.gif)
|
מיתולוגיה יווניתמתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המיתולוגיה היוונית היא אוסף המיתוסים שנוצרו ביוון העתיקה. מיתוסים אלה מתארים, בין היתר, תיאור האלים בדמות אנוש, תולדות עלילותיהם, ועלילות גיבורים בני תמותה או חצאי אלים. המיתולוגיה אינה כל הדת היוונית; זו כוללת את הפולחן אשר חלקו ממוסד, מוגדר ומנוהל על ידי הפוליס, וחלקו טקסים פרטיים ובחלקם מיסתוריים.
רומא, שכבשה את יוון, אימצה מן היוונים את המיתולוגיה, ולכן במיתולוגיה הרומית מופיעים סיפורים כמעט זהים, אבל בשמות שונים. חלק מן האלים מוכרים יותר בשמותיהם הרומיים מאשר בשמותיהם היווניים, כמו ארוס, שמוכר יותר בשמו הרומי קופידון.
[עריכה] על המיתולוגיה
בתרבות היוונית היה מספר רב של אלים, על פי תפקידיהם ועל פי מיקומם. בערים שונות היו אלים מקומיים, בעלי שמות שונים, שמילאו תפקידים דומים. תכונות אנושיות, תחומי עיסוק אנושיים, כוחות טבע כלליים, ואף מעיינות ונהרות ספציפיים זוהו עם אלים אלה ואחרים גם.
דמויות האלים היו מואנשות והם היו, במידה רבה, מעין אדם-על. בעיקרו של דבר, דמו בצורתם החיצונית לזו האנושית ובתכונותיהם לאלה של בני האדם, אך היו חזקים יותר ובעלי חיי נצח. הם יכלו להפצע, אך חוסנם הגופני היה רב והם החלימו בקלות. היו להם רגשות של בני תמותה, כמו תשוקה, אהבה, קנאה ושנאה, והם יכלו לעשות מעשים לא מוסריים, אך לבני האדם אסור היה לבקרם על מעשיהם. לעתים היו האלים חוברים אל בני האדם, מקיימים איתם יחסים (כמו למשל, זאוס, ואף יולדים ילדים אנושיים (או על אנושיים) כמו הסיפור המיתי על הרקולס.
שנים עשר האלים החשובים ביותר נקראו האלים האולימפיים, כיוון ששכנו - לפי המיתולוגיה - על פסגתו של הר האולימפוס, הגבוה שבהרי יוון. הם שמרו על חיי נצח בעזרת מזון האלים - האמברוסיה ומשקה האלים - נקטר. באומנות אפשר לזהות את דמויות האלים השונים על-פי סמלים מקובלים שהיו ידועים לכל - לבוש, חיה או חפץ שנחשבו לסמליהם האישיים. האלים הופיעו לעיני בני האדם בגלגולי צורה ובתחפושות שונות.
הדחף הבסיסי לאמונה באלים, היה ניסיון להסביר את כוחות הטבע הלא מוסברים, ולנסות לגייס אותם למען האדם, כמו גם להסביר מאורעות היסטוריים. ניסיון הפקת הלקח הוא מוטיב ידוע במיתולוגיה היוונית (כמו למשל סיפור לידתו של המינוטאור). היו כאלו שלא רק שעבדו אלים ידועים, אלא אף כאלו שלא ידועים, באתונה הייתה עבודה של "האל הלא ידוע", כנראה במטרה לכסות את הכוחות שבטבע שלא זוהו- עובדה שהיוותה פתח להמרתם לנצרות מאוחר יותר.
על פי המיתולוגיה, לבני האדם יש נשמה (פסיכה) שיוצאת מהם בזמן מותם והולכת לשאול, מקום תת-קרקעי, שכדי להגיע אליו יש לחצות באמצעות סירה נהר תת-קרקעי בשם סטיקס. לשם חציית הנהר צריך היה לשלם במטבע לזקן שנהג בסירה, כארון. לשם כך צוידו המתים במטבע תחת לשונם בעת קבורתם. קרברוס, כלב תלת ראשי, שמר על פתח הטרטרוס כך שאיש לא יוכל להיכנס או לצאת.
[עריכה] מקורות המיתולוגיה
השפעתן של המיתולוגיות המזרחיות: בבלית, פרסית, כנענית ומצרית ניכרת במיתולוגיה זו. אפשר למצוא מקבילות אפילו לסיפורי התנ"ך (השוו לדוגמה את פרשת המבול לסיפורם של דיאוקאליון ואשתו פירהא).
סיפורי המיתולוגיה רווחו בקרב היוונים כתורה שבעל פה עד שהועלו על הכתב בעיקר על ידי שני משוררים: הסיודוס והומרוס. שני המקורות אינם משלימים או חופפים זה את זה ואף ניתן למצוא סתירות ואי התאמות בין שני המקורות.
[עריכה] הומרוס
הומרוס הוא היוצר הקדום מבין השניים. המקור העיקרי לסיפורי המיתולוגיה שלו הן הפואמות איליאדה ואודיסיאה המתוארכות למאה השמינית לפנה"ס. המשורר מתאר את האלים בדומה לשושלת מלוכה עם חצר אצילים המהווים משפחה רחבה. הוא כמעט אינו מתייחס לסיפור הבריאה ותולדות העולם, אלא לעלילות האלים האולימפיים ושאר גיבורי המיתולוגיה. בשירתו נתן בסיס לדת האולימפית הממוסדת.
[עריכה] הסיודוס
הסיודוס תיאר את הבריאה ותולדות העולם בפואמה "תיאוגוניה". פואמה זו נכתבה כנראה מספר עשרות שנים לאחר הפואימות של הומרוס. כחלק מתיאור הבריאה מספר המשורר על האלים הכתוניים ומורגשת בסיפוריו השפעתן של המיתולוגיות המזרחיות. על סיפורי אלים אלה מבוססת הדת היוונית הכתונית הפרטית, המסתורית יותר וכנראה גם הקדומה יותר מזו הבאה לידי ביטוי אצל הומרוס.
[עריכה] מקורות נוספים
עלילות האלים וגבורת הגיבורים סופרו בטרגדיות של אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס. אפולוניוס מרודוס תיאר בפואמה "ארגונאוטיקה" את סיפור מסע הארגונאוטים, וסיפורו של האל דיוניסוס נכתב על ידי נונוס ביצירתו דיוניסיאקה בתחילת ימי הביניים. ראוי להזכיר גם את הפואמה "איניאדה" מאת המשורר הרומי ורגיליוס, המקבילה לסיפור האודיסיאה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
[עריכה] קישורים חיצוניים
|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
|
|
