הארי פוטר, הארי פוטר(דמות)

לפי רולינג, הרעיון ליצירת ספרי הארי פוטר וליצירת הדמות עצמה התגבש בזמן שהמתינה לרכבת ממנצ'סטר ללונדון ב-1990. היא ציינה כי הרעיון שלה עבור "הילד הצנום, שחור שיער, וממושקף, שלא ידע שהוא קוסם הפך ליותר מוחשי עבורי. בזמן שעיבדה את רעיונותיה היא החליטה גם כי הארי יהיה ילד יתום הלומד בבית ספר בשם הוגוורטס שבו יש פנימייה. בראיון שנערך עמה ב"הגרדיאן" ב-1999 היא אמרה "הארי היה חייב להיות יתום - כך שהוא שחקן חופשי, ללא חשש לאכזב את הוריו... הוגוורטס חייב להיות בית ספר עם פנימייה - מחצית מהדברים החשובים מתרחשים בלילה! ויש גם את הביטחון. זה שיש לי ילדה מחזק את אמונתי כי הדבר שילדים רוצים יותר מכל הוא ביטחון, וזה מה שהוגוורטס מציע להארי".

מותה של אמה מטרשת נפוצה נתן לה את ההשראה לכתוב כי הארי הוא ילד המתגעגע להוריו המתים, וצערו הולך והופך ליותר מוחשי בהשוואה לטיוטות קודמות בגלל הנגיעה האישית של רולינג לנושא^. רולינג סיפרה כי יום הולדתו של הארי הוא ה-31 ביולי, שהוא גם יום הולדתה. לאורך השנים היא שבה והדגישה כי הארי לא מבוסס על אדם אמיתי כלשהו.

הארי מופיע לראשונה בספר הראשון כדמות הראשית. כאשר הוא בן מעט יותר משנה נרצחים הוריו על ידי לורד וולדמורט, שהוא קוסם אפל שמטיל אימה על עולם הקוסמים; הארי הצליח לשרוד את הקללה הממיתה של וולדמורט, שחזרה ופגעה בו וקרעה את נשמתו מגופו. כתוצאה מכך הארי נושא על מצחו צלקת בצורת ברק. הארי התפרסם בשל היותו האדם היחיד שידוע כי שרד את הקללה הממיתה ("אבדה קדברה"), והחל מאירוע זה הוא ידוע בכינוי "הילד שנשאר בחיים". מבחינה מעשית גם וולדמורט שרד, אם כי גופו הגשמי הושמד.

לפי רולינג, תכנון סיפור הרקע הזה בוצע בראייה לאחור: "הרעיון הבסיסי [הוא ש] הארי... לא יודע שהוא קוסם... כך שאני חזרתי אחורה כדי לבדוק איך זה קרה, שהוא לא יודע מי הוא... כאשר הוא היה בן שנה, הקוסם הרשע ביותר מזה מאות שנים ניסה להרוג אותו. הוא רצח את הוריו של הארי, ואז ניסה לרצוח אותו - הוא ניסה להטיל עליו קללה... הארי חייב לגלות, לפני שאנחנו מגלים. ומסיבה לא ברורה, הקללה לא עבדה על הארי. כך שהוא נשאר עם הצלקת דמוית ברק על מצחו, והקללה חזרה אל הקוסם המרושע שנאלץ לרדת למחתרת מאז"^.

מסיבה זו הארי מתואר כיתום החי באומללות עם קרוביו היחידים (משפחת דרסלי) המתנכלים לו בקביעות. ביום הולדתו ה-11 מגיע רובאוס האגריד, שומר הקרקעות בהוגוורטס, ומספר לו את האמת על הוריו, הקשר שלו לוולדמורט, ועל היותו קוסם שנועד ללמוד בבית הספר. הארי מתחיל ללמוד בבית הספר וממוין לבית גריפינדור. עם הזמן הוא מתחבר עם עמיתיו לספספל הלימודים ולבית, רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר. בסוף הספר השלושה מצליחים לסכל את מזימתו של וולדמורט לחזור לחיים על ידי גניבת אבן החכמים.

במהלך הספר הארי פוגש את דראקו מאלפוי, נער בן גילו המשתייך למשפחת קוסמים ותיקה, מכובדת ועשירה, והשניים הופכים לאויבים מרים. הארי מסתכסך גם עם סוורוס סנייפ, המורה לשיקויים. שתי היריבויות הללו משמשות גורמים מניעים לחלק מקווי העלילה של הספרים הבאים. רולינג אמרה בראיון ב-1999 כי דראקו מאלפוי מבוסס על מספר בריוני בית ספר שהיא פגשה, וכי סנייפ מבוסס על אחד ממוריה שהיה אדם קשוח מאוד שניצל לרעה את כוחו^.

בספר השני מעמתת רולינג את הארי עם טום ונדרולו רידל, שהוא "זיכרון" של וולדמורט המוחבא בתוך יומן סודי שהשתלט על ג'יני וויזלי, אחותו הקטנה של רון שהחלה את לימודיה בהוגוורטס באותה שנה. תלמידים רבים חושדים כי הארי הוא האחראי לתקיפות לא מוסברות שבהן נפגעו מספר תלמידים ממוצא מוגלגי והפכו לפסלי אבן. ג'יני נעלמת בשיאה של העלילה, ונחטפת באופן בלתי ידוע לחדר הסודות שקיומו אושרר לאחר שלאורך כל הספר נחשב למקום מיתולוגי שלא באמת קיים. הארי יורד לשם, ומגלה כי רידל הוא האחראי לתקיפות. לאחר מכן הוא מתמודד עם המפלצת של טום רידל ששכנה בחדר הסודות, וברגע האחרון מצליח לגבור עליה, להרוג אותה, ולהציל את חייה של ג'יני.

בספר השני הוצג גם קו עלילה משני שבו מתוארת התאהבותה של ג'יני בהארי, אם כי ההתייחסות איננה רציפה ונושא זה המשיך להתפתח רק בספרים הבאים.

רולינג משתמשת במסע בזמן לצורך עלילת הספר השלישי. הארי מגלה כי הוריו הוסגרו לוולדמורט על ידי אחד מחבריהם בשם פיטר פטיגרו, שהפליל בפשעים הללו את סיריוס בלק (סנדקו של הארי) וגרם למאסרו בכלא אזקבאן. לאורך רוב הספר נאלץ הארי להתמודד עם הפחד שלו מסוהרסנים, שהם שדים השומרים על כלא הקוסמים אזקאבאן. הוא לומד לבצע את קסם הפטרונוס המורכב באמצעות רמוס לופין, חבר נוסף של הוריו. כאשר סיריוס נלכד על ידי סוורוס סנייפ ונכלא בהוגוורטס, הארי והרמיוני חוזרים בזמן על מנת להציל אותו ואת ההיפוגריף בקביק ממוות. פטיגרו מצליח להימלט גם לאחר שהם חוזרים בזמן, וסיריוס נותר מבוקש.

הארי מפגין סימנים ראשונים של בגרות בספר הרביעי, וזאת בניגוד לספרים הקודמים שבהם הוא מתואר לעיתים כילד^.הוא נבחר באופן מסתורי להשתתף בטורניר הקוסמים המשולש, למרות שקודם לכן נבחר סדריק דיגורי כנציג להוגוורטס. הארי מפתח טינה כלפי סדריק לאחר שזה מזמין את צ'ו צ'אנג לנשף חג המולד, כיוון שהוא עצמו מעוניין בה מבחינה רומנטית.

במהלך המשימה האחרונה בטורניר הארי וסדריק מועברים באמצעות קסם לבית קברות, שם מחכה להם וולדמורט הפוקד על משרתו פיטר פטיגרו לרצוח את סדריק. וולדמורט, המסתייע בפטיגרו, משתמש בדמו של הארי בטקס אפל על מנת לבנות לעצמו גוף גשמי חדש. כאשר הארי נלחם בדו-קרב עם וולדמורט השרביטים שלהם, שבבסיסם ליבת קסם ממקור זהה, מתחברים. לאחר שהארי ולורד וולדמורט ממשיכים בהפעלת הקסמים שהטילו, נוצרות רוחות רפאים זמניות של קורבנותיו האחרונים של וולדמורט כולל סדריק וג'יימס ולילי פוטר, היוצאים מקצה שרביטו של וולדמורט. הרוחות הללו מגנות על הארי באופן זמני, ומאפשרות לו לקחת את גופתו של סדריק ולהימלט להוגוורטס. רולינג סיפרה כי זו הסצינה האהובה עליה בספר, כיוון שבה מתוארות ההקרבה העצמית והחמלה של הארי. היא אמרה "הוא רצה לחסוך להוריו של סדריק את הכאב הנוסף".היא אמרה גם כי המניעה מוולדמורט להחזיק בגופתו של סדריק מבוססת על הסצינה מהאיליאדה שבה אכילס לוקח את גופת חברו הטוב פאטרוקולוס מידיו של הקטור. רולינג ציינה גם כי הספר הרביעי הוא סוף התקופה הראשונה בחייו של הארי, והחל מהספר הבא הוא כבר לא יהיה מוגן באותה מידה, וייאלץ להתמודד עם גורלו^.