|
|
הפוגה עם ההכרזה על הפוגה ירדנו לסרפנד. קודם כל, הייתה מנוחה מסודרת לאורך הזמן. שנית, למדנו את כלי הנשק החדשים. והדבר השלישי, בו עסקנו בסרפנד, היה לקלוט, מתגייסים חדשים, ברובם עולים ומעפילים מקפריסין. ולמלא את השורות. במהלך ההתארגנות הציעו למי שמעוניין, במחלקת נען, לעבור קורס צלפים. אני הצטיינתי בקורס וקיבלתי רובה צלפים מיוחד. בתום ההתארגנות חזרנו לבסיס בארזה וממנו יצאנו למחזור של ישיבה במשלטי הדרך לירושלים. בסרפנד, ראשית הייתה מנוחה מסודרת לאורך זמן. שנית, למדנו את כלי הנשק החדשים. והדבר השלישי, בו עסקנו בסרפנד, היה למלא את השורות ולקלוט מתגייסים חדשים, ברובם מאנשי העלייה והמעפילים מקפריסין. כשחזרנו, התברר לנו שחברים מהכשרה שניה יצאו לחופשה שניה ואנחנו עוד לא קיבלנו את החופשה הראשונה. ביקשנו להיפגש עם מפקד הפלוגה החדש – גלינקה. התשובה הייתה שהפגישה תתקיים בעוד שבועיים כשנחזור מהמשלט. ביקשנו להקדים את הפגישה וביקשנו להיפגש עם המג"ד (אידל). בתגובה ל"חוצפה" העמידו את כולנו למסדר בוקר ברחבה המרכזית של בית ההבראה בארזה. ועשו לנו מסדר "פירוק נשק" כשגלינקה עובר מלוחם ללוחם ושומט את רובה הצלפים לרצפה. נשלחנו למחסן לקבל נשק חדש (רובים צ'כיים) ונשלחנו למשלט. מספר דני הגדוד ירד להתארגנות בת ארבעה שבועות, לליקוק פצעים, לקליטת מגויסים חדשים ולאימונים. וכן, לצאת לחופשה, לראות את המשפחות הדואגות, שלא ראינו כמעט חצי שנה. חבורה קטנה שלנו ירדה במשוריין פורץ המחסומים הוותיק בדרך בורמה הקשה היישר לתל אביב. החלטנו שיש לנו זמן עד הערב כדי להגיע לסרפנד וננצל אותו לכדי להגיד שלום למשפחותינו. וכך עשינו. הגעתי בשעת הצהרים לפתח-תקווה הלכתי למשרד של אבא. הוא כמובן שמח והשוויץ בבן שלו עם הכובע האוסטרלי ולקח אותי הביתה. פגישה עם אמא וסבתא הנרגשות, ארוחת צהרים כמו שהן ידעו להכין וכמו שלא אכלתי הרבה זמן. מפי בן דודי גדעון, שירד לשפלה יום לפנינו הם כבר ידעו שהייתי בירושלים, שנפצעתי ושאחיו - בן דודי אליק, נהרג. חזרנו לתל-אביב, פגשנו את המשוריין, עשינו סיבוב לטיילת לעשות רושם ונסענו לסרפנד. קיבלנו צריף לרשותנו, הוזמנו לארוחת ערב בגדוד השלישי ולמחרת אחרי הצהרים קיבלנו חופש ללילה אחד, ושוב נפגשנו עם המשפחה ויכולתי לספר לה קצת ממה שעברנו. למחרת בבוקר חזרנו בטרמפים לסרפנד. בסרפנד התחילה ההתארגנות של הגדוד. הלחץ ירד, ארבעה שבועות בלי מלחמות. נתחיל להתאמן בקרוב, נצא לחופשות, נאכל גלידה ונכייף. ההתארגנות שלנו כללה את פרוק מחלקת הגדנעים הירושלמית. והצופים ביניהם, חברי הגרעין שלנו, צורפו למחלקתנו. חזרנו להיות מחלקה תקנית, התווספו גם בנות ירושלמיות. התחלנו מיד באימונים. למעשה תחילה התאמנו בכלי הנשק שהיכרנו היטב, הרי בהם השתמשנו. היום קוראים לזה ריענון. כן למדנו כלים אחרים, מקלע בינוני 'בזה', ומטול נ"ט 'פיאט'. לא כולם התאמנו על כל כלי הנשק. דגש מיוחד היה על שיפור הקליעה בכל הכלים. וכן קליעה למטרה השתפרה לאין ערוך. התחילו גם לטרטר אותנו קצת בתרגילי סדר, מסדרים וכדומה. אבל קיבלנו נעליים עם סוליות קרפ, שיפור גדול, חסל סדר יבלות ורעש. ב-20 ביוני היה יום ההשבעה לצה"ל. היה מסדר גדודי גדול, גדוד מתוגבר במגויסים חדשים רובם אנשי גח"ל, על מגרש הכדורגל של המחנה הגדול הזה. קראו את נוסח השבועה ונשבענו, באופן רשמי וטקסי, אמונים למדינה ולצבא, נשבענו להגן בנאמנות, במסירות ובהקרבה על המדינה החדשה ואזרחיה. כאילו שמקודם לא עשינו את זה. עכשיו היינו צבא. חיילים היינו גם קודם אבל עכשיו יש סדר. השינוי הבולט היה הדרגות, בעיקר של הקצינים. מ"מ היה לסגן, מ"פ לסרן וכן הלאה. עד עכשיו קראנו למפקדים בשמותיהם או בכינויים שלהם וזה לא הפריע להישמע להם ולבצע את הפקודות שלהם. לקח קצת זמן להתרגל למראה הפסים על הכתפיים ועל השרוולים. גם לנו וגם להם. להלן יומן קרבות של מחלקת נען בגדוד החמישי, שנערך על ידי יעקב אראל (אנגל) המבוסס על לוח האירועים בספרו של יצחק לוי (לויצה) – "תשעה קבין".
| ||
