מטוס בעל כנף קבועה מתרומם לאוויר באמצעות טיסה במהירות גבוהה, היוצרת זרימת אויר על הפרופיל האווירודינמי של הכנף שמביאה לתגובת נגד הנקראת עילוי. המסוק משתמש בשיטה דומה, אך במקום שכל כלי הטיס יזוז במהירות גבוהה כנגד האויר רק להבי המסוק זזים בתווך האוירי, ולמעשה משמשים ככנף מסתובבת.

הרוטור המסתובב אמנם יוצר עילוי המשמש לטיסה, אך הוא יוצר גם כח תגובה אשר שואף לסובב את גוף המסוק בכיוון ההפוך לכיוון תנועת הרוטור. הפתרון המקובל לבעיה זו הוא רוטור הזנב, רוטור קטן הניצב מאונך בקצה המסוק ויוצר כוח עילוי המתנגד לשאיפת גוף המסוק להסתובב. בעזרת רוטור הזנב ניתן לשלוט על המסוק במישור הסבסוב על ידי הגדלת והקטנת העילוי שהוא מייצר.

פתרונות נוספים הם שימוש בשני רוטורים עיליים המסתובבים בכיוונים מנוגדים וכך כל רוטור מבטל את כח התגובה של האחר (כדוגמת הצ'יינוק האמריקאי או הקאמוב הרוסי) וכן שימוש בדחף המנוע לצורך הטיית הזנב לכיוון הרצוי.

ניהוג המסוק:

כדי שכלי טייס יהיה שימושי, עליו להיות מסוגל לנוע בכל שלושת המישורים. במטוס בעל כנף קבועה יצירת תנועה כזו היא פשוטה: ההגאים, שהינם משטחים שונים בכנף ובזנב משנים את מצבם על ידי הטייס ויוצרים שינוי בזרימת האויר על הכנף שמשנה את מיקומה במרחב. במסוק, לעומת זאת, מהירות הטיסה לרוב נמוכה מכדי ששיטה זו תהיה יעילה, ולכן הרוטור הוא בעצם כנף בעצמו - "כנף סובבת".

לשליטה במישור הסבסוב ויצירת תנועה שמאלה וימינה משתמשים במסוק ברוטור הזנב. על ידי הגדלת והקטנת הכוח אותו הוא מייצר, קובע הרוטור את ההתנגדות לסבוב הרוטור הראשי ומנהג את המסוק במישור הסבסוב. לרוב נשלט רוטור הזנב באמצעות דוושות שאותן מפעיל הטייס בעזרת רגליו. שינוי הכוח של רוטור הזנב מתבצע על ידי שינוי הפסיעה שלו, בעוד שבמסוקים הראשונים שינוי הכוח הושג על ידי שינוי מהירותו.

מלבד הדוושות ישנם במסוק עוד שני הגאים: קולקטיב (מוט שינוי פסיעה משותפת) וסטיק (מוט שינוי פסיעה מחזורית). הקולקטיב משמש את הטייס לטפס ולהנמיך בתנועה אנכית. על ידי הגדלת זוית ההתקפה בכל להבי הרוטור הראשי, גדל הסכום הכולל של העילוי הנוצר על ידי הלהבים - מה שגורם לטיפוס של המסוק אנכית כלפי מעלה. כאשר כח העילוי גדול ממשקל המסוק - המסוק נוסק, כאשר כח העילוי קטן ממשקל המסוק - המסוק צולל וכאשר כח העילוי שווה למשקל המסוק הוא מרחף במקום.

הסטיק משנה את זויות ההתקפה של להבי רוטור ראשי כך שכל להב המגיע לאזור מסוים מייצר יותר עילוי מאשר הלהבים האחרים. תופעה זו גורמת ללהב המיצר יותר עילוי "לטפס" גבוה יותר, וכך נצרת הטיה של מישור סיבוב הרוטור אשר משנה את מצב המסוק ומטה אותו לכיוון הרצוי. האפקט הנוצר הוא יכולת גלגול לצדדים או עלרוד (הרמה והורדה של אף המסוק) מה שמאפשר ניהוג של המסוק ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה.

העלרוד והגלגול במסוק מושגים באמצעות שינוי זוית ההתקפה של להב הרוטור בחלק הסיבוב המתאים, לשינוי זוית גוף המסוק, כך ששקול הכוחות (כח משיכה וכח העילוי) יטה לכיוון הרצוי.

שורש להבי הרוטור מחובר לציר הרוטור באמצעות מפרק גמיש ("מפרק קרדני"). הטייס שולט על זווית ההתקפה של הלהב באמצעות הקולקטיב והסטיק. הזווית האופקית של הלהב נוצרת על ידי הכוח השקול של שני רכיבים: כוח צנטריפוגלי שנובע מסיבוב הרוטור, וכוח העילוי של הלהב. ככל שעולה זווית ההתקפה גדלים כוח העילוי וגם כוח ההתנגדות. כוח העילוי גורם ללהב להתרומם וכוח ההתנגדות מטה את הלהב לאחור. במהלך כל סיבוב של הרוטור מבצע כל להב תנועה מחזורית (עליית זווית, נטייה לאחור, ירידה ונטייה קדימה) יחסית לציר הרוטור, ויחד מציירים הלהבים המסתובבים קונוס דמיוני הפוך באוויר, המכונה "קונוס הנשיאה" שעליו תלוי גוף המסוק (ראה תרשים). שינוי הזווית המחזורי בכל סיבוב של הרוטור משמש לא רק לניהוג המסוק אלא גם לפיצוי על ההפרש ב"מהירות האוויר" (כלומר מהירות הלהב כלפי האוויר) בין "הלהב המתקדם" (הלהב שנמצא מצד אחד של המסוק ונע לאותו כיוון אליו טס המסוק) לבין "הלהב הנסוג" (שנמצא מצידו השני של המסוק). מהירות האוויר של הלהב הנסוג תמיד נמוכה יותר, וכדי שלהב זה יספק כוח עילוי זהה לזה של הלהב המתקדם - יש להגדיל את זווית ההתקפה שלו.

עקב השפעות אוירודינמיות משניות בכל אחד משלושת ההגאים (למשל - תוספת כח על ידי הקולקטיב, מוסיפה מומנט לסבסוב), ההטסה בפועל היא למעשה תפעול של שלושת ההגאים בו זמנית.

מסוקים צבאיים:

בתחילת שנות ה-60 החל שימוש נרחב במסוקים לצרכים צבאיים, בעיקר על ידי הכוחות האמריקאים במלחמת ויאטנם. בהתחלה לצרכי תובלה ופינוי פצועים, ואח"כ גם לצרכי סיור וסיוע לכוחות הקרקע. מסוקים צבאיים שכאלה היו חמושים במספר מקלעים צדדיים ולעיתים אף בכוורת רקטות או ב"מיניגאן". התפישה הרווחת עד אז הייתה שראשית יש לפנות את הפצועים הקלים כיוון שסיכוייהם של הפצועים הקשים לשרוד נמוכים. הכנסת המסוק למערך החילוץ שינתה לחלוטין את פני הדברים, והפצועים הקשים היו הראשונים שהועלו על מסוקי הפינוי.

במלחמת ויאטנם החלו האמריקנים להשתמש במסוקי הסער החמושים גם למשימות של חיפוי אווירי ותקיפת מטרות ויאטקונג מהאוויר. מסוק הסער הותיק UH-1 "יואי" הצטיין בתפקיד זה, כאשר שני מקלעי צד מדגם "מיניגאן" הותקנו בתא האחורי ושימשו לטהר שדות מלוחמי ויאטקונג. מסוקי ה"יואי" החמושים שימשו למעשה כ"חיל פרשים" אווירי.

בעקבות הניסיון המוצלח עם ה"יואי" פותחו מסוקי תקיפה (באנגלית: Helicopter gunship) שיעודם העיקרי היה תקיפת מטרות קרקע וסיוע לכוחות החי"ר והשריון. מסוקים כאלה נשאו חימוש רב: בחרטום - תותח אוטומטי בקוטר 20 מ"מ ובכנפונים בצדדים - טילים וכוורות רקטות (בדרך כלל נ"ט). ככל שהתקדמה הטכנולוגיה החלו המסוקים גם לשאת אמצעי לוחמה אלקטרונית ומכ"ם. מסוקי תקיפה יכולים לשאת רק 2 אנשי צוות (טייס ואחראי מערכות נשק), למרות שבמקרי חירום הם מסוגלים לחלץ מספר חיילים נוספים.

מסוקים לשימוש צבאי נחלקים לשני סוגים - מסוקי קרב - הנושאים חימוש ומשמשים בעיקר למטרות סיוע לכוחות חי"ר ושיריון, ומסוקי סער - הנושאים ציוד, לוחמים, ואף כלי רכב, משמשים למשימות תובלה, חילוץ והצלה, וכמעט ואינם נושאים חימוש.

דגמים של מסוקי קרב:

אירופה:

ארצות הברית:

• AH-1 קוברה (כינוי בצה"ל: "צפע")
• AH-64 אפאצ'י (כינוי בצה"ל: "פתן")
• AH-64D אפאצ'י לונגבו (כינוי בצה"ל: "שרף")

צרפת:

• גאזל

רוסיה:

• מי-8
• מי-24 הינד

מסוקי סער

ארצות הברית:

• UH-1 איירוקוייס (יואי) ()
• CH-53 סי סטאליון (כינוי בצה"ל: "יסעור")
• UH-60 בלק הוק (כינוי בצה"ל: "ינשוף")
• בל 206 (כינוי בצה"ל: "סייפן")
• CH-47 צ'ינוק

אירופה:

• AS-565 פנתר

תמונות:

מסוק מודרני^^

מסוק קטן מדגם רובינסון, בעל ארבעה מקומות ישיבה

מסוק מי-26, בעל 8 להבי רוטור, המסוק הכבד ביותר בעולם!

מסוג מדגם בריסטול, בעל שני רוטורים לאיזון המסוק ולהגדלתו

אל על - חברת התעופה הגדולה בישראל!

אל על היא חברת התעופה הגדולה בישראל. בסיסה נמצא בנמל התעופה בן גוריון שליד העיר לוד, והיא משתמשת באותיות LY במסגרת IATA.

החברה הוקמה בסוף שנת 1948. צי החברה מונה כ-30 מטוסים, כולם מתוצרת חברת בואינג: 737 (מהדגמים 700 ו-800), 747 (מהדגמים 200 ו-400), 757, 767 ו-777. הנסיונות הרבים של היצרנית איירבוס למכור מטוסים לחברה נכשלו עד עתה, בעיקר בגלל לחץ אמריקני; זאת למרות שטייסי המבחן של אל-על המליצו על רכישת מטוסים של איירבוס.

החברה הייתה במשך שנים חברת התעופה הלאומית של ישראל ובבעלות ממשלת ישראל, אך צעדים להפרטת החברה החלו ב-12 ביוני 2003, כשמניות החברה הוצעו למכירה לציבור. ב-1 בינואר 2005 הפכה חברת "כנפיים" לבעלת השליטה באל-על. מנכ"ל אל-על הוא חיים רומנו.

החברה מצטיינת בתחום האבטחה וידועה בבדיקות המחמירות שהיא עורכת לנוסעים בזמן הבידוק.

ארועים בולטים בתולדות החברה:

מטוסי הבואינג 777 שהזמינה צריכים להגיע בקרוב. אל על גם ביצעה הזמנה למטוסי בואינג 787.

 

ישראייר- חברת תעופה גדולה ומצליחה בישראל!

ישראייר (ISRAIR) - חברת תעופה ישראלית. נוסדה בשנת 1996, בעקבות החלטת הממשלה לעודד את התחרות בשוק התעופה הישראלי. ישראייר היא חברת בת של קבוצת גנדן (בשליטת נוחי דנקנר). .

בתחילת דרכה, החברה הפעילה בעיקר טיסות סדירות לאילת. מתחרתה היחידה הייתה חברת ארקיע.

בשנת 1998 החלה להפעיל טיסות שכר ליעדים קרובים (בעיקר יוון, טורקיה וקפריסין). באותה שנה חכרה מטוסי בואינג, והחלה להפעיל טיסות שכר לאירופה.

בשנת 2003 החלה להפעיל טיסות סדירות ללטביה ולסלובניה.

צי המטוסים של החברה כולל ארבעה מטוסי ATR-42 הנוסעים בדרך כלל לאילת וליעדים קרובים באירופה, שני מטוסי בואינג 757-200 הטסים ליעדים באירופה ומטוס אחד מדגם בואינג 767הטס לניו יורק. מטוס נוסף מאותו דגם נמצא בשלבי חכירה ויוכנס לשירות בקו לניו יורק ביוני 2006.

באביב 2006 ישראייר התחילה בהפעלת קו טיסות סדירות לניו יורק. בכך תהפוך לחברה הישראלית השנייה בעלת מעמד של מוביל נקוב במסלול תל אביב-ניו יורק. עד לכניסתה לשירות זה, אל על הייתה החברה הישראלית היחידה שהורשתה להפעיל טיסות סדירות בקו זה שנחשב לקו התעופה העמוס והרווחי ביותר מנתב"ג. בג"ץ שנדרש לפסוק בנושא, פסק כי אין כל פגם בהחלטת משרד התיירות לאשר את שירות ישראייר לניו יורק, וכי אכן תוכל החברה להפוך למוביל נקוב במסלול זה. מטוסי הבואינג של ישראייר מסוג 757 הוכחרו מאל על. ניתן לראות זאת בבהירות,לדוגמה על חגורות המושבים רשום:אל על.

ארקיע - חברת תעופה גדולה בישראל!

ארקיע (נוסדה ב-1950), היא חברת התעופה הפנים ארצית הגדולה בישראל. נמצאת בבעלות חברת נקש ועובדי החברה.

היסטוריה כללית:

עם כיבוש העיר אילת ("אום-רשרש") החליט שר התחבורה דאז, דוד רמז להקים חברת תעופה פנים ארצית בסוף שנת 1949 כדי לאפשר קשר אווירי לישוב המרוחק. מכוון שייעוד החברה היה טיסות לאילת, נקרא החברה "אילתה" והיא הוקמה בסיועה של חברת "אל על", שהוקמה חודשים ספורים קודם לכן.

בדצמבר 1950 נרשמה החברה בשמה החדש והקבוע, "ארקיע". החברה הפעילה 2 טיסות בשבוע לאילת באמצעות 2 מטוסי "קומנדו" שהועברו מחיל האוויר. הצוות האווירי בארקיע הינם עובדי "אל-על". בשנת 1953 עם קבלת מטוסים נוספים מחיל האוויר עולה מספר הטיסות לשתי טיסות ביום. לאחר מבצע קדש (1957), עם עליית מספר התיירים בעיר החלה ארקיע למכור חבילות נופש בנוסף לטיסות שקיימה וצי החברה עומד על ארבעה מטוסי "DC-3 דקוטה". ארקיע מעסיקה 53 עובדים, מתוכם 12 אנשי צוות אוויר. בשנת 1959 הועברו הטיסות משדה התעופה בן גוריון בלוד לשדה דב בתל אביב ונפתח קו טיסה נוסף ל"מחניים" בראש פינה שבגליל. ב-1961 החלה ארקיע בטיסות בינלאומיות בעבור חברת אל-על, אך אלה הופסקו לאחר זמן קצר בגלל איכות המטוסים.

בעקבות מלחמת יום כיפור (1976) שגרמה לירידה במספר הטסים והתחייבות שונות נקלעה החברה להפסדים אשר הובילו אותה למכירת ארקיע בפברואר 1980. את עיקר הרכישה עשו משפחת בורוביץ שגם הובילו את הקמת קבוצת "כנפיים ארקיע החזקות בע"מ" (מאי 1980) אשר החזיקה במניות ארקיע עד 2006.

בשנת 1996 הוקמה חברת ישראייר והייתה למתחרה הראשונה של ארקיע בטיסות הפנים בארץ.

ארקיע במהלך השנים:

בשנה זו אירעה תאונה לארקיע ללא נפגעים.

• 1953 – נכנסים לשירות מטוסים מסוג "דרגון רפיד", בעלי שישה מושבי נוסעים מעודפי חיל האוויר. מספר הטיסות גדל לשתי טיסות יומיות במטוסי "רפיד" ושלוש טיסות שבועיות במטוסי "קומנדו". מספר הנוסעים בשנה זו: כ-20,000. הטייס הראשון נקלט בארקיע - אשר גרסון.
• 1955 – מטוס ה"רפיד" נמכר וארקיע רוכשת שני מטוסי "דקוטה" 3-DC בעלי 32 מושבים מעודפי חיל האוויר. מספר הנוסעים מטפס לכדי 23,300 ב-54 טיסות. דייל ראשון לחברה - ברוך דריקר (ברל'ה).
• 1957 – מספר הנוסעים עולה ל- 66,000 וצי המטוסים גדל לארבעה מטוסי "דקוטה". החברה מתחילה למכור חבילות נופש לנוסעים לאילת.
• 1958 - צי המטוסים של החברה כולל ארבעה "דקוטות" ושני מטוסי "ביצ'קרפט" קטנים בעלי עשרה מושבים. החברה מעבירה את טיסותיה מלוד לשדה דב ופותחת קו למחניים בראש פינה שבגליל. מספר הנוסעים עומד על 78,130 ב- 2380 טיסות. המחזור השנתי של החברה: 1,690,000 לירות.
• 1961 - מספר הנוסעים עובר את ה-100,000 והחברה רוכשת מטוס "דקוטה" נוסף. החברה מתחילה לבצע גם טיסות בינלאומיות עבור חברת אל על שהופסקו לאחר זמן קצר בגלל איכות המטוסים. בשנה זו הוכשר אחד ממטוסי ה"דקוטה" בחברה לעסוק בזריעת עננים ביודיד הכסף.
• 1964 - ארקיע רוכשת 2 מטוסי "הראלד" עם 50 מושבים וכעבור שנה מטוס נוסף במקום מטוס ה"דקוטה". בשנה זו גדל מספר הנוסעים ל- 154,000 ובשנת 1965 ל - 180,000. באמצע 1966 הוציאה ארקיע משורותיה שני מטוסי "דקוטה" נוספים.

• 1969 - ארקיע רוכשת שלושה מטוסי "ויקאונט" בעלי 80 מושבים. מאחר ומטוסים אלה לא יכלו לטוס משדה דב, פתחה ארקיע בסיס פעילות נוסף, בשדה התעופה לוד. מספר הנוסעים: כ- 280,000 ב- 6,411 טיסות. מספר העובדים: 188, מהם 54 אנשי צוות אוויר. המחזור: כ- 18 מיליון לירות.
• 1972- לחברה צי מטוסים הכולל חמישה מטוסי "הראלד" ושלושה מטוסי "ויקאונט" המשרתים 580,000 נוסעים בכ-6,800 טיסות. מכוון שהמטוסים לא התאימו למנחתים ביעדים הקצרים (באר שבע, מצדה, סדום, עין יהב, מצפה רמון וחיפה) מקימה החברה בשותפות עם חברת "כנף" את "ארקיע-כנף" שמפעילה מטוסי "איילנדר" דו מנועיים בעלי 10 מושבים לצורך אותם נסיעות.
• 1976 – מלחמת יום הכיפור גורמת לירידת תנועת הנוסעים הפנים ארצית לכ-630,000 ולצורך הרחבת הפעילות מחוץ למדינה נרכשים שני מטוסי 11-1 BAC בעלי 114 מושבים, שהחליפו את שני מטוסי ה"הראלד". ההפסדים המצטברים וההתחייבות מביאים את החברה למכירת ארקיע לבעלים פרטיים בפברואר 1980.

2000 - ארקיע מקבלת 2 מטוסי בואינג חדישים מדגם 757-300 בעלות של 120 מיליון דולר.

• 2006-האחים בורוביץ מוכרים את חברת ארקיע לאחים נקש ולעובדי החברה.

כיום, בוטלו טיסות ארקיע בדרום (מצדה, מצפה רמון, באר שבע) והטיסות לירושלים . הקו לראש פינה בוטל גם כן עקב חוסר כדאיות כלכלית. בשנת 2004 רכשה קבוצת כנפיים (אשר החזיקה ברוב מניות ארקיע) את רוב מניות חברת "אל-על" מהמדינה. בעקבות החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, למניעת שליטת שוק התעופה בידי חברה אחת, מכרה כנפיים בינואר 2006 את אחזקותיה בחברת ארקיע.

קבוצת נקש מחזיקה כיום ב-70 אחוז ו-5 אחוז מהמניות יצטרפו ל-25 אחוז המחזיקים העובדים (30 אחוז סה"כ). לפי דיווחי החברה היא מטיסה כיום למעלה ממיליון נוסעים בשנה בטיסות פנים ארציות ובינלאומיות. 60 אחוז מהטיסות בארץ מתבצעות על ידי ארקיע. לחברה ארבעה מטוסי 72 - ATR, ארבעה מטוסי דאש 7, ושלושה מטוסי בואינג 757 (1 מסוג בואינג 757-200 ו2 מטוסים מסוג בואינג 757-300) החברה רוצה להכנס לתחום הובלות אוויריות. ולכן הזמינה 2 מטוסי בואינג 787 מסוג מטען.

 

נמל התעופה בן גוריון - נתב"ג

שדה התעופה הגדול והבינלאומי בישראל!

 

נתוני השדה
סוג השדה	ציבורי
מפעיל	רשות שדות התעופה
עיר סמוכה	לוד
גובה מעל פני הים	135 רגל (41 מ')
מיקום	32°0?34?N, 34°52?37?E
מסלולי המראה
כיוון מגנטי	אורך		סוג מסלול
	רגל	מטר
03/21	5,840	1,780	אספלט
08/26	11,998	3,657	אספלט
12/30	10,210	3,112	אספלט

נמל תעופה בן גוריון או בקיצור נתב"ג הוא נמל התעופה הבינלאומי הגדול ביותר בישראל, והוא שער הכניסה האווירי הראשי שלה. בעת הקמתו על ידי הבריטים, לפני קום המדינה, כונה שדה התעופה בשם שדה התעופה וילהלמה על שם המושבה הטמפלרית וילהלמה, אשר על אדמותיה הוקם שדה התעופה. בעבר הוא היה ידוע כשדה התעופה לוד על שם העיר לוד הסמוכה לו.

השדה מופעל על ידי רשות שדות התעופה והוא מרכז הפעילות של חברת אל על, לשעבר חברת התעופה הלאומית הישראלית. נמל התעופה בן גוריון הוא אחד משדות התעופה העמוסים ביותר במזרח התיכון. בשנת 2003 עברו בנמל כמעט שבעה מיליון נוסעים וכ־54,000 מטוסים. בשנת 2000, שהייתה שנת השיא בתנועה בנמל עברו בנמל מעל תשעה מליון נוסעים וכ-66,000 מטוסים. לשם השוואה, בשדות התעופה העמוסים ביותר בעולם עוברים כ־40-65 מיליון נוסעים בשנה. נתב"ג דומה בעומסי התנועה שלו לשדות תעופה מהדרג השלישי באירופה כגון ברלין-טגל וליון.

נמל התעופה משמש גם בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי, בסיס חיל-האוויר לוד (בח"א 27), המאכלס את טייסות התובלה של החיל.

 

מסופים:

לשדה התעופה ארבעה מסופים (טרמינלים):

• טרמינל 1 - לשעבר המסוף הראשי והוותיק של השדה. שירת את רוב התעבורה הבינלאומית. הטרמינל נסגר והוסב לבניין משרדים לאחר הפעלת טרמינל 3. בעתיד ישמש הטרמינל לנוסעים בטיסות פנים. בניין טרמינל 1, אשר שימש את רשות שדות התעופה כשדה התעופה הלאומי של ישראל עד לפתיחתו של טרמינל 3 (נתב"ג 2000), תוכנן במקור על ידי אגף התיכנון של שלטונות המנדאט הבריטי בארץ ישראל בראשית שנות ה-30. סגנון הבניה המקורי של הבניין אופיין בסגנון הבינלאומי, והורכב ממבנה קובייתי מטוייח בטיח לבן ונקי, בעל מגדל פיקוח מעוגל.

עם הקמת המדינה הורחב המבנה, ובשנות ה-50 נבלע לחלוטין במערך אגפים חדש שלא השאיר כל זכר לבניין המקורי. בסוף שנות ה-80, הוקם אולם קבלות פנים חדש בתיכנון האדריכל מרדכי בן-חורין. כיום המבנה עומד בשממונו, ובקרוב יעבור שיפוצים נרחבים לקראת פתיחתו כטרמינל לטיסות פנים ובניין משרדים לרשות שדות התעופה.

• טרמינל 2 - מסוף קטן שמשמש את הטיסות הפנים-ארציות. טיסות בינלאומיות פועלות ממנו רק בתקופות עומס. לאחר הקמת טרמינל 3, חלק זה אינו בשימוש יותר והוסב לפעילות שונה.
• טרמינל 3 - המסוף הגדול והמודרני המוכר גם כנתב"ג 2000. נפתח ב-28 באוקטובר 2004. בניית הטרמינל הייתה אחד ממיזמי התשתית הגדולים ביותר בישראל בשנים האחרונות. הוא כולל, לראשונה בישראל, שרוולים לגישה למטוסים, וכן דיוטי פרי גדול, אזור פרידה מנוסעים יוצאים ותחנת רכבת.
• טרמינל 4- טרמינל שנבנה בשנת 1999 ונועד לשרת את התיירים שהגיעו לישראל לקראת המילניום החדש, הוא מעולם לא נפתח לתנועה וגם אין כוונה להשתמש בו. עד עתה, השימוש היחידי שנעשה בטרמינל הזה היה בדיקת הנוסעים הנכנסים מארצות המזרח הרחוק בעת מגפת הסארס בשלהי שנת 2002.

טרמינל 3:

לפי ההחלטה המקורית של ממשלת ישראל מינואר 1994, טרמינל 3, שהוא למעשה טרמינל נוסעים חדיש ומודרני שמטרתו להחליף את המבנה המיושן של טרמינל 1, היה אמור להפתח לקראת אירועי המילניום של שנת 2000, שלפי התחזיות הייתה אמור להביא ארצה גל של תיירות צליינית (מסיבה זו שמו המקורי של הטרמינל היה "נתב"ג 2000").

לתוכנית היו מתנגדים רבים שטענתם המרכזית הייתה כי הגדלת שדה התעופה שנמצא במרכז גוש דן במקום בניית שדה תעופה חדש, מרוחק יותר, שמחובר באמצעות רכבת מהירה או כביש לאזור המרכז היא צעד שגוי. הוצעו מספר אתרים לתוכנית זאת ביניהם בסיסי חיל האוויר בחצור ונבטים.

בניית הטרמינל התעכבה בעקבות התנגדויות תושבי האזור, שבאו לידי ביטוי בפעילות ציבורית ומשפטית. לאחר שכשלו, הגישו 6,000 תושבים תביעות פיצויים על ירידת ערך נכסיהם בסכום כולל של 3 מיליארד שקל. לבסוף, לאחר שנפתרו רוב הבעיות המשפטיות על ידי מנגנון פיצוי לתושבים, הונחה אבן הפינה לטרמינל החדש (ב-25 באוקטובר 1998). שנתיים מאוחר יותר, חברת קבלנות טורקית שהייתה הקבלן הראשי של הטרמינל הקרקעי פשטה רגל. בעקבות פשיטת הרגל התעכב הפרויקט בשנה נוספת ונועד להפתח לשימוש הציבור במרץ 2003.

גם לאחר שהתחדשה הבנייה על ידי קבלנים ישראלים, חלו מספר עיכובים שדחו את הפתיחה בשנה וחצי. טרמינל 3 נחנך רשמית ב-2 בנובמבר 2004.

למעלה מ-80 גופים תיכנוניים השתתפו במערך תיכנון נתב"ג 2000, עובדה זו מצביעה על מורכבותו וגודלו של הפרויקט. משרדי האדריכלים המרכזיים שפעלו באתר היו משרד "יונה פיטלסון-שילה-יעקובסון אדריכלים" שתיכננו את הפרוגראמה המפורטת של המבנן, את האגפים הלוגיסטים ואת מבני החניונים, משרד רם כרמי ועדה כרמי שתיכננו את אגף מקבלי הפנים, משה ספדיה שתיכנן את אגף היוצאים וכן את קניון הדיוטי-פרי. את הגן הסימבולי הממוקם בין שני בנייני החניונים תיכנן משרדו של אדריכל הנוף הירושלמי שלמה אהרונסון.

 

מסלולים:

מסלול הנחיתה הראשי - משמש כמסלול הנחיתה הראשי. הוא המסלול הקרוב לטרמינלים ובמקביל לו קיים מסלול הסעה. רוב הנחיתות מתבצעות במסלול זה ממערב למזרח בגישה מהים ומעל דרום תל אביב. לעיתים נדירות, בתנאי מזג אוויר מסוימים משמש להמראות (כיוון 12 ממערב למזרח).

המסלול הקצר - שימש בעבר את טייסת התובלה של חיל האוויר, כיום משמש כמסלול הסעה לקראת המראה למסלול השקט. לעיתים נדירות משמש לנחיתת מטוסי ערבה מצפון לדרום (כיוון 21 בגישה מצומת בני עטרות).

המסלול השקט - המסלול הארוך ביותר בשדה. משמש כמסלול ההמראות הראשי ממזרח למערב (כיוון 26). מכונה המסלול השקט מכיוון שמטוסים שממריאים ממנו יוצרים פחות רעש בישובים בית דגן, חולון, וראשון לציון וההמראות נעימות יותר לנוסעים. המסלול נבנה בתחילת שנות השבעים.

 

היסטוריה:

שדה התעופה תוכנן והוקם על ידי שלטונות המנדט הבריטי בשנות ה-30. מיקומו, ליד העיר לוד תאם את שאר התשתיות שבנו, ביניהן תחנת הרכבת המרכזית בלוד ובסיס סרפנד (צריפי) הסמוך. בשנת 1935 החלה הבנייה ובשנת 1937 נחנכו מסלולי הבטון הראשונים, מאז עבר השדה עשרות שיפוצים, שנמשכים עד ימנו כדי לתאימו להקף התנועה האווירית הגדל עם השנים.

לפני מלחמת העולם השנייה שימש השדה מספר מועט של חברות - מסראייר המצרית טסה ממנו ליעדים באזור ביניהם קהיר, ניקוסיה, ביירות ובגדד. מטוסי חברת KLM ההולנדית בצעו חניית ביניים בשדה בטיסה מאמסטרדם לאינדונזיה. לוט הפולנית הפעילה קו סדיר לורשה.CSA הצ'כית הפעילה קו למזרח אירופה (דרך איטליה) וכמובן את אימפריאל ארוויז הבריטית בעלת המנדט על הארץ באותה תקופה. במהלך המלחמה שימש השדה למטוסים צבאיים של בנות הברית.

עם קום המדינה נכבש השדה מידי הערבים על ידי צה"ל ובנובמבר 1948 הוא נפתח כנמל התעופה הבינלאומי הרשמי של המדינה החדשה. בשנה הראשונה לפעולתו עברו בו 40,000 נוסעים, השדה היה צנוע במידותיו וכמעט ביתי. בשנת 1949 הוקמה חברת אל על והחלה את פעילותה מהשדה.

מאז ומעולם הייתה התעופה הבינלאומית יעד לפיגועי טרור כנגד ישראל ומטרות ישראליות. ב-8 במאי 1972 נחטף מטוס של חברת התעופה "סבנה" לנתב"ג; נוסעיו חולצו למחרת בפעולה נועזת של סיירת מטכ"ל. הפיגוע המשמעותי ביותר שבוצע בשטח הנמל התרחש ב-30 במאי1972, כאשר שלושה מחבלים יפניים מארגון "הצבא האדום היפני" שלפו ממזוודותיהם ביציאה מהמטוס, עם הכניסה לארץ, כלי נשק אוטומטיים ורימונים ופתחו באש לעבר הנוכחים. כתוצאה מהירי וזריקת הרימונים נהרגו 27 בני אדם ו-72 נפצעו. פעולת הטרור כונתה "הטבח בנמל התעופה לוד".

בעקבות אירועי הטרור הללו, הוגברה משמעותית האבטחה בנתב"ג והוא נחשב כיום לאחד מנמלי התעופה הבטוחים בעולם. לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, החלו נמלי תעופה רבים בעולם ללמוד וליישם את שיטות האבטחה הנהוגות בו.

לאחר מותו של דוד בן גוריון בשנת 1973 שונה שמו של שדה התעופה כדי להנציחו.

עם השנים, והעלייה בתנועה האווירית, הורחב השדה באופן משמעותי על ידי רשות שדות התעופה, נבנתה קומה שנייה לטרמינל, דיוטי פרי חדש, נבנו שערי יציאה חדשים, נבנה אולם מקבלי פנים חדש, נבנה מגדל פיקוח חדש ושופרה הסביבה של השדה הכול על בסיס הבניין המנדטורי בשיטת טלאי על טלאי.

בסיס חיל האוויר:

השדה משמש גם כבסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי, בסיס חיל-האוויר לוד (בח"א 27). בבסיס מוצבות כיום שתי טייסות ה-C-130הרקולס ("קרנף") של החיל: טייסת 103 ("טייסת הפילים") וטייסת 131 ("טייסת הציפור הצהובה"). כן מוצבות בבסיס טייסת 122("טייסת הדקוטה"), המפעילה כיום את מטוסי הגאלפסטרים 5 ("נחשון"), וטייסת 120 ("הטייסת הבינלאומית") המפעילה כיום את מטוסי הבואינג 707 ("ראם") והסי-סקאן ("שחף").

הבסיס צפוי להסגר והטייסות והיחידות השוכנות בו כיום צפויות לעבור בקיץ 2008 לבסיס נבטים השוכן בנגב הצפוני.

 

תצלומים:

__________________

קישורים:

• האתר הרשמי של נתב"ג
• האתר הרשמי של רשות שדות התעופה
• אתר טרמינל 3 של רשות שדות התעופה
• פרוייקט של ynet על טרמינל 3

 

  

שדה התעופה דב הוז - "שדה דב" -

שדה תעופה המשמש לטיסות פנים ארציות לאילת!

 

שדה דב
IATA: SDV - ICAO: LLSD
נתוני השדה
סוג השדה	ציבורי/צבאי
מפעיל	רשות שדות התעופה חיל האוויר הישראלי
עיר סמוכה	תל אביב
גובה מעל פני הים	43 רגל (13 מ')
מיקום	32°6?53?N, 34°46?56?E
מסלולי המראה
כיוון מגנטי	אורך		סוג מסלול
	רגל	מטר
21/03	5,712	1,741	אספלט

שדה דב הוא נמל תעופה שנמצא בעיר תל אביב. הנמל משמש גם כבסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי (כנף 15).

 

היסטוריה:

בשנת 1973 פנה ראש עיריית תל אביב דאז, ישראל רוקח, לשלטונות המנדט הבריטי במטרה להקים שדה תעופה בכדי לפתור את בעיית התנועה בארץ ישראל בזמן המרד הערבי הגדול. בשנת 1938 החלו

 

העבודות להכשרת שטח השדה, בשיתוף עם חברת נתיבי אוויר לארץ ישראל, מצפון לנחל הירקון בסמוך לשפת הים. במקום נסלל מסלול באורך 400 מ' וברוחב 40 מ' ונבנה מוסך לכלי טייס קטנים. חברת נתיבי אוויר לארץ ישראל הפעילה מהשדה טיסות סדירות לחיפה, אך גם טיסות שכר לביירות.

בשנת 1940 נספה דב הוז, מראשוני התעופה בארץ ישראל וממקימי חברת אווירון. לזכרו שונה שם השדה לשדה דב הוז ומאוחר יותר לשדה דב.

בימי מלחמת העולם השנייה השביתו שלטונות המנדט את השדה ופעילותו חודשה רק בשנת 1947. השדה שימש כבסיס של מטוסי חברת אווירון, שהייתה חברת התעופה של ארגון ההגנה במסווה של חברה מסחרית.

השדה במלחמת העצמאות:

לאחר ההחלטה באו"ם על תוכנית החלוקה הפך שדה דב לבסיס המרכזי של שירות האוויר של ההגנה, שהיווה את הבסיס לחיל האוויר הישראלי. ההגנה קיבלה את רשות שלטונות המנדט להפעיל את השדה תחת המסווה של חברת "אווירון". בשדה, שהפך בעצם לבסיס של חיל האוויר שבדרך, התארגה "טייסת הנמר", שבה היו 21 כלי טייס - הגדול שבהם היה מטוס DC-3 דקוטה. בחודש דצמבר 1947 המריאה מהשדה הטיסה המבצעית הראשונה: הטייס פנחס בן פורת המריא במטוס RWD13 לבית אשל, כשהוא נושא עימו רופא, כדי לחלץ פצוע מבית אשל. בחודש אפריל 1948 הצטרפה "טייסת האריה" לסדר הכוחות של הבסיס הצבאי שבשדה, ועסקה בצילום אווירי. עם ההכרזה על הקמת המדינה גויסו מטוסי חברת אווירון שבשדה לטובת פעילות חיל האוויר. השדה הפך לבסיס של טייסת א', הטייסת הראשונה של "שירות האוויר". למטוסים שבשדה צורפו בחודשים מרץ ואפריל מטוסים קלים מסוג "אוסטר", שנרכשו מפורקים מעודפי הצבא הבריטי, והורכבו בשרונה, שהפכה אחר כך לקריה בתל אביב. מטוסים אלו כונו בשם "פרימוסים" בשל רעש הטירטור העז שהשמיעו, שהזכיר את טרטורו של כלי הבישול באותו השם. מטוסים אלה ביצעו טיסות קישור ליישובים מבודדים, הובילו מזון, תחמושת וציוד רפואי ואף ביצעו גיחות סיור, צילום והפצצה. ב-15 במאי 1948, מיד לאחר הכרזת המדינה וראשית הפלישה המצרית, תקפו ארבעה מטוסי ספיטפייר מצריים את השדה וגרמו נזק למטוסים ולמבנים. אחד מהמטוסים התוקפים הופל באש נ"מ (חלקים מהמטוס שהופל שמשו לשם הרכבת מטוסי הספיטפייר של חיל האוויר הישראלי). בהתקפה נהרגו חמישה אנשים ונפצעו תשעה. עם תום המלחמה הוקמה בשדה "טייסת 100", שהועברה אחר כך למנחת ליד העיר רמלה.

 

פעילות אזרחית:

בשנות החמישים הפך שדה דב לשדה אזרחי שבו עיקר הפעילות היא של מטוסים פרטיים מסוג סטירמן ופייפר. הוא משמש כבסיס למטוסי הפייפר של משטרת ישראל ששמשו למטרות סיור, כמו גם לצי מטוסי הריסוס של חברת כימאוויר. עוד פעל בשדה קלוב התעופה לישראל שביצע בשדה פעילות הדרכה וגרירת דאונים. בחודש מרץ 1959 שבה טייסת 100 לשדה דב.

בשנות השישים קיבל השדה צביון מסחרי יותר. חברת ארקיע העבירה אליו את צי מטוסי הדקוטה שלה ורכשה מטוסי הראלד שמקצרים את זמן הטיסה לאילת לכ-50 דקות בלבד. הפעילות של חברת כימאוויר עברה לשדה התעופה בהרצליה וטייסת הסיור של המשטרה התאחדה עם טייסת 100. בשדה גם התחילה לפעול חברה חדשה - חברת "אוויתור" שהפעילה מטוסי דה-הווילנד הרון בטיסות שכר ושירות מונית אווירית לחיפה ולאילת. בשנת 1966 חנכה חברת ארקיע את הקו למנחת ליד מצדה. לאחר תום מלחמת ששת הימים התגברה הפעילות האווירית בשמי ישראל וגדל נפח הפעילות של חברת ארקיע, שהפעילה מהשדה טיסות לשדה התעופה "עטרות" שבקלנדיה שליד ירושלים ולאילת. עם הגדלת הדרישה לטיסות החלה חברת ארקיע להפעיל מטוסי ויקאונט שלהם שמונים מושבים. בשנות השבעים החלו להופיע בשדה מטוסי הדאש 7 החדשים של חברת ארקיע שהחליפו את מטוסי ההראלד והויקאונט.

בשנת 1985 הצטרפה חברת "שחף" לחברות המפעילות שירות משדה דב והציעה, במשך 3 שנים, טיסות שכר לאילת בשני מטוסי EMB 110 ברזילאים. בשנת 1986 הצטרפה חברת "סנונית" שהפעילה טיסות שכר למנחת בקרית שמונה, בתחילה במטוסי דאש 6 ולאחר מכן במטוסי ערבה. בשנת 1978 הצטרפו גם החברות "אלרום", שהציעה טיסות לבאר שבע, עין יהב ואילת במטוסים קטנים, ו"כנפי העמק" שהציעה טיסות ממגידו לערד דרך שדה דב במטוסי שורטס 333 ומאוחר יותר במטוסי שורטס 360.

בשנות התשעים הורחבה הפעילות בשדה התעופה ומסוף הנוסעים בשדה הוגדל בכדי להתמודד עם תנועת הנוסעים המתגברת. חברת "ישראייר" שקמה מתוך חברת כנפי העמק החלה להפעיל מטוסי ATR-42 בקו לאילת.

בשנת 1999 נחנכה רחבת המטוסים הצפונית שנסללה על ידי מנהל התעופה האזרחית, לאחר מלחמת ששת הימים.

בשנים האחרונות החלה גם חברת ארקיע להחליף את מטוסי הדאש-7 שלה במטוסי ATR-72. השדה משמש גם כשדה הבית לכעשרים מטוסים קלים בבעלות פרטית.

בשנים האחרונות, חל צמצום משמעותי במספר יעדי הטיסה משדה דב, וכיום ישנן טיסות יומיומיות סדירות רק ליעדים: אילת, שדה התעופה ראש פינה (שדה התעופה מחניים), מנחת קריית שמונה, מנחת ספיר (ליד עין יהב) ו-מנחת פיק ברמת הגולן.

 

מבנה:

בשדה אולם לנוסעים נכנסים ולנוסעים יוצאים. טרמינל 2 של השדה משמש לטיסות הנוחתות מחו"ל של עד 30 נוסעים. בשנת 2003 נבנה במקום מגדל פיקוח חדש (במתחם הצבאי של השדה), שהחליף את המגדל הישן שנבנה לפני כשבעים שנה. במגדל החדש 13 עמדות לפקחי טיסה שיכולים להתמודד עם כ-80,000 ההמראות והנחיתות המתבצעות בשדה מדי שנה, בחודש יוני 2006 (3 שנים לאחר בניית המגדל היישן) נחנך מגדל בקרה חדש, המגדל הישן היה נמוך ייחסית, והחדש גבוהה ביחס ליישן
(דבר שמאפשר זווית ראיה טובה יותר לפקחי המגדל ולהעלאת רמת הבטיחות בתחום האווירי של השדה).
פיקוח הטיסה בשדה דב מבוצע על ידי ובאחריות חיל האויר.

 

מסלולים:

בשדה דב מסלול אחד שכיוונו דרום - צפון (03 - 21 בהתאמה). לצידו משטחי חנייה ותדלוק שמשמשים את ארקיע וישראייר. מסלול הסעה מוליך לקצה הדרומי של המסלול. המסלול בשדה דב אינו שטוח לגמרי, כך שמצד אחד של המסלול לא ניתן לראות מטוס שיעמוד בצד השני . בעבר כמעט ואירעה התנגשות כשמטוס הממריא היה ב- head-on (פנים אל פנים) למטוס אחר.

 

בסיס חיל האוויר:

שדה דב משמש גם כבסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי (כנף 15). שדה דב הוא בסיס האם של שתי טייסות התובלה הקלה של חיל האוויר: טייסת 100 ("טייסת הגמל המעופף"), המפעילה כיום את מטוסי הקינג אייר B-200 ("צופית"), וטייסת 135 ("טייסת מלכי האוויר") המפעילה כיום את מטוסי הקינג אייר ("קוקיה" ו"צופית"), וה-A-36 בוננזה ("חופית").

 

חברות תעופה שמשמשות בנמל בקביעות:

ישראייר - קו לאילת

ארקיע - קו לאילת

תמיר נתיבי אוויר - קוים לגליל

אלרום - קו למנחת ספיר

שפרירית - מוניות אוויר

 

תמונות:

מטוס ישראייר נוחת בשדה

 

מגדל הבקרה החדש שנחנך ב-2006

 

שורת מטוסי ארקיע בשדה

 

 

---

שדה דב - באתר רשות שדות התעופה

 

 

נמל התעופה אילת - טיסות פנים ארציות לתל אביב!

 

נמל התעופה אילת
IATA: ETH - ICAO: LLET
נתוני השדה
סוג השדה	אזרחי, מסחרי, בינ"ל
מפעיל	רשות שדות התעופה
עיר סמוכה	אילת
גובה מעל פני הים	42 רגל (13 מ')
מיקום	אין מידע
מסלולי המראה
כיוון מגנטי	אורך		סוג מסלול
	רגל	מטר
03/21	6,234	1,900	אספלט

נמל התעופה אילת ממוקם בלב העיר אילת, בצמוד לכביש 90 (כביש הערבה). משמש לטיסות סדירות בתוך הארץ, בעיקר לשדה דב (תל אביב) לנתב"ג ולחיפה, לטיסות בינלאומיות במטוסי סילון קטנים ובינוניים (בדרך כלל עד גדלי בואינג 757), וכן לפעילות פרטית.

מיקום הנמל:

מזה מספר שנים נשקלת העברת שדה התעופה צפונה לאזור הסמוך לבאר אורה, זאת עקב שיקולי בטיחות, שיקולי ערך הקרקע וכן עקב היותו של שדה התעופה חייץ מלאכותי המחלק את אילת ל-2 חלקים: אזור המלונות לחוד ואזור מרכז העיר ושכונות המגורים לחוד. קיימת הצעה הנתמכת על ידי רוב תושבי אילת, להעביר את השדה ק"מ אחד צפונה, פרויקט זול במיוחד שיפתור את בעיות הבטיחות ואת בעיית חציית העיר ולא יגרום לטרטור הטסים אל מחוץ לעיר, אך גורמי התכנון אינם תומכים ברעיון ומעדיפים את חלופת באר אורה.

רקע כללי:

העיר אילת נוסדה בשנת 1949, עם סיום מבצע עובדה וכיבוש אום רשרש. נמל התעופה באילת הוקם עם תום מלחמת העצמאות בשנת 1949.

תנופת הפיתוח באילת של ראשית שנות החמישים וריחוק היישוב ממרכז הארץ, הביאו לפתיחתו של קו תעופה סדיר מנמל התעופה לוד (נתב"ג) ולאחר מכן מהעיר חיפה.

 

בדצמבר 1950– נוסדת חברת "ארקיע", כהמשכה הישיר של "אווירון", עם מטוסי 89-DH ו-46-C. כל הטיסות הסדירות בוצעו על ידי חברת "ארקיע" ולפניה על ידי חברת "אילתה" (חברת בת של אל-על) וחברת "אווירון".

בשנת 1964, הוארך המסלול ל–1500 מ' ונבנה מסוף נוסעים קטן. בשנת 1969, הוארך המסלול לאורכו הנוכחי – 1900 מ'. בשנת 1975 החלה התעניינות של חברת תיירות סקנדינבית באילת. בשנה זו נחתה טיסת השכר הראשונה של חברת "סטרלינג" מדנמרק, מאז החלו פוקדים מטוסי שכר את שדה התעופה אילת בקביעות בטיסות בינ"ל מאירופה, מגבלות התפעול בשדה התעופה אילת לא אפשרו הפעלת מטוסים גדולים מסוג בואינג 707, DC-10, DC-8, ודומיהם.

על-פי הסכם השלום בין ישראל לירדן, אמורה הייתה לעבור פעילותו האווירית שדה התעופה של אילת לשדה התעופה עקבה, כך שבאילת יהיה רק מסוף נוסעים, אך מסיבות שונות מהלך זה לא מומש עד כה.

 

מטוס ארקיע על-יד מסלול ההמראה

 

 

נמל התעופה אילת, באתר רשות שדות התעופה

כבר חודשיים חושבים לסגירת שדה התעופה הרצליה עקב שורה של התרסקויות שאירעו ב-3 חודשים האחרונים.

סיבת ההתרסקויות נגרמו בגישה לנחיתה. ומ-100 מטר מגישת הנחיתה ממוקמים בנייני מגורים.

ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן, כנראה מתחילה בתהליכים לסגירת שדה התעופה, כי אין טעם לחכות שיקרה אסון, עד אז, הניסים הצילו אותנו, אך לא כדאי לחכות לאסון אמיתי, שהוא מטוס שיפגע בבניין.

הנה זירת ההתרסקות ודבר ראש עיריית הרצליה בנושא:

(*הסרטון לקוח מתוך אתר Ynet)

 

מטוס שהתרסק בשכונת מגורים הסמוכה לשדה התעופה