מבחינה צבאית, יוון הלכה ושקעה עד שנכבשה על-ידי רומא בשנת 168 לפנה"ס, בתמורה היוונים שינו את התרבות הרומית ללא הכר. בהיותה אחת מהפרובינקיות המזרחיות של האימפריה הרומית, התרבות היוונית הייתה דומיננטית באגן המזרחי של הים התיכון. כאשר האימפריה הרומית חולקה לשניים, טבעו של החלק המזרחי, מה שהיום מוכר כהאימפריה הביזנטית שמרכזה בקונסטנטינופול (כיום: איסטנבול), היה יווני. האימפריה הביזנטית שרדה מעל ל-1000 שנים (מהמאה ה-4 עד המאה ה-15) עד אשר נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית.

העות'מאנים שלטו ביוון עד תחילת המאה ה-19 כאשר בשנת 1821 היוונים מרדו ובשנת 1822 הכריזו על עצמאות. המרד המשיך עד שנת 1832, בהצלחה לצד היווני. במשך המאה ה-19 והמאה ה-20 בסדרת מלחמות נגד העות'מאנים, היוונים שאפו להגדיל את שטח יוון, על מנת לכלול את כל דוברי היוונית בתחומה. בשנת 1940 פרצה מלחמת איטליה-יוון. איטליה הפאשיסטית פלשה ליוון. בתחילה נהדפו הפולשים, אך לאחר התערבות גרמניה הנאצית, נכבשה יוון, והייתה תחת שלטון הנאצים עד לסוף המלחמה. יוון הגיעה לגבולותיה הנוכחיים בשנת 1947 בתום מלחמת העולם השנייה. אחרי מלחמת העולם השנייה יוון חוותה מלחמת אזרחים, אשר נמשכה עד 1949.

בשנת 1967 הצבא תפס את השלטון בהפיכה צבאית וייסד את מה שמכונה "משטר הקולונלים". בשנת 1973 המשטר ביטל את המלוכה ביוון. ב-1974 החונטה הצבאית מימנה הפיכה כושלת בקפריסין, דבר שגרם להפלתה. ב-1975 הוקמה רפובליקה דמוקרטית. יוון הצטרפה לאיחוד האירופי בשנת 1981 ושינתה את המטבע שלה לאירו בשנת 2001.