השטן

מאז ימי קדם מחולק העולם לשניים, החלק הטוב והחלק הרע. את החלק הטוב מייצג האלוהים הכל יכול, השולט בכל, במוות ובחיים, את החלק הרע מייצג השטן שלו כינויים שונים כמו, מלאך המוות, יצר הרע וכד,בנצרות מאמינים כי השטן מרד באלוהים ואלוהים השליך אותו ארצה. בכל דת ישנו מייצג הטוב ומייצג הרע אצל הסינים לדוגמא האל הרע הוא פואון הנלחם באל הטוב טיאן.
המיצרים האמינו שהאל הרע הוא לטיפון אשר נלחם יום ולילה באל הטוב לאוזיריס. הפרסים האמינו שאחרימן הוא האל הרע אשר מביא את כל החולי הרוע והרוחות הרעות אל העולם הוא אחראי למחלות ולמכאובים של בני האנוש. המוסלמים היהודים והנוצרים מאמינים שהשטן  הוא מיצג הרוע ואלוהים, החמלה והטוב.בסביבות המאה הרביעית מקבל השטן דמות מוחשית יותר בעולם הנוצרי, הוא מיוצג ומצוייר כאדם בעל רגלי תיש או סוס, זנב דק וארוך שמסתיים בציצית משולשת כנפיים קטנות ככנפי תנשמת וקרני תיש. תפקידו של השטן הוא להתרועע עם בני האדם לרכוש את אמונם ולשעבדם לו החביבים מבני האדם על השטן הם המכשפות, האנשים הרעים הפושעים.

פולחן השטן

פולחן השטן הוא בעצם מיסה הפוכה מהמיסה הנוצרית הרגילה מיסת השטן זוהתה מאז ומתמיד עם אורגיות, אלימות ואכזריות (עד להקרבת קורבן אדם), מיסות שחורות הן בעצם לעג למיסה הנוצרית הרגילה והן ידועות כבר כאלף שנה לפחות. ישנם ספרים מהמאה ה- 18 הכתובים בצורה מפורטת ומתארים את המיסות השחורות של עובדי השטן. הטקסים מלאים באכזריות בין היתר מבשלים במים רותחים חתול שחור חי או תרנגול שחור חי. את המרק שנוצר מבישול בעלי החיים שותים משתתפי המיסה כחלק מהתייחדות עם השטן, לאחר מכן עוקרים את עיניהם של בעלי החיים, לשונם וליבם, מייבשים אותם, הופכים אותם לאבקה ובעזרתה כותבים אותיות מגיות תוך שימוש ביין מקודש כדיו. גלימת הכומר במיסה השחורה מעוטרת בציורים של נשים ערומות, חזירים או עזים. פולחן שטן כולל מעשים מיניים זוועתיים, פיתוי נערות צעירות או נזירות, אונס קבוצתי על המזבח של כל המשתתפים במיסה ולבסוף השתגלות עם הכהן הגדול והקרבת הנערה או הנזירה כקורבן לשטן.

טקסים דומים אנו מוצאים בדתות שונות אך הם אינם בהכרח עבודת השטן, המאמינים הטיבטיים בתורת הוואז'רינא היו מקיימים טקסים המושתתים על מיסטיקה ומגיאה ובטקסים לא רק שקיימו יחסי מין ואורגיות אלא עשו זאת גם עם גופות של נשים מתות כחלק מהתייחדות עם רוח הנפטרים. השמנים והמונגולים גם הם ממאמיני הדת הטיבטית הקדומה הנקראת בון בטקסים שלהם שכללו טקסי ריפוי או טקסי קבורה הקריבו קורבנות של בעלי חיים שונים ואף קורבנות אדם ובתפילתם הגיעו למצב של אורגזמה.

אחד הספרים המפורסמים שהודפס במאה ה- 15 ונקרא פטיש המכשפות מצוינת הדרך המדויקת כיצד על המכשפה לקיים יחסי מין עם שד.
אחת הדמויות המפורסמות במאה ה- 16 בתחום הכישוף היא הנסיכה הטרנסילוונית אליזבת בתורי, אשר למדה את מעשי הכישוף מאחד ממשרתה, בדרך זו היא התוודעה לפולחן הדם ולדעתה היא המציאה את הפתרון לעור רענן וצעיר, הפתרון היה אמבטיה של דם אשר נלקח מגופן של צעירות, אמבטיית הדם הייתה אמורה להיעשות לאחר אורגיה המונית. למספר משרתים של הנסיכה היה תפקיד של מפתיי צעירות מרחביי הממלכה להגיעה לארמון כדי לעבוד ולשרת את הנסיכה, לאחר שהצליח לשכנען לבוא אל הארמון הן נעלמו, מאוחר יותר התברר שהן נשחטו ודמן שימש לאמבטיות המפורסמות של הנסיכה.

ישנם פולחנים אשר הדרך אל הקשר עם האל היא דרך אורגזמה מינית חוזרת ונשנת עד להתשת הגוף וכל זה נעשה ע"י המשתתפים לכהן הגדול.
במהלך הטקסים האלו היו המשתתפים שתפקידם לגרות את הכהן הגדול עד להתשתו ולשתות יין המעורבב בזרעו של הכהן כדי להגדיל את יכולתם הרוחנית ויצירת קשר עם המתים שבעזרתם חזו את העתיד.

אחד הצדדים האפלים של הכישוף והטקסים היא תורת הוודו, דת של בני האיטי שיובאה במאה ה- 16 ע"י עבדים אפריקאים שנחטפו ביבשת אפריקה. בני האיטי מאמינים עד היום כי רוחו של אל הנחש דמבאללה מתגלגלת בדמותו הקדושה של האירי פטריק, הם מאמינים שעולמנו הוא עולם של דמיון וחדר מעבר אל עולם האמת והרוח. בפולחן עצמו המשמש לפגיעה באחרים משתמשים בעיקר ברוחות רעות המשמשות כמתווכות בין השטן והמכשף.