x
בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 
שלום וברוכים הבאים לאתר :ציפורפדיה מנהל האתר :אלרואי האתר יכלול כל מני תמונות ומידע על אותו סוג של הציפור שתבחרו
אז בבקשה תצביעו לאתר שלי!
 
 
 
 
   ציפורים בעולם(דף בית)    מש"פ עורבים    עיטים ובזים
 
    ציפורים בעולם(דף בית)
    מש"פ עורבים
    מש"פ אלבטרוסים
    דף קשר
    סדרת היענים
    אוכלי פגרים
    סדרת התוכים
    נקראים
    אגמיות סופיות ופרפוריות
    מש"פ עדניות
    כחלאים
    תליונים
    סירטונים
    יונאים
    עיטים ובזים
                                                               משפחת הנשרים

נשר מקראי (שם מדעי: Gyps fulvus). מין בסוג נשר. הנשר הוא דורס הניזון מפגרים ונפוץ בארצות אגן הים התיכון.

הנשר הוא עוף גדול בעל מוטת כנפיים של עד כ-2.8 מטר ומשקלו עד 8 קילוגרם. בתעופתו מסוגל להגיע הנשר למהירות של עד 140 קמ"ש. צבע נוצותיו חום-אפור (לגוזלי הנשר צבעים כהים יותר). ראשו וחלק צווארו העליון מכוסים פלומת נוצות דקה מאוד. בהמשך הצוואר מצויה פלומה לבנה. זנבו ואברותיו המשונצים שחורים. רגליו קצרות וחזקות, בעלות טפרים מעוקלים. בשעת הליכתו על הקרקע צעידתו כבדה וכשהוא נמלט, פורש הוא את כנפיו ורץ בדילוגים.

מקורו של הנשר חזק, ארוך, רחב ומאונקל בקצהו העליון. חלק מהושט משמש כזפק, לאגירת מזון מזדמן. ראייתו חדה מאוד ובעלת כושר הפרדה מעולה והוא מסוגל להבחין במזון מגובה של מאות מטרים וממרחק של קילומטרים רבים.

הנשר שוכן במגוון סוגי נוף, החל ממדבריות וכלה ונופים הרריים. הוא מקים את קנו לרוב באזורים מצוקיים. את טרפו הוא מוצא לרוב בשטחים פתוחים לצורך איתור מהיר של מזון מן האויר.

בהטלה מטילה נקבת הנשר ביצה בודדת ודוגרת עליה כ-54 ימים.

בארץ ישראל פעילים כיום כ-60 זוגות נשרים, 40 מתוכם בגמלא. בשנים האחרונות סבלה אוכלוסיית הנשרים מצמצום ניכר זאת עקב, הרעלות, צמצום מקורות המזון, התחשמלות  מקווי מתח והפרעה במקומות הקינון. כיום נשארו בגמלא 30 זוגות לאחר ההרעלה האחרונה. על פי "הספר האדום של החולייתנים בישראל" הנשר נמצא בסיכון אזורי ועתידו בישראל בסכנה.
תמונה;
                                            נשר דרומי

נשר דרומי (שם מדעי: Gyps ruppellii) הוא מין בסוג נשר. הנשר הדרומי נפוץ במרכז אפריקה, כולל אתיופיה, סודאן, טנזיה וגינאה. שמו המדעי של הנשר הוא על שמו של אדוארד רופל, זואולוג וחוקר גרמני בן המאה ה-19.

הם מסוגלים לעוף במהירות של עד 35 קמ"ש ועשויים לעוף עד 150 ק"מ מאתר הקינון כדי למצוא מזון. הנשר הדרומי יכול לעוף לגובה רב, כשגובה של 20,000 רגל (6,000 מטר) הוא גובה רגיל למדי בעבורו, ובאירוע יוצא דופן שאירע ב-29 בנובמבר 1973 אף התנגש נשר דרומי במטוס מסחרי שטס מעל חוף השנהב ברום של 37,000 רגל (11,300 מטר).
תמונה;
                                                                                                נשר הודי

נשר הודי (שם מדעי: Gyps indicus) הוא מין בסוג נשר. הנשר ההודי מקנן בצוקים ובעצים בהרים בפקיסטן ובהודו.

ראשו של הנשר ההודי קירח, כנפיו רחבות מאוד ולו זנב קצר. משקלו 5.5 עד 6.3 ק"ג. הנשר ההודי, בדומה לנשרים אחרים, ניזון מנבלות. הוא מטיל ביצה אחת בכל תטולה.
תמונה;
                                       נשר אפריקני

נשר אפריקני (שם מדעי: Gyps africanus) הוא מין של נשר החי במערבה ובמזרחה של אפריקה. ראשו וצווארו מכוסים בנוצות פלומה. כנפיהם רחבות וזנבם קצר. גבם של הבוגרים לבן. ניצוי הצעירים כהה ברובו. גודלם של הנשרים האפריקנים בינוני, ומשקלם הממוצע הוא 5.4 ק"ג.

כמו נשרים אחרים, גם הנשרים האפריקנים הם אוכלי נבלות, שכן הם ניזונים בעיקר מפגרים של  בעלי חיים שהם מוצאים בזמן מעופם מעל סוואנות אפריקה או אזורי מגורים. לעתים קרובות נעים הנשרים בלהקות. הם מתרבים על גבי עצים, והנקבה מטילה ביצה אחת בכל תטולה. מרבית הנשרים אינם מבצעים נדידה עונתית (כלומר, הם "מאכלסים"). ב-2007 הוערך מצב שימור של הנשר מחדש, והוא סווג במצב "קרוב לסיכון" (בעוד שלפני כן מצבו היה "ללא חשש").
תמונה;

נשר ההימלאיה (שם מדעי: Gyps himalayensis), מין בסוג נשר. נשר זה נפוץ ברכס ההימלאיה, בגובה של מעל 1,200 מטר מעל פני הים, ולעתים הוא מגיע עד לגובה של 6,000 מטר. בעונת החורף הוא יורד לעתים לגבהים נמוכים יותר.

נשר זה ניזון באופן בלעדי מפגרים, ואינו אוכל חלקים פנימיים אלא רק בשר. למרות שלעתים הוא אוכל בשר טרי יחסית, הוא אינו בוחל גם בבשר מרקיב. נשר ההימלאיה מגיע לפגרים ראשון לעתים נדירות בלבד - לרוב הוא מאתר אותם בעקבות עייטים ועורבים. הוא אכלן נמרץ, וחבורת נשרים הניגשת לנבלת יאק עשויה להפשיטה מבשרה תוך שעתיים בלבד. הוא אלים בעת שהוא אוכל, אך נוכחותם של זאבים וטורפים קרקעים אחרים, כמו גם נוכחותה של עזניה שחורה, תרחיק אותו מטרפו.

נשרים אלו מקננים בקבוצות של עד 6 פרטים, בקינים שננטשו על ידי דורסים אחרים או בקינים שבנו בעצמם, אותם הם בונים קטנים ומרחיבים עוד ועוד במשך השנים. בין דצמבר למאי הנקבה מטילה ביצה אחת, והגוזל יפרח מהקן כחצי שנה לאחר מכן.
תמונה;
                                            נשר בנגלי
נשר בנגלי (שם מדעי: Gyps bengalensis) הוא מין בסוג נשר. הנשר הבנגלי הוא אחד מן הנשרים היפים ביותר: רוב צבעי גופו נעים בין ירוק מתכתי לטורקיז בוהק, אך צווארו נשור הנוצות בצבע סגלגל.
תמונה;
                                            נשר הכף

נשר הכף (שם מדעי:

נשר הכף (שם מדעי: Gyps coprotheres), מין בסוג נשר. נשר הכף אנדמי לדרום יבשת אפריקה ומצוי בעיקר בדרום אפריקה, לסטו ובוטסואנה.

אורך גופו של נשר הכף 95-110 ס"מ, מוטת כנפייו 255 ס"מ ומשקלו 7-11 ק"ג.

הם ניזונים מנבלות, טריות בדרך כלל, של בעלי חיים בגודל של אנטילופה או גדולים מכך.

נשרי הכף חברתיים ומתרבים במושבות המורכבות מ-6 ועד מאה ויותר זוגות. הזוגות בונים את קיניהם בצוקים והבנייה נמשכת עד חודשיים. בדרך כלל מוטלת ביצה אחת בשנה והנקבה והזכר מתחלקים באחריות בדגירה על הביצה. הדגירה אורכת 52 יום. נשר הכף מגיע לבגרות מינית בגיל 5 שנים.

המין מסווג כמין פגיע. הבעיות העיקריות איתן מתמודד נשר הכף הן הרעלה, הפרעות במושבות הרבייה והתחשמלות. אוכלוסייתו נאמדת כיום ב-8,000 פרטים.), מין בסוג נשר. נשר הכף אנדמי לדרום יבשת אפריקה ומצוי בעיקר בדרום אפריקה, לסטו ובוטסואנה.

אורך גופו של נשר הכף 95-110 ס"מ, מוטת כנפייו 255 ס"מ ומשקלו 7-11 ק"ג.

הם ניזונים מנבלות, טריות בדרך כלל, של בעלי חיים בגודל של אנטילופה או גדולים מכך.

נשרי הכף חברתיים ומתרבים במושבות המורכבות מ-6 ועד מאה ויותר זוגות. הזוגות בונים את קיניהם בצוקים והבנייה נמשכת עד חודשיים. בדרך כלל מוטלת ביצה אחת בשנה והנקבה והזכר מתחלקים באחריות בדגירה על הביצה. הדגירה אורכת 52 יום. נשר הכף מגיע לבגרות מינית בגיל 5 שנים.

המין מסווג כמין פגיע. הבעיות העיקריות איתן מתמודד נשר הכף הן הרעלה, הפרעות במושבות הרבייה והתחשמלות. אוכלוסייתו נאמדת כיום ב-8,000 פרטים.
תמונה;
                                                   נשר דקלים
נשר דקלים שם מדעי;Gypohierax angolensis
בישראל;אין
מידע;אין
תמונה;
                             נשרון מלכותי
 נשרון מלכותי שם מדעי;sarcoramphus papa הנשרון מלכותי הוא מלך אוכלי הפגרים,
והוא מבריח אוכלי פגרים אחרים אחרי שמצא חיה מתה או גוססת כמו טפיר או פקרי.
רוב קרוביו ממשפחת הקונודוריים עפים מעל שטחים פותחים ומוצאים מזון באזרת ראייתם.
הנשרון המלכותי,השוכן ביערות אמריקה הדרומית והתיכונה,מריח את ריח הפגרים,
ובייחוד ריח של דגים מתים לאורך גדות הנחלים.
אם אין לו פגרים למאכל,הוא יכול להרוג בעלי חיים קטנים כמו קופים או לטאות.
כרבולת העור הציבעונית הנהדרת שעל ראשו מתפתחת שהנשרון מגיע לגיל שלוש שנים.
 תמונה;
                               קטרס תרנגולי (אורובו תרנגולי)
קתרטס תרנגולי שם מדעי; Cathartes aura הוא אחד משלושת מני עופות הכלולים בסוג קטרס. תחום תפוצתו משתרע מדרום קנדה ועד לקצה הדרומי ביותר של יבשת דרום אמריקה.
 מראה
הקתרטס התרנגולי הוא עוף גדול למדי: אורך גופו 66 - 81 ס"מ, מוטת כנפיו של 173 - 181 ס"מ, ומשקלו 0.85 - 2 ק"ג (בממוצע 1.4 ק"ג). אין הבדל בניצוי בין המינים, אם כי הנקבה מעט גדולה יותר. הוא דומה במראהו לארבוו השחור, אך שייך לסוג נפרד. הוא נבדל ממנו בראשו האדום ומקורו העבה והחזק יותר. צבע נוצותיו חום כהה עד שחור. צבע המקור לבן צהבהב. כנפיו ארוכות וצרות, ואברות הכנף בהירות מסוככותיה. זנבו ארוך. עוף זה חסר בית קול (Syrinx).
 חושים
בדומה למרבית העופות, חוש הראייה והשמיעה מפותחים היטב. חוש הראייה מפותח במיוחד, שכן הוא עוזר לקתרטס באיתור מזונו, פגרים, מגובה רב. אולם החוש הדומיננטי העוזר לו לאתר את מזונו הוא חוש הריח, בניגוד למרבית העופות. הוא מסוגל לחוש את ריחו של אתיל מרכפתן, גז אשר נוצר עם התחלת הריקבון של פגרים. הודות ליכולתו מיוחדת זו, מסוגל הקתרטס התרנגולי לאתר נבלות המצויות אף תחת כיפת יער.
תזונה והרגלים

הקתרטס אינו נוטה לחיות בלהקות גדולות כאורובו השחור, אם כי עשרות פרטים עשויים לחוג בשמיים יחדיו או להצטופף סביב פגר.

הוא אוכל נבלות וניזון כמעט לחלוטין מפגרים. עקב חוש הריח המפותח שלו, הוא בדרך כלל הראשון אשר מאתר את הפגר גם אם הוא מוסתר מהעין. בהתאם למקורו הקטן היחסית, הוא איננו מסוגל לקרוע את עורם של פגרי חיות גדולות, ובדרך כלל נובר בארובות עיניו של הפגר או בחלקים הרכים יותר. הנשרון מלכותי והאורובו השחור, שלהם אין יכולת זו של איתור פגרים באמצעות ריח, עוקבים אחר הקתרטס התרנגולי לשם מציאת פגר. אף כי האורובו השחורים דומים בגודלם לקתרטס, הם מגיעים בכמויות העולות עליהם לעתים פי כמה, והם כה תוקפניים עד כי הם אינם מתקשים לדחקם מהפגר. מכיוון שגם האורובו השחור אינו יכול לקרוע את עור הפגר, שני הפרטים תלויים באוכלי נבלות גדולים מהם על מנת שיעשו זאת.
בישראל;אין
תמונה;
                                      אורובו שחור
אורובו שחור (שם מדעי:Coragyps atratus) הוא עוף דורס. הוא שוכן בהרים ושדות. ומעדיף קרבת יישובים ומעזבות. הוא נפוץ באמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית. צבעו שחור ואורך גופו 60 ס"מ. נקבת האורובו השחור מקננת בין הסלעים ומטילה 2 ביצים.
בישראל;אין
תמונה;
                                         קונדור האנדים

קונדור האנדים (שם מדעי: Vultur gryphus) הוא עוף גדול ממדים ממשפחת הקונדוריים. הוא נקרא על שם הרי האנדים שבאמריקה הדרומית, שם הוא חי. משקלו כ-12 ק"ג, אורך גופו 1.20 מטר ומוטת כנפיו כ-3 מטר. הקונדור ניזון מפגרים והוא חי בממוצע 50 שנה. ראשו של הקונדור קירח ולזכר כרבולת אפורה (לנקבה אין כרבולת). הזכר והנקבה דואגים לגוזל עד גיל שנה. הקונדור מקנן על הקרקע בצוקים גבוהים והוא עשוי להימצא בקרוב בסכנת הכדה עקב ציד בלתי חוקי וזהום סביבתו.

בתרבויות העתיקות של האנדים, ראו בקונדור את התגלמותו של אל כל יכול ששמו ויראקוצ'ה. הקונדור נחשב למייצג של עולם השמיים ויוחס לו התפקיד של העברת המתים לעולם הבא. כיום הקונדור משמש כסמל מדינות האנדים. במדינות קולומביה, צ'לה, בוליביה ואקוודור, הקונדור נמצא על הסמל הלאומי.
מחיה;הרי האנדים
בישראל;אין
תמונה;
                                       קונדור קליפורני
קונדור קליפורני שם מדעי;Gymnogyps californianus
מידעה;אין
בישראל;אין
תמונה;
  היכנס לעריכת כותרת תחתונה לשינוי טקסט זה