פרק 1

מדיניות גרמניה הנאצית כלפי יהודי גרמניה ותגובת יהודי גרמניה 1933-1939

יעדי/ מטרות גרמניה הנאצית כלפי יהודי גרמניה-

1.      מטרת הנאצים היא לבודד את היהודי, להשפילו ולהרחיקו מתחומי הכלכלה והתרבות הגרמנית ובכל מקום שליהודים ישנה השפעה על החיים הציבוריים והכלכליים בגרמניה.

2.      זירוז יציאת היהודים משטחי גרמניה.

3.      גיבוש העם הגרמני סביב המדיניות האנטישמית (תורת הגזע) באמצעות תעמולה ארסית.

4.      השתלטות על רכוש יהודי.

הצעדים שנקטו הנאצים כלפי יהודי גרמניה 1933-1939-

1.      יום החרם (1.4.1933)-

יום החרם נקבע ל-1.4.1933 שהוא יום שבת, כאשר היטלר הכריז על יום חרם כלכלי אחד על כל חנויותיהם של יהודי גרמניה. כך ביום החרם עמדו אנשי S.A (פלוגות הסער בריוני רחוב) כשעל החנות התנוססו שלטים כגון: "לא לקנות מיהודי", "יהודים חזירים", "יהודים זונות" וכדומה.

המפקד של יום החרם נקרא בשם יוליוס שטרייכר והמבצעים היו אנשי S.A. יום החרם עפ"י הנאצים נועד לפגוע בכלכלת היהודים. הנאצים טענו כי היהודים מנהלים מסע תעמולה ברחבי אירופה נגד המשטר הנאצי החדש וכתוצאה מכך נפגע דימויה של גרמניה והיא מצטיירת באור שלילי ע"י המדינות. בנוסף טענו כי המסחר שלהם עם המדינות האחרות נפגע ותוצרת גרמניה לא נקנתה.

אלו היו הסיבות לכאורה שהציגו הנאצים מדוע הם הטילו יום חרם על יהודי גרמניה ואולם לשלטון הנאצי היו גם מטרות סמויות, למשל: היטלר ביקש להראות כי הוא ממשיך את הקו האנטישמי כפי שהבטיח לפני הבחירות אבל הדבר כעת נעשה באופן מסודר ומאורגן ותחת שליטה הוא ביקש למנוע את ההתפרעות המקומית של כנופיות מקומיות גרמניות שנעשו באופן ספונטני ברחובות וכעת היטלר מבקש לפגוע ביהודים אך גם להראות שיש חוק וסדר בגרמניה.

יום החרם התבצע ע"י הפצת כרוזים, מודעות בעיתונים, רמקולים שהודיעו על כך ברחובות ולבסוף כאמור אנשי S.A ליד חנויות של יהודים עם שלטים מעל החנויות. יחד עם זאת יש לציין כי יהודים אזרחי חוץ לא נפגעו וזאת עפ"י החלטתו של היטלר. אם כן "יום החרם" היה אמור להמשך עד אשר תחליט המפלגה אחרת ואולם היטלר קבע אותו ליום אחד בלבד וזאת מתוך חששו של היטלר מתגובתם של המדינות השונות לצעד זה, הוא חשש מחרם כלכלי על גרמניה כפי שאיימו עליו יהודי ארה"ב וכדומה. יש להבין שהיטלר היה רק בראשית שלטונו והוא ביקש לבסס אותו והוא לא היה מעוניין כעת לפגוע ביחסים בין גרמניה למדינות אירופה. יש לציין כי בעקבות יום החרם הוחרמה תוצרת גרמנית בארה"ב, אנגליה, צרפת, בלגיה ועוד...

יום החרם העלה מס' בעיות למשל קביעת הבעלות על העסקים, של מי העסק? של יהודי או גרמני? או למשל הייתה בעיה בכל הקשור לשאלה מיהו יהודי? ומהם הקריטריונים לקבוע זאת?

ליום החרם ישנן משמעויות נוספות:

הרתעת האוכלוסייה הגרמנית, הפגנת כוח של המפלגה הנאצית, משיכת גרמנים מהססים לשירות המפלגה הנאצית ולבסוף פגיעה ביהודים והתרחקות מהם.

כאמור לכל המשמעויות האלה יהיו השלכות בהמשך.

2.      החוק להחזרת הפקידות הלאומית הגרמנית על כנה (1933)-

בשנת 1933 פרסמו הנאצים בתקופה שבין אפריל לדצמבר תקנות/ חוקים אשר נועדו לדחוק את היהודים מהמשרות הציבוריות בגרמניה ולהכניס במקומם גרמנים שישמשו באותן משרות.

לדוגמא:

22.4.1933- הוצאת הרופאים היהודים מקופות החולים.

25.4.1933- הנהגת מס' מוגבל לגבי יהודים בבתי ספר ואוניברסיטאות.

6.5.1933- איסור קבלת יועצים יהודים, יועצי מס.

2.6.1933- הוצאת רופאי שיניים וטכנאי שיניים יהודיים מקופות החולים.

29.9.1933- הוקמה "הלשכה הארצית לתרבות" הפתוחה רק בפני הארים.

4.11.1933- פורסם חוק "לעריכת עיתונים" וחוק זה אוסר על היהודים ועל מי שנשוי ליהודי לערוך עיתון גרמני.

3.      חוקי נירנברג 1935-

ב-15.9.1935 פורסמו חוקי נירנברג אשר התקבלו בועידת המפלגה הנאצית בעיר נירנברג שבגרמניה, שם התכנו חברי הרייכסטאג. חוקי נירנברג הם חוקי הגזע ומדובר למעשה בשני חוקים הכוללים מספר סעיפים:

חוק ראשון: "החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני"-

·         איסור נישואים בין יהודים לבין אזרחים בעלי דם גרמני.

·         איסור על יחסי מין בין שתי הקבוצות.

·         אסור ליהודי להניף את דגל הלאום.

·         אסור ליהודי להעסיק עוזרת גרמנית מתחת לגיל 45.

הערה: השלטונות הגרמניים קבעו כי במידה ואדם מסוים יעבור על אחד מהחוקים הללו הוא צפוי למאסר ולעיתים גם לקנס כספי.

חוק שני: "חוק אזרחות הרייך"-

·         אזרח הרייך הוא רק אותו אדם בעל דם גרמני שמוכיח ע"י התנהגותו כי הוא ראוי לשרת את הרייך.

·         רק אזרחי הרייך הם בעלי זכויות פוליטיות מלאות בהתאם לחוקים בגרמניה.

·         אזרחות הרייך מוענקת ע"י תעודת אזרחות של הרייך ולמעשה אזרח הרייך הוא רק מי שנתון לחסות של הרייך הגרמני.

הערה: על שני חוקים אלה חתם היטלר, ממלא מקומו הס, שר הפנים פריק ושר המשפטים ד"ר גריטנר.

משמעות חוקי נירנברג והשינוי במעמד היהודים:

·         חוקי נירנברג הם חוקים שנחקקו ע"י השלטון הגרמני והם יצרו בסיס משפטי להמשך חקיקה גזענית אנטי יהודית וכאמור כל חקיקה בהמשך תתבסס על חוקי נירנברג.

·         חוקי נירנברג מתייחסים לכלל העם היהודי ולאו דווקא לאינטליגנציה היהודית.

·         חוקי נירנברג מסמלים את הסרת ההגנה החוקית על יהודים שכן כעת אינם אזרחים ולמעשה הם נטולי זכויות. משום כך יכולה המשטרה לפגוע בהם וזאת ללא אפשרות של היהודים לפנות לבית המשפט.

·         חוקי נירנברג גרמו לבידוד של היהודי והרחקתו מכל השפעה בתחום הציבורי והם יצרו הפרדה בין יהודים לגרמנים.

הערה: יש לציין כי בידוד היהודים נעשה על בסיס אידיאולוגי.

4.      אריזציה וולונטרית מרצון ואריזציה כפייתית 1937-1938-

אריזציה- העברת רכוש יהודי לידיים גרמניות.

ראשית מדובר באריזציה וולונטרית, כלומר העברת רכוש יהודי לידיים אחרות מתוך רצון והסכמה. יש להבין כי היטלר ביקש לשקם את כלכלת גרמניה ובכלל זה להקים משק עצמאי, לבסס את הצבא הגרמני על תעשייה צבאית ובמסגרת מדיניות זו הוא ביקש ללחוץ על היהודים להעביר את רכושם לידיים גרמניות. בהתחלה היה מדובר על חנויות קטנות ומפעלים קטנים בערים ובכפרים. למעשה באריזציה ביקשו הגרמנים לבודד את היהודי, לנשל אותו מרכושו ולגרום לו לעזוב את גרמניה. כמו כן הם ביקשו להכין את הקרקע לעתיד, כלומר שבעתיד הקרוב יהודי יהיה חשוף לפגיעות ללא הגנה כלשהי.

בשנת 1938 החל השלב השני של אריזציה כפייתית, כלומר העברת רכוש יהודי לידיים "אריות" בכוח ובכפייה, כאשר בתהליך זה התבקשו היהודים לתת דין וחשבון על אומדן רכושם ובנוסף נאסר להנפיק הלוואות ליהודים וכדומה.

5.      "ליל הבדולח" 1938-

גרמניה החליטה לגרש מתוכה יהודים בתחילת שנת 1938 ומדובר ביהודים שמעמדם הוגדר כאזרחים גרמנים אך היו אלה יהודים שהיגרו ממזרח אירופה, כמו רוסיה, פולין וכדומה, לתוך גרמניה והוחלט לגרשם. כאמור היהודים הללו שנכנסו לגרמניה לאחר 1918 איבדו את אזרחותם, והיה מדובר בעצם ב-70 אלף יהודים אשר היו מיועדים לגירוש. ואולם הגירוש הגרמני נתקל בבעיה. כאשר הפולנים לא הסכימו לקבל את היהודים מסיבות אנטישמיות ולכן היהודים ששוטטו באזור הגבולות- דוגמא לכך היא בעיירה זיבונשין לשם גורשו יהודים רבים. יהודים אלו סבלו מתת תזונה, לא הייתה להם קורת גג, פרנסה.בין המגורשים הללו היה זוג הורים למשפחת גרינשפן ואלו שלחו מכתב לבנם הרשל, במכתב הם כתבו לו על הגירוש ועל כל המתרחש בגבול הגרמני- פולני. הרשל למד באותה תקופה בפריז וכשהוא קיבל את המכתב וקרא אותו הוא התרגש מאוד, היה נסער מאוד ולכן הוא הלך מייד לשגרירות הגרמנית בפריז וירה למוות בנספח התרבותי הגרמני שנקרא בשם פום ראט ב-7.11.1938. כאמור לאחר ההתנקשות נערך מסע תעמולה נגד יהודים בכל רחבי גרמניה כאשר העיתונות הגרמנית הייתה מגויסת והבליטה בכותרות ענק את הרצח ועל כך שהדבר נעשה ע"י יהודי. כתוצאה מכך יומיים לאחר מכן ב-9.11.1938 פרץ פוגרום מחריד נגד יהודים בכל רחבי גרמניה כאשר במהלך הפוגרום נרצחו 91 יהודים ואלפים נפצעו, מאות בתי כנסת נהרסו ובתי מדרש עלו באש, בנוסף כ-7,500 בתי עסק נהרסו ונחרבו, דירות נהרסו ורכוש רב נשדד. המפקד על "ליל הבדולח" היה היידריך, כאמור מייד לאחר "ליל הבדולח" נשלחו 30 אלף יהודים למחנות ריכוז.

ליל הבדולח נקרא כך על שם ניפוץ חלונות הראווה של חנויות היהודים בגרמניה.

משמעות "ליל הבדולח" והשינוי במעמד היהודים:

·         ליל הבדולח מהווה נקודת מפנה ברדיפת היהודים בגרמניה הנאצית שכן עד כה אומנם היו פגיעות פיזיות ביהודים אך לא בצורה מאורגנת ושיטתית ובהיקף גדול כזה ואילו כעת ליל הבדולח מסמן את המעבר לפגיעות פיזיות ביהודי גרמניה שהן מתוכננות ע"י השלטון הנאצי.

·         בעקבות ליל הבדולח הדרדר עוד יותר מצב היהודים בגרמניה כאשר כ-30 אלף יהודים נשלחו למחנות ריכוז ברחבי גרמניה.

·         לראשונה בתולדות יהודי גרמניה השלטון הנאצי גם הכריח את היהודים לשלם עבור הנזקים שנגרמו בליל הבדולח, הוטל קנס של מיליארד מארק ועל הקהילה היהודית חובה היה לשלם לשלטון הגרמני.

·         בעקבות ליל הבדולח הוצאו שורה של צווים ותקנות שהפכו את החיים לבלתי אפשריים עבור יהודי גרמניה, למשל: אסור לשלוח יהודים לבתי ספר, אסור ליהודים להיכנס למקומות ציבוריים וכל המוסדות של הקהילה היהודית בגרמניה בוטלו.

·         היסטוריונים רבים רואים באירועי ליל הבדולח את שלב ההתחלה של הפגיעה הפיזית ביהודים ואת המבוא לשואה.

מדוע שנת 1938 מהווה נקודת מפנה?

א.      בשנת 1938 החל המעבר של שלב האלימות הפיזית כאשר בשנה זו התרחש ליל הבדולח שבמהלכו נרצחו 91 יהודים, ואלפים נפצעו ורכוש רב נשדד, וכן בשנה זו החל שלב האריזציה הכפייתית- כלומר לקיחת רכוש יהודי בכפייה.

ב.      בשנת 1938 סיפחה גרמניה את אוסטריה לשטחה וגרמניה החלה לפגוע ביהודי אוסטריה, חנויותיהם נלקחו וחוקי נירנברג יושמו גם באוסטריה. כתוצאה מכך רבים מיהודי אוסטריה מתאבדים.

ג.       בשנת 1938 היה חייב כל יהודי בגרמניה להוסיף את השם "ישראל" ליד שמו הפרטי וכל אישה יהודיה הייתה חייבת להוסיף את השם "שרה" ליד שמה.

ד.      שנת 1938 מהווה את תחילת האלימות הפיזית ביהודים, כאשר נקודת השיא היא ההשמדה בתאי הגזים במחנות ההשמדה.

תגובת יהודי גרמניה 1933-1939-

1.      הגירה-

בין השנים 1933-1939 היגרו כמעט 300 אלף יהודים מגרמניה מתוך כ-570 אלף יהודים, כלומר כ-50% בערך מסך כל היהודים שחיו בגרמניה עם עלייתו של היטלר לשלטון. ההגירה הייתה הצעד הטבעי של היהודים לצאת משטחה של גרמניה בעיקר אל ארצות שמעבר לים כגון ארה"ב וא"י וכן מדינות אחרות באירופה.

לדוגמא- לא"י היגרו יהודים מגרמניה במה שמכונה העלייה החמישית וזאת בעקבות הסכם מיוחד שנקרא- הסכם הטרנספר בין הסוכנות היהודית בא"י והממשלה הנאצית אשר אפשר את הגירתם של היהודים גרמנים רבים שלא רצו בהתחלה להגר מפני שחששו לאבד את רכושם. במסגרת הסכם זה יכלו היהודים מגרמניה לעלות לארץ כאשר רכושם הוחרם ע"י השלטון הנאצי ואולם הנאצים סיפקו סחורות גרמניות ליישוב היהודי וכאמור היהודים שבאו מגרמניה קיבלו כסף מהיישוב היהודי בא"י בתמורה לרכוש שהוחרם בגרמניה.

בהסכם זה נהנו שלושת הצדדים- השלטון הנאצי, היישוב היהודי והמהגרים שזכו להציל את כספם וחייהם. כאמור בעקבות ההסכם עלו כ-60 אלף יהודים לא"י ועלייה חמישית זו חיזקה את היישוב היהודי בא"י מבחינה מספרית ומבחינה טכנולוגית מדעית.

בנוסף ההגירה הייתה גם לארה"ב ולמרות שארה"ב הגבילה את מספר הרישיונות וצמצמה את מכסות ההגירה הרי שהיא הייתה מוכנה לקבל יהודים בעלי שם עולמי בתחומים שונים, למשל- הדוגמא הבולטת ביותר היא אלברט איינשטיין שהיגר לארה"ב ב-1933. כאמור יהודים אחרים היגרו למדינות במערב אירופה כגון צרפת, בלגיה, שוויץ, הולנד, דנמרק וכדומה.

2.      הקמת אגודות-

התגובה השנייה של יהודי גרמניה הייתה להקים אגודות כאשר מטרת האגודות הללו הייתה להישאר בגרמניה ולהיאבק על זכויות היהודים מתוך גרמניה. אגודות אלה התנגדו להגירה ואף כינו את המהגרים "בוגדים".

יש לציין שברוב תמימותם הם ביקשו לבוא במשא ומתן עם השלטון הגרמני החדש כדי להקל על תנאיהם. במסגרת זו הוקמו מספר אגודות:

·         "הנציגות הארצית של יהודי גרמניה"-

הנציגות היא איחוד של מספר ארגונים יהודים והנציגות הזאת קמה בעקבות המדיניות האנטי יהודית הגוברת בגרמניה. זאת מתוך כוונה להקים ארגון גג משותף שיפעל בצורה אחידה ומלוכדת. כאמור הנציגות קמה ב-1933 ובראשה עמד הרב לאו-בק (רב יהודי בגרמניה).

השלטון הגרמני לא הכיר בנציגות הארצית ולכן הארגון- הנציגות לא יכלה לייצג את היהודים באופן רשמי בפני המטר הנאצי.

הנציגות הארצית נועדה לסייע ליהודים להתמודד עם המציאות הקשה שנכפתה עליהם. הנציגות עברה ממאבק משפטי שהתגלה כחסר תכלית למאבק ופעילות בתחום הסעד, חינוך ותרבות לטובת יהודי גרמניה כדי לחזק אותם בעת מצוקתם. הנציגות הארצית סייעה בתחום הכלכלי לנזקקים וכן העניקה סיוע רפואי לחולים, וכן סייעה ליהודים בהכשרה מקצועית לעבודה חדשה לאלה שפוטרו מעבודתם. בנושא החינוך הוקמו בתי ספר יהודיים שבהם למדו הילדים שעזבו את בתי הספר הגרמניים ואף הועסקו מורים יהודים שפוטרו מעבודתם. יש לציין כי מטרת בתי הספר הללו הייתה להעניק משענת לילדים מבחינה רוחנית ונפשית, כדי לעזור להם להתמודד עם המשבר בחייהם. בנוסף שאפה המערכת החינוכית להעמיק את היכרותם של התלמידים עם המורשת היהודית ולספק להם ידע והכשרה לקראת העתיד.

הנציגות הארצית תרמה גם להשכלת מבוגרים והוקמה "הרשות להנחלת השכלה יהודית למבוגרים" ע"י מרטין בובר- פילוסוף יהודי מגרמניה. בנוסף הנציגות הקימה אגודות רבות, כגון תיאטראות, תזמורת, בתי אופרה וכדומה.

הערה: בשנת 1938 הנציגות הארצית טענה כי הפתרון היחיד כרגע הוא להגר מגרמניה.

·         "אזרחים גרמנים בני דת משה"-

מדובר למעשה בארגון היהודי הגדול ביותר בגרמניה. הארגון היהודי שנקרא- "אזרחים גרמנים בני דת משה" סבר שהמצב הקשה הפוקד את יהודי גרמניה הוא זמני, והם האמינו שהשלטון הנאצי לא יאריך ימים או שהשלטון הנאצי יצטרך למתן את ההשקפות האנטישמיות שלו בשל הנסיבות הבינלאומיות. המגמה של ארגון זה הייתה להיאבק ולשמור על מעמדם המשפטי של היהודים בגרמניה ולמנוע את נישול היהודים מרכושם ולשמור על מעמדם החברתי. אנשי ארגון זה שללו את רעיון ההגירה ומצד שני הדגישו את זכויותיה של הקהילה היהודית בגרמניה ואת רצונם להשתלב בלאום הגרמני.

3.      התנועה הציונית-

לפני עלייתו של היטלר לשלטון הייתה התנועה הציונית תנועה קטנה ושולית. יהודי גרמניה היו מתבוללים אשר מצבם הכלכלי והחברתי היה טוב ולכן הם לא חשבו על ארץ ישראל, ואולם משהחלו הרדיפות בגרמניה אחר היהודים התחזקה התנועה הציונית בגרמניה. מספר חבריה גדל והיא החלה לסייע ליהודים להגר מגרמניה לא"י. כך למשל מפורסמת עליית הנוער של רחה פראייר שיצרה קשר עם נשיאת הדסה בא"י באותה תקופה- הנרייטה סולד. הנרייטה סולד למרות גילה המבוגר יחסית (73) הסכימה ליטול תחת חסותה את הפרויקט והיא קולט את הנוער היהודי הגרמני ומסייעת לו להתיישב באזור בן שמן, בקיבוצים ומושבים. התנועה הציונית בגרמניה סייעה אף ליהודים נזקקים לקנות כרטיס לא"י. כמו כן התנועה ייסדה והקימה עיתונים בעברית ובהם קראה ליהודים בגרמניה לעלות לא"י.

הקשיים בהם נתקלו היהודים שביקשו להגר מגרמניה-

1.      ועידת אויאן 1938- בשנת 1938 כינס הנשיא רוזוולט ועידה באויאן שבצרפת כדי לנסות לסייע למצוא מקום מקלט לפליטים היהודים מגרמניה ומאוסטריה ולועידת אויאן הוזמנו 32 מדינות אך כל אחת מהן העלתה נימוקים שונים מדוע אינה יכולה לקבל לתוכה יהודים. ועידת אויאן מסמלת את אדישותו של העולם לבעיה היהודית כאשר אף מדינה לא מוכנה לקלוט לתוכה יהודים.

2.      האונייה סנט-לואיס 1939- האונייה סנט-לואיס יצאה בחודש מאי בשנת 1939 מנמל המבורג שבגרמניה לכיוון קובה שבמרכז אמריקה ואולם השלטונות הקובנים מסיבות שונות לא הסכימו לקבל את 930 היהודים שהיו על האונייה ורב החובל הגרמני ביקש להגיע לחופים המזרחיים של ארה"ב ואולם גם שם האמריקאים סרבו לאפשר לנוסעים לרדת מהאוניה ולכן האוניה נאלצה לשוב לאירופה למדינות שונות כגון- בלגיה, הולנד, אנגליה וכדומה. יש לציין שחלק גדול מנוסעי האוניה נספו מאוחר יותר במחנות ההשמדה.

סיפור האונייה סנט-לואיס שוב מסמל את אדישותו של העולם לבעיה היהודית.

3.      סגירת שערי א"י ע"י הבריטים- בשנת 1930 פרסם שר המושבות פאספילד את הספר הלבן השני ובו הגבלות על העלייה היהודית וכאמור הנציבים הבריטים בארץ נהגו לפי הספר וצמצמו את מכסת רישיונות ההגירה לארץ ישראל ולכן היה קשה ליהודים מגרמניה לעלות לארץ בתקופה זו.

4.      גזילת רכוש- גרמניה הנאצית נהגה להחרים את רכושם של יהודי גרמניה וכתוצאה מכך נשארו היהודים בגרמניה חסרי כל. לעיתים אף לא היה להם הכסף הדרוש לקניית כרטיס לאוניה כדי להגר מגרמניה.