מבזקים eliyoa להמשך הכתבה  ובאו האובדים   אלי יונה בעקבות עשרת השבטים     להגדלה  לחץ על התמונה כתב  רייניץ אברהם    בכל שנה אנו נזכרים בהם, בעשרת השבטים האבודים, כאשר אנו מזכירים  בתפילת ראש השנה את הפסוק "ובאו  האובדים מארץ אשור והנידחים מארץ מצרים"; אצל אלי יונה, הידוע בחב"ד  כצלם הרבי וחוקר נוסע, מקרב ומעודד יהודים ב-4 כנפות תבל בשליחויות ועידודו של הרבי תופסים השבטים האבודים  מקום מרכזי בהווי חייו לפני 12 שנים ביקש וקיבל  את ברכתו של הרבי לנסיעה בעקבות השבטים האבודים,  ומצא מדינה שלימה בצפון הודו, בה שני מליון איש המזהים עצמם כבני שבט המנשה להמשך הכתבה

אחר-כך יצאו סוף סוף למסע, כשאיתם חוקר השבטים הרב יהונתן סגל. גם אחר שהגיעו לבומביי שבהודו, היו קשיים גדולים בכניסה לאזור ההוא - שם נלחמו חיילי הצבא ההודי בטרוריסטים. סופה רצינית שהתחוללה במקום עיכבה אותם שעות נוספות, ורק בזכות ברכתו של הרבי שליט''א מלך המשיח הצליחו להגיע למחוז חפצם. בהגיעם למקום נערכה לכבודם קבלת פנים חגיגית בהשתתפות המוני ילדים מכל כפרי האיזור. אלי הסתובב בין הנאספים, חילק תמונות של הרבי שליט''א מלך המשיח וניסה ללמד אותם את הלהיט של אותן שנים 'משיח משיח'. לקבלת הפנים הגיעה גם נערה בשנות העשרה שהייתה ידועה עד אז כאילמת. אלי ניגש גם אליה, נתן לה את תמונת הרבי שליט''א מלך המשיח, ולהפתעת כולם החלה הילדה להשמיע מספר מילים ב...עברית. לא חלף זמן רב ובעיתון המקומי פורסמה בהבלטה תמונתו של הרבי מלך המשיח שליט''א. תקופה ארוכה שהה אלי בין בני השבט, וזיהה עשרות עדויות למוצאם היהודי. בני השבט נוהגים לקדש אשה על ידי טבעת תחת חופה; מצוות ייבום וחליצה אף היא מתקיימת לכל פרטיה ודקדוקיה, כמו גם ...בן סורר ומורה, שלאחר שלוש התראות מסולק מהשבט. כצלם מומחה הצליח אלי לתעד את חיי השבטים הללו ולהמחיש את הנקודה היהודית שהשתמרה אצלם. מזוזות בפתחי הבתים, בתי כנסת עם ציורי מנורת המקדש )באלכסון, כשיטת הרמב''ם!(, ועוד עדויות חותכות שאי אפשר להתעלם מהן. הוא הופתע להיווכח שהגברים הולכים עם חוטים דמויי ציצית בארבע כנפות כמה מבני שבט מנשה, עטופים בטליתותיהם, על רקע בית הכנסת בגדיהם, הנשים מכסות את ראשן ומקפידות להדליק נר בכל יום שישי לפני שקיעת השמש. הוא פגש גם כמה מבני השבט שנשאו קמיעים גדולים שבתוכם כתובות המלים היהודיות הנצחיות ''שמע ישראל''. בני השבט התייחסו לקמיע כאל סוד שמיימי ולא ידעו את משמעות המילים. ראש השבט היה רוחץ את ידיו לפני שהעלה על הכתב את המלים על הקמע העשוי מקלף. משך אלפי שנים הקפידו בני השבט להנשא רק בינם לבין עצמם. אך בתקופות הגלות שעברו עליהם, נמכרו חלק גדול מהם לעבדים והוכרחו להטמע בעמים זרים. כאמור, לפני מאה שנה גילו אותם מסיונרים נוצריים ועשו בהם שמות. המסיונרים שרפו את רוב תשמישי הקדושה שהיו להם, ותקופה ארוכה נותרו עם זכרונות בלבד, ועם שיר על ''מנשה אבינו הקדמון'' ש''לקח אותנו דרך הנהרות הגדולים מעבר להרים והביאנו לארץ נוכריה''. במקביל המשיכו רבים מהם להתפלל לכיוון ירושלים, ושמרו על כללי היהדות כפי שקיבלו מזקניהם. בשיחות ארוכות שניהל עם זקני השבט סיפרו לו על התקופות הטובות שלפני השתלטות המסיונרים, כאשר בכל כפר היה כהן ושמו ''אהרן'', ששימש כמנהיג הכפר. הכהונה עברה בירושה, ובגדיו של הכהן כללו אפוד בד, מעיל רקום ומעליו חגורה. כאמור, שבט מנשה מונה כשני מליון איש, והם נהנים מאוטונומיה מלאה. אלי יונה שנפגש עם המושל, אמר לתומו תוך שהוא מצביע לעבר כמה מבני השבט שהגיעו לפגישה, ''אתה רואה את היהודים שלנו''. המושל תיקן אותו מיד ואמר: ''רק הם יהודים?'', ותוך שהוא מצביע על רעייתו, אמר: ''היא יהודייה וגם אני יהודי. כל הארץ הזאת יהודים!''... אפילו הכומר המקומי, בן השבט שהוכשר על ידי המסיונרים להפיץ את הנצרות, ביקש להצטרף לתפילות והחל לחזור למקורות היהודיים. כיום יש בכל כפר בית כנסת, בו מתאספים בני השבט בשבתות וחגים -אותם, אגב, הם שומרים בצורה כמעט זהה למקובל אצלנו. בתי כנסיות אלו מלאים בסממנים יהודיים, למרות שאין בהם תשמישי קדושה ואף לא ספר תורה, לאחר שאלו נלקחו בכוח הזרוע על ידי המסיונרים. במסעו זה ביקר אלי גם בדרום הודו, שם גילה שבט נוסף הטוען שהוא מבני אפרים. בני השבט קידמו אותם בשירה על יציאת מצרים. זהו שיר שלדבריהם ליווה אותם בשנות הגלות, והוא מושר במקהלה בפתיחת כל אסיפה ציבורית של בני השבט. מילות השיר מאזכרות את חג הפסח וקריעת יום סוף, עמוד האש והענן, טביעת המצרים בים, והמים שיצאו מהסלע. כשחזר ממסעו בהודו, ישב עם הרב אלימלך שחר שהעלה את הכל על הכתב, ושלח את הדו''ח המלא לרבי שליט''א מלך המשיח. הפקס הוקרא לפני הרבי שליט''א מלך המשיח, וכפי שסיפר לו המזכיר אחר-כך, חיוך של שביעות רצון נראה על פניו של הרבי שליט''א מלך המשיח. שבט מנשה תחילה לפני כחודש יצאה משלחת רבנים לביקור בן שבוע בהודו, בו ניסו להתחקות אחר הרקע היהודי של שבט ''בני המנשה'' בצפון מזרח הודו. בראש המשלחת, שיצאה מטעמו של הרב הראשי הספרדי, הרה''ג שלמה עמאר, עמד אב בית הדין של פתח תקווה, הרב ציון בוארון. אחד הרבנים שהשתתף במשלחת, הרב אליהו בירנבוים מאגודת ''עמי שב'', סיפר כי המשלחת ביקרה במזורם ומניפור, בהם מרוכזים בין 000,5 ל-000,6 איש הרואים עצמם כצאצאי יהודים, והמעוניינים לעלות ארצה. לדבריו, ''אין ספק שהם חייבים גיור. אין מסמכים היסטוריים המעידים על יהדותם, אבל זאת מכיוון שבהודו זה עובר מדור לדור במסורת שבעל פה. לכן חקרנו את זקני העדה, שמענו סיפורים, מסורות ומנהגים, ובדקנו עשרות אנשים. חקרנו גם את התושבים הגרים מסביב ושאינם משתייכים לבני המנשה. בשבועות הקרובים נגיש לרב עמאר את המסקנות''. אי אפשר לסיים בלי להזכיר מדרש נפלא המופיע בפרקי דרבי אליעזר )פרק י''ז(: ''הקב''ה . . עתיד לקבץ את ישראל מארבע פינות העולם. ראשון הוא מקבץ חצי שבט מנשה''. בשנת תשמ''ב שלח הרב אביחייל לרבי את החוברת ''האובדים מארץ אשור''. הרבי הודה לו על כך בברכת ''תשואות חן'', והעיר: ''בטח דיבר פנים אל פנים עם גדולי