בניית אתרים בחינם
Untitled-1
Angel Robot - Tenshi Roboto
שרי: עלילה, כתיבה.
מאי: עיצוב, עריכה.
Untitled-2
מנהלי הצ'אט:
שריצ'אן - שריNYAהנהלה
מאיצ'אן- מאי♦הנהלה


הלינק שלנו :


 
 
פרק 2

אנג'ל רובוט || Angel Robot
כתיבה:שרי
עריכה:מאי
מישנה עריכה:מירי

"סינקו, אתה התקבלת לג'ובוננה מורי, לא?" שאלה נערה בעלת שער חום בהיר וארוך, ועיניים ירוקות ובוהקות.
הם הלכו יחדיו לכיוון בית ספר מסוים. הנערה הלכה על המדרכה, וסינקו הלך על קצה המדרכה וניסה לאזן את עצמו מפעם לפעם
בכדי שלא יפול.
"כן," ענה לה סינקו. "גם את היית רוצה ללמוד שם, לאחר כיתה ט'?" 
"כן.. אבל איני יודעת, אני לא חושבת שאני מספיק טובה, אני לא קיבלתי מלגה כמוך.. ואני יכולה לשכוח מכך לחלוטין מפני
שההורים שלי לא מתכוונים לממן לי את הלימודים שם," אמרה הנערה הקרויה בקי, "זה יקר מידי,"
"כן, את צודקת.. הייתי מאוד מופתע שבחרו דווקא בי מכל החטיבה," אמר סינקו, והגיע לסוף קצה המדרכה, קפץ ממנה והמשיך
ללכת בדרך הרגילה. 
"היו שמועות שתיווצר ממלכה חדשה!" אמרה בהתלהבות בקי, "סינקו, סינקו, אולי זה יהיה אתה?" 
הוא חשב מעט, ולאחר מכן אמר "לא נראה לי. אלו רק שמועות, וגם אם זה היה אמיתי, לדעתי הם היו בוחרים בתלמיד
יותר בוגר שאולי יש לו קצת יותר ניסיון וידע בבית הספר, ולא לאיזה חדש ומתחיל לנהל ממלכה כה חדשה.."



סינקו ניסה לפתוח את עיניו, אך הן היו "דבוקות" אחת אל השניה  כה חזק, עד שכמעט שלא הצליח לפתוח אותן.
הוא הרגיש מטלית בד קרירה ולחה על מצחו, וחשב מחשבות. האם כל מה שקרה לו היה חלום? או שמה הזיה?
העולם הפך למטושטש  הזוי ולא מובן, כאשר דרך בדשא האוניברסיטה. 
סינקו נזכר במנהל שכיוון אל ראשו אקדח, ובמבטים של התלמידים כשהכריזו שסינקו הוא המלך החדש של הממלכה הלבנה,
ואת הנערה בעלת השער האדום והשיריון, וגם את רובוט, כשרק פגש אותה.
'רובוט!'
סינקו נזכר ברובוט ונבהל. מה איתה? האם היא בסדר? היא עדיין בארון?
הוא הניח את ידו על המטלית בכדי לבדוק האם היא עדיין לחה, אך במקום זאת נגע בידו של מישהו שבו בזמן הניח את ידו
על המטלית. נשמעה צרחת בהלה קצרה, הקול היה נשמע כקולה של אישה.
"ס-סוף סוף אתה ער, נמאס לי כבר להחליף מטליות בד במשך שעות," 
הוא פקח את עיניו באיטיות, לידו הייתה נערה בלונדינית שהתכופפה לידו. ראייתו הייתה עדיין מעט מטושטשת, ולכן
לא הצליח לראות אותה בבירור.
"הא?.. מה.. קרה.." שאל סינקו באיטיות ובקהות חושים.
"איני יודעת כל כך, אך המנהל פשוט אמר לי לטפל בך, עד שתתעורר. אני חושבת שהתעלפת או משהו," 
"אם את לא כל כך מרוצה, מדוע טיפלת בי?" שאל סינקו.
"כמו שאמרתי, המנהל אמר לי. עשיתי זאת רק מפני שחששתי שהמנהל יעיף אותי מהאוניברסיטה, ואיני רוצה בכך," 
"איך קוראים לך?"
"השם שלי? א-אה.. קוראים לי סנה, סנה קאשיווזאקי," ענתה סנה ושילבה את ידיה.
עיניו היו עדיין מטושטשות מעט, ולאחר כמה רגעים ראייתו התייצבה.
עכשיו הוא ראה אותה בבירור הרבה יותר מקודם; נערה בלונדינית יפה בעלת שער ארוך וחלק, עם סיכת פרפר תכול בצד שערה.
היא הייתה מעט עצבנית.
הוא התרומם ושיפשף את עיניו.
"אה, כן, שכחת את הפונקארד (PhoneCard)  שלך," היא אמרה.
הוא הביט על השידה החומה, שם הונח מכשיר מבריק בעל מסגרת מתכת לבנה, ובחלקו האחורי מתכת דקה לבנה גם כן.
הוא הוצב על השידה מחובר במטען שחובר לשקע הקרוב, המכישר היה בגודל בערך של חמישה סנטימטרים.
הוא מתח את ידו אל המכשיר ואחז בו.
"שמעתי עליהם, הוא גם חפץ שהאוניברסיטה יצרה, אך אני לא חושב שאצטרך אותו כל כך, יש לי טלפון משלי," 
סינקו התכופף אל מתחת למיטה, וגרר את התיק שלו. הוא שלף ממנו טלפון שחור בעל מסך עם כפתור אחד.
"כמובן שאתה תצטרך את זה! זה חובה! יש לך אפשרות להכניס את כל הנתונים אל הפונקארד, ככה שכל
התמונות ומספר הטלפון שלך יהיו שם. 
בנוסף, כל הנקודות שצברת במלחמות מצטברים ונאספים בתוך המכשיר הזה, וכך תוכל לדעת כמה נקודות נשארו לך
גם בלי להכנס למשחק." דיקלמה סנה.
סינקו אחז במכשיר שסנה כינתה אותו ה"פונקארד".
"נראה שאתה מאוד חכמה בתחומי המשחק," אמר סינקו והפך את הפונקארד מכל הצדדים, בניסיון למצוא את התקע של הפונקארד.
"המפף, אני מאוד חכמה בזה! אני הגעתי לאוניברסיטה מוקדם יותר רק בגלל המשחק הזה, אני כבר רמה 15," היא אמרה.
סינקו התפעל. "זו רמה מאוד גבוהה.. רוצה אולי שבעוד שבוע נלחם בדו-קרב?" 
"כבר?" תהתה, "לא נראה לי שתצליח להגיע תוך שבוע לרמה כה גבוהה, אך אם אתה מתעקש, אני אשמח לנצח אותך," היא אמרה 
בגאווה.
היא תפסה בפונקארד שלו, ולחצה על כפתור שחור וקטן, למעלה בצד ימין.
הפונקארד הגדיל את עצמו לגודל של כעשרים סנטימטרים אורך ועשרה סנטימטרים גובה. בין המסגרות הופיעה הולוגרמה ברורה.
סנה הושיטה את הפונקארד בחזרה אל סינקו. הוא לקח אותה, והסתכל על המתרחש.
לפתע, בהולוגרמה הופיע כתב.
שלום, משתמש חדש!
אנא רשום את שמך ,שם משפחתך, ואת תעודת הזהות שלך.

מתחת לכתב, הופיעו במהירות שני טבלאות קטנות שצבעם כחול  וקצוותיהם היו מעוגלות. 
בצד ימין היה כתוב:

שם ושם משפחה:
תעודת זהות :
  
"אה.. בואו נראה.." סינקו הקליד את שמו ואת שם משפחתו על ההולוגרמה, ולאחר מכן גם את תעודת הזהות שלו. 
הוא לחץ "אישור", ועל ההולוגרמה הופיע סימן של שלושה עיגולים, והיה כתוב: 

טוען... אנא המתן.
 
לאחר מספר רגעים, המסך נכבה, ולאחר מכן הופיע מחדש. הוא הביט בכתב:

ברוך שובך,  סינקו איזומי .

האם ברצונך להעביר נתונים ממכשיר הקשר שלך אל הפונקארד?

כן      |    לא

סינקו לחץ בעזרת אצבעו על "כן", והמתין. שניות אחדות לאחר מכן, הופיע
חוט ארוך דמוי כבל מעל הפונקארד. סינקו חיבר בעזרתו את הטלפון הישן שלו אל הפונקארד. 

הורדה, המתן בבקשה.
 

הוא המתין את הזמן הדרוש, ולאחר מכן הופיע כתב בשנית:

ההורדה הושלמה.


הקובץ נסגר, והופיע בפניו קובץ חדש.

אנא בחר את  המנחה שלך.

בתוך הטבלאות ראה סינקו ציורים קטנים של "צ'יבים" של בנים וכן של בנות. סינקו דפדף מעט, ולבסוף בחר בדמות צ'יבי זכר בעלת שער 
שחור ארוך מעט ותלבושת אדומה-שחורה עם פסים זהובים.
החלון נסגר, ובפניו הופיע אותה דמות שבחר. 

"שלום לך, אדון איזומי סינקו. כעט יש לך הודעה אחת" אמר אותו צ'יבי, "כמות נקודות הצבתה במשחק פארלל וורלד היא: אפס,"


"עכשיו אני מבין במה זה שימושי, " אמר בהבנה סינקו.
סנה הוציאה את הפונקארד שלה, הוא היה לבן גם כן, ומאחוריו הודבקה מדבקה של פרפר כחול.
לפתע, נפתח מאחורי הפונקארד של סנה חריץ שנראה כמו מצלמה. הוא הוציא לייזר אדום שסקר וסרק את סינקו.
"מ-מה את עושה?" שאל מבוהל מעט, ובחוסר הבנה.
"אה.. אני סורקת אותך. אם אקבל הודעה ממך, אני אוכל לעשות שידור קול, או במילים יותר פשוטות עבורך,
בכל פעם שתשלח לי הודעה, אני אוכל ללחוץ על 'השמע', וגרסאת-צ'יבי שלך תקריא לי את הודעתך."  היא אמרה והסבירה.
"המ.. חפץ מעניין הם יצרו." אמר סינקו וחייך.
סינקו לחץ על מספר מקשים, ובפניו הופיעה האפשרות "שידור קול", הוא לחץ עליה ולאחר מכן הופיע
אותו חריץ בפונקארד של סינקו, והוא סרק את סנה.
"אתה רואה את האפשרות 'חיבור טלפוני'?" שאלה סנה, סינקו הניע ראשו בחיוב.
"תלחץ עליו, ולאחר מכן תחבר את הפונקארד שלך לשלי." היא אמרה.
סינקו לחץ על 'חיבור טלפוני' ואז הופיע כבל ארוך מחלקו העליון של הפלאפון וכן גם אצל סנה, והוא חיבר את הכבלים.
בשני הפונקארדים אמרו הצ'יבים:
 
'אדון, אנא המתן עד לסוף הורדת מספר הטלפוני.'
'גברתי, אנא המתיני עד לסוף הורדת מספר הטלפוני.' 
אמרו  בו זמנית וקדו קידה.  
 
 
ההורדה הסתיימה, לאחר רגעים אחדים. הם ניתקו את הקשר בין שני הפונקארדים.
סינקו נכנס אל אנשי הקשר שלו, שמה הופיעו מספר מספרי טלפונים שונים.
הוא זיהה בעיקר את של סנה כי לידה הופיעה צ'יבי בדמותה.
סנה נכנסה ל'תזכורות שלי' וכתבה לעצמה תזכורת לעוד שבוע, שהיא אמורה להלחם עם סינקו.
סינקו ראה זאת ועשה כמוהה.
"אגב, איך בכלל נכנסת לחדר?"  תהה סינקו.
"מ-מה? ה-המנהל הביא לי כרטיס מיוחד לחדר שלך!" אמרה במהירות, "טוב, אמ, נדמה לי שגמרתי
להדריך אותך, אז להתראות, יש לי דברים חשובים קצת יותר לעשות. " סנה הניפה את 
שערה ולאחר מכן עזבה את החדר. 

••••••

רובוט טיילה והתהלכה בתוך הספרייה של האוניברסיטה.
הספרייה הייתה גדולה מאוד ורחבת ידים; מלאה בהמוני דיסקים ולוחיות מחשב.
גודלה היה כגודל פי 3 מספריה עירונית רגילה. היא הייתה בעלת שלוש קומות גדולות מאוד, ובכל קומה נמצאו מחשבים
רבים, כיסאות ושולחנות עשויים מעץ בצבע תואם.
תלמידים רבים היו בספרייה. הם קראו סיפורים דרך הפונקארד שלהם, ודיברו זה עם זה.
רובוט עלתה בדילוגים לקומה האחרונה, בה לא היו תלמידים רבים.
היא עברה לחלק בו לא נראו המון אנשים, ושם ראתה שישבה שם רק נערה בלונדינית בעלת שער בלונדיני קצר מאוד שהגיעה לה
עד לכתפיים, עיניה היו ירוקות בהירות ויפות, והיא לבשה את בגדי הממלכה הכחולה:
חולצה לבנה מאווררת יחסית, ומעליה שמלה כחולה כמעט עד לברכיים ועניבה כחולה, והוסיפה לשערה קשת אדומה
עם פאפיון קטן ואדום בצידה השמאלי.
על השולחן, כך הבחינה רובוט, נראו המון דיסקים ושבבים ממתכת. אותה הנערה הביטה בפונקארד שלה בהבעה
מעט לחוצה.
"שלום, מה את עושה?" שאלה רובוט את הנערה הצעירה.
הנערה הפנתה אליה את ראשה, והשיבה "אה? אני עושה עבודה." אמרה בפרצוף תמהה.
"ממ.." רובוט התקרבה קצת יותר, והרכינה את ראשה והצמידה אותו אל מול השולחן, כך שרק את עיניה ואת אפה יכלו לראות.
"איך קוראים לך?" שאלה רובוט בסקרנות.
"שיאמי מוריאמה," השיבה לה הנערה, "ולך?" חייכה.
"אני, רובוט!" אמרה רובוט בהחלטיות, ופניה רציניות.
"באמת? זה ממש מגניב!" אמרה בהתלהבות שיאמי.
רובוט התבוננה זמן מה על מעשיה של שיאמי, ואמרה 
"משעמם לי.." בפרצוף עצוב והנידה את ראשה לצד.
"א-אמ.. טוב, נוכל ללכת לקנות יחד משהו לשתות, באותו זמן אוכל לבדוק בדוכן העיתונים האם הביאו את הספר שרציתי לקנות,"
רובוט הנהנה לאישור והן יצאו מהספריה.
"אגב, באיזו ממלכה את? אני שמה לב שאין לך תלבושת." שאלה שיאמי והתעניינה.
"ממלכה?" תהתה רובוט, "אני עם סינקו," אמרה וחייכה.
" זאת אומרת שאת בממלכה הלבנה, מעניין ששיבצו אותך שם," 
הן עברו במורד המדרגות לעבר הלובי. על המדרגות נפרש שטיח ארוך בצבע ירוק כהה.
הלובי היה ענקי ורחב ידיים, ובמרכזו מזרקה גדולה מלאה במים זורמים.
השערים היו שערים אלקטרונים העשויים מזכוכית שנעו אל תוך הקיר כשאדם נכנס או יצא. מול השערים
ניצב קיר ריק ועליו נראו המון הולוגרמות שונות של כל מיני פרסומות והודעות חשובות. היו שני הודעות גדולות ביותר
שתפסו חלק ניכר בקיר, שם התאספו המוני תלמידים.
פרסומת אחת הייתה של דמות בעלת תלבושת של מלכת ים בעלת שער חום ועייניה עצומות בחיוך, ולידה היה כתוב בכתב
יפה גדול וכחול:
 
הסמל החדש של הממלכה הכחולה-
 צ'יפס לונה!

ההודעה שניה הייתה בגדול ובלבן ובגופן שחור, אך ללא תמונה:

המלך החדש של הממלכה הלבנה -
איזומי סינקו !


"סינקו!" זעקה רובוט, "הוא מפורסם!" התפעלה.
שיאמי ציחקקה מעט, "כן," אמרה.
הן המשיכו החוצה, שם תלמידים רבים עמדו, ולידם נראו מכונות שתיה ומכונות אוכל.
 שיאמי קנתה לשניהן משקה, והן המשיכו ללכת ב"רחוב" המכונות, שמה כבר הופיעו עוד מגוון סוגים של מכונות ממתקים.
לבסוף, הן הגיעו לאזור שבהן הוצבו מכונות בעלי שבבים מיוחדים, היא נעצרה מול מכונה שלידה היו כמה תורים ורק חצי מהמכונה
הייתה מלאה.  על כל קדמת שורה היה כתוב מספרים שונים עד למספר שמונה, והיו מספר שורות שעליהם  התנוססו אותו מספר.
היא החליקה מספר מטבעות אל המכונה, וכתבה בלחצנים "B3".
השבב נפל, והיא דחפה את הדלת הזזה ולקחה את השבב. 
"תודה שבאת איתי," אמרה שיאמי בתודה.
רובוט התרכזה במיץ שלה, אך ששיאמי אמרה את זה היא הפנתה אליה את מבטה, "בבקשה" השיבה בחיוך.
הן הלכו בחזרה אל הסיפריה. "אה, שיאמי, מה זה הדבר הזה?" שאלה, "החפץ שלקחת מן המכונה" 
שיאמי הוציאה מכיסה את השבב ואמרה , "זה שבב שאותו אני מכניסה אל הפונקארד ובעזרתו אני רואה את כל הסיפור." 
היא לחצה במרכז השבב, הוא נפתח למסגרת דקה מברזל ובמרכזה הופיעה הולוגרמה, כמו כריכה. 
בהולוגרמה היה ניתן לראות תמונה של נערה חמודה מצמידה מחברת ירוקה אל גופה,
ומאחוריה נער, ובאותיות גדולות נכתב "מחברת הציורים של סאקורה", וליד השם את המספר 8.
היא סובבה את המכשיר, מאחורה נכתבה עלילת הסיפור בקצרה.
"חפץ מעניין," אמרה רובוט והעבירה בהולוגרמה את האצבע שלה.
בזמן שעלו במדרגות, עברה לידן מורה ועצרה אותן. היא התבוננה ברובוט.
"את רובוט. האם אני טועה?" שאלה המורה.
"כן," השיבה בפשטות רובוט.
"אם כך, את צריכה לבוא איתי."
 
55442
פתיחת האתר-2012|12|7