איטליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרפובליקה האיטלקית (באיטלקית: Repubblica Italiana) היא מדינה בדרום אירופה, המכסה את רוב שטחו של חצי האי האפניני, וכן מספר אזורים נוספים. כמו כן היא כוללת שני איים גדולים בים התיכון: סיציליה וסרדיניה. מצפון היא תחומה על ידי הרי האלפים, שם היא גובלת בצרפת, בשווייץ, באוסטריה ובסלובניה. בצפון מרכז המדינה נמצאת המדינה הזעירה סן מרינו, ובמרכז המדינה, בתוך העיר רומא, נמצאת קריית הוותיקן.

תוכן עניינים [הסתרה] 1 היסטוריה 2 פוליטיקה וממשל 3 יחסי איטליה וישראל 4 שלטון מקומי 5 כלכלה 5.1 תיירות 6 גאוגרפיה 7 דמוגרפיה 7.1 יהדות איטליה 8 תרבות 8.1 חגים ואירועים מקומיים 9 קישורים חיצוניים 10 הערות שוליים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של איטליה

ההיסטוריה של איטליה היא אולי החשובה ביותר עבור ההתפתחות התרבותית והחברתית של הים התיכון כולו.

במדינה התרחשו פעילויות אנושיות רבות חשיבות בזמנים הפרה-היסטוריים, ולכן ניתן למצוא בה אתרים ארכאולוגיים חשובים באזורים רבים. לפני עליית האימפריה הרומית היו באזור שתי ציוויליזציות: קולוניות יווניות ואטרוסקיות ששלטה על חלקים נרחבים מאיטליה.

בתוך האימפריה הזו צמחה הנצרות שהפכה בשלב מאוחר יותר לדת הרשמית של האימפריה ובעקבות זאת של כלל אירופה. הכנסייה הקתולית והאפיפיורים שעמדו בראשה השפיעו ושלטו על איטליה במשך מאות שנים, גם לאחר נפילת האימפריה הרומית במאה ה-5 לספירה.

במהלך ימי הביניים ותקופת הרנסאנס צמחו באיטליה ערי-מדינה חזקות ששלטו בכלכלה ובמסחר באגן הים התיכון. הבולטות שבהן הן ונציה, פירנצה, פיזה ומילאנו. בערים אלו וברומא, שהייתה חלק ממדינת האפיפיורים, התפתחה התרבות המערבית המודרנית.

איטליה המודרנית הפכה למדינת-לאום רק ב-17 במרץ 1861, כאשר מדינות חצי-האי וממלכת שתי הסיציליות התאחדו תחת המלך ויטוריו אמנואלה השני מבית סבויה, ששלטה בפיימונטה ומלכה בסרדיניה. אדריכלו של האיחוד היה הרוזן קמילו בנסו די קאבור, ראש ממשלתו של ויטוריו אמנואלה. במשך עשור שנים נותרה העיר רומא תחת שליטת האפיפיור, והצטרפה לממלכת איטליה רק ב-20 בספטמבר 1870, תאריך שנחשב לסיום תהליך האיחוד. כיום מהווה הוותיקן מדינת עיר עצמאית בתחומה של איטליה (וכמו כן, גם רפובליקת סן מרינו).

הדיקטטורה הפשיסטית של בניטו מוסוליני שעלה לשלטון ב-1922 הביאה לברית הרסנית עם גרמניה הנאצית והאימפריה היפנית, ובסופו של דבר הביאה למפלת איטליה במלחמת העולם השנייה, ולכיבושה של איטליה על ידי בעלות הברית בסדרת מבצעים המכונה המערכה באיטליה במלחמת העולם השנייה.

משאל עם על עתיד המלוכה שהתקיים ב-2 ביוני 1946 הסתיים בהכרזת הרפובליקה האיטלקית ובאימוץ חוקה חדשה ב-1 בינואר 1948. משפחת המלוכה הוגלתה עקב קרבתה למשטר הפשיסטי.

איטליה נמנתה בין מייסדי ארגון נאט"ו והאיחוד האירופי, ובכך הצטרפה לתהליך הגובר של איחוד פוליטי וכלכלי של מערב אירופה, כולל אימוץ האירו ב-1999.

[עריכה] פוליטיקה וממשל

איטליה היא רפובליקה דמוקרטית רב-מפלגתית. ראש המדינה הוא הנשיא, שנבחר אחת לשבע שנים וממנה את ראש הממשלה. ראש הממשלה הוא לרוב מנהיג אחת המפלגות הגדולות, שהצליח ליצור לעצמו קואליציה בפרלמנט.

על פי חוקת 1948 פועל באיטליה פרלמנט (Parlamento), המחולק לשני בתים: בית הנבחרים (Camera dei Deputati) והסנאט (Senato della Repubblica). המערכת הפוליטית באיטליה אינה יציבה: הממשלות נשענות על קואליציות רופפות ומרובות מרכיבים, וחילופי ממשלות בתוך שנה או שנתיים מתחילת כהונתן מתרחשים תדיר. בין המפלגות הגדולות: הנוצרים הדמוקרטיים, ששלטו ברוב הממשלות שהוקמו מאז 1946, "פורצה איטליה" (קדימה איטליה), המפלגה הדמוקרטית (מפלגת שמאל-מרכז), והמפלגה הדמוקרטית של השמאל.

מערכת החוקים האיטלקית נבנתה על בסיס החוקים של האימפריה הרומית ושונתה על פי קוד נפוליאון במאה ה-19. שינוי נוסף בחוקים הונהג בעקבות החוקה האיטלקית וייסוד בית משפט חוקתי לאחר מלחמת העולם השנייה.

הפוליטיקה האיטלקית מושפעת ממתח בין האזורים החקלאיים העניים בדרום לבין הצפון התעשייתי והעשיר. בצפון המדינה זוכה לתמיכה מפלגת הליגה הצפונית, מפלגה ימנית בדלנית החותרת להקים מדינה עצמאית בשם פדניה בצפון.

[עריכה] יחסי איטליה וישראל

יחסי איטליה וישראל ידעו עליות ומורדות, אך מאז ומתמיד היו יחסי ידידות קרובה. עם היבחרו של סילביו ברלוסקוני בשנת 2001 כראש ממשלת איטליה חל קירוב רב בין ממשלות ישראל ואיטליה, והאחרונה הבהירה כי היא עומדת לצד ישראל בכל מצב. ברלוסקוני כשלעצמו הראה קרבה חסרת תקדים לראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ולממשלתו, ובביקורו בירושלים בשנת 2003, ברלוסקוני אף סירב להיפגש עם גורמי הרשות הפלסטינית ובכלל זאת עם היו"ר יאסר ערפאת. כמו כן ברלוסקוני הציע בשנת 2005 שישראל תצטרף לארגון נאט"ו, כדי ש"התקפה עליה מצד איראן תיחשב התקפה על אירופה כולה", כך לדבריו. ברלוסקוני היה המנהיג האירופי הראשון שדיבר בגלוי על האפשרות שישראל תצטרף לאיחוד האירופי. בכך הפכה איטליה לאחת הידידות הקרובות של ישראל באירופה בפרט ובעולם בכלל. בנובמבר 2006, חברי פרלמנט איטלקים יוצאים במסע עולמי להכנסת ישראל לאיחוד האירופי.

עם זאת, בשנת 2006, עם היבחרו של איש השמאל רומאנו פרודי לראש ממשלת איטליה, הביעו גורמים מדיניים בישראל חשש מצינון ביחסי שתי המדינות. פרודי הבטיח שהיחסים בין איטליה וישראל יישארו קרובים, אך בכל זאת חלה נסיגה בהם. שר החוץ האיטלקי מאז שנת 2006 הוא מאסימו ד'אלמה. ד'אלמה הוא איש שמאל קיצוני, וברזומה שלו התבטאויות אנטי-ישראליות רבות. ביולי 2006, לראשונה מזה שנים ובעקבות יציאת ישראל לפעולה בעזה כדי לשחרר את החייל החטוף גלעד שליט, גינתה איטליה את ישראל על כך שהאחרונה "משתמשת בכוח בלתי פרופורציונלי בעזה". שר החוץ האיטלקי טען שלא ניתן להעלות על הדעת שבשביל שחרור בן ערובה אחד, ייצאו לפעולה ויהרגו עשרות אנשים. ב-2008 שוב נבחר ברלוסקוני לראשות הממשלה וחידש את יחסיו החמים עם ישראל.

[עריכה] שלטון מקומי

ערך מורחב – מחוזות איטליה

איטליה מחולקת ל-20 מחוזות שמהם חמישה הם בעלי מעמד אוטונומי מיוחד (מסומנים בכוכבית):

• אברוצו (Abruzzo)
• בזיליקטה (Basilicata)
• קלבריה (Calabria)
• קמפניה (Campania)
• אמיליה-רומאניה (Emilia-Romagna)
• פריולי-ונציה ג'וליה (Friuli-Venezia Giulia) *
• לאציו (Lazio, ידוע גם כ"לטיום")
• ליגוריה (Liguria)
• לומברדיה (Lombardia)
• מארקה (Marche)
• מוליזה (Molise)
• פיימונטה (Piemonte)
• פוליה (Puglia)
• סרדיניה (Sardegna) *
• סיציליה (Sicilia) *
• טוסקנה (Toscana)
• טרנטינו - אלטו אדיג'ה / דרום טירול (Trentino - Alto Adige / Südtirol) *
• אומבריה (Umbria)
• ואלה ד'אאוסטה (Valle d'Aosta ) *
• ונטו (Veneto)

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת איטליה

לאיטליה כלכלה מגוונת עם תוצר לאומי ותוצר לנפש דומים בקירוב לאלו של צרפת ושל הממלכה המאוחדת.

הכלכלה הקפיטליסטית של איטליה עודנה מחולקת לצפון התעשייתי המפותח יחסית, שמאופיין על ידי חברות פרטיות לרוב, ולדרום איטליה, הפחות מפותח והחקלאי, שבו 20% אבטלה.

לאיטליה מיובאים רוב חומרי הגלם הדרושים לתעשייה ומעל ל-75 אחוז מצרכי האנרגיה שלה.

[עריכה] תיירות

למעלה מ-40 מיליון תיירים מבקרים באיטליה מדי שנה. מספר זה הופך את איטליה למדינה עם מספר התיירים החמישי בגודלו בעולם. רוב התיירים מגיעים למקומות הקדושים והעתיקות של איטליה. בין הערים המתוירות ביותר נמנות ונציה, פירנצה, מילאנו, נאפולי ורומא. עם האתרים הפופולריים במדינה נמנים הקולוסיאום והפורום רומאנום שברומא, הגלריות בפירנצה, היכל ורונה, העיר ההרוסה פומפיי וכן מחוז טוסקנה היפהפה.

הקולוסיאום ברומא

סנטה מריה דל פיורה בפירנצה

הדואומו במילאנו

המגדל הנטוי והקתדרלה בפיזה

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של איטליה

כאשר מתבוננים על איטליה מן המפה היא נראית כמגף הבועט במשולש. המשולש הוא האי סיציליה השייך לאיטליה. כמו האי סיציליה גם האי סרדיניה שייך לאיטליה.

החלק הצפוני של איטליה הררי ובו רכס הרי האלפים. מן האלפים עד הים האדריאטי שוכן עמק הפו שנקרא על שם נהר פו שנמצא בתוכו ונשפך אל הים האדריאטי. מדרום לעמק הפו נמצא רכס הרי האפנינים הנמשך לאורך כל איטליה.

רכס הרי האלפים מפריד את איטליה מאירופה. במזרח האלפים רכס הדולומיטים שהם הרי גיר משוננים וחדים ושונים מן האלפים. למורדות האלפים נמצאים אגמים גדולים רבים - לאגו מג'ורה, קומו, גארדה ולאגנו, הניזונים ממימי הפשרת השלגים.

אזורי הדרום ומרכז איטליה מאופיינים בכמות המים המועטת שבהם. אל הים הטירני שלחופה המערבי של איטליה זורם נהר אחד - הטיבר, העובר ברומא.

באיטליה הרי געש רבים, כולל:

• אטנה - 3,340 מ'
• וזוב - 1,279 מ'
• סטרומבולי - 926 מ'

הנהרות באיטליה ואורכם:

• פו - 652 ק"מ
• אדיג'ה - 410 ק"מ
• טיבר - 396 ק"מ
• ארנו - 241 ק"מ

האיים סיציליה וסרדיניה שייכים גם כן לאיטליה. איטליה גובלת בצפון מזרח בסלובניה, בצפון באוסטריה ובשווייץ ובצפון מערב בצרפת. בנוסף לשכנות החיצוניות מובלעות בתוך איטליה שתי מדינות עצמאיות, הותיקן (מדינת האפיפיור) ורפובליקת סן מרינו.

ראו גם: חצי האי האפניני

מבט על הרי האפנינים מאזור אמיליה (לצפיה הזז עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)

[עריכה] דמוגרפיה

באיטליה 59.1 מיליון תושבים, לפי הערכה מ-2007. האוכלוסייה הומוגנית יחסית בכל הקשור לשפה המדוברת ולדת, אולם קיים גיוון רב בנושאים התרבותיים, הכלכליים והפוליטיים.

צפיפות האוכלוסייה באיטליה היא החמישית באירופה - קרוב ל-200 איש לקילומטר רבוע.

הנצרות הקתולית היא הדת הדומיננטית באיטליה. כ-90% מן האוכלוסייה הם קתולים, כ-2% משתייכים לכנסיות נוצריות אחרות, כ-7% אינם משתייכים לאף דת וכ-2% הם מוסלמים. עוד אחוז אחד מן האוכלוסייה משתייך לדתות אחרות, בהם יהודים. הזיקה לדת פחתה במידה משמעותית בעשורים האחרונים.

מבחינה אתנית, כ-95% מן התושבים הם איטלקים, וכ-5% הם מהגרים וצאצאיהם. פחות מאחוז מן התושבים, בעיקר באזורים הסמוכים לגבולות, הם בני מיעוטים ילידיים, בהם צרפתים, סלובנים], גרמנים וצוענים.

מקורות ההגירה העיקריים הם ארצות מזרח אירופה (בראשן רומניה) וצפון אפריקה, אך מהגרים מגיעים גם מאסיה, אפריקה שמדרום לסהרה,אמריקה הלטינית וכן מדינות אחרות באיחוד האירופי.

איטלקית היא שפת המדינה, המדוברת בפי כל, ולצדה מכירה המדינה ב-12 שפות מיעוטים ילידיים, מהן שמדוברות גם מחוץ לאיטליה כמו אוקסיטנית וסלובנית, ומהן מקומיות כגון פורלן. לשפות אזוריות נוספות, כגון פיימונטזית, אין הכרה רשמית, והממשלה רואה בהן דיאלקטים של איטלקית. חלק מן הניבים או השפות הללו מצויים בתהליך של היעלמות, והאיטלקית תופסת את מקומם.

אוכלוסיית ערים מרכזיות:

• רומא - 2,706,000 תושבים‏
• מילאנו - 1,304,000 תושבים‏
• נפולי - 973,000 תושבים‏
• טורינו - 900,500 תושבים‏

ראו גם: איטלקים

[עריכה] יהדות איטליה

ערך מורחב – יהדות איטליה

יהדות איטליה היא אחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות מבין קהילות אירופה. הקהילות החשובות במדינה הן קהילות רומא, מילאנו, פירנצה וטורינו. כשליש מיהודי איטליה נרצחו בשואה, אך הגירת יהודים מלוב, ממצרים ומאיראן הביאה לשמירת גודלה של יהדות איטליה. הקהילה מונה כיום כ-38,000 איש. לפי הגדרה כוללנית יותר "popolazione ebraica allargata" מגיע מספר היהודים ליותר מ-45,000 ‏‏^[1]

[עריכה] תרבות

מאז ומתמיד הייתה איטליה כמעט שם נרדף ל"ערש התרבות והאמנות". טובי האמנים והאוּמנים יצאו ממנהּ בתחומים רבים. הנה רשימה של אנשי תרבות איטלקים ידועים:

• באמנות הפלסטית - לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, טיציאן, ג'וטו, ג'ורג'ונה, רפאל ואחרים.
• במוזיקה - פרסקובלדי, ג'ובאני פלסטרינה, מונטוורדי, יאקופו פרי, קאצ'יני, פאיזיילו, אלבינוני, ויואלדי, צ'ימארוזה, ארכאנג'לו קורלי, טורלי, לואיג'י כרוביני, קלמנטי, סליירי, בליני, רוסיני, גאטנו דוניצטי, פוצ'יני, מסקאני, ג'ורדאנו, לוצ'אנו בריו, לואיג'י נונו, ניקולו פגניני.
• בספרות - דנטה, בוקאצ'ו, פטררקה, מקיאוולי, מאנצוני, ורגה, תומאזי-די-למפדוזה, לאופרדי, קרדוצ'י*, פוסקולו, פאסקולי, קוואזימודו*, מונטאלה*, מורנטה, מוראביה, אונגרטי, פבזה, אריוסטו, טאסו, גבריאלה ד'אנונציו, פזוליני, דלֶדה*, דאריו פו*, פירנדלו* ועוד רבים וטובים. (המסומנים בכוכבית - זוכי פרס נובל לספרות.)
• בקולנוע יצרו הבמאים רוברטו רוסליני, לוקינו ויסקונטי וויטוריו דה סיקה את הנאו-ריאליזם האיטלקי. וכן צמחו ענקים כפדריקו פליני, מיכלאנג'לו אנטוניוני ופייר פאולו פאזוליני.

יותר ממחצית אוצרות האמנות הרשומים בעולם נמצאים באיטליה!‏‏^[2].

תושבי איטליה וסביבתה מכונים איטלקים.

[עריכה] חגים ואירועים מקומיים

תאריך	שם עברי	שם מקומי	הערות
1 בינואר	ראש השנה	Capodanno
6 בינואר	חג ההתגלות	Epifania
משתנה	יום ראשון של פסחא	Pasqua
משתנה	יום שני של פסחא	Lunedì di Pasqua
25 באפריל	יום שיחרור איטליה	Liberazione	1945
1 במאי	אחד במאי (יום העבודה)	Festa del Lavoro
2 ביוני	יום הרפובליקה	Festa della Repubblica	1946
15 באוגוסט	יום חגיגת עלייתה לשמים של מרים, אם ישו	Assunzione
1 בנובמבר	כל הקדושים	Tutti i Santi
8 בדצמבר	חג ההריון שבקדושה - הנחת הטוהר	Immacolata
25 בדצמבר	חג המולד	Natale
26 בדצמבר	יום סטפנוס הקדוש	Santo Stefano
31 בדצמבר	ערב הסילבסטר	San Silvestro

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: איטליה

• ההמנון האיטלקי
• תרגום מידע על איטליה מספר העובדות של אתר ה-CIA
• מידע פוליטי-חברתי מקיף על איטליה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• Presidenza della Repubblica - האתר הראשי של נשיא איטליה (באיטלקית)
• Parlamento - האתר הרשמי של הפרלמנט האיטלקי
• gov.it - אתר הכניסה לאתרי ממשלת איטליה (באיטלקית)
• עופר קניג, מאמר הסוקר את מערכת הבחירות של 2008 באיטליה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• Farnesina - אתר רשמי של משרד החוץ האיטלקי
• פירוט תיירותי על מחוזות איטליה
• השטרות של איטליה
• מידע על מחוזות איטליה
• הכח האיטלקי בדרום לבנון - משמעויות והשלכות, ד"ר עמיאל אונגר, באתר "אומדיה"
• מדריך איטליה למטייל

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ‏MOSAICO - בטאון יהודי מילנו.‏
2. ^ ‏אורן נהרי, אטלס אנציקלופדי של העולם, מיפו 2005