ערך זה עוסק בבירת מדינת ישראל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ירושלים (פירושונים).
| ירושלים |
|
סמל עיריית ירושלים |
 |
משמאל למעלה: מבט העיר מגבעת הארבעה, ממילא,העיר העתיקה, כיפת הסלע, שוק העיר העתיקה, העיר העתיקה, הכנסת, הכותל המערבי, מגדל דוד וחומות העיר העתיקה |
| שם בערבית |
القـُدْس/أورشليم |
| מחוז |
ירושלים |
| מעמד מוניציפלי |
עירייה |
| ראש העירייה |
ניר ברקת |
| גובה ממוצע |
630 מטר |
| סוג יישוב |
עיר בעלת 500 אלף תושבים ומעלה |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2011: |
| - אוכלוסייה |
804,355 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה |
2.1% בשנה עד דצמבר 2011 |
| - צפיפות אוכלוסייה |
6,427 תושבים לקמ"ר |
| תחום שיפוט |
125,156 דונם |
|
|
| דירוג חברתי-כלכלי |
4 מתוך 10 |
| מדד ג'יני |
0.4409 |
|
|
| [הצגה] אוכלוסייה לפי גילאים |
|---|
|
|
|
| פרופיל ירושלים באתר הלמ"ס |
| http://www.jerusalem.muni.il |
ירושלים[1] היא עיר הבירה של מדינת ישראל והעיר הגדולה ביותר במדינה (למעלה מ800 אלף תושבים). בירושלים שוכנים מוסדות הממשל של ישראל: הכנסת, בית המשפט העליון, משכן הנשיא ובית ראש הממשלה.
שם העיר באנגלית, צרפתית וגרמנית Jerusalem. בערבית القـُدْس[2], או أُورشَلِم[3]. בלטינית Hierosolyma. ביוונית מודרניתΙεροσόλυμα. בספרדית Jerusalén. באיטלקית Gerusalemme. ברוסית Иерусалим[4].
ירושלים שוכנת בהרי יהודה, על קו פרשת המים הארצי של ארץ ישראל המערבית, בין הים התיכון לים המלח, ברום של 570[5] עד 857[6] מטר מעל פני הים.
העיר מקודשת ליהדות, לנצרות ולאסלאם, הדתות המונותאיסטיות, והיוותה מרכז חיי העם היהודי בימי קדם ומושא געגועיו בזמן שהייתו בגלות. משום מרכזיותה בעולמם של המאמינים, הייתה העיר מוקד למלחמות וסכסוכים הנמשכים עד עצם היום הזה. מאז סוף המאה ה-19 התפתחו סביב העיר העתיקה שכונות העיר החדשה, המהוות כיום את רובה המוחלט של העיר. במרכזה של ירושלים השלמה עומד הר הבית, שמפריד בין מערב ירושלים למזרח ירושלים.
בשנת 1981 הוכרזה העיר העתיקה של ירושלים כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו של האומות המאוחדות, והיא נמצאת ברשימת האתרים בסיכון.
התעודות הראשונות בהן נזכר שמה של ירושלים במידה רבה של ביטחון, בצורה הדומה לשם העברי הן כתבי המארות המצריים. שמה של העיר מופיע בכתבי המארות כ"אשאמם" שאותו יש לקרוא ככל הנראה כ"רֻשַׁלִמׁם". זמנן של תעודות אלה מקביל לתקופה שבה על פי הממצא הארכאולוגי בוצרה לראשונה הגבעה עליה קמה העיר. מאוחר יותר מופיע שמה של העיר כ"אורוסלימה" במכתבי אל עמרנה מןהמאה ה-14 לפנה"ס.
חוקרים סבורים כי ירושלים נקראה מלכתחילה על-שמו של אל השקיעה הכנעני, שלם, שהיה אלם של היבוסים, וכי במקום היה מקדשלפולחנו. הסברה היא ש"מלכיצדק מלך שלם", הנזכר בספר בראשית, הוא למעשה מלך ירושלים. המילה "ירו" לקוחה מן השורש השמי י. ר. ה שפירושו "ייסד" (ואף בעברית: או מי ירה אבן פִּנָּתָהּ - ספר איוב לח, ו), ולפיכך, על פי השערת חוקרי המקרא, משמעות השם המקורית היא "ייסד האל שלם", או העיר שאותה ייסד האל שלם. סברה אחרת באשר למשמעות השם היא שיש לפרשו לפי הקרי המודרני בעברית ובערבית - "אור-שלם", עירו של שלם.
על פי המדרש, השם "ירושלים" הנו צירוף של השם שאברהם קרא לה, "הר ה' יראה" עם השם "שלם" וכך נוצר השם המלא של העיר, המופיע בתנ"ך בדרך כלל כ"ירושלם". במקרא מופיע שם העיר (חוץ מחמישה מקומות) בכתיב חסר, ללא יו"ד, מה שמרמז לכאורה על הקריאה הקדומה "ירושלֵם" (בדומה לשמה בארמית). עם זאת, הקרי הוא "ירושלים", וכך הוא גם שמה של העיר אצל חז"ל. על פי המסורת, ירושלים היא עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.
לירושלים שמות רבים. על פי המדרש, ישנם 70 שמות עבריים לעיר. העיקרים שבהם הם: ירושלים, שלום, יראה, יבוס, ציון, עיר דוד, חפציבה, משוש תבל, ירושלם (ללא י') ויפה נוף.
בדומה לציון ארץ ישראל בשם "הארץ" ובית המקדש בשם "הבית", גם ירושלים נזכרת במקורות בשם "העיר" בה"א הידיעה, ללא ציון שמה (הגמרא, מסכת תענית כו: "חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז... בשבעה עשר בתמוז נשברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר...").
[עריכה]בשפות אחרות
מטבע המציין את ייסוד
COLonia
AELia
CAPITolina, ועליו חרישת גבולותיה, כמקובל בעולם הרומי, ובצד השני דמותו של
אדריאנוס
בתרגום השבעים מופיע שמה של ירושלים: "ירוסלם" (Ιερουσαλήμ). באופן מקרי, פירוש המילה "ירוס" (ιερός) ביוונית הוא "קדוש", וייתכן שכך פורש שמה של ירושלים בפי דוברי יוונית. בתרגומו של הירונימוס לתנ"ך, המכונה "וולגטה", מתורגם השם ירושלים ל"היירוסלם" (Hierusalem), שהוא תעתיק ללטינית של הגרסה היוונית של השם. שמה של ירושלים ברוב לשונות אירופה כיום נגזר מהשם היווני או הלטיני, בשינויים פונטיים כאלה ואחרים (המשתקפים גם בכתיב).
בשנת 130 הקים הקיסר הרומי אדריאנוס על חורבות ירושלים מושבה רומית, וכינה אותה: "קולוניה איליה קפיטולינה" (Colonia Aelia Capitolina). "קולוניה" בלטינית פירושה "מושבה", Aelius היה שם משפחתו של אדריאנוס, ואילו הרכיב השלישי בשם הוקדש לאל הרומי יופיטר, ששמו המלא בלטינית הוא Iuppiter Capitolinus (על שם גבעת הקפיטולין ברומא). השם הלטיני היה בשימוש כמה מאות שנים, כפי שמעידים כתבים מוסלמיים בערבית מהתקופה הסמוכה לכיבוש המוסלמי של ירושלים, אולם הוא נשכח זמן מה לאחר מכן.
בערבית, השם הנפוץ ביותר לירושלים כיום הוא "אל-קודס" (القـُدْس) שפירושו המילולי הוא "הקודש". בתרגום התנ"ך והברית החדשה לערבית, נקראת ירושלים: "אורשלים" (أورشليم), אולם שם זה אינו נפוץ בשפה היומיומית. בהקשרים דתיים מכונה ירושלים בערבית: القدس الشريف ("אל-קודס א-שריף"), כלומר "ירושלים הנכבדת" או "ירושלים הנעלה". במקורות איסלמיים רבים מוזכרת העיר בשם "בית אלמקדס" (بيت المقدس) המבוסס על הביטוי העברי "בית המקדש". שם זה מצוי כיום בשימוש בשפה הפרסית, אם כי השם השכיח בפרסית לירושלים הוא "אורשלים".
[עריכה]מהתקופה הכלקוליתית ועד תקופת הברונזה
הגרעין הקדום של ירושלים הוא מהתקופה הכלקוליתית על הגבעה הנקראת היום עיר דוד. ממצאים מתקופת הברונזה הקדומה נמצאו בסביבות מעיין הגיחון על ידי משלחת החוקר פארקר בשנת 1909, והם כוללים שברי חרס, המהווים עדות למגורים על יד מקור המים. הפיכתה של ירושלים מיישוב ארעי לעיר קבע התרחשה, ככל הנראה, במהלך המאה ה-19 לפנה"ס. במאה ה-14 לפנה"ס בתקופת הברונזה המאוחרת כבר הייתה ירושלים עיר מדינה כנענית מבוצרת וחשובה. על כך מעידים מכתבי אל עמרנהבהם מוזכרת ירושלים פעמיים. עם הגעת היבוסים לעיר נפתח פרק חדש בהיסטוריה של ירושלים ושמה התחלף ליבוס.
[עריכה]העת העתיקה
על פי המסופר במקרא הייתה ירושלים עיר יבוסית, עד שדוד המלך כבשה והפכה לבירתו[7]. בנו שלמה בנה בה את בית המקדש הראשון. עם זאת, לא נמצאו עדויות ארכאולוגיות לקיום הממלכה המאוחדת או לגדולתה של ירושלים בתקופה זו. ירושלים שכנה בתחילה על הגבעה המזוהה כ'עיר דוד', ומאוחר יותר התפשטה צפונה להר הבית. בשנת 598 לפנה"ס נכבשה ממלכת יהודה על ידי האימפריה הבבלית, ואחרי ניסיון מרד נגד השלטון הבבלי, כבש נבוכדנצר השני מלך בבל, בשנת 586 לפנה"ס, הרס את העיר והחריב את בית המקדש הראשון.
עם עליית האימפריה הפרסית, ופרסום הצהרת כורש הוקמה ירושלים מחדש כבירת הפרובינציה היהודית, ובית המקדש השנינבנה. בשנת 332 לפנה"ס כבש אלכסנדר מוקדון את יהודה ללא קרב, וירושלים נכנסה לתקופה ההלניסטית. מרד החשמונאיםפרץ ב-167 לפנה"ס, ובסופו השתלטה משפחת בית חשמונאי על יהודה ושלטה בירושלים עד הכיבוש הרומי בשנת 63 לפנה"ס. בשנת 37 לפנה"ס מונה הורדוס על ידי הרומאים למלך יהודה. הורדוס הרחיב ופיאר את העיר, ובנה את מקדש הורדוס. בשנת66 לספירה פרץ המרד הגדול נגד הרומאים, ובשנת 69 הגיע הצבא הרומי בראשותו של טיטוס לשערי ירושלים, העיר נכבשה ונשרפה בשנת 70 ובית המקדש חרב.
ירושלים עמדה בחורבנה עד זמן שלטון הקיסר אדריאנוס, שבנה אותה מחדש כעיר רומית בשם איליה קפיטולינה בשנת 130, על חורבות ירושלים, ואסר על כניסת היהודים לתחומה. בשנת 133 כבשו מורדים יהודים בראשות בר כוכבא את ירושלים אך העיר חזרה לשליטה רומית בשנת 136. מעמדה הרם של איליה קפיטולינה החל לרדת החל מאמצע המאה השלישית לספירה, עם פינויו ההדרגתי של הלגיון העשירי פרטנסיס מבסיסו שבעיר. נראה כי רק בימי הקיסר קונסטנטינוס, בראשית התקופה הביזנטית, עלתה שוב קרנה כעיר קדושה לנצרות, והיא הפכה למרכז דתי חשוב, בזכות הקמת כנסיית הקבר וכנסיות רבות אחרות במהלך המאה הרביעית. כיבוש ירושלים בידי הפרסים בשנת 614 הביא להפסקה קצרה בשלטון הנוצרי-ביזנטי על העיר. בשנת 628 חזרו הביזנטים לשלוט בירושלים אך לכעשר שנים בלבד עד הכיבוש הערבי.
[עריכה]ימי הביניים
אחרי המפלה הביזנטית בקרב הירמוך, בשנת 636, הגיעו המוסלמים אל שערי ירושלים שנמסרה לידם לאחר מצור של ששה חודשים. בתנאי הכניעה הובטחו שלומם של הנוצרים ושלמות כנסיותיהם. הח'ליף עומר בנה על הר הבית את מסגד אל-אקצא, וכיפת הסלע שבנייתם הושלמה בשנת 691. ירושלים עוברת לשלטון בית אומיה עד לשנת 750 ולאחר מכן, לחליפות בית עבאסעד לשנת 969, אז עברה ירושלים לידי הפאטמים. המזרח התיכון וארץ ישראל נכנסו לתקופה של אי יציבות אותה ניצלו בשנת1071 הסלג'וקים, שכבשו את ירושלים והחזיקו בה לתקופה קצרה.
בשנת 1099 כבשו משתתפי מסע הצלב הראשון את ירושלים אחרי מצור בן כמה שבועות וערכו טבח בתושביה המוסלמים והיהודים. עם הכיבוש הצלבני ב- 1099 חזרה ירושלים לשליטת הנוצרים למשך 100 שנים בשני פרקי זמן: 1099-1187, ושוב בשנים 1229-1244. בשנת 1187 כבש צלאח אל דין את ירושלים. באביב 1219 נהרסו חומות ירושלים[8], ולמשך 316 שנה נשארה ירושלים ללא חומות[9]. לאחר מסע הצלב השישי חזרה העיר לידי הצלבנים והם החזיקו בה עד שהעיר נהרסה על ידי פושטים חואריזמים בשנת 1244. לבסוף נפלה העיר בידי הממלוכים בשנת 1260 עם השתלטותם על ארץ ישראל.
ירושלים הייתה תחת שלטון הממלוכים החל משנת 1260 ועד שנת 1516. תקופה זו בתולדות העיר חופפת את שנות שלטונם של הממלוכים בארץ ישראל. בתקופה הממלוכית הייתה ירושלים עיר זניחה בשולי האימפריה הממלוכית, חסרת חשיבות אסטרטגית ומרוחקת מדרך הדואר. אוכלוסייתה הייתה ברובה ענייה, וחיה בְּצִלָּם של ארמונות ומבנים מפוארים, ששימשו כמרכזי לימוד לתורת האסלאם. מאידך, עלה והתקבע בתודעה האסלאמית מעמדה כעיר קדושה, השלישית בקדושתה לאסלאם, אחרי מכה ואל-מדינה[10]. הממלוכים בנו מבנים דתיים רבים בעיר שהעניקו לירושלים מראה מוסלמי מוחלט ללא תקדים בתולדותיה.
[עריכה]העת החדשה
העיר העתיקה בתחילת המאה ה-20
ב-1517 נכבשה העיר בידי האימפריה העות'מאנית. הסולטאן סולימאן המפואר בנה את חומות ירושלים המוכרות היום, ושיפץ את המצודה ואת מגדל דוד. אולם עם שקיעתה הממושכת של האימפריה העות'מאנית התדרדר גם מצבה של ירושלים, וחלקים גדולים בתוך העיר העתיקה היו שוממים. במאות ה-18 וה-19 החל היישוב היהודי להתעצם ולקראת סוף המאה אף מנה למעלה מ-11,000 איש והיה לגדול מבין שאר העדות בעיר[11].
במאה ה-19 מגלות המעצמות הקולוניאליות האירופאיות עניין בעיר. מחקרים ופרסומים שונים מתפרסמים עליה ובעניינה והמעצמות האירופאיות מתחילות לבנות בעיר, תחילה בין החומות ואחר כך גם מחוץ להן. הבנייה האירופאית הייתה דתית ותרבותית בעיקרה וכללה מבני חינוך, מחקר, בריאות, תיירות ודת. במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו המעצמות האירופאיות בהקמת מבנים שונים מחוץ לחומות. בשנת 1860 הוקמה השכונה משכנות שאננים, שכונה יהודית שיסד משה מונטיפיורי שהייתה השכונה הראשונה שנבנתה מחוץ לחומת ירושלים. עם הקמתה החלו להיבנות שכונות נוספות והעיר החלה להתרחב ולגדול במהירות.
בשנת 1917 עברה ירושלים לידי שלטון המנדט הבריטי שקבע את ירושלים כבירת ארץ ישראל וריכז בה את מוסדות השלטון החשובים, ובכללם: מקום מושבו של הנציב העליון, משרדי הממשלה, בית המשפט העליון, בית הסוהר המרכזי. ירושלים גם הייתה המרכז המדיני של היישוב היהודי ובה שוכנו מוסדותיו הלאומיים: ועד הצירים, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, הוועד הלאומי, הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד.
[עריכה]ירושלים הישראלית
על פי תוכנית החלוקה של האו"ם, הייתה ירושלים אמורה להיות יחד עם בית לחם באזור מיוחד תחת שליטה בינלאומית. אולם עם פרוץ מלחמת העצמאות התעלמו מכך שני הצדדים וניסו לתפוס את השליטה בעיר. הכוחות הערביים חסמו בפני היהודים את הדרך לירושלים והפסיקו את זרם המים אליה. רק שיירות של משוריינים הצליחו לפרוץ לעיר במחיר דמים כבד ולהביא לה אספקה. ב-5 בדצמבר 1949 הכריז דוד בן-גוריון על ירושלים כעל בירת מדינת ישראל[12].
בין השנים 1948 ל-1967 הייתה העיר ירושלים חצויה. הקו העירוני היה קו שביתת הנשק כפי שסוכם בהסכמי רודוס, כקטע שלהקו הירוק באורך שבעה קילומטרים, והוא שחילק את העיר בין מזרח ירושלים שהייתה חלק מהממלכה הירדנית ההאשמית, לבין מערב ירושלים שהייתה בשליטת מדינת ישראל. משני צידי הקו פרסו הצדדים ביצורים ומכשולים, ובניינים שונים בעיר לאורך הקו שימשו כעמדות צבאיות. כל העיר העתיקה, השכונות שמצפון אליה, והר הזיתים היו בתחום הירדני. מערב העיר, וכןמובלעת על הר הצופים בצפון-מזרח העיר היו בתחום הישראלי. באזור ארמון הנציב היה שטח מפורז בשליטת האו"ם, והארמון עצמו נקבע כמטה משקיפי האו"ם. בין שני חלקי העיר היה מעבר בשער מנדלבאום. המעבר נוהל על ידי אנשי מכס ישראלים וירדנים, ושימש בעיקר למעבר דיפלומטים ואנשי או"ם, וכן למעבר של צליינים נוצרים בחג המולד. מן המעבר יצאה שיירה דו-שבועית אל המובלעת הישראלית בהר הצופים.
שכונות ירושלים המערבית שלאורך הקו היו לשכונות ספר שמגורים בהן נחשבו מסוכנים, ועל כן הפכו לשכונות מצוקה שאוכלסו במעוטי אמצעים והתאפיינו בעוני ובהזנחה. עם אלה נמנו השכונות שמואל הנביא, מאה שערים, מוסררה, ממילא וימין משה.
ב-5 ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, שבמהלכה העביר צה"ל את השליטה על צדה המזרחי של העיר לידי ישראל.
מאז מלחמת ששת הימים נבנו שכונות רבות בשטח שנוסף לעיר (חלקן היו יישובים יהודיים שננטשו במלחמת העצמאות). חלק ניכר מהאוכלוסייה היהודית בירושלים מתגורר בשכונות אלו[13]. כיום, שאלת הריבונות על מזרח ירושלים היא אחת מסוגיות הליבה בסכסוך הישראלי-פלסטיני (בהסכם השלום שנחתם בין ישראל לירדן הוסכם כי אין לירדן שום תביעות על השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים).
מרכז העיר
מפת ירושלים על שכונותיה. הקליקו על שכונה כדי להגיע לערך.
[עריכה]קדושתה של ירושלים
יהודים מתפללים בכותל המערבי
ירושלים היא העיר הקדושה ביותר ליהדות. קדושתה נובעת מהאמונה הדתית שזהו המקום בו בחר הבורא לשכן את שכינתו ושמו (ועל כן היא נקראת בתהילים עיר האלוהים), כמו כן מהעובדה ההיסטורית שבירושלים שכן בית המקדש הראשון בתחילת האלף הראשון לפני הספירה ובית המקדש השני שהתקיים בירושלים מן המאה הרביעית לפני הספירה עד המאה הראשונה לספירה. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו קרבנות שהיו מותרים באכילה רק בין חומות העיר. במסורת היהודית נאמר גם שאבן השתיה, שהייתה מתחת לקודש הקודשים, היא הסלע שממנו הושתת כל העולם, ומקום עקידת יצחק.
ירושלים אינה מופיעה בחמשת חומשי תורה בשמה, אלא כ"הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (דברים, פרק יב'), אם כי יש השערה לפיה העיר "שָלֵם" הנזכרת בספר בראשית (יד, יח) היא ירושלים. יחד עם זאת, העיר מוזכרת פעמים רבות בשאר ספרי התנ"ך (656 פעמים), ומספר דומה גם במשנה, בתלמוד, ובתפילות. כמו כן היא מופיעה בשם "ציון". רבים הם המייחסים את "הר המוריה" מקום עקידת יצחק, להר הבית.
על פי המקרא וההלכה ישנן כמה מצוות הכרוכות בירושלים, כאשר כולן סובבות סביב ריכוז הפולחן ובניית בית המקדש שם. המצווה המרכזית היא העליה לרגל, שלוש פעמים בשנה, בחג הפסח, בחג השבועות ובחג הסוכות (שמות כג, יז). בבית המקדש יש גם להקריב את כל הקורבנות המוטלים על האדם - עקב נדר או חטא. בנוסף, יש מצווה להביא ביכורים לירושלים (שם כג, יט) וכן מצווה להביא את פירות השנה הרביעית לנטיעת העץ ולאוכלה בירושלים - נטע רבעי. כמו כן, יש מצווה להביא בשנים מסוימות את המעשר השני ולאוכלו בירושלים. כאשר ישנן בעיות משפטיות חמורות, מצווה להגיע לבית הדין הגדול בירושלים, כדי לבררן בפניו (דברים יז, ח).
בנוסף יש מצווה בתפילה להפנות את הפנים לכיוון ירושלים (ובירושלים עצמה - לכיוון הר הבית) על פי הנאמר בתפילת שלמה:
|
כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבָיו בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ
|
|
| – דברי הימים ב' ו, לד |
בראשית הנצרות (המאה ה-4) היחס לירושלים היה דו ערכי. בירושלים, על פי המסורת הנוצרית, נמצאים האתרים בהם חי ומתישו, כמו ויה דולורוזה וכנסיית הקבר הקדוש. אולם מאידך, חורבנה של ירושלים במרד הגדול נתפס כעונש לעם ישראל על כך שדחו את ישו כמשיח. בתקופה הביזנטית נבנתה ירושלים מחדש כעיר נוצרית, אולם הר הבית הושאר שומם, כסמל לחורבן העיר.
חשיבותה של ירושלים בתפיסה הנוצרית עלתה עם כיבושה בידי המוסלמים, ובמיוחד בתקופת מסעי הצלב (המאה ה-11). עם כיבוש הארץ בידי הצלבנים הפכה ירושלים לבירת ממלכת ירושלים הצלבנית. עם זאת, יש גישות בנצרות המתייחסות לירושלים הנזכרת בתנ"ך ובברית החדשה באופן מטאפורי, כסמל למקום קדוש או טהור באשר הוא. לכן מדובר בנצרות על "ירושלים של מעלה" כנגד ירושלים הפיזית. גישה זו התפתחה, כנראה, לאור העובדה שירושלים לא הייתה נגישה לנוצרים ברוב התקופות, ובשל כך שמרכז הנצרות הקתולית נמצא ברומא. כיום נחשבת ירושלים אתר קדוש בעיני כל העדות הנוצריות, וביקור בה (הנקראצליינות) נחשב לזכות גדולה.
ב-1917, כשנכבשה ירושלים בידי הבריטים מידי העות'מאנים המוסלמים, צלצלו פעמוני הכנסיות ברחבי אירופה לאות שמחה. הפילדמרשל הבריטי אדמונד אלנבי שעמד בראש הכוחות שכבשו את הארץ, ירד מסוסו ונכנס לירושלים ברגל, מפאת קדושת העיר.
ירושלים היא אחת מהערים הקדושות לאסלאם. באסלאם הסוני נחשבת ירושלים למקום השלישי בחשיבותו, לאחר מכה ואל-מדינה, ולפיכך היא מכונה "ת'אלת' אל-חרמיין" (ثالث الحرمين) – השלישי מבין המקומות הקדושים. אחד מתאריה של ירושלים באסלאם הוא "אולא אל-קיבלתיין" (أولى القبلتين) – הראשונה מבין שני כיווני התפילה. מקור הכינוי הוא באמונה המוסלמית שבראשית האסלאם מוחמד הורה להתפלל לכיוון ירושלים, ומאוחר יותר שינה את כיוון התפילה אל הכעבה שבמכה. השינוי בכיוון התפילה משתקף בסורה 2, אל-בקרה / פסוקים 136-144. זכר לשני כיווני התפילה ניתן למצוא במסגד באל-מדינה המכונה "ד'ו אל-קיבלתיין" (ذو القبلتين), היות שיש בו שתי גומחות תפילה – האחת פונה לכיוון ירושלים, והאחרת לכיוון מכה.
הסיבה לשינוי כיוון התפילה אינה ברורה, ובמסורת המוסלמית ניתנים לכך הסברים שונים. מסופר, למשל, כי מוחמד התפלל לכיוון ירושלים כדי לרצות את היהודים, אך הם לעגו לו ולכן פנה לכיוון הכעבה. לפי גרסה אחרת מוחמד התפלל לכיוון ירושלים עד שגילה שזהו כיוון התפילה של היהודים; אז פנה להתפלל לכיוון הכעבה. הסברים אחרים נסבים סביב מעמדה הקדוש של מכה בחצי האי ערב ערב עליית האסלאם, בניגוד לירושלים, שהייתה פחות מוכרת באותה תקופה. לפי הסבר אחר, הכעבה במכה הייתה מוקד שלעבודת אלילים ולכן מלכתחילה אי אפשר היה לפנות לעברה בעת התפילה, וכברירת מחדל נבחרה ירושלים. לאחר שמוחמד סילק כל זכר לעבודת אלילים מהכעבה שוב לא הייתה מניעה להתפלל לכיוונה.
מקור קדושתה של ירושלים באסלאם שנוי במחלוקת בקרב חוקרי האסלאם והמזרחנים. עיקר המחלוקת נסב סביב השאלה האם נחשבה ירושלים לקדושה באסלאם כבר מראשיתו, או שמא קדושתה התפתחה בתקופה מאוחרת יותר. שורש המחלוקת נעוץ בכך שירושלים אינה מוזכרת בקוראן באף אחד משמותיה המקובלים: בית אל-מקדס (بيت المقدس), איליאא' (إيلياء, על שם איליה קפיטולינה), אל-קודס (القدس). הכינוי "אל-מסג'ד אל-אקצא" (المسجد الأقصى), המוזכר בסורה 17, אל-אסראא' / פסוק 1, עורר פרשנויות שונות, הן בקרב המלומדים המוסלמים הקדומים והן בקרב חוקרים מודרניים. היו שזיהו אותו עם ירושלים או עם מסגד אל-אקצא שבירושלים; לפי המסורת המוסלמית, זהו יעדו של המסע הלילי של מוחמד (الإسراء, אלאסראא') ומקום עלייתו השמימה (المعراج, אלמעראג'). אחרים ראו בו כינוי למסגד שנמצא בדרך בין מכה לטאא'ף או למסגד שנמצא בשמים. לאחרונה טען החוקר אורי רובין כי הפרשנות של אל-מסג'ד אל-אקצא כמסגד שמימי היא פרשנות שיעית שמטרתה להפחית ממעמדה של ירושלים בתקופה האומיית, וכי פסוק 1 בסורה 17 מתייחס במקורו לחזון של הנביא מוחמד על מסע לילי לירושלים[14]. לעומת רובין, המזרחן מרדכי קידר סבור שקדושתה של ירושלים באסלאם החלה רק כמה עשרות שנים לאחר מותו של הנביא מוחמד, ושמאחורי קדושת ירושלים עמדו מאז ומתמיד אינטרסים פוליטיים, החל מהמאה ה-7 ועד ימים אלה[15].
חשיבותה של ירושלים באסלאם החלה לעלות במאות ה-7 וה-8, עם הקמת המסגדים על הר הבית. התהליך נמשך במאות ה-11 וה-12, והגיע לשיאו בתקופת מסעי הצלב וממלכת ירושלים. על רקע הכיבוש הצלבני של ירושלים, התפתחה ספרות של "שבחי ירושלים" (فضائل بيت المقدس, فضائل القدس, פצ'אאל בית אלמקדס, פצ'אאל אלקדס), שמחזקת את מעמדה של ירושלים באסלאם.
ירושלים שוכנת על רצועת ההר המרכזית של ארץ ישראל המערבית, ועל קו פרשת המים שלה בין הים התיכון לים המלח, ברום של 570 עד 857 מטר מעל פני הים. העיר שוכנת בהרי ירושלים, חבל הרים השייך להרי יהודה.
שכונות העיר בנויות על הגבעות כאשר ביניהן נמתחים עמקים וואדיות שהמוכרים שבהם הם עמק יהושפט, גיא בן הינום, עמק רפאים, נחל קדרון, נחל שורק ועמק הצבאים.
ירושלים מושלגת, פברואר 2003
לאורך ההיסטוריה, מקורות המים שהיו לעיר היו מעיינות הפזורים ברחביה ובסביבותיה ומשמשים אותה עד היום. בשל היותה של ירושלים עיר הררית ותלולה, היה קשה להתיישב בה ולעסוק בחקלאות. זאת אף על פי שכיום ניתן לראות במערבה טרסות לגידולי חקלאות, דבר המעיד על כך שלמעשה כן היה ניתן לעסוק בחקלאות בימי קדם אך בצורה מצומצמת.
על-פי ממצאים ארכאולוגיים תקופת ההתיישבות בירושלים מתוארכת לתקופה הכלקוליתית (בשנת 2009 נתגלו ממצאים ארכאולוגים המתוארכים לתקופה הנאוליתית בחלק משכונות הקצה של העיר המעידים על התיישבות באזור) על הגבעה הנקראת עיר דוד. סיבת ההתיישבות הייתה הקרבה למקור מים, המעיין המוכר בשם "מעיין הגיחון", ובשל היות השטח מישורי. עם הפיכתה של העיר ליישוב קבע, ניצלו תושביה את תלילותה ההררית לצורכי הגנה. עובדה זו הקשתה על ניסיונותיהם של עמים רבים לכבוש אותה.
ירושלים נמצאת על הגבול בין האזור הים-תיכוני לבין סְפָר המדבר. הקיץ חם ויבש, והחורף קר וגשום וכמעט בכל שנה יורד בעיר שלג, בעיקר בשכונותיה הגבוהות כמו גילה (857 מטר מעל פני הים),רמות אלון (850 מטר מעל פני הים) רוממה ובית וגן. כמות המשקעים הממוצעת בירושלים הנה 554 מ"מ לשנה (בחורף 2012 נרשמה כמות משקעים חריגה[16]). הממוצע השנתי של הלחות בירושלים הוא כ-60%.
| מזג אוויר בירושלים |
|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
|---|
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 11.8 | 12.6 | 15.4 | 21.5 | 25.3 | 27.6 | 29 | 29.4 | 28.2 | 24.7 | 18.8 | 14 | 21.5 |
|---|
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 6.4 | 6.4 | 8.4 | 12.6 | 15.7 | 17.8 | 19.4 | 19.5 | 18.6 | 16.6 | 12.3 | 8.4 | 13.5 |
|---|
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 133.2 | 118.3 | 92.7 | 24.5 | 3.2 | 0 | 0 | 0 | 0.3 | 15.4 | 60.8 | 105.7 | 554.1 |
|---|
| מקור: השירות המטאורולוגי הישראלי[17] |
[עריכה]דמוגרפיה וסטטיסטיקה
אוכלוסיית ירושלים בתקופות שונות:
| שנה | יהודים | מוסלמים | נוצרים | סה"כ |
|---|
| 1525 |
1,194 |
3,704 |
714 |
5,612[18] |
| 1538 |
1,363 |
7,287 |
884 |
9,534[18] |
| 1553 |
1,958 |
12,154 |
1,956 |
16,068[18] |
| 1577-96 |
אין מידע |
8,740 |
אין מידע |
?[18] |
| 1838 |
3,000 |
4,500 |
3,500 |
11,500 [19] |
| 1846 |
7,515 |
6,100 |
3,558 |
17,173[20] |
| 1851 |
5,580 |
12,286 |
7,488 |
25,354[20] |
| 1862 |
8,000 |
6,000 |
3,800 |
17,800[20] |
| 1876 |
4,000 |
13,000 |
3,560 |
20,560[20] |
| 1885 |
15,000 |
6,000 |
14,000 |
35,000[20] |
| 1905 |
13,300 |
11,000 |
8,100 |
32,400 [21] |
| 1922 |
34,000 |
13,400 |
14,700 |
62,600 |
| 1931 |
51,200 |
19,900 |
19,300 |
90,500 |
| 1944 |
97,000 |
30,600 |
29,400 |
157,000 |
| 1948 |
100,000 |
40,000 |
25,000 |
165,000[22] |
| 1967 |
195,700 |
54,963 |
12,646 |
263,307 |
| 1980 |
292,300 |
אין מידע |
אין מידע |
407,100 |
| 1985 |
327,700 |
אין מידע |
אין מידע |
457,700 |
| 1987 |
340,000 |
121,000 |
14,000 |
475,000 |
| 1990 |
378,200 |
131,800 |
14,400 |
524,400 |
| 1995 |
482,000 |
164,300 |
16,300 |
662,600 |
| 1996 |
421,200 |
אין מידע |
אין מידע |
602,100 |
| 2000 |
448,800 |
208,700 |
אין מידע |
657,500 |
| 2004 |
458,000 |
225,000 |
15,000 |
706,000 |
| 2007 |
489,480 |
אין מידע |
אין מידע |
746,300[23] |
| 2011 |
497,000 |
281,000 |
14,000 |
801,000 |
| שנה | יהודים | מוסלמים | נוצרים | סה"כ |
|---|
הערות:
1. גבולות העיר השתנו מעת לעת, בעיקר מאמצע המאה
ה-19 ואילך. השינוי המשמעותי האחרון היה ב-1967, ובו
הוכללו בשטח העיר כמה כפרים ועיירות שממזרח לה.
2. תושבים חסרי סיווג דתי בירושלים - שיעורם כ 1%
מאוכלוסיית העיר (נכון ל-2004)
|
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2011, מתגוררים בירושלים 804,355 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 2.1%. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2010, העיר מדורגת 4 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תש"ע (2009-2010) היה 32.9%. השכר החודשי הממוצע שלשכיר במשך שנת 2009 היה 5,904 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,070 ש"ח).[24] בשנת 2008 גרו בירושלים 774,000 תושבים (כ-10% מכלל תושבי ישראל), מתוכם 488,000 תושבים יהודים, 261,000 תושבים מוסלמים, 15,000 תושבים נוצריםוכ-10,000 בני דתות אחרות או חסרי סיווג דתי. בכך מהווה ירושלים את העיר הגדולה בישראל גם כשמביאים בחשבון רק את תושביה היהודיים. אחוז היהודים בעיר ירד מאז שנת 1990, מ-72% מכלל האוכלוסייה בירושלים ל-63%. לעומת זאת, אחוז המוסלמים בעיר עלה מ-24% לכ-34%, ונשאר יציב בשנים האחרונות.
[עריכה]לפני עליית הנצרות
אוכלוסייתה של ירושלים לאורך השנים השתנתה בהתאם לדתו ולאופיו של הכובש ששלט בה: מעת כיבוש העיר על ידי דוד המלך לפני כ-3000 שנה ועד חורבן בית המקדש הראשון, היה רוב אוכלוסייתה של ירושלים יהודי. לאחר יציאת עם ישראל לגלות בבל התמלאה ירושלים בבני עמים מקומיים, בעיקר שומרונים (או כותים). כשבעים שנה לאחר מכן שבו הגולים לירושלים, והעיר שבה לשמש עיר יהודית מרכזית. למשך מאות שנים נוספות היה רוב יושביה של העיר יהודי, אך עם חדירת השלטון הרומי לעיר בשנת 63 לפנה"ס החל אופייה הדמוגרפי להשתנות, ובני לאומים נוספים, בעיקר רומאים, החלו להתיישב בה. עם חורבן בית המקדש הראשון בשנת 70 לספירה עברה העיר גם טלטלה דמוגרפית, כאשר יושביה היהודים נהרגו או גורשו, והעיר הפכה למרכז שלטון רומי. עקב כך אכלסה העיר בעיקר חיילי לגיון, ומעט היהודים שנותרו בה (או חזרו אליה) התגוררו בהר ציון. באותה עת החלה הנצרות להתפשט כדת במרחב ארץ ישראל, וגם בירושלים. לאחר מרד בר כוכבא בין השנים 132-135 רוקנה ירושלים באופן כמעט מוחלט מיושביה היהודיים, ולמעשה למשך תקופה ארוכה של כ-500 שנה לא ידוע על קהילה יהודית סדירה בעיר. במקום זאת, גרו בירושלים בני לאומים שונים, בד בבד עם עליית קרנה של הנצרות.
[עריכה]מלחמות הנוצרים והמוסלמים
בשנת 324, עם הפיכת האימפריה הרומית לנוצרית (תחילת התקופה הביזנטית), התמלאה העיר בנוצרים, ורוב אוכלוסייתה למשך כ-300 שנה כללה בעיקר אנשי דת ונזירים נוצריים. מהפך דמוגרפי חדש התחולל בירושלים בשנת 640, עם הכיבוש המוסלמי. היישוב הנוצרי בה הצטמצם מאד, ואת העיר מילאו מוסלמים מחצי האי ערב, ויהודים רבים, שהורשו לאחר שנים ארוכות לשוב אליה. עד שנת 1099 היה רוב אוכלוסייתה של העיר מוסלמי, אך במקביל פעלו בה קהילות יהודיות ונוצריות גדולות. היישוב היהודי התמקד גם הפעם בעיקר בהר ציון. עם נפילת העיר בידי הצלבנים ב-1099 נטבחו רוב יושביה היהודים והמוסלמים, והעיר הפכה למשך זמן מה לכמעט "עיר רפאים". הצלבנים התקשו למלא את העיר בנוצרים אירופאים, ולכן עודדו נוצרים מזרחיים (מארמניה בעיקר) לאכלס את העיר העזובה. פעולות פיתוח ענפות של מערך השווקים בעיר על ידי המלכים הצלבניים הביאו לפריחתה של העיר, ובמהלך תקופת השלטון הצלבני בעיר הלכה העיר והתמלאה בנוצרים. עם זאת, מוסלמים ויהודים לא הורשו לגור בה, וביקרו בה רק לעתים נדירות.
[עריכה]התקופה המוסלמית
ירושלים נפלה בידי צלאח א-דין בשנת 1187, והאוכלוסייה הנוצרית סולקה; נותרה בעיר קהילה נוצרית (מזרחית בעיקר), והעיר הפכה למוסלמית מובהקת למשך כ-700 שנה. חלק ממשפחות האצולה המוסלמיות בירושלים עד היום (חוסייני, נשאשיבי,ח'אלידי, דג'אני, נוסייבה ואחרות) התיישבו אז בעיר. האוכלוסייה היהודית הורשתה לחזור לירושלים, אך לקח לה זמן רב להתבסס. תיאור של הרבי משה בן-נחמן שביקר בירושלים בשנת 1267 מלמד, כי כלל אוכלוסייתה של ירושלים היה אז כ-2000 תושבים, מתוכם כ-300 נוצרים, ואילו היהודים היו מתי מעט: "ואין ישראל בתוכה, כי אם שני אחים צבעים, קונים צביעה מאת השלטון"[25]. לרמב"ן, מיוחס חידוש היישוב היהודי בירושלים בראשית התקופה הממלוכית, ונראה שהחל מאז התרבתה האוכלוסייה היהודית.
במאה ה-15 החלה העיר להתגבש בארבעת הרבעים המוכרים לנו כיום בעיר העתיקה, ורוב תושביה היו תמיד מוסלמים. מפקדים שנערכו במהלך המאות ה-18 וה-19 (ראו טבלה מצורפת) מלמדים על מגמה ברורה של התרבות האוכלוסייה היהודית בעיר, בעוד שהאוכלוסייה הנוצרית שמרה כמעט תמיד על יחס קטן למדי לאוכלוסייה. לאחר עליית חבורת רבי יהודה החסידבני העדה האשכנזית לא הורשו לגור בעיר, עקב חוב גדול שלהם לבנאי העיר המוסלמים. מצב זה השתנה בראשית המאה ה-19 בעקבות עליית תלמידי הגר"א בראשות רבי מנחם מנדל משקלוב והתערבותה של משפחת רוטשילד, שפרעה את החוב, התאפשר בכך ליהודים אשכנזים לשוב ולגור בירושלים בגלוי.
[עריכה]המאה ה-19 ואילך
במחצית המאה ה-19 התחולל גידול מהיר באוכלוסייה היהודית. עובדה זו היא שהביאה דווקא את היהודים לצאת ראשונים אל מחוץ לחומות העיר העתיקה במחצית השנייה של המאה ה-19, ולייסד את השכונות החלוציות: משכנות שאננים, מחנה ישראל, נחלת שבעה,מאה שערים ואחרות. החל מתקופת המנדט הבריטי ועד ימינו, האוכלוסייה היהודית היא הגדולה ביותר באופן בולט, ואחריה - האוכלוסייה המוסלמית. הציבור הנוצרי בירושלים כולל ערבים ומאות ילידי אירופה סטודנטים, תושבי ארעי ואנשי כמורה ודת.
במהלך שנות התשעים ניכרה מגמה של התחרדות ירושלים, ומדי שנה החל מאמצע שנות ה-90 יורד מספר ילדיה החילוניים של ירושלים בכ-10% בממוצע, בעוד ילדי האוכלוסייה החרדית עולה בהתמדה במהלך שנים אלה[26]. בקרב האוכלוסייה הערבית, ניכרת ירידה בחלקם היחסי של התושבים הנוצריים וזאת עקב הגירה לחו"ל, ועליה בחלקם היחסי של התושבים המוסלמיים.
המתח בין תושביה החרדיים והחילונים בירושלים רב, ומאבקים רבים התקיימו על אופייה. בין המאבקים הבולטים אפשר לציין את ההפגנות בכביש בר-אילן, ההתנגדות לבניית אצטדיון טדי בצפון העיר, מצעד הגאווה ופתיחת חניון קרתא בשבת. כמו כן, מאבקים רבים בענייני דת ומדינה התקיימו בירושלים כמו ההפגנה נגד גיוס הבנות החרדיות בשנות החמישים.
[עריכה]מעמדה החוקי של ירושלים
מאז 1948 מעמדה החוקי והבינלאומי של ירושלים סבוך ומעורפל. תוכנית החלוקה קבעה כי ירושלים תהיה חלק מאזור בשליטה בינלאומית - קורפוס ספרנדום, שאמור היה לכלול גם את בית לחם, תחת מושל זר שימונה על ידי האו"ם, ומועצה שתורכב מנציגי התושבים של האזור לתקופת ביניים של עשר שנים, ובסיומה יערך משאל עם אשר לזהותה העתידית של העיר[27]. אולם במלחמת העצמאות חולקה ירושלים בין ישראל לבין ירדן. כבר ב-16 במאי 1948, חקקה ממשלת ישראל את פקודת שטח נטוש, תש"ח-1948 שבסעיף 2 שלה נקבע ש"כל שטח ומקום שנכבשו, נכנעו או נעזבו ייחשב כשטח נטוש וככזה רשאית הממשלה להטיל עליו בצו את החוק הקיים". משום חשיבותה של ירושלים מצאה מדינת ישראל לנכון להכריז על ירושלים המערבית כעל חלק משטחה ב-17 ביולי 1948, בנוסף ל'פקודת שטח נטוש' ממאי 1948. ההכרזה הרשמית על העיר כעל בירת המדינה התקיימה רק בדצמבר 1949.
גורמים רבים בעולם, בייחוד נוצרים-קתוליים, פעלו לבנאום העיר, ושאפו למעמד בה. עצרת או"ם אף קיבלה החלטה בדצמבר 1949 הקוראת לבנאם את ירושלים[28]. את התנגדותה של ישראל לבינאום ירושלים למרות שהייתה חלק מתוכנית החלוקה שישראל קבלה הסביר בן-גוריון כך: משום שהאו"ם לא טרח לפעול ליישומה של תוכנית החלוקה, ולא פעל להצלת 100,000 יהודי ירושלים מהתקפות צבאות מצרים וירדן, שמלכתחילה דחו את התוכנית, וזאת למרות פניותיו החוזרות והנשנות של היישוב ולאחריו מדינת ישראל לאו"ם להפסיק את התוקפנות הערבית, ולולא צה"ל פרץ את הדרך לירושלים, והשתלט על מערב העיר היה גורל יהודי העיר כגורל יהודי גוש עציון והרובע היהודי בעיר העתיקה, אין זה מוסרי לחזור וליישם את החלטת העצרת[29].
[עריכה]מזרח ירושלים
מיד אחרי מלחמת ששת הימים החילה ממשלת ישראל את החוק הישראלי על מזרח ירושלים לפי צו הממשלה דאז בהתאם לסעיף 11ב של פקודת סדרי השלטון והמשפט[30]. החוק הישראלי הוחל על השטח שהרשויות הירדניות הגדירו כשטח המוניציפלי, ובנוסף על כפרים, עיירות ושטחים פתוחים הסמוכים לו. מרבית הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בהחלת החוק הישראלי ורואה במזרח ירושלים חלק מהשטחים שמעמדם שנוי במחלוקת בעקבות מלחמת ששת הימים, ובשכונות היהודיות שהוקמו בה - התנחלויות. ממשלת ישראל טוענת בפורומים בינלאומיים כי החלת החוק על השטח אינה סיפוח[31], אולם לפי פסיקת בית המשפט העליון, חוקי מדינת ישראל חלים במלואם גם על מזרח ירושלים כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, ולכן דינו כסיפוח. ב-1980 קיבלה הכנסת את חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל שקובע כי "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל".
הפלסטינים רואים בירושלים המזרחית, בירתה של מדינה פלסטינית עתידית. בהצהרת העצמאות של אש"ף מ-1988 ירושלים מוגדרת כבירת פלסטין. הרשות הפלסטינית אף העבירה בשנת 2000 חוק המגדיר את מזרח ירושלים כבירת פלסטין, והחוק אושרר ב-2002 על ידי נשיא הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת. ממשלות ישראל ניסו למנוע נוכחות של מוסדות פלסטיניים רשמיים במזרח העיר. כך בשנת 2001 בצו של שר הביטחון הוחלט לסגור את אוריינט האוס ששימש בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 כמטה של אש"ף בעיר.
[עריכה]מוסדות ממשלתיים בירושלים
לאחר קום המדינה בתחילת שנות ה-50 הוקמה קריית הממשלה במערב העיר, ולאחר 1967 הוקמה קריית הממשלה במזרח העיר כחלק מתוכנית אכיפת החוק והשלטון על מזרח העיר. בתחילת שנות ה-70 הוקם בניין המטה הארצי של משטרת ישראל בקריית הממשלה במזרח העיר ובתחילת שנות ה-80 הוקם בנק ישראל ולאחריו בתחילת שנות ה-90 הוקם בסמוך אליו בית המשפט העליוןבקריית הממשלה במערב העיר.
בתחילת שנות ה-90 הוחלט להכין תוכנית מסודרת לפיה ימוקמו כל משרדי הממשלה ומוסדות המדינה אל מערב העיר ובמהלך שנות האלפיים החלה להבנות במרכז העיר "קריית הלאום" שתחבר את קריית הממשלה אל מרכז העיר ובה ירוכזו כל המוסדות הלאומיים של המדינה. משכן הכנסת הינו חלק מרכזי מקריית הלאום. לצידה מוקם רובע מבוא העיר שישמש בתור הכניסה הראשית החדשה אל ירושלים מכיוון כביש מספר 1.
מעונו הרשמי של ראש הממשלה נמצא בבית אגיון בשכונת רחביה בעיר ומשכן הנשיא נמצא בשכונת טלביה. בשכונת מקור חייםנמצא בניין ארכיון המדינה.
במהלך השנים מספר מדינות קבעו את מושב שגריריהן בירושלים, אולם כיום לאף אחת ממדינות העולם אין שגרירות בירושלים. עם זאת, מגישים השגרירים הזרים את כתבי ההאמנהשלהם לנשיא המדינה במשכן הנשיא בירושלים.
לפי החלטה שנתקבלה בקונגרס האמריקאי, על ארצות הברית להכיר בירושלים כבירת ישראל ולהעביר את השגרירות האמריקאית אליה. בפועל מאז קבלת ההחלטה הממשל האמריקאי דוחה את ההעברה של השגרירות מתל אביב לירושלים.
[עריכה]עיריית ירושלים
תבליט של סמל עיריית ירושלים
עיריית ירושלים היא גוף השלטון המקומי, במעמד של עירייה, האחראי לניהולה השוטף של העיר ירושלים. ככל רשות מקומית, עוסקת עיריית ירושלים בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרת שרותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות,ניקיון, תברואה וכדומה. עם זאת, מעמדה המיוחד של ירושלים ומאפייניה כבירת מדינת ישראל ומושב מוסדות השלטון, כעיר מקודשת בדתות אחדות, כמוקד של סכסוך בינלאומי ומתיחויות מדיניות, וככרך בעל הרכב דמוגרפיסבוך ומפולג במיוחד - מציבים בפני עיריית ירושלים אתגרים נוספים שאין דומה להם כמעט בערים אחרות.
עיריית ירושלים הוקמה ב-1867 כחלק מיוזמת השלטון העות'מאני להקים מערכת שלטונית ארצית מודרנית על פי הדגם הצרפתי, עם חלוקה אדמיניסטרטיבית ברורה של היררכיית שלטון מקומי. שלטון המנדט הבריטיפיזר את מועצת העיר העות'מאנית והקים מועצה משלו, תוך הנחלת סטנדרטים אירופיים של ניהול מערכות השלטון בעיר, אחזקתה ופיתוחה. עם הקמת מדינת ישראל חולקה העיר לשתיים, וכך נתפצלה גם עירייתה לשתי רשויות מוניציפליות נפרדות לחלוטין - ישראלית וירדנית. עם איחוד העיר בעקבותמלחמת ששת הימים (1967) חזרה ירושלים להיות רשות מוניציפלית אחת, שהייתה המשך ישיר של עיריית ירושלים המערבית (הישראלית).
בתקופת המנדט הבריטי לא היה לעיריית ירושלים סמל. סמלה של ירושלים התקבל בשנת 1949 בעקבות מכרז שפרסמה "ועדת הסמל" של עיריית ירושלים. במכרז נבחרה הצעתה של "אגודת הציירים הירושלמים לגרפיקה שימושית". הסמל הנבחר כולל שלושה מרכיבים:
בשנת 2009 נרשמו בבתי המלון בישראל 8.1 מיליון לינות תיירים, מתוכן 2.6 מיליון נרשמו בירושלים, לעומת 1.9 מיליון בתל אביב. גם מספר לינות התיירים הישראליים באותה שנה היה גבוה יותר בירושלים מאשר בתל אביב - 639 אלף לעומת 435 אלף – אף על פי שהשתיים לא היו המובילות ברשימה[32].
בשנת 2010 דורגה ירושלים במקום הראשון ברשימת "הערים הטובות ביותר לטיולים ולפנאי" של המגזין "Travel + Leisure", בקטגורית "אפריקה והמזרח התיכון"[33]. באותה השנה דורגה ירושלים על ידי אתר האינטרנט TripAdvisor במקום השביעי ברשימת הערים הטובות בעולם בקטגוריה "תרבות וביקור באתרים תיירותיים"[34]. כמו כן, העיר נבחרה לשמש בירת התרבות הערבית לשנת 2009. לאחרונה פורסם קדימון של סרט IMAX שמציג תמונות של נופי ירושלים שצולמו מהאוויר בטכניקה מיוחדת שבישראל מתכוונים להשתמש בו כדי להגדיל את מספר התיירים המגיעים לבקר בעיר[35].
[עריכה]אתרי תיירות
תוכנית המתאר של ירושלים מציינת מספר מוקדים המכונים "מרחבי תיירות" ביניהם הכניסה לעיר, מתחם הרכבת, ממילא ומגרש הרוסים, אזורים היסטוריים כמו העיר העתיקה, ליפתא ועין כרם[36], כמו כן יש את מרכז העיר ומתחם המוזיאונים[37].
אתרים היסטוריים המושכים את עיקר התיירים בעיר הם, בין היתר:
בשנת 2006 נפתח שביל ירושלים, שביל הליכה באורך 38 ק"מ שעובר באתרים היסטוריים ותרבותיים בתוך ירושלים ומחוצה לה. כמו כן, קו 99 של אגד (סובב ירושלים) עובר ליד אתרי התיירות הפופולריים בירושלים.
[עריכה]אדריכלות וטבע
[עריכה]אתרי טבע עירוני
במסגרת תוכנית מתאר מקומית 2000 ירושלים נבחרו 5 אזורים לגביהם נקבע כי הם בעלי חשיבות וראויים להיכלל במסגרת ההגדרה של אתר טבע עירוני.
חוץ מאתרים אלו, בירושלים יש גנים ופארקים ציבוריים רבים. בנוסף, שני גנים בוטניים וגן החיות התנ"כי יוצרים בירושלים ריאות ירוקות.
[עריכה]אבן ירושלמית
חוקים עירוניים של ירושלים מחייבים כל קיר חיצוני בירושלים להיות מחופה באבן מסותתת. חוק זה חוקק עוד בשנת 1918 והוא נמצא בתוקף עד היום. מטרתו של החוק הייתה לשמר אופיה וציביונה הייחודי של העיר.
בגלל העיור הרב באזור ירושלים רבתי, הפכה אבן ירושלמית לפחות מצויה וכיום ניתן להשיג אותה רק במחצבות ספורות בצפון ירושלים. את מקומה בחיפוי מבנים וריצוף בשטחים ציבוריים, תפסו סוגים שכיחים וזולים יותר של אבן. אך עדיין חוק זה מייקר עלות הבנייה בירושלים.
[עריכה]בנייה לגובה
באופן מסורתי בירושלים לא בנו בניינים גבוהים למרות שלא קיים חוק האוסר זאת. מספר בניינים גבוהים נבנו בתקופות שונות באזור מרכז העיר. ב-1968נבנה סמוך לגן העצמאות מלון "לאונרדו פלזה" בן 22 קומות, בשנות ה-70 נבנו:מגדל העיר בן 21 קומות ברחוב המלך ג'ורג', מרכז כלל בן 15 קומות ברחוב יפו, מלון קראון פלזה בן 21 קומות שהיה הבניין הגבוה בירושלים עד שנת 2010 ובניינים אחרים.
משנת 2010 הבניין הגבוה ביותר בירושלים הוא מגדל 1 ("הולילנד טאואר") במתחם הולילנד בעל 32 קומות.
[עריכה]מוזיאונים ומוסדות לאומיים
ירושלים היא מקום משכנם של רוב מוסדות התרבות המרכזיים בישראל כגון מוזיאון ישראל, אחד מהמוזיאונים לאומנות המובילים בעולם אשר מכיל גם את היכל הספר שאוצר את התנ"ך העתיק ביותר בעולם, מוזיאון רוקפלר לארכאולוגיה המסועף אליו, בסמוך אל מוזיאון ישראל נמצא מוזיאון ארצות המקרא וצמודה אליו הקריה הלאומית לארכיאולוגיה של ארץ ישראל שבה מצויים משרדירשות העתיקות, בהר הרצל מצוי בית הקברות הלאומי של מדינת ישראל ואיתו מוזיאון הרצל המספר את תולדות חייו של הרצל ותולדות הציונות. בסמוך אליו מוזיאון יד ושם שמחזיק במאגר המקיף ביותר בעולם לענייני השואה, הספרייה הלאומית, סינמטק ירושלים אשר מתפקד גם כארכיון הסרטים הלאומי של ישראל, המוזיאון לאמנות האסלאם ועוד.
ירושלים היא מקום מושבן של מספר רב של תזמורות ותיאטראות וביניהן: תיאטרון ירושלים, תיאטרון החאן, התזמורת הסימפונית ירושלים, הקאמרטה הישראלית ירושלים, תזמורת הבארוק ירושלים, קבוצת התיאטרון הירושלמי, תיאטרון הקרון ותיאטרון פסיק. הפעילות התרבותית של ירושלים מתקיימת במקומות רבים בעיר והיא מגוונת מאוד, אך העיר מתאפיינת במיוחד בירידים ובפסטיבלים אשר מתקיימים בה מדי שנה, כמו למשל פסטיבל ישראל היוקרתי, יריד חוצות היוצר הקיצי, פסטיבל הקולנוע ירושליםאשר מתקיים כל קיץ בסינמטק ירושלים ומארח קולנוענים מכל רחבי העולם ועוד.
מתקיימים בעיר בתי תרבות רבים אשר מקיימים את הציבור הירושלמי הייחודי כמו בית אבי חי, בית הקונפדרציה, מרכז שמשון-בית שמואל והמרכז למוזיקה ירושלים.
אתרי תרבות עיקריים:
- בתי קולנוע: "גיל" בקניון מלחה, "רב חן" בשכונת תלפיות, "לב סמדר" הוותיק והייחודי בשכונת המושבה הגרמנית, תיאטרון ירושלים בשכונת טלביה, בנייני האומה בכניסה לעיר וסינמטק ירושלים ששופץ והורחב בשנת 2007, השוכן בגיא בן הינום.
- תיאטראות ומופעים: קבוצת התיאטרון הירושלמי, בית מזיא לתיאטרון, תיאטרון ירושלים, תיאטרון החאן, מרכז ז'ראר בכר, בית שמואל, בית אגרון, אולם קונצרטים בבית ימק"א, המרכז למוזיקה במשכנות שאננים, תיאטרון פרגוד, הזירה הבין תחומית ועוד. כמו כן, מתקיימים מופעים של מוזיקה עכשווית במועדונים שונים בעיר וביניהם "הצוללת הצהובה" ו"המעבדה".
[עריכה]מרכזי קניות ובילוי
שדרות ממילא על רקע העיר העתיקה
בירושלים מספר מתחמי בילוי בהם מרוכזים בתי הקפה, המסעדות והפאבים בעיר. בין מתחמים אלו ניתן למנות את מדרחוב בן יהודה ורחוב נחלת שבעה במרכז העיר, וכן את קניון מלחה, המושבה הגרמנית ואזור התעשייה בתלפיות. בקיץ 2007, נוסף מתחם בילויים וקניות חדש ויוקרתי בשם שדרות ממילא בשכונת ממילא ההיסטורית, אשר הפך במהירות לאחד ממוקדי הקניות המרכזיים בעיר בעיקר בזכות סמיכותו לשער יפו ומגדל דוד. כלל אזורים אלו שוקקים כל שעות היום, וחלקם, בעיקר המושבה הגרמנית ואזור מרכז העיר, עמוסים במבלים עד השעות הקטנות של הלילה.
בשנים האחרונות התרחב אזור הבילוי במרכז העיר לכיוון רחוב שלומציון המלכה והרחובות היוצאים ממנו - המהווים את לב אזור הפאבים והברים של ירושלים. חלק מרחובות אלו הפכו למדרחובים - עובדה אשר שידרגה את מעמדם כאזור בילוי מועדף.
שוק מחנה יהודה הוא אזור הקניות המרכזי למוצרי מזון. בשנים האחרונות, הפך השוק גם לאזור בילויים בשעות הלילה של חודשי הקיץ, בעידוד ארגונים עירוניים המעוניינים למשוך צעירים ללב העיר.
[עריכה]אירועים שנתיים
- פסטיבלים: מדי שנה מתקיים בעיר פסטיבל הקולנוע ירושלים שנחשב לאחד הפסטיבלים החשובים בישראל ובנוסף אירועים רבים נוספים כדוגמת פסטיבל ישראל, יריד חוצות היוצר, פסטיבל הג'אז השנתי, שבוע הספר העברי, פסטיבל האור בעתיקה, פסטיבל היין השנתי בגן הפסלים, "חמשושלים" (שלושה סופי שבוע שבמהלכם נפתחים לציבור מוזיאונים ואתרי תרבות רבים, בחלקם נערכים גם מופעים שונים עד שעות הלילה המאוחרות), ומדי שנתיים גם יריד הספרים הבינלאומי-ירושלים. בחודשים ספטמבר ואוקטובר מארגנת עירית ירושלים פסטיבל סתיו בעיר העתיקה, במסגרתו מוצעים לציבור סיורים ומופעים ללא תשלום.
- תהלוכות: בחול המועד פסח, חול המועד סוכות וביום ירושלים מתקיימות בעיר תהלוכות לציון מועדים אלה ולאות הזדהות עם העיר ותושביה. ביום ירושלים מתקיים גם ריקוד הדגלים. במועדים אלו מגיע מספר המבקרים בעיר לעשרות אלפים ביום.
- מרתון ירושלים: התחרות התקיימה לראשונה בירושלים בשנת 2011, לאחר 18 שנים שבהם התקיימה בעיר ריצת חצי מרתון. התחרות מיועדת להיערך מדי שנה בחודש מרץ.
ירושלים מהווה את מרכז השידורים הממלכתיים במדינת ישראל. בירושלים שוכנים משרדי רשות השידור ואולפני הטלוויזיה והרדיו שלה -ערוץ 1, ואולפני קול ישראל. בעיר נמצאים גם משרדי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, חלק מאולפני הרדיו של גלי צה"ל, ומשרדי דואר ישראל.
גופי תקשורת מקומית בעיר הם רדיו ירושלים, מקומונים כגון ידיעות ירושלים, זמן ירושלים, כל העיר, כל הזמן ועיתון ירושלים. כמו כן, בירושלים נמצאים משרדים של מספר עיתונים ושבועונים כגון מקור ראשון, המודיע, המחנה החרדי, משפחה, מוצש ומקומונים שכונתיים שונים.
בנוסף לעיתונות עברית צריך להזכיר ג'רוזלם פוסט וJerusalem Christian Review באנגלית ואל-סבאר בערבית.
[עריכה]חינוך ואקדמיה
בניין האקדמיה בצלאל בקמפוס הר הצופים
האוניברסיטה העברית - קמפוס הר הצופים
בית המדרש ב
ישיבת חברון אשר בשכונת
גבעת מרדכי בירושלים. הישיבה היא אחת מהגדולות והיוקרתיות ביותר בציבור החרדי.
[עריכה]מוסדות אקדמיים
בירושלים פועלת האוניברסיטה העברית בירושלים, אשר מדורגת בין 100 האוניברסיטאות[38] המובילות בעולם בתחום המחקר ואיתה האקדמיה ללשון העברית. לאוניברסיטה שלושה קמפוסים ברחבי העיר: הר הצופים, אדמונד י' ספרא גבעת רם, עין כרם. זאת בנוסף לקמפוסים ומעבדות שאותן מפעילה האוניברסיטה העברית מחוץ לירושלים. גם לאוניברסיטת אל-קודס מספר מוסדות לימוד הפזורים ברחבי ירושלים וסביבתה, שאוחדו בין השנים 1995-1984. כמו כן פועלת בעיר שלוחה של אוניברסיטת בריגהם יאנג (האוניברסיטה המורמונית).
בעיר קיימים מוסדות נוספים להשכלה גבוהה ובהם בית הספר הגבוה לאומנויות "בצלאל", בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, מעלה (בית ספר לקולנוע), בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים, האקדמיה למוסיקה ולמחול ועוד מכללות רבות.
ירושלים משמשת גם כמקום משכנם של מכוני מחקר רבים כגון: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, מכון ון ליר, מכון שלום הרטמן,מכון הנרייטה סאלד ומכון שלם.
[עריכה]מוסדות תורניים
בירושלים פועלות ישיבות ומוסדות תורה רבים. ביניהם, הישיבה הגדולה בעולםישיבת מיר, וכן ישיבת חברון, ישיבת קול תורה, ישיבת שפת אמת, מרכז הרב,ישיבות בריסק, ישיבת תורת אמת וישיבת עטרת ישראל. בהיכל שלמה פעלה בעברהרבנות הראשית לישראל וכיום משמש הבניין בתור מוזיאון לאומנות יהודית ואולם הופעות.
החינוך העירוני בירושלים נקבע על פי משרד החינוך במדינת ישראל למעט בתי ספר ומוסדות חינוך כגון: בתי ספר וחינוך ערביים ובתי חינוך ולימוד חרדים שאינם רואים במשרד החינוך כגוף הקובע להם את תוכנית החינוך והלמידה בקרב ילדי המיגזרים.
- בתי-ספר יהודיים
בירושלים נכון לשנת 2010, 61% מתלמידי כיתה א' היהודים הם חרדים. בתי ספר וגני ילדים חילוניים שנעזבו לרבות בניינים נטושים שופצו ונבנו מחדש וכיום משמשים לבתי לימוד וחינוך חרדיים ולגני ילדים תורניים שלומדים על פי תוכנית הלימודים בסקטורים החרדים השונים.
- בתי-ספר ערביים
החינוך הערבי בירושלים פועל ברובו בשטחה של ירושלים המזרחית וכולל בתי ספר רבים יש בו בתי ספר ממלכתיים ובתי ספר פרטיים (בעיקר מוסדות בחסות הכנסיות השונות) . בין הילדים יש כאלו הלומדים במסגדים או שמשקיעים את זמנם בלימוד הקוראן ביחד עם המבוגרים.
[עריכה]מועצת הנוער העירונית
"מועצת הנוער העירונית ירושלים" פועלת בעיר במתכונת דמוקרטית משנת 2010. נציגיה נבחרים בבחירות דמוקרטיות בחלק מבתי הספר בעיר[39] והיא פועלת לקידום הנוער בעיר ולמענו. יושבי הראש של המועצה היו אופיר מונין (2010) אדיר שוורץ (2011) ועידן לוי (2012). בין הפרוייקטים הבולטים שהובלה המועצה ניתן למנות את כרטיס 'נוער ירושלמי'[40], את אירועי 'בירת הנוער' ואת יריד התעסוקה בקניון מלחה. המועצה משתייכת למועצה המחוזית של ירושלים ובתור מועצה של עיר הבירה שמורים לה באופן אוטומטי שלושה מקומות לנציגים במועצת התלמידים והנוער הארצית.
[עריכה]תשתיות כבישים
כיום הגישה לירושלים ממערב נעשית בשני כבישים מרכזיים: כביש 1 וכביש 443. בקיץ 2007, נחנך מחלף חדש בכניסה לעיר המאפשר כניסה נוספת לשכונות הצפוניות בעיר דרך מנהרת הארזים. מחלף זה הקל משמעותית על עומסי התנועה באזור גינות סחרוב. הגישה לירושלים ממזרח נעשית בכביש 1 דרך צומת הגבעה הצרפתית ומנהרת הר הצופים (ע"ש נעמי שמר), מדרום בכביש 60 - "כביש המנהרות" ודרך חברון, ומצפון בדרך האלוף נרקיס - שאף הוא המשכו של כביש 60. כמו כן, בשכונה הצפונית פסגת זאבקיימת גישה נוחה מזרחה לכביש 437 (עוקף רמאללה), המוביל להתנחלויות אדם, כוכב יעקב, בית אל ועופרה.
[עריכה]פרויקטים בתכנון והקמה
[עריכה]תחבורה ציבורית
בסמוך לכניסה לעיר צפוי לקום מרכז תחבורתי גדול שצפוי לכלול את התחנה המרכזית בירושלים, את תחנת הרכבת בנייני האומה של רכבת ישראל ותחנה של הרכבת הקלה. הקו האדום בפרויקט הרכבת הקלה בירושלים נחנך בקיץ2011 כחלק ממכלול של 8 קווים שירשתו את העיר במערכת תחבורתית חדשה ומהירה.
מראשית שנות השלושים, ועד 1967, פעלה בעיר חברת אוטובוסים בשם "המקשר".
התחנה המרכזית בירושלים היא אחת התחנות העמוסות ביותר בישראל, ויוצאים ממנה אוטובוסים לכמעט כל חלקי הארץ. בתוך ירושלים ישנה מערכת ענפה של אוטובוסים המופעלים על ידי חברת אגד, מקצתם קווי מהדרין. מחיר הנסיעה גבוה במקצת משאר חלקי הארץ, על מנת לממן את ריבוי המאבטחים בתחבורה הציבורית. במזרח ירושלים פועלת חברת אוטובוסים בשליטהפלסטינית. בתחילת יולי 2007 החלו לפעול בעיר קווי אוטובוס מיוחדים בשעות הלילה הנוסעים משכונות מרכזיות למרכז העיר ובחזרה.
כמו כן פועלות בעיר מוניות רבות, אך אין בעיר מוניות שירות פנים עירוניות אלא רק מוניות שירות בינעירוניות הפועלות 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע.
על פי נתוני הלמ"ס (2009), כ-32% מתושבי ירושלים מגיעים לעבודתם בתחבורה ציבורית.
[עריכה]שירות רכבות
על בסיס קו הרכבת הראשון בארץ ישראל, שהושק ב-1892 ימי השלטון העות'מאני, עובר גם כיום, בחפיפה כמעט מלאה, תוואי המסילה תל אביב - ירושלים.
שירות הרכבות בקו תל אביב, דרך בית שמש לתחנת הרכבת מלחה שבירושלים שודרג וחודש בשנת 2005 לאחר שבע שנות הפסקה, ונחשב ליפה מבין מסלולי הרכבת בארץ בשל נופו המרהיב של נחל שורק לאורכו מתפתלת המסילה. ביחס לכמות הנוסעים בקווים האחרים, מעטים הנוסעים העושים שימוש בקו זה. הדבר נובע, ככל הנראה, מזמן הנסיעה הארוך (כ-110 דקות) ומתחנות הרכבת בירושלים המרוחקות ממרכז העיר. נקודות אלה הופכות את השימוש בקו הרכבת לפחות יעיל יחסית לחלופה - כביש 1.
בשנת 2017 אמור להיפתח קו הרכבת המהיר לירושלים אל התחנה ממול לבנייני האומה. התחנה תמוקם כ-80 מטר מתחת לאדמה. הרכבת המהירה תעבור את הדרך מתל אביב לירושלים בכ-28 דקות.
[עריכה]תחבורה אווירית
שדה התעופה ירושלים בעטרות שמצפון לעיר הוא שדה תעופה בינלאומי. מאז פרוץ אינתיפאדת אל אקצה לא מתקיימות טיסות אליו וממנו ובמקום שוכן כיום בסיס מג"ב. על-פי טיעונים מצד גורמים שונים צפויות תכניות עתידיות של שיפוץ ופיתוח השדה והפעלתו מחדש או הריסתו ובניית שכונת ענק לאוכלוסייה יהודית.
משחק הגמר של שנת 2008 בין ירושלים ליונס (בלבן) ל
חיפה אנדרדוגס (בשחור)
בירושלים עומד אצטדיון הכדורגל השני בגודלו בישראל (אחרי האצטדיון הלאומי רמת גן), אצטדיון טדי, הקרוי על שמו של ראש העירייה בעבר, טדי קולק. באצטדיון טדי משחקות רוב קבוצות הכדורגל בעיר. אצטדיון ספורט משמעותי נוסף בעיר הוא אצטדיון האתלטיקה בגבעת רם, אשר אירח תחרויות ספורט היסטוריות משמעותיות. מועדוני בכדורגל המרכזיים בירושלים הם:
- "שווה שווה" ירושלים - קבוצת כדורגל חופים של ירושלים, בשנת 2008 הייתה סגנית האלופה, שנה לאחר מכן ירדה הקבוצה לליגה השנייה.
במזרח העיר קיימות מספר קבוצות כדורגל שמשחקות בליגת העל הפלסטינית : ג'בל מוכאבר שהייתה אלופה ב-2010 והילל אל-קודס אלופה ב-2012[41].
אולם הכדורסל המרכזי בעיר הוא היכל הספורט מלחה. לתושבי ירושלים תרבות כדורסל מפותחת ביותר: עשרות מגרשי הכדורסל העירוניים מלאים עד אפס מקום בימי שישי בצהריים. המגרשים המרכזיים נמצאים בגן הפעמון ובגן סאקר. מדי שנה מקיימת עיריית ירושלים בכיכר ספרא אירוע כדורסל מרכזי לנוער, הנקרא "סטריט-בול". מועדוני בכדורסל המרכזיים בירושלים הם:
[עריכה]ענפי ספורט נוספים
הפועל ירושלים משחקת בליגת העל בכדורעף לגברים ומארחת משחקים באולם חוות הנוער הציוני שנמצא בשכונת קטמון. קבוצתהפועל ירושלים בכדוריד משחקת בליגה ארצית דרום ומארחת משחקים באולם מלחה.
בירושלים פועלות שתי אגודות שחייה מובילות בישראל: הפועל ירושלים - אגודת השחייה הגדולה בארץ ואלופת המדינה ברצף מאז שנות התשעים, ירושלים רבתי - בשיאה הגיעה למקום השני בארץ. בשחייה צורנית פועלת בעיר "מכבי יובלים". בירושלים קבוצת כדורמים: הפועל "איתן" ירושלים.
ירושלים ברס משחקת בליגת העל של ליגת ההוקי רולר הישראלית. Jerusalem Capitals היא קבוצת העבר של ירושלים ששיחקה בליגת ההוקי קרח הישראלית. בעיר יש שתי קבוצות שמשחקות פוטבול אמריקאי בליגת הפוטבול הישראלית - ירושלים ליונס וירושלים קינגס. קבוצת רוגבי גברים, האריות ירושלים, קיימת משנות ה-70 בעיר, וקבוצת נשים, הלביאות ירושלים, הוקמה וקיימת משנות ה-90[42]
בירושלים ישנם שני מועדוני ריצה גדולים: "הסוללים ירושלים"[43] ו"מועדון ארוחת הבוקר"[44]. רץ מועדון "סוללים ירושלים" אסרט ממו לקח מקום שלישי באליפות ישראל לחצי מרתון ב-2012[45].
[עריכה]ערים תאומות
[עריכה]הסכמי שיתוף פעולה
[עריכה]לקריאה נוספת
עיינו גם בפורטל
פורטל ירושלים הוא שער לכל הנושאים הקשורים בעיר ירושלים, העיר הקדושה לשלוש הדתות ובעלת ההיסטוריה הארוכה והמורכבת. הפורטל מציג את ההיסטוריה של העיר, אתרים קדושים ומבנים חשובים בעיר, אישים, רחובות, שכונות ואנקדוטות מעניינות אודותיה.
|
- אורה אחימאיר ויעקב בר סימן טוב, 40 שנה בירושלים, בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל.
- יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה, א-ב, ירושלים: הוצאת יד בן-צבי, תשל"ט-1979
- אמנון רמון (עורך), עיר בסבך - לקסיקון ירושלים בת זמננו, בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל
- הלל כהן, כיכר השוק ריקה - עלייתה ונפילתה של ירושלים הערבית 1967 - 2007, הוצאת עברית, 2007
- מאיה חושן, מיכל קורח, על נתונייך ירושלים (קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים"
)
- עפר לבנה כפרי, ירושלים במסורות המוסלמיות של אחרית הימים ויום הדין, קתדרה 86, ינואר 1998
- רחל אליאור, "והר ציון טבור הארץ", ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה [ספר טדי קולק], כרך כח, ירושלים תשס"ח, עמ' 1-13
[עריכה]מפות, אטלסים
[עריכה]ספרי הדרכה
- מאיר בן דב, אדם ואבן בירושלים, מודן הוצאה לאור, 1989
- דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 1996
- מרדכי נאור (עורך), ירושלים עיר ועם - מדוד המלך עד ימינו, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות
- אייל מרון (עורך), ירושלים וכל נתיבותיה - לסייר עם יד בן צבי, ירושלים: הוצאת יד בן צבי
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה]הערות שוליים
- ^ להאזנה (מידע · עזרה)
- ^ הגייה: אל-קֻדְס
- ^ הגייה: אוּרְשַׁלִם
- ^ הגייה: יֶרוּסַלִים
- ^ הגובה 570 מטר בקואורדינטות
31°47′34″N 35°10′1″E בשכונת מוצא לפיGoogle Earth
- ^ הגובה 857 מטר בקואורדינטות 31°43′52″N 35°11′12″E בשכונת גילהלפי Google Earth
- ^ כיבוש יבוס בידי דוד מסופר בשמואל ב', פרק ה, 6-10, ובגרסה נוספת בדברי הימים א, יא', 4-9
- ^ נתן שור, מדוע בנה סולימאן המפואר את חומות ירושלים, זאב וילנאי, הוצאת ספרים אריאל, 1987
- ^ ראו: חדשות ארכאולוגיות נ"ז, נ"ח, ירושלים ניסן תשל"ו; נתן שור, קרדום 21-23, (יוני 1982) עמ' 40
- ^ קביעה זו היא הנפוצה והמקובלת ביותר במחקר. ראו למשל יוסף דרורי, ירושלים בתקופה הממלוכית, אריאל 83-84.
- ^ מאיר בן דוב, ירושלים בראי הדורות - מסע בירושלים לתולדותיה, כרטא - החברה הישראלית למפות ולהוצאה לאור, 2008
- ^ ראש הממשלה דוד בן-גוריון מודיע בכנסת כי ירושלים היא בירת ישראל, אתרהכנסת
- ^ עד סוף שנת 1985 חיו בשכונות אלו כ-106,000 תושבים (ישראל קמחי, התפתחות דמוגרפית, כלכלית ומטרופולינית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח).
- ^ “Uri Rubin, Muhammad’s Night Journey (isra’) to al-Masjid al-Aqsa: Aspects of the Earliest Origins of the Islamic Sanctity of Jerusalem,al-Qantara, 2008 [1]
- ^ The Myth of al-Aqsa, ynetnews,September 15, 2008
- ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4197357,00.html
- ^ השירות המטאורולוגי הישראלי
- ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 Amnon Cohen and Bernard Lewis (1978).Population and Revenue in the Towns of Palestine in the Sixteenth Century. Princeton University Press, 14–15, 94. ISBN 0-691-09375-X.
- ^ Edward Robinson, Biblical Researches in Palestine, Mount Sinai and Arabia Petraea: a journal of travels in the year 1838, Volume 2, 1841, page 85
- ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 20.4 (2001) Jerusalem and its environs: quarters, neighborhoods, villages, 1800-1948. Wayne State University Press, 28. ISBN 0-8143-2909-8. Retrieved on 14 July 2011.
- ^ Usiel Oskar Schmelz, in Ottoman Palestine, 1800-1914: studies in economic and social history, page 35, Gad G. Gilbar, Brill Archive, 1990 [2]
- ^ Manashe Harrel, "The Jewish Presence in Jerusalem through the Ages", Jerusalem, John Day, 1974
- ^ http://www.inn.co.il/News/News.aspx/175688
- ^ פרופיל ירושלים באתר הלמ"ס
- ^ אגרת הרמב"ן, 1267, עמ' ?
- ^ רונן מדזיני, ירושלים מתחרדת: רק 1 מכל 8 תלמידים - חילוני, באתר ynet, 2 במאי 2010
- ^ ההנהגה היהודית בארץ ישראל בקבלה את תוכנית החלוקה השלימה עם בינאום ירושלים "בידיעה שלאור הרוב היהודי המובהק בעיר, תושבי ירושלים יבקשו להסתפח למדינה היהודית העתידית במשאל שיערך כעבור עשור", מתוך, דורי גולד,לקראת כ"ט בנובמבר: נזכרו בתוכנית החלוקה, ישראל היום, 25.11.2011
- ^ עצרת או"מ אישרה ב-38 נגד 14 את ההצעה האוסטרלית לבינאום ירושלים, דבר, 11 בדצמבר 1949
- ^ "איננו יכולים עוד לראות בהחלטת האו"ם מ-29 בנובמבר כל כוח מוסרי. לאחר שהאו"ם לא מימש את החלטתו שלו, אנו רואים את ההחלטה מ-29 בנובמבר בקשר לירושלים כבטלה ומבוטלת", מתוך נאומו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון בדיון בכנסת ב- 3.12.1949
- ^ בהמשך לסעיף 1 לפקודת שטח השיפוט והסמכויות תש"ח-1948 - חקיקה שלמועצת המדינה הזמנית, שקבעה: "כל חוק החל על מדינת ישראל ייראה כחל על כל השטח הכולל גם את מדינת ישראל כולה וגם כל חלק מארץ-ישראל אשר שר הביטחון הגדיר אותו בצו כמוחזק על ידי צבא-הגנה לישראל", מתוך, עיתון רשמי, תש"ח, תוספת א', ע"מ 61
- ^ Lapidoth, Ruth (1994). The Jerusalem Question and Its Resolution. Martinus Nijhoff. ISBN 0-7923-2893-0.
- ^ "התיירות לישראל 2009 - דו"ח סטטיסטי" מטעם משרד התיירות.
- ^ World's Best Awards 2010 - Africa and the Middle East. אוחזר ב־2010-07-11.
- ^ Jerusalem ranked among the best cities in the world. אוחזר ב־2010-10-10.
- ^ Jerusalem Filmed in Imax 3D
- ^ מלונאות ותיירות אתר העירייה
- ^ דן גבעון, פיתוח תיירותי בירושלים כעיר פוסט תעשייתית, גור עופר (עורך), חזון לירושלים - תוכנית לשיקום ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל
- ^ ב-2012 דורגה לפי דירוג שנחאי במקום ה-53 בעולם: דירוג שנגחאי 2012
- ^ נתנאל כ"ץ, [3]"העיר י-ם צריכה את הנוער שלה פעיל, ערוץ 7, 5.11.2012
- ^ כרטיס נוער ירושלמי באתר העירייה, [4]
- ^ תוצאות הליגה באתר soccerway.com
- ^ אתר איגוד הרוגבי הישראלי
- ^ מועדון ריצה הסוללים ירושלים
- ^ מועדון ארוחת הבוקר
- ^ חצי מרתון: טסמה מוגס וריקי סלם זכו באליפות ישראל
- ^ ערים שותפות, אתר עיריית ניו יורק
- ^ ללא הסכם רשמי, באתר הפורטל של פראג
- ^ באתר של מחוז קיוטו
- ^ [5]
- ^ ההסכם נחתם על ידי הרשות הפלסטינית והעיר נקראת "אל-קודס" [6]
- ^ מאורכב מאתר עיריית מרסיי
_-_Gerusalemme.jpg)
.jpg)
