכבראש - אבל, מצד שני, כמו שאני אומר תמיד, סיפורים ישנים יכולים להיות מהנים אם מספרים אותם מחדש כמו שצריך.

בשורה התחתונה, אם עוד לא ראיתם אף סרט אנימציית-חיות-מדברות השנה, 'חיים בזרם' עדיף על פני אחד מ-‏7906 קודמיו. ואפילו אם ראיתם כמה מהם, ועוד לא נמאס לכם לגמרי, כדאי לצאת עם 'חיים בזרם' לסיבוב בביוב. דווקא מריח שם טוב.