תנו חיוך

תשובה: היי נוה. זו שאלה מעניינת מאוד, אבל נראה שהתשובה עליה פשוטה מאוד: הם פשוט לא מבינים את הבדיחה. טוב, סתם. האמת היא שחוקרים של הפסיכולוגיה של כלבים חלוקים עד היום בשאלה הזו. לא, לא בשאלה "למה כלבים לא צוחקים?", אלא בשאלה "האם כלבים באמת לא צוחקים?". צ'ארלס דארווין, אבי תורת האבולוציה, היה כנראה הראשון שעסק בשאלה. דארווין סיפר כי במחקריו על בעלי החיים הבחין כי חיות רבות משמיעות קולות המזכירים צחוק, כמו למשל שימפנזים או קופי על אחרים, וגם כלבים חושפים שיניים גם כאשר הם אינם כעוסים, מה שגורם לחשוב כי ייתכן שהם בעצם מחייכים. עם זאת, דארווין לא היה מוכן לתת תשובה חד משמעית בנושא. לאחרונה החליטו חוקרים לערוך ניסוי בנושא והקליטו מרחוק את קולות ההתנשפות שהשמיעו כלבים שונים בזמן ששיחקו בפארק, קולות שלא נשמעו שונה מקולות התנשפות אחרים שכלבים משמיעים. עם זאת, את ההקלטה הזאת הם השמיעו מאוחר יותר לגורי כלבים כדי לבחון את תגובתם. למרבה ההפתעה מששמעו הגורים את קולות הכלבים המתנשפים מיד החלו להפגין שמחה ורצון לשחק. מתברר שכלבים, בניגוד לבני אדם, מסוגלים להבדיל בין קולות ההתנשפות השונים ולפרש אותם. ההתנשפויות האלה כנראה היו הסימן לכך שהכלבים נהנים. החוקרים טוענים כי ייתכן מאוד כי כך בעצם נשמע צחוק של כלבים. אז בפעם הבאה שהכלב שלך מתנשף, אל תמהרי להניח שהוא צמא או עייף, יכול שהוא פשוט נזכר במשהו ממש מצחיק ששמע פעם.

שאלה: מי המציא את משחק הידיים קווה קווה דה לה אומה?

ניר מנשה ממודיעין

תשובה: היי ניר. האמת שאתה שואל שאלה קשה במיוחד. היא קשה מפני שכמו הרבה משחקים פופולריים אחרים, שאינם ענפי ספורט רשמיים, קשה להצביע על מקור מסוים שממנו הגיעו. משחקים רבים מתפתחים באופן טבעי מתוך משחק בין ילדים ועוברים מדור לדור פשוט בזכות העובדה שכולם משחקים אותם. זה המקרה עם מחבואים, תופסת וגם עם "קווה קווה". עם זאת, יש בכל זאת הבדל בין תופסת, מחבואים ו"קווה קווה" – ל"קווה קווה" יש שיר. את השיר הרי מישהו היה חייב להמציא, לא?
מתברר כי שם התשובה דווקא פשוטה. השיר של משחק ה"קווה קווה" מגיע למעשה ממעבר לים, והוא מושר בארצות רבות, במסגרת אותו משחק. בארצות הברית למשל, המשחק נקרא "סטלה אלה אולה" ובארצות דוברות פורטוגזית הוא קרוי "אל חואגו דה לה הורקה". המוזיקה נלקחה גם לישראל ורק המילים השתנו, בהתאם למה שנשמע לישראלים מתאים ונכון. גם בארץ אפשר למצוא גרסאות שונות למשחק, ובמקומות שונים אפשר לשמוע מילים שונות לשיר. המטרה, למרבה המזל, היא תמיד אותו הדבר. כך שבכל מקום בעולם ילדים יכולים בעצם לשחק אחד עם השני.

שאלה: מה ההבדל בין שומן לקלוריה?

מילנה מויסייב מנתניה

תשובה: היי מילנה. למרות השם הרע שיצא להם, שומנים הם דווקא מרכיב חשוב מאוד בתזונה שלנו. למעשה, שומנים הם אחד מחמשת אבות המזון שאנחנו חייבים לצרוך. ארבעת אבות המזון האחרים הם חלבונים, פחמימות, ויטמינים ומינרלים. אבות המזון הם בעצם המרכיבים של כל המזונות שאנחנו אוכלים, והם בעצם ה"דלק" שהגוף שלנו מקבל. הדלק הזה, שהוא האנרגיה שהגוף שלנו מקבל וצריך כדי לתפקד, אנרגיה שצריך לצרוך במידה – לא יותר מדי ולא פחות מדי. כדי שנוכל למדוד את האנרגיה הזו, ונדע כמה ממנה אנחנו צריכים לצרוך המציאו לה יחידת מידה. היחידה הזו קרויה קלוריה. קלוריה אחת היא בעצם כמות האנרגיה שדרושה כדי לחמם גרם אחד של מים בטמפרטורה אחת. כאשר אנחנו צורכים יותר קלוריות (יותר אנרגיה) ממה שאנחנו צריכים הגוף מנסה לשמר את האנרגיה הזו והוא עושה זאת על ידי כך שהוא הופך אותה לשומן ואוגר אותה. הסיבה שהוא עושה זאת היא ששומן הוא בעצם החומר הטוב ביותר, מבין כל אבות המזון, לאגירת קלוריות. את מבינה, בעוד שבחלבונים ופחמימות יש בערך ארבע קלוריות בכל גרם, ובוויטמינים ומינרלים אין בכלל, הרי שבשומנים יש תשע קלוריות בכל גרם שומן – יותר מפי שתיים. זה אומר ששומן הוא חומר מלא אנרגיה, אבל מצד שני – הוא גם נורא משמין.

כחול עולה

כחול עולה       שאלה: מדוע השמיים כחולים? נועם מירושלים             תשובה: היי נועם. כדי לענות על שאלתך החלטתי לבדוק את העניין מקרוב. ירדתי למחסן ולקחתי משם את הסולם הגבוה ביותר שמצאתי. לאחר מכן טיפסתי איתו אל הגג, הצבתי אותו באמצעו, במקום בטוח, וטיפסתי עד לראשו. הבעיה היא שברגע שהגעתי למעלה חטפתי כזה פחד גבהים שהשמים, במקום כחולים, נראו לי צהובים, ירוקים, סגולים ועם נקודות אדומות. טוב, האמת היא שזה באמת לא משנה כמה גבוה נטפס, לעולם לא נוכל להגיע ל"חלק הכחול" של השמים. הסיבה היא פשוטה: השמים לא באמת כחולים, הם פשוט נראים לנו ככה. מה זאת אומרת? האור שמגיע אלינו מהשמש, כפי שהסברתי פה בעבר, מורכב למעשה מכל צבעי הקשת, שכאשר הם מתערבבים זה בזה הם יוצרים את האור הלבן שמאיר אותנו. עם זאת, כאשר האור הזה מגיע לכדור הארץ, בדרך אלינו, הוא חייב לחצות את שכבת האטמוספרה שמגינה עלינו. שכבה זו, שמלאה שבחלקיקים (כמו אבק או מים) ובגזים (כמו חמצן וחנקן), בעצם "שוברת את האור". היא מאפשרת לצבעים מסוימים לעבור יותר בקלות וגורמת לאחרים להתפזר. הצבע שמתפזר יותר מכולם הוא, נכון מאוד, הצבע הכחול. לפעמים האור הכחול מתפזר כל כך הרבה עד שהוא פשוט נעלם ואז אנחנו מתחילים לראות שמים כתומים או אדומים. זה קורה, כפי שבוודאי שמת לב, בשעות השקיעה. רובנו אמנם לא קמים בשעות האלה, אבל משכימי קום מספרים שגם בזריחה קורת תופעה דומה. אני אאמין להם, אני ממש לא מתכוון לקום בארבע לפנות בוקר כדי לבדוק את הנושא בעצמי.                  קוף לפני בן אדם       שאלה: האם באמת היינו קופים פעם? מיכל אבידן מגבעתיים       תשובה: היי מיכל. כדי לענות על שאלתך פתחתי את האלבום המשפחתי וחיפשתי תמונות ישנות של קרובי משפחה רחוקים. לצערי לא מצאתי שם אף תמונה של קוף, אבל מצאתי תמונה אחת של תנין מטיול שעשינו לחמת גדר. טוב, סתם. ברור שלא נמצא עדויות למוצא האדם באלבומי תמונות משפחתיים. האמת היא שזה לא ממש מדויק לומר שמוצא האדם מן הקוף, אלא שגם הקופים המוכרים לנו כיום וגם בני האדם התפתחו מאותו "אב קדמון", האב הקדמון הזה מכונה "קופי אדם" וממנו התפתחו, כפי שמאמינים רוב המדענים, הגורילות, השימפנזים, קופי הבונובו הקטנים וגם בני האדם. התהליך שבמסגרתו התפתחו קופי האדם הן לזני הקופים המוכרים לנו כיום והן לבני אדם מכונה "אבולוציה". אבולוציה היא התיאוריה המדעית הפופולרית ביותר היום שמסבירה את התפתחות המינים. לפי התיאוריה הזו, החיות ובני האדם לא הגיעו לעולם בצורתם הנוכחית, כפי שהם נראים כיום, אלא התפתחו בתהליך איטי וארוך, במשך מיליוני שנים, עד שהגיעו לצורתם המודרנית. אז למרות שכנראה יש קרבה משפחתית מסוימת, אני חושב שאחרי מיליון שנה זה כבר די מנומס שלא להזמין את הקופים בגן החיות לסדר המשפחתי בפסח.                   מה קורא?       שאלה: למה צריך לקרוא ספרים? אמילי מרחובות             תשובה: היי אמילי. שאלה מצוינת. למה באמת? הרי עם האינטרנט, הקולנוע והטלוויזיה, אנחנו מקבלים את כל המידע שאנחנו צריכים במהירות וביעילות. למה לנו לקרוא גם ספרים ארוכים שבדרך כלל גם אין בהם תמונות? האמת היא שהתשובה לכך היא דווקא פשוטה – דווקא בגלל שספרים הם ארוכים ובלי תמונות צריך לקרוא אותם. את מבינה, המוח שלנו מתפתח כל הזמן והוא מושפע מכל מה שסובב אותנו. ממש כפי שניתן לפתח את הידע בלימודים בבית הספר, כך גם הדמיון דורש פיתוח מתמיד. הדמיון הוא מין כלי כזה שמתפתח יותר ככל שמאתגרים אותו יותר. ספרים, מכיוון שאין בהם תמונות ומכיוון שהם מספרים סיפורים ארוכים ומרתקים, מכריחים אותנו להפעיל את הדמיון ולהשתמש בו כדי להשלים את כל מה שבעצם "חסר" בספר. ככל שהספר ארוך יותר ומעניין יותר, כך גם הדמיון פועל יותר וכתוצאה מכך גם מתפתח יותר. פיתוח הדמיון הוא מה שעוזר לנו לפתח גם את כושר ההמצאה, את המקוריות ובסופו של דבר את היכולת לחשוב ולהבין דברים שלא היינו מצליחים לחשוב ולהבין אחרת. או במילים אחרות: קריאת ספרים פשוט עושה אותנו חכמים יותר.                איך פרי נולד?       שאלה: איך מכינים זרעים לפירות וירקות? עידן בזל מחולון             תשובה: היי עידן. האמת היא שהתשובה לשאלתך פשוטה מאוד: זרעים לפירות וירקות לא צריך להכין – הם פשוט צומחים בתוך הפרי או הירק. בפירות קל מאוד להבחין בזרעים. אנחנו מכנים אותם "גלעינים" אבל הם למעשה זרעי הצמח שאם תשתול אותם באדמה יצמח לך צמח חדש. גם בירקות, אם תשים לב, יש זרעים. הם לרוב קטנים ומרובים יותר, כמו בפלפל או בדלעת. בירקות מסוימים כמו העגבנייה, אנו אוכלים את הזרעים יחד עם הירק ולפעמים בכלל לא שמים לב אליהם.  עם זאת, ישנם פירות מסוימים ללא זרעים. הבננה היא כנראה הדוגמה הטובה ביותר. אז איך מכינים זרעים לבננה? התשובה הפשוטה היא שפשוט לא מכינים. הבננה המוכרת לנו אינה גדלה באופן טבעי בטבע. זהו זן מיוחד שבוית על ידי בני האדם כדי שיהיה טעים יותר ומתאים למאכל, אשר נוצר בתהליך של הכלאה בין זנים שונים של בננות בר והוא נטול זרעים. אז איך שותלים בננות? חקלאים שרוצים לשתול עוד בננות במטע שלהם פשוט לוקחים ניצן קטנים של הצמח שנובטים מתוך בסיס צמח הבננה (לבננה אין באמת גזע, משום שאינה באמת עץ, אלא סוג של עשב ענקי) ושותלים אותם באדמה. הניצנים האלה גדלים, מתחזקים והופכים לצמח בננה גדול ונושא פירות.