התקופה העתיקה בהיסטוריה של יוון נמשכה כאלף שנים במהלך העת העתיקה עד לעליית הנצרות ביוון. התרבות היוונית העתיקה ומורשתה נחשבת בעיני היסטוריונים רבים כערש תרבות המערב וזו אשר הייתה בעלת השפעה רבה על תרבות רומא העתיקה, הקיסרות הרומית, וכלל התרבויות האירופאיות עד לימינו.
[עריכה]סקירה היסטורית כללית
התרבות המוכרת לנו כתרבות היוונית, לא הייתה קיימת לפני האלף ה-1 לפנה"ס. תחילת התרבות היוונית הייתה בכרתים (ראויוון המינואית) באלף השני לפני הספירה. ביוון היבשתית התפתחה תרבות מפותחת בעיר מיקנה המכונה התרבות המיקנית, תרבות אשר הייתה השלב האחרון של תקופת הברונזה ביוון. על אף שהמיקנים לא היו יוונים במובן המוכר לנו של המילה, היסטוריונים רבים רואים בה כבסיס לתרבות היוונית העתיקה שהתפתחה אחריה. בסביבות סוף המאה ה-12 לפנה"ס החלה דעיכה של תרבות זו בעקבות השבטים האכאים והדוריםשפלשו לאזור במה שמכונה "הפלישה הדורית". לא ידוע על מקורם ועל מוצאם של השבטים האלו אך הם הביאו איתם ידע בעיבוד ברזל ובכך החלה תקופת הברזל ביוון.
הדורים התיישבו בעיקר בפלופונסוס והאכאים בשאר יוון (לא להתבלבל עם חבל הארץ אכיאיה, שאכן נמצא בפלופונסוס, אך זהו מקרה יוצא דופן של אכאים שהתיישבו בפלופונסוס). רוב הקולוניות שנבנו מחוץ ליוון הן אכאיות. עניין השבטים השונים היה חשוב מאוד ביוון הקלאסית, היות שבני אותו עם בדרך כלל כרתו ברית בינם לבין עצמם. פרט לשבטים אלו ישבו ביוון האטים (תושבי אטיקה) והתסלים. שבטים אלו נמנים עם האוכלוסייה המקורית של יוון.
לאחר הפלישה הייתה תקופת חושך ודעיכה משמעותית ברמת החיים והתרבות והחלה תקופה המכונה "תקופת המעבר ביוון" או "ימי החשיכה של יוון". הדרדרות כלכלית ותרבותית התרחשה בעקבות נדידות עמים גם באימפריה החתית ובארצות נוספות סביב מזרח הים התיכון. יוון פוצלה ליחידות קטנות רבות שהתפתחו מאוחר יותר לפוליס, שהיא המסגרת המדינית בה התקיימו הערים היווניות במאות השנים שלאחר מכן. יחידות אלו נוסדו בעקבות ההרים הרבים המפרידים בין העמקים ובין המישורים ומצמצמים את פני שטח המחיה של יוון. מספר האזרחים בכל פוליס היה קטן ולא עלה על כמה אלפים ברובם. לעתים נדירות הגיע ל-10,000 ומעלה.
מתחילת המאה ה-8 לפנה"ס החלה ביוון מגמה של התפתחות כלכלית, חברתית, תרבותית וצבאית אשר בישרה על תחילתה של יוון הארכאית. תקופה מתאפיינת בקולוניזציה יווניתשל אגן הים התיכון ובתהליך דמוקרטיזציה של ערי המדינה (הפולייס) היווניות. בתקופה זו החלו גם להתפתח תחומי התרבות של תיאטרון, שירה, אמנות ואדריכלות לצד התפתחות הפילוסופיה והמדע. סוף תקופה זו מצוין עם מלחמת פרס-יוון בה נלחמו מספר ערי מדינה יווניות מול האימפריה הפרסית.
המאות ה-5 וה-4 לפנה"ס מכונות התקופה הקלאסית ובהן הגיעה התרבות היוונית לשיאה. בתקופה זו פרחו הפילוסופיה היוונית והתיאטרון היווני, ובתחום הפיסול והאדריכלות הגיעו היוונים לרמה של זיקוק סגנוני ושלמות אסתטית. הדמוקרטיה בפולייס הגיעה לשיאה ואתונה העתיקה הייתה לאימפריה חשובה תחת הנהגתו של פריקלס. במהלך תקופה זו נערכה גםהמלחמה הפלופונסית בין שתי בריתות: הליגה הפלופונסית בהנהגת ספרטה והליגה האטית-דלית בראשות אתונה. המלחמה שנערכה במשך עשרות שנים ובסופה נכנעה אתונה לספרטה הייתה האירוע ההיסטורי המתמשך החשוב ביותר בתקופה הקלאסית.
סוף התקופה הקלאסית היא במסעות הכיבוש של אלכסנדר הגדול אשר כבש את כל המזרח התיכון והקרוב (עד מערב הודו של היום). אלכסנדר היה מלך מוקדון, ממלכה יוונית בצפון יוון, הביס את האימפריה הפרסית והפיץ לארצות אותן כבש את התרבות היוונית. מסעות הכיבוש והפצת התרבות פתחו את מה שמכונה התקופה ההלניסטית אשר היסטוריונים מציינים את תחילתה בשנת 323 לפנה"ס עם מותו של אלכסנדר. התרבות היוונית הפכה לתרבות השולטת ברוב העולם העתיק לרבות אסיה הקטנה, סוריה, ארץ ישראל, מצרים, מסופוטמיה ופרס. לאחר מותו חולקו שטחים אלה בין יורשיו של אלכסנדר שכונו "דיאדוכי". בין יורשיו התנהלו מלחמות ירושה שכונו מלחמות הדיאדוכים שבעקבותיהן הקימו ממלכות עצמאיות שהגדולות שבהן היו בית תלמי (במצרים), מוקדון, בית סלאוקוס (בשטחי פרס, מסופוטמיה והלבנט) ומספר ממלכות הלניסטיות באזור הבלקן.
התקופה ההלניסטית נמשכה עד לכיבוש יוון על ידי הרפובליקה הרומית והשתלטות הרומאים על רוב שטחי הממלכות ההלניסטיות. קיימות מחלוקות בין היסטוריונים לגבי מועד סיום תקופת יוון העתיקה אך לרוב נחשבת התקופה של יוון תחת שלטון רומא כחלק מתקופת יוון העתיקה משום שהיא הייתה המשכית לתקופות הקלאסית וההלניסטית בכל היבטי התרבות והחברה על אף אובדן העצמאות. התרבות הרומית עצמה אף התבססה על זו היוונית ולכן יש הרואים את סיום תקופת יוון העתיקה לכל המאוחר עם עליית הנצרות לאחר הפיכתה לדת הרשמית של האימפריה הרומית בשנת 313 לספירה ובכך באה לקיצה תרבות זו.
[עריכה]החברה ביוון העתיקה
החברה ביוון העתיקה אופיינה בהבחנה בין עבדים לבני חורין, הבחנה בין תפקידי גברים לתפקידי נשים, חוסר משמעות יחסי למוצאו של האדם ומרכזיותה של הדת. סגנון החיים האתונאי איפיין את העולם היווני העתיק, בניגוד למערכת החברתית של ספרטה, שהייתה ייחודית לה.
[עריכה]השלטון ביוון העתיקה
פוליס (ביוונית πολις, פולייס ברבים) היא קהילה פוליטית אוטונומית כפי שהתקיימה ביוון העתיקה. לרוב הייתה הפוליס גם קשורה למיקום גאוגרפי. הפוליס הייתה מעין מדינה בזעיר אנפין (ומכאן כינויה הרווח "עיר-מדינה") אשר סיפקה את הצרכים הקהילתיים של תושביה - הגנה, שיפוט, חקיקה, תרבות ופולחן דתי, ובמקרים מסוימים גם שירותי רווחה וחינוך (אף ששירותים אלה היו נדירים בעולם העתיק כשירות הניתן על ידי הקהילה/השלטון).
ארכון (מיוונית: αρχων) הוא נושא משרה בכירה בכמה פולייס ובמיוחד באתונה העתיקה. משמעות המילה היא "שליט". תפקיד הארכונטים נוצר כתוצאה מהפלת המלוכה באתונה והצורך להחליף את המלך בתפקידיו השונים. במקורן היו משרות הארכונטים מאוישות על ידי בני האצולה האתונאית ועל ידי אזרחים ממעמד הפרשים למשך עשר שנים, אולם בשנת683 לפנה"ס קוצרה תקופת כהונתם של הארכונטים לשנה.
טיראניה היא סוג של משטר אוטוקרטי, אשר התקיים במספר רב של פולייס במשך תקופות מסוימות. בטיראניה, על כל העיר שלט שליט אחד, אשר נקרא "טיראן" - "שליט יחיד" ביוונית. כך, למשל, במקור היווני השם של הטרגדיה "אדיפוס המלך" מאת סופוקלס הוא "אדיפוס טיראנוס" (שליט יחיד).
המשטר שהיה מקובל בספרטה היה נדיר יחסית ביוון העתיקה. בראש המדינה עמדו שני מלכים. הם הנהיגו את הפולשים בגל ההגירה הגדול שהתרחש בסוף התקופה המיקנית וראשית התקופה האפלה. עם הזמן הצטמצמו תפקידיהם לפיקוד צבאי ומספר תפקידים דתיים בלבד, ונוספו בעלי תפקידים נוספים: 5 אפורים וגרוסיה. הגוף הבוחר הורכב מגברים ספרטנים בני 30 ומעלה.
[עריכה]תרבות יוון העתיקה
[עריכה]פילוסופיה
סוקרטס הוא מן הפילוסופים היוונים המשפיעים ביותר
הפילוסופיה היוונית עסקה בתפקידם של ההגיון והחקירה בבניית מאגר הידע והאמונות האנושי. המדע והפילוסופיה המערבית המודרנית נשענים על יסודות רבים שהניחה הפילוסופיה היוונית.
הנחות היסוד של הפילוסופיה היוונית הם שהעולם, האדם והחברה אינם כפי שהוא נראים. הנחת יסוד נוספת הייתה כי ניתן להבין את העולם בצורה מוחלטת, הנחה הקיימת מראשית הפילוסופיה היוונית. ביכולתנו להכיר את המציאות, ההכרה מובנת ומובטחת, והטעות היא שטעונה הסבר. הכלי המאפשר להבין את העולם הוא המחשבה הרציונלית, כלומר המחשבה האוניברסלית הפתוחה לוויכוח ודורשת הנמקה ביחס לכל דבר. כך מתחילה המסורת הפילוסופית המלאה במחלוקות. הבנת העולם שעליה מדובר כאן היא ידיעה מדעית, כלומר ידיעת ההסבר (הלמה) ולא רק ידיעה מקצועית - ידיעת העובדות (המה).
הנושאים העיקריים בתולדות הפילוסופיה היוונית כוללים את הפילוסופיה הקדם-סוקרטית, את הפילוסופיה הסוקרטית ואת משנתם שלאפלטון ואריסטו.
התיאטרון ביוון העתיקה (השירה הדרמטית היוונית) התפתח והגיע לשיאו בסוף המאה ה-6 ובמהלך המאה ה-5 לפנה"ס ומרכזו היה באתונה. שירה זו השפיעה רבות על הספרות המערבית כולה והתוותה את היסודות של הספרות הדרמטית עד ימינו. התיאטרון התפתח בפסטיבלים לכבוד האל דיוניסוס ובעיקר בתחרויות הדרמה השנתיות בדיוניסיה העירונית של אתונה. השירה הדרמטית כללה שלושה סוגי מחזות: טרגדיה,מחזה סאטירים וקומדיה.
הדרמה הייתה מחוברת חיבור עמוק לחיי היוונים. הטרגדיות התבססו על סיפורי המיתוסים העתיקים שכל יווני הכיר היטב, הקומדיות תארו את חיי היומיום ועסקו בביקורת פוליטית עכשווית נוקבת, והפוליס ניהלה ומימנה את התחרויות שכל אזרחי העיר צפו בהן.
הגדולים במחזאים היוונים מתקופה זו הם הטרגיקונים איסכילוס, סופוקלס ואוריפידס וכותב הקומדיות אריסטופנס. מחזותיהם מועלים עד היום על בימות העולם.
אמנות יוון העתיקה היא הסגנון האמנותי שהתפתח ביוון וסביב הים האגאי באלף הראשון לפנה"ס. סגנון אמנותי זה השפיע רבות על האמנות בעולם המערבי עד המאה ה-20, בעיקר בתחום הפיסול והאדריכלות. האמנות היוונית התקיימה במשך כ־1000 שנים באזור איי הים התיכון ומשני צדי הים האגאי. יוון קשורה לארצות שסביבה באמצעות הים, וכך נוצרו ההשפעות ההדדיות. היוונים היו יורדי ים, הם חיו באיים והקשר ביניהם נוצר באמצעות ספינות. מסיבה זו כל אי התפתח כמדינה עצמאית, ולעתים בתוך אותו אי התפתחו ערי מדינה קטנות יותר שהיו מופרדות בגאיות, בעמקים ובהרים. נוהגים לחלק את תולדות האמנות היוונית לחמש תקופות:
[עריכה]הקדרות והפיסול
ביוון העתיקה פיסלו פסלים מרהיבים המציגים את היופי של גוף האדם. השלמות שבפסלים אלו היא כה גדולה, שתקופה שלמה בהיסטוריה מתייחסת לחזרה לערכים אלו, הלא זוהי תקופת הרנסאנס. היוונים לא ראו בעירום משהו פסול או שלילי; לכן, הפסלים מציגים את הגוף האנושי ללא בגדים. פרט לפסלי אנשים ואלים (שגם הם בצורת אדם) הם פיסלו פסלים שלחיות ושל יצורים דמיוניים.
הקדרות הייתה מפותחת מאוד, וכדים רבים מעוטרים בציורים מרהיבים עם נושאים הלקוחים בדרך כלל מהמיתולוגיה היוונית. צבע החימר הוא אדום, ולכן הציור, שהוא אדום, לא צויר כפי שאנו רואים אותו. הם פשוט כיסו בצבע שחור את כל המקומות בכד שלא הופיעו בתמונה.
האדריכלות ביוון העתיקה התפתחה מתוך כמה סגנונות בנייה החל מהתקופה המיקנית. האדריכלות היוונית שאפה להגיע לאיזון בין האדם לטבע ולאסתטיקה מרבית. שיאה של האדריכלות היה במאה ה-5 לפנה"ס וה-4 לפנה"ס. האדריכלות התאפיינה בבנייה עם עמודיםוגמלונים עשויים שיש ואבן. רוב הצורות, העיטורים והפרופורציות באדריכלות היו לפי שלושה סגנונות מפורטים שכונו "הסדרים הקלאסיים" -הסדר הדורי, הסדר האיוני והסדר הקורינתי. האדריכלות היוונית אומצה במלואה על ידי הרומאים והיוותה במידה רבה בסיס לשאר סגנונות האדריכלות המערביים עד המאה ה-20.
ספרות יוון העתיקה הוא מונח המתייחס לספרות שנכתבה ביוונית עד המאה הרביעית לספירה. אלפרד נורת' וייטהד אמר פעם כי כל הפילוסופיה כולה אינה אלא הערת שוליים לאפלטון. תהיה זו הגזמה לטעון כי כל הספרות המערבית אינה אלא הערת שוליים לספרות יוון העתיקה, אך בה במידה נכון הוא שעולמם המחשבתי של היוונים היה כה מקיף ורב השפעה עד כי קשה למצוא היום רעיון שלא התחבטו בו כבר סופרים יוונים.
המטבח ביוון העתיקה התאפיין בעיקר בסגפנותו שהתפתחה על רקע הקשיים בהפקת המזון. קשיים אלה נבעו ממבנה השטח ומשיטות החקלאות של יוון העתיקה. המטבח התבסס על מה שמכונה "השלישייה המזרח תיכונית": חיטה, שמן זית ויין.
[עריכה]לקריאה נוספת
- בנימין שימרון, התרבות הקלאסית - שער להכרת תרבות יוון ורומא. תל אביב, פפירוס - בית ההוצאה באוניברסיטת תל אביב, 1993.
[עריכה]תקופות היסטוריות
[עריכה]הצבא היווני
[עריכה]קישורים חיצוניים
