בשנות ה-30 של המאה ה-20 פתחה ממשלת אוסטרליה במעין "מלחמה" כנגד התפשטות האמו לאזורי החקלאות בדרום מערב היבשת. טענת החקלאים הייתה כי המין פוגע ביבול הדגנים, לאו דווקא ניזון מהם אלא רומס אותם בדרכו למקורות המים. החקלאים הגנו על יבולם במקלעים וברימוני יד והרגו בשיטה זו כ-12 פרטים. אך במהרה הבינו החקלאים, שיכולת ההסוואה של האמו חזקה מהם. חלקים מהגדר כנגד התפשטות הארנבונים הותאמו לצורכי מניעת התפשטות האמו. כך למשל הוקמה גדר שגובהה כמטר מהקרקע ואורכה 450 ק"מ ממערב למזרח בין הגדרות מס' 1 ומס' 2, שהפרידה בין שטחי התבואה לאזור המחיה.

לצד האשמות ברמיסת יבולים, לאמו השפעה חיובית על החקלאות: הצעירים ניזונים מחרקים רבים הפוגעים ביבולים, כזחלים שונים וחגבים. המבוגרים אוכלים סוגי חוחים רבים, הפוגעים בשלמות ובמרקם החלק של צמר הכבשים.

בתחילת המאה ה-20 הוקמו חוות ביות וגידול לאמו, שמטרתן סחר בו ובאיבריו השונים: הבשר נחשב כאורגני יותר, בריא וקל להכנה, העור משמש למוצרי הלבשה והנעלה. טוענים כי לשמן המופק מהאמו יכולות ריפוי מופלאות, 95% מכל חברות הספורט באוסטרליה משתמשים בו כשמן עיסוי ולשיכוך כאבים. בנוסף, 20% מביצי האמו המוטלות אינן מופרות, אלא משמשות למטרות קישוט ואומנות (עבודות יד וציור עליהן) ונמכרות במאות דולרים. יחס הממשלה האוסטרלית למגדלים הוא אמביוולנטי, ולעתים רחוקות מתבצעת אכיפה של הסחר. טרם נעשו מחקרים מחוץ לשוק האוסטרלי, שבדקו את ערך המוצרים המופקים מאמו ביחס למוצרים טבעיים או מוצרים מבעלי חיים אחרים.

האמו לא נמצא בסכנת הכדה. תפוצתו הרבה בעת החדשה התגשמה בזכות האדם, שהרחיב את אזור מחייתו בכך שבנה מקוואות מים מלאכותיים והפחית את אחוז אדמות המדבר ביבשת.

                                              תמונה;

קזואר (שם מדעי: Casuarius) הוא סוג של עוף בינוני בגודלו, חסר יכולת תעופה, המצוי ביערות הגשם של גינאה החדשה וצפון-מזרח אוסטרליה. הקזואר דומה בצורתו החיצונית ליען ולאמו. הקזואר המצוי, החי בגינאה הוא העוף השני-בגודלו לאחר היען.

הקזוארים, בניגוד לעופות הגדולים, הם שוכני יערות עבותים, מצויים בדרך-כלל ליד נתיבי מים, מסוגלים לפלס את דרכם בזריזות בסבך ואף לשחות היטב. ניזונים מצמחים, מפירות ומבעלי-חים קטנים כדוגמה: נחשים, צפרדעים ושבלולים.

תמונה;

תמונה;

קזואר בנט (Casuarius bennetti) – כתפיו בגובה 75 ס"מ, חסר גדילים וקסדתו איננה מפותחת. על צווארו כתמים חשופים גדולים בצבעי כחול וכתום. תפוצה: החבלים המערביים והמזרחיים של גינאה החדשה.

לרגלי הקזוארים 3 אצבעות; נוצותיהם צרות, מתולתלות וצבען שחור מבהיק. על הראש כרבולת קרנית גבוהה המשמשת אותם כאיבר חיתוך כדי לפלס דרכם בתוך סבך השיחים וככלי נשק. לצווארם הקרח גדילים וקיפולי-עור בצבעים עזים האופייניים לכל מין. הנקבות גדולות וצבעיהן בהירים יותר.

הקזוארים בדרך כלל ביישנים. הם בעלי-חיים חשאיים של מעמקי היער, ומומחים בהיעלמות בסבך. בעת סכנה יעדיפו להשתטח על הקרקע, או יפתחו בריצה דרך היער, כשהם מסיטים את הענפים הצידה בעזרת קסדתם. עם-זאת, הקזוארים הם בעלי כוח רב ונחשבים מסוכנים אם ירגישו מאוימים ולחוצים לפינה. רגליהם מצוידות בטורפים גדולים ומהלומה מכוונת היטב של אחת מרגלי הקזואר עשויה לגרום לפציעות קשות ואף להמית אדם. בשל כך הקזוארים נחשבים למסוכנות בחיות שניתן לכלוא בגני חיות.

הנקבה מטילה בין שלוש לשמונה ביצים גדולות, שמשקל כל אחת כ-650 גר'. קליפת הביצה ירוקה-כחולה ומחוספסת. הזכר דוגר כ-50 ימים ואחר הבקיעה הוא יגדל את האפרוחים במשך כ-9 חודשים עד שיעזבו את הקן. גוון האפרוחים מאפשר להם להתחבא בין השיחים בנוכחות טורפים.

תמונה;

קיווי (שם מדעי: Apteryx) הוא סוג עוף יחיד במשפחת הקיוויים, בסדרת היענאים. הקיווי חסר יכולת תעופה בגלל כנפיו המנוונות. תפוצתו של הקיווי ייחודית לניו זילנד והוא משמש לה כסמל בלתי רשמי. בסוג שלושה מינים (Apteryx australis, Apteryx haastii, Apteryx owenii) ושני תת-מינים.

גודלו של הקיווי כגודל תרנגול בית וצבעו חום. הוא בעל ראש וצוואר קטנים ומקור דק וארוך במיוחד. הקיווי הינו העוף היחידי שנחיריו נמצאים בקצה המקור ומסביבו ישנן שערות ארוכות. נוצותיו הרכות של הקיווי מזכירות יותר פרווה של מכרסמים מאשר את נוצותיהם של העופות. הקיווי הוא בעל רגליים וטפרים חזקים המאפשרים לו יכולת תקיפה ויכולת התגוננות מפני אויבים. בניגוד לשאר העופות הקיווי ניחן בחוש ריח מפותח במיוחד וגם בחוש שמיעה מפותח.

הקיווי הוא עוף מונוגמי (מזדווג עם בן-זוג יחיד) שפעיל בעיקר בשעות הלילה. הוא נחשב לבעל-חיים ביישן וקנאי לטריטוריה שלו. הוא מתגורר בתוך שוחות אותן הוא חופר בקרקע וניזון מחרקים ותולעים.

תקופת התפתחות הביצה בגוף נקבת הקיווי נמשכת חודש ימים, במהלך תקופה זו אין הנקבה יכולה לאכול מכיוון שהביצה תופסת בהדרגה את רוב חלל גופה, ולכן היא אוגרת שומן במהלך החודשים שקודמים לשלב ההפריה. במהלך תקופת התפתחות הביצה הנקבה מכניסה את בטנה למים על מנת להקל על כובד המשקל שנלווה לה. משקלה של הביצה כחצי קילוגרם ולאחר הטלתה הזכר ממלא תפקיד משמעותי בתהליך הדגירה שנמשך כ-12 שבועות. האפרוח זהה בצורתו לבוגר ולאחר בקיעתו נוטשים הוריו את הקן.

הקיווי נחשב לציפור הלאומית של ניו זילנד, הוא אחד מסמליה המוכרים ביותר ותושביה של ניו זילנד נקראים לעתים קיווים (kiwis), כינוי שהודבק להם על ידי החיילים האוסטרלים במלחמת העולם הראשונה. הקיווי מופיע על הדולר ניו זילנד ועל חולצותיה של קבוצת הרוגבי הלאומית של ניו זילנד.

תמונות;