|
זה היה לפני מאה שנה: צעיר יהודי, לייבל וולצ'ר שמו, צפה בטיסתם של האחים רייט והחליט: אני רוצה להיות טייס. הוא נדחה פעם אחר פעם אולם לבסוף ניאותו האחים ללמד אותו לטוס בבית הספר שלהם בדייטון, אוהיו. לייבל וולצ'ר אשר שינה את שמו לארתור וולש, היה בכך לטייס היהודי הראשון בעולם, ויותר מכך: הוא היה גם טייס הניסוי אצל האחים רייט, אהבה ומקצוע עליהם שילם בחייו.
ארתור וולש
טייס הניסוי היהודי הראשון בעולם
טייסים יהודים היו בין חלוצי התעופה בעולם- הם למדו לטוס והיו מראשוני המעופפים באירופה, ארה”ב ואף באוסטרליה הרחוקה. חובבי תעופה יהודים מצאו בתחום החדש שהלך וכבש את העולם, כר נרחב ליכולות שלהם ולכושר הטיסה הטבעי שרכשו בתוך זמן קצר. הם נמשכו בעבותות של תשוקה לטיסה אל שדות התעופה של גרמניה, ארה”ב וצרפת, למדו לטוס והוכיחו את יכולתם ואומץ לבם. לא אחת הם גם שלמו על כך בחייהם.
מימין: ארתור וולש
היה זה ה-11 ביוני 1912, כאשר יצא הטייס ארתור וולש, ועמו קצין הצבא לוטננט לייטון .וו. האזלהרסט, קצין צעיר של צבא ארה”ב, לניסוי שנועד להדגים את ביצועיו של מטוס רייט דגם CM-1 פלייר - מטוס שתוכנן על ידי האחים רייט במיוחד עבור צבא ארה”ב.
האחים רייט, מחוסר מנוע בעל הספק מתאים תכננו את מטוסם לטיסה איטית, אולם הצבא דרש כי המטוס יטוס במהירות של 45 מייל לשעה לפחות. כדי להשיג זאת ערכו האחים רייט שינויים בתכנון המטוס החדש שהוצע לצבא. הם הגדילו את המנוע לשישה צלינדרים (במקום הארבעה במטוסים הקודמים שלהם). כמו כן הפחיתו כשלושים ס”מ ממוטת הכנף, והגדילו את שטח מיצב הכיוון. הם אף בנו חלקים שונים מאלומיניום כדי שיעמוד בעומס הגדול יותר. ארתור, טייס הניסוי היהודי שהוסמך על ידי אורוויל רייט עצמו, נענה לאתגר והוכיח בטיסות קודמות, כי המטוס יכול לטוס במהירות של 50.8 מייל לשעה ולשאת את המטען הנדרש, כולל הנוסע.
מימין: מטוס הפלייר לפני הטיסה האחרונה של ארתור
הניסוי שנערך בשדה התעופה של צבא ארה”ב, היה הניסוי האחרון ברשימת הדרישות של צבא ארה”ב לפני שחתם על החוזה עם האחים רייט. הצבא הודיע כי יהיה מוכן לרכוש את המטוס לאחר שיוכיח סדרה של יכולות הקשורות למהירותו, משך הטיסה שלו, יכולתו לשאת נוסע ומטען ועוד.
חובב תעופה מגיל צעיר
ארתור וולש נולד בשנת 1881 ברוסיה, כלייבל וולצ’ר. בהיותו בן תשע שנים, הוא הגיע עם משפחתו לארה”ב, והתגורר בפילדלפיה. לייבל עם חמשת אחיו ואחיותיו, למד בבית ספר כללי ויהודי. בהיותו בן 13 מת עליו אביו, ואמו התחתנה בשנית מספר שנים לאחר מכן. המשפחה עברה בעקבות האב החורג לוושינגטון הבירה. לייבל אהב את אורח החיים שהציעה לו המולדת החדשה, וכמו רבים מבין המהגרים היהודיים ביקש להוכיח את אהבתו ונאמנותו לארה”ב. לאחר שסיים את לימודיו התגייס לייבל לצי האמריקני. הוא הבין כי שמו היהודי אינו מאפשר לו קידום, בגלל האוירה האנטישמית ששררה בכל זרועות הצבא האמריקני. בשל כך החליט לשנות את שמו לארתור ל. וולש, ובפי חבריו הוא כונה אל וולש.
השרות בצי הועיל מאד לארתור הצעיר. הוא השתלב היטב בחיים התובעניים על ספינות המלחמה של הצי, גדל והתבגר. בשנת 1905 הוא השתחרר מן הצי ויצא לחיים האזרחיים. הוא הכיר את אשתו לעתיד, אנה הרמל, עמה התחתן בבית הכנסת של קהילת “עדת ישראל” שנתיים לאחר מכן. עתידו נראה בטוח: משפחתה של אנה היתה מן הידועות והעשירות בקהילה היהודית בוושינגטון, והוא התכונן להשתלב בעסקי המשפחה.
משמאל: ארתור עם אורוויל רייט במהלך קורס ההדרכה בדייטון
אולם אז חל המפנה הגדול בחייו של ארתור. באחת מנסיעותיו לצפון קרוליינה הוא צפה במטוסם של האחים רייט כאשר הדגימו אותו בפני קציני צבא ארה”ב. הוא התלהב מאד והחל להתענין בתעופה ולקרוא ספרים ומאמרים שהופיעו בתחום זה. הוא נסע לפורט מאייר בוירג’יניה, שם הציגו האחים רייט את מטוסם בפני צבא ארה”ב. בעקבות כך הוא שלח מכתב לאחים רייט בו ביקש להצטרף לפעילות הטיסה שלהם. הוא נדחה בשל “חוסר נסיון מספיק” אולם לא ויתר. הוא נסע לדייטון, אוהיו, שם נפגש עם האחים בבית המלאכה שלהם. הם התרשמו מנחישותו של ארתור ללמוד לטוס, והחליטו לקבל אותו לקורס הטיסה הראשון שנערך בבית הספר לטיסה של האחים רייט שנפתח אותה עת.
אורוויל מדריך את ארתור
בהדרכתו של אורוויל רייט, החל ארתור ללמוד את סודות הטיסה, והשתלט במהירות על מבוכי השליטה במטוס. הוא הוכיח עצמו כטייס טבעי ומוכשר. האחים כה התלהבו מיכולתו עד כי החליטו להעסיק אותו כטייס להטוטים והדגמות לקראת תוכנית הפעילות הצפויה שלהם ברחבי ארה”ב. בשנת 1910 הוא כבר היה מדריך בבית הספר לטיסה של האחים. לא חלפו אלא שבועות מעטים וארתור וולש קנה לו מקום של כבוד בין הטייסים בארה”ב והופעותיו, כמו התצוגות הרבות שבהן הופיע, שלהבו את ההמון הרב שבא לצפות בהן, והן הפכו לאטרקציה. בשנים 1911 ו-1912 הוא הופיע עשרות פעמים בפני הציבור, הצבא ואנשי מדע. לימים הוא שבר שיאי מהירות ומרחק בזה אחר זה, ושמו התפרסם בעולם התעופה בארה”ב. אחד החניכים אותם הדריך ארתור היה הנרי ‘האפ’ ארנולד, לימים גנרל ומפקד חיל האויר של צבא ארה”ב במלחמת העולם השניה. “הוא לימד אותי כל אשר ידע” כתב על וולש בספרו האוטוביוגרפי “משימה גלובלית”. “הוא לימד אותי כל מה שהיה לו ללמד. הוא ידע הרבה יותר”. שנים לאחר מכן הוא כתב לאחותו של ארתור, קלרה: “החלוצים בתחום התעופה היו אלה אשר נטלו את כל הסיכונים וקיבלו מעט מאד בתמורה להעזה שלהם. אל היה אחד מאותם חלוצים. הערצתי אותו מאד על העבודה שהוא עשה, הצורה בה עשה זאת, ועל אופיו האישי”.
וולש התגורר באותה תקופה בוושינגטון, ומזה שלוש שנים היה טייס הניסוי הבכיר של האחים רייט. הוא היה אחראי על בחינת מטוסים חדשים שיצאו מבית המלאכה של האחים, וכן לעריכת טיסות הדגמה בפני הצבא וגורמים אחרים, בהם מדענים שבאו לחזות בפלא החדש. כאשר האחים הפסיקו לבצע טיסות הדגמה, היה זה אף טבעי כי ארתור וולש נבחר לבצע טיסות אלה ולהדריך טייסים חדשים. ארתור היה נשוי ולו בת אחת בת שלוש.
מימין: שרידי מטוס הפלייר
לאחר התאונה
בימים האחרונים מחקו אנשי הצבא שעקבו אחר הניסויים סעיף אחר סעיף ברשימת הדרישות של הצבא. באותו בוקר, הגיעו שבעה קצינים של הצבא כדי להיות נוכחים בשלבים האחרונים של הניסויים הקריטיים. עתה הגיע הזמן לטיסה האחרונה. ה”פלייר” הדו-כנפי הוצא מן המוסך בו חנה לעבר רחבת ההמראות. המטוס נבדק, הוטען במטען במשקל הנדרש, והוא הוכן לטיסה.
בשעה 6 לפנות ערב, עלה ארתור למושב הימני של המטוס, ולידו התישב קצין הצבא הצעיר האזלברסט. בטיסה זו עמד ארתור וולש, טייס הניסוי של האחים רייט, להוכיח את יכולת המטוס לנסוק לגובה של 2000 רגל כשהוא נושא מטען של 200 ק”ג ולשהות באויר עשר דקות.
וולש היה בטוח ביכולת המטוס לעמוד במטלה, שהרי ניסוי דומה בוצע זמן מה לפני כן בקולג’ פארק שבדייטון, אוהיו, מקום מפעלם של האחים רייט. “אני עומד לבצע את הנסיקה הזו הערב, או לדעת את הסיבה מדוע הדבר אינו אפשרי. עייפתי מן הניסויים” אמר ארתור לפני הטיסה.
משמאל: שברי המטוס
ניתן להבחין בזנב ובכנפיים המרוסקות
“אני מוכן” אמר ארתור והביט בקצין הצעיר שישב לידו. ארתור הפעיל את מצת המנוע, ושני המדחפים החלו להסתובב באיטיות חרישית. וולש דחף את מנוף הדלק, והמטוס יצא כשהוא מקרטע על גלגליו ומגלשיו על הקרקע והמריא לאויר. ה”פלייר” חלף לכל אורך השדה, ונסק לגובה של 200 רגל, לפני שפנה בפניה מתואמת בפני חבורת הקצינים. המטוס התיישר בגובה 75 רגל להתחלת טיסת ההדגמה, ולפתע צלל בצורה חריפה. וולש יישר אותו בחטף, משך את ידית הגה הגובה, והחל בנסיקה חדה מעלה. לפתע פרצה זעקת שבר מפי הנוכחים: המטוס הזדקר במהירות, כנפיו קרסו לפתע כלפי מעלה, וחרטומו פנה מטה ונחבט על הקרקע. המטוס התפרק אולם שבריו נותרו מרוכזים במקום אחד כשלוש מאות מטרים משם. כל הנאספים מיהרו לעבר המטוס שנתקע באדמה. כאשר הגיעו לשם היו שני יושביו מוטלים על הקרקע. וולש נקבר בין השברים, פצוע וזב דם. גופו של האזלהרסט היה מוטל מספר מטרים הרחק מן המטוס, ראשו חבול קשות. השניים הועברו לבית חולים ‘וולטר ריד’ אולם לרופאים לא נותר אלא לקבוע את מותם. חמש דקות לאחר מכן הורדו דגלי ארה”ב במחנה הצבא לחצי התורן.
לוטננט לייטון האזלברסט בן ה-26, היה הקצין השלישי של הצבא שנהרג בתאונת מטוס, לאחר לוטננט סלפרידג’, ולוטננט ג.אי. קלי.
מותו של ארתור וולש היה מכה קשה לאורוויל רייט, שכיבד את זכרו ואף הגיע ללוייה. היה זה שבועיים בלבד לאחר מותו של אחיו האהוב ווילבור, ממחלת הטיפוס. המשפחה קיבלה את מותו של ארתור בצער רב. לימים התלוננה אשתו כי “משרד המלחמה לחץ בצורה חריפה מאד לבצע ניסויים אשר היו אמורים בוודאות להכשל. לא רק שוולש נשא מטען כבד מדי, אלא גם נוסע, וציפו ממנו כי ינסוק מהר וגבוה מדי בהתחשב במטען שנשא. הם ציפו ליותר מדי”.
ארתור וולש היה חבר נאמן בקהילת “עדת ישראל” בוושינגטון הבירה, ואנשי הקהילה הגיעו בהמוניהם כדי לחלוק את הכבוד האחרון לטייס היהודי הנערץ.
ארתור וולש, הוא לייבל וולצ’ר, הטייס היהודי הראשון, אשר היה גם טייס הניסוי היהודי הראשון, נהרג באורח טראגי. הוא נקבר בבית העלמין בדרום מזרח וושינגטון ליד בית הכנסת שברחוב אלבמה.
|
