שמי הוא שרה
אני ילדה בת 3

עיניי נפוחות

לא יכולה לראות ... 

בטח אני מטומטמת,

בטח אני ילדה רעה,

אחרת מה היא הסיבה בגללה אמא כועסת?

הייתי רוצה להיות יותר טובה,

הייתי רוצה לא להיות מכוערת,

אולי אז אמא הייתה רוצה לחבק אותי...

אסור לי לדבר

אסור לי להתנהג רע

אחרת

כל היום אהיה סגורה....

כאשר אני מתעוררת,

תמיד אני לבדי.

הבית חשוך שעות על גבי שעות. 

כשאימא תחזור,

אשתדל להיות טובה.

אם היא תכה אותי...

שיהיה רק פעם אחת...

אל תעשי רעש, 

הדלת נפתחת,

אבא הגיע

שיכור מהבר... 

אני שומעת אותו כועס

את שמי הוא צועק,

מנסה להסתתר מאחורי קיר...

משתדלת להסתתר

מהמבט האיום שלו,

לא יכולה לא לבכות,

מרגישה מבועתת...

מוצא אותי בוכה,

מעליב אותי,

אומר לי שהבעיות שלו הן בגללי

ובאשמתי... 

מתחיל להכות אותי,

ממשיך לצעוק אלי,

מצליחה להשתחרר,

רצה ומועדת...

נופלת על הרצפה,

עצמותיי כואבות,

אבא אומר מילים

שאני כבר לא מבינה...

"סלח לי" אני צועקת

אבל כבר מאוחר,

פניו בוערים...

המכות והמילים

כואבות באמת.

מבקשת מאלוהים

רחמנות וחמלה... 

בסוף הכל נגמר,

והוא הולך לכיוון הדלת,

בזמן שאני על הרצפה חצי מתה...

שמי הוא שרה,

בת שלוש,

הלילה אבא שלי

הרג אותי ללא רחמים...
תמונה אחרי המכה

מותר להעתיק את העמוד,
יש הרבה מאוד ילדים כמו שרה,
ובבקשה,אני מיתחננת עזרו לנו להפסיק את זה!

טרומפלדוג - סיפור עצוב עם סוף טוב   כתבה:חסוי [סיפור אמתי] בבסיס בו שרתתי היו כמה וכמה כלבים. בינהם הייתה כלבה אחת קצת שונה, הייתה חסרה לה רגל קידמית אחת... לא כולה, אלה חלקה... אך ברור שלא יכלה להשתמש בה. היא הייתה מקפצת לה בחן יחסי על שלוש רגליה ולימדה את עצמה לטפס לתוך פחי הזבל בלי שום בעיה. קראנו לה טרומפלדוג.   יום אחד הרס"ר נתן הוראה לעובדיו לסלק את הכלבים מהבסיס ע"י קשירת רגליהם הקידמיות למריצה וגרירתם הרחק אל מחוץ לבסיס. כמובן שזה נודע לי רק בדיעבד כי הרי לא הייתי נותנת לדבר כזה לקרות.   הכלבים אכן נעלמו מהבסיס. יום אחד אני רואה את טרומפלדוג הקטנה יושבת ליד הש.ג ומיבבת. לא האמנתי למראה עיניי - רגלה הקידמית שכן תיפקדה בעבר שבורה לחלוטין (עקב קשירתה למריצה וגרירתה מן הסתם), אז איך היא הצליחה לחזור? הרי היא אינה יכולה ללכת רק בעזרת שתי רגליים אחוריות... הבנתי איך כשלפתע ראיתי אותה מתקדמת אליי ע"י שתי רגליה האחוריות ושיפשוף הצד של הראש שלה באדמה...כלומר, היא בעצם גררה את עצמה חזרה מהמקום שאליו נזרקה לבסיס עם הראש שלה ואכן היה לה פצע גדול בצד הראש מהשיפשופים.   לא זוכרת בדיוק מה אמרתי למ"פ שלי אבל הצלחתי לארגן לי יום חופש (משהו שהוא בגדר חלום למכי"ת שיוצאת הביתה רק אחת לשבועיים) ונסעתי עם טרומפלדוג לוטרינר בת"א.   הוטרינר גיבס את רגלה השבורה ולגבי רגלה הקטועה הוא טען שהיא אינה נולדה עם המום הזה אלא רגלה ניקטעה באופן מסוים בעבר... לא רוצה אפילו לחשוב איך...   אני ניגשתי כעבור זמן לא רב למצ"ח להגיש תלונה נגד הרס"ר, קצת חששתי על עצמי, בכל זאת כשרס"ר "מחפש" חייל הוא גם מוצא. כמובן שמצ"ח לא עשו כלום... אבל אחרי שבועיים ימים מהמקרה ניגשת אליי בבהלה הרספי"ת ושואלת אותי בכעס מה עשיתי... היא טענה שיצרו קשר עם לא פחות מאשר המבסי"ת (מפקדת הבסיס) בעיניין ושכל הבסיס על הרגליים. מסתבר שהוטרינר שטיפל בטרומפלדוג הינו וטרינר צבאי במילואים והוא רצה לבדוק את הנושא. בסופו של דבר אף אחד לא נשא באשמה, הצליחו להשתיק את הפרשה.   טרומפלדוג גרה בביתי 3 חודשים ולאחר מכן נימסרה למשפחה מקסימה בראש העין עם וילה וחצר. שם היא קיבלה שם אחר, בייבי או משהו כזה... בשבילי היא הייתה ונשארה טרומפלדוג.    כמות תמונות 1 טרומפלדוג עם גבס