הנקר הסורי (שם מדעי: Dendrocopos syriacus) הוא עוף ממשפחת הנקריים, המשפחה הגדולה בסדרת הנקראים.

אזור התפוצה של הנקר הסורי משתרע מדרום-מזרח אירופה עד אירן, ולאחרונה התרחב גם לצפון-מערב אירופה. הנקר יציב בכל תחומי המחיה שלו, ומצוי גם בישראל.

אורכו של הנקר הסורי 22 - 25 סנטימטרים, אורך מוטת כנפיו 34 - 39 סטימטרים, ומשקלו עד 80 גרם. חלקי הגוף העליונים שחורים מבריקים, החלקים התחתונים לבנבנים-צהבהבים, ולסוככות הזנב התחתונות ולתת-שת גוון אדמדם. נוצות הכנפיים מפוספסות שחור-לבן, צדי הראש והצוואר לבנים, ועל הכתף כתם לבן בולט. הזכר נבדל מהנקבה בכתם האדום שעל עורפו. אצל הצעירים המצח אדום ועל החזה כתם אדמדם. מקורו של הנקר ארוך, בצבע שחור-אפור, ורגליו אפורות-ירקרקות.

על שלוש נוצות הזנב החיצוניות נקודות לבנות מעטות, הנחשפות רק כאשר הזנב הקצר והנוקשה נפרש, כדי לשמש תמיכה בזמן טיפוס.

בית גידול והתנהגות

הנקר הסורי שוכן באזורי חורש, ביערות ובמטעים, וכן בשטחים עירוניים שיש בהם עצים. הוא מוצא את רוב מזונו בגזעי עצים זקנים ורקובים, שגם משמשים לו כאתרי קינון. על אף צבעיו הבולטים קשה להבחין בו כשהוא מוסתר בעלוות העץ, ונוכחותו מתגלה כשהוא נוקש על גזע העץ במקורו, בתיפוף מהיר וקצבי הנשמע למרחק גדול. נקישות אלה, שהקנו לנקר את שמו, ממלאות תפקיד כפול: הן מאפשרות לו לאתר זחלי חרקים המצויים מתחת לקליפת העץ, ומשמשות גם כהכרזה טריטוריאלית וכקריאת זיהוי בין בני זוג. הנקר הסורי משמיע קול המזכיר מאוד את קריאת האזהרה של השחרור (כלומר ציוץ חד וקצר).

מעופו של הנקר גלי וקל, אך לרוב הוא עף למרחקים קצרים בלבד, ונמנע מלחצות שטחים פתוחים שאין בהם עצים. לאחר שנחת על עץ, הנקר מתקדם במעלה הגזע בניתורים חדים, כשרגל אחת שלוחה קדימה.

הנקרים נחשבים עופות מועילים בדרך כלל, מאחר שהם ניזונים ממזיקים. עם זאת, הם גם גורמים נזק מסוים במנהגם לנקר צינורות השקיה וטפטפות.

[עריכה] מזון

מקור המזון העיקרי של הנקר הוא חרקים וזחלים, בייחוד זחלים של חרקים הקודחים בעצים כגון עשבים וחיפושיות. תחילה הנקר מאתר מחילה של חרק בנקישות על גזע העץ, וחוצב בעץ במקורו כדי לפרוץ לתוכה. לאחר מכן הוא משתמש בלשונו הארוכה כדי לגשש אחר טרפו ולשלוף אותו.

קינון ודגירה

 

נקרים חוצבים חורי קינון בעצים רכים יחסית או רקובים, ביניהם אזדרקת, פקאן ואקליפטוס. בדרך כלל הם אינם עושים שימוש חוזר בחורי קינון ישנים, אך לעתים קרובות הם חוצבים חורי קינון חדשים באותו עץ.

מפתח עגול בקוטר 5 סנטימטרים נמשכת מחילה אופקית, ולאחר כ-15 סנטימטרים היא פונה למטה ומתרחבת, ועשויה להגיע לקוטר של כ-10 סנטימטרים ולעומק של 40 סנטימטרים. א

ת רוב עבודת החפירה מבצע הזכר. הנקבה מטילה את הביצים בתחתית הפיר, על מצע של שבבי עץ. בתטולה 3 - 7 ביצים לבנות בוהקות, שקוטרן 20X25 מילימטרים. שני ההורים

עץ עם חור של נקר סורי

דוגרים, אך בלילה דוגר רק הזכר. הגוזלים בוקעים לאחר כ-11 יום, עיוורים ועירומים, ושני ההורים משתתפים בהאכלתם. הם פורחים מהקן בגיל 24 - 25 ימים, אך ההורים ממשיכים לספק להם מזון עוד שבועות אחדים לאחר מכן.

תמונה;

תמונה;

תמונה;

תמונה;

תמונה;נקר הבלוטים אם בלוט  

תמונה;

תמונה;

תמונה;

תמונה; 

תמונה;

תמונה;

תמונה;

תמונה;

נקר לבן

נקר לבן (שם מדעי;White Woodpecker)ציפור זו מועילה במיוחד עבור מטעי הדרים, כי היא צורכת הדבורים

מראה

מלבד היותו ציפור לבנה בוהקת עם כנפיים שחורות עמוק ויש לו צהוב ליד העניים

נקר אדמונית

נקר אדמוני(שם מדעי;Red-headed Woodpecker)

מראה

מבוגרים הם מרשים ממש צבעוניים יש להם בזנב שחור, הצוואר והראש אדום החלק התחתון שלהם הוא לבן,הכנפים שחור ואמצה לבן המראה של המבוגרים דומה למראה הנקבה בנוצות.

הקטנים הם דומים למבוגרים אבל צבעם מנומר עם חום, צפרים עשוי לעתים קרובות בטעות לזהות אותם כמו הנקר אדום קרס , שהטווח שלהן חופף במידת מה לזה של אדומת שיער הנקר. בעוד בטן הנקרים אדום יש כמה אדומות על עורפם ראשים, ראשים הנקרים אדום יש הרבה יותר אדום המכסה את כל הראש שלהם צוואר, כמו גם אחרת הכוללת נוצות דפוס

התנהגות

ציפורים אלה טסים וטופסים  חרקים באוויר או על הקרקע,הם מחפשים מזון על העצים או אסופים מאחסנים אגוזים. הם אוכלים חרקים, זרעים, פירות, פירות יער, אגוזים, ומדי פעם גם ביצים של ציפורים אחרות. כשני שליש הדיאטה שלהם מורכבת על צמחים. הם מקננים בתוך חלל של מת עץ, עמוד חשמל, או חלק מת של עץ זה הוא בין 8 ל 80 מטר (2.5-25 מ ') מעל פני הקרקע. שבו 4-7 ביצים בתחילת והיא דוגרת במשך שבועיים. שני גוזלים ניתן לגדל בודד העונה קינון.

נקר פורטוריקני

נקר פורטוריקני(שם מדעי;Puerto Rican Woodpecker)

קר פורטוריקני יש גוף שחור אדום בגרון בהיר השד. יש כתם לבן רץ על הראש מפני עין בעין,הגוף התחתון יש אור צבע כתום.

כמו רוב הציפורים גם ניכר (~ 18%) ההבדל באורך החוק בין המינים. כמו כן, הזכרים מעט גדולים יותר מאשר נקבות. המשקל הממוצע שלה הוא 56.0 גרם.  אורך גופו נע בין 23 לבין 27 ס"מ.

נקר פורטוריקני הוא ו נרחב מינים נפוצים המופצים בפורטו ריקו, בעיקר המתרחשת ביערות, מטעי קפה,המנגרובים, דקל חורשות, פארקים וגנים.

חוץ מזה המתרחשים פורטו ריקו זה מיושב פעם את האי סנט קרואה.

הפורטוריקני הנקר הוא אמר להידמות התנהגות המבנה של נקר צפון אמריקה אדום שער( erythrocephalus Melanerpes ).

העיקרי של התזונה שלה הם חרקים כגון נמלים,חיפושיות זחלים ועוד.

בישראל;אין

תמונות;

נקר שחור לחיים

נקר שחור לחיים(שם מדעי;נקר שחור לחיים)

זה נקר מתרחשת לרמות גבוהות יותר של יערות רטוב, פתוח למחצה היער ואת הצמיחה השני הישן. זה קנים קמטים חור 6-30 מ 'גבוה מתה עץ. המצמד הוא 2-4 ביצים לבן מבריק, מודגרת ידי שני המינים.

 המבוגר הוא 18.5 ס"מ ומשקלו 63 גר ' אחריו לבנים.

הזנב שחור עם כמה האוסר לבן, ואת התחתון הם חיוור צהבהב זית עם בטן המרכזי אדום.

יש כתם ועל הלחיים, מצח צהוב, אדום העורף. הכתר הוא אדום הזכר שחור אצל הנקבה.

לחיים הנקר השחור ניזון מחרקים , אך ייקח כמויות ניכרות של פירות צוף.

בישראל;אין

תמונות;

נקר המזרח מנומר

נקר המזרח מנומר(שם מדעי;
Middle Spotted Woodpecker

הם בעיקר בגודל 20-22 ס"מ ויש לו נוצות בדומה 

נקר המזרח מנומר כמו שמינים.שחור עם כתמים לבנים בכנף הסגלגל ולבן האוסר על הכנפיים, ואת התחתון הם לבנים

אמנם רק קצת יותר קטן הגדול גחור נקר, נראה בשל יותר על הדק קצר, הצעת החוק שלה מעוגל יותר, הראש חיוור. זה גם יכול להיות מבולבל עם נקר הסורי (בעיקר צעירים), להיות נבדלים זה על ידי קטנים הצעת החוק, ואת כתר אדום שלא הצדדים שחורה צרה

נקר המזרח מנומר הוא חי רק אירופה ודרום מערב אסיה, מצפון  ספרד ואת צרפת מזרח פולין ואת אוקרניה, וגם דרומה המרכזי באטליה(המקומי שם), את הבלקן חצי האי,ליטא ,ליטביה , וטורקיה ואת הקוקז.

בישראל;אין

תמונות;

סבראש

סבראש (שם מדעי: Jynx torquilla) הוא עוף נודד ממשפחת הנקריים. תפוצתו טרנספליאקרטית. הוא מתרבה באזורים הממוזגים של אירופה ואסיה, וחורף באפריקה ובדרום אסיה. בישראל הוא חולף בחודשי הסתיו בדרכו דרומה, ושוב באביב כשהוא חוזר לאזורי הרבייה שלו.

אורך גופו של הסבראש כ-17 סנטימטרים, ומשקלו עד 50 גרם. צבע הנוצות חום-אפרפר כצבע קליפת עץ, ללא כיתום מובהק, והרגליים קצרות וחומות. הזנב חום-אפור, ארוך יחסית לגוף, עם שלושה פסי רוחב חומים כהים. המקור אפור, מחודד פחות וקצר מזה של נקריים אחרים. לעתים נראה גוון ירקרק ברגליים ובמקור. הגחון בהיר, משורטט בדוגמה כהה של "ראשי חץ", והגרון חום בהיר.

נוצות הראש מזדקרות לצורת כיפה במצבי התרגשות. פס חום כהה נמשך מהראש עד הגב, המופרד בבירור אצל עופות בוגרים. אצל הצעירים הפס מטושטש יותר ומתמזג עם שאר הנוצות. פס באותו צבע נמשך מקצה העין לרוחב הלחי.

הזכר והנקבה דומים, אך צבעי הנקבות מעט עמומים יותר, וגוני החום-אדמדם המופיעים בלבוש החיזור של הזכר חסרים אצלן. הצעירים דומים לבוגרים, מלבד גוני החום הדהויים יותר. דוגמת ראשי החץ על הגחון כמעט אינו נראית, והגרון בהיר מאוד, לעתים כמעט לבן.

                        קול

בזמן החיזור, ההזדווגות והטיפול בגוזלים, הסבראשים קולניים למדי. מחוץ לתקופות אלה התנהגותם חששנית וקשה להבחין בהם. קולו של הסבראש ברור, צלול ובלתי משתנה, ומזכיר קריאת בז. בני הזוג מרבים לשיר ביחד, וכשהם מחליפים משמרות בעונת הדגירה הם משמיעים קולות תיפוף ונקישה חרישיים.

הצעירים, ולעתים גם בוגרים, משמיעים קול דומה ללחישת נחש במצבי סכנה, התנהגות המכונה מימיקה.

                        בית גידול

סבראשים חיים בנופים פתוחים או פתוחים למחצה, שיש בהם לפחות עצים בודדים, כגון שטחי פארק, גנים גדולים ומטעים. הם נמנעים מיערות עבותים, שטחים חסרי עצים, מדבריות והרים גבוהים, ומעדיפים אקלים יבשתי שאינו לח מדי. באזורי החריפה שלהם, הסבראשים מחפשים אזורים עשירים בחרקים, בעיקר סוואנה עם עצי שיטה. הם אינם נכנסים ליערות גשם ושוהים רק פרקי זמן קצרים באזורים מדבריים.

                         נדידה

רוב הסבראשים נודדים, למעט אוכלוסיות איים (כגון קורסיקה, סרדיניה, סיציליה וקפריסין), שהן יציבות או נודדות למרחקים קצרים. נדידת הסבראשים מתחילה באמצע אוגוסט. בדרך כלל הם חוצים את ההרי אלפים, אך עוקפים את הים התיכון בנתיב מערבי, דרך ספרד וגיברלטר, או בנתיב מזרחי, דרך הבלקנים ומיצרי בוספורוס. יש החורפים בדרום ספרד, בדרום יוון או באיי יוון. אוכלוסיות מצפון סקנדיניבה נודדות בחלקן מעל בריטניה, ופרטים בודדים נצפו חורפים שם.

                        תזונה

מזונו העיקרי של הסבראש הוא נמלים וחרקים אחרים שהוא מוצא בעצים רקובים או על הקרקע.

                     קינון

סבראשים משתמשים בחורי קינון נטושים של נקרים, במקום לחצוב חורים בעצמם. הביצים לבנות, כמו אצל עופות רבים המקננים בנקרות.

תמונה;