בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
   

אתר קול האתר הכי מדליק ברשת

 

המידע הזה נלקח מאינציקלופדיה בשם ויקיפדיה!

כיצד לבחור את הכלב המתאים לכם

כולנו מכירים את היתרונות של גידול כלב: הרגשת ביטחון, אהבה ללא תנאי, שימחה וכדומה.
חשוב לזכור שגידול כלב הוא גם התחיבות הדורשת מאמץ והשקעה.

לכן, לפני שמחליטים איזה כלב לאמץ חשוב מאוד לבדוק האם גידול כלב מתאים לכם.

אורך חיים של כלב הוא כעשר עד עשרים שנים. האם אתם יכולים להתחייב לדאוג לו לאורך שנים? האם תוכלו להתאים את אורח החיים שלכם אליו? כלומר, האם תוותרו על טיול לשנה למזרח? האם יהיה לו מקום בביתכם גם כשיולדו הילדים?
העובדה שכלבים רבים מבלים את כל חייהם עם משפחותיהם מוכיחה שהדבר אפשרי. מצד שני, כלבים רבים אחרים נפלטים מחיק המשפחה כאשר יש שינוי באורח החיים, דבר שהוא רע הן לכלב והן למשפחה ומראה שהכלב אומץ שלא מהסיבות הנכונות.
הסיבות הלא נכונות כוללות: "הילדים מאוד רוצים...", או "זה ילמד את הילדים להיות אחראים...", או "אין לי כרגע בן זוג", וכו'. לעומת זאת, הסיבה הנכונה לגידול כלב היא הרצון להוסיף למשפחה כלב, תוך הבנה שכלב הוא בעל חיים עם צרכים שונים משלנו.
כדי שהאימוץ יצליח תצטרכו להתאים את עצמכם אליו ובאותו הזמן לעזור לו להתאים עצמו לחיים אתכם - זוהי דרך דו כיוונית.

 

גור או בוגר?

גורים הם יצורים חמודים מאוד, אין על כך ויכוח. כמו כן ישנה הנאה רבה מצפייה בהתפתחות הכלב. אולם ההנאה מהגור כרוכה גם בהרבה עבודה. אחת המטלות היא חינוך לעשיית צרכים מחוץ לבית דבר שאינו פשוט במיוחד כאשר מומלץ לא להוציא את הגור עד לקבלת חיסון הגורים השני. עד אז הוא יעשה את צרכיו בביתכם (אפשר ללמד אותו לעשות על עיתונים). גם כאשר מתחילים לצאת עם הגור צריך להוציא אותו הרבה מאוד פעמים כי הוא פשוט לא יכול להתאפק הרבה שעות.
לעומת זאת, כלב בוגר בדרך כלל כבר מחונך לעשות את צרכיו מחוץ לבית (וגם אם לא, החינוך קצר הרבה יותר).

טעות נפוצה היא לחשוב שחינוך כלבים הוא חינוך לעשיית צרכים מחוץ לבית בלבד, חינוך לצרכים הינו חלק קטן בלבד,צריך ללמד את הגור גם כללי התנהגות בסיסיים , מה מותר ומה אסור. אם לא תלמדו אותו מההתחלה הוא פשוט יתנהג כפי שכלב רגיל להתנהג עם כלבים אחרים, הוא יתפוס אתכם בפיו, יקפוץ עליכם, ויכרסם את רהיט הבית... כאמור, גורים הם מקסימים אך דורשים הרבה השקעה. חישבו האם יש לכם את הזמן, היכולת והרצון לעשות זאת.

כאשר מאמצים גור מעורב, קשה לדעת בוודאות מה יהיה גודלו הסופי ומה יהיה אופיו. חשוב לזכור שהתנהגות הכלב תלויה במטען הגנטי שלו אך חשובה לא פחות הסביבה בה הוא חי (המשפחה שלכם), כך שלכם תהיה השפעה רבה על התנהגותו.
כלב בוגר כבר הגיע לגודלו הפיזי הסופי ואפשר לדעת את אופיו, אולם עדיין יש לכם השפעה רבה על התנהגותו. רבים פוחדים לאמץ כלב בוגר משום שיש לו הרגלים קודמים. חשוב לזכור שאפשר ללמד כלב הרגלים חדשים בכל גיל. כלבים אוהבים מאוד ללמוד דברים חדשים וכשהדבר נעשה בעזרת צ'ופרים (חטיפים קטנים וטעימים) הם לומדים תוך כדי משחק ונהנים מכך מאוד.

יתרון נוסף לאימוץ כלב בוגר הוא היכולת לקבל אינפורמציה על אופיו והרגליו מהבעלים הקודמים שלו.

זכר או נקבה?

אין הבדל באופיים של כלבים על בסיס היותם זכר או נקבה. הדבר תלוי יותר בסוג הכלב, בחינוך שקיבל ובסביבה בה הוא חי.

חשוב לעקר ולסרס את הכלבים. הדבר מומלץ מבחינה רפואית, לדוגמה למניעת סרטן הרחם אצל נקבות וסרטן הערמונית אצל זכרים. כמו כן,כלבים מסורסים נוטים פחות לאלימות. כדאי לבצע את העיקור והסירוס לפני שהכלב מגיע לבגרות מינית כדי שהוא יהיה אפקטיבי במיוחד.
רבים חוששים לסרס את כלבם מתוך פחד שהוא ישתנה. כלב שאוהב לשחק ולרוץ לא יפסיק לעשות זאת בעקבות הסירוס. לעומת זאת הכלב לא יריב עם זכרים אחרים. גם אם הכלב שלכם אינו תוקפני, הסירוס חשוב משום שכלבים אחרים לא יראו בו איום ולא יתקפו אותו.
כמו כן כלב מסורס וכלבה מעוקרת לא ינסו לברוח מהבית בתקופת הייחום ולא יבלו שעות ביללות קורעות לב כשהם סגורים ולא יכולים למצוא להם בן זוג.
חשוב לזכור שיש לנו נטייה 'להאניש' את הכלבים שלנו ולחשוב שסירוס או עיקור יגרע מחייהם דבר שאין לו כל אחיזה במציאות. אבל יש בעיה אחת בעיקור וסירוס הכלבים, אם כול האנשים יעקרו ויסרסו את הכלבים שלהם הגזעים האלו פשוט יכחדו!!! כי לא היו גורים והשושלת לא תמשיך, אז שימו לב זאות נקודה למחשבה.

 גודל הכלב

בדרך כלל גודלו של הכלב פחות חשוב מאופיו. יכול להיות כלב גדול ורגוע שזקוק רק לטיולים באזור הבית, לעומתו יכול להיות כלב קטן ואקטיבי שתצטרכו לקחת אותו לרוץ כל יום.

ישנה דעה שכלב גדול צריך חצר, זה לא מדויק. נכון, כלבים, קטנים וגדולים, אוהבים חצר אולם חשובה להם מאוד חברת המשפחה שלהם. אם משאירים כלב כל הזמן לבד בחצר, הוא משתעמם. רוב הזמן הוא ישן בשמש ובזמן שהוא ער הוא מוצא משחקים כגון חפירה בערוגת הפרחים או נביחה על הכלב של השכנים. חצר אינה תחליף לאינטראקציה עם המשפחה.
פעמים רבות כלבים החיים בדירה מאושרים יותר משום שיש להם יותר קשר עם המשפחה ודואגים לקחת אותם לפרק או לגינה השכונתית לשחק עם כלבים אחרים; לעומת כלבי חצר שזוכים לפחות אינטראקציה עם המשפחה ועם כלבים אחרים.

נקודה למחשבה - חשבו על אימוץ שני כלבים. לכאורה זה נראה הרבה יותר קשה, אולם הכלבים יעסיקו אחד את השני ולכם יהיה יותר קל. הדבר נכון במיוחד אם אינכם נמצאים הרבה בבית. כלבים רגילים לחיות בלהקות והם רואים במשפחה שלנו - להקה, לכן הם כל כך מתאימים לחיי משפחה איתנו. הכלב ישמח מאוד עם תהיה לו חברה כשלא תהיו בבית.

 

מקווה שהבנתם עם לא שאלו חופשי בפורום. אני עשיתי לכם טבלה+הסבר במילים.

מרכיבי מזון!!!
 

 

כיצד לקרוא תוית מזון

יש לחפש את יעוד המזון לכלבים. לחפש את התאריך האחרון לשווק, ולוודא שהוא לא עבר או לא קרב. מה משקל המזון? לכמה זמן הוא יספיק לכם? מרכיבים מסוימים מתפוגגים עם הזמן. לוודא שהמזון אכן "בפיקוח וטרינרי". לבדוק לאיזה גילאים או גדלים המזון מיועד, או אם הוא עבור טיפול בבעיה רפואית.

כיצד מטפחים כלב?

ניקוי פעולה תדירות
הברשה הברשת הכלב פותרת 80% מנקיון הכלב. בעזרתה מורידים את מרבית הלכלוך, ועצם ההברשה הקבועה מונעת התפסות לכלוכים בפרווה. לכל סוג פרווה תתאים מברשת אחרת. לפחות פעם-פעמיים בשבוע, תלוי בסוג הכלב.
רחיצה הרחיצה חסרת טעם במידה והפרווה לא מטופחת. הלכלוך ישאר בתוך סבך הקשרים. חובה להבריש את הפרווה לפני הרחיצה ובאופן קבוע. שמוש בשמפו היפו-אלרגי לכלבים מאפשר רחיצה תכופה יותר. שמוש בשמפו אשר לא מיועד לכלבים יגרום לנזק בטווח הארוך. פעם בחודש עד 3 חודשים, תלוי בסוג הכלב ובסוג השמפו.
צפורניים יש לשמור שאורך הצפורניים לא יעבור את גובה הכריות. הדבר הכרחי לנוחות הכלב ומונע את שבירת הצפורניים. ניתן לעשות זאת ב2- דרכים: 1. שחיקה טבעית - להוליך את הכלב על אספלט ומדרכות. 2. קציצת הצפורניים בעזרת קוצץ מיוחד לכלבים. פעם בחודש חודשיים.
אוזניים שמירה על נקיון האוזניים עוזר לגלות סמנים חריגים: הפרשה מסריחה, הפרשה לא צהובה, הפרשה מרובה וכו'. כפעם בשבוע.
אזורים פרטיים יש לשמור על אזורים אלו נטולי שיער, במטרה למנוע התפסות של הפרשות הגוף. מומלץ לעשות זאת במספרה. לפחות פעם בחודשים.
----- ---- ----

טבלת חיסונים!

החיסון המחלה סוג האזורים הנפגעים סימני המחלה מתן חיסון הערות
כלבת כלבת נגיפית קטלנית בעיקר מערכת העצבים ריור, בעיות בליעה, שינוי בקול, שיתוקים, אגרסיביות פעם בשנה החל מגיל 3-6 חודשים למשך כל חיי הכלב חובה על פי חוק.פוגעת בכל היונקים, כולל בני אדם.אין תרופה!
משושה פרוו נגיפית בעיקר מערכת העיכול, בגורים צעירים גם בלב שלשול דמי, הקאות, חום, דכאון, התייבשות ומוות גיל 6 שבועות בעיקר גורים וצעירים, אך גם בוגרים.
משושה כלבלבת נגיפית דרכי הנשימה, עיניים, שרירים, מערכת העצבים תופעות של הצטננות, דלקת בדרכי הנשימה ובריאות, דלקת עיניים, הקאות, שלשול, חום גבוה, עוויתות שרירים ראשון בגיל 8 שבועות, שני בגיל 10 שבועות ואחר כך פעם בשנה למשך כל חיי הכלב ----
משושה דלקת כבד נגיפית קטלנית כבד צהבת, חום גבוה, חוסר תאבון, בצקת של הקרנית ---- ----
משושה עכברת סוג 1 קטלנית כבד סימני צהבת ---- ----
משושה עכברת סוג 2 קטלנית כליות אי ספיקת כליות, כשל כלייתי ---- ----
משושה פאראינפלואנזה נגיפית דרכי הנשימה שיעולים ונזלת ---- ----
שעלת שעלת המכלאות נגיפית חיידקית קנה הנשימה והריאות שעולים קשים, טורדניים ויבשים, הקאות ריר שבועיים לפני ההליכה לפנסיון חשוב לפני מפגש עם כלבים רבים
תולעת הפארק תולעת הפארק / ספירוצ'רקה לופי טפילית ושת, אבי העורקים ---- מדי 3 חודשים לא חיסון, אלא תרופה מניעתית בזריקה!

מידע והדרכה לטיפול בכלבים!

חיסונים
שלב ראשון בטיפול בכלב הוא לדאוג לבריאותו. אם תחסנו את הכלב שלכם בכל החיסונים הנחוצים, סיכוייו לחלות במחלות הקטלניות יקטנו מאוד. בנוסף לכך, עד שכלבכם יחוסן הוא חשוף ורגיש למחלות, ומספיק שיבוא במגע עם צרכיו של כלב אחר עד שבועיים לאחר קבלת החיסון האחרון בשביל לחלות. בתקופה זו מומלץ מאוד כי הכלב ישאר בביתכם או בחצרכם הפרטית.
החיסונים הראשונים, לפי הסדר בו הם נתונים, הם החשובים ביותר לבריאות הכלב.
1. אם הכלב הוא בן 6-8 שבועות:
א. הוא יחוסן בפרוו.
ב. כעבור שבועיים יחוסן במשושה.
ג. כעבור שבועיים נוספים יחוסן במשושה דחף.
ד. כעבור שבועיים נוספים יחוסן בכלבת.
ה. החיסון האחרון בגיל 4 חודשים ושבוע - פרוו חי + תולעת הפארק.
ו. מומלץ לחסן כלבים גזעיים שנית בפרוו חי בגיל 5 חודשים.
2. אם הכלב הוא בן 8 שבועות עד 5 חודשים:
א. הוא יחוסן במשושה.
ב. כעבור שבועיים יחוסן במשושה דחף.
ג. כעבור שבועיים יחוסן בכלבת.
ד. חיסון אחרון בגיל 4 חודשים וחצי - פרוו חי + תולעת הפארק.
3. אם הכלב הוא בן 5 חודשים ומעלה:
א. הוא יחוסן במשושה.
ב. כעבור שבועיים יחוסן במשושה דחף + תולעת הפארק.
ג. חיסון אחרון כעבור שבועיים - כלבת.
לאחר החיסונים האלה - הכלב שלכם מחוסן לשנה שלמה.
מעכשיו כל שעליכם לזכור, כדי שהכלב שלכם תמיד יהיה מחוסן, הוא להביא אותו אחת לשנה לבדיקה השגרתית ולקבלת חיסון המשושה והכלבת השנתיים.
תולעים
ישנם 2 סוגי תולעים הקיימים בכל כלב: תולעים שטוחות ותולעים עגולות.
הכלב מקבל את התולעים מאמו ו/או מפרעושים. התולעים יכולות לעבור גם לבני אדם (בעיקר לילדים קטנים).
הטיפול נעשה על ידי כדורים או סירופ נגד תולעים.
מומלץ לתת טיפול אחד בגיל 9 שבועות, וכעבור 3 שבועות טיפול נוסף, כמו בחיסונים. לאחר מכן טיפול של אחת לחצי שנה ישמור על כלבכם נקי מתולעים. יש גם לעשות טיפול למניעת פרעושים, כדי להמנע מתולעים שטוחות.
פרעושים וקרציות
לרב הכלבים בזמן זה או אחר יש או יהיו פרעושים. ישנם מספר רב של חומרים, שמטרתם להשמיד את הפרעושים והקרציות שעל הכלב שלכם.
מוצרים המומלצים לשימוש ע"י ד"ר נרי:
1. FRONTLINE - הספרי באיכות גבוהה. מרססים פעם בחודש וחצי-חודשיים. הספרי אינו רעיל לכלבים ואינו מסוכן לסביבה. הספרי אף אינו מסוכן לגורים מגיל 3 ימים. כמו כן ניתן להשתמש בתכשיר המגיע בצורת טיפות, ששמים על העורף. יש לחזור על הטיפול פעם בחודש. ניתן להשתמש בטיפות לגורים החל מגיל 12 שבועות.
2. ADVANTAGE - המוצר האיכותי והבטוח ביותר לשימוש כנגד פרעושים. ניתן בצורת טיפות על העורף פעם בחודש. ניתן להשתמש בו לגורים החל מגיל 8 שבועות. התכשיר הורג את כל הפרעושים תוך 48 שעות, אך אינו פוגע בקרציות.
3. PROTICAL - מוצר יעיל ביותר כנגד קרציות, ובעל יעילות חלקית כנגד פרעושים. הוא ניתן כטיפות על העורף פעם בחודש. לכלבים החל מגיל 4 שבועות (אסור לחתולים!!).
4. KILTIX - קולר מצוין כנגד קרציות. הקולר יעיל למשך 4 עד 7 חודשים, ומיועד לשימוש בכלבים מגיל 4 חודשים ומעלה (אסור לחתולים).
רחיצה
לכלבים יש הגנה שומנית טבעית על העור, ולכן מומלץ לרחוץ כמה שפחות - לא יותר מפעם בחודשיים-שלושה, אלא אם כן הכלב מאוד מלוכלך. גורים אין לרחוץ לפני גיל 3 חודשים. יש לרחוץ את הכלב בשמפו מיוחד לכלבים או בשמפו לתינוקות. רחיצת הכלב בשמפו של בני אדם עלול לגרום לבעיות בעור.
אוכל
תזונה חשובה מאוד לכלבכם. עליכם לדאוג שהכלב יאכל אוכל רטוב ולא רק אוכל יבש. היחס המומלץ: ½ אוכל רטוב + ½ אוכל יבש.
אסור להאכיל את הכלב בשום פנים ואופן באחד הבאים: עצמות, מתוק, חריף ומלוח!
עד גיל ½ שנה יש לרכוש אוכל לגורים.
מספר הפעמים שעליכם להאכיל את כלביכם תלוי בגילו:
עד גיל 3 חודשים יש להאכיל 3-4 פעמים ביום.
מגיל 3 חודשים עד 6 חודשים יש להאכיל 3 פעמים ביום.
מגיל 6 חודשים ועד שנה יש להאכיל פעמיים ביום.
מגיל שנה ולהמשך חייו יש להאכיל פעם ביום.
כמות האוכל שנותנים לכלב תלויה בגודל הכלב, בחילוף החומרים שלו ובאוכל שנותנים. ניתן להעזר בכמויות הנתונות למשקל שכתובות על גבי שקית האוכל. אם תדאגו לשמור על דיאטה מאוזנת, אוכל יבש ורטוב, אין צורך בהוספת ויטמינים או קלציום.
חיי מין
על חיי המין של כלבכם או כלבתכם עליהם להתחיל לחשוב החל מגיל 6 חודשים. בדאגה לחיי המין של כלבכם ישנן 3 אופציות:
1. הדרך המומלצת - סרוס לכלב ועקור לכלבה, אם לא רוצים גורים. מומלץ לעקר כלבה בגיל חצי שנה ולסרס כלב בגיל שנה.
2. הדרך הטבעית - השגחה בזמן יחום. חשוב לודא שהכלבה לא תברח מהבית! בתקופה הזו יש דימום, וכלבים זכרים ימצאו ליד הבית יומם וליל בהמתנה לכלבה.
3. הדרך הכי פחות מועדפת - זריקה נגד יחום, הניתנת במינון הדרגתי. יש סיכון לדלקת רחם ואף לסרטן העטינים בשלב מאוחר יותר כתוצאה מהזריקות.

עקור כלבים,האם כדאי?

אם ברצונך להרביע את כלביך, התשובה היא לא.
אם החלטת לא להרביעם, מומלץ מאוד לעקר ולסרס מהסיבות הבאות:
1. עקור כלבה לפני מחזור היחום הראשון שלה מונע לחלוטין סרטן שד של כלבים! לאחר היחום הראשון, ככל שמעקרים כלבה מוקדם יותר, פוחת הסיכון לסרטן שד.
2. עקור כלבה מונע לחלוטין סרטן שחלות, סרטן רחם ודלקות רחם, שעלולים לגרום למות הכלבה.
3. עקור כלבה מונע את היחום (דימומים בבית וזכרים שמחפשים כל הזדמנות להזדווג איתה).
4. סרוס כלב מונע גידולי אשכים, וכן מפחית את הסיכוי לגידולים סביב פי הטבעת בגיל מבוגר.
5. כלבים מסורסים לא מסמנים בשתן את הבית והסביבה.
6. סרוס כלב מונע בעיות הנובעות מגדילה טבעית של בלוטת הערמונית (פרוסטטה), כולל זיהומים, דלקות קשות וחסימות בדרכי השתן.
7. סרוס כלב מנוע את ההפרשות המוגלתיות מקצה אבר המין שלו.
8. כלבים מסורסים רבים הרבה פחות עם כלבים אחרים, ולא ננשכים ונפצעים.
9. כלבות מעוקרות לא בורחות מהבית על מנת להזדווג עם זכרים בשכונה וכלבים מסורסים לא בורחים מהבית על מנת להזדווג עם נקבות מיוחמות, דבר אשר מקטין מאוד את סיכוייהם להפגע בתאונות דרכים.

ההתאוששות משני הניתוחים מהירה מאוד, והכלבים חוזרים עוד באותו היום הביתה.
ככל שעושים את הניתוח בגיל צעיר יותר, ההתאוששות מהירה יותר, ובמקרה של הזכרים
האפקט של הניתוח חזק יותר. עקור וסרוס לא מקטינים את החשק של הכלבים לשחק, ולא גורמים להשמנה!

שבבים אלקטרונים!

השבב האלקטרוני הוא שבב זעיר, שגודלו כגרגיר אורז, המוזרק באופן סטרילי מתחת לעור הכלב או החתול. לשבב יש מספר יחודי, אשר אינו ניתן לשינוי, העתקה או שכפול, ובזכותו ניתן לאתר את הבעלים על ידי קריאת מספר השבב. הסימון בשבב אינו גורם לאי נוחות או נזק כלשהו לחיה. לכל הכלבים, אשר סומנו בשבב, מוצמד תג חיצוני וצבעוני, המעיד על סימון בשבב. שיטת השבב מהווה שיטה אמינה ובטוחה לזיהוי בעלי החיים. השיטה אומצה על ידי השירותים הוטרינרים במשרד החקלאות, ובזכותה נמנעות גניבות או השמדות של חיות בית משוטטות, שלא אותרו בעליהם. בישראל קיים מוקד מידע ארצי, הפועל 24 שעות ביממה, המאפשר איתור מהיר ואמין ללא תשלום של בעלי חיים אבודים. קורא השבבים נמצא בשימוש במרבית העיריות, העמותות והמרפאות הוטרינריות בארץ. החסרון היחיד של השבב הוא הכאב הקל בהחדרתו (כמו זריקה רגילה).

ועכשיו הבאתי לכם משהו מיוחד מאוד מחשבון חישוב גיל הכלב:))

והנה מידע על תוקפנות הכלב:

תוקפנות אצל כלבים:

תוקפנות בבית:

כלב לעולם לא ינשך אדם ללא סיבה. כאשר הכלב מפגין סימני תוקפנות כלפי המשפחה האנושית שלו , נוהם , ואפילו נושך אותם כאשר הם מתקרבים  - קיימת בעיה ביחסים בניהם. הדבר יכול לקרות מכשל בתקשורת, התאמה לא טובה בין הכלב לבעליו או חינוך גרוע. לכל כלב יש אישיות משלו ויש כאלו שיותר תוקפנים ויש כאלו שפחות. כלב עקשן שבעליו הוא חלש יגרום לבעיות. רוטווילר , דןברמן , רועה גרמני ועוד גזעים זקוקים ליד חזקה ולא כל אחד יכול לגדל כלב כזה אם אין לו כוח ויד תקיפה ולא מומלץ להתחיל עם כלב כזה ככלב ראשון . כמובן שיש מגזעים אלו כאלה שפחות תקיפים וכאלה שיותר. מי שמחזיק כלבים מסוג כזה מומלץ להתייעץ עם מאלף מקצועי.

מדוע מתעוררות בעיות?

כלב שמאיים ונושך את בעליו זה כלב שהבין שהוא השליט במשפחה. הבעלים חייבית להוריד אותו ממעמדו מידית ולתת לו להבין שהוא מתחת לבני המשפחה האנושיים. הבעלים צריכים להפסיק לפנק את הכלב (פינוק הוא אחד הגורמים לדומננטיות אצל כלבים). הבעלים צריכים להתעלם מדרישת הכלב לצומת לב .

גור שלא גדל בחברת גורים אחרים עלול שלא לדעת לרסן את נשיכות המשחק שלו. גורים כאלו גדלים והופכים לכלבים שמושכים בחוזקה בבדים ובידיים . נשיכת משחק עלולה להיות הרגל שקשה להפסיקו אצל כלב בוגר , כך שצריך ללמד את הגור הרגלים נכונים כשהוא קטן.

כלב פצוע או מבוהל לעיתים קרובות ינהם ויחשוף את שיניו גם בנוכחות האדם שהוא מכיר ואוהב. הדבר לא יקרה אם הכלב ילמד ויתרגל שמטפילים בו פיזית בקביעות ויפתח קשר של אמון כלפי בעליו. זאת הסיבה שבגללה חשוב להבריש את הכלב ולטפל בו בקביעות גם בדברים שהוא לא אוהב כדי לבנות קשר בין הכלב לבעלים.

אם כלבך מאיים עלייך:

עשה:

1. הימנע מקשר עין עימו , מבט ישיר לעיניו יגרום לו להמשיך להתנגד.

2. התקרב וטפל בו בעדינות מרבית כאשר הוא מבוהל או כואב.

3. השאר את הכלב בחדר נפרד ותניח לו להרגע.

4. אם המצב חמור אפשר לבקש סיוע מקצועי (כמו מאלף).

אל תעשה:

1. אל תתפנה ללטף את הכלב , זה עלול לפגוע בו או להבהיל אותו והוא ינסה לנשוך.

2. אל תתחדוף אותו למטה אם הוא מנסה לקפוץ עליך , אלא תסתובב והנח לו ליפול.

 

תוקפנות כלפי זרים:

כלב הנוהם או נובח על זרים מביך את בעליו ועלול להיות מסוכן.  אתה אחראי על התנהגות כלבך  ואתה עלול לעמוד בפני תביעה משפטית אם הכלב שלך יתקוף או יגרום נזק למשהו. כלבים פחדנים בדר"כ תוקפנים כלפי זרים ויש לשבור את חששתיו של הכלב הפחדן  לפני שיתפתחו למשהו חזק יותר. בקש מהמבקרים בבית להתעלם מהכלב עד שיעזור אומץ לגשת אליהם מיוזמתו. לאחר מכן יוכל המבקר ללטף את הכלב . ניתן גם שהמבקר יתן לכלב חטיף קטן כדי שהכלב ירגיש בנוח. בעלי הכלב ישארו במקום וישבחו את הכלב מילולית. אחרי שהכלב ילמד להתייחס לזרים כהנאה יעלמו חששותיו.

 

תוקפנות כלפי כלבים אחרים:

יש כלבים שמתנהגים טוב מאוד עם אנשים אבל לא עם כלבים אחרים. תוקפנות כלפי כלב זר לרוב נגרמת בגלל פחד או איום כלשהו. לעיתים אפשר לראות את זה אצל כלבים דומננטיים במיוחד , הרואים כלבים אחרים יריבים פוטנצייאלים. הכלבים נוטים למשחקים פרועים ומנסים להכריחע את יריביהם. תוקפנות כלפי כלבים זרים יכולה גם להיות נלמדת, גורים שמחקים את הוריהם או כלב בוגר אחר. תוקפנות מתוך פחד נראת לעיתים קרובות בגלל עבר לא טוב עם כלבים אחרים בשנותיו הראשונות. צריך לאפשר לגור להתערב עם כלבים זרים כדי שיפתח הרגלי משחק נכונים. אם אפשר , תניח לגור לבוא במגע עם כלב בוגר רגוע , כדי שהגור יוכל ללמוד התנהגות טובה. כלבים שגרים יחד באותו הבית יכולים להיות תוקפנים אחד לשני כי הם רבים על שליטה בבית. יש כלבים שרבים בעונת הייחום והם רבים על נקבה.

 

תוקפנות בלתי צפויה:

לא כל תוקפנות נגרמת מחינוך לא נכון, שליטה והבנה לא נכונים. ישנם מספר מצבים התנהגותיים או רפואיים שגורמים לכלב שבדר"כ רגוע ושקט להיות כלב תוקפני. יש נקבות שיכולות לנשוך או לנהום  בזמן הריון מדומה או אחרי המלטה בגלל שהחוש האמהי שלה מנסה להגן על גוריה. במצב כזה יש להניח לנקבה להרגע עד שתרגיש בטוחה. יש נקבות שגם מרוב פחד הורגות את הגורים שלהן. במצב כזה הבעלים לוקחים את הגורים ומגדלים אותם בעצמם ולא נותנים לנקבה שלהם להרות שוב. כלב הסובל מתסמונת זהם יכול לפתע להפוך לתוקפני, ללא כל התגרות . כלב כזה יחכול בשניה להתנפל על כלב או אדם זר ולאחר כמה שניות יחזור למצב נורמלי. המצב אינו מובן עדיין לחלוטין, ובמצב כזה צריך לפנות למאלף מקצועי.

סיבה רפואית לתוקפנות:

חשוב לקחת את הכלב (במיוחד כלב זקן) לבדיקות אצל הוטרינר כדי שהוטרינר ישלול בעיה רפואית שתגיע לתוקפנות. כלבים הסובלים מחוסר פעילות של בלוטת התריס או כלבים שסובלים מאפילפסיה עלולים להפוך להיות תוקפנים. בדומה לתסמונת הזעם אחרי כמה דקות הכלב חוזר להיות רגוע ונראה כאילו הנדבר אינו קרה.

 

בכול מקרה של תוקפנות תמיד טוב להתייעץ עם מאלף מקצועי!

 

חרדת נטישה

ישנם כלבים שנכנסים למצב של חרדה בכל פעם שהם נשארים לבד. בדרך כלל אלו כלבים הקשורים מאוד לאנשים שלהם ונוטים ללכת אחריהם לכל מקום בבית. ברגע שהם נשארים לבד הם נבהלים ומחפשים דרך להרגיע את עצמם, כתוצאה מכך הם נובחים או מייללים ללא הפוגה ואף הורסים את הבית.

חשוב להבחין בין כלב שהורס את הבית משום שמשעמם לו לבין כלב הסובל מחרדת נטישה.

הסימנים:

כלב הסובל מחרדת נטישה יהיה תמיד בקרבת האנשים. הוא ילווה אותם לכל מקום בבית, ישב צמוד אליהם ויעדיף לישון איתם במיטה.
הכלב יתחיל להראות סימני חרדה ברגע שיזהה סימנים שהוא עומד להישאר לבד בבית, לקיחת התיק, המפתחות וכו'.
כשהאנשים חוזרים הביתה הכלב מקבל אותם בשמחה גדולה, כאילו שלא ראה אותם תקופה ארוכה מאוד גם אם הוא נשאר לבד עשר דקות.
פעמים רבות הכלב, כשהוא נשאר לבד, מחפש חפצים שיש בהם ריח של האנשים כגון בגדים. הוא מסדר אותם קרוב אליו ולעיתים אף הורס אותם.
לעיתים אפשר לזהות רוק באזור הדלת משום שהכלב נשאר בסמוך לדלת ומתנשם בכבדות.
אם הכלב הורס את הבית הוא בדרך כלל מתרכז באזור הדלת והחלונות.

חשוב לזכור שלא כל הסימנים מופיעים אצל כל כלב, כל כלב הוא אינדיבידואל.

טיפול בבעיה:

כלבים עם חרדת נטישה נלחצים ברגע שהם רואים סימנים המבשרים על עזיבת המשפחה, לכן כדאי לטשטש את הסימנים. לדוגמה לקיחת המפתחות והתיק ביד והחזרתם למקום בזמנים שאתם אינכם עוזבים את הבית.

התעלמו מהכלב כרבע שעה לפני שאתם יוצאים וכשאתם חוזרים הביתה. נכון שזה קשה להתעלם מכלב השמח לקראתכם, אולם המטרה היא לגרום לו להבין שהעזיבה והחזרה אינם משהו שצריך לעשות ממנו עניין.

נסו להשאיר רדיו או טלביזיה דולקים עם המוזיקה או התוכניות שאתם רגילים לשמוע כשאתם בבית. אפשר אפילו להרחיב את זה ולהקליט את קולות הבית כשאתם נמצאים ולהשמיע את ההקלטה כשאתם לא בבית.

תנו לו משהו טעים ללעוס ולהתעסק איתו כרבע שעה לפני היציאה. זה צריך להיות משהוא שיספיק גם לזמן שאתם כבר לא נמצאים, לדוגמה עצם לעיסה גדולה. אם תדאגו שהוא יקבל את עצם הלעיסה רק בזמנים שאתם יוצאים מהבית, יש סיכוי שהוא יתחיל לצפות לכך והעזיבה תתקשר עם אסוציאציה טובה יותר.

היכנסו לחדר וסגרו אחריכם את הדלת כשהכלב נשאר בחוץ. צאו מיד מהחדר והתעלמו ממנו, גם הוא קופץ עליכם ושמח לראות אתכם. בהדרגה הגדילו את הזמן בו אתם נמצאים בחדר והכלב בחוץ. בצעו את התרגול החדרים שונים.

עשו את אותו התרגול עם יציאה מהבית. צאו בהתחלה למספר שניות ובהדרגה הגדילו את הזמן.

עבדו עם הכלב על משמעת. תרגול המשמעת נעשה בעזרת צ'ופרים וחיזוקים חיוביים ולכן כלבים רואים בכך משחק ונהנים ללמוד. כאשר אומרים לכלב לדוגמא: "שב" והוא יושב, הוא מקבל צ'ופר. מדהים לראות כמה מהר הכלבים לומדים שמשתלם להם להתנהג יפה. אין להשתמש באלימות ולא בחגורת חנק. זוהי דרך נהדרת לאינטראקציה חיובית עם הכלב שגם תיתן לו מסגרת בחיים. בקשו כלבכם לשבת לפי שהוא מקבל אוכל, לפני יציאה לטיול וכו' גם פעולות פשוטות אלו עוזרות בהקניית מסגרת לכלב. כדאי לזכור שגם כלבים, כמו ילדים ואף אנשים מבוגרים, צריכים מסגרת בחיים. כלבים עם חרדת נטישה אינם יודעים במקרים רבים כיצד לנהוג ולכן צריכים את המשפחה שלהם לידם כל הזמן. תרגול המשמעת יעזור בבניית הביטחון העצמי של הכלב.

למדו את כלבכם לשבת ולא לזוז. בכל פעם התרחקו ממנו יותר, עד למצב שבו הכלב נשאר בחדר ואתם יוצאים ממנו לכמה דקות. הכלב ילמד שבעצם זה לא כל כך נורא להישאר לבד.

אופי האינטראקציה שלכם עם הכלב חשוב מאוד. נסו לשחק עם הכלב במשחקים שיגרמו לו להתרחק מכם. לדוגמה, החביאו לו צ'ופר ושילחו אותו לחפש את זה. התחילו בהחבאת הצ'ופר קרוב אלכם ובכל פעם החביאו אותו רחוק יותר. המטרה להגיע למצב שאתם מחביאים לו את הצ'ופר בחדר אחר והוא מחפש אותו לבדו. ליטופים הם עדין חשובים, אולם הם צריכים להיות רק חלק מהאינטראקציה שלכם עם הכלב.

לעיתים אפשר להוסיף טיפול תרופתי המקל על חרדת הכלב. יש לזכור שהטיפול התרופתי אינו מחליף את הטיפול ההתנהגותי אלא נלווה אליו.

החלק החשוב ביותר בטיפול הוא הסבלנות. צריך לזכור שכלב עם חרדת נטישה שהורס את הבית לא עושה זאת משום שהוא כועס עליכם, אלא מתוך ניסיון נואש להתגבר על החרדה הנוראה שלו להישאר לבד.

 

 

נביחות

בכדי להבין את נביחת הכלבים כדאי לדבר בקצרה על האבולוציה של הכלב. הכלב הוא ככל הנראה צאצא של הזאב. האדם הצייד חי בנדודיו באזורים בהם חיו זאבים. למרות היות הזאב חיה מסויגת, שאינה מתקרבת לבני אדם, חלק מהזאבים עקבו אחרי הציידים. הם ניזונו מציד שנותר ומחיות שנפצעו על ידי הציידים והצליחו לברוח. כאשר החל האדם להתיישב במושבות קבועות חלק מהזאבים יצרו את טריטורית המחייה שלהם סביב המושבות. למעשה התיישבות האדם במושבות קבע יצרה נישה אבולוציונית חדשה. לזאבים שמלאו נישה זו הייתה הספקה קבועה של מזון וכך עלה הסיכוי שלהם לשרוד. האדם מצידו הרוויח אף הוא מחברתם של הזאבים משום שסיפקו לו הגנה.

מכיוון שהסיכוי לשרוד היה תלוי בקשר של הזאב עם האדם, לזאבים שהיו פחות מסויגים היה יתרון. כך החלה האבולוציה של הכלב המבוית. הביות, שהיה תהליך ארוך גרם לשינויים מורפולוגיים כגון גוף קטן יותר, שיניים ומוח קטנים יותר. יחד עם שינויים אלו הופיעה גם תכונת הנביחה.

הזאב נובח רק לעיתים רחוקות, בעיקר כדי להתריע ללהקה על סכנה קרובה. נביחת הזאב שונה מנביחת כלב והיא חרישית יותר. גורי הזאב נובחים, אולם הם מפסיקים כאשר הם מתבגרים. הכלב היה תלוי באדם כדי לשרוד והנביחות שיפרו את הקשר לו עם האדם. לכלב שנבח והתריע על סכנות היה יותר ערך עבור האדם וכך הייתה בעצם סלקציה אבולוציונית של תכונת הכלב לנבוח. האבולוציה של תכונת הנביחה עדיין לא ברורה לחלוטין. יש חוקרים הטוענים כי התכונה לנבוח הייתה בעצם תוצר לוואי של הביות. לטענתם התכונות של זאבים צעירים הן שהתאימו לחיים בצד בני האדם והנביחה היא אחת מתכונות אלו. בכל מקרה, כאשר החלו הכלבים לנבוח, בני האדם ראו בכך יתרון ועודדו זאת.

הנביחה היא אחת  מדרכי התקשורת של הכלבים. לכל הכלבים יש את היכולת לנבוח, רמת הנביחות תלויה בשני מרכיבים: תורשה והסביבה בה חי הכלב. ישנם סוגי כלבים כגון האקיטה או הבסנג'י הנובחים לעיתים רחוקות. לעומתם הקוקר ספניאל למשל ידוע ככלב נבחן.

הסביבה בה חיי הכלב מהווה מרכיב לא פחות חשוב מהתורשה בגרימת נביחות אצל כלבים. שינוי הסביבה יכול להפחית במידה רבה את רמת הנביחות.

סיבות סביבתיות לנביחות:

הכלב הוא חיה חברותית וזקוק לאינטראקציה עם בני האדם. כלב המבודד מבני המשפחה שעות רבות ואינו זוכה לזמן משחק, עבודה, ליטופים, סביר למדי שינבח באופן מוגזם. אחת הטעויות הנפוצות היא המחשבה ששלושה טיולים קצרים, קערת אוכל ומים, הם כל צרכיו של הכלב. הכלב שאינו זוכה לאינטראקציה מספקת עם בני המשפחה, מנסה ליצור עימם קשר בנביחות, אשר אינן מתקבלות בשמחה על ידי הבעלים.

מחסומים סביבתיים, כגון: גדר, שער, דלת, חלון, יכולים לגרום להגברת הנביחות של הכלב. הכלב שומע, מריח, ורואה דברים אך אינו יכול להגיע אליהם. הוא נובח, בתחילה כדי לקבל תשומת לב, ואחר כך מתוך תסכול. הוא משתמש בנביחה להפיג את המתח.

כלבים מחקים כלבים אחרים. לעיתים קרובות כלב שלא היה רגיל לנבוח לומד לנבוח מכלב נבחן. זה יכול להיות הכלב של השכנים, הכלבים בפנסיון בו השארתם את הכלב כשנסעתם לחו"ל וכדומה.

ישנם גם כלבים הנובחים באופן מוגזם כתוצאה מבעיה התנהגותית כגון חרדת נטישה או .reactivity

פיתרון לבעיה:

הצעד הראשון לפיתרון הבעיה הוא זיהוי הסיבה לנביחות. אם לדוגמה הכלב נובח כי הוא רואה את הכלב של השכנים מעבר לגדר, אפשר ליצור הסתרה או למנוע את הגישה שלו לאזור. אם הכלב נובח משום שאינו מקבל תשומת לב מספקת, הכנסת שעת משחק ואינטראקציה עם בני הבית תקל על הבעיה. כלב שנובח משום שהוא סובל מבעיה התנהגותית כגון חרדת נטישה, זקוק לטיפול ספציפי בבעיה אשר יקל גם על בעיית הנביחות.

אפשר ללמד את הכלב להפסיק לנבוח לפקודה "שקט". לדוגמא: רוב הכלבים נובחים כאשר אדם זר נכנס הביתה, זאת תכונה שבדרך כלל מוערכת על ידי הבעלים. הבעיה מתחילה כשהכלב אינו מפסיק לנבוח גם אחרי שהבעלים מכניסים את הזר הביתה. לצורך התרגול בקשו ממישהו להגיע אליכם הביתה ולצלצל בפעמון. הכלב ינבח, שבחו אותו על כך שהוא מתריע ואחר כך אמרו את הפקודה "שקט". חכו, הכלב בסופו של דבר יפסיק לנבוח ואז תנו לו משהוא טעים ושבחו אותו. אם לוקח לכלב זמן רב להפסיק לנבוח, פשוט עימדו ללא תנועה ואל תתייחסו אליו. רק כאשר הוא בשקט הוא יקבל חיזוק חיובי. חיזרו על התהליך: צלצול פעמון, נביחה, "שקט", חיזוק חיובי על התנהגות טובה.

אפשר לסגור את פיו של הכלב בעדינות אחרי הפקודה "שקט". ניתן  לעשות זאת בעזרת קולר "הלטי" או עם היד. הכלב יבין שהוא חסר אונים ואינו יכול לנבוח אחרי הפקודה "שקט". הסירו את היד או הרפו את החזקת הקולר ושבחו את הכלב אם הוא הפסיק לנבוח.

זכרו, סבלנות היא מילת המפתח, סביר להניח שתזדקקו למספר תרגולים בהתאם לכלב שלכם.

 

כלב חדש בבית

כאשר מביאים כלב חדש הביתה כדאי לזכור שהמעבר לבית חדש יכול להיות קשה עבורו. הכלב שהיה רגיל למקום מסוים, לאנשים מסוימים, לחוקים וכללים צריך בבת אחת להתרגל למקום חדש, אנשים חדשים, לחוקים וכללים אחרים. לכן כדאי להקל עליו את המעבר כמה שאפשר.

לכלב חשובה מאוד חברת בני האדם. אם אתם חושבים לאמץ כלב נסו לעשות זאת בזמן החופשה שלכם או לפחות לקראת סוף השבוע, כן יהיה לכם זמן לקשור קשר עם הכלב. נסו לא להביא כלב הביתה ומיד להשאירו לבד בבית זמן ממושך.

 

כאשר אתם מביאים כלב חדש הביתה קחו אותו למקום בו אתם מעוניינים שיעשה את צרכיו בעתיד. תנו לו להריח את המקום בנחת. אם הוא עושה את צרכיו שבחו אותו ואפילו תנו לו צ'ופר (חטיף של כלבים). לא כל כלב יעשה את צרכיו מיד במקום חדש, לא נורא, הוא ילמד שזהו המקום עם הזמן. חשוב לקחת את הכלב למקום המיועד לצרכים כמה שיותר פעמים ביום. גם כלב שהיה רגיל לעשות צרכים שלוש פעמים ביום יכול להיות מבולבל מהמקום החדש ותאונות עלולות לקרות, היו סובלניים. אם לא ראיתם אותו עושה את צרכיו בבית אל תגידו כלום, נקו את המקום היטב. אם אתם רואים את הכלב עושה את צרכיו בבית, אמרו לא! באופן תקיף (לא בצעקה ובוודאי שאין להרביץ לו), קחו את הכלב למקום המיועד ושבחו אותו כשהוא עושה את צרכיו. תהליך הלמידה לא יהיה ארוך, הכלב כבר יודע שאסור לו לעשות צרכים בבית הוא רק צריך ללמוד מהו המקום הנכון.

 

השתדלו ליצור אוירה רגועה בבית כאשר הכלב מגיע הביתה. אם ישנן חיות נוספות בבית נסו להפריד ביניהם בשעות הראשונות והכירו ביניהם בהדרגה. אל תשאירו אותם ללא השגחה ביחד עד שאתם משוכנעים שהם מסתדרים טוב אחד עם השני. כמו כן, לא רצוי להשאיר את הכלב לבד עם ילדים בהתחלה.

נסו לא להזמין אנשים לראות את הכלב החדש בימים הראשונים, תנו לו להתרגל אליכם בנחת. חלק מהכלבים יתרגלו מיד, אחרים יהיו זקוקים למעט יותר זמן ועידוד.

הימים הראשונים: זמן איכות

התקופה הראשונה עם הכלב חשובה מאוד. בזמן זה הכלב לומד להכיר את הסביבה החדשה, האנשים והחיות איתם הוא חי. זה הזמן לנסוך בכלב ביטחון ולחזק את הקשר ביניכם. כבר מן ההתחלה כדאי להרגיל אותו לסדר היום של האכלה, טיולים, זמן משחק וזמן מנוחה. הרגילו אותו לכללי הבית אך זכרו שהכלב מגיע עם סט חוקים שהוא מכיר ועכשיו הוא מתבקש להתאים עצמו לכללים חדשים, היו סובלניים.

 

התקופה הראשונה חשובה גם עבורכם, זה הזמן ללמוד להכיר את כלבכם. זכרו, לא כל הכלבים זהים, בדיוק כמו שבני האדם שונים זה מזה. שימו לב לבעיות התנהגות, לדוגמה: הכלב פוחד מרעמים או מאנשים זרים. כדאי לטפל בבעיות ההתנהגות מידית. כמעט כל בעיות ההתנהגות ניתנות לטיפול גם בכלבים מבוגרים. לכלבים תכונה נהדרת, הם אוהבים ללמוד ומסתכלים עלינו כדי שנאמר להם כיצד עליהם להתנהג.

למדו מה אוהב הכלב ומה מתאים לו. לדוגמה: אם הכלב אוהב לשחות, עשו מאמץ לקחת אותו לשחות מידי פעם. שימו לב היכן היא הפינה האהובה עליו בבית, כדאי לשים שם את המיטה שלו. ישנם כלבים שאוהבים שמלטפים אותם, אחרים יעדיפו משחק. היו ערניים להעדפותיו של הכלב זה יקל על חייכם ביחד.

היזהרו לא לטייל עם הכלב ללא רצועה. הדבר מסוכן לכל כלב ובמיוחד לכלב שאינו מכיר את הסביבה ואת בעליו החדשים. הוא עלול להיבהל ולברוח ולא לדעת כיצד לחזור. הוא גם יכול לקפוץ לכביש ולהידרס. חשוב מאוד לענוד לכלב קולר ועליו פרטים מזהים. כמו כן כדאי לעשות לכלב שבב אלקטרוני המסייע באיתור הבעלים למקרה שילך לאיבוד.

 

 

כיצד בוחרים חתול?Kitty 4

נושא יתרונות חסרונות
גזע מעורב יותר חסינים ועמידים למחלות. קשה לחזות את אופיו וקולו.
גזעי ניתן לדעת את האופי ועוצמת הקול עוד בהיותם גורים. יקרים בקניה. רגישים למחלות.
גיל גור הקשר מתפתח מגיל מאוד צעיר.ניתן לחנכו לפי צרכיכם. מסתגלים מהר יותר לסביבה חדשה. יש להקדיש לו הרבה זמן, כדי לפצות על ההפרדה מהאם, לפתח יחסים טובים ולצורך החינוך.
מבוגר הרבה פחות פעילים והרסניים מגורים, התנהגות בוגרת. קשה להרגיל אותם לרצונותיכם, מאחר ואופים והתנהגותם מקועקעים.
מין לא מעוקר זכר יותר מתפנקים ומתלטפים. צריך להאכיל בתזונה טובה מחשש לחסימה בדרכי השתן. מסמנים שטח בשתן בעל ריח חריף. נוהגים לשוטט ולהסתבך בקטטות.
נקבה קל יותר לשלוט ביחום של נקבות.יותר פעילות ותזזיות, למרות שיש שיראו בכך חסרון. עלולה להתעבר ולהמליט גורים לא רצויים אם לא סוגרים אותה בבית. ביחום מתפנקת ומייללת המון.


  כיצד להבחין אם החתול בריא:
  עיניים - צלולות, מבריקות וערניות. יש לודא שהעפעף השלישי אינו בולט. ללא הפרשות.
  אף - ללא הפרשות.
  פרווה - מלאה וללא טפילים.
  אוזניים - נקיות ויבשות.
  פה - פה ורוד, שיניים לבנות, חניכיים נקיות. לבדוק שאין שיניים שבורות.
  גללים - מוצקים.
  גוף - לבדוק פרופורציות.
  משקל - לוודא שלא שמן או כחוש מדי.

  מומלץ בחום להחזיק יותר מחתול אחד, שכן חתולים אוהבים חברה.

 

המדריך השלם למציאת כלבPuppy

מדריך "עשה ואל תעשה"
עשרות כלבים הולכים לאיבוד מדי שבוע. רגע אחד של חוסר תשומת לב, דלת פתוחה שהייתה אמורה להיות סגורה, זיקוקין שמפחידים את הכלב ועוד סיבות רבות ומשונות, שלכולם סוף דומה ועצוב - הכלב נעלם! מי ש"חווה" את לכתו לאיבוד של כלבו/כלבתו ודאי מכיר את תחושת חוסר האונים – מה לעשות, למי לפנות, איפה לחפש ואיך זה קרה? אנו מגישים לשרותכם את המדריך השלם למקרה שהכלב הלך לאיבוד. קראו בעיון את הנאמר, השתמשו בעצות ובכלים שיופיעו בכתבה ובעיקר קוו לטוב. בסוף הכתבה יופיעו כל הכתובות, הטלפונים, האתרים וכו' שמצוינים בכתבה עצמה. שיהיה בהצלחה!
השעות הראשונות
בשעות הראשונות קיים הסיכוי הרב ביותר למציאת ה"אבידה". לא כל כלב שנעלם מטווח העיניים הוא בחזקת "נגנב" וחשוב לא לבזבז את הזמן הקריטי על עיון באלבום הפושעים של משטרת ישראל. ברגע בו הבחנתם שהכלב איננו, התחילו לחפש אותו. חבל גם להפסיד זמן יקר בשכנוע עצמי ש"הוא בטח תיכף יחזור". כלב מבוהל יכול תוך שעה לעבור קילומטרים רבים בריצה. רוב הכלבים הולכים לאיבוד בשעת הטיול היומי. משחררים אותם והם רצים אחרי חתול, משחקים עם כלב אחר, הולכים אחרי ריח של נקבה מיוחמת או נבהלים מרעש של מטוס או משאית שמורידה הילוך. כך או כך התוצאה היא איבוד קשר עין עם הכלב. התחילו במקום האחרון בו ראיתם אותו וקראו לו בשמו או בשריקתו. חפשו ב"מעגלים" והרחיבו אותם. יתכן שהכלב ברח מהגינה לאחד הרחובות ואיבד את חוש הכיוון. לחיפוש זה, קרוב ככל הניתן לשעת האבוד, ישנה חשיבות עליונה. החיפוש יכול להסתיים אחרי מספר דקות והכלב ישוב במה שאולי יראה לנו כהיסטריה מיותרת אולם באותה מידה זו יכולה להיות הפעם האחרונה שבו נראה אותו לתקופה ארוכה, אם בכלל. זכרו שלא תמיד אנשים שמוצאים כלב גם רוצים להחזיר אותו או יודעים למי להחזיר אותו. אולי הם לא גנבי כלבים בהגדרה אבל אתם כבר לא תמצאו את כלבכם היקר. מומלץ לחפש בסביבה הקרובה בעזרת קטנוע, אופניים או אפילו כלי רכב שיאפשר לכם לסרוק שטח גדול ככל הניתן. לא מצאתם את הכלב בשלב הראשון וזה הזמן לעבור לשלב השני.
"תפוצת נאטו"
הודיעו על אובדן הכלב למספר גדול ככל הניתן של אנשים וגופים. עדכנו את החברים או השכנים ותשאלו אנשים (רצוי בעלי כלבים שתפגשו ברחוב, הם פשוט יותר מודעים לנושא) אם נתקלו בכלב. הכינו מודעה (מצורפת דוגמה בהמשך) ושלחו אותה לגורמים הבאים:
מרפאות וטרינריות –בין אם מישהו מצא את הכלב ומחפש את בעליו ובין אם לאו, קיים סיכוי סביר להניח שהוא יגיע לוטרינר. אם מדובר באדם המעוניין להחזיר את הכלב הוא יודיע על כך לוטרינר מתוך ידיעה שהודעות על העלמות מגיעות לוטרינרים. גם במקרה שהמוצא הלא ישר מעוניין להחזיק את הכלב הוא יקח אותו לוטרינר כדי שזה יבדוק את מצבו הכללי ויתן לו חיסון במידת הצורך. חשוב לידע כמה שיותר וטרינרים ומרפאות על האבידה ורצוי לשלוח להם מודעה בפקס כדי שיתלו על לוח המודעות שלהם.
עמותות –קימות מספר עמותות אשר אנשים אשר מצאו כלבים מביאים אותם לשם. מספר העמותות אשר קולטות כלבים אינו רב וחשוב לידע אותם באמצעות הודעה טלפונית ושליחת מודעה. כמו כן צריך להגיע לימי האימוץ (בעיקר בסוף שבוע) ולשים לב. יתכן שהמוצא יגיע לשם כדי למסור אותו לאימוץ.
הסגרים –עובדי הרשויות המקומיות אוספים כלבים משוטטים אל ההסגרים העירוניים. הגיעו אל ההסגרים שבסביבתכם, תלו מודעה על הלוח ועברו בין התאים, לראות אם כלבכם הובא לשם. חשוב לעבור מדי יום בהסגרים מאחר ובכל יום מגיעים לשם כלבים חדשים. כלב חייב להשאר בהסגר העירוני לפחות 10 ימים ואסור למסור אותו משם לשום גורם (מאמץ, עמותה, ניסויים חס וחלילה וכו') כך שלפחות בשבוע הראשון חשוב לעבור שם מדי יום.
כלביות– ישנם לוכדים פרטיים המועסקים על ידי רשויות מקומיות. לוכדים אלו פועלים משני צידיו של החוק ומאחר והם מקבלים תשלום לפי לכידות הם אינם בוחלים באמצעים להגדיל את הכנסתם. ידוע כי הם נוהגים לפתות כלבים לצאת מתוך החצר ואז לתפוס אותם. לוכדים אלו מקבלים גם תשלום יומי על החזקת הכלבים ה"משוטטים" במשך שבועיים. מאחר וכך אין להם עניין לידע את בעלי הכלבים שהאבידה נמצאת אצלם כי הם יפסידו כסף. עברו בכלביות אלו מתא לתא כל יום בשבועיים שלאחר אובדן הכלב. לצערנו אחרי שבועיים הרשות לא משלמת יותר על החזקת הכלב ואז הם מומתים, נזרקים אי שם או נמכרים למעבדות ניסויים. בררו ברשות המקומית באזור מגוריכם, עם איזה לוכדים או כלביות פרטיות הם עובדים וגשו לשם ללא דיחוי.
בלשי חיות - זוכרים את ג'ים קרי בתפקיד בלש החיות? ובכן גם בארץ קימים מספר אנשים אשר מקצועם הוא לחפש חיות שהלכו לאיבוד. בלשי החיות נמצאים בקשר יומי עם כל הכלביות, מרפאות, עמותות, הסגרים, לוכדים וכו'. אנשים אלו מתפרנסים ממציאת הכלבים ולכן הפנייה אליהם כרוכה בתשלום. לא תמיד הם מוצאים את הכלבים אבל הרבה פעמים כן ואם מיציתם את האפשרויות העצמיות בחיפושים, שווה בהחלט לפנות לעזרה מקצועית.
מודעות
השלב הבא לאחר שהודענו בטלפון לכל מי שאפשר על האבידה, עוברים לשלב תליית המודעות. הכינו מודעה במספר רב ככל האפשר של עותקים וצאו לדרך, מצויידים באקדח סיכות (לעצים וללוחות המודעות) או סרט דביק (לחלונות ראווה וכו').
מה לכתוב
המודעה צריכה להיות מנוסחת בקפידה ובולטת. כותרת המודעה צריכה להיות "אבד" (או כמובן "אבדה") בגדול. אנשים המעונינים לעזור מזהים מודעות אלו ומתקרבים כדי לקרוא את הפרטים.עוד צינו במודעה את האזור בו נעלם הכלב ואת התאריך, את גזע הכלב ותאור כללי (צבע, גודל וגיל). אל תנדבו מידע במודעה לגבי סימנים מיוחדים של הכלב. פרטים אלו עלולים לשמש אנשים אחרים שידרשו את הכלב וידעו לתאר את הפרטים שמסרתם. כשמישהו ימצא את הכלב ויבקש מכם פרטים תדעו אתם ורק אתם לתת אותם. אנשים רבים כותבים שהכלב חולה וזקוק לטיפול תרופתי, אולי כדי להרתיע את מי שגנב את הכלב או לפנות אל מצפונו, אולם פטנט זה כבר נשחק וכולם מכירים אותו. לא זה מה שיגרום לגנב להחזיר את הכלב. מה שכן יכול לדרבן הוא הכרזה על מתן פרס כספי למוצא. עוד ניתן להוסיף הוא שהכלב מסורס או שהכלבה מעוקרת. מי שגונב כלב גזעי במטרה לעשות ממנו כסף באמצעות הרבעה או המלטות יאבד את עינינו בחיה. ניתן להוסיף תמונה אבל הכי חשוב זה לציין את מספרי הטלפון בהם ניתן להשיג אתכם, רצוי כמה מספרים כדי שיהיה קל לאתר אתכם. את המודעה צריך לתלות באיזור בו אבד הכלב ובשכונות הקרובות. את המודעה רצו לתלות במקומות בולטים. מספר רב ככל הניתן של מודעות יגביר את הסיכוי למציאת האבידה.
מודעות בעיתונים
חבל על הכסף בהכנסת מודעה לעיתון יומי. מדובר בהוצאה כספית יקרה אשר מעטים הסיכויים למצוא בעזרתה את האבידה. אם כבר עיתונים אזי רצוי לעשות זאת במדורי החיות של המקומונים. מדורים אלו זוכים לרייטינג גבוה בקרב אוהבי חיות וישנו סיכוי שמי שמצא את כלבכם יחפש מודעה על האבידה.
מודעות נגדיות
אנשים אשר מחפשים את בעליהם של הכלב האובד, נוהגים לתלות מודעות המבשרות על מציאת האבידה. כאשר אתם מבחינים במודעות התלויות על עמודים או עצים, גשו וקראו בעיון את המודעה. יתכן שמדובר בעוד מודעה על אבידה אבל בהחלט יתכן שזו מודעה של מציאה. גם אם לא תמצאו את כלבכם יכול להיות שתוכלו לעזור למישהו אחר שאיבד את כלבו. אתם הרי מכירים את ההרגשה.
אמצעי מניעה
האמצעי הפשוט ביותר למציאת הכלב עולה שקלים בודדים. תגית אשר עונדים על הקולר ובו רשום מספר הטלפון שלכם הוא הדבר הכי יעיל ופשוט. אנשים שימצאו את כלבכם, כל שיצטרכו לעשות הוא להסתכל על מספר הטלפון שעל התגית ולהתקשר אליכם. כמובן שחשוב הקולר עצמו ואם לא שמתם תגית, תדאגו לפחות שלכלב יהיה על הקולר את הרישוי העירוני. גם באמצעות המספר העירוני ניתן לאתר את הבעלים של הכלב אלא שהליך זה מסורבל יותר. ד"ר שיינר למשל מרמת גן נוהג להדביק על צידה השני של תגית החיסון העירוני את מספר המרפאה שלו למקרה של מציאת הכלב. במרפאה כבר יעשו את הקשר עם הבעלים.
שבב אלקטרוני –לצערנו, עדיין אין חוק המחייב את כל הרשויות להשתמש בשבב וגם פוליטיקה וכסף מונעים את המעבר הארצי לשיטה. מדובר בקפסולה זעירה המוחדרת באמצעות זריקה מתחת לעור. השבב אינו מפריע לכלב וניתן באמצעות קורא שבבים לקבל את פרטי הבעלים. הבעיה בשיטה זו שלא בכל מרפאה או כלבייה יש קורא שבבים. אין מרכז מידע ארצי המרכז את כל מספרי השבבים ולא כל קורא שבבים יודע לקרוא את כל השבבים הקימים בשוק. עדיין, שווה להחדיר שבב לכלבכם, שיהווה סימן זיהוי ודאי במקרה הצורך.
תמונות –הקפידו להחזיק ברשותכם תמונות עדכניות של הכלב/כלבה. התמונות יעזרו לכם להוכיח את בעלותכם על הכלב וכן תוכלו להוסיף את התמונה למודעה שתדפיסו. אין טעם לשים תמונה של כלב בוגר מהתקופה בה היה גור, לכן בכל שלב בהתפתחותו של כלבכם תקפידו לצלם אותו גם תמונה כללית וגם תמונת פנים.הטבע "דואג לסמן" בעצמו את בניו. לכל כלב ישנם סימנים מזהים וחשוב לצלם גם אותם. "גרביים" לבנות או שחורות על הרגליים, כתם סביב העין או על הגב בצבע השונה מהצבע השולט, "דוגמא" על הזנב או כל דבר אחר שיוכל לזזהות ולהבדיל את כלבכם ולהוכיח למי שצריך שזהו כלבכם. דאגו שהסימנים המיוחדים יונצחו אף הם בתמונות.
קעקוע –ניתן לקעקע את אוזנו של הכלב במספר סידורי. המספר יהווה הוכחה לבעלותכם וסימן זיהוי במדה ותדרשו להציג כזה. אם מדובר בכלב גזעי הרשום באגודה כלשהי של הגזע, ניתן לקעקע דרך האגודה ושם גם יהיה רשום המספר. כשמוצאים כלב גזעי אנשים פונים לאגודה של הגזע כדי להודיע על כך ובמידה ויש מספר אוזן (קעקוע) הדרך אליכם תהיה קצרה.אם אתם מקעקעים באופן פרטי, עשו זאת אצל וטרינר ודאגו שיהיו אצלו רישום של המספר  ופרטיכם.

שלום לכולם!!

הגעתם לעמוד המחודש של סוגי כלבים,

פעם העמוד היה מועתק מכול מיני אתרים ועכשיו החלטתי לכתוב הכול בעצמי, מהידע האישי שלי ועזרה מהאינטרנט, כדי להביא לכם מידע נכון....

העמוד הזה יעזור לכם לבחור כלב שיתאים לכם למשפחה, או לברר עוד מידע על החבר הקטן שלכם... אז תהנו!!

-------------------

כמה מן הגזעים של כלבי הרועים הם מהקדומים ביותר

הידועים לנו, שהרי גידול בעלי חיים לחלב, בשר וצמר

היו מעיסוקיו הראשונים של האדם. בקבוצה זו נכללים

כלבים היודעים לשלוט בעד כבשים או פרות. שלא

כשמירה על רכוש אחר, כאן העירנות הנדרשת כפולה

ויש לה שתי פנים: יש להישמר מפני טורף העלול

להתגנב ולחטוף בהמה חלשה או נבדלת, וצריך

להשגיח על הבהמות עצמן, כדי שלא ילכו לאיבוד.

כלב הרועים אמור להתריע מפני יצור המתקרב לעדר

 ואף להילחם בו, תפקידו לגבי בעל חיים שפרש מן

העדר הוא למהר ולהחזיר אותו לקבוצה, לעיתים

בנשיכות קלות בעקביו. רבים מהגזעים בקבוצה זו

מצטיינים בפרווה צפופה, המגנה עליהם משינויים במזג

 האוויר, וניחנים בכושר התמדה, לעיתים עליהם לרוץ

סביב העדר במשך שעות רבות.

-------------------

 

 

גובה הבוגר: זכר: 68-62 ס"מ, נקבה: 65-59 ס"מ.

משקל הבוגר: זכר: 40-35 ק"ג, נקבה: 35-27 ק"ג.

תרגול נחוץ: בינוני.

הברשה וסירוק: רבים.

אכילה (כמותית): בינונית

אופי: שלו ושקול.

 

הארץ ההיסטורית פלנדריה משתרעת היום בהולנד, צרפת ובלגיה,

 ובשתי האחרונות שימש גזע גדול ומוצק הזה לא רק כרועה,

כמשתמע משמו- בוביה הוא רועה בקר בצרפתית-

אלא בתפקידים שונים בחווה החקלאית:

משך עגלות, הניע מחבצות חמאה... מלאכות אלה עברו

מן העולם, והיום הבוביה דה פלאנדר עשוי לשמור על חוות אדוניו או

 לשמש במשטרה: בני גזע זה בעל המראה הקשוח מצליחים לסייע

בחקירות ומרדפים בזכות כוחם, חוש הריח המפותח שלהם,

וכן המרץ, היוזמה וההעזה שהם מגלים.

במלחמת העולם הראשונה נעזרו בהם למשלוח הודעות,

והיום להולכת עיוורים. הבוביה דה פלאנדר אינו יודע פחד,

אך הוא שלו ובעל התנהגות שקולה. אם הוא נראה

כבד ראש, הרי זה מפני שיש לו ראש גדול ועטור גבות,

זקן ושפם, המשווים לו לא פעם חזות מפחידה למדי.

אולי מראה זה ירתיע גנבים- כלפי בני המשפחה הוא חביב

ביותר ואפשר לסמוך עליו שלא יפגע בילדים.

פרוותו הסמיכה והגסה למראה ולמגע עמידה בפני מזג אויר

סוער המתחולל לא פעם בפלנדריה.

צבעיה בחום או אפור, בגוונים כהים, אך גם שחור

(ויש גם פרווה בהירה, כמעט לבנה).

-------------------

 

 

 

גובה הבוגר: זכר: 61 ס"מ יותר, נקבה: 56 ס"מ יותר.

משקל הבוגר: זכר: 36.5 ק"ג, נקבה: 29.5 ק"ג.

תרגול נחוץ: בינוני.

הברשה וסירוק: רבים מאוד.

אכילה (כמותית): בינונית

אופי: ידידותי ומוחצן.

 

 

למרות שמו, גזע גדול זה ממשיך להתקיים ואף זוקף

לזכותו הכלאות שהבן תרם ליצירת גזעים חדשים.

הוא פותח מרועי כבשים, אולי קרוב משפחה של

הברגמסקו האיטלקי, והפך לכלב תצוגה יפיפה.

כלב הצאן האנגלי העתיק ניחן במרץ רב, הוא בעל

נביחה אופיינית וקל לאילוף. הוא נועז, נאמן ואפשר לבטוח

בו, עליז עם נטייה להפגין את יכולותיו.

פרוותו שופעת, מרקמה קשה, ושערו אינו ישר, הוא פרוע אך

אינו מתולתל ומכסה גם את ראשו ואת עיניו.

צבעיו בגוונים שונים של אפור עד מעין כחול. שיער לבן עשוי

להיות בראש, בצוואר, ברגליים הקדמיות ובבטן.

-------------------

 

 

 

גובה הבוגר: זכר: -61-56 ס"מ, נקבה: 56-51 ס"מ.

משקל הבוגר: 29-21 ק"ג.

תרגול נחוץ: בינוני.

הברשה וסירוק: רבים.

אכילה (כמותית): בינונית

אופי: ידידותי.

 

הקולי ארוך שיער- "לאסי" בפי כולם, ידוע כבעל יופי מרשים.

הוא מלך כבוד עצמי ועצם הופעתו מבטיחה שאפשר

לסמוך עליו, בין היתר בזכות העיניים המביעות נאמנות

אין קץ ועירנות בשעה שמדברים אליו. מוצאו של גזע

בינוני-גדול זה מסקוטלנד, שם נועד לשמש ככלב רועים,

והוא אכן נחבא אל העדרים עד 1870 בערך.

המלכה ויקטוריה הביאה כלבי קולי מאזור בלמורל

בסקוטלנד לארמון וינדזור באנגליה, וכך נעשה פופולרי

הרבה לפני שנכתב הספר "לאסי שובי הביתה".

הקולי חזק ופעיל, ידידותי וחסר כל נטייה תוקפנית.

ראשו מאורך ושטוח, קצה הראש וקצה הזרבובית

מקבילים זה לזה, ואף בעלי אורך כמעט שווה.

האוזניים קטנות, משנות תנוחה לפי מצב הרוח:

משוכות לאחור, לעיתים זקופות ואף נוטות לפנים,

ואז השליש העליון שלהן נוטה כלפי מטה.

גופו של הקולי ארוך במקצת, יחסית לגובהו, החזה

עמוק וגבו מתרומם במקצת מעל למותניים.

הזנב ארוך, מתעקל מעט כלפי מעלה, ובשעת

התרגשות מתרומם בעליצות, אבל לא מעל לגב.

תנועתו של הקולי אופיינית לגזעו: הרגליים הקדמיות

מדלגות כאחת. צבעיו של הקולי עשויים להיות בהירים

(זהוב-לבן או חום-לבן), טריקולור (שחור-חום-לבן),

וכן כסוף-כחול (כחול שיש). שערו סמיך מאוד

וחלק בעל מרקם קשה מבחוץ, מתחתיו השיער רך,

פרוותי וצמוד לגוף. שיער ארוך מכסה גם את הרגליים.

יש גם גזע קולי קצר שיער, ששערו דורש פחות טיפוח.

 

(קולי קצר שיער.)

-------------------

 

 

 

גובה הבוגר: זכר: 53 ס"מ, נקבה: 52-51 ס"מ.

משקל הבוגר: זכר: 23.5 ק"ג, נקבה: 19 ק"ג.

תרגול נחוץ: רב.

הברשה וסירוק: בינוניים.

אכילה (כמותית): בינונית

אופי: עירני מאוד וניתן לאילוף.

 

מוצאו של גזע זה בבריטניה, באזור הגבול שבין

סקוטלנד לאנגליה. בין אבותיו היה הקולי המזוקן.

הבורדר קולי מסור לבעליו ונחוש למלא את תפקידיו.

אינו בוחל בעבודה קשה, ונחשב בעיני רבים לטוב בכלבי

הרועים. הוא מצטיין גם בגילוי עקבות ובהצלת מטפסי הרים,

וידוע כנוח עם ילדים, אולי משום שאף הם נראים בעיניו

צאן הראוי להגנתו. ריצתו אצילית- הוא כמעט לא מרים

את רגליו, ונראה כי לעולם לא יתייגע גם בריצה מהירה ביותר.

הוא צייתני, בעל חושים מחודדים, עירני ומהיר תגובה.

שיערו של הקולי מגזע זה עשוי ליהיות בינוני- ארוך

(הרבה פחות מהקולי ארוך שיער) או חלק. נוצרים מעין

רעמה ו"מכנסיים". צבעיו מגוונים, אך יותר מכל נפוץ

שילוב לבן עם שחור.

-------------------

 

 

 

גובה הבוגר: זכר: 58-51 ס"מ, נקבה: 53-46 ס"מ.

משקל הבוגר: 32-16 ק"ג.

תרגול נחוץ: רב.

הברשה וסירוק: מועטים.

אכילה (כמותית): בינונית

אופי: יציב וידידותי.

 

סבורות שונות הועלו לגבי פיתוח הרועה האוסטרלי,

אבל ברור שגזע בינוני זה, כפי שהוא מוכר

היום פותח בארצות הברית מהכלאת קולי בגזעי

רועים אחרים. השם דבק בו בשל דמיונו לגזע אחר,

שאכן פותח באוסטרליה. הרועה האוסטרלי פופולרי

מאוד בחוות האמריקאיות, בזכות האילוף הקל, הנאמנות

למשפחה שבה הוא חי ולא פחות מכך הופעתו המושכת

את העין. שערו בעל אורך ומרקם בינוניים, חלק עם

נטייה גלית, ומעין רעמה בעיקר בזכרים, ולכול פרט שילוב

צבעים המיוחד לו, ובו שחור, מעין אדום או מעין כחול,

משולבים בדרך כלל עם לבן או חום נחושת.

הוא קשוב ומלא חיים, טוב מזג ואינו נוהג להתקוטט,

אבל בפגישה ראשונה עם אדם זר הוא עשוי להיראות מסויג.

-------------------

 

 

 

 

גובה הבוגר: זכר: 65 ס"מ יותר, נקבה: 60 ס"מ יותר.

משקל הבוגר: 50-40 ק"ג.

תרגול נחוץ: בינוני.

הברשה וסירוק: מועטים.

אכילה (כמותית): רבה.

אופי: שלו אך חושדני כלפי זרים.

 

מוצאו של גזע גדול וחזק זה באזור הקווקז, בין הים

השחור לים הכספי. הוא מסתגל לתנאי מזג אויר קשים,

קור או חום, ועשוי להסתפק במעט מזון.

זהו כלב שרירי ומוצק, בעל גולגולת גדולה ורחבה,

אוזניים קטנות ומשולשות ועיניים רחוקות זו מזו.

יש לו אופי יציב, שלו, ועם זאות הוא נועז ואינו אוהב זרים.

שערו גס וזיפי, ישר על קדמת הרגליים ועל הראש שיער קצר,

חלק וצמוד לעור. מבחינים בין תת גזע בעל שיער ארוך

(8-7 ס"מ) על הגב והצוואר, ובין תת גזע בעל שיער

קצר (5-3 ס"מ) וחלק. צבעיו לבן, שחור, אפור,

צהבהב-קש, ג'ינג'י-חלודה, אפור-חום, טלוא, מנומר

או מנוקד.

-------------------

 

 

טרווארן

(טרווארן)

 

גרוננדל

(גרוננדל)

 

מלאנווה

(מלאנווה)

 

לאקנווה

(לאקנווה)

 

גובה הבוגר: 66-55 ס"מ.

משקל הבוגר: 28.5-27.5 ק"ג.

תרגול נחוץ: רב.

הברשה וסירוק: בינוניים.

אכילה (כמותית): בינונית

אופי: מסויג, נאמן.

 

גזע גדול זה פותח במחוזות שונים בבלגיה.ומשום כך

 קיים בתת גזעים אחדים שכולם מצטיינים

בגמישותם ובריצתם המהירה, וכולם מיועדים לשמירה

ולכן אינם ידידותיים לכל אדם. כל תת הגזעים

המכונים בשם משותף רועה בלגי ידועים כפעילים

ואוהבי תנועה, ונבדלים זה מזה במרקם פרוותם

ובצבעיה. המלאנווה נבדל מהאחרים בהיותו היחיד

שפרוותו חלקה. האחרים הם הגרוננדל, הטרווארן

והלאקנווה. צבעיה המלאנווה כצבעי הטרווארן

ארוך השיער- מעין אדום, חום או אפור עם קצוות

שחורים. צבעים אלה מופעים רק כשהוא בן

18 חודשים.

-------------------

 

 

 

גובה הבוגר: זכר: 66-60 ס"מ, נקבה: 60-55 ס"מ.

משקל הבוגר: זכר: 36.5 ק"ג, נקבה: 29.5 ק"ג.

תרגול נחוץ: רב.

הברשה וסירוק: בינוניים.

אכילה (כמותית): בינונית

אופי: יציב ואמין, קל לאילוף.

 

מקורו של כלב בינוני-גדול זה הוא בחבל אלזס

שבגבול גרמניה-צרפת (באנגלית הוא אכן מכונה

לעיתים "אלזסי") בישראל הכלב מוכר בעיקר

בכינוי זאב. אבותיו היו כלבי רועים מדרום גרמניה

וממרכזה, ותחילה שימש אף הוא ככלב רועים

בעדרי בקר וצאן. עם השנים נהפך גם לכלב שמירה

ונעשה בו שימוש במשטרה ובגופים דומים,

וכן ככלב נחייה לעיוורים. ככלב בית הוא עלול

לגלות נטיות לעצלנות במה שנוגע לפעילות גופנית,

ועם זאת יהיה קשוב לרצון בני הבית, עם בשעשועים

ואם בהגנה מפני זרים, נטיות אלה אפשר לכוון,

מאחר שהוא מהכלבים שקל מאוד לאלף.

הרועה הגרמני הוא בעל גוף מאורך במקצת,

שרירי וחזק, אמיץ ומוכן להילחם אם יש צורך

אבל גם כבד ראש, סבלני ובטוח בעצמו, קשוב,

נאמן ונוח לסובבים אותו אלא אם כן מתגרים בו.

צבעו שחור עם כתמים בגווני חום-אדמדם או אפור,

לעיתים שחור כליל או אפור כליל. אפו שחור תמיד.

יש גם רועה גרמני לבן לגמרי, אבל הוא נחשב

ככלב לא תקין בתחרויות.

-------------------

 

 

 

גובה הבוגר: זכר: 51-46 ס"מ, נקבה: 48-43 ס"מ.

משקל הבוגר: 20-16 ק"ג.

תרגול נחוץ: בינוני.

הברשה וסירוק: מועטים.

אכילה (כמותית): בינונית

אופי: עירני ואמין.

 

מוצאו של גזע בינוני זה בקווינסלנד שבאוסטרליה,

שבה סייע לרועי הבקר- כפי שמלמד שמו, ואין

ספק שנעשה שימוש בדינגו, כלב הבר האוסטרלי

שבוית חלקית בידי האבוריג'ינים, בהכלאות עם

גזעים כמו קולי, דלמטי וקלפי שהיו חלק מפיתוחו.

הוא מצטיין באריכות ימיו: 29 שנים. אין לו מתחרים

ביכולת לשלוט בעדר פרות הן במרחבים הפתוחים

הכבירים והן במכלאה הסגורה, הוא עשוי לנשוך

את הפרה בעקביה כדי "לרמוז" לה לזוז,

ולחמוק מיד מהבעיטה שאינה מאחרת לבוא.

כלב הבקר האוסטרלי חזק, גמיש ומתמיד בעבודתו,

עירני, בעל אינסטינקטים המאפשרים לו לעמוד תמיד

על המשמר, לפקוח עין על זרים וליהיות אמיץ,

מסור לתפקידו ונאמן לאדוניו.

יש לו זנב עבה, זרבובית רבועה ואוזניים זקורות.

פרוותו התחתונה קצרה וצפופה, העליונה ישרה

וזיפית, וצבעיה מעין כחול או מעין אדום, עם

כתמים בגוון כהה יותר, בעיקר על הראש.

-------------------

 

 

 

גובה הבוגר: זכר: 65 ס"מ ויותר, נקבה: 60 ס"מ ויותר.

משקל הבוגר: זכר: 26 ק"ג ויותר, נקבה: 20 ק"ג ויותר.

תרגול נחוץ: רב.

הברשה וסירוק: בינוניים.

אכילה (כמותית): בינונית

אופי: חשדני כלפי זרים.

 

גזע גדול זה דומה מאוד לרועה גרמני. ואכן הוא

פרי הכלאה של רועה גרמני וזאבה מן הקרפטים.

ההכלאה נעשתה בצ'כוסלובקיה באמצע המאה

ה-20, ובשנת 1965 החל תהליך פיתוחו של גזע

חדש שנקרא באירופה "כלב זאב צ'כי" ונועד

לשלב את התכונות הטובות של הכלב ושל הזאב.

כתוצאה מכך, חוש הריח של הרועה הצ'כי חד

מזה של רוב גזעי הכלבים. גבו ישר, לעומת

הרועה הגרמני שחלק גופו האחורי נמוך מכתפיו.

ראשו אצילי, זנבו עבה ושיערו אפור או כסוף.

סבילותו עצומה, תגובותיו מהירות והוא נועז ואמיץ.

נאמנותו לבעליו אינה יודעת גבולות, אך בחברת

זרים הוא מכונס ומסויג. בעליו אמור להקדיש

לו הרבה הבנה וסבלנות.

-------------------

 

 

 

גובה הבוגר: זכר: 65 ס"מ ויותר, נקבה: 62 ס"מ ויותר.

משקל הבוגר: 65-45 ק"ג.

תרגול נחוץ: בינוני.

הברשה וסירוק: בינוניים.

אכילה (כמותית): רבה

אופי: מלא חיים וחשדני כלפי זרים.

 

מקורו של גזע גדול זה ברוסיה, והוא מהגדולים

ברועים, אם לא הגדול שבהם. הוא מסתגל

לכל אקלים, אינו תובעני או מפונק, אך הוא

גם תוקפני מטבעו ואינו נותן אמון בזרים.

בעיקר הוא מצוי בגרוזיה, ארמניה ואזרבייג'אן,

וכן בין הדגסתנים, הקלמוקים והקברדינים בצפון

הקווקז. מבחינים בין שלושה תת גזעים לפי

הפרווה העליונה:

 בעלי שיער ארוך, עם מעין

צווארון, ציציות וזנב עבות.

בעלי שיער קצר בלי התוספות

של הראשונים.

ובעלי שעיר באורך בינוני,

אף הם בלי התוספות.

הצבע אפור עם צלליות בהירות, בדרך כלל

בגוני אדמדם-חלודה, צהבהב-קש, לבן

או חום-אדמדם. אחרים מפוספסים או בעלי

כתמי צבע גדולים.

-------------------

 

 

 

 

גובה הבוגר: זכר: עד 37 ס"מ, נקבה: עד 35.5 ס"מ.

משקל הבוגר: עד 9 ק"ג.

תרגול נחוץ: בינוני.

הברשה וסירוק: רבים.

אכילה (כמותית): מועטה.

אופי: מלא חיבה ומהיר להיענות.

 

אפשר להגיד שגזע קטן ומוצלח זה של כלבי

רועים הוא מהדורת כיס של הקולי. ולמרות

שהגזע שעמו נמנית לאסי מתנשא עד גובה

61 ס"מ, ואילו הגזע שפותח באיי שטלנד-

לא הרחק מחופי סקוטלנד- מגיע רק עד

גובה 37 ס"מ, שניהם מצטיינים במילוי תפקידם

בעדרי הכבשים וכן בחיק המשפחה.

הוא עירני, פעיל, עדין, ושופע חיבה לבעליו,

נענה למשאלותיו, אז מסתייג מזרים.

לשלטי שיער ארוך וחלק, בגוונים שונים

של חום וזהוב, שחור-לבן או שחור-חום,

אך גם בצירוף מעין כחול-כסוף או

טריקולור: שחור חום ולבן.

-------------------

אבותיהם של הטריירים פותחו בגלל אומץ לבם ונכונותם

 לחדור למחילות ולהילחם במזיקים או בציד שאחריהם

 רדף אדונם. זה גם מקור שמם: "טרה"

בלטינית היא אדמה. היום בני הגזעים האלה אינם

בהכרח הציידים הטובים ביותר, אך חלקם ישמחו

ללכוד עכבר ובלי ספק הם מגלים נאמנות לאדוניהם.

בין רוב הגזעים בקבוצה זו קיים דמיון בולט המתבטא

בצורת הגולגולת, בשעירות המקבלת צורת זקן ושפם,

ובתווי אופי המעוררים חיוך. ההבדלים בין הגזעים

ניכרים ביותר, מגדולים ועד קטנים מאוד, מבעלי

שיער רב ועד קרחים כמעט לגמרי. מקור רוב

הגזעים האלה באיים הבריטיים, אך במאות האחרונות

פותחו גזעים שונים גם באמריקה ובאוסטרליה,

ואלה הולכים ומאבדים את האפיונים החיצוניים

של הקבוצה.

-------------------

 

 

 

 

גובה הבוגר: זכר: 61-58 ס"מ, נקבה: 59-56 ס"מ.

משקל הבוגר: עד 21.5 ק"ג.

תרגול נחוץ: בינוני.

הברשה וסירוק: די רבים.

אכילה (כמותית): בינונית

אופי: ידידותי ואמיץ.

 

האירדייל הוא גזע בינוני-גדול, מהגדולים בין הטריירים,

ונועד לשמש ככלב ציד. מוצאו מעמק אייר בדרום

יורקשיר שבצפון אנגליה, ונראה שהוא מהווה הכלאה

בין גזע טרייר עתיק ובין כלב הציד אוטר האונד.

האירדייל היה לא רק כלב ציד, אלא גם הגזע

הראשון שהוכנס לשירות המשטרה בבריטניה ובגרמניה,

וכן שימש בעבר לשמירה ולחיסול מכרסמים.

היום הוא כלב בית גדול ואהוד המשמש גם לשמירה

בזכות קולו הרם ועירנותו. לאירדייל גוף מוצק, שרירי,

פעיל ומהיר תנועה. הוא ידידותי ובוטח, אמיץ, בעל

הבעה עירנית- ומעין זקן. הוא אינו תוקפני, אפילו

כלפי כלבים אחרים, שלא כטריירים אחרים, אבל לא

פעם נראה עומד על המשמר. ראשו מאורך ושטוח,

אוזניו שמוטות ולסתותיו רבועות, לעיתים נדמה שהוא

מחייך. גבו קצר, ישר, חזהו עמוק וכמעט בקו ישר

עם הצלעות. צבעו של האירדייל שחור-חום:

על גבו אוכף שחור, וצלעותיו ורגליו חומות.

שיער קשה, סמיך וזיפי במקצת מכסה את הגוף

וגם את הרגליים, מתחת לשיער החיצוני יש שעיר

רך וקצר אף יותר.

-------------------

 

 

 

גובה הבוגר: זכר: 48-46 ס"מ, נקבה: 46-43 ס"מ.

משקל הבוגר: 23-18 ק"ג.

תרגול נחוץ: בינוני.

הברשה וסירוק: מועטים.

אכילה (כמותית): בינונית

אופי: נחוש, נוטה לתוקפנות.

 

גזע בינוני זה מוכר בשם המורכב מראשי תיבות

של שמו הלועזי: אמ= אמריקן, ו-סטף= סטאפורדשיר,

וזאת מפני שפותח בארה"ב מן הסטאפורדשיר

בול טרייר האנגלי. שמו המלא הוא אמריקן

סטאפורדשייר טרייר. הגזע סטאפורדשיר בול

טרייר הושג מזיווג בולדוג עם מיני טריירים שונים,

ונלחם בקרבות כלבים בבריטניה, פיתחו את

האסמטף בארה"ב נבע מהעניין הרבה שהיה

במאה ה-19 בקרבות כלבים בעולם החדש,

ומכאן גם החתירה להגדיל את הגזע החדש

במידת מה יותר מקודמו. האמסטף אכן אמור

לשדר אוצמה רבה, יחסית לגודלו. שני הגזעים

נראים מוצקים ושריריים, ואף על פי שהאמסטף

גבוה מ"אביו" הביולוגי וכבד ממנו, הוא גמיש

וחינני, עירני ומלא סקרנות ועניין, בעיקר ידוע

באומץ לבו ובדבקותו במטרה. בריצתו הוא

קופצני מעט. יש מדינות שבהן נמנה האמסטף

עם הגזעים המסוכנים שנאסרים להחזיק בהם

באופן פרטי. שערו של האמסטף קצר, זיפי למגע.

רואים אותו בצבעים רבים ובשילוב של שניים ואף

שלושה צבעים או גוונים, ואכן כן קיים גם אמסטף

מנומר או עם כתמים מנומרים.

-------------------

 

 

 

גובה הבוגר: כ-50 ס"מ.

משקל הבוגר: 33 ק"ג.

תרגול נחוץ: בינוני.

הברשה וסירוק: מועטים.

אכילה (כמותית): בינונית

אופי: שקט אבל נחוש ודווקאי.

 

גזע בינוני-גדול זה נוצר בבריטניה מהכלאת בולדוג

בטרייר אנגלי לבן, גם שמו הוא הכלאת שתי השמות.

בספרות הוא נפוץ כמו "בחיים": בבריטניה וגם הרחק

ממנה בדרום אפריקה, באוסטרליה ובאמריקה.

כך, למשל, הקדיש סר פרסי פיצפטריק ספר עב

כרס לעלילותיו המופלאות של "ג'וק מן הבוש",

בול טרייר מעורב בגזע Veldt, כלב מקומי הנמצא

בטרנסוואל. פחות מכך מעורר התפעלות הכלב

במלווה כצל את ביל סייקס, הרוצח מ"אוליבר

טוויסט". לאישתו המיוחדת קלע טוב מכולם ארנסט

סטון-תומפסון. הבול טרייר נחשב לנועז והאמיץ

ביותר בין הכלבים, כולו רוח לחימה וחירוף נפש.

ועם זאת, כפי שניכר מהסיפורים האחרים,

אפשר (והכרחי!) לחנכו לצייתנות ואפילו לרגיעה.

לראשו של הבול טרייר צורת ביצה, והבעתו

נחושה ואפילו עקשנית. עיניו צרות, מלוכסנות,

שקועות עמוק בחוריהן. אוזניו מחודדות וקרובות

זו לזו. צווארו שרירי וארוך, זנבו קצר, עבה

בבסיסו. עורו צמוד לגופו, שערו קצר, בוהק וזיפי

למגע, וצבעיו לבן בטהרתו, או מנומר בשחור ולבן,

במעין אדום או חום וכן בשלושה גוונים. יש גם

בול טרייר ננסי שגובהו לא יעלה על 35 ס"מ.

-------------------

 

 

 

גובה הבוגר: עד 28 ס"מ.

משקל הבוגר: זכר: 8.5 ק"ג, נקבה: 7.5 ק"ג.

תרגול נחוץ: בינוני.

הברשה וסירוק: רבים מאוד.

אכילה (כמותית): בינונית

אופי: מלא חיים וחסר פחד.

 

מקורו של גזע קטן ומוצק זה הוא כמקורו של הטרייר הסקוטי

וגזעי טרייר אחרים שפותחו בארץ הררית זו. למעשה מדובר

בגזע שפותח בקלאן של מלקולם בחלק המערבי של הרמות

הגבוהות (Highland), אולי עוד בזמנו של המלך ג'ימס השישי

(שהפך למלך ג'ימס הראשון של בריטניה). אחת האגדות המקומיות

במערב סקוטלנד מספרת כי קולונל מלקולם, מצאצאי אותו

קלאן, יצא לציד בתחילת המאה ה-20 וירה בטעות באחד

הטריירים שלו, שצבעו היה אדמדם כשועל. הקולונל המזועזע

נשבע שמאותו יום יגדל רק טריירים לבנים- ושבועה זו מתקיימת

עד היום. אין ספק שהטרייר הסקוטי, "סקוטי" המוצק מאברדין

ומזרח סקוטלנד, מפורסם יותר מ"וסטי" בעל ההבעה השובבה,

הדומה לו במימדיו וקל ממנו- וכנראה יש להם, לטרייר קיירן

ולגזעים אחרים אב משותף. רגליו של הטרייר ממערב סקוטלנד

שריריות, גופו חזק, והוא עירני, עליז, אמיץ, פעיל ואוהב משחק,

בעל כבוד עצמי לא מבוטל והבעה של שד משחת אך

ידידותי מאוד. ראשו מעוגל, ובכך הוא שונה מטריירים רבים.

שיניו גדולות ביחס, אוזניו הקטנות זקורות. בפרווה החיצונית

שיער קשה, באורך כ-5 ס"מ, ובתחתונה שיער קצר, רך וצמוד

לגוף. צבעו של הטרייר הזה לבן. בצבעו הוא ההפך

מ"סקוטי" המסורתי.

-------------------

בקרוב מאוד המשך.....
 

הנה סוגי החתולים שאני מכירה ושאני יודעת עליהם משהו:

קצרי שיער

 אמביסיני - Abyssinian

  

האמביסיני הינו חתול בעל פרווה קצרה, חתול אלגנטי עם אישיות מלבבת.
הוא אחד מהגזעי החתולים הותיק ביותר ברחבי העולם. אנשים מסויימים
מאמינים שהאמביסיני מוצאו מהחתול המצרי הקדום.

היסטוריה

אנשים רבים מאמינים שהאמביסינים חיו בחצר המלוכה של פרעה במצרים
הקדומה. קוי הדימיון במראה התואם בין האמביסיני המודרני והחתולים
החנוטים שנתגלו בחפירות במצרים הינו מדהים.
הדגמות רבות ופסלים ישנים של חתולים מהתקופה הקדומה, השפעות הזמן
ניכרות במספר נקודות דימיון של האמביסיני כיום. מצד שני כל הממצאים
הללו מתארות חתול רזה, בעל מבנה אוריינטלי. שיכל להיות בקלות
אבי הסיאמיים או חתול מקומי מצרי שהיה ונכחד. אין ממצא היסטורי או
הוכחה שמוצאו של האמביסיני ממצרים הקדומה.
מה שבטוח בכל מקרה זה שהאמביסיני הראשון יובא מאתיופיה(אמביסיניה)
לאנגליה ב 1868 על-ידי מרשל רוברט נפייר. חתול זה שנקרא בשם זולה,
היה בעל פרווה חלקה ומרהיבה עם טיקינג מרהיב בפרווה. ניתן להאמין שזולה הינו
החתול שייסד את הגזע האמביסיני. האמביסינים הוכרו באנגליה בשנת
והופיע בתערוכות במספר מצומצם של חתולים. מלחמת העולם 1882
השניה והקטסרופית פגעה מאוד באוכלוסית החתולים וצימצמה את כמותם
וגזע זה הופיע שוב בשנות השישים המוקדמות ואוכלוסיית האמביסינים
התחילה להתאושש ולשגשג. גזע זה הינו אחד מהגזעים הידועים והכי פופולריים
בגזעים קצרי השיער.

אופי

החתול האמביסיני מאוד מוחצן, פראי ואנטיליגנטי. הם אינם דורשים הרבה
תשומת לב, אבל יש להם דרכים אלגנטיות משלהם לגרום לבעליהם להבין
מה הם בדיוק רוצים. הם אינם משתמשים ביללתם השקטה. האמביסינים
אוהבים יחס מהמעריציהם, ואישיותם מאוד טובה וחזקה.
הם זקוקים לאהבה וחיבה מהמשפחה שמגדלת אותם בכדי להיות מאושרים,
ואין להם בעיה להשאר לבד כל היום. הם אוהבים להיות חלק מהמשפחה
ולהיות מעורבים בכל המתרחש. הם מסתדרים נהדר עם חתולים אחרים,
והם יכולים ליצור ידידות מופלאה עם כלבים.
האמביסיני הזכר יותר קל ואין לו בכלל בעיה להתחבר לכלבים
או חתולים לעומתם הנקבות יותר חשדניות. האמביסיני דורש מרחב לכן
כמעט ולא תמצא אותו בבתי גידול עם שטח קטן. רוב המגדלים לא מחזיקים
כמות רבה של חתולים אמביסינים משום שהם דורשים הרבה תשומת לב.
הדבר הכי גרוע שתעשה לאמביסיני זה שתסגור לו את מרחב המחיה.
האמביסינים ידועים כחתולים אינטיליגנטים וסקרנים. וכל דבר חדש שתביא
לבית יחקר לעומק, לא משנה עם זאת שקית מהסופרמרקט או רהיט חדש
האמביסינים מאוד רגישים ולא לוקחים סיכונים. הם מאוד אוהבים לשחק
ומאוד הרפתקנים. תוכל לקנות להם מתקן להשחזת צפרניים כדי להתעמל
ולשחק עליו ואפילו לטפס. מהרגע שהחתול יפסיק לשחק, בדרך כלל
משחק עם אחד מחברי הבית, הוא בשמחה ישכב לנוח או ישב על ידי
המגדל שעות על גבי שעות.

טיפוח

הפרווה של האמביסיני הינה קלה לטיפוח ובקלות אפשר לשמור על מצבה
ויופיה. יש להבריש עם מברשת לחתולים על מנת להוריד את השערות
המתות ולהתיר קשרים פעם בשבוע. יש לגזוז צפרניים, יש לבדוק שהאזניים
נקיות לעיתים מאוד קרובות ולנקות אותם, אם יש צורך, עם שמן תינוקות
וצמר גפן.

מבנה גוף

גוף

מבנה הגוף של האמביסיני הינו שרירי, חזק וגמיש. מבנה גוף בינוני ונראה
כמו אוריינטלי. אסור שיהיה יותר מדי גדול או יותר מדי גס. הרגליים רזות
ודקות בפרופורציה לגוף, עם עצמות חזקות. כפות רגליים אלגנטיות וקטנות
בצורה אובלית. לאמביסיני זנב ארוך מאוד, עבה בבסיס ונעשה צר עד לקצה.

ראש

הראש בגודל בינוני בצורה מאורכת, אף ישר. עיניים בצורת שקד והבעה חיה.
אזניים די גדולות ונמוכות.

פרווה

לאמביסיני פרווה קצרה, גמישה וחלקה.

צבעים

החתול האמביסיני במקור בא בצבעי חום-בר. במהלך השנים פותחו
צבעים נוספים מהצבע האורגינלי, אך הטקסטורה של הפרווה נשארה זהה.
לכל האמביסיניים יש טיקינג בפרוותם. טיקינג - על כל שיערה יש את הצבע
הבסיסי ועוד שניים שלושה טבעות של צבע כהה יותר בקצה הפרווה,
כמו פרוות ארנבת. הקצה של פרוות האמביסיני חייב להיות תמיד
כהה יותר.
הטיקינג חייב להיות כמה שיותר טהור ללא פסים או נקודות על הפרווה.
בכל הצבעים חייב להיות קטע לבן בצוואר ובאזור השפם. אמביסינים ללא
סילבר בפרווה עלולים להיות עם פרווה תחתית אפורה, דבר זה נגרם ע"י
השורשים האפורים בשערה.

צבע חום בר Ruddy-Usual -

צבע הבר הינו הצבע הכי ידוע והכי נפוץ בצבעי האמביסנים. הפרווה
בצבעים חמים של אדום חום בבסיס, עם קצוות שחורים. הרגליים האחוריות
והקדמיות מאחור בעלות צבע שחור.

קינמון Sorrel -

הקינמון הינו עוד צבע פופולרי בצבעי האמביסיני, כמו צבע הבר, הפרווה
בצבעים חמים של אדום וחום בבסיס, עם קצוות קינמון(ג`ינג`י) גם מאחורי
הרגלים.

כחול-אפור Blue -

האמביסיני הכחול הפך לפופולרי בשנים האחרונות. צבע הבסיס הינו בז `
עם קצוות כחולים והרגליים מאחור כחולות. וזה הדיילוט של צבע הבר.

חום ורדרד צהבהב Fawn -

האמביסיני הורדרד צהבהב הינו צבע נדיר. הבסיס של הצבע קרם בהיר,
עם קצוות קרם כהה והרגליים מאחור קרם כהה. הורדרד צהבהב הינו
הדילוט של הקינמון.

סילבר Silver -

האמביסינים הסילברים הינם קבוצה נפרדת בתוך הגזע האמביסיני.
למרות שצבע זה היה קיים כבר מאות שנים והינו צבע מאוד מרהיב.
צבע הסילבר בפרוות האמביסיני הינה לבן טהור. הצבעים הכוללים הינם
צבע בר סילבר(שחור סילבר), כחול סילבר, ורדרד צהבהב סילבר,
וקינמון סילבר.
צבע סילבר נקי מאוד קשה להוציא מהרבעה. מכיוון שלעיתים יש להם
כתמי שמש בלתי רצויים. והמטרה היא להוציא סילבר כמה שיותר נקי.
אמביסיני בצבע סילבר נקי הינו חתול יפיפיה.

טורטי, אדום וקרםTortoiseshell, Red and Cream -

צבעים נדירים אלו גם מורבעים, אך בסקלה יותר קטנה, בהולנד ובאנגליה.
ומאוד קשה להוציא קונטרסט טוב בטורטי עם קצוות כהים. האמביסיני
האדום הינו צבע בהיר והקרם הינו צבע מאוד אלגנטי. מגדלים בהולנד
ואנגליה גם יצרו את הצבעים שוקולד ולילך.

הבהרות

גורים אמביסינים נולדים עם פרווה מאוד כהה שמתבהרת עד לבגרותם.
זה בדרך כלל לוקח כמה חודשים עד שהפרווה הסופית יוצאת.
כיוון שישנם אמביסינים הנושאים את הגן לשיער ארוך יכולים לצאת
בהמלטה גם סומליים.
אמריקאי קצר שיער - American Shorthair

באישיותו ומראהו, החתול האמריקאי הקצר שיער דומה ושווה לחתול
האירופאי קצר השיער.
גזע זה מאוד פופולרי בארה"ב.

היסטוריה

חשיפה של מחקרים שנעשו בתחום הארכיאולוגיה הראו שלא היו חתולים
מקומיים בארה"ב עד למאה החמישה עשר. באופן כללי הניחו שהחתול הבית
קצר השיער הראשון, פחות או יותר הגיע לאמריקה ע"י אנשים מבחוץ
שהגיעו מאירופה ומתישבים חדשים. היה נהוג לקחת חתולים למסע דרך
הים, מכיוון שהיו מאוד יעילים בלכידת עכברים. מהרגע שהגיעו לחוף הם
המשיכו את עבודתם בחוות. בזמן קצר הם התפשטו לאורך יבשת אמריקה
הצפונית.
החתול האמריקאי התפתח מחתולים אלה והינו חתול גזעי ונבחר עם מראה
של חתול רחוב אשר הרבה אנשים מעריכים כפשוט, ללא הרבעה חיצונית של
אף גזע מבחוץ.

אופי

האישיות של החתול האמריקאי קצר השיער דומה מאוד לחתול האירופאי קצר
השיער, מה שניתן להסיק מכך שהאופי מאוד אינדיבידואלי מחתול אחד
לאחר. המשותף לחתולים, מאוד ידידותיים ואוהבים לשחק ונשארים כך עד
לגיל מאוד מבוגר, ורובם זקוקים למרחבים. אם אתה לא נלהב לתת לחתול
האמריקאי לצאת מחוץ לבית, מאוד חשוב להשקיע במתקן גדול להשחזת
צפרניים. החתול האמריקאי באופן כללי מאוד בריאים ואינטיליגנטיים
ומסתדרים מצויין עם חתולים וחיות מחמד. באופן כללי חתולים אלה חיים
עד גיל מאוד מבוגר.

טיפוח

הפרווה של החתול האמריקאי מאוד קלה לטיפוח ע"י הברשה פעם בשבוע,
גזיזת צפורניים ושמירה על חתול נקי.

מבנה גוף

גוף

מבנה הגוף של החתול האמריקאי הוא בינוני עד גדול, מבנה חזק, האורך
של הגוף מאוד ארוך.
החזה מאוד רחב, הכתפיים מפותחות מאוד, הרגליים מאוד שריריות
וארוכות עם עצמות כבדות וגדולות, הכפות מעוגלות.

ראש

הראש מעוגל עם לחיים גדולות. האף מאוד ארוך וישר, האזניים בגודל
בינוני.


פרווה

פרווה מאוד מבריקה יכולה להיות קשה או רכה מאוד תלוי בצבע הפרווה
ובעונה.
הפרווה יכולה להיות מאוד סמיכה ורבה בעונת החורף לעומת עונת הקיץ.


צבעים

משום שחתול זה הינו חתול רחוב וחווה, בעל צבעי פרווה טבעיים ללא
השפעה חיצונית. ולהלן הצבעים: שחור, ג`ינג`י, כחול-אפור,לבן, קרם.
עם או בלי פסים.
צבע עיניים: חום או ירוק. חתולים לבנים יכולים להיות עם צבע עיניים
כחול או עם עיניים שכל אחת מהן בצבע אחר.
ארופאי קצר שיער - European Shorthair

בעבר היה בלבול בין הגזע הארופאי לגזע הברטי מכיון שהיו שני גזעים
דומים בעלי פרווה קצרה, עד לשנת 1982 היו שני גזעים שונים של קצרי
שיער שהיו ידועים באותו שם ארופאי קצר שיער ועם אותו סטנדרט.
הארופאים קצרי השיער שעורבבו עם פרסים לבסוף נקראו בריטים. ואילו
הארופאים שפותחו בסקנדינביה מהחתול הארופאי המצוי ונראו כמו חתול
בית מצוי שחיו בארופה ובאמריקה.
צבעי הפרווה הם בצבעי פרווה טבעיים של החתול במקור. שחור, ג`ינג`י,
כחול- אפור, וקרם.
צבעי השוקולד והלילך אסורים על גזע זה, משום שהחתול האירופאי חייב
להראות פשוט וטבעי. החתול הארופאי הינו גזע שנמצא בעיקר בסקנדינביה
שם תוכלו בעיקר לראותו בתצוגות.


אופי

מכיוון שהגזע פותח מחתול הבית הרגיל, שהאופיו שונה מחתול לחתול,
אישיותו של החתול הארופאי בלתי ניתנת לפיצוח. חתולים אלה דורשים
הרבה תשומת לב ומאוד חביבים, יבלו את רוב זמנם על הידיים אך ישנם
כאלה שיעדיפו לצאת בחוץ ולהיות בגפם.
אישיותם והאופים מועברים בירושה לכן כאשר אתה הולך לקנות חתול זה
עליך לבדוק את אופיים ואישיותם של הורי החתול. רוב החתולים הארופאים
הינם חזקים ,בריאים וידידותיים.
הם מסתדרים מצויין עם חתולים וכלבים, מאוד אינטליגנטים ואוהבים
לשחק.


טיפוח

החתול הארופאי דורש סירוק קל, מספיקה הברשה של פעם בשבוע על מנת
להוציא את השיערות המתות, יש לנקות את האזניים עם שמן תינוקות וצמר
גפן, לגזור צפרניים, ולנקות עיניים.


מבנה גוף
המבנה דומה מאוד לחתול הבית הרגיל, גוף בגודל בינוני עד גדול, חזה
שרירי, רגליים חזקות וארוכות, כפות רגליים מעוגלות.


פרווה
פרווה קצרה, רכה ומבריקה.


צבעים

צבעי פרווה בסיסיים וטבעים כגון: שחור, ג`ינג`י, כחול-אפור,לבן
וקרם. עם פסים לבנים או בלי. צבע עיניים: צהוב, ירוק, כתום. צבע
עיניים כחול מותר רק כאשר צבע פרוות החתול היא לבן.
שרטראו - Chartreux
  

החתול השארטראו הינו כחול, בעל שיער קצר, חתול חסון. יש אנשים
שמתבלבלים בינו לבין החתול הבריטי, ובהחלט הם נראים זהים.
ההבדלים ביניהם הוא במבנה הראש והצורה הכללית של הגוף, מיקום
האזניים וגודלם. בעבר הרביעו את השארטראו עם החתול הבריטי,
אך המגדלים החליטו שאין צורך בזה יותר וכיום חל איסור להרביע ביניהם.

היסטוריה

ישנם הרבה השארות לגבי מקור שמו של החתול השארטראו, אבל אף
אחת מהן לא הוכחה. מה שידוע עליו זה הנתונים של חתולים בצבע
כחול הן באיטליה והן בצרפת בתחילת המאה הששה עשרה, ובמאה
השמונה עשרה. השם שארטראו הופיע בספרים על חתולים כחולים בפריז.
מהמשתמע, חתולים אלה הגיעו ממקום מבודד בצרפת וחיו במנזרים ביחד
עם הנזירים ואנשים זוכרים שמאז ומעולם חתולים כחולים אלה חיו במנזר
עוד מהמאה האחד עשרה.
החתולים שימשו בעבר כציידי עכברים והגיעו למנזרים להפחית את כמות
העכברים והמזיקים בשל היותם מבודדים משאר אוכלוסיית החתולים ולא
יכלו להזדווג עם חתולים מבחוץ, זווגו ביניהם. עם הזמן אוכלוסית
חתולים אלה גדלה והם נראו זהים ובעלי אופי זהה. עד לעצם היום הזה אין
הוכחה שזה באמת מה שקרה, והשם של חתולים אלה נשאר תעלומה.
גזע זה של חתולים מאוד פופולרי בצרפת ובבלגיה. וניתן לראות כיתות
גדולות של חתולים אלה בתערוכות בצרפת ובבלגיה.

אופי

אופיו של השארטראו זהה לאופיו של הבריטי, מאוד ידידותיים, בעלי אופי
טוב, מאוד ביתיים, מסתדרים עם חתולים ,כלבים וילדים. והם בדרך כלל לא
משתמשים בציפורניהם בכדי לשרוט. הם מסתדרים יפה גם שמשאירים אותם
לבד בבית לזמן ממושך, אך זה לא פייר להשאיר חתול לבד בבית לזמן כה
ממושך. חשוב לקחת שני חתולים אם אתה מתכוון לשהות זמן ממושך מחוץ
לבית. גזע זה אוהב לשחק ולטפס, אך הם אינם אקטיבים כשאר הגזעים
קצרי השיער. הם בקושי מיללים ויש להם קול רך ונעים.

טיפוח

השראטראו זקוק למעט טיפוח. מספיקה הברשה פעם בשבוע, אם הפרווה
מלוכלכת ניתן להשתמש בשמפו יבש בצורה של טלק , מה שיגרום להורדת
הלילכלוך והשומניות של הפרווה. השאר את האבקה לפעול זמן מה ואז
הברש את החתול עד שכל האבקה תצא מהפרווה. נקה את האזני
החתול, וגזוז צפורניים.

מבנה גוף

גוף

מבנה גוף בינוני עד גדול, שרירי ובנוי טוב, רגליים ארוכות וכפות רגלים
גדולות. זנב בארוך בינוני רחב בבסיס ודק בקצה.

ראש

ראש בצורת טרפז, מאורך יותר, האף ישר וארוך ללא סטופ. האזניים
בגודל בינוני וממוקמים בקצוות הראש, העיניים גדולות ולא יותר מידי
עגולות.

פרווה

פרווה כפולה עם פרווה תחתית צפופה ופרווה עילית עומדת. הפרווה
רכה למגע.

צבעים

כל קשת הצבעים מכחול עד אפור מותרים בגזע זה, אך חתולים בצבע אפור
מעושן הינם הכי פופולריים. הפרווה צריכה להיות מוכספת .
צבע עיניים: צהוב, חום.
בריטי - British Shorthair

 

   

הבריטי ללא ספק הוא חתול קצר שיער הכי פופולרי באירופה.
והוא מסתגל מהר לכל סביבה ולכל בית ויכול לחיות באושר בכל מקום.
יש לו אופי נוח לחינוך, ידידותי מאוד מה שהופך אותם לחתול
אידאלי לאנשים רבים. המראה שלהם מרשים מאוד עם פנים עגולות
וגדולות, עיניים גדולות ופתוחות, פרווה רכה למגע יד, אי אפשר לעמוד
בפני מראה הדובי שלהם. גזע עם מגוון צבעי הפרווה והטקסטורה.
אך הבריטי הכחול הינו הצבע הפופולרי ללא ספק בגזע זה.


היסטוריה

המקור של החתול הבריטי קצר השיער הוא בבריטניה במאה שעברה.
בזמן הזה, האנשים הבריטים התחילו להציג חתולים מגזעיים אקזוטיים
אשר באו מארצות אוריינטליות. כגון: סיאמיים וטורקיש אנגורה
ופרסים ארוכי בפרווה. בזמנו אוהבי החתולים גידלו רק חתולי בית לצד
חתולים אקזוטיים. חתולי הבית התאימו בזמנו לחתולים הגזעיים, אבל הם
לא נחשבו מעניינים כמו החתולים הגזעיים. אנשים לא חשבו באותה תקופה
להרביע את חתולי הבית לחתולים הגזעיים מהסיבה שהם לא נחשבו לחתולים
שיתרמו לאופי והמראה של החתולים.
קבוצה של מספר אוהבי חתולים החליטו שהחתול האנגלי החי בטבע גם צריך
להיות מעורב בתוכנית הגידול של חתולים גזעיים ובכך הם גם יוכלו
להשתתף בתערוכות. הם ניסו ליצור חתול שיהיה דומה לחתול הטורקי אך
בעל שיער קצר ובעל פנים העגולות של הפרסיים וזה היה האידיאל שלפיו
הם בנו את תוכנית הגידול שלהם.
הם בחרו חתולי בית באופן סלקטיבי חתולים שנראו קומפקטים ובנויים טוב
וזיווגו אותם עם פרסיים כדי לקבל את האידאל שאליו רצו להגיע.
בתחילה הגזע הורבעו בכוונה ליצרת הצבע הכחול מכיוון שצבע זה היה
מאוד מיוחס ומהודר באותה תקופה .

הבריטים לא היו היחידים שהיו מעורבים בגידול ותערוכות חתולים.
העניין בחתולים גזעיים החל להתפתח גם בארופה והרבה מגדלים החלו
בתוכניות גידול גזעים מחתולי הבית שלהם.
החתולים ביבשת ארופה היו מאותו סוג חתולים שגודלו באנגליה, אך הם
היו ידועים בשם החתול האירופאי, ולא החתול הבריטי.
מכיוון ששני הגזעים היו זהים לחלוטין והחתול האנגורה זווג עם
שניהם גם עם הבריטי וגם עם הארופאי, נוצר שיתוף פעולה בין המגדלים
מאנגליה לבין המגדלים מארופה.

באותה תקופה אנשים בסקנדינביה היו מעורבים בגידול סלקטיבי של חתולי
בית קצרי שיער, הם הוצגו כחתול ארופאי קצר שיער, אבל החתולים
מסקנדינביה היו מסוג אחר של חתולים. מכיוון שבסקנדינביה, בניגוד
לארצות אחרות המגדלים ניסו לשמר את החתול בצורה האפשרית והמקורית
שלו.
אסרו באותה תקופה זיווג עם חתול אנגורה. זה הגדיל את הבילבול.
היה רק סטנדרט אחד באותה תקופה לחתול הארופאי אבל שני סוגים
של חתול ארופאי.
אך החתול הארופאי שהיה בהולנד, גרמניה ובכל יבשת ארופה היה
די דומה לחתול הסקנדינבי, הם מאוד דמו לחתול הבריטי.
אף על פי כן, הסקנדינבים החלו לייבא חתולים בריטיים מאנגליה והחלו
להציג אותם בתערוכות. שני הגזעים השונים נפשטו תחת אותו סטנדרט.

דבר זה לא נראה הגיוני לכן המגדלים סקנדינבים של הגזע הארופאי
ביקשו מפיפה האירגון הגדול בארופה לחתולי תצוגה, היתר לפצל את
שני הסוגים. פיפה אישרה את הבקשה בשנת 1982 רק החתולים
הסקנדינביים יחשבו לגזע ארופאי בסוג והמראה היחודי להם.
מאז, שאר החתולים בארופה נקראיפ תחת השם החתול הבריטי ונשפטים תחת
סטנדרט זה.
לעומת זאת החתול הארופאי נחשב מאז ומתמיד חתול החווה כמו שהיה
מאז ומעולם. בזמן מאוד קצר הבריטי התפחת לגזע הכי פופולרי במשפחת
החתולים הגזעיים. אפילו כיום הגזע עדיין מזווג לפרסי כדי להבטיח
שהגזע הבריטי לא יאבד את צורתו. זה לא הסיבה העיקרית שהפרסי היה
תמיד הגזע החשוב והמשפיע ליצירת הגזע הבריטי, הצבעים החדשים בגזע
הבריטי שנוצרו בשנים האחרונות הגיעו לגזע הבריטי מהפרסי.
הצבע האורגינלי של הבריטי הינו כחול, צבעים נוספים וטקסטורה נוספו
בשנים האחרונות, כיום לגזע הבריטי יש מגוון של צבעים, לאחרונה נוספו
צבעים חדשים כגון: קולורפויינט, שוקולד ולילך, צ`ינצ`ילה וגולדנים.


אופי

חתולים מגזע זה ידועים כנוחים וידידותיים. רוב החתולים הבריטיים
מאוד סובלניים וחברותיים והם נקשרים מהר מאוד לבעליהם.
הגורים אוהבים לשחק כמו כל חתול אחר עד לבגורתם, ולאחר מכן רובם
הופכים לפחות פעילים ובקושי מבחינים בנוכחותם בבית.
זה לא מטבעם לדרוש תשומת לב ביללות. החתול הבריטי יכולים לשעשע את
עצמו בצורה נפלאה. מדי פעם, הם יבלו את זמנם בשינה, אבל הם גם
אוהבים להתלטף ולשבת בידיים. והם מאוד יעריכו מגע עם שאר חברי
המשפחה.
למרות מזגם הנוח החתולים הבריטים לא יקבלו לגמרי כל דבר.
הם ישמרו על אופיים באופן ודאי ויראו זאת, אם הם אינם שמחים או
מרוצים מאיזשהו סיבה תדע זאת.
החתולים הבריטים בדרך כלל מסתדרים עם חתולים אחרים וגם עם כלבים.
מכיוון שיש להם אופי טוב ועדין, רובם יסתדרו טוב עם ילדים.
התנאי היחיד שהם יהיו מחונכים לכך, מכאן ניתן להבין שקנית גור ממגדל
המגדל גורים בסביבת משפחה, אך זה גם נכון לגבי כל חתול.


טיפוח

החתול הבריטי צריך טיפוח טוב. באופן כללי מדובר על סירוק פעם בשבוע
עם מסרק לחתולים בכדי להשאיר את הפרווה במצב טוב. כאשר ישנה נשירה
רצוי לסרק בכדי להוריד שיערות מתות מהפרווה, אך השתמש במסרק בעדינות
כדי לא לפגוע בפרווה. אם אתה נלהב אתה יכול לנקות את האזניים רק
במידה והן ממש מלוכלכות השתמש בחומר ניקוי המיועד לחתולים, שתוכל
להכניסו לאוזן ואך כך להורידו עם מגבוני לחות. אתה יכול גם להשתמש
במקלות אזניים לתינוקות בתנאי שאתה מודע לא להכניס את הלילכוך עמוק
אל תוך האוזן. שים לב יש להשתמש בעדינות במקלות אזניים.


מראה כללי

גוף

החתול הבריטי שונה מחתול הבית הרגיל לא רק בגלל איכות הפרווה, אבל
גם, בעיקרון, בגלל מבנה גופו שאינו שונה מהחתול הפרסי. החתול
הבריטי בעל מבנה גוף בינוני עד גדול.
חייב להיות להם חזה גדול, כתפיים בולטות וקצרות, גב שרירי. הרגליים
ישרות וקצרות, עם כפות רגליים עגולות וחזקות. עובי הזנב בקצה קטן
עד בינוני, עם קצה מעוגל.

ראש

לחתול הבריטי יש ראש עגול ומסיבי, עם לסת גדולה וגולגולת רחבה.
ונמצא על צוואר קטן ושרירי. האזניים קטנות וקצרות, רחבות בבסיס
וממוקמות במרחק. העיניים גדולות ועגולות, צבע עיניים משתנה, ותלוי
בצבע הפרווה. גודל האף קטן וישר ומקום בו מסתיים האף לא
צריך להיות בולט. הסנטר חזק ומפותח. לזכרים בוגרים צריך להיות ראש
גדול ויותר מסיבי מלנקבות ולסת אופיינית לחתול.

פרווה

הפרווה סמיכה,קצרה ,דקה ורכה. צבעי הפרווה:כחול, לבן, שחור, קרם,
שוקולד ולילך. עיניים בקשת רחבה של חום עד כתום.

סיאמי - Siamees

     

    

אפילו אנשים שאינם מבינים בחתולים יוכלו לזכור את החתול הסיאמי בשל
פרוותו ופיזור הצבע על הפרווה, וכן עיניו הכחולות וגופו הארוך.
החתול הסיאמי היה החתול הפופולרי ביותר בחתולים הגזעיים
במשך הרבה שנים, למרות שהסיאמי אינו בחירה טובה לכל אדם. החתול
הסיאמי מאוד מוחצן ולא כל אחד יכול לחיות עם חתול זה. לעומת זאת,
אם הינך מחפש חתול גזעי מאוד חי ודורש הרבה תשומת לב ויחס,
הסיאמי יכול להיות הבחירה הטובה עבורך.


היסטוריה

המקור של הסיאמי של הסיאמי הינו המזרח הרחוק. אף אחד בעצם אינו
יודע מהיכן הגיע הסיאמי הראשון, אך חתולים אלו ידועים בתאילנד,
לפנים סיאם, במאה ה14. הם התגלו ע"י תיירים אנגלים
בתאילנד בסוף המאה 19. הבריטים עד אז ראו רק חתולי בית ורחוב
וחתולי אנגורה, שהיו נפוצים באותה תקופה, והם לא ראו עד לאותה
תקופה שום דבר שדומה לחתול הסיאמי עם גופו המאורך,
מאפיין גזע הטקסטורה והפרווה הרכה והקצרה. תיירים אלו לקחו עימם
כמה סיאמים איתם לביתם, והאישה התאהבה מעל הראש בחתולים אלו. הם
עשו ככל האפשר על מנת שסיאמים אלו ירגישו בבית. רובם שמרו על
חתוליהם בחממה מחוממת עם צמחים טרופיים שבעליהם הביאו בטיול הקודם
שלהם. הצרפתים לבנתיים גם גילו את הסיאמי האלגנטי וחתולים אקזוטיים
אלו לעיתים תכופות נראו בתערוכות הראשונות של החתולים. הסיאמי
בימינו הינו שונה מהסיאמי בעבר. הסיאמים הראשונים
היו בעלי מבנה גוף חזק וראש עגול, לעומת הראש בצורת משולש בימינו.
המאפיינים שהוערכו בזמן עבר והיו מאוד רצויים והוכחות לגזע טהור
היו פזילה בעיניים ושבר בחוליה בזנב. מאוד מעניין לדעת
שסיאמים שהיו במקדשים בסיאם לא היו בהם פגמים אלו. היבוא הראשון
מתאילנד היה חתול סיאמי סיל פויינט, אבל לאחר מכן חתולים אלו באופן
אקראי יצרו גורים בצבעים שונים כמו בלו(כחול) פויינט,
שוקולד פויינט ולילך פויינט. ארבע צבעים אלו, כולם חלקים הינם
הצבעים הקלאסיים בצבעי הסיאמי, וכל הצבעים שנוצרו מאוחר יותר הינם
תוצאה של הרבעות לגזעים אחרים. לכן זאת הסיבה שלסיאמיים
יש עוד צבעים מלבד צבעי בסיס קלאסיים והם אינם מוכרים בארה"ב.ולהלן
הצבעים הנוספים:
טאבי וטורטי פויינט,אדום,קרם וקינמון פויינט והם מסוייגים תחת השם
קולורפויינט קצרי שיער.
צבעים שאינם צבעים קלאסיים פותחו באנגליה ב 1950 כאשר מגדלים
אנגליים החלו בהרבעת סיאמיים ליצירת צבעים אחרים, תוך שימוש בגזעים
הבאים:רוסי כחול, בריטי קצר שיער ועוד גזעים אחרים.
ההשפעה של גזעים אלו יצרה את הטאבי פויינט, הרד(אדום) פויינט, קרם
פויינט וטורטי פויינט, ולפני זמן לא רב צצו עוד צבעים חדשים
וביניהם הקינמון פויינט והפוואן פויינט. ישנם גם כרגע סיאמים
סילברים בפרווה התחתית בצבעי הקולור פויינט כגון: סילבר טאבי
פויינט ומעושן פויינט. והגרסה החדשה של הסיאמיים הינם הבי והטרי
קולור פויינט.


אופי

כל מי שרוצה לקנות סיאמי צריך לשים לב שחתולים אלו בעלי אופי חזק
והם תמיד מראים נוכחות בביתם. חתולים אלו מושווים לכלבים של עולם
החתולים ומסיבה טובה. סיאמיים ידועים כקולניים והם ישוחחו איתך או
עם עצמם במשך שעות. והם מאוד עצבניים, יזדקקו להרבה תשומת לב או
למשהו שנפגש עם אי ההסכמה שלהם, אך לא משנה מה יקרה הם יתנו לך
להרגיש ע"י קולם הגבוה.
החתולה הסיאמית בייחום ידועה לשמצה כשהיא מתחילה ליילל ניתן לשמוע
אותה עד לקצה הרחוב.
סיאמים אוהבים מאוד חברה ואם הם לא מקבלים מספיק יחס הם ידרשו את
זה. ומכיוון שהם מאוד אוהבים חברה אי אפשר להשאיר אותם בבית לבד
לזמן ארוך. אם אתה עובד מחוץ לבית כמעט כל היום, יהיה חכם
מצדך עם תביא עוד חתול סיאמי לארח חברה או שאל תביא אף סיאמי לביתך.
סיאמים מסתדרים עם חתולים וכלבים. והם אוהבים להיות מרכז תשומת
הלב. ומשום כך הם יעדיפו להיות על הידיים שלך במשך שעות. והם
החתולים האידאליים לאנשים שאוהבים חברה. סיאמים אוהבים לשחק
וצעצועים יכולים להיות בכל צורה כמו למשל: כדורי פינג פונג, נייר
כסף, עכברים. רוב הסיאמיים ילמדו במהרה להחזיר לך את נייר הכסף או
כדורי הפינגפונג. כשאתה לוקח סיאמי משמע אתה לא לוקח עוד חתול
אתה בעצם לוקח אישיות טובה. סיאמיים מחזירים אהבה ויחס בחזרה.


טיפוח

הפרווה הקצרצרה והרכה כמשי אינה מתלכלכת מהר ולכן אין צורך בטיפוח
רק במידה ויש גושי פרווה ניתן לסרק ולהוריד שערות מתות ממש בקלות.
במידה ואתה רוצה להציג את הסיאמי בתערוכות יש לשתוף אותם בשמפו

מיוחד המיועד לחתולים, יש לגזוז ציפרניים ולנקות אזניים.

 

קוראט -Korat 

הקוראט הינו חתול קצר שיער ודק. עם מראה אוריינטלי. מגדלים של גזע
זה רוצים להשאיר את הגזע הזה נקי וטבעי ככל האפשר, ולא מאפשרים
להרביע את חתול הקוראט עם גזעים אחרים. הקוראט הינו חתול נדיר
אפילו בארצו המקורית תאילנד, ויש מעטים מהם.
השם קוראט ניתן לחתול בשם מוצאו מהעיר קוראט, שבתאילנד. במאוד
הקודמות נכתב שיר בתאילנדית בספר שירים לחתולים, נכתב על הקוראט שיש
לו שיער חלק כמו ענים בשמיים ושורשים באדמה.
חתול הקוראט הראשון עזב את תאילנד ונלקח לארה"ב בסוף המאה ה 19.
בימים אלו הגזע נמצא בכל רחבי העולם, ולמרות זאת הוא נחשב לגזע
נדיר, אפילו בארץ מוצאו.


אופי

הקוראט הינו חתול שדורש הרבה תשומת לב ונקשרים מאוד לבעליהם, והם
זקוקים להרבה אהבה וחיבה.
מסתדרים מצויין עם חתולים אחרים, אך ישנם חתולים מגזע זה שיראו
סימני קנאה בשאר חברי הבית או בתשומת הלב הניתנת לחיות מחמד אחרות.
גזע זה מאוד אינטליגנטי. יש להם יללה נעימה והם מאוד קולניים. הם
אקטיביים ואוהבים לטפס.


טיפוח

הקוראט הינו חתול קצר שיער וכמו כל קצרי השיער אינו זקוק לטיפוח
מרובה כדי להשמר במצב טוב.
מספיקה הברשה פעם בשבוע כדי להוריד שערות מתות. גזיזת צפרניים
וניקוי אזניים.


מבנה גוף

גוף

לקוראט מבנה גוף אוריינטלי, הרגליים הקדמיות קצרות מאשר הרגליים
האחוריות, חתול חזק ושרירי, והוא כבד יותר ממה שהוא נראה. אורך
הזנב בינוני.

ראש

הראש גדול ובצורת לב, אורך האף תלוי באורך הגולגולת. העיניים
גדולות והם ביחס לגודל הראש.

פרווה

הפרווה של הקוראט מבריקה וחלקה כמו בד סטן.

צבעים

צבעו של הקוראט הינו כחול. הפרווה בהירה בשורשים והופכת ליותר כהה
בקצוות. הקצה של השיערות הינם בגוון סילברי שנותן אפקט מרהיב.
צבע עיניים ירוק.

 

אמריקאי קורל -American Curl 

האמריקאי קורל בעל אזניים מהופכות כלפי מעלה לכיוון הגב וזה בעצם
מה שמאפיין אותו.
גזע זה בעל קשרי דם קרובים מאוד וניתן לראותו אך ורק בארה"ב, ומאוד
נדיר למצוא אותו מחוץ לתחומי ארה"ב. גזע זה בא בשני אורכי פרווה,
קצר השיער והסמילונג(שיער בינוני). כל הצבעי הפרווה מוכרים.


היסטוריה

ב-יוני 1981 ג`ו וגרייס רוגה מצאו נקבה חצי גוססת עם אזניים מוזרות
במקום שנקרא לייקווד, בקליפורניה.
הם אימצו את הגורה וקראו לה שולמית, והיא הפכה להיות המייסדת של
הגזע האמריקאי קורל. שולמית התפתחה יפה ובדצמבר של אותה שנה היא
המליטה ארבעה גורים. שנים מהם היו בעלי אזניים מהופכות כמו אימם.
הסקרנות מאחורי הגנטיקה של תופעה זו, גרייס רוגה יצרה קשר עם
גנטיקאי שהגיע למסקנה שזוהי בעצם מוטציה ספונטנית ושהגן היחיד
שיוצר את האזניים המהופכות הינו דומיננטי.
אוהבי חתולים מצאו לנכון שהאזניים המהופכות כלפי חוץ הם מקסימות
ומושכות כך שהם החליטו לבנות תוכנית גידול למוטציה זו. גזע זה הוכר
באופן סופי בתחילת שנת .1990


אופי

הדבר הראשון שתבחין באמריקאי קורל החיבה שהוא מעניק לאנשים. חתולים
אלו סקרנים ואינטיליגנטים, ואוהבים להיות מעורבים בכל מה שקורה
בסביבתם. הם אוהבים ידיים ומעדיפים להיות מרכז תשומת הלב,
הם מאוד נקשרים מה שהופך אותם לחתולים אידיאלים לחיי משפחה עם
ילדים, אוהבים להשתעשע.
לפיכך, אסור לתת לילדים למשוך לחתול את האזניים או לנסות לסדר את
האזנים לפנים בניסיון לישר את האזניים. באופן כללי אסור לאף אחד
לסדר את אזני החתול לפנים משום שזה מאוד מכאיב לחתול האמריקאי
קורל. חתולים מגזע זה הרפתקנים, אוהבים לשחק והם נשארים כאלה עד
לסוף חייהם. הם צריכים צעצועים ומתקן לטיפוס כדי שיוכלו הוציא את
כל האנרגיות שלהם. החתול האמריקאי קורל אינו יללני,אך יש להם דרך
מיוחדת משלהם לומר לך מה הם רוצים, הם ישבו ויביטו בצורה מוזרה
מתחת לרגלייך. הם מסתדרים מצויין עם חתולים וכלבים.


טיפוח

מכיין שאין להם פרווה תחתית, קל מאוד לטפח אותם ולשמור אותם במצב
טוב. יש להבריש את פרוותם פעם בשבוע, לגזוז צפורניים ולנקות
אזניים. אם ברצונך לקחת חתול זה לתערוכה עליך להכין ולקלח אותן כמה
ימים לפני התערוכה בכדי לתת לפרווה מספיק זמן לחזור למצבה הטבעי הרך


מבנה גוף

גוף

האמריקאי קורל בעל מבנה בינוני עם גוף ארוך ואלגנטי. לוקח לחתול זה
הרבה שנים כדי להגיע לבגרות ולמראה הרצוי.


ראש

ראש מאורך. אזניים שמוטות , אף ישר, צוואר רחב, עיניים בצורת אליפסה
.
צבעים צבעי פרווה טבעיים.

 

אמריקאי קצר זנב -American Bobtail 

החתול האמריקאי קצר הזנב הינו גזע שלעיתים רחוקות נמצא מחוץ
לארה"ב. הגזע עבר מוטציה אצל כמה חתולי בית בארה"ב. העובדה שהחתול
קצר זנב אינו משפיע על כושר התנועה של החתול באיזושהי צורה,
והחתול האמריקאי קצר הזנב יכול לטפס ולצוד בצורה רגילה. חתולים אלה
מאוד נקשרים לאנשים שמגדלים אותם, אך הם יכולים להיות ביישנים עם
אנשים זרים. הם שמחים בחברת חתולים אחרים והם מסתדרים יפה
עם כלבים. חתולים אלו נהנים להיות בחברת בעליהם ואינם אוהבים להשאר
לבד לזמן ממושך.


מבנה גוף

חתול בעל מבנה גוף בינוני עד גדול ולוקח לו שנתיים עד שלוש שנים
להגיע למימדיו הסופיים.
חתולים אלה בעלי גוף שרירי, רגליים באורך בינוני, הרגליים האחוריות
יותר ארוכות מהקידמיות, כפות הרגליים מעוגלות וגדולות. יש להם פרוה
כפולה יכולה להיות בינונית וקצרה.
 

-הכלב של דודה שלי(יש לה שתי כלבים)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

   

 

-איזה יפה...חחחח....מגניב!!!!



























































מקווה שנהנתם!!

 

עקרונות העזרה הראשונה לכלבים דומים לעקרונות

 הטיפול בבני אדם. כלבך או כל כלב אחר עלולים

להיפגע בתאונות קלות, ותצטרך לטפל בהם בביתך.

 לעיתים יהיו מעורבים בתאונות קשות, ויהיה צורך

 להגיש להם עזרה ראשונה לשעת חרום. במקרה של

 תאונה חמורה נסה לשמור על קור רוח, והשתדל

לעזור לכלב ולהרגיע אותו. פה אני אספר לכם על

התאונות הנפוצות. פעל לפי ההנחיות המתוארות כאן

 עד שתגיע העזרה הוטרינרית. העזרה הראשונה שתגיש

 יכולה להציל חיים, למנוע ממצבו להחמיר ולזרז את

 החלמתו. אם הגשת לכלבך עזרה, אבל אינך בטוח

 שהתאושש לחלוטין, קח אותו לווטרינר בהקדם

האפשרי. שמור בבית ערכת עזרה ראשונה בסיסית,

 ונסה לשנן את הצעדים שיש לנקוט במקרה של תאונת

 דרכים או בשעת מתן הנשמה מלאכותית. בשעת

חירום סביר שלא יהיה לך זמן לעיין באתר חבר על 4.

 

תאונת דרכים היא אחד המצבים הקשים ביותר שכלבך

 עלול להיקלע אליהם. לעיתים צריך להזעיק עזרה

 רפואית אל מקום התאונה. לפעמים יש לחלץ את

 הכלב מתחת למכונית, ולעיתים קרובות הכלב נעשה

 תוקפן בגלל כאב או פחד, ואנשים לא מנוסים אינם

יכולים לטפל בו. ואולם, לרוב עדיף שלא לבזבז זמן

 בהמתנה לבואו של הוטרינר. הווטרינרים מצוידים, רק

בתיק לביקורי בית, ורוב הציוד המיוחד שלהם נמצא

במרפאה. טלפן מראש כדי להודיע על בואך, והבא

את הכלב למרפאה.

נוהל בזמן תאונה:

1.        אל תיתפס לבהלה. גש לכלב בזהירות ודבר אליו בקול מרגיע (רצוי שבעל הכלב יעשה זאת).

2.       רסן את הכלב בעדינות ב"רצועה" העשוייה מפיסת חבל או בד.

3.      אלתר מחסום

4.       ודא שהכלב אינו לכוד.

5.      הגש עזרה ראשונה במידת הצורך. חפש אחר:דופק (בצד שמאל של החזה), תנועות נשימה, שטפי דם חזקים, התנשמות, חניכיים חיוורים, אי יכולת לעמוד, שברים גלויים.

6.       טלפן למרפאת הוטרינר, ודווח אלו מן הסימנים הללו מצאת.

7.        העבר את הכלב ממקום למקום בזהירות רבה.אם יש חשש לשברים, רצוי להניח את הכלב על משטח קשה ולהעבירו כך. 

 

אם כי רבים מהפריטים העזרה הראשונה שלך מתאימים גם לכלבים, עדיף שתהיה עבורם ערכה נפרדת.

 

1.        מספריים מעוגלים

2.       מדחום (לא של בני המשפחה)

3.      מלקטת

4.       תחבושות בעובי 5 ו- 10 ס"מ

5.      אספלנית לחבישה

6.       אגד גזה

7.        צמר גפן

8.      גרביים ישנים

9.       שקיות ניילון להגנה על התחבושות מפני רטיבות ולכלוך

10.  משפחה אנטיספטית

11.     קיסמי צמר גפן

12.    תמיסה לשטיפת האוזניים

 

 

 

 

כלב נפחד החש כאב עלול לנסות ולנשוך, וכן מחסום מאולתר הוא אמצעי בטיחות מומלץ. השתמש בתחבושת/פיסת חבל/בד. ודא שהכלב אינו מכחיל או מתקשה בנשימה.אם הדבר קורה, התר את המחסום, פתח את פי הכלב ומשוך את לשונו קדימה. אחר-כך השאר את המחסום משוחרר והחזק את ראש הכלב בחיקך.

 

  • לעולם אל תשים מחסום לכלב פצוע בחזהו או לכלב המתקשה בנשימה.
  • לעולם אל תשאיר כלב עונד מחסום לבדו - הוא עלול לנסות להסיר את המחסום.
  • לעולם אל תשים לכלב מגזע קצר-חוטם - אתה עלול להפריע לנשימתו.

 

1.        קשור קשר הדוק במרכז הבד, והנח לה להשתלשל מטה.קשור קשר נוסף רופף, בערך 20 ס"מ מעל לקשר הראשון.

2.       העבר את הלולאה שנוצרה בין הקשרים הרחק מעל האף.הדק את הקשר השני עד שהקשר הראשון יתהדק מתחת ללסת.

3.      משוך את שני הקצוות משני הצדדים כלפי מטה.הצלב אותם מתחת ללסת.העבר סביב הראש וקשור מאחור בעניבה כפולה קלה להתרה.

 

 

כלב פצוע יש להזיז בעדינות רבה ככל האפשר. הנח את הכלב על שמיכה שאפשר להשתמש בה בתור אלונקה. במצב האידיאלי יעבירו את הכלב שלושה אנשים.

1.        במקרה הצורך השתמש במחסום וברצועה. פרוש את השמיכה מאחורי הכלב אותו אליה בעדינות סיוע שני אנשים נוספים.

2.       שניים מותחים את השמיכה. השלישי תומך בגב הכלב, וכך מעבירים אותו בזהירות לתוך המכונית.

 

1.        ודא שדרכי הנשימה פנויות, הפה פתוח ונקי, והלשון פונה קדימה.

2.       הנח את שתי ידיך על החזה, מעל לאזור הצלעות, ודחף בחוזקה ועם זאת בעדינות כדי להוציא אויר מהריאות.שחרר את הלחץ מיד כדי שהחזה יתרחב וישאב לתוכו אויר חדש.

3.      חזור על הפעולה במרווחים של חמש שניות.

 

לאחר שתביא את הכלב לחוף, רוקן את ריאותו ממים במהירות האפשרית.

כלב קטן: הרם את הכלב ברגליו האחוריות והחזק אותו וראש למטה.טלטל אותו בזהירות רבה.אחר כך צריך אדם נוסף שיפתח את פיו וללחוץ על חזהו בתנועות שאיבה קצובות.

כלב גדול: הרם את הכלב מאחורי הצלעות, זרוע אחת כרוכה סביב בטנו.הנח את הכלב כל כתפך ובתוך כך פתח את פיו ולחץ על חזהו בתנועות קצובות. אל תנסה להרים ולטלטל כלב גדול. הדבר יגרום לנקעים במפרקים ולקריעת רצועות.

 

כלב שהושאר במכונית לא מאווררת ביום חם עלול לקבל מכת חום. הוא יתמוטט, יתנשם בכבדות אם הוא בהכרה, ויזיל קצף מן הפה. הפעולות שעליך לנקוט במקרה שכזה הן:

 

1.        נקה את הקצף מן הפה

2.       הרטב את כל הגדוף במים קרים

3.      הבא את הכלב למרפאה, שם יטפלו בו במים קרים, בתרופות ממריצות וקורטיזון.

 

פציעות שכיחות של כלבים הן נשיכות של כלבים אחרים וחתכים ברגליים. אם הבחנת בדם על הפרווה , אתר קודם כל את מקורו. אם המקור נסתר, חפש מתחת לפרווה. הפעלות הן:

 

1.        אם יש צרוך, גזוז את השיער כדי שתוכל לראות את הפצע בברור.

2.       עצור דימומים

3.      חבוש את הפצע

4.       פנה לוטרינר!

 

כלבים, בעיקר הגדולים שבהם, נוקעים את רגליהם בקלות. הטיפול שלהלן טוב גם לשרירים מתוחים ופגועים. אם יש חדש לנקע, רצוי שהכלב ייבדק ע"י הווטרינר. הטיפול הטוב ביותר לנקעים חמורים הוא שבועות ואף חודשים של מנוחה.

פעולות:

 

1.        שים תחבושת קרה מצמר גפן או בד ספוגים במים קרים, והחלף אותה כל 20 דקות.

2.       אחרי מספר שעות החלף את התחבושת הקרה בתחבושת חמה.

3.      תמוך את הגף בתחבושת קרפ

 

קיבוע בסד:

קיבוע הוא עניין מסובך, אבל רצוי לעשותו אם אתה חושד שלכלב שבר ברגלו. תזדקק לגליל גדול של צמר גפן, לכפיסי עץ ולתחבבושת. נסה לסדר את הגף במצבו הרגיל והפשוט, ורפד את המקום בצמר גפן רב ככל הפשר.

 

1.        כדי להפחית נפיחות ולסייע לאיחוי השבר, השתמש בצמר גפן כתחבושת. שים שכבה כפולה מעובי הרגל, שתימשך למעלה ולמטה ככל האפשר.

2.       משני צדי הרגל המכוסה הנח שני כפיסים מוצקים שישמשו סדים, וקשור אותם במהודק למקומם באמצעות תחבושת.

פנה לווטרינר.

--------------------

 

מקווה שעזרתי!!

אנימציות

בלי חפירות ומגילות..... כאן יהיו אנימציות יפות!!! =] תהנו....

----------

   

   

    

   

   

   

   

   

  

   

    

  

   Zebra 

----------

זהו בנתיים...

בקרוב עוד!

האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים - www.2all.co.il