אוחי וניק התראיינו לאיזשהו עיתון ודיברו על כמה דברים אבל לא שככחו להגיב על הביקור ישראל:
Balance de la visita de Casi Angeles a Israel
entrevista a Eugenia Suarez - Jazmin y Nico Riera - Tacho
Por Marcelo Kisilevski, desde Israel
Casi Angeles y una enorme delegacion del Cris Morena Group anduvieron
por Israel repartiendo buenas ondas, para alegria de cientos de miles de
adolescentes israelies durante la festividad de Sucot (Tabernaculos).
Ademas de las notas publicadas en Clarin, pude entrevistar
a Ma. Eugenia Suarez (Jazmin en la tira) y a Nicolas
Riera (Tacho). Por asuntos tecnicos
de la redaccion del diario, la nota no se llego a publicar,
y por eso aqui va en exclusiva.
Nico y Euge son dos amigos que juegan al futbol en el pasillo con una pelotita
de plastico. Pero en lugar de estar en el colegio o en una plaza, estan junto al
camarin del Palacio Nokia de Tel Aviv, esperando al primer cronista que los va a
entrevistar despues de cuatro dias y trece shows sin que la prensa los “moleste”. Ma.
Eugenia Suarez (17 anos, Jazmin en Casi Angeles) y Nicolas Riera (24, Tacho) estan ansiosos
por hablar, por elaborar un poco todo el delirio y la admiracion sin fin del publico israeli.
La charla con este corresponsal, por eso, tiene un poco de terapia de
grupo, e incluso bromean con ello. Hablaron de la fama, de su adolescencia
no perdida sino “distinta”, hablaron del futuro. Eugenia esta segura que quiere
llegar a Hollywood. Nico quiere desarrollar su veta musical y puede que ya en
abril, cuando vuelvan a Israel, toque uno de los temas en guitarra.
Pero primero, viven muy bien el presente, y repasan el furor que acaban
de provocar en Israel. “Fue increible”, empieza Eugenia. “Tengo la voz y el cuerpo
muy cansados, pero el cansancio es solo fiasico. Tengo 17 anos, puedo hacer miles
de shows mas y quiero hacer esto toda mi vida”. Nico explico que “a mi se me iba pasando
demasiado rapido sin poder registrar del todo, casi sin poder pararme a disfrutar”.
Mas alla del fenomeno Casi Angeles en Israel, el asombro de las estrellas pasa
por el pais en si. Para Nico era la primera visita: “La imagen que llega alla es todo
guerra y conflicto. Un poco me asuste cuando me dijeron que veniamos a Israel.
Pero llegamos y dije: ‘Loco, esto es Miami, me vengo aca de vacaciones’. La playa, las
ciudades, los paisajes, los negocios, la gente. ¡Esta buenisimo!” “Bueno, a la playa no
podiamos ir por los fans, pero yo sali al balcon a tomar sol. No me queme, pero…”, confiesa
Euge entre risas. “Yo ya habia estado a los 11 anos con Rincon de Luz, pero era chiquita, no
era consciente de nada. En esta vuelta me encanto, especialmente Jerusalen”.
Despues llego el momento del ping-pong
El momento inolvidable de su paso por Israel: Nico: “La primera aparicion, de ver
canos y un ventilador debajo del escenario, subis en los ascensores
, ves todo ese despliegue y escuchas los gritos. Es impresionante y no
me lo voy a olvidar”. Euge:” A mi me queda el
final de los shows, cuando prenden las luces y ves la cara de la gente, algunos
llorando, otros gritando y mostrandote fotos y carteles”.
El momento comico: Euge: “Ayer me regalaron cremas del Mar
Muerto, con Lali (Mariana Esposito, Mar en
la tira) y Cande (Candela Vetrano, Tefi) nos pusimos mascaras
y entramos en los cuartos de todos a oscuras
y los asustabamos”. Nico: “Un dia nos trajeron globos con
helio y filmamos escenas de backstage con la vocecita que te hace sacar”.
El papelon sobre el escenario: Nico: “En el tema con las linternas a
uno de nosotros se le cayo la suya y se hizo anicos, ¡te juro que se desintegro! Por
suerte yo tenia que salir, le deje la mia y seguimos como si nada”. Euge: “En general
soy muy torpe, pero en el escenario no me importa. Ya en la segunda
cancion, ‘Casi Angeles’, me trabe y casi me caigo. Se lo dije a la gente: ‘Espero
que la esten pasando bien, yo empece con una casi caida, pero estoy bien’”.
El regalo mas significativo de los fans: Euge: “Me encantaron las cremas
porque eran del Mar Muerto. Pero me gusta mas todavia que cuando
te regalan una jamsa (la manito de la suerte) o una estrella de David”. Nico: “A mi me
gusta cuando te hacen un collage de fotos, y son todos fotos tuyas, distintas, mezcladas.
Algo que me impresiona tambien es que puedan escribirte una carta en espanol.
Tienen sus faltas, claro, pero se entiende todo lo que quieren decir”.
Una ensenanza que se llevan de Israel: La ensenanza que se lleva Eugenia son
decenas de palabras y frases en hebreo que repite en rafaga dejando
anonadados a los hebreo-parlantes en el camarin. Y ademas: “Me llevo el valorar mucho
lo que tengo. Yo nada mas queria tener salud, ir al colegio. Y de repente me doy cuenta
que hago todo lo que quiero y lo que me gusta, y estoy muy agradecida”. Nico: “Que todos
los seres humanos somos muy parecidos. Estando alla uno piensa que son todos
diferentes, que viven todo al reves que nosotros. Venis aca y de repente somos todos
iguales, nos reimos de las mismas cosas y nos gusta lo mismo. Eso me impresiona: tanta
distancia y ser tan parecidos en tantas cosas. Esta bueno”.
תרגום בלעדי :
ראיון עם אאוחניה סוארס (חסמין)
וניקו ריירה (טצ'ו) על הביקור בישראל :
הם מדברים על המופע, אאוחניה אומרת שהיה מדהים,
שהגוף שלה עייף והקול שלה גם, אבל שזה רק פיזי.
ניקו אומר שהכל עבר לו מאוד מהר מבלי שהוא יוכל להנות קצת.
הכתב מציין שזה הביקור הראשון שלו וניקו אומר שהוא שמע שישראל
זה רק מלחמה ובעיות, אבל מיד כשהוא הגיע לפה הוא אמר
" שיגעון, זה כמו מיאמי, אני בא לפה לחופשות ! "
הוא אומר שלחוף הוא לא יכל ללכת אבל שהוא יצא למרפסת להשתזף אבל לא נשרף.
הכתב שואל אותם על הרגע הבלתי נשכח, המצחיק, הפאדיחה על הבמה,
המתנה שהכי משמעותית מהמעריצים ומשהו שהם יקחו מישראל.
לגבי הרגע הבלתי נשכח, ניקו אומר שהוא לא ישכח את הרגע הראשון
שהם מול הקהל בכל הופעה, כשהם נמצאים למטה מתחת לבמה,
בין העמודים, עולים במעלית ושומעים את הצרחות של המעריצים ורואים את כולם.
אאוחניה בניגוד אומרת שבכל הופעה בשירים האחרונים,
כשהאורות נדלקים ואפשר לראות את הפרצופים של המעריצים,
חלק בוכים, חלק צועקים וחלק מראים שלטים ותמונות שלהם.
לגבי הרגע הכי מצחיק, אאוחניה אומרת שהביאו לה קרמים
מים המלח אז היא, לאלי וקנדה שמו אותם ועברו בין החדרים
של כולם בחושך והפחידו אותם. ניקו אומר שהביאו להם למאחורי הקלעים בלוני הליום,
הם לקחו את האוויר שמהם וצילמו תוכנית מאחורי הקלעים
לטים אנג'לס עם הקול שיצא להם. לגבי הפאדיחה על הבמה,
ניקו אומר שבשיר עם הפנסים (השיר של לאלי - "אברח")
לאחד מהם נפל הפנס ובדיוק ניקו היה צריך
לצאת אז הוא העביר לו את שלו והמשיכו כאילו שומדבר לא קרה.
לגבי אאוחניה, היא אומרת שהיא מאוד מגושמת אבל שעל הבמה לא ממש אכפת לה.
היא מוסיפה ואומרת שכבר בשיר השני ב-"כמעט מלאכים", היא נתקעה וכמעט שנפלה,
והיא גם אמרה את זה לקהל : "אני מקווה מאוד שאתם מבלים בכיף,
אני התחלתי את ההופעה בכמעט נפילה אבל אני בסדר".
לגבי המתנה שהכי משמעותית מהמעריצים, היא אומרת שהיא אהבה את הקרמים מים המלח,
אבל שהיה מוצא חן בעינייה יותר אם היו מעניקים לה חמסה או מגן דוד.
ניקו אומר שהוא מאוד אוהב שעושים קולאז' של תמונות שונות מזמנים שונים,
ושמאוד מפתיע אותו והוא מעריך את זה, שהמעריצים יכולים לכתוב מכתב בספרדית,
הוא מציין שיש להם את הטעויות שלהם אבל שזה לא חשוב,
כי מצליחים להבין מה שהם מנסים להעביר ולהגיד.
לגבי מה שהם יקחו מישראל, אאוחניה אומרת שהיא תיקח מישראל
את המילים והמשפטים שהיא למדה להגיד בעברית שהשאירו את כל דוברי העברית
בחדר הלבשה המומים וגם שתעריך יותר את הדברים שיש לה,
היא מוסיפה ואומרת שהיא רצתה לפני הכל רק בריאות וללכת לבית ספר
אבל עכשיו היא קולטת שהיא עושה את כל מה שהיא אוהבת לעשות.
ניקו אומר שכל בני האדם מאוד דומים, שמי שחי שם (בארגנטינה) חושב שאלו שגרים
רחוק שונים מאוד מהם ועושים הכל הפוך.
אבל כשהם מגיעים לכאן, הם מבינים שהם בעצם מאוד דומים,
צוחקים ואוהבים את אותם דברים.
" יש בינינו כל כך הרבה מרחק וזה שאנחנו דומים בכל-כך הרבה דברים, זה טוב ".
הינה כמה תמונות מין הרעיון:
|
.png)
