|
סדרת יונאים
יונת בית
שם מדעי: Columba Livia domestica
שם בערבית: חמאם حمام
שם באנגלית: Feral Pigeon
משפחת היונים:
במשפחת היונים יש 40 סוגים ו 297 מינים. היונים במהותן הן עופות יער שחיים ודוגרים בעצים, אם כי יש ביניהם גם דוגרי קרקע ומצוקים. היונים ניזונות כולן ממזון צמחי. מבחינים בקרב היונים ב 3 משפחות עיקריות על פי מזונן: הניזונות מעצים בלבד - פירות, ניצנים פרחים ועלים צעירים, הניזונות על עצים וקרקע ואלה שניזונות על קרקע בלבד.
יונת הסלעים ויונת הבית שייכות לקבוצה האחרונה. הן דומות מאד זו לזו . יונת הסלעים היא אמה של יונת הבית ולמעשה אלה גזעים או זנים של אותו מין, כשיונת הסלעים היא זן הבר. הן דומות בגודלן ובהתנהגותן ויכולות להעמיד צאצאים פוריים בהזדווגות ביניהן. תופעה זו של הזדווגויות בין הזנים גורמת ל 'זהום גנטי' של זן הבר שהולך ונכחד. למעשה כמעט כל האוכלוסיות של יוני הסלעים מעורבות עם יוני הבית.
מלבד שני מינים אלה, נצפים בארץ שני מינים נוספים - יונת ענק Columba palumbus ויונת עצים Columba oenas
סימני זיהוי בולטים למשפחת היונים:
מעופן: אפייני – חתירות כנף מהירות ונמרצות.
קולן: קולות ההמיה המונוטונית והמתמשכת שחוזרת ונשנית.
כל היוניים הם עופות מונוגאמיים מובהקים. כשאחד מבני הזוג מת הם לא נקשרים בקלות לבן זוג חדש.
ביונים מוצאים שתי תכונות שאינן מוכרות בעופות אחרים: אופן השתייה שלהן ויצירת 'חלב יונים' בזפק שלהן:
דרך השתייה: היונים, בשונה מעופות אחרים, טובלות את מקורן במים וגומעות מים עד לרוויה, בדומה לדרך שבה שותה הסוס. הנחיריים שלהן, הטבולות במים, נסגרות בשסתומים שריריים. עופות אחרים נוהגים לקחת מעט מים במקור ואז להרים את ראשם כדי להזרים את המים
יצור 'חלב יונים: 'חלב היונים' נוצר בזפק אצל הבוגרים, זכרים ונקבות, לקראת בקיעת הגוזלים, כתוצאה מהפרשת ההורמון פרולקטין. 'חלב היונים' נראה כמו דייסה חלבית או חתיכות גבינה זעירות ונוצר מהתפרקות תאי אפיתל הזפק שרקמתם גדלה במיוחד בתקופת הדגירה. 'חלב היונים' מכיל כ 74% מים,כ 16% חלבון וכ 10% שומן. הגוזלים אוכלים את חלב היונים ישירות מגרון ההורה ולכן כשיונה באה להאכיל את גוזליה אין היא נושאת במקורה מזון אלה מאכילה את הגוזלים מהמזון האגור בזפק. המרווחים בזמני ההאכלה הם גדולים ויכולים להמשך שעה ויותר, בשונה מציפורי שיר שבהם מתבצעת האכלה בתדירות של כל מספר דקות ואף יותר.
מידות של יונת סלעים ויונת בית: אורך הגוף – כ 30 ס"מ, אורך הכנף כ 22 ס"מ. מוטת הכנף כ 65 ס"מ, משקל יוני הסלע 190 – 290 גרם, משקל יוני הבית – בין 250 ל 900 גר.
תאור יונת הסלעים: דגם צבעי יונת הסלעיים אחיד: צבעה תכלכל– אפרפר, עם נטייה לירוק בראש (צבע פיזיקאלי). על הכנף 2 פסים שחורים, קצה הזנב שחור, הצוואר וחלקו העליון של החזה בוהקים בצבעי ירוק וסגול מתכתיים. תופעה זו בולטת יותר בזכר ומאשר בנקבה ובמתבגרים. קשתית העין כתומה – אדמדמה, המקור שחור והדונגית לבנה, צבע הרגליים אדום.
תיאור יונת הבית: צבע הנוצות – גוונים שונים בהתאם לגזע, לזן ולתת הזן. הצבעים השכיחים הם אפור-תכול, חום-אדמדם, שחור, כחול-סגול, צבעים מעורבים ולבן. צבע הרגלים – לעתים אדום. לעיתים הרגלים מנוצות.
משך החיים: היונים חיות בממוצע כ-5 שנים בטבע, אם כי בשבי, נצפו יונים שחיו כ-15 שנים. יוני הבית חיות עד 20 שנה.
חברותיות: היונים חיות בלהקות כל השנה. הן נוהגות ללון בריכוזי לינה גדולים- יוני הסלעים בצוקים ויוני הבית בעליות גג, מתחת לגגוני סככות וכדומה.
תפוצה בעולם:תפוצה קוסמופוליטית, על פני כל חלקי תבל לבד מהקטבים
תפוצה בארץ: יוני הבית נפוצות בכל הארץ .
תמונות;
יונת סלעים
שם מדעי: Columba Livia
שם בערבית: חמאם טוראני حمام طوراني
שם באנגלית: Rock Dove
יוני סלעים: בעבר היו נפוצות מאד בלהקות של עשרות ומאות פרטים ממזרח לקו פרשת המים באזורים הררים, באזורי מצוקים וטרשים. עם התפתחות החקלאות ועליה במספר יוני הבית הלך מספרן של יוני הסלעים והתמעט. כיום היא נדירה מאד בארץ. קימת אוכלוסיה טהורה יחסית, שרידית, באזור נחל פארן בנגב.
מקומות החיות בישראל: יוני הסלעים מקננות באזורים הרריים, טרשיים ומצוקיים, בעקר מזרחה לקו פרשת המים בישראל. את מזונן הן מחפשות בשדות ובשטחי מרעה. יוני הבית מקננות בדרך כלל בעליות גג של בתים. הן ניזונות מזרעים בשדות וכן משאריות מזון שמותיר האדם.
עונתיות בארץ ושכיחות: היונים יציבות בכל תחומי תפוצתן.
תזונה: יוני הסלעים ויוני הבית ניזונות מזרעים. הן בולעות את המזון בשלמות ומאכסנות אותו בזפק. יש להן קיבת שרירים (קורקבן) שהמזון מגיע אליה בהמשך - אחרי השהיה בזפק, שמשמשת לטחינת המזון. הן נוהגות לבלוע אבנים קטנות כדי לסייע בטחינת המזון בקיבה זו. יונים מבויתות נוהגים להאכיל בתערובת של זרעים.
יונים נוהגות לשתות מים. היונים החיות באזורים נטולי מים, כמו מדבר או הרים טרשיים נוהגות לעוף, מידי יום, מרחק של 20 ק"מ ויותר למקור מים כגון גבים, ברכות וכדומה. הן זקוקות למים לשם ריכוך המזון בזפק וכן לשם קירור גופן.
קינון ודגירה: עונת הקינון מתחילה במרס ונמשכת עד אוגוסט. בזמן זה משלימה היונה 2-3 מחזורי קינון. היונים הן מונוגאמיות, ומחליפות בני זוג רק במקרה של פטירת אחד מבני הזוג. הזכר מתחיל במחוות חיזור שכוללות מעופי ראווה בהם הוא נוסק במשק כנפיים, נוחת ליד זוגתו, פורש את הזנב ואוספו, מנפח את נוצות גופו ואת צווארו, מקשית את צווארו, מטה את מקורו כלפי מטה והומה ללא הרף, כל זה כשהוא סובב סביב הנקבה. בהמשך החיזור מנקים בני הזוג ומסדרים זה לזה את נוצות הראש והצוואר, הזכר מאכיל את הנקבה בדומה להאכלת גוזלים וזוהי 'נשיקת היונים'. מחוות אלה יצרו את הדימוי של "כזוג יונים" המעיד על בני זוג שהאהבה והרמוניה שורה במעונם. הזכר הוא גם זה שאוסף את חומרי הקינון. מקומות הקינון של יוני הסלעים מגוונים – בחגווי סלע אפלים למחצה, במערות, בבארות, בבתים ובאיי החוף המוגנים – שם דוגרות היונים על הקרקע. יוני הבית נוהגות לקנן בעליות גג של בתים. הנקבה יושבת במקום, מקבלת מהזכר את הזרדים ומניחה אותם במקום ברישול ויוצרת משטח רדוד שבמרכזו גומה שטוחה. שהקן מוכן, הנקבה תטיל ביצה. הראשונה מוטלת בערב, והשניה כ 40 שעות אחריה. הדגירה מתחילה מהטלת הביצה הראשונה ונמשכת 17-20 יום. הביצים לבנות, אליפסיות ואין להן צד חד וכד, בדומה לביציהם של מיני ציפורים מקנני חורים (3). הזכר והנקבה מתחלקים ביניהם בדגירה: הנקבה בלילה ובבוקר והזכר במשך אמצע היום ואחרי הצהרים. הגוזלים בוקעים לפי סדר ההטלה, בהפרש של כיום וחצי זה מזה והם סומים ומכוסים פלומה דלילה וצהבהבה. שני ההורים מאכילים אותם ב'חלב יונים' . כעבור כ 3-4 ימים מתחילים ההורים להאכיל בתערובת של 'חלב יונים' וזרעים שעברו ריכוך בזפק. כעבור 8 – 10 ימים נפסק ייצור 'חלב היונים' והם מאכילים בזרעים מרוככים בלבד, עד שהגוזלים בני 28 יום, שאז מוכנים הגוזלים לתעופה. הפרחונים ממשיכים להיות בסביבת ההורים ואף לבקש מהם מזון במשך עוד כשבוע וחצי לאחר היציאה מהקן. ההתבגרות המינית חלה בגיל 5 חודשים בערך.
פרטים מיוחדים:
טמפרטורות גבוהות: גוזלי יונים מסוגלים לשהות בסביבה ובה טמפרטורות גבוהות של עד 50 מעלות. כמו יתר העופות הם נוהגים להלחית על ידי פתיחת המקור אך כשהטמפרטורות גבוהות מאד הם נוהגים לאדות מים מבעד לעורם, בדומה להזעה, ובכך לצנן את גופם.
סכנת הכחדה: יונת הסלעים מסומלת ב'ספר האדום של החולייתנים בישראל' באותיות CR שמשמעותן שהיא מצויה בסכנת הכחדה חמורה באזורנו. צפויה ירידה של כ 80% במספר הפרטים של מין זה באזורנו בעשר השנים הקרובות. סכנת ההכחדה של המין ברמה עולמית לא הוגדרה. ב 100 השנים האחרונות התמעטה מאד אוכלוסיית יוני הסלעים בישראל. מעדויות של טריסטרם ושל מטיילים וזואולוגים בראשית המאה ה - 20 היו להקות של אלפים ביריחו, באזור הר חברון, ורבבות אלפים בנחל עמוד בגליל. לעומת זאת מספר יוני הבית רב כל כך עד שהן נחשבות מזיק. חוקי הגנת חיות הבר לא חלים עליהן ואי לכך יש רשות לצוד אותן.
ביות היונים
יונת הסלעים היא אם יונת הבית והיא מבין העופות הראשונים שבויתו בהיסטוריה. מקובל לחשוב שבויתה באסיה המערבית כבר באלף הרביעית לפנה"ס וזאת על פי ציורי יונים על כלי חרס מהתקופה הכלקוליתית ( האלף ה -4 לפנה"ס) . דמויות יונים מופיעות גם על תבליטים על קירות פירמידות במצרים העתיקה, המראים עבדים נושאים כלובים ובהם יונים (2,700 לפנה"ס). מוכרים היום כ 200 זני יונים הנבדלים בצבע, בגודל ובהתנהגות. מאז בויתה, הוחזקה היונה בעקר כמקור לבשר, למטרות פולחן, אמצעי לתקשורת (יוני דואר) לשעשועים (מרוצי יונים) ולנוי. לאחרונה היא משמשת גם למחקרים גנטיים,
יונים שבויתו ליצירת גוזלים לבשר מטילות 9 – 12 פעם בשנה. גדול יונים לבשר מתבסס על שיווק גוזלים (Squabs ) בני 25 - 30 יום במשקל 340 – 670 גרם. זני היונים שמשמשים לייצור הבשר הם ה Giant Homer ה King ה Carneau וה Mondain
תמונות;
יונת עצים
יונת עצים שם מדעי;Columba oenas.
דומה ליונת ענק, אלא שהיא קטנה וקצרת זנב מימנה, בלא כתמים לבנים, ועל כנפיה שני פסים קצרים שחורים.
קצות הכנפים שחורים והשת אפור מבדילים אותה מיונת סלעים.
קול קריאה המיה כפולה רטננית, שבה מוטעמת ההברה השניה.
מעוף הכלולות מעגלי, לעיתים אגב גלישה בכנפים מורמות.
בית גידולה יערות ושדות אילן, גם מצוקים ; לעיתים נראת גם בערים.
מקננת בחורים.
גודל;33 ס"מ
בישראל;חורפת נדירה
תמונות; 
שם מדעי; Colomba guinea
כבר לא "זוג יונים" - גידול הגוזלים נעשה על ידי בני הזוג במשותף, אך לא מונע מפגשים עם בני זוג אחרים.
בישראל;אין
תמונה;
יונת ער
יונת ער שם מדעי; columba junoniae.
דומה ליונת ענק דקת-גזרה, גבה בצבע חום, גחונה בצבע היין, כתם ירוק בצד צוארה.
המעוף - חתירה רכה.
בית גידול יערות-ער, כיום נדירה מאוד.
גודל;38 ס"מ
בישראל;אין
|
