שו"ת אהל יעקב לרבי יעקב ששפורטאש שאלה כא מעשה שהיה כך היה ק"ק אלטאנא תובע מק"ק ואנזביק לתת חלקו עמהם בדורון שנתנו לשררה בהאמבורגו כדי לתת להם רשות להתישב ולהכנס ולבוא בעיר כאשר נהגו כמה שנים מקודם לכן ובני ואנזביק משיבי' כיון שלא היית' מזכירים אותנו לפני השררה כאשר נודע לנו אח"כ הסכמנו בעצמנו לתתו על ידינו ונסתלקנו מכם וק"ק אלטאנא אומרים שבכל פעם היו מזכירים אותם ואינם יכולים להסתלק לפי שהם מזיקים אותם שהשרר' אינ' מנכה להם מן הדמי' הקצובים שנהגו לקבל ובני ואנזביק משיבי' שאין לכם היזק כלל כיון שאתם אומרים שהייתם מזכירים אותנו עמכם הם עכשיו רואים שאנו נתננו חלקנו בפני עצמו הרי אתם יכולים לנכות החסרון ההוא יכול להמנות במתנתנו בפני עצמה ולא הפסיד' השררה כלום ואף את"ל שיבא לכם שום היזק הרי לא הזקנו אתכם בידים כי אם גרמא בנזיקין היינו ופטורים ומזה איגלאי מלתא שלא הייתם מזכירים אותנו לפני השררה מעולם והייתם נותנים הכל משמכם ולא משמנו דאי לא תימא הכי למה חרה לכם על שנתננו בפני עצמנו ועל זה רבו הדברים ביניהם אך לא עמדו לדין כלל וכאשר ראו ק"ק אלטאנא שלא רצו להכנע למאמר' הכריזו בעונש חרם ששום א' מהם לא ישתתף עמהם לא בדבר הרשות ולא בדבר מצוה וירד עמהם עד לחייהם ונתעצמו הדברי' ומחלוקות וקטטות ורבה השנא' שהביאה ביניהם עד שכמעט נתחלל ש"ש מלבד ההיזק המצוי לכל הק"ק הנמצאים אם ח"ו יתמידו במחלוקת ומפני זה צעקו מר בני ואנזביק לבד הסמוך אליהם לשניהם דהיינו של ספרדים שבהאמבורגו שהוא בתוך ג'מילין לבני ואנזביק' ותחום שבת לאלטאנה לומר דלהם משפט הגאולה לגאול לראות אם הכרוז ההוא נעשה כדין כיון דצייתי דינא הוו וב"ד הסמוך כמתווך שלום כתב להם פעמים שלש ולא השיבו כראוי כי אם בדברי זילותא ועיקר דבריהם כי אינם חפציםפ כי אם בזבל"א  וזבל"א  או שילכו לבית הועד  של חכמים  אחרים הנתבעים  בני ואנזביק צרכים להיות נגררים אחריהם ובני ואנזביק אומרים כי  בב"ד הסמוך הם רוצים   ועל  זה רבו החילוקים וא'  מהת"ח שנתמנה לדיין  מחדש השיב לנו דברים שאינם של טעם ופרץ גדר המוסר ועל זה  חרה לי  ודרך  בזיון כתבתי לו בשם אחד מתלמידי כתב זה:  

מבחר אלדים חדשים  משלשת הראשים   העומדים לדון  ולהורות ויצא  חוצץ כלו במשאות   שוא  ומדוחים  הראשים בנודות נפוחים ובמאכלות מלויחים כמעט שיביא לידי סכנ' עם ה' ה"ר משה יצ"ו יאיר ה' את עיניו במאיר תורתו קודם שיבא לידי עורון עינים: 

ראיתי רעה חולה תחת השמש ומאורות הלוקים בעד כותבי פלסתר ומורי' בתור' שלא כהלכ' מעידים עדות שקר ההוראה ומגדלי' בהמ' דקה קטנים הפורחים להחשיבם ולהושיבם בכסא כבוד חכמים וקוצצי אילנות טובות עץ עושה פרי האמת בארץ ישראל נבהלתי ונשתוממתי על המרא' ידעתי אם בחלום או בהקיץ:

 ראיתי אותיות פורחות באויר ארצות העמי' במכתב אלדים אחרים חתומים בחותם צר הבול' שהותר לי לקיימו לשמצא ואולם בעד טבעת חותמו השוקע בתהומות הגידוף חל עלי ביעורו ולפרר ולזורות אפרו ומשום שלא תהיה לו מעל' בקדשים אסתיר שרפתו מראית העיו:

 ראיתי על ימין המורים פרחא יקומו יצאו ניצבים פתח אהליהם של עראי לערות פתהן רגלם שלחו רגל מיעד' לשבור גדר המוסר בדרך הילוכו בהידוס והיתוז כתרנגולים ובדליל ופתיל הנערות הקשור בהן שיברו את כלי אוכל נפשם ונתחייבו בנזקי צרורות אשמם ושגגת תלמודם בהלכה דלא גמירי לה:

ראתי חלושי ההרכבה רפויי המזג ניתרי' הקשרי' מפצם בידם להרוס חומת ברז"ל ועמודי ההוראה ונשל הברזל ומצאם עון ומתו כמאבדי עצמם לדעת וגם את רעיהם הנגררים אחריהם כאש' יראו אותם מביעים עסק ללכת בגדולות ונפלאות ובעודם תינוקות המגיעי' לעונת הפעוטות ישמיעו בחוץ קולם ויערב להם כשירי עגבים לתנות אהבים אז יפטירו בשפה יניעו ראש להודו' ולהסכים שיתמנו ראוים חבושים פאר וכבוד בתפארת אדם היושב על כסא ההוראה ואין מבין ומבחין לאמר ומה קול שקר הזה באזני מה ההבלים היוצאים מפי עוללים לא ראו אור ההלכה  מימיהם ההולים ומתהוללים באלילי סעיפים נרפים מתרפקים דופקים על דלתי הניצוח להשמיע קול כיענים במדבר בין משיבי טעם ולא שם לו על פני חוץ כי אם בין תעלולים בנים סכלים לא ידעו וכא יבינו בחשכה יתהלכו: הדור אתם ראו היש סכל ומתהולל מדת שקר כזה אשר נשאו לבו הטפש להכניס ראשו לבין סלע ומצודה  בלי השקיף אמות מות  נפלו עליו  ולא זה  פחות מבהמה  דאמדה נפשה  וממקום גבוה יותר מדאי אינה קופצת  וזה הדיוט קופץ  ממקום שלא יגיע לחצי ההר תאותו עד שיעשה איברי' איברים אם לא שנאמר שמחשבתו הרעה  לעשות לו  שם כשם הגדולים אשר ארץ חטפתו כמוץ וגנבתו סופה או עינו הכהויה הטעתו לכבוד בלתי ראוי אליו בראותו שאותו היום מינוהו עליהם לדיין ישב כתיב חסר ישיבה בסמיכה של זקנים סבי דבהתתא סבי דאתונא מרביעי נחשים לומר יורה יורה ידין ידין וקרה לו כההוא גדיא דחזא חושלא באיפומא ודגר ונפל מאיגרא לארעא:

ואני הצעיר קטן מתלמידי מורי הנודע בש"ש שערי"ם בראותי חרפת אדם נגד מורי וחבריו נפל עלי ג"כ ולא אוכל להתעלס  ועוד כי מקרא צווח לנגדי ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו ואוקמוה בגמרא במילי דאורתא ואע"ג דתוך ג' פרסאות קאימנא כבר כתב הטור י"ד בסי' רמב דלא מיקרי הוראה אלא בדבר' שיש בו חידוש לשואל אבל בהוראה ידועה שהיא פשוט' לכל כגון נותן טעם לפגם או איסור שנתערב בהיתר לבטלו בששים וכיוצא באלה שכשמתירין לו אינו נרא' דבר חידוש שכבר שמע הוראה זו ופשוטה שהרי עוד אמר שם ולאפרושי  מאיסורא כגון שרוא' לאדם עובר עברה מפני שאינו יודע שהוא איסור או מפני רשעו מותר להפרישו ולומר לו שהוא איסור אפילו בפני רבו שבכל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב ואיזה עון חמור ממה שאחז זה העני בדעת במדת העזות המורידה לבאר שחת וכשל בהריסתו להקרא בשם קודם זמן בישול ידיעתו כמו שאמרו רז"ל כל תלמיד שלא הגיע להורא' ומורה הרי זה שוטה רשע וגס רוח בפ"ג דסוטה מאי קטן שלא כלו לו חדשיו הכא תרגימו זה ת"ח המבעט ברבותיו ר' אבא אמר זה תלמיד שלא הגיע להורא' ומורה דאמר ר' אלעזר אמר רב מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה ופי' רש"י כי רבים חללים הפילה באשה זרה קמשתעי ותלמיד שאינו נוהג כשורה קרי ליה נמי הכי הפילה לשון נפל שלא כלו לו חדשיו ועוד מסיים בה הטור ואלו התלמידים הקטני' שלא הרבו תורה כראוי ומבקשים להתגדל לפני עם הארץ ובין אנשי עירם וקופצים ויושבים בראש לדון ולהורות בישראל הם המרבים את המחלוקות והם המחריבים את העולם ומכבים נרה של תורה ומחבלים כרם ה' צבאות ועליהם אמר  שלמה שועלים קטנים מחבלים כרמים עכ"ד ומה לי אפרושי מאיסורא לאיש עושה בעברת זדון יותר מזה אולי ישוב ונחם לבקש מחילה סליחה וכפרה ולהתאבק בעפר רגליהם של הרבנים המורים קודם שיתקצרו ימיו ושנותי ומקבל עליו שלא ישוב יותר לכסלה:

 כל אלה חברו  להניע אותי תנועה הכרחית להקים אותי ממקום שפלות ולעוררני משינת נערות ודי על הדין ועל האמת והאלדי' יעזור לי:

וראשית  אמרי   אודיע קודם כל דבר כי בבא הכתב של הכותב בשם ב"ד וחתום מד' הדיטות אשר אין גם א' בהם גמיר וסביר שנתנו רשות למתמנה על פיהם לכתוב ובראותו פסק של זה הפוסק שפתיו מחתה לו רק ושחק ובכה רק כרוק עבה לבטל מעט  צואה שראה כנגדו או צינורא ניתזה מפי חזיר כצוא' עוברת דמי ושחק מראותן החוח אשר בגורן האטד יוצא להתראות לפני הארז אשר בלבנון מבלי הבחין כי תעבור אשר בלבנון ותרמוס את החוח ובכה כי שלו כל בוגדי בגד והיה חפץ בתשובתן יותר ממיתתן וגם אנכי מעי המועל זה הנבער מדעת לולי שקנא' כבוד רבי עקצתני ולא נתנתני השב רוחי לנדנה מבלי דבר מעט אילי ירוח לי:

אמר זה הנפתה בתחיל' דברי פיהו סכלות והוללות ואם קריתם שניתם ושלישתם לא אסבור לכון עפרא בפומיה ואחר ימלא חצץ שאם הוא עדיין לא נכנס בגדר גמיר ומכ"ש סביר איך יוכל להבחין בין קורא ושונה למסביר ואם לפי דעתו המקולקלת וסברתו הנפסדת כי ב"ד באו לכלל טעות דעתו במה שלא הבין מה שהבין הוא בזה יפה כמו מעט וניבא ולא ידע מה ניבא כי חלילה להם לטעות במילתא דפשיטא לקטן שבתלמידים ותינוק דלא טיפש ולא חכים יכול לקרותה ולהבינה יותר טוב ממנו שטעה בה: 

עוד אמר המתגאה בלשון ספק וכף הדמיון כדי שלא יתפרש כבדאי ואם מעלתכם כחכמים אשר חרב פיפיות של תורה שבכתב ושבע"פ בידם אנו באים לפניכם דרך משא ומתן כתלמיד לפני רבו ולא להחליט הענין ע"כ לא ידעתי על מה אחזתו רוח קנאה כדברי מורי ובית  דינו שכתב למנהיגים של ק"ק אלטאנא האומרים בכתבם שיש לאל ידם להשיב לב"ד על ראשו' ראשון שאין כח בהם לעמו' נגד אור רוממות אל בגרונם וחרב פיפיותשל תורה בידם יאמר נא ישראל בכללו אם כח באנשים הדיוטות הבאים בכח הזרוע לעמוד נגד הב"ד המדברים בכחה של תורה ואם הוא בא כחס על כבודם הנה ככחו אז כחו עתה הוסיף בהם כלום בהצטרפותו עמהם אדרבא גרע טפי והפסידו הרבה בהתמנות עליהם נער חסר לב שרצו להתכבד בחברתו ותקילו במאזניא וכלהו אישתכחו חסרים לפי דעתי אפילו במשא  ובמתן של עסק עדיין אינו יודע ומכ"ש משא ומתן של הלכה בדיני ממונות ולא נודע לנו אם רבותיו שמשו לשמעון בן ננס ואם על המנהיגים החתומים ידבר ואלואי יהיה משאם ומתנם עם  הבריות  באמונה ואולם במשא ומתן של הלכה למשא כבד יכבד  מהם ובית דינם השקול החתום לבסוף יוכיח:

ומה  שאמר כתלמיד לפני הרב אעפ"י שדבריו אלה הם אם כפי מה שנסתפק שאם חכמים אתם וממילא רצה לומר אם אינכם חכמים אין אנו באי' כתלמיד לפני הרב וזה היה אצלו קרוב לודאי כפי מה שנראה וגאון דיבר: 

הנה לפי דעתי מלאך רוע כוונתו עונה  בעל כרחו אמן  ואף  אם יבא  כתלמיד להתלמד  לא ידעתי אם יקבלהו  וידיעוהו כדי שלא יהיו זורקים אבן למרקוליס כמו שזרקו רבותיו בלי כוונה כשגג' שיוצאת מלפני השליט וראה עד היכן הגיעה חולשת שכלו וקוצר ידיעתו שאף אם אמר שיבא לשאת ולתת עמה' עכ"ז לא רצה שיוחלט הענין כמתיירא שמא יצא מניצח בדין ואם סברתך וראותיך אמיתיות וחזקות למה לך להתירא מלהחליט הענין ולמה א"כ  תהיה  ביאתכם וכדרך שאתם באים  אתם חוזרים והיא שיבה והיא ביאה:

עוד אמר  זה הנמהר לב ונבהל להשיב בעד אחרים שלא היה נמנה עמהם ולא על ידם בתחילת כתבם של ב"ד שכתבו להם ראשון ושני ולא העלו את שמו ולא נזכר ולא נפקד וז"ל מעיקרא דדינא פירכא במה שכתבת' בכתב השני דאין לנו  כח לכוף או להכריח לאנשי ואזנבי"ק לילך עמנו לועד או לב"ד והא תברא דודאי לע"ד יש לנו כח לפי דינא לכוף אותם לילך לועד ואפילו לב"ד הגדול אעפ"י שיש ב"ד הסמוך כאן עכ"ד:

הנה  מכאן נראה פחזותו ניוולו וקילקולו ושקר דיבר משני צדדים ואם יבא להתנצל אין לו מנוס כי אם בשיוד' שלא הבין פסק הב"ד לפי שהם ג"כ הביאו בפסק' דעת האומרת דשומעין לתבוע אם אמר נלך לבית הועד אבל הכריחו בראיות דהיכ' דיש ביד הסמוך לשניהם וליכא הוצאת מנה על מנה וגם התובע אין לו תביעה ודאי פשיט' דשומעין לנתבע ולבעבורת גלה דעתו הנני מעתיק דברי מורי נר"ו וז"ל ואחר כל אלה הדברים הננו באים כפי הדין להורות דבין אם אתם תובעים או נתבעים אין לכם לכוף לבני ואנזבי"ק לפניכם או לפני ב"ד שאתם חפצים בו כי אם לפני ב"ד הסמוך וקרוב אליכם ואין מי שיטעה לומר הפך זה דאם אתם תובעים כנראה משטחיות כתבכם נהי דקי"ל דהנתבע נגרר אחר התובע היינו דוקא לדון בעירו כדברי בה"ג אבל שלא בעירו לא והכא דלא אפשר בעירו של תובע דהוו כלהו קרובי' בדבר המסים ואפילו אם יסתלקו לא מהני אם אמר הנתבע לילך לבית הועד היכא דליכא ביד הסמוך שומעין לו ואף לדברי ר"ת דאמר דהתובע נמי מצי אמר נלך לבי"ד הגדול היינו דוקא בהלואות ומשועבד לוה לאיש מלוה ובתביעה ודאית מבוררת אבל במיד אחרינא אין שומעין לו ואף את"ל כדעת הרא"ש דלאו דוקא במידי דהלוא הא  לא כל דבר שיש בו תובע ונתבע אזלינן בתר התובע דוקא בתביעה ודאית ודוקא אי ליכא ב"ד הסמוך אבל היכא דאי' כב"ד הסמוך וב"ד היפה ויכולים אנו להעמיד הדבר על הדין והטעם כדי שלא יוציא מנה על מנה שומעין לו ללכת למקום אחר:

אלו  הם דברי מורי בקיצור ופלפל יותר כדי להוכיח דבריו לך ולחבירך ולמה א"כ תאמר נסתר מעיני מורי דרך האומר דהתובע נמי מצי אמר נלך לבית הועד והוא בעצמו הבי' בכלל הדיעות דעת ר"ת ותוכן כל דבריו להוכיח שאין שומעין לתובע האומר נלך לבית הועד כשיש ב"ד הסמוך ואפילו בשאינן שוין והא' גדול מחברו כדכתב הסמ"ג והמרדכי ויותר מבורר הענין בתשובה להרמב"ן בסי' מ"ז המלוה כופה ללוה וכו וחתם דבריו ומיהו אלו הי ב"ד יפה סמוך לעירם תוך ג' פרסאות א"נ שאין בעירם יודע בדין אף ללוה שומעין לו לומר נלך לב"ד הסמוך לנו וכדמוכח בפרק זה בהורר וכו' אלמא תוך ג' פרסאות יכול אף הלוה לעכב ולומר לב"ד היפה אני הולך דעכשיו אין המלוה צריך להוציא הוצאות ואין לו טורח כ"כ עכ"ד:

  וראה  אם שקר ענה הכותב הזה באמרו על פסק מורי נר"ו דעיקרא דדינא פירכא והלא אף על דעת זה של ר"ת היה מסביר דעתו לשמוע לנתבע היכי דאיכא ב"ד הסמוך ומאחר שכל בנינו הרעוע של הכותב הוא על השקר הזה הנה א"כ עיקרא דדינא שלו פירכא :

 גם שקר  מצד אחר ומתחילתו בנוי על תהו שהרי התובע בכאן מעולם לא בא בטענת נלך לבי' הועד כי אם בזבל"א וזבל"א כאשר שמענו מפיהם ומפי כתבם  הפרנסים עד היום וכאשר רצה הכותב לשנות בדיבורו ולעשות רגלים לשקר אמר שלפנים מן השורה נתנהגו עם הנתבע בטענת זבל"א ואולם בדעתו היה ללכת לבית הועד והיה לשחוק הדיין  החדש ה"ה שלא למראה עיניו ישפוט כי אם בדברים שבלב ואשאל ממנו שאלה קטנה ומתשובתה תוכר פתיות ואם הנתבע אומר כשור' והתובע אותם מלפנים מי השורה דברי מי שומעין הלא חייב להשיב שלדברי הנתבע שומעין וא"כ כיון שהתובע אומר זבל"א והנתבע אומר נלך לבית הועד לדברי ר"ת למי שומעין ובדברי פשוטים שאפילו נער לא יכתבם למה יאריך בהם מענית כמו שהאריך ונמצא שקרן או לפחות חסר דעה ועל זה היה אומר בכל פעם ופעם זכינו בדין ואני אומר אלו זכה היה קורא בחמשה חומשי תורה וכולי האי ואולי היה יכול  להבינם אבל עכשיו שלא זכה בדינו יקרא מגילת קינות ויאמר אני הגבר ראה עני וגו אותי נהג ויולך חשך ולא אור ושאר הדברים שכתב אסור לאבד הנייר והזמן בהם כאשר ג"כ חסר ממנו ידיעת לשון המרדכי במקומו על מה שכתב' מורי בפסקו דאע"ג שהנתבע אומר נלך לב"ד הסמוך ולהם משפט הגאולה אפי' הכי אין לנו חפץ בזה ולמה לנו להכנס בתגר זה ואולם תכתבו תביעותכם במותב תלת' ויתקיימו וישתלחו למקו' שיסכימו עליו מאשכנז ופולין כי כן שורת הדין נותנת עכ"ד מורי נר"ו וכתב על זה הכותב ומדב ולא מדעת אין זה דת ודין אם אין אנחנו רוצים בכך וכמו שכתב המרדכי סוף פר' זה בורר וז"ל אם אמר הלוה כתב לי דבריו וישאר בביתו אין שומעין לו כי יברר דבריו אל הדיין פה אל פה יותר מבכתב לא ידעתי אהיכא קאי דברי הכות' באומרו גם אנחנו יכולים לברר דברינו אל הדיין אם הוא עלה הליכה לבית הועד הם בעצמם או על הברורים שרצו לברר שאם על ההליכה לבית הועד הרי מעולם לא נתרצו על זה ואם הוא על זבל"א וזבל"א בכאן א"כ הרי כוונתם היא לטובתם ולא לטובת הנתבע כאשר אמרו שלפנים מן השורה בחרו להם זבל"א ואף אם נאמר דלטובת שניהם נתכונו אם כן הוא יכולים הם לתקן את שניהם בהיותם נידונים לפני ב"ד הסמוך הא' לטובתם בהיותם מדברים פה  אל פה והשני לטובת הנתבע ג"כ:

 ועוד שדברי מורי כפי מה שהעלה ששומעין לנתבע אם התובע אומר נלך לבית הועד ולפיכך אמר  כיון שהנתבע אומר לב"ד הסמוך קבעינא שומעין לו אבל עכ"ז אנו לפנים מן השורה נתנהג לסלק עצמנו ולכתוב תביעותכם בשוה לב"ד שתסכימו עליו לדון ועל כל פנים לאחר סילוקנו שורת הדין כך היא דהגע עצמך שקרבתם ריבכם לפני ב"ד הסמוך והם רצו לכתוב לב"ד הגדול ולשאול מפיהם האם אינם יכולים לעשות כן:

טועוד תראה  הראיה שהביא ממש   כי  עוכלא לדנא   שהרי דברי המרדכי   שם הם  כפי דעת האומר דשומעין לתובע ולא לנתבע דמשום  שהנתבע מערים ואמר נלך  לבית הועד כדי שלא יתבענו   והם דברי ריב"א משם ר"י וכתב עוד משמו שאם אמר הלוה כתבו לי דבריו וישאר בביתו לאו כל כמיניה כי יברר דבריו אל הדיין פה אל פה יותר מעל פי הכתב כיון דטעמאדאין מ ללואמשום שמא יערי' באמרו נלך לבית הועד ^ יהיהדברלטו ומשא כבד על התובע ולא יתבענו  אמר אני אלך והוא יכתוב בלבד וישאר בביתו דמוכחא מילתא דליכא הערמה אפילו הכי אין שומעין כי אם לתובע לדון בעירו שהרי יש לדחות דבריו ולומר לו שמוטב לו שיברר דבריו פה אל פה היכא דאיפשר ועל זה סמך דברי אבי העזרי אם רצה לפרוע לו היציאה ואחריות הדרך יכול לכופו ורפיא בידיה לעשות מעשה ע"כ וכללות הדברים דאף אם ניכר דליכא הערמה וגם לא שייך הוצאת מנה על מנה אפ"ה אין שומעין לנתבע לומר נלך לבית הועד כי אם לתובע דוקא וא"כ כיון דדברי ריב"א הם לדעת האומר שומעין לתובע דוקא ולא לנתבע ואנן סלקינן ונחתינן איליבא דמאן דאמר שומעין לשניהם ובכאן הנתבע אומר נלך לבית הועד ושומעין לו כשנתרצה בכתיבת שניה' בשוה מכ"ש וכ"ש שהרי גם הוא יכול לומר יותר טוב אברר דברי פה אל פה מבכתב ואפ"ה אני רוצה בכתב בשלמא התם דמדרכי הוא דהלוה רוצה שיכתבו לו דברי התובע והוא לבדו ילך אבל הכא כיון דשניהם נשארים בכאן למה יעדיף הא' על חבירו ואדרבא נתבע הוא אומר שיש בכאן ב"ד סמוך ונוכל לדבר לפניהם פה אל פה ולפנים מן השורה  אני מתנהג עמך כיון שלא רצית לעמוד לפניהם ולפי זה התובע אומר נלך לבית הועד והלוה מתרצה בכתבו מכ"ש דאין שומעין לו דאף זו דליכא הוצאת מנה על מנה אפ"ה בירור הדברים פה אל פה עדיף ובנ"ד לא שייך כלל זה כיון דיש ב"ד הסמוך ושומעין לנתבע כמו שכתבתי אין ק"ק אלטאנא יכולים לומר אין אנו כותבין דהשתא שניהם שוין הם או לעמוד בדין בכאן לפני ב"ד הסמוך או לכתוב  בשוה לב"ד הגדול כיון דביד הסמוך עצמו מתרצה בכך:

ומה שאמר על מה שכתב מורי דאין לך זילותא לב"ד הסמוך יותר מזה שלא רצו לדון לפניהם וכמעט שנידה מוהר"ר אהרן עליו כמו שכתב מוהר"י קולון בשורש א'  ואמר דאין הנדון דומה לראיה דהתם לא היה טענתל תובע מלוה או טענה מבוררת וכדאיתא התם שהיה לתובע כח לכוף לנתבע לילך לב"ד הגדול ואדרבא התובע היה רוצה לדון לפני אנשי וירצבורק והמה היו כולם נוגעים בדבר וכמו שכתב בתשובה ועיין עליו אבל בודאי במקום שיש לו טענת מלוה וכדומה לו שיש לו כח לכוף לילך לב"ד הגדול בזה אין שייך ב"ד הסמוך מאחר שיש לו כח לפי דינא לילך לב"ד הגדול וא"כ לא זלזלנו בדבורכם עכ"ד הכותב גם בזה חתם בשקרו כמו שהתחיל גמר אם לא שנאמר מקוצר ידיעתו לא הבין יותר ולכן אודיע לו אופן השאלה ההיא אנשי וירצבורק היו תובעים המס לר' משה שהיה מקודם בעירם ותבעוהו לדון לפניהם ע"י הסתלקות והוא צווה ללכת לב"ד הסמוך ועל זה השיב מוה"ר קולון מה שהשיב וראה אם התביעה  של המס הקצוב ועומד לגוביינא ומונח בטפסא דמלכא אם הוא יותר ברור מטענתכ' שעדיין לא נתברר אם היא מס או מנחה וארוחה המוספת וגורעת וניתנה בחשאי דרך שחד לשר המתחדש בכל שנה ואתם קוראים לה טענה מבוררת כמו מלוה וכיוצא בה קודם העמדה לדין והבעל דין צועק וצוחק על שקריכם ולא עונה אלא שאמר  הכותב בתחילת כתבו וז"ל זכינו לדין דבנ"ד ודאי יש לנו  טענה המבוררת  ברה כחמה  לעין כי רואה ושומעתו  א' כי אנשי ואנזביק עצמם יגידו ולא כחדו וכמו שכתבתם בעצמכם במכתבכם הראשון שכמה שנים נשתתפו עמנו לתת דורון לשררה יר"ה ועל זה עשינו חשבון ליתן איזה סך לשרר' יר"ה ואותו הך מוכרחים אנו ליתן גם עתה ועכשיו רוצים להתפרד החבילה שלא כדין ושלא כדת וא"כ בודאי יודו ויצדיקו את הדין הרי היא טענ' מבוררת כמו דין נגזל או ניזק ויש לו ראיה ועדים דהודאת בעל דין כמא' עידים דמי והם לעצמן הודו על השיתוף שנשתתפו כמה שנים: שטוענים אנשי ואנזבי"ק נגד האמת שמנהיגנו לא הזכירו אותם לשבח לפני השררה זה שקר והרי כמו מלוה ולוה שטוען הלוה פרעתי דאעפ"י כן לילך לב"ד הגדול מאחר שחייב לו אלא שפרע ע"כ ע"כ יראה הרואה בעין רעה בדברי המשתגע הזה או מאותם שתים  עשרה ריבוא של נינוה 

אם יש  להם שייכות יחס לענין זה שרצה להוכיח זכותו דמתהפך לחוב' לפני כת שכנגדו שבתחילה רצה להוכיח בירור טענתו במה שהודו בשיתוף עירו ובזה יש  כח לבני עירו התובעים לומר נלך לך לבית הועד ושומעי' להם ואדרבא אם בא בטענת השיתוף אין הא' יכול לכוף את חברו דדוקא במלוה חשבו לטענה מבוררת מטענת הלוה משום דעבד לוה לאיש מלוה והו"ה לטענת ניזק ונגזל כיון שלפי טענתו  זה שכנגדו הי זוקו או  או  גזלו בידים  שומעים להם כשרוצים  לעלות לב"ד הגדול וה"ה לכל תביעות גדולות וכיוצא בהן אבל בשאר תביעות כגון שותפין שתבע א' לחברו או שזה תבעו ואומר נתחייבת לי וזה משיבו  איני חייב לך אלו חשובין הם טענת הנתבע כטענת התובע ואין שום א' מהם יכול להכריח לשני לילך עמו לב' הגדול ולפי דעתי כשהגיע הכותב למקור זה  כהו עיניו וחשכו   ראותיו ולא יוכל לראות בספר מאירת עינים  בסימן י"ד  שאלו היה רואה בו היה מתרפא  מעורונו ויאורו עיניו וא"כ בשביל שהורו בשיתוף בשנים שעברו   שהיו שולחים הדורון  בשתוף אינה טענה מבוררת לתובע לכופו לדון לפני ב"ד ומכ"ש שמעולם לא באו בטענת נלך לב"ד הגדול ואח"כ יצא זה מדעתו  זו ונכנס בשיטות אחרת להחשב כדין ניזק ואמר ועל זה עשינו חשבון ליתן איזה סך לשררה כפי מה שנהגו מקדם ועכשיו שרצו להתפרד הרי אנו מפסידי' שהיו נותנים עמנו מקודם והוי כמו דין ננזל או ניזק אף אם נודה שהיה הסך ההוא קצוב עליהם בכלל ועכשיו יצאו מכלכם וצריכים אתם להשלימו אין כאן דין ניזק דלא הזיקו בידים אלא גרמ' בנזיקין הוו ופטורי' היו ומכ"ש דאין כאן הפסד ולא נזק כלל שהרי זה ניתן דרך ארוחה  ופחד בסתר ולא עומד במקום  א' אלא כפי השופט וחפצו אשר יהיה בימים ההם  ויכולים אתם להוסיף  או לגרוע דאינו מונח בטפסא דמלכא כמסים הקבועים:

 ועוד אם המנהיגים שלכם היו מזכירי' אותו לשררה בכל עת שהיו מוליכים הדורון לומר שגם בני ואזנבי"ק יש להם חלק בדרון  הזה ובני ואנזבי"ק  עדיין  הם נותנים חלקם   בפני עצמן  לשררה א"כ מה הפסד ונזק   יש להם הרי השררה  לא הפסידה  כלום  ומה שהיו מקבלים  על ידיכם הם מקבלים אותו ע"י  שניכם אם לא שנאר שמעולם  לא הייתם מעלים על שפתיכם ולא מחבירי' בני ואנזבי"ק בהבאת הדורון והייתם מיחסים הכל לעצמכם ועל זה קשה בעיניכם הפרידה בשביל הנזק המגיע לכם בעד ניכוי חלקם ולפי זה אמת דיברו בני ואנזבי"ק ולא שקר כאשר אמרתם ואף אם הייתם מזכירים את הדורון בשם היהודים בכלל ולא הייתם מזכירים בפירוש בני ואנזבי"ק עכ"ז אין כאן נזק בניכוי לפי שידעו השררה מה שמתנכה הוא חלק בניו אנזבי"ק הכא בפני עצמו וא"כ מה היא הטענה המבוררת וודאית כאשר אמרתם יש לכם מאחר שעל התביעה של שנה זו שעלים אנו דנין עדיין לא נתבררה ואתם רוציםלהכריחם לכוף אליכם וליתן היום ולהבא כדין ושלא כדין ועל זה הכרזתם עליהם והענשתם אותם קודם אזהרה וקודם העמדה לדין עשיתם דין לעצמכם וכאשר כתבו לכם ב"ד הסמוך על זה באת בזבל"א וזבל"א ועכשיו מחדש אמרתם שרצונכם ללכת לב"ד הגדול ויש לכם טענה מבוררת והיא זו ולא יבוש הכותב והחותם מהבליו ושגעונותיו ובאמ' הגמור כי אף אם שגגת תלמוד העולה זדון הכא אפילו שוגג ליכא כיון שבלא דעתי דבר מי שכתב הראוי ללמד עליו זכות אם יודה בחסרון ידיעתו ובסכלותו הגמורה וגם אותם הממנים אותו לדיין ללמד עליהם זכות הם חסרי דעה שמינו עליהם מי שמתייבם בדין ולא ידע בין זנות לחובה ותחלת הודאת האי צורבא מרבנן לקלקולא דמתקלקלי בה רבים ולכן זאת עצתי קוד' כל דבר שלא יאבו לו ולא ישמעו אליו אותם העוסקים עם הצבור לש"ש שלא ינזקו בשגעונותיו ואחר זה ינשק עפרו כפות רגלי מורינו וחבריו ויפייס וירצה אותם לקבלו לתלמיד בישיבתם לאחר שיהיה תלמידו אולי עם תביעותו ועל חצי הוראה או להוראה שלמה ובזה יתקיים שלום הקהלות ויקרב קץ הגלות לגאולת נפשנו וגופנו בכללות ושלום מקטן שביוצקי מים ע"י מורי החותם ע"ש סדר על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה 

שנת נפשנו תכתה לה' לפ"ק 

שאלה כב על קצת חילוקים שהיה ביניכם ובין ק"ק ונזבי"ק וק"ק אלטאנא הכריזו עליהם בבית הכנסת שלא להשתתף עמהם לא בדבר הרשות ולא בדבר מצוה וירדו עמה' עד לחייהם וכונתם היתה לכופם אליהם ולהיותם משועבדים אליהם בכל ההוצאות שיוציאו ובענין המסי' וק"ק ואנזביק היו צועקים לפנינו בב"ד של האמבורגו לעשות להם משפט דצייתי דינא הוו ואם יש  תביע' במסים או זולתם יבאו לכאן לבד הסמוך אליה ומה שיגזרו עליהם יהיו מוכנים לקבל וכתבנו להם לק"ק נא לדיינים ולפרנסים ולקרות להם לשלום והפרנסי' הסתירו רת האגרת והשיבו מדעת עצמ' וכלל דבריהם שאינם רוצים לידון כי אם בפני דייני אשכנז ועל זה היתה התשובה: 

מהם יתד מהם פנה מהם פרנסים מהם דייני פרנסי ומנהיגי ק"ק שבאלטאנא יצ"ו:

 האותיות חסרי זיון הנכתבות בע"ש אגב טרדם ונשלחים עם נער עברי יגידו לנו הכונה והמגמה הפונה לצד זלזול ואפקירותם דבי דינא הנוהגים בכם כבוד להחשיבכם כקרואי העדה לכל דבר קדושה ולפי דעתנו זאת היתה הסיבה להרבות אתכם    על גבי דייניכם אשר אליהם האיר פתח דברינו ואת סלקתם אותם לצד א' ולקחתם שררה לעצמכם וגזלתם אומנותם ונעשת' דיינים ופרנסים והלא לא לדייני סורייא  היה מכתבנו ולא לדייני דחצבתא אשר יצאו חוצצים כמלך אין להם ופורצים גדד המוסר להשיב דרך זילות ואפקורות שלא כהלכה ודוחים את שלומנו בדתיות תלוית ברפיון כי אם לדיינים המומחי' לרבים ויתבי במותב תלתא ואילו היה מובן מהכתב והמכתב אשר לא מכתב אלדים ודיינים בכל מקו' שבהזמנת ומהסכמת האב"ד ובית דינו נכתב ונחתם אע"ג דלאו בפירושא איתמר היינו אומרים דהוי כאמר לנא דבעי אש אבל לא נרמז כלל לא בראשו ולא באמצעו ולא סופו שיד הזקנים שקנו חכמה היתה הכותבת הכתיבה בלתי תמה ומזה איגלאי מלתא למפרע שהרב המובהק אב"ד ומ"ץ כהר"ר מאירנר"ו הוציא עצמו מכלל הסכמת ושלא מדעתו ורצונו נעשה מה שנעשה ונתתם אליו כתף סוררת לבא בכח הזרוע ובדינא דאלמי לעשות מה שלא יעשה בכל גלילות ישראל לאותם דצייתי דינא ומקבלים עליהם עול מלכות שמים בקראה של חבה ובקבלת שמתים מאהבה:

ואם כן הוא כיון שלא במאמר האב"ד גזרתם בשיחות אשר לא כתורתנו מלבד שגזרתם והסכמתכם בטלה וחשוב' כחרש הנשבר מטעם זה והטעם ט שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה שרובם ככולם נכשלים ונמצאים אתם מכשילי הרבי' ח"ו הנה ראויים אתם לעונש מצד שהייתם חולצים תפיליכם לפני הרב וג"כ מצד דלא צייתי דינא אתם ובאתם בעושק ונלוז לכופם ולשעבדם אליכם לקרותם עבדים והרי הסכמתכם לגגדכם הפוכה כדין המנדה למי שאינו חייב נידוי וכדאי הי' הזילותא דידן להיותכם נענשים בעונש מר וקשה בהיות הכת שכנגדכם קובלת עליכ' לדין לפניננו כב"ד הסמוך לכם ואתם ביישתם אותנו וזלזלת' בכבודנו לומר דאין לכם חפץ כי אם בדיינים אחרים ואין 

לך זלזול גדול מזה:

הלא  תראה שכתב מוהרי"ק בשרש  עא' על מאורע כזני אשר נידה עליו אב"ד הסמוך לאנשי וירצבורק וז"ל  עוד בר מן דין ובר מן דין הלא זלזלוה ובישוהו באשר לו משפט הגאול' לכמוהר"ר אהרן ובהיות הוא וב"ד סמוכים אליהם ואין רוצים לפניו לדון ואעפ"י שכבר תקנו רבותינו  שהנתבע לא יצטרך ללכת כי אם לפני ב"ד בסמוך ופשיטא דבכי  האי גוונא יכולים לתקן דהוי דבר השוה לכל ותיקון גמור הוא ואפ"ה רצו לדון לפני מו "רר אהרן יצ"ו ואין לך זלזול גדול מזה וכו' עכ"ד:

הרי לך שכדאי הוא זלזול זה להענישכם עליו אבלץ חלילה לל מעשות זאת אף כי ממילא  אתם במכשול כה אשר מכל הטעמים לפחות הסכמתכם ראוי הוא  שתהפך לנגדכם ובפרט  וכל איש ישראל מקהלם נקיים מעון  דכתיב ואשמם בראשיכם והאלדים יבקש את הנרדף  ולמען הראותכם   כי לא  על חנם תתן באש חמתנו למען 

תדעו כי לא נעלמה ממנו טעות הלכתכם שבה רציתם להטעותנו ולדחותנו ולאישתמוטתי מן האמת תבעיתו הננו מעתיקים לכם קצת מתורף דבריכם לגלות חרפתם וקלונם לעיני קהלות פולין ואשכנז אשר כולם ילבשו רוח קנאה כנגדכם ויקומו לעזרת ה' בגבורים וז"ל מאחר שיש לק"ק אלטאנא יצ"ו טענות ותביעו' על יושבי ואנזביק זולת מה שידוע לכ"ת וכו' אין ראוי להציעם רק לפני דיינים אשכנזים וגם שטעמנו ונימוקנו עמנו לא נוכל לעשו' באופן אחר אכן הננו מוכנים להסכי' עם אותם שזרזונו כבר לירד עימם בדייני לדינא וכו'  ואגב זה אותם הדיינים שיהיו מבוררים יורו ויגידו ויצדיקו את דבריהם לנו אם אנחנו חיייבים להתיר את הרצועה של הכרוז מקודם שנפסק גמר דינינו החלוקות מכל וכל וכו' עכ"ל:

הביטו וראו אם דבריכם אלה הם דחיות ודרך זילותא דאם היו דברינו אליכם שתבואו לדון בעל כרככם לפנינו ונהיה אנחנו לדיינים עליכם אע"ג דמדינא הכי הוי והלא לא היו דברינו אלא כמתווכי שלום כחסים על אש המחלוקת שלא תבער בעדתכם באנו אליכם דרך פיוס ורצוי להפיס דעת שלהבת שכנגדכם צועקים חמס ושוד שירדתם עמהם עד לחייהם ובקשנו מכם שתסתלק ההסכמה ההיא להיותכם כאיש א' ואחר כן תעמדו לדין אי לפחות לתת טעם על מה ועל מה היתה שנאה הזאת והיה בדעחט שתכתבו טענות' וכ' ותביעות כ' ויתקיימו במיתב תלתא וישתלחו לועד וקיבוץ חכמי אשכנז וזולתם לדון ובין כך ובין כך יתרבה השלום על ידינו כי מה לנו להכנס בעובי קורתכם אם יכולים אנחנו להסתלק מדינכם וניפוק לקטלא שלא ברצון נפשנו וערומים נכנס וריקנים נשוב והלואי תהיה יציאה כביאה ודוקו ותשכחו בכתבנו שלא עלה בדעתנו להיות לדיינים כי אמנ' אמרנו כי עלינו מוטל הדבר להכנס בתגר זה שלא מרצוננו יען והכת שכנגדכם היא צועקת מר לפנינו וכב"ד הסמוך וקרוב אליהם יצאנו לעזרתם דרך פיוס וריצוי ולא דרך מלחמה ולמה תשיבו אלינו דבר שלא בלבבנו ולומר שאין ראוי להציע דבריכם כי אם לפני דייני' אשכנזים וכמו מארס חמת עכשוב תחת דברים אלו הם בהחשיב אותנו בלתי כדאים ובקיאים לדון הן שדנתונו למגלי סוד ושמא דברים יש בהם מגע לקהלינו הספרדים ואגב זה שמא יטה לבבנו לאחת מהכתות ח"ו והלא אף אם היו הדברים נוגעים לספרדים יכולים אנו להסתלק ולידון בפניכם דאין כאן מס לא קבוע ולא עראי ועוד דכל אפיא שוין אצלנו וכולנו בני איש א' נחנו וכל מי שיודע ספר אינו בא בדברי' מרים וזרים כאלו ובמשאות שוא ומדוחים אך כאשר היתה הכוונה דרך גאה וגרון הוצאתם אותנו למעשה בתשובה הדומה לה וכך שמענו ממגידי אמת שא' מבעלי כיסין בוטח בעושרו נתן קולו כנער ואמר למה לנו להשיב לב"ד של ספרדים ולעשות מהם חשבון והוא סי' עבדות לנו והרבה דבריחםן של זילזול עד שנמנו עליו חבריו והשיבו מה שהשיבו  ואנחנו מודים ליה שלא עמד בדיבורו ועיכב התשובה ואותו אפיקורוס   המבזה הב"ד שאם כן הייתם מסכימים לדבריו אין לך זילותא דב"ד יותר מהעדר התשובה והיינו  מחויבים לענוש עליה וברוך ה' אשר לא הביא תקלה על ידנו דגם ענוש לצדיק לא טובי: 

עוד אמרתם דרך דחייה או להעלם הדין  אותו חכם וכו':

אותם הדיינים שהיו מבוררים לכם הם יגידו ויצדיקו את דיבריהם  לנו אם אנו מחוייבים להתיר את הרצועה של הכרוז מקודם שנגמר ונפסק בינינו החלוקות מכל וכל וכו' ואף בזה לא הצדקתם אותנו ונהי בעיניכם כחנמ"לים ולא כחשמ"לים האם קצרה ידיעתנו לדעת זה ג"כ ומה הוראה שייכא בכאן דזיל תינוקות דבי רב היא דחכמי ציבור ניתרין ע"י אחרים מדינא לדעת הפוסקים האחרונים הם עצמם מתירים ואף אם לא תגידו לנו על מה ועל מה היתה ההסכמה ^ היתה בחרם יכולים אתם לחזור בכם ונהיה אנחנו המתירים או אתם בעצמכם התירו אותה ואם לא נעשית כדין נגד אותם דצייתי דינא הרי אתם מחוייבים להתירה יש בה חומרא לכדי שלא תהפך נגדכם ומכ"ש בהסכמה של ההמון בדברים בעלמא שיכולים ומחוייבים אתם להתירה מפני השלום אם לא בעבור כבודנו הנחשב לקלון בעיניכם: 

כל אלה הדברים הננו באים כפי הדין להורות דבין אם אתם תובעים או נתבעים אין לכם לכוף לפני ואזנבי"ק לדון לפניכם או לפני ב"ד שאת' חפצים בו כי אם לפני ב"ד הסמוך וקרוב אליכם ואין מי שיטעה' לומר הפך זה דאם אתם תובעים כנראה ממשמעו' כתבכם נהי דקי"ל דהנתבע נגרר אחרי התובע היינו דוקא לדון בעירו כדברי בה"ג אבל שלא בעירו לא והכא דלא איפשר בעירו של תובע  דהוו כולם קרובים בדבר המסים ואפילו אם יסתלקו לא מהני אם אמר הנתבע לילך לבית הועד היכא דליכא ב"ד סמוך שומעין לו ואף לדברי ר"ת דאמר דהתובע נמי מצי אמר נלך לב"ד הגדול היינו  דוקא בהלוואות ומשום עבד לוה לאיש מלוה אבל במידי אחרינא אין שומעין לומ ואף את"ל כדעת הרא"ש דלאו דוקא במידי דהלואה   אלא כל דבר שיש בו תובע ונתבע אזלינן בתר התובע היינו דוקא לדון בעירו ג"כ ומשום טעמא דלא יוציא  מנה על מנה והכא כיון דלא מצי לדון בעירו כנז' אין שומעין לו ללכת למקום אחר היכא דיש ב"ד קרוב וסמוך ושייך שפיר לא יוציא מנה על מנה וליכא למימר דאי אחיל תובע על הוצאת מנה עלץ מנה יכול הוא לכופו לנתבע ללכת אחריו לב"ד הגדול דבשלמא היכא דלא משתכחי דייני באתרא אמרינן מוטב שיוציא מנה על מנה ולא יפסיד הכל ומזמנינן לנתבע לקמי ב"ד הגדול אבל היכא דאיכא דייני דמצו למדייני נעמיד הדבר על דיניה וידון במקום דליכא הוצא' כלל  ואינו יכול לכפותו ללכת למרחקים  וכן  כתב הנ"י סוף פ"ק  דב"ק על כלבא  דאכל אמרי  ומזמנינן ליה לארץ ישראל  אע"ג  דקי"ל אין מוציאם מנה על מנה ה"מ היכא דאיכא דייני באתרי  אבל כשאין כאן דיינים שיוכלו לדון דין זה כי הכא מזמנינן ליה לאתרא דמצו למדייני עכ"ל. ומדקאמר מזמנינן ליה  לאתרא  דמצו למדנייניה משמע לאו דוקא דוק לב"ד הנגדול דהתם משום שאין דנין דיני קנסות וחבלות בבל משום הכי מזמנינן ליה לא"י דאלו הוו מצי למדייני שלא  בא"י לא הוצרכו להזמינו שם משום שלא יוציא מנה על מנה וכל שאנו יכולים להעמיד הדבר שלא יוציא מנה על מנה אנו מעימידם ולא יכול התובע לומר להוציא מנה על מנה  בעינא דא"כ  למה ליה לתלות בהיכא דאיכא דייני באתרא  אלא לומר דאם  הוא רוצה להפסיד מנה על מנה כדי שלא יפסיד הכל  מזמנינן ליה  אלא  ש"מ דלאו בידיה תליא מילתיה אלא  ביד בי"ד  הרואים  האם  אפשר להעמיד הדבר שלא יוציא  מנה על מנה לאו כל כמיניה להוצי' מנה על מנה בעינא ועוד אם הדבר תלוי ברצונו אף אם היה מוצא דיינים בעירו היה אומר כן ושוה לו ואין מי שיאמר כן אלא אי איכא דייני באתרא כופין אותו בעירו לדון שלא יוציא מנה וכו' והיכא דמצו למדיניה בלא שום הוצאה כלל והוא רוצה ללכת למקום רחוק אמרינן ודאי לבקש תואנה הוא או להפסיד ולצער את הנתבע ואין שומעין לוו אין מי יאמר דבכי האי גוונא שיכריח התובע את הנתבע אלא אדרבא מצו למימר לא אדון בפני זה הסמוך וקרוב לכולנו ואפילו בשאין שוין והא' גדול מחבירו כרב אמי ורב אסי הוכיח הסמ"ג והמרדכי דמצי למדחי וכל זה אם אתם תובעים ואם אתם נתבעי' וק"ק ואנזביק תובעים אינם יכולים ג"כ להמשיך אתכם אחריהם מהנהו טעמי דגם הם קרובים בדבר המסים ושקולים הם בענין זה ואינם יכולים לומר לב"ד גדול בעינא היכא דאיכא ב"ד סמוך וקרוב אליכם:

וכל  זה איירי באם היו התובע והנתבע מעיר א' מכ"ש אם אינם דרים בעיר א' ומכ"ש אם אינם תחת ממשלה א' דאין כח לא' לכוף את חברו ללכת לב"ד אחר בכה"ג היכא דאפשר בב"ד הקרוב לשניהם ולית דין ולית דיין שיאמר הפך זה אלא דייני דשפילי הוא דדייני הכי:

ואם  היתה הכונה באמרכם שרצונכם בדיינים אשכנזים לפי שהם יודעים בטיב הסכמתכם ותקנותכם הנעשים עפ"י רבנים הנה גם בזה אנו אומרים שאתם רוצים ליתלות באילן גדול שהנפילה ממנו יותר מסוכנת ועתידים ליתן דין עליה כי ודאי ברור לן דכל התקנות וההסכמות של נוחי נפש ז"ל אינם עוקרין את הדין ממקומו ואם יש תקנות והסכמות המתוקנים מתחת ידם דפשיטא דכל ב"ד עליהן ידין דחזקתן מתוקנים הם כפי הדין תורה ולאו על דבריכם אנו חיים היכא דאפשר לבררם ולראו' ת' לנו דכל היכא דאפשר לברר הדבר אמרינן שלח ואחוי כדמוכח בקידושין פרק האומר דאמר התם אמר אביי לעולם דקא מכחיש ליה ודקאמרת אמאי מהימן דאמרינן שלח אחוי וא"כ כל עוד שלא ביררתם אם יש לכם שום תקנה אין אנו חוששים לדחיותיכם ומכ"ש דכל התקנו' אינם עוקרים דין תורה ממקומו וחלילה לרבותינו רבני אשכנז ז"ל שיתקינו לסלק כח ב"ד הסמוך לתתו לב"ד רחוק היכא שהנתבע ציית דינא וחלילה ג"כ לכל ב"ד וב"ד ויהיה דן  שלא כפי התקנה הנתקנת מגאוני עלמא דממילא כדין וכהלכה נתקנה באופן שלא מצאנו טעם מספיק לסירובכם דא"כ לקתה מדת הדין וכל א' יהיה תוקף בטליתו של חברו ויאמר עפ"י רבנים אני עושה וחוטא בלכו ותולה ברבו:

 ועוד  איך יעלה על דעתנו שיש שום תקנה במילתא דאיכא רוחא להאי ופסידא להאי בקהלות ועיירות וממשלות חלוקות עד שנאמר שמא יש תקנה מכרת' לק"ק ואנזביק להיותם נגררים אחריכם ואפילו יהיה הב"ד המתקן התקנה הוא גדול כרב אמי ורב אסי דבק"ק א' אםרובו הסכים או התקין מלתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי איכא פלוגתא דרבוותא אם המיעוט נגרר אחר הרוב ואפי' שנעשית מדע' טובי העיר או גדול הדור ובעירות חלוקות פשיטא דאין לעיר א' כח על חברתה ובפרט לממשלות חלוקות:

איברא שיכולים   אתם לומר דכיון שעיקר המחלוקת  כפי  מה ששמענו הוא על דבר יציאה וביאה של העיר הזאת ועל ההוצאה שהוצרכתם להוציא ועל הרשות הניתן לכם וא"כ אף אם כל א' הוא בעיר אחרת וקהל בפני עצמו אפ"ה בענין זה שאנחנו דנין עליו הרי אנו נחשבים לעיר א' וק"ק א' וא"כ ידיכו דמה המיעוט נגרר אחר הרוב  דהגוי כולו כתיב ורובו ככולו מוסף על היות לנו  חזקה קדומה בזמן בעיר הזאת של האמבורגו ואם כן אית  לן רובא וחזקה:

אבל כפי האמת אין להשגיח בזה דלענין רובא כבר אמרנו דאף בק"ק א' אין המיעוט נגרר אחר הרוב במלתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ומכ"ש שאין כאן דין ק"ק א' כלל שיציאת וביאת העיר אינה מצרפתן שאם כן כל היוצאים ובאים מארבע כנפות הארץ ייחשבו גם הם לק"ק עמהם והם דברי הבאי ואי משום חזקה מלבד שהם אומרים שיש להם קדימת זמן בחזקתם במקום הזה עוד יש לומר דהאשכנזים הדרים בכאן הקדומים לכם ידם שליטה עליכם וכ"ש הספרדים אשר קדמו לכולכם והבם שנתנו לכם מקום לצאת ולבוא והפסידו ממונם על זה  שתהיה ידם שליטא לעכב עליבם ולהביאכם בכח הכתוב ובהסכמות שלא כדין לעשות מה שלבם חפץ חלילה חלילה ב' פעמים חלילה להם לעשות זאת וחלילה להסכים ע"כ ידיהם אם באולי יסכימו מדעת נפשם לעשות זה וכדומה לו שלא על פי הדין וגזרתנו:

אשר מכל זה תבינו בדין דאין הדבר תלוי ברצונכם להכריח לק"ק ואנזבי"ק ללכת לב"ד שאתם רוצים בו כנז' וממילא דלנו ראוי ומוטל לדון אם נרצה לנו ולנו משפט הגאולה לדון עפ"י אומדנא דמוכח ואנו יודעי' אם לעקל או לעקלקלות וכבר הסכמנו דלא נכניס עצמנו לדון בכל אונס עד שנקרא אליכם לשלום וכבר רמינן בכו קלא פעם ראשונה ולא השגחתם ובפעם הזאת השני נעשה מה ששורת הדין נותנת ולהסכים ולתת רשות לק"ק ואנזביק לעשות מה שראוי לעשות ולהכריז בפומבי גזרתנו אם תתנו כתף סוררת ואז כל הקהלות ובפרט הספרדים ינהגו עמכם כמו שנהגתם עם ק"ק ואנזביק ותהיו נידונין ברותחין ובכעס שבא לכלל טעות שקלקלתם והאי רישנא להאי פרדשנא:

ועוד היום אנחנו חולקים כבוד לרב המובהק אב"ד ומ"ץ כמוהר"ר מאיר נר"ו שכפי מה שיסכים מעלתו להשקיט ריב ומדון כן נעשה שכבר ידעו לנו שמתוך חסידותו סילק ומשך עצמו מן הדין לפרוק ממנו איבה וגזל וביודענו שלא על דעתו ורצונו עשיתם מה שעשיתם הציקתני רוח בטננו לדבר קשות כנגדכם וכחסים ג"כ על כבודו שזלזלתם בו ובנו:

ואנחנו תפלה לאל שיסיר לב האבן מבשרכם ויתן לכם לב בשר להחזיק במעוז השלום ויטע בינינו וביניכם אהבה אחוה ושלום מב"ד החותמים פה האמבורגו יום ג'  בסדר ומדוע תתנשאו על קהל ה' ובשנחי ונקדשתיבתוךבני ישראל קטן שבתלמידי בן ננס ונכד לאדוני   זקני הרמבן זל"הה אותו  דרך אבותיו ורבותתיו ומתעמל בעמלה של תורה וכדברי חז"ל המפוצצים סלע  כפטיש הצעיר יעקב ששפורטאש ס"ט 

שאלה כג תשובתנו פעם שנית לאחר שכתבו התנצלותם ואמרו להתיר הסכמתם  בתנאי שיעמדו לידשן זה בורר לו אחדו זה בורר לו אחד מהאשכנזים למנהיגי ופרנסי ק"ק אלטאנא יצ"ו אי ג רת ה אגרת האיגרת  ודברי שלום  לא מסוכסכת בראשונה כי אם עולה ויורדת לעין כל רואה בה לכאורה שחולק' כבוד הגיעה לידנו וסתמה שומרת פיה מלחטוא נגד כונתכם  תחלת מחשבותכם שסופה הוכיח עיליה ומ"מ אין לדיין אלא מה שעיניו רואות והדברים המסורי' ללב עליהם נאמר ויראת מאלדיך ואפריון נמטיי לכו במה שאמרתם כי יש לאל  ידכם להשיב לנו מענה לשון על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון דבר דבור על אופניו אך אהבה או יראה היו דבריכם מועטים יפה עשיתם וכך נאה לכם אף שהיה לאל ידכם ומכ"ש לפי דעתינו כי אין כח בכם לעמוד נגד האמת הברור ולא נגד אשר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות של תורה שבכתב ושבע"פ בידם ואף אם הייתם חשובים בעיניכם לב"ד הנה בעינינו למנהיגים באומד הדעת לפעמים אל האמת מסכמת ולפעמים כדעת שלישי שאינה מכרעת שאילו בריא לן דכחכם גדול ככח ב"ד היפה לא היינו מהרהרים אחריכם ומכ"ש לבטל דבריכם דלא חיישינן לב"ד טועים אך כאשר ידענו שאין בכם כח ב"ד ואדרבא אותו שהיה מגין עליכם כעץ שהיה לאב"ד ולמ"ץ נסתלק מביניכם והסכמתכם וכאשר שמענו כן ראינו דבדבר פשוט בדבר משנה טעיתם נהגנו בכם כנוטי שררה על הציבור ועל אופן הזה כתבנו מה שכתבנו ולהשיב לדבריכם הנה באנו שלא על הסדר על אחרון אחרון בתחילה ועל ראשון ראשון והכל הולך אחר החיתום והוא הנדרש לשאלתנו: 

אמרתם כי בעבור שאינכ' מכת מחזיקי המחלוקו' לכך לא יצאתם בחרב חרם ממש לקראתם הרי על זה אנו דנין דמה פשעם ומה חטאתם אם ממון נתחייבו לכם חרם לא נתחייבו לכם ואם הוא על מה שאמרתם שיש כמה וכמה טעמי' כמוסים שאין ראוי לפרסם כל אותן האפיקורוסים הלא זה דרך גוזמא נוסף על ג' מקומות שדברו בהם חז"ל ואין דנין עליו ואם הוא על הסרב שסברו נגדכם הלא לא הוזמנתם לדון ואינכם כדאים לדון דנוגעים בדבר הויתו ואפילו אם אתם ת"ח במיליתא דלא פסיקא אין אדם עושה דין לעצמו ואם הוא דבר הנוגע לכלל דמו קרבו ריבכם לפני קהלות אחרות ותהיה ידם שוה עמכם נגדם אבל אתם מעצמכ' איו לכם כח כפי הדין כי אין לקהל אחד כח על חבירו ואם אתם מחשיבים אותם לבני קהלכם הנה המוחש מכחיש זה שהייתם מספיקים להם לחם ומזון שכרכם כפול מהשמים ולא בעבור זאת יאמרו הספרדים  שכל  האשכנזים הנמצאים כאן או רובן  יהיו נכפפין להן  בעבור סיפוקם  להם  בכל עת  ובאמת כי היטב חרה לנו במה שדיברתם תועה נגד עם ה'   לומר שגדלה כל כך רעתם  לא במה שבין אדם לחבירו בלבד אלא אף  בדברי שבין אדם למקום באפיקורוסות עד גדר שכפרו בעיקר לומר מי אדון לנו וא"כ  הוא וידוע ומפורסם כאשר אמרתם ידכם תהיה בהם בראשונה ויד כל עם ישראל באחרונה להתם וכלה ח"ו  אך אין לנו עסק בנסתרותיכם ולא לדון עליהם עד עמדכם למשפט עדה השופטת ועדה המצלת וראו אם זה מעיד על היותכם מן הנעלבין ולא מן עולבין או אם ק"ק ואנזביק הם משומעים חרפתם ואינם משיבין אל יחשוב ה' לכם  העון אשר אנתנו ממנו נקיים:

 ולענין  ההסכמה המסתלקת  להפקת רצוננו ישר כחכם כן דרך רודפי השלום כי להיות המון העם מקהלכם סוברים שיש בה ממש היו קצתם נזהרים ןקצתם נכשלים לפי דעתם לפיכך אמרנו שתסתלק ואולם כפי האמת וכפי הדין כבר אמרנו שאין בו ממש ואדרבא בהיות ק"ק ואנזביק צייתי דינא היינו חוששים שמא ח"ו תהפך לנגדכם וכונתו היתה לטובת שניכם כאשר אל אלדים יודע באופן שעל ההסכמה אין כל כך קפיד'ו אינם אסורים בזיקים כמו שאמרתם דמותרים ועומדים הם אבל לענין העמדה בדין היא הקפידא ולכן אמרנו שאם נרצה להסתפק מדינכם תכתבו תביעותיכם וטענותיכם במותב תלתא וישתלחו לועד וקיבוץ חכמי אשכנז ופולין מקום שתסכימו עליו ומדבי דינא שקל גלימא זמר ואזיל בארחא זו היא הדרך הישרה לקיום השלום כי אמנם מה שאמרתם זבל"א וזה בורר לו א' מן האשכנזים כבר אמרנו שכלכם נוגעים בדבר ולא נמצאות ת"ח אשכנזים בק"ק אחר שיובררו לכך ולא עוד אלא אם יעמוד הדבר על הברירה הלא יבררו לעצמם מי שירצו הן אשכנזי או ספרדי או פולין או זולתו ואפילו א' מיושבי קרנות באופן שדרך בקש' ופיוס באנו שתחתמו בשלום ואחר סילוקכם ההסכמה תכתבו טענותיכם ותביעתכם כאשר שורת הדין נותנת וישתלחו לב"ד שתסכימו עליו ואנחנו נעזור לכם בתפלה שיהי' שלום ביניכם ואל תתנו מקום לשטן לקנטר ולא לקהלות להרהר אחריכם ובכ לב ובכל נפש נחזיק לכם טוב' על שגמלתם לעצמכם טובה ועל מה שנגעתם בכבודנו כפי הנשמע כבר מחלנו עליו אם אינו בזיון מפורסם שצריך לנקו' עליו בנחש ובאמת שכאשר אמרו לנו שיש מי שביזה בפניכם אמרנו אין לך אפיקורוסות יותר מזו כאמרם ז"ל איזהו אפיקורוס זה המבזה ת"ח ומכ"ש לב"ד הכותבים במותב תלתא לאותם דצייתי דינא דאפילו ג' הדיוטות כופים לכשנגדם כל ישראל מחוייבים להצילם מיד מבקשיהם ותמהנו עד מאד בשמענו והטיב חרה לנו שמא ח"ו יבא עונש על ידינו כי הלא ידעתם כי נח"ש ינחש איש אשר כמונו אך כעת אמרנו טוב לנו למחול על עלבונו ואותם אפקורי דמצערי רבנן דום לה' והתחולל לו ויפלו חללי' זהו תוכן תשובתנו להשבית ריב ומדון ותשבותכם אנו מצפים עד יום ה' הבא ראשון ושלום מאת ב"ד החותמים פה האמבורגו יום ג'  בסדר זאת  חקת התורה :

משאת נפשנו חכתה לה' לפ"ק:

 זעירא דמן חברייא יעקב ששפורטאש ס"ט 

הצעיר משה ישראל ס"ט