|
פרק 2
אנג'ל רובוט חלק ב' || 2 Angel Robot Part
סינקו הביט וסקר מעט את הפונקארד, ושמע קול צפצוף קטן. הוא המשיך לבהות בו, אך שנזכר שהרעש ההוא מסמן שקיבל הודעה. הוא במהירות לחץ על הפונקארד ופתח את ההודעה. ההודעה נשלחה מאת חברתו של סינקו, רבקה (Rebeссa)
אוהיו, סינקו-קון!
לפי כמה שידוע לי, הגעת אתמול לפנימיה.
יש לי כמה שאלות, איך בפנימיה? באיזו ממלכה אתה?
מקווה שתענה במהרה,
בקי.
בנוסף להודעה, הבחין סינקו שהיה מצורף בנוסף להודעה קובץ. סינקו לחץ עליו ופתח אותו.
הוא ראה שם תמונה של רבקה יושבת על ספסל עם תלבושת תיכון בצבע אדום-שחור ולבן, ועניבה שחורה. היא ישבה על ספסל.
שערה היה חום בהיר וזהר בשמש החמימה שבתמונה, ועיניה היו ירוקות בהירות.
הוא חייך וכתב לה מכתב בחזרה.
קוניצ'יוואה בקי-צ'אן.
הגעתי אתמול לפנימיה, היא מאוד גדולה. אכן נפתחה ממלכה חדשה, הממלכה הלבנה, ששם שובצתי.
בחרו אותי בתור המלך הלבן ^^"
נתראה מאוחר יותר.
סינקו
הוא לחץ על כפתור קטן ירוק שעליו היה כתוב "שלח" וניצב לצד שמאל לכפתור הגדול יותר שסנה לחצה עליו. המכשיר התכווץ לגודלו המקורי והמזערי.
◘◘◘
סינקו יצא מן חדרו, ולאחר הליכה של מטרים ספורים קבוצת אנשים התנפלה עליו. הם רצו שהוא יברח אנשים לקבוצה שלו, כידוע, הקבוצה שלה מלך היא תמיד הכי חזקה.
סינקו הצליח בריצה מהירה לברוח אל הספריה, ושם הצליח לחמוק אל הקומה האחרונה; הקומה השלישית.
הוא ראה שמה את רימה ושם את ידו על ראשה. היא הסתובבה בכדי לנזוף בו, אך באותו רגע סינקו שמע קבוצת אנשים
שמדברים ועולים במדרגות. הוא תפס בפיה כדי להשתיק אותה, וגרר אותם אל ארון הקיר שניצב בקרבת מקום.
רימה כעסה עוד יותר; היא התחילה להתפתל ולנסות לצעוק, אך ידו של סינקו חסמה את האפשרות הזאת ואת קולותיה.
היה חשוך וחנוק, לאחר כמה זמן היא הפסיקה להתפתל, והנערות הפטפטניות עברו ליד הארון.
'' היי, ראית אולי את המלך הלבן?" שאלה אחת מהן.
"הוא ירד במדרגות הצדדיות," ענה קול נשי שסינקו זיהה. נשמעו צעדים מתרחקים.
דלת הארון נפתחה על ידי אותה אישה צעירה בעלת שער אדמוני ושיריון כסוף שפגש בקפיטריה. היא אחזה בצווארון חולצתו
והוציאה אותו ואת רימה.
סינקו עזב את רימה והבחין שעיניה עצומות.
"אני חושבת שהיא התעלפה," אמרה אותה אישה, "קח את ילדת הפלא אל האחות,"
סינקו הרים אותה על גבו, "מצטער שאני עושה לך כאלה בעיות." אמר סינקו לאשה.
"זה בסדר," ענתה במהירות וברצינות, תוך שהם נתקלים ומתחמקים מתלמידים עצבניים.
הם הגיעו לחדר האחות. היו שם מיטות רבות, בעלות מצעים לבנים ועשויות מעץ מסויים בעל גוון ערמוני.
בין כל מיטה למיטה היה ניצב ווילונות לבנים, שחלקם היו מוסטים וחלקם מסתירים את המיטות.
ליד כל מיטה הונחה שידה בעלת שלושה מגירות, העשויה מאותו העץ שעשויה המיטה. על השידה הונחה מראה, ולידה מטען לפונקארד.
האחות לא נראתה בסביבה. הוא הניח את רימה על אחת המיטות הקרובות.
"שמי ארזה סקארלט. נעים להכיר," אמרה האישה הקרויה ארזה, והושיטה את כף ידה.
"איזומי סינקו," אמר אף הוא ושניהם לחצו ידיים. ארזה חיברה את הפונקארד של רימה ביחד עם המטען שהונח על השידה.
המטען היה שחור כולו, עם מסגרת אדומה סביב.
סינקו לחץ על כמה כפתורים בפונקארד שלו והתאים את המכשיר שלו בשל רימה.
"איזומי, אני רוצה להצטרף לקבוצה שלך." אמרה ארזה והביטה ישירות בסינקו.
הוא נזכר מיד בדבריה שאמרה לו קודם,
"אבל," היא המשיכה, "לא אספר לאף אחד, כדי שלא תיהיה בהלם. כשאני אצטרך ממך משהו, אבקש אותו."
"בסדר." ענה מיד, הפונקארד שלו השמיע צפצוף חלוש. הוא הוציא אותו והתחיל לכתוב משהו בתוכו .
"אין צורך לשלוח לה הודעה. אני אשאר איתה כאן בינתיים, עד שהיא תתעורר ותרגיש יותר טוב." אמרה ארזה והתיישבה על מיטתה
של רימה. "אני אודיע לה מראש שאתה רוצה לפגוש אותה."
סינקו נבהל, איך ידעה מה ברצונו לכתוב לה?
"איך ידעת מה רציתי לכתוב לה?" שאל סינקו, על פניו ניכר שהיה קצת מופתע.
"אתה צפוי מידי, איזומי סינקו. אם אתה רוצה להיות מלך טוב וחזק, תצטרך להיות פחות צפוי."
את ההערה הזאת הוא יזכור. הוא חייב, שהרי זאת הערה כה משמעותית.
סינקו הנהן ויצא מהחדר בלי לומר מילה.
♥♥♥
סינקו יצא אל הלובי, ומהלובי אל החצר. המקום שרץ בהמוני עיתונאים וכתבים, זה היה גרוע יותר מהתלמידים העצבניים.
כולם התקבצו סביבו והתחילו לחקור אותו ולסקור אותו. מסתבר שהם כבר ידעו שהוא המלך הלבן.
"מה ההרגשה כרגע, כשאתה נבחרת להיות המלך החדש?" שאל עיתונאי אחד.
"רצית להבחר"? צווחה עיתונאית אחרת.
ראשו של סינקו החל להסתחרר, והוא רצה רק לצאת מן המקום הזה.
באותו רגע, פרצה נערה בעלת שער חום כהה וצמה די ארוכה, היא לבשה משקפי שמש גדולים ושחורים ומעל הז'קט הצהוב שלה
הונחה עניבה שחור ובנוסף היא החזיקה תיק שחור וקטן.
"אדוני המלך הלבן, הזמן עבר! אנחנו צריכים ללכת לפגישה של חמש וחצי." והיא גררה אותו אל הלובי.
העיתונאיים היו מבולבלים מהליכתו הפתאומית של סינקו.
' מה עכשיו? יש לי אפילו מזכירה פרטית?' חשב לעצמו ונגרר אל מאחורי המדרגות.
היא הורידה את המשקפיים ואת העניבה והכניסה אותם אל תוך תיק קטן ושחור שאחזה בידה השמאלית. היא הוציאה מן התיק
משקפי ראייה בצבע וורוד ורק חייכה.
"הכל בסדר, שירו-סאמה," אמרה הנערה, "הברחתי אותך משם"
"למה עשית את זה?" שאל בהפתעה.
"לכיף," אמרה וחייכה, "אה, כן, וגם אני צריכה עזרה."
♣♣♣
הם הלכו במסדרון של מעונות הבנות, סינקו הרגיש מעט לא בנוח במיוחד, למרות שהמראה היה זהה במדויק למעונות הבנים,
פרט לכך שהמון בנות התהלכו שם.
הם הגיעו לחדר מספר שישים ושמונה. מאירו החליקה את הכרטיס שלה והחדר נפתח.
החדר היה נראה בידיוק כמו חדרי הבנים, אך במקום ציור של עץ פרחוני, היה עץ סאקורה מלבלב בפריחתו.
במיטה הקרובה לצד החלון הימני, ישבה נערה עם שער קצר ועיניים חומות. היא שיחקה בPSP שלה. במיטה ממול,
שכבה בשעמום נערה בעלת שער בצבע תכלת ארוך האסוף בקוקיות שסינקו זיהה מיד.
"קורי הימה?!"
היא הפנתה אליו מבט במהירות וקפצה עליו בחיבוק. "סינקו!"
"האמת, שקוראים לה רובוט." אמרה הנערה עם השער הקצר.
מאירו הסתכלה על רובוט ואז על סינקו. "זו החברה (Girlfriend) שלך?"
"מ-מה?! לא היא לא!" אמר במהירות והסמיק.
"לי דווקא נראה שכן.." אמרה וחייכה חיוך זדוני קטן.
"אנחנו רק ידידים." אמר והפנה את ראשו. נראה שלרובוט לא היה אכפת.
"בכל אופן, הנה זה." היא התקרבה למיטה שהייתה מתחת למיטה של הנערה והוציאה משם שתי סלסלאות עמוסות במנגות*.
"אה, כן, קוראים לה קורורי, זוהי אחותי התאומה,"
קורורי הניחה את הPSP שלה בצד, והוציאה מתוך המיטה שתי סלסלאות מלאות בדיסקים של משחקי PSP.
"הנה," אמרה בקרירות והגישה אותם אל סינקו."
"נלך?" אמרה מאירו, ולקחה את סלסלות המנגה שלה.
"נלך," סינקו, מאירו ורובוט יצאו מן החדר.
♦♦♦
הם כבר הגיעו לחדרו של סינקו, שם סידרו את הסלסלות. רובוט קפצה על מיטתו של סינקו והתרווחה בה בינתיים.
"אני רואה שאת אוהבת מנגה," אמר סינקו.
"כמובן," ענתה, "קניתי במיוחד חמישים מנגות כדי שלא יהיה לי משעמם."
"את בנית את הקבוצה שלך כבר?" שאל.
"עוד לא. לא מזמן העבירו אותנו אל הממלכה הלבנה, התרגשתי מאוד, אך פחדתי שלא אצליח לבנות מחדש את הקבוצה,"
אמרה במרמור," אני שמחה שלפחות השאירו אותי אם אחותי" ענתה.
"רוצה להיות בקבוצה שלי?" שאל סינקו, אך באותו הרגע נשמע צפצוף ורעשים. הם הסתובבו והבחינו
ברובוט שאחזה בשבב קטן. "איפה מצאת אותו?" שאלה מאירו.
"הוא היה על השידה," השיבה רובוט בחיוך חמוד.
סינקו התקרב ולקח את השבב מידיה של רובוט, והכניס אותו אל החור הקטן שנמצא בחלקו העליון של הפונקארד,
ולחץ על אותו כפתור בינוני שניצב בחלק העליון בצד ימין.
בו מידית, נפתחה הודעה.
שלום לך, סינקו! עקב היותך המלך הלבן, אנו מעבירים אותך אל חדר אחר.
זהו חדר גדול, מרווח פרטי ונוח; הכרטיס נמצא במגירה שלך.
החזר את הכרטיס הישן אל חדרי המזכירות.
תודה רבה ומקווים שתהנה מן השינוי,
הנהלת האוניברסיטה ג'ובונה מורי
סינקו לא היה מרוצה במיוחד מהשינוי.
"עכשיו גם חדר משלי. במה עוד הם יפנקו את המלכים?" אמר בלגלגנות, "טוב, אני צריך ללכת למזכירות בכדי להחזיר את הכרטיס."
"זה בסדר, אני אעשה את זה." אמרה מאירו. רובוט קמה מן המיטה.
"מאי, את ואחותך תוכלו מאוחר יותר לבוא למבצר הממלכה הלבנה?"
"כן, כמובן," אמרה בחיוך," אתה רוצה שאני וקורו-נה נעזור לך לעצב קצת את המקום?" שאלה, "לפי מה שלמדתי בשנה
הקודמת הממלכות מתחילות מאפס, אז מותר לעצב אותן."
"כמובן, אני אשמח עם תעזרי לי," אמר וחייך.
סינקו אסף בחזרה את הסלסילות והעביר אחת לרובוט ,רובוט לקחה את הסלסלה ואת המזוודה.
הם יצאו מהחדר, ולמרבה ההפתעה הם ראו ממולם את רימה.
היא התרחקה צעד אחד אחורה.
"טוב, אני אעזוב אתכם לבנתיים," אמרה מאירו וברחה.
"רצית לדבר איתי על משהו?" שאלה רימה, עצבנית במקצת.
"כן," אמר, "אני מאוד מצטער על מה שקרה."
"זה בסדר," ענתה.
"טוב.. אז.. תגיעי מחר לחדר של הקבוצה שלי. "אמר והלך.
רימה פתחה את פיה כדי לומר משהו, אך במקום זאת רק הסתובבה והלכה.
♠♠♠
הם הגיעו לסוף המסדרון. שם החדר היה 603.
רובוט חטפה לו את הכרטיס והחליקה אותו בריבוע שאמור לפתוח את הדלת. ההדלת זזה אל תוך הקיר.
זה היה חדר גדול ומעוגל, והוא היה גדול יותר מהרגיל.
על הרצפה נפרש שטיח גדול שהגיע עד לקצוות החדר, היה שם גם ארון שטוח בצד ימין שכיסה רבע מצורת העיגול, הוא היה
עשוי מעץ.
ברבע העיגול בצד שמאל, ממול לארון, הונח שולחן ברזל וזכוכית,
ובסוף החדר הונחה מיטה עגולה לבנה מעץ צבוע, והיו עליה מסודרים מספר כריות נוחות.
עיניה של רובוט נפערו, היא הוקסמה מהמיטה. במהירות הפילה את הסלסלה מידה, וכן את התיק שגררה, ורצה אל המיטה.
"אני רואה שאת אוהבת את המיטה החדשה,"אמר סינקו וחייך חיוך קטן.
לאחר שסידר בארון את החפצים שרובוט הפילה, הם עברו אל החצר הגדולה של האוניברסיטה, שמה נראו ביניינים גדולים וגבוהים.
אחד שהיה סמוך לאוניברסיטה, היה בעל סימן של הממלכה הצהובה. הבניין של הממלכה הכחולה, מוקם בצד הצפוני,
רחוק מעט. הממלכה השחורה הייתה הרחק מכולן, בתחתית הגבעה.
הממלכה האדומה הוצבה בצידה המזרחי של האוניברסיטה. בסמוך לה, נראה בניין אחר שנראה דיי חדש
בהשוואה לאחרים - זה היה כמובן, הבניין של הממלכה הלבנה.
הם ניכנסו אל הממלכה הלבנה. היא הייתה חסרת רוח חיים. הם עברו במסדרון הגדול והרחב, הרצפה הייתה לבנה מבריקה מאוד,
וכן הקירות.
נראה שרובוט לא אהבה את הריקנות הזאת. הם עברו בה מהר והגיעו לאולם ענק שבצדי ימין ושמאל שלו ניצבו מדרגות ארוכות שהובילו
אל עוד מסדרונות. בנוסף לכך, ליד המדרגות ניצבו מעליות.
באולם השומם התרוצצו רק שני נפשות חיות, ואלו היו מאירו וקורורי, שסרקו וציירו על גבי הפונקארד שלי.
"הו, שירו-סאמה," הבחינה קורורי, "אני חוששת שעיצוב הממלכה יקח יותר מכמה ימים."
"זה בסדר, אני שמח שאתן עוזרות לי." השיב.
מאירו הייתה נלהבת ועסוקה מידי, ולכן לא הבחינה בהם.
"אם אתה רוצה לדעת, החדר שלך בקומה האחרונה ביותר. " אמרה וחזרה לעיסוקיה.
סינקו ורובוט נכנסו למעלית ועלו לקומה האחרונה. כשהגיעו, ויצאו אל המסדרון, הם ראו שהמסדרון היה קצר מאוד ובסופו ניצבה דלת אחת
בלבד.
סינקו ורובוט התקרבו לעבר הדלת הזאת, והיא נפתחה.
הכיתה הייתה גדולה וחנוקה כגדול כיתת לימוד, היא כללה 5 שולחנות זכוכית, 10 כיסאות מעץ. הייתה עוד דלת נוספת בצידם הימני על יד החלון.
צד שמאל הקרוב אל היו שולחנות צמודות ,עליהן היה מחשב אחד וכמה מכשירי ראש.
סינקו שם לב, שבאחד השולחנות יש מן מכשיר קטן ומתכתי,הוא התקרב ושם לב שזהו שבב.
סינקו התיישב על אחד הכיסא ותקע את השבב אל תוך הפונקארד.
בנתיים רובוט ניגשה אל החלון ופתחה אותו ,רוח קרירה נשווה ומילא את החדר באוויר צח.רובוט הסתקלה אל ההגבעות הירוקים.
בפונקארד של סינקו ניפתח חלון שהיה נירא כמו רשימה והיה כתוב בכותרת -פתיחת ממלכה חדשה :חלק א'.
הוא מילה את פרטיו האישיים ולאחר מכן לחץ על המשך.נפתח חלון חדש - פתיחת ממלכה חדשה :חלק ב'.
שם ממלכה:
*הידוע לך? לפני שתכתוב את שם הממלכה, כדאי לך לחשוב על מהותו!
מומלץ מאוד להשתמש בשמות בעלות משמעויות או מילים נרדפות, כמו הממלכה השחורה והצהובה:
"המוות השחור"- מילה נרדפת למכת הדבר אשר הרגה מיליוני אנשים בתקופת ימי הביניים.
"פרח השמש"- מילה נרדפת לפרח החמניה.
"רובוט," שאל סינקו, "את זוכרת אתמול, שאמרת שחיכית לי. למה התכוונת?"
"טוב..." התחילה רובוט לומר, "לפני שהגעתי לפה, אני זוכרת שאיש דיבר איתי. הוא אמר שהוא היה קאמי-סאמה.*"
"קאמי?!"
"האי. הוא אמר לי - ' את צריכה להגיע לכדור הארץ, ולעזור לאדם כלשהו', ואז אני שאלתי אותו: 'איזה אדם?' והוא ענה לי
'לאדם הראשון שתפגשי כשתגיעי'. ומאז, אני זוכרת שקמתי על הדשא הירוק בגבעה, ולאחר כמה זמן שמעתי את הקול שלך,
והבנתי שאתה הוא האיש."
למה הוא שלח אותה אליי? למה הוא שלח את המלאך הזה? חשב סינקו, והסתכל על רובוט הקטנה, בזמן ששערה
התכול התעופף ברוח שנכנסה דרך החלון הרחב, חסר-משקל.
"הבנתי." אמר סינקו, ופניו החלטיות, "אני אקרא לממלכה - ''אנג'ל רובוט''." הוא אמר.
עבר הזמן, והגיע הערב. למרות שסינקו עדיין לא גמר לבנות את הממלכה, הם הלכו בחזרה למרות זאת.
הממלכה היתה שוממת לגמרי, וכנראה שגם קורורי ומאירו חזרו.
••••••
הבוקר עלה, והשחר הפציע. כולם התעוררו והחלו ללכת באיטיות לארוחת הבוקר, בקפיטריה הגדולה של בית הספר.
רובוט וסינקו ישבו במיוחד באחד מהשולחנות המרוחקים משאר התלמידים.
סינקו הבחין במאירו וקורורי הקרבות ובאות, "הו, למה אתם תמיד יושבים בשולחן המרוחק ביותר," התלוננה מאירו, על המרחק
הרב שצעדה עד הגיעה לשם.
"זה כבר הרגל," ענה לה בתמיהה, והן התיישבו מולם.
"טוב, אז חשבנו על עיצוב תלבושת אם עוד לא החלטתם." אמרה קורורי, באדישות מסויימת האופיינית במיוחד רק לה.
"טה- דם!" אמרה מאירו, והוציאה מהתיק שלה מחברת שחורה בה היו מצויירים דמות בן ודמות בת בתלבושות יפות.
הבת הייתה לבושה בחולצה אפורה כהה עם צווארון, ובקצה הצווארון נראו חלקים אפורים- ברזל. היו גם שני כיסים באזור החזה,
השרוולים היו נפוחים, ובסופם פס לבן עם קטע של בד מקופל קיפולים צמודים. בשני צידי החולצה, נראו גם סרטים אפורים.
בנוסף לכל, היה לה פפיון לבן מסביב לצוואר שבקצוותיו נראו גם חלקי ברזל קטנים. בכתף שמאל נראתה כנף.
היא לבשה גם חצאית בצבע אפור עם פס אפור כהה שני סנטימטרים לקראת הסוף, ומתחת לחצאית נראה בד לבן עם קיולים
קטנים וצמודים כמו בשרוולים.
הבן, לעומת זאת, לבש חולצה אפורה כהה עם שני כיסים באזור החזה, בקצוות הצווארון נראה ברזל. בקצוות השרוולים היה פס לבן.
הוא לבש מסביב לצוואר עניבה קטנה ולבנה שבקצוות שלה יש ברזל. המכנסיים היו בצבע אפור בהיר יותר, ושני סנטימטרים מעל לקצה
המכנס נראה פס לבן. בכתף שמאל נראתה כנף קטנה ולבנה.
"נראה נחמד," אמר לה סינקו, וגמר לשתות את המשקה שלו, "אבל.. הכנף הכרחית?"
"כמובן שכן! זה הכרחי ביותר!" אמרה מאירו, "הברזל מסמל את רובוט, והכנף את האנג'ל." אמרה לו.
"רגע, איך יידעתן על שם הממלכה?"
"זה הופיע לנו בפונקארד. " אמרה קורירו בפשטות. מאירו הכניסה את המחברת לתיק.
סינקו נאנח, "טוב, אני מניח שזה בסדר."
◘◘◘◘
שעות הלימודים חלפו, והשעה הייתה כבר ארבע אחר הצהריים. לאחר שאכל, הלך במהרה סינקו ביחד עם רובוט
אל עבר הממלכה הלבנה.
הממלכה הייתה מלאה עד אפס מקום. הם נדחפו בין תלמידים ואנשים, עד שהגיעו למרכז.
סינקו לא ידע מה לעשות, ניסה לפזר את התלמידים בין החדרים, אך אף אחד לא הקשיב לו.
"שקט!" נשמעה צעקה, קול של אישה. רעשי הדיבור, הצעקות והרעשים החלו להפוך ללחשושים מזעריים.
זוהי הייתה אותה אישה צעירה, בעלת השער האדמוני. ארזה, שמה.
"עכשיו, להתחלק לקבוצות!" אמרה בקול מאיים.
לאחר שכולם הסתדרו, היא שלחה כל אחד לחדר אחר, כך שבמהרה כולם התפזרו ונעלמו.
"יש לך עוד מה ללמוד." אמרה, ושניהם פנו אל המעלית.
הם הגיעו אל החדר, ונכנסו אליו. החדר נראה שונה לגמרי.
בפינתו הימנית, ניצב שולחן עם מגרות בצבע חום בהיר, ולידו בצד שמאל מקרר קטן שמשמאלו נראה תנור קטן.
על השולחן היה קומקום חשמלי, מעמד לעוגה ומכונת קפה. מעל השולחן, נראה ארון - גם הוא בצבע חום בהיר- שהיה מודבק לקיר.
השולחנות שעמדו בפינה השמאלית של החדר ליד הדלת, נשארו במרכז. הם ראו גם שולחן זכוכית בוהק, שלידו
ישבו קורורי מאירו ורימה.
"טוב שהגעת, לשם שינוי." אמרה רימה בכעס.
"מה קרה לחדר?" שאל בתהיה.
"שידרגנו אותו!" אמרה מאירו.
"האמת, אני הבאתי את הרוב." אמרה רימה, "ובכן, עכשיו, כשכולם פה, אולי כדאי לנו להכנס למשחק?"
סינקו נאנח, התאכזב במעט שהחדר הרגיל היחידי נהרס. "את צודקת." ענה לה.
המכשירים שהיו ליד המחשב מונחים בוו.הוא כלל שלוש זרועות.הם התיישבו על הכיסאות שהיו ליד והניחו את זה על הראש .
רובוט לא הבינה מה לעשות עם החפץ הזה,אז קורורי עזרה לה .
הם הרכיבו את המכשיר בצורה כזו שקצה זרוע אחד פגע במרכז המצח ושניים האחרים על הלחיים.
שלושת הזרועות נפגשו בנקודה בעורף ומשם יצא חוט אל המחשב .
"טוב אני לוחצת ,תהיו מוכנים"אמרה ארזה ולחצה על כפתור מסויים על המיקלדת.
הם הרגישו צריווה קטנה בעורף .
סינקו פתח את עניו הוא עמד באמצע עיר מולו ניצבו ארבעה בנות.
"תילבושת הלוחם שלך ניראת לא רע"אמרה נערה עם אוזניים מחודדות וארוכות ,שער ועניים ירוקות.
"תביאי לו להתאושש קצת ,לפי איך שהו התעורר רואים שזו הפעם הראשונה שלו" אמרה ילדה,כך זה היה ניראה לפחות ,
היא הייתה נמוכה עם אוזניים מחודדות רוב גופה היה מכוחה עלים סגולים וירוקים ,אפילו השער שלה היה עשוי מעלים
ענייה היו שחורים לחלוטין.
"איך אתה מרגיש ?,אין לך סחרחורת או בחילה ?"שאלה נערה אחרת שעמדה ליד ילדת העלים,היה לה קול שקט.
זו הייתה נערה בעלת שער לבן קצר כמו שלג,עניה היו צהובות לגמרי והיו שלה שני פסים כחולים על הלחיים פניה היו אדישים.
הייתה גם מישהיא הנריאת מבוגרת מעט מכולן, היא הייתה בעלת שער לבן וארוך,היו לה אוזניים קטנות וזנב ארוך התואמות לצבע השער
הדמו לאוזניים וזנב של אריה גם לה היו עניים צהובות היא התעסקה עם מסך קטן ווירטואלי שהיה מולה .
"אמ.. אני בסדר,רק מי אתן ?"שאלה סינקו.
הן התחילו לצחוק.
"רואים שאתה חדש "אמרה האלפית "אתה אף פעם לא שיחקתה במשחקי אונליין?"
" אולי כדי לך לשאול פחות שאלות טיפשיות שכאלה ?"צחקקה האישת האריה.
סינקו הזעיף פנים .
"טוב ,טוב "אמרה ילדת העלים."אני רימה."
"קורורי"אמרה הנערה האדישה.
"מאירו"אמרה האלפית.
"ארזה"אמרה לבסוף אישת האריה."סינקו איפה הילדונת ?"
באותו רגע הם שמעו שמישהו צועק מלעמלה אבל לא שמעו טוב הם הרימו את המבטים
ופתאום נפל משהו מהשמיים על סינקו,הוא היה כבד אבל חם.
|
