רקע-
יצחק רבין, נולד ב-1 במרץ 1922 בעיר ירושלים. בהיותו בצבא הצטרף רבין ל"הגנה", ובהיותו בן 19 לפלמ"ח. רבין ב-25 לדצמבר 1963 מונה לרמטכ"ל על ידי לוי אשכול, ואף פיקד על צה"ל במלחמת ששת הימים. לאות הוקרה על ניצחון במלחמה זו העניקה האוניברסיטה העברית לרבין תואר דוקטור. ב- 1968 הפך לשגריר ישראל בארצות הברית, תפקיד הנושא כבוד רב, ואף כיהן בתפקיד זה חמש שנים.
רבין כראש ממשלה-
ב-3 ביוני 1974 רבין הפך לראש הממשלה החמישי של מדינת ישראל ! וב- 1922 כיהן שוב רבין כראש ממשלה- בזמן זה זכה לפרס נובל לשלום, הידוע...
"ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק על מותו של יצחק רבין, שנרצח בידי מתנקש הערב, בתל אביב. יהי זכרו ברוך."
הרצח המזעזע-
ב-4 לנובמבר 1995, בעצרת תמיכה בהסכמי השלום, אשר היה בתל אביב, בשעה 21:30 נורו 3 יריות לעברו של ראש הממשלה, יצחק רבין. בו בעת הועבר לבית החולים, ותוך זמן קצר מותו נקבע. הרוצח, יגאל עמיר, היה בעל דעות מנוגדות והאמין כי ההסכמים עליהם חותמים מהווים סכנה קיומית לארצנו, עמיר נידון למאסר עולם.
נימה אישית-
הרצח המזעזע של יצחק רבין, על השקפות עולם שונות זיעזע את הארץ כולה,התקשורת, העיתונות, והעם כולו היו אבלים- איך בן אדם מסוגל לרצוח ראש ממשלה בגלל דעה שונה או מנוגדת... רובכם כנראה הייתם קטנים מאוד בגיל הרצח, וכנראה שחלקכם טרם נולדתם.. וחשוב שנזכור את מה שהיה. לאחר מותו של רבין, קבעה ממשלת ישראל, שהיום י"ב בחשוון יהיה יום הזיכרון ליצחק רבין. כיום, הוקמו אתרי זיכרון רבים, כיכר רבין נקראה על שמו, וסביר להניח שבכל עיר תמצאו רחוב על שמו של יצחק רבין.
קראו את הנאום האחרון שנשא יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל, בעצרת הגדולה למען השלום
עצרת השלום, כיכר מלכי ישראל, תל אביב,
י"ב חשוון תשנ"ז, 4 בנובמבר 1995
הרשו לי לומר, אני גם מתרגש. אני רוצה להודות לכל אחת ואחד מכם, שהתייצב כאן כנגד האלימות ובעד השלום. הממשלה הזו, שיש לי הזכות לעמוד בראשה, יחד עם חברי שמעון פרס, החליטה לתת הזדמנות לשלום. שלום שיפתור את מרבית בעיות מדינת ישראל. הייתי איש צבא עשרים ושבע שנים. נלחמתי כל עוד לא היה סיכוי לשלום. היום אני מאמין שיש סיכוי לשלום, סיכוי גדול. חייבים לנצל אותו למען העומדים פה, ולמען אלה שאינם עומדים פה. והם רבים בעם.
תמיד האמנתי כי מרבית העם רוצה בשלום, מוכן ליטול סיכון לשלום. ואתם כאן, בהתייצבותכם בעצרת זו, מוכיחים זאת, יחד עם רבים אחרים שלא הגיעו לכאן, שהעם באמת רוצה בשלום ומתנגד לאלימות. אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך ההכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות, כפי שהיה הדבר ב-1992, שם נתנו לנו את המנדט לעשות את מה שאנו עושים ולהמשיך בכך.
אני רוצה להודות מפה לנשיא מצרים, למלך ירדן, למלך מרוקו, שנציגיהם מופיעים כאן ומביעים את שותפותם אתנו בצעידה לשלום. אבל מעל לכול – עם ישראל, בשלוש השנים של קיום הממשלה הזו, הוכיח שניתן להגיע לשלום, שלום הנותן פתח לכלכלה ולחברה מתקדמת. שלום הוא קודם כול בתפילות, אבל לא רק בתפילות. שלום שהוא שאיפת העם היהודי, שאיפה אמיתית.
השלום כרוך בקשיים, גם במכאובים. אין דרך לישראל בלי מכאובים. עדיפה דרך שלום מאשר דרך המלחמה. אומר לכם את זאת מי שהיה איש צבא ושר הביטחון, ורואה את כאבי המשפחות של חיילי צה"ל. למענם, למען בנינו ונכדינו, אני רוצה שהממשלה הזאת תמצה כל שמץ, כל אפשרות, לקדם ולהגיע לשלום כולל.
עצרת זו חייבת לשדר לציבור הישראלי, לציבור היהודי בעולם, לרבים רבים בעולם הערבי ובעולם כולו, שעם ישראל רוצה בשלום, תומך בשלום, ועל כך תודה רבה לכם.
(יצחק רבין, 4 בנובמבר 1995)
. בשנת 1917 הפליג לארץ ישראל עם מתנדבי הגדוד העברי, נחוש בדעתו להתיישב בארץ. 