אין הרבה שיודעים מהי משמעות החיבוק הזה שלך;

 החום המתפשט לאיטו, והעוצמה.
 אך אני שומעת אותך!
 מבפנים, כשאתה מחבק, צועק אליי.
 ודרך העיניים אחד לשני אנו אומרים:
"אני אוהבת אותך, אני אוהב אותך..."
 אני מרגישה אותך ורוצה לבכות,
 לא מרוב אושר, אלא מן הידיעה עד כמה שאתה אוהב אותי,
 ועד כמה שאני אוהבת אותך,
 אל תלך. אל תעזוב.
 אני לא רוצה לאבד אותך,
 אני לא רוצה לאבד את החיבוק.

 

הדבר ראשון, והחשוב ביותר,
הוא לומר לך שאני אוהבת אותך!

הימים האחרונים איתך עברו מהר,
אבל אני מרגישה כאילו אנו ביחד נצח,
ואת מה שאני מרגישה אליך,
לא הרגשתי אל אף אחד אחר.

 

 

נגעתי באש ונשרפתי,
נגעתי במים ונרטבתי
נגעתי בחול והתלכלכתי,
נגעתי בך והתאהבתי.

 

 

הגלים בים מתחזקים,
באותם לילות חסרי כוכבים,
וסירה עורגת שם לחוף,
לא תתייאש עד שתגיע בסוף.
רוח איתנה נושפת בעורפה,
והחוף הוא המפלט היחיד שלה.

כל זה כרגע בליבי מתרחש,
אני הסירה בים הגועש,
ואתה, אהובי - החוף.

 

 

אנשים באים והולכים,
משאירים את חותמם,
אבל מעטים משאירים את עצמם.
בזכותך אני מי שאני,
בגלל שהשארת אהבה בליבי.
הפכת כל פחד לחוזקה,
כל ספק לוודאות עצומה.
אך בעיקר נתת לי את עצמך ובשל כך,
עכשיו ותמיד, אוהב אותך.

 

פרחים: גם כשבסוף הם נובלים, נזכור תמיד מדוע קיבלנו אותם.

קופידון סוף סוף החליט לעשות קורס צלפים... המנוול הזה פגע בי!

 

 

זרקת ראשך על הכר,
עצמת עינייך ושקעת לעולם הקסום שבך,
ואני מביט, מביט בדבר הכי יפה שעיניי נחשפו לו אי פעם...
מחליק חמש אצבעות על שיערך מגיע לקצה וחוזר חלילה,
מקריב אפי ומריח אותך, את כולך מתמסטל ממך,
מתהפנט מהכוח הפורץ ממך בכל רגע מתון...
את מחייכת, גם מתוך חלום.
גם שם את אדם מאושר כמו במציאות,
ואני מחייך איתך, לא מודע לשרירי שפתיי,
מנותק מכל המתרחש סביב,
מניח את ידי החמה על הלחי הקטנה שלך,
כל כך מוקסם, כל כך נשבר כשאת שם לידי.
אם ישנו כוח כלשהו בעולם המסוגל לפרק נפשי לגורמים -
הכוח הזה טמון בך.

 

 

כל כך הרבה מחשבות רצות כאן בחושך,
כשהאור היחיד אשר מאיר הוא זה הבוקע ממסך המחשב,
מבטים, חיוכים, דמעות, הכל עובר במוחי בפריימים,
את כל כך, כל כך... כל כך שאין מילים לתאר.
אנושית בצורה לא אנושית, תמימה בצורה היפה ביותר שיש,
עדינה כפרח אסור לקטיפה, מלאך אשר טעה בדרכו לגן עדן,
מושלמת ומשלימה אותי כאחד...

 

 

ששש... בואי נהיה בשקט רק לרגע, לשנייה חולפת,
כשדפיקות הלב הן הדבר היחיד הרועד בחדר,
כשציוץ הציפורים הן הדבר היחיד אשר נשמע אל מחוץ לחלון,
ששש... בואי נקשיב לכלום עכשיו, לדממה המחבקת ומקרבת גופנו,
לנשימות הבוקעות מאיתנו בקצב אחיד, כאילו מתחברות יחדיו,
ששש... בואי נזכור וננצור במוחנו הכל,
את הרגע הנדיר, את הטעם הנותר בשפתיים,
אותי, אותך, אותנו.