הספר בן מאיר הוא ספר נפלא על הלכות שבת , יצא ע"י הרב  מאיר קורקוס ממוגאדור. 

הספר מתורגם בס"ד ע"י הרב יחיאל ביטון מומחה בעל שם עולמי לתרגומים מערבית בוגר יחידה 8200 מודיעין.

לפרטים http://www.solitreo.net/ 0523624899
  

סימן חמישי

דינים של  סעודה ביום שישי מש"ע סימן רמ"ט

ח) מצווה להימנע ולא לעשות סעודה ביום שישי  משעה תשיעית מן הזריחה והלאה חוץ מסעודה שרגיל בשאר ימי החול. כדי שתהיה להם תאווה באכילת ליל שבת. אבל סעודה שאינו רגיל בה בימי החול זאת אסורה אפילו אם הייתה סעודה של מצווה שיכולה להתקיים ביום אחר אבל מצווה שחייבת להיום רק ביומה כמו מילה או פדיון בכור מאת הכהן מותר לעשות סעודה לאותה מצווה. [הנ"ה] אבל יעשה אותה מוקדם ולא ירבו בה אכילה כדי שיהיה להם תיאבון לאכול סעודה של ליל שבת  [חיי אדם קש"ע]

[מותר לעשות קידוש של יום שישי וכשיעשה הקידוש מיד יאכל את סעודתו [מ"א].

סימן שישי

דינים של תענית ביום שישי מש"ע סי' רמ"ט

ו) דרך יראי השם החסידים להתענות ביום שישי ומי שקיבל על עצמו להתענות יום שישי צריך להיזהר להישאר בצום עד צאת הכוכבים אם לא פירש בשעת קבלת התענית שרוצה להתענות רק עד שיצאו האנשים מבית הכנסת מתפילת ערבית [ואחר שחשב כן רק במחשבה משפט כ' משם שערי תשובה ופוסקים אחרים] ויש מי שאומר שרק עד שיצאו המתפללים מבית הכנסת אבל אם הייתה תענית ציבור חייב להשלים תעניתו על צאת הכוכבים  וכך רגילים לעשות. [הנ"ה] ומובן שתענית ציבור לא מועיל בה  התרה. וב"ח אמר משם הפוסקים שאסור להתענות  ביום שישי כדי  שלא יכנס לשבת כשהוא מצטער אבל מי שיודע בעצמו שאם יאכל יום שישי לא יהיה לו  תיאבון באכילת ליל שבת מותר להתענות באר היטב].

צריך האדם לשים לבו שאם נפל תענית של יום הזיכרון של הוריו [יארצייט]  של השנה  הראשונה ביום שישי לא יישאר בתענית עד שיצאו הכוכבים שלא יהפוך לו לנדר ויצטרך כל שנה שתגיע אותה תענית ביום שישי שלא יפתח צומו רק עד שיצאו הכוכבים ב"ח נחלת שבעה סי' נ"ז] [כוכבים הנזכרים הם שלשה כוכבים בינוניים עיין סימן 26 המחבר].

סימן שביעי

דינים של קציצת ציפורנים ביום שישי מש"ע סי' ס"ר

ז) מצווה לגזור ציפורניהם ולרחוץ ראשם [ואם היה שערו ארוך יגלח אותו ויזהרו להסתפר בבוקר לפני חצות היום [צהרים] ואם חל ראש חודש יום שישי לא יסתפר באר היטב משם כנה"ג] ומי שרגיל לגזור ציפורניו כל יום שישי וחל יום שישי בחול המועד מותר לגזור אותם נחלת שבעה סי' נ"ז ב"י הרי"ף הרמב"ם הרא"ש ז"ל [עיין סימן תשיעי שמבאר שדין חול המועד כעין יום שישי המחבר] [ומותר להסתפר כל היום חוץ מספר יהודי מור"ם] [והתרחק מן הסכנה מ"א המחבר].

דינים של קציצת ציפורנים ביום שישי מש"ע סי' ס"ר

ז) מצווה לגזור ציפורניהם ולרחוץ ראשם [ואם היה שערו ארוך יגלח אותו ויזהרו להסתפר בבוקר לפני חצות היום [צהרים] ואם חל ראש חודש יום שישי לא יסתפר באר היטב משם כנה"ג] ומי שרגיל לגזור ציפורניו כל יום שישי וחל יום שישי בחול המועד מותר לגזור אותם נחלת שבעה סי' נ"ז ב"י הרי"ף הרמב"ם הרא"ש ז"ל [עיין סימן תשיעי שמבאר שדין חול המועד כעין יום שישי המחבר] [ומותר להסתפר כל היום חוץ מספר יהודי מור"ם] [והתרחק מן הסכנה מ"א המחבר].

כתב מטה משה משם ספר הגן שהחכם היה מקפיד שלא לגזור ציפורניו ביום חמישי מחמת שהם  גדלים ביום שבת וכן מוזכר במגן אברהם ומ"ד וספרים אחרים משם ל"ח הנזכר.

נראה לעניות דעתי שדברי הרב בספר הגן אינם מובנים שאם נאמר שהסיבה היא מאחר שהם גדלים בשבת הרי גם אם יגזור אותם ביום אחר הם גדלים בשבת ואם החכם רוצה לומר כמו שביארו חכמים אחרים שאם יגזור אותם ביום חמישי אינם מתחלים לגדול אלא בשבת שהוא יום השלישי לגזירתם היה  צריך לפרש בדבריו ולומר שהסיבה היא שהם מתחילים לגדול ביום שבת היה לו לאסור ולא די לומר שהיה מקפיד כמו הרבה דברים שאסור להכינם לפני שבת ועוד מה הבדל טבע של גדילת הציפורנים לכבוד שבת מדברים אחרים שגדלים כמו השיער וכדומה שאין מי שאוסר לגזור אותם ביום חמישי ואיזה איסור יש בתספורת שיסתפר ותמנע גדילתם עד היום השלישי ואילו הציפורניים היו מרגישות בגזירתם היינו אומרים מחמת הכאב של הגזירה חלו ולכן תמנע גדילתם עד היום השלישי שבו יבריאו אבל ידוע שלציפורניים אין הרגשה [עיין בית יעקב סי' מ"ח שתמה על דברי החכם והביא ראיה מן הגמרא בתענית מאנשי משמר המלך. חוץ מהראיה הזאת נראה שאינה ראיה כמו שמבואר בסוף זה הסימן] אבל לפי עניות דעתי נראה לי שכך מתבאר מן החכמים והרבנים כוונת החכם שרוצה לומר שהיה מקפיד לגזור הציפורניים יום שישי מאחר שהוא יום סמוך לשבת כדי שלא יתלכלכו בזמן מועט קודם השבת ועוד שהציפורניים מהר תופסים לכלוך בינם לבין הבשר ויהיו מזוהמים בשבת ולכן לא היה מקפיד בתספורת השיער שהשיער אפילו יספר אותו ביום חמישי אין בזה חשש שיגדלו מעט בשבת ורבים מבני אדם מעדיפים שיער ארוך על פני שיער קצר וכן מן ההגה בסימן ר"ס מובן כן שכתב שאם גדל שערו הרבה הרי מצווה להסתפר וכן מבואר שכל צורכי השבת צריכים להיעשות ולהיגמר ביום שישי וכן יש הרבה דברים שאינם נעשים אלא ביום שישי סמוך לכניסת השבת כמו הדלקת נרות שבת ורחיצה ולבישה שיראה שהוא לכבוד שבת עיין בשולחן ערוך סי' ר"ן ס"ד ושערי כנה"ג ועיין סימן ל"ב ומהסיבות האלו נראה למה היה מקפיד שלא לקצוץ אותם מיום חמישי וכן מבואר מדברי האליה רבה והרב מחב"ר סי' ר"ס וסי' ר"ן.

וכן ראיתי ספר מטה משה לעניין גזירת הציפורניים כסדר והביא שם דברי התשב"ץ שכתב שמהר"ם ז"ל לא היה מקפיד לגזור אותם כסדר ועוד אמר מטה משה ומצאתי בשם ספר הגן שהיה מקפיד ליטול ביום ה' כי הוא מגדל בשבת מדבריו נראה שלא אמר שראה בספר הגן על

עניין התספורת וכדומה וכמו כן מדברי התשב"ץ ומהר"ם ז"ל לא נזכר רק עניין הציפורנים ולכן הראיה שהביא הב"י מאנשי המשמר והמעמד כנזכר לעיל אינה ראיה ואחרי שכתבי ראיתי בשומר שבת להר"י כנאפו ז"ל שהביא  זה העניין וה' יצילני משגיאות המחבר]

סימן שמיני

דין קריאת הפרשה בלשון הקודש ובתרגום ש"ע סי' רפ"ה

ח) חייב כל אדם מישראל לקרות הפרשה יום שישי אחרי חצות  היום וכל פסוק צריך לקרותו פעמיים בלשון הקודש ופעם אחת בתרגום ואם לא קראה ביום שישי צריך לקרותה ביום שבת לפני הסעודה ואם לא קראה לפני הסעודה יקרא אותה בשעה אחרת עד לזמן מנחה ויש מי שאומר שאם לא קראה באותם זמנים יכול לקרותה ביום אחר עד יום רביעי [ומלמדי תינוקות אינם צריכים לקרוא הפסוק פעמיים מ"א המחבר] [יכול גם לעבור על הפרשה בבית הכנסת בזמן שקורא אותה השליח ציבור בספר התורה בשביל הקהל [ורגילים גם לקרוא ההפטרה של השבוע הנ"ה] [מי שחולה בעיניו פטור מקריאת הפרשה מחב"ר משם הרדב"ז המחבר].

[אם נפל יום שמחת תורה באמצע השבוע יקרא פרשת וזאת הברכה שניים מקרא ואחד תרגום ביום הושענא רבה וכן גם אם נפל יום שמחת תורה באמצע השבוע יקרא אותה ביום הושענא רבה ואם קרא אותה ביום שמיני עצרת יצא ויקרא פרשת בראשית אחרי מנחה של שמחת תורה [משפט כתוב משם האר"י ז"ל ושאר פוסקים] ואם היה ראש חודש יום שבת או ביום ראשון יקרא ההפטרה של השבוע מורה באצבע סי' ד'] [ומי שאינו יודע לקרוא לא צריך לשמוע אותה מאדם אחר מ"כ סי' רכ"ה משם מחב"ר המחבר] [ולא יקראו הפרשה בלשון הקודש ובתרגום בעלות השחר יום שישי לפני שיאיר היום מחב"ר משם האר"י משפט כתוב המחבר].

סימן תשיעי

דיני מלאכה ביום שישי ש"ע סי' רנ"א

ט) שעתיים וחצי לפני צאת הכוכבים ביום שישי [כמו שפסק מ"א וט"ז] אסור לעשות שום מלאכה ולא עבודה [אבל יש מלאכות שמותרות ב"י בשם אור זרוע] ולכן מותר לכתוב מכתב שלומות וכדומה [דברי עצמו] הג"ה ומשא ומתן מותר [מ"א] ומותר לתקן צרכיו וכליו אם צריך אותם לשבת כל היום [וכן גם צרכי חברו אם צריך אותם לשבת מותר אבל בלא שכר ב"י הג"ה].

[ומותר גם לימודו בספר לעצמו אבל לכתוב לחברו בשכר אסור ומותר גם להסתפר כל היום כולו חוץ מספר יהודי הג"ה] [אבל מי שהוא עני וצריך לשכר להוצאות שבת מותר לעשות מלאכה ועבודה כל היום כמו בחול המועד ט"ז באה"ט] [ישימו לב בזמן הנזכר שלא יריבו עם נשותיהם ולא עם עובדיהם מאחר שבאותו זמן קשה המריבה והכעס מורה באצבע סי' ק"מ] כתב כנה"ג אם נפל ראש חודש יום שישי לא יסתפרו באה"ט רס"א מחב"ר משם ר"י החסיד סי' ר"ן [המחבר].

סימן עשירי

דין השכרת שדה של יהודי לגוי סי' רמ"ג

יו"ד) אסור ליהודי להשכיר תנור ובית מרחץ שהם בשדהו לגוי כי השדה ידוע למי הוא שייך ומי שרואה הגוי עובד בהם בשבת יאמר שהיהודי בעליו השכיר אותו כדי שיעבדו בו לצורכו בשבת כי התנור והמרחץ ידוע מי בעליהם רק משכירים עובדים בהם שעובדים בהם לצורכם ואינם ניתנים בשותפות ואינם מושכרים לאחרים אבל אם ידוע אצל בני אדם שיהודי זה רגיל שנה אחרי שנה להשכיר או להשתתף מותר להשכיר ולעשות שותפות וכן גם אם מנהג המקום להשכיר או להשתתף [אפילו עושה שותפות לשליש או לרביע שליהודי יש ריווח במלאכת השבת מותר כי הגוי עובד רק לצורך עצמו הג"ה] ואם השדה אינו של היהודי ורק השכירו מאת הגוי בעל השדה וחזר הוא והשכירו לגוי מותר להשכיר או להשתתף כי מאחר והשדה של הגוי אין שום חשש הג"ה וכן גם אפילו קנה אותו מהגוי מותר להשכירו כי עוד לא ידוע שהיא שלו [באר היטב משם ב"י ומ"א] אבל תנור ורחיים של מים שזו דרכם שלא להיות מושכרים ורק ניתנים בשותפות מותר להשכירם אפילו שהם בשדהו של היהודי שאפילו יראו הגוי עובד בהם בשבת לא יאמרו אלא שהשכיר אותם לגוי כמו שרגילים לעשות ואפילו שהגוי עובד בהם בשבת לצורך עצמו הוא עובד כי יש לו שותפות בהם [אבל אופני ההיתר המוזכרים אינם מותרים אלא אם כן שכרם בקבלנות שתהיה השבת מובלעת בתוך ימי החול אבל השכירם ביומית שיהיה השבת מופרד מימי החול אסור בכל עניין באר היטב משם ט"ז].

סימן אחד עשר

מלאכה שיכול לעשות הגוי לצורך היהודי ש"ע סי' רמ"ד וסי' ש"ז

י"א) צריך היהודי לקצוץ השכר של העבודה עם הגוי כדי שאפילו יעבוד בשבת לצורך עצמו עובד כי הוא עובד בשכר קצוץ ידוע ליום [והיהודי כשאין לו צורך באותה עבודה בין אם עשה אותה היום או מחר באר היטב] אבל העבודה צריכה להיעשות בסתר שלא תהיה ידועה בין היהודים כי אם יראה אותו עובד בה בשבת לא ידעו שהיא עבודה קצוצה ויאמר שהיהודי שכרו לעבוד בשבת [רוצה לומר שכר אותו לעבוד ביום באר היטב] אבל אם  שכרו בקבלנות כמו לשבוע או לחודש או לשנה שהשבת מובלעת בתוך ימי החול מותר [עיין סימן עשירי המחבר] לכן אם היהודי שכר גוי לקצור לו שדהו או לבנות לו ביתו או קירו אם העבודה הזאת בעיר שיש בה יהודים או בתוך התחום שהוא אלפיים אמות אסור להניחו לעבוד בשבת מחמת שמי שיראה אותו יחשוב שהוא עובד עבודה בשכר יומי ולא בשכר קצוץ ואם העבודה אינה במקום של יהודים או רחוקה מהם יותר מאלפיים אמות כמו שנתבאר והשכר קצוץ מותר בשבת ובחול המועד אסור [ואין חשש מפני אורחים שמא יראו ויחשבו שהוא עובד בשכר יומי כי לא מצוי שיהודי יתארח בשבת במקום שאין בו יהודים מ"א] [אם היה גר היהודי בין הגויים יש חשש מפני האורחים או מבני ביתו שמא יראו אותו שוכר גוי ביומית הג"ה].

אם הגוי הכניס מעצמו הצאן של היהודי לדיר שלו כדי לזבל השדה שלו מותר אפילו עשה טובה ליהודי שהכניס אותם אבל לא ייתן לו שכר עליהם [מסי' תקל"ז כמו בחול המועד המחב"ר] אם הגוי בנה ליהודי הבית בשבת באופן האסור טוב להחמיר ולא להיכנס אליו. [ואם עבר ובנה והשכר קצוץ יש לסמוך על דעת ר"ת ז"ל שהתיר באר היטב ב"ח].

[אם היהודי הזהיר את הגוי לפני השבת שלא יעבוד בשבת ובנה בכוח כדי לגמור עבודתו מהר מותר הג"ה] [ודין מרחץ של יהודי כדין שדה של יהודי לבוש התור רמ"ד] אם היהודי שכר הגוי לשנה או שנתיים כדי שיכתוב לו ספר או יכין ויתפור לו איזה מלבוש מותר לכתוב או לתפור בשבת כאילו קצץ לו שכרו כדי לכתוב לו ספר או לתפור לו מלבוש מאחר והדבר נתון ביד הגוי לכתוב או לתפור בעת שירצה אבל אסור ליהודי לומר  לו מדוע אינך תופר  או כותב אם ראה  שאינו עובד [עיין בסימן 86 המחבר] אבל המלאכה לא תעשה בבית היהודי ויש מי שאסר לשכור גוי [אבל רק אם שכרו למלאכה אחת כדי שיתפור לו מלבוש או יכתוב לו ספר אבל שאר המלאכות כולם שצריך תוך השכירות אסור לפי כל הפוסקים הנ"ה] [עיין סימן 12 המחבר] והוא הדין אם שכרו שיהיה כותב תמיד ברור שאסור לכתוב בשבת מ"א. יהודי שקנה את המכס מותר לשכור גוי מיום שישי כדי לקבל עבורו את הרווחים בשבת ואפילו שעבודת גוי אסורה בשבת אבל בזה הדבר של המכס מאחר ויש בו הפסד מרובה התירו חכמים ז"ל [באר היטב] יכול גם לשכור אותו על ההכנסות של כל השבתות בשומא אחת והגוי ייקח את השכר כולו של השבתות ואין חשש מפני האנשים הרואים שיראו ויאמרו שלטובת היהודי הוא עובד מאחר שבמקום הפסד כמו זה הדבר אין חשש [ב"י] ויהודי הממונה על המטבע של הממשלה דינו כמו דין בעל המכס הנזכר [אבל לא ישב היהודי עם הגוי בשעה שהוא עוסק במלאכתו בין במכס בין במטבע [הג"ה] אבל אם יושב עמו כדי שלא יגנוב מותר אבל לא ידבר עמו בעניין המלאכה [תשובת פנים מאירות סי' ל"ח המחבר] [מי שקנה עסק עשיית הסוכר מן הממשלה צריך לקנות פועלים למלאכת הסוכר ואם לא יעבדו בשבת יהיה לו הפסד מרובה יעשה זאת באופנים המותרים ויתיר לעצמו הרדב"ז סי' י"ג משפט כתוב רמ"ד המחבר].

אסור לתת מעות לגוי ביום שישי כדי שיקנה לו איזה דבר בשבת ואם לא יאמר לו שיקנה בשבת מותר ש"ע ש"ז ומותר לו לומר לו קנה  לעצמך ואם ימצא חן בעיני אקנה ממך במוצאי שבת סי' ש"ז המחבר. מותר לתת לו דברים למכור לו אותם מיום שישי אבל לא יאמר לו למכור בשבת ב"י סמ"ג המחבר. אם השוק מתמלא בשבת שאינו מוצא מי שיקנה לו או ימכור לו רק באותו שוק אסור באר היטב ש"ז. אם שכר הגוי למכור לו סחורתו מיום שישי לאיזה מקום ובא הגוי לקחת אותה בשבת מבית היהודי אסור הג"ה ר' ירוחם ומי שעושה כן קונסים אותו ממון ומי שאין לו ממון מכים אותו מכת מרדות ואם אמר שהיה שוגג וחשב שזה מותר מאמינים לו וסולחים לו באר היטב מהר"א ששון ש"ע ש"ז המחבר.

ואפילו אם ייחד לו לפני השבת איזה חדר שייקח ממנה בשבת אסור אפילו אם השכר קצוץ אבל אם יוציא אותה לפני השבת מותר  אפילו שהוא הולך אתה בשבת באר היטב מ"א.

מותר לתת יום שישי בגדים למכבסה ועורות לעבדן אם בשכר קצוץ או באיזה תועלת אחרת אבל יוציא אותם מאת היהודי  לפני השבת ולא יאמר לו היהודי שיעבוד בשבת ואז אפילו יעבוד הגוי בשבת מותר ומותר ללבשם חוץ מאותה שבת [אבל אסור להביא אותם בידו מאת בעל המקצוע ביום שבת רק  הגוי הוא שיביא אותם לו  הג"ה סי' רנ"ב המחבר]

אם הגוי הקדים ואמר שיעשה לו איזה דבר בחינם נראה ודאי שהגוי הזה עשה עמו היהודי איזה תועלת ולכן עתה רוצה לפצות אותו ולעבוד לו בחינם ולכן כבר קיבל שכר ואם עבד בשבת  עשה זאת לעצמו ולתועלתו אבל  אם היהודי הוא שביקש מהגוי לעבוד בחינם אפילו שברור הדבר שהגוי לא הסכים לעבוד בחינם רק מחמת איזו תועלת שעשה לו או שהוא רוצה להחניף לו שיעשה לו בעתיד צריך להחמיר רק אם היה בדבר הרבה הפסד יתיר ש"ע סי' רמ"ז חיי אדם ג' אם היהודי נתן לגוי  איזה דבר ביום שישי לעשות לו ולא יאמר לו אני צריך את הדבר מהר אחרי שבת וכן לא יכין לו שכר שלא יתכן שיוכל לסיים אותו דבר באותו שכר רק אם יעבוד בשבת פנים מאירות שו"ת ל"ח  (א) ח"א ג' והוא הדין במשלוח מכתב [עיין סימן 41 המחבר].

עבודה  ששכרה ידוע שאין צריך להתמקח עליה מותר לתת  אותה ביום שישי  לגוי אפילו שיראו אותו עובד בשבת הרי הם יודעים שהוא לא עובד עבור שכר יומי מ"א רנ"ב [עיין סימן 16 המחבר]. אם היהודי שוכר בית עיבוד עורות ועובדים בה גויים בשכר חודשי שמעבדים לו עורות ועובדים בימי חול ובימי שבת אם הבית לא גרים בה יהודים וסוגרים עליהם דלת הבית ועובדים בסתר מותר מאחר ולא רואה אותם שום אדם שיתלה העבודה ביהודי [דברי  יוסף סי' ט' המחבר] עבודה שיכולה להיגמר לפני כניסת  השבת מותר לתת אותה יום שישי אפילו לא קצץ לו דמים ש"ע רמ"ז מ"א רנ"ב. האופנים האלו שנאמר בהם שאסור לקבוע בהם בערמה לגוי שיעשה העבודה בשבת לא נאסרו אלא רק אם נתן לו עבודה ביום שישי אבל אם ייתן לו אותה  מיום רביעי או חמישי מותר ליתן לו עבודה  שיעשה וכסף שיקנה  לו ודברים שימכור לו מ"א  רנ"ב חיי אדם המחבר].

סימן שנים עשר

דיני נסיעה בספינה  או הליכה בשיירה מש"ע מסי' רמ"ח רמ"ט

מותר להפליג בספינה מיום שישי להפלגה אם הולך לדבר מצווה אבל צריך להזהיר על בעל הספינה שלא יפליג בשבת ולפי דעת הרשב"ג אין צריך להזהיר ואם אחר כך חזר  בו בעל הספינה והפליג בשבת אין בזה חשש ומותר אבל אם אינו צורך מצווה אסור להפליג בספינה שלושה ימים לפני שבת כי בשלושת הימים הראשונים הנוסעים מבולבלים ודעתם מטורפת ומצטערים בחולי הים ובמקום תענוג ומנוחת שבת הם מצטערים אבל אם הפלגה יומית שיכול להגיע לפני שבת מותר להפליג יום שישי בבוקר ובמקום שמנהגם לא להפליג יום שישי כלל לא יפליג אבל הפלגה בנהרות אין בה צער ולכן מותר להפליג יום שישי ואם היה  עומק הנהר פחות מעשרה טפחים מרצפת הספינה לקרקעית הנהר אסור מאחר ואסור ללכת יותר מאלפיים אמות בשבת [אבל בתוך אלפיים אמה  מותר [עיין ש"ע סי' ת"ד המחבר]

[ומי שמפליג לצורך חשוב או לראות חברו דינו כמו דין מי שמפליג לצורך מצווה ולכן יש מקומות שמנהגם להקל  ומפליגים בספינות או בשיירה במדבר  בתוך שלושה ימים  לפני השבת ולא מוחים בהם שיש להם על מה שיסמכו המחבר].

[ומ"א כתב שנראה  לו שעם שיירה לא יקלו  המחבר]

אבל  ההיתרים הנזכרים מותר להפליג ביום שישי צריך לעלות על הספינה ביום שישי וישבות ויקבע בה שבתו ואפילו תפליג בשבת מותר אבל לא יצא ממנה כי קבע בה שבתו ויש מי שאומר שאם יצא מן הספינה מותר לחזור אליה בשבת ולהפליג יש מי שעושה בה קידוש ואחר כך הולכים  לביתם לישון ולמחר ביום שבת חוזרים לספינה ומפליגים ולא מוחים בידם הג"ה].

[וכתב משפט צדק שמנהגם בימים האלו שמפליגים בספינות בשבת אבל אם הספינה מפליגה רק לצורך יהודי אסור  באר היטב] מי שיוצא בשיירה למדבר ויודעים שצריכים לחלל שבת כי מחמת הפחד לא יכולים להישאר  במדבר בשבת לבדם שלושה ימים לפני שבת אסור להם לצאת אבל מיום ראשון ושני ושלישי מותר לצאת  ואם קרה  איזה פחד בהליכה אחרי  שיצאו וצריכים לחלל שבת לצורך פיקוח נפש מותר לחלל שבת. כאשר ההפלגה הזאת לצורך מצווה מותר .. [חסר דף אחד ויש להשלים אותו לאחר מכן דברי המעתיק יחיאל  ביטון]

סימן  שלושה עשר חסר ויש להשלים אותו לאחר שאקבל את הדף המתאים גם מסימן שנים עשר חסר הסוף ויש להשלים לאחר מכן יחיאל ביטון]

סימן ארבעה עשר

דיני שליחת חבילה ואיגרת עם השליח והדואר מש"ע סי' רמ"ז

י"ד) מותר לשלוח איגרת על ידי גוי אפילו ישלח היהודי האיגרת יום שיש עם חשיכה [ספק חשיכה אם קצץ לו דמים ולא יאמר לו ללכת עמה בשבת ואם לא קצץ לו דמים אסור אפילו ייתן לו מיום ראשון ואם סיכם אתו לשלם לו שכרו אפילו לא קבע סכום מותר כיון שנחשב לו כאילו קצץ עמו דמים ומותר אפילו ילך עמה בשבת רק שלא יאמר לו היהודי  שילך עמה בשבת] [אבל צריך להוציא האיגרת מביתו של היהודי לפני שיכנס שבת ואסור לומר לו צריך אתה להוליך האיגרת למקום פלוני שידוע שאינו יכול להוליך אותה לאותו מקום באותו יום רק אם יוליך אותה בשבת ואפילו קצץ לו דמים אסור באר היטב משם מ"א].

אם קבע עם הגוי על האיגרת בכך וכך ליום שהולך וחוזר ולא יאמר לו מתי לצאת וייתן לו אותה לפני יום שישי מותר אבל אם נתן לו יום שישי אסור מאחר שכשהוא יוצא אתה יום שבת נראה כאילו קבע אתו שיוליך אותה ביום שבת.

אם הגוי רוצה לקחת האיגרת בחינם מותר אפילו נותן לו אותה ביום שישי  מאחר שהגוי מעצמו עשה המעשה ורק רוצה לגמול לו טוב על מה שעשה עמו היהודי לפני כן ובאופן הזה כאילו קצץ עמו שמותר [ועיין סימן 11 בעניין דבר שרוצה הגוי לעשותו חינם המחבר].

אם הגוי היה הולך לאיזה מקום לצורכו מותר ליהודי ליתן לו איגרת להוליכה לשם בכל אופן. מי ששכר גוי לעבוד לו בקיבולת אסור לשלוח עמו איגרת מיום שישי כי מאחר והוא שכור אצלו בקיבולת והלך עמה בשבת הלך רק לצורך היהודי [אבל אם שכרו רק עבור האיגרת יש מי שמתיר הג"ה עיין סימן רמ"ד ועיין סימן 12 המחבר] [אבל אם מיום רביעי או חמישי מותר כמו בשכר קצוץ עיין מ"א סי' רמ"ד באר היטב] [עיין סימן 11 המחבר]

שליחת האיגרת בדואר לדואר של העיר אליה שלוחה האיגרת מותר אפילו ישלח האיגרת בחשיכה [ספק חשיכה] של יום שישי אם השכר קצוץ ואם השכר אינו קצוץ מותר לשלוח יום שישי [אבל עם החשיכה] אם יודע שיש זמן שתגיע למקום לבית הראשון שסמוך לחומה מותר.

ויש מי שהתיר אפילו אם השכר אינו קצוץ ואפילו אין דואר באותה העיר והולכת רק ליד בעליה ושלחה מיום רביעי או חמישי [עיין סימן 11 וסימן 12] יסמוך על המתירים אם היה לו צריך במשלוח האיגרת הג"ה].

[בית הדואר של זמנינו שכר כל איגרת קבוע וידוע ומזמן שנשלחת לדואר הרי נתן שכרה בחותם שהיא בשווי האיגרת ואפילו אם שכח ושלח אותה בלי לשלם היא משולמת בבית הדואר אליו נשלחה וכן האיגרות הולכות מיד הממונה של בית הדואר הזה לממונה של בית הדואר השני וכתב הרב שבות יעקב ח"ב סי' מ"ב שאם היהודי לא יאמר שילך עם האיגרת מותר אפילו אם השכר לא משולם מהמקום שממנו נשלחה האיגרת ואפילו רגיל לנסוע בשבת עם האיגרות ואפילו בחינם וכן מותר גם כן לקבל  אותם בשבת המחבר]

[ויש פוסקים שהתירו לשלוח חבילה של מרגליות וכדומה על ידי גוי כדי שישלח אותם בדואר אפילו אם הגוי יכתוב בשבת בשבילם מחב"ר סי ש"ז משם יעב"ץ] ודין קריאת איגרת  שהגיעה בשבת [עיין סימן 87 המחבר].

סימן חמישה עשר

דין השכרת והשאלת כלים וכלי עבודה ובהמות ושביתתם ש"ע סי' רמ"ו

ט"ו) מותר ליהודי להשכיר ולהשאיל כלים לגוי וכלי עבודה שלו אפילו יעבוד בהם בשבת מאחר שאינו מצווה על שביתתם בשבת כמו שמצווה על הבהמות כדי שינוחו בשבת.

ויש מי שאומר שכלי העבודה כמו המחרישה וכדומה אסור להשכירם מיום שישי אבל  מיום חמישי ולמעלה מותר והשכר לא יהיה יומי רק בקיבולת שהשבתות מובלעים בתוך ימי החול של הקיבולת.

ואם  רק ישכירם בלא שכר מותר אפילו ביום שישי אם לפני  שתגיע שעת החשיכה מותר אבל עם חשיכה אסור כי מי שרואה אותו מוציא אותם באותו זמן יחשוב שהיהודי הוא שציווה עלץיו להוציא אותם [אבל עיר שמוקפת חומה שמותר לטלטל בתוכה אם היה צורך בדבר יש להקל מ"א ט"ז באר היטב] [והרמב"ם ז"ל כתב מאחר שמי שרואה אותו יראה לו שהשכיר או משכן או מכר לגוי בשבת המחבר]

והרשב"ץ ז"ל כתב בחלק ב' סי' קס"ז שאפילו שהייתה  אותה השאלה לגוי אסורה מאחר שמי שרואה לא יודע שהיא של הגוי ועיין מה שכתב בסי' שכ"ג שאסור  לתת מתנה לגוי בשבת שכאילו מכר לו ערך השולחן סי' רמ"ו המחבר] אבל בשבת אסור להשאיל לא כלים ולא כלי עבודה [ואסור להשכיר מקום לגור  ביום אבל אם בקיבולת מותר כי השבת מובלעת בתוך ימי החול אבל  אם ישכיר לו ביום הרי הוא מקבל שכר שבת מובדל  שאסור מ"א סי' ש"א סעיף ד'] ועיין דין השאלת יהודי לחברו סימן 87 המחבר אלא אם כן קבע אתו לפני השבת שישיבם לו לפני כניסת השבת ואם עבר ולא החזירם צריך היהודי להפקיר את הבהמה ולומר שהבהמה שלי מכורה לגוי אבל אם השכיר לו הבהמה רק לרכב עליה מותר מאחר ואין לה צער כי החי נושא את עצמו באר היטב. [ועיין ש"ע סי' ש"ה סעיף כ"ב ועיין סימן 85 המחבר].

אם היהודי שותף  בבהמה עם הגוי מותר להעביד אותה בשבת אם סיכמו ביניהם בשעה שקנו אותה שייטול הגוי שכר השבת והיהודי ייטול במקומו שכר של יום אחר מימות החול [ואותה שעה מותר גם אחרי כן בזמן ההסכם יסכמו שווה בשווה כמו שנזכר בסי' רמ"ה באר היטב עיין סימן 13 המחבר] אבל אם סיכמו ביניהם שהגוי ייקח שכר שבת והיהודי יום אחר זה האופן הוא כמו אם הבהמה מושכר לגוי בשבת והיהודי מושכרת  לו ביום חול [ר' לוי ן' חביב סי' ק"ו].

אם קרה ולא התנו שהגוי ייטול שכר שבת והיהודי של יום אחר ייטול הגוי שביעית מהכול והנותר יחלקו אותו סי' רמ"ה [ועיין סימן 13 המחבר]

אם היהודי השכיר בהמתו שכירות גמורה רוצה לומר נתן לו רשות שיכול להוציאה כל זמן שהוא רוצה בלא רשותו ולקח הגוי אחריות על הבהמה לכל נזק שיקרה לה מותר.

ויש מי שאומרים שאין צורך שיהיה לו רשות להוציאה בכל עת  שירצה אם לקח אחריות עליה ייקח את הכסף הלוואה על עצמו ויחזור וימשכן אצל היהודי בכסף שהלווה ורק שלא יאמר בשטר של ההלוואה שמעכשיו זוכה היהודי בבהמה ואם לא שילם לו הכסף שהלווה לו הרי אם יזכיר כן בשטר הרי מאותה שעה היה של היהודי ואסור ולכן יכתוב בשטר רק שבכל עת שירצה היהודי כספו ייטול הבהמה במקומם [עיין שו"ת ר"י לוי ן' חביב ז"ל סי ק"ו המחבר] ואם הגוי משכן התנור שלו אצל היהודי וקיבל על עצמו לתת שכר שווי התנור בריבית של כסף המשכון מותר  לקבל שכירות של יום שבת מאחר והיא ביד הגוי והיהודי לא הניח לו לעבוד בשבת ועבד בשבת רק לצורך עצמו מסי' רמ"ה עיין סימן 13 המחבר]

 סימן ששה עשר

דין התחלת מלאכה ביום שישי והיא נעשית מאליה ביום שבת ש"ע סי' רנ"ב

כ) מותר להתחיל באיזה מלאכה יום שישי סמוך לחשיכה אפילו אינה יכולה להיגמר ועוד היום גדול והיא נגמרת מאליה בשבת.

כגון לתת סממנים של דיו שישרו או צמר ביורה כדי שיקבלו צבע וכל הדומה לזה אם היורה של הצמר או הדיו לא מונחת על האש והיא טוחה בטיט עם הכירה שעליה היא מונחת שאין חשש שמא ישכח ויחתה האש ואפילו אינה מונחת על האש אם ואם אינה פתוחה אסור [ב"י] שמא יחתה בגחלים בשבת ומי שמזיז הקדירה כאילו  בישל או צבע  בשבת [אבל אם יישרף יפסד  הדבר מותר מאחר שאין חשש שמא יזיז [ב"ח] [עיין סי שי"ח סי' ח' וסי' רי"ד ס"א המחבר]

אם הייתה הקדירה של עשיית הערק מונחת ונוטפת ערק ונכנס השבת והיא עוד לא סיימה לא חייב להסיר הקדירה כי יפסיד הערק  אחרי שיעלו האדים שמהם יוצאת הערק ולכן רק ישאיר הקדירה איך שהייתה ותמשיך  לנטוף בשבת פנים מאירות סי' פ'  המחבר.

[ואין חשש להזזת האש או הקדירה אחרי שהיא  טוחה בטיט כי אם יזיז יכול להיות שתפסד וטוב לו יותר שתישאר  בלא הזזה ותמשיך לנטוף ואם מצד הזזת הקדירה זה הדבר אינו מצוי ועוד שהקדירה הנוטפת סגורה על הקדירה ולא ימצא איך להזיז אותה כך נראה לי אם יראה לחכמים המחבר]

[וכן אם שם איזה דבר בתנור שאם יפתח יכנס לו רוח ויפסד אותו דבר מותר מאחר שאין חשש  שיחתה האש עיין מ"א ועיין סימן 18 המחבר]

מותר לפרוס מצודות עופות עם חשיכה ויצודו לבדם בשבת [נתינת בגדים לכובס ועורות לעבדן עיין סימן 11 המחבר] מותר לפתוח מים לגינה שדה והם נמשכים וזורמים בשבת ולעשות קטורת במוגמר תחת הבגדים והם מתגמרים והולכים כל השבת ולטעון קורת הבד [לסחוט ענבים וזיתים מבעוד  יום ושמן ויין שיוצא מהם מותר ומותר לשים חיטה בריחים של מים לפני החשיכה [ולא יחוש שמא יאמרו הרחיים של פלוני טוחנות בשבת ויש מי שאוסר ברחיים אבל אם היה הפסד מרובה מקלים ומותר למלא את השעון מבעוד יום ביום שישי והיא מראה השעות על ידי הכאה מאחר שידוע שהוא ממלא אותה לפני הג"ה אבל אם הרחיים הנזכרים היא של גוי מותר לשים בה חטים בעוד היום גדול ואם היהודי נתן החיטה לגוי מיום שישי והגוי טוחן בשבת מותר אבל לא יכנס היהודי עמו ואם היה צריך להיות עמו כמו בטחינת חיטה של פסח מותר כדי שישמור שמא יתחמץ ובספר  אליהו רבה כתב שמותר לשמור אפילו אין דבר מצווה כמו שנזכר בי' רמ"ד עיין סימן 11 שאם יש הפסד מותר שהיהודי ישמור על הגוי שלא יגנוב המחבר].

דינים של קציצת ציפורנים ביום שישי מש"ע סי' ס"ר

ז) מצווה לגזור ציפורניהם ולרחוץ ראשם [ואם היה שערו ארוך יגלח אותו ויזהרו להסתפר בבוקר לפני חצות היום [צהרים] ואם חל ראש חודש יום שישי לא יסתפר באר היטב משם כנה"ג] ומי שרגיל לגזור ציפורניו כל יום שישי וחל יום שישי בחול המועד מותר לגזור אותם נחלת שבעה סי' נ"ז ב"י הרי"ף הרמב"ם הרא"ש ז"ל [עיין סימן תשיעי שמבאר שדין חול המועד כעין יום שישי המחבר] [ומותר להסתפר כל היום חוץ מספר יהודי מור"ם] [והתרחק מן הסכנה מ"א המחבר].

כתב מטה משה משם ספר הגן שהחכם היה מקפיד שלא לגזור ציפורניו ביום חמישי מחמת שהם  גדלים ביום שבת וכן מוזכר במגן אברהם ומ"ד וספרים אחרים משם ל"ח הנזכר.

נראה לעניות דעתי שדברי הרב בספר הגן אינם מובנים שאם נאמר שהסיבה היא מאחר שהם גדלים בשבת הרי גם אם יגזור אותם ביום אחר הם גדלים בשבת ואם החכם רוצה לומר כמו שביארו חכמים אחרים שאם יגזור אותם ביום חמישי אינם מתחלים לגדול אלא בשבת שהוא יום השלישי לגזירתם היה  צריך לפרש בדבריו ולומר שהסיבה היא שהם מתחילים לגדול ביום שבת היה לו לאסור ולא די לומר שהיה מקפיד כמו הרבה דברים שאסור להכינם לפני שבת ועוד מה הבדל טבע של גדילת הציפורנים לכבוד שבת מדברים אחרים שגדלים כמו השיער וכדומה שאין מי שאוסר לגזור אותם ביום חמישי ואיזה איסור יש בתספורת שיסתפר ותמנע גדילתם עד היום השלישי ואילו הציפורניים היו מרגישות בגזירתם היינו אומרים מחמת הכאב של הגזירה חלו ולכן תמנע גדילתם עד היום השלישי שבו יבריאו אבל ידוע שלציפורניים אין הרגשה [עיין בית יעקב סי' מ"ח שתמה על דברי החכם והביא ראיה מן הגמרא בתענית מאנשי משמר המלך. חוץ מהראיה הזאת נראה שאינה ראיה כמו שמבואר בסוף זה הסימן] אבל לפי עניות דעתי נראה לי שכך מתבאר מן החכמים והרבנים כוונת החכם שרוצה לומר שהיה מקפיד לגזור הציפורניים יום שישי מאחר שהוא יום סמוך לשבת כדי שלא יתלכלכו בזמן מועט קודם השבת ועוד שהציפורניים מהר תופסים לכלוך בינם לבין הבשר ויהיו מזוהמים בשבת ולכן לא היה מקפיד בתספורת השיער שהשיער אפילו יספר אותו ביום חמישי אין בזה חשש שיגדלו מעט בשבת ורבים מבני אדם מעדיפים שיער ארוך על פני שיער קצר וכן מן ההגה בסימן ר"ס מובן כן שכתב שאם גדל שערו הרבה הרי מצווה להסתפר וכן מבואר שכל צורכי השבת צריכים להיעשות ולהיגמר ביום שישי וכן יש הרבה דברים שאינם נעשים אלא ביום שישי סמוך לכניסת השבת כמו הדלקת נרות שבת ורחיצה ולבישה שיראה שהוא לכבוד שבת עיין בשולחן ערוך סי' ר"ן ס"ד ושערי כנה"ג ועיין סימן ל"ב ומהסיבות האלו נראה למה היה מקפיד שלא לקצוץ אותם מיום חמישי וכן מבואר מדברי האליה רבה והרב מחב"ר סי' ר"ס וסי' ר"ן.

וכן ראיתי ספר מטה משה לעניין גזירת הציפורניים כסדר והביא שם דברי התשב"ץ שכתב שמהר"ם ז"ל לא היה מקפיד לגזור אותם כסדר ועוד אמר מטה משה ומצאתי בשם ספר הגן שהיה מקפיד ליטול ביום ה' כי הוא מגדל בשבת מדבריו נראה שלא אמר שראה בספר הגן על

עניין התספורת וכדומה וכמו כן מדברי התשב"ץ ומהר"ם ז"ל לא נזכר רק עניין הציפורנים ולכן הראיה שהביא הב"י מאנשי המשמר והמעמד כנזכר לעיל אינה ראיה ואחרי שכתבי ראיתי בשומר שבת להר"י כנאפו ז"ל שהביא  זה העניין וה' יצילני משגיאות המחבר]

סימן שמיני

דין קריאת הפרשה בלשון הקודש ובתרגום ש"ע סי' רפ"ה

ח) חייב כל אדם מישראל לקרות הפרשה יום שישי אחרי חצות  היום וכל פסוק צריך לקרותו פעמיים בלשון הקודש ופעם אחת בתרגום ואם לא קראה ביום שישי צריך לקרותה ביום שבת לפני הסעודה ואם לא קראה לפני הסעודה יקרא אותה בשעה אחרת עד לזמן מנחה ויש מי שאומר שאם לא קראה באותם זמנים יכול לקרותה ביום אחר עד יום רביעי [ומלמדי תינוקות אינם צריכים לקרוא הפסוק פעמיים מ"א המחבר] [יכול גם לעבור על הפרשה בבית הכנסת בזמן שקורא אותה השליח ציבור בספר התורה בשביל הקהל [ורגילים גם לקרוא ההפטרה של השבוע הנ"ה] [מי שחולה בעיניו פטור מקריאת הפרשה מחב"ר משם הרדב"ז המחבר].

[אם נפל יום שמחת תורה באמצע השבוע יקרא פרשת וזאת הברכה שניים מקרא ואחד תרגום ביום הושענא רבה וכן גם אם נפל יום שמחת תורה באמצע השבוע יקרא אותה ביום הושענא רבה ואם קרא אותה ביום שמיני עצרת יצא ויקרא פרשת בראשית אחרי מנחה של שמחת תורה [משפט כתוב משם האר"י ז"ל ושאר פוסקים] ואם היה ראש חודש יום שבת או ביום ראשון יקרא ההפטרה של השבוע מורה באצבע סי' ד'] [ומי שאינו יודע לקרוא לא צריך לשמוע אותה מאדם אחר מ"כ סי' רכ"ה משם מחב"ר המחבר] [ולא יקראו הפרשה בלשון הקודש ובתרגום בעלות השחר יום שישי לפני שיאיר היום מחב"ר משם האר"י משפט כתוב המחבר].

סימן תשיעי

דיני מלאכה ביום שישי ש"ע סי' רנ"א

ט) שעתיים וחצי לפני צאת הכוכבים ביום שישי [כמו שפסק מ"א וט"ז] אסור לעשות שום מלאכה ולא עבודה [אבל יש מלאכות שמותרות ב"י בשם אור זרוע] ולכן מותר לכתוב מכתב שלומות וכדומה [דברי עצמו] הג"ה ומשא ומתן מותר [מ"א] ומותר לתקן צרכיו וכליו אם צריך אותם לשבת כל היום [וכן גם צרכי חברו אם צריך אותם לשבת מותר אבל בלא שכר ב"י הג"ה].

[ומותר גם לימודו בספר לעצמו אבל לכתוב לחברו בשכר אסור ומותר גם להסתפר כל היום כולו חוץ מספר יהודי הג"ה] [אבל מי שהוא עני וצריך לשכר להוצאות שבת מותר לעשות מלאכה ועבודה כל היום כמו בחול המועד ט"ז באה"ט] [ישימו לב בזמן הנזכר שלא יריבו עם נשותיהם ולא עם עובדיהם מאחר שבאותו זמן קשה המריבה והכעס מורה באצבע סי' ק"מ] כתב כנה"ג אם נפל ראש חודש יום שישי לא יסתפרו באה"ט רס"א מחב"ר משם ר"י החסיד סי' ר"ן [המחבר].

סימן עשירי

דין השכרת שדה של יהודי לגוי סי' רמ"ג

יו"ד) אסור ליהודי להשכיר תנור ובית מרחץ שהם בשדהו לגוי כי השדה ידוע למי הוא שייך ומי שרואה הגוי עובד בהם בשבת יאמר שהיהודי בעליו השכיר אותו כדי שיעבדו בו לצורכו בשבת כי התנור והמרחץ ידוע מי בעליהם רק משכירים עובדים בהם שעובדים בהם לצורכם ואינם ניתנים בשותפות ואינם מושכרים לאחרים אבל אם ידוע אצל בני אדם שיהודי זה רגיל שנה אחרי שנה להשכיר או להשתתף מותר להשכיר ולעשות שותפות וכן גם אם מנהג המקום להשכיר או להשתתף [אפילו עושה שותפות לשליש או לרביע שליהודי יש ריווח במלאכת השבת מותר כי הגוי עובד רק לצורך עצמו הג"ה] ואם השדה אינו של היהודי ורק השכירו מאת הגוי בעל השדה וחזר הוא והשכירו לגוי מותר להשכיר או להשתתף כי מאחר והשדה של הגוי אין שום חשש הג"ה וכן גם אפילו קנה אותו מהגוי מותר להשכירו כי עוד לא ידוע שהיא שלו [באר היטב משם ב"י ומ"א] אבל תנור ורחיים של מים שזו דרכם שלא להיות מושכרים ורק ניתנים בשותפות מותר להשכירם אפילו שהם בשדהו של היהודי שאפילו יראו הגוי עובד בהם בשבת לא יאמרו אלא שהשכיר אותם לגוי כמו שרגילים לעשות ואפילו שהגוי עובד בהם בשבת לצורך עצמו הוא עובד כי יש לו שותפות בהם [אבל אופני ההיתר המוזכרים אינם מותרים אלא אם כן שכרם בקבלנות שתהיה השבת מובלעת בתוך ימי החול אבל השכירם ביומית שיהיה השבת מופרד מימי החול אסור בכל עניין באר היטב משם ט"ז].

סימן אחד עשר

מלאכה שיכול לעשות הגוי לצורך היהודי ש"ע סי' רמ"ד וסי' ש"ז

י"א) צריך היהודי לקצוץ השכר של העבודה עם הגוי כדי שאפילו יעבוד בשבת לצורך עצמו עובד כי הוא עובד בשכר קצוץ ידוע ליום [והיהודי כשאין לו צורך באותה עבודה בין אם עשה אותה היום או מחר באר היטב] אבל העבודה צריכה להיעשות בסתר שלא תהיה ידועה בין היהודים כי אם יראה אותו עובד בה בשבת לא ידעו שהיא עבודה קצוצה ויאמר שהיהודי שכרו לעבוד בשבת [רוצה לומר שכר אותו לעבוד ביום באר היטב] אבל אם  שכרו בקבלנות כמו לשבוע או לחודש או לשנה שהשבת מובלעת בתוך ימי החול מותר [עיין סימן עשירי המחבר] לכן אם היהודי שכר גוי לקצור לו שדהו או לבנות לו ביתו או קירו אם העבודה הזאת בעיר שיש בה יהודים או בתוך התחום שהוא אלפיים אמות אסור להניחו לעבוד בשבת מחמת שמי שיראה אותו יחשוב שהוא עובד עבודה בשכר יומי ולא בשכר קצוץ ואם העבודה אינה במקום של יהודים או רחוקה מהם יותר מאלפיים אמות כמו שנתבאר והשכר קצוץ מותר בשבת ובחול המועד אסור [ואין חשש מפני אורחים שמא יראו ויחשבו שהוא עובד בשכר יומי כי לא מצוי שיהודי יתארח בשבת במקום שאין בו יהודים מ"א] [אם היה גר היהודי בין הגויים יש חשש מפני האורחים או מבני ביתו שמא יראו אותו שוכר גוי ביומית הג"ה].

אם הגוי הכניס מעצמו הצאן של היהודי לדיר שלו כדי לזבל השדה שלו מותר אפילו עשה טובה ליהודי שהכניס אותם אבל לא ייתן לו שכר עליהם [מסי' תקל"ז כמו בחול המועד המחב"ר] אם הגוי בנה ליהודי הבית בשבת באופן האסור טוב להחמיר ולא להיכנס אליו. [ואם עבר ובנה והשכר קצוץ יש לסמוך על דעת ר"ת ז"ל שהתיר באר היטב ב"ח].

[אם היהודי הזהיר את הגוי לפני השבת שלא יעבוד בשבת ובנה בכוח כדי לגמור עבודתו מהר מותר הג"ה] [ודין מרחץ של יהודי כדין שדה של יהודי לבוש התור רמ"ד] אם היהודי שכר הגוי לשנה או שנתיים כדי שיכתוב לו ספר או יכין ויתפור לו איזה מלבוש מותר לכתוב או לתפור בשבת כאילו קצץ לו שכרו כדי לכתוב לו ספר או לתפור לו מלבוש מאחר והדבר נתון ביד הגוי לכתוב או לתפור בעת שירצה אבל אסור ליהודי לומר  לו מדוע אינך תופר  או כותב אם ראה  שאינו עובד [עיין בסימן 86 המחבר] אבל המלאכה לא תעשה בבית היהודי ויש מי שאסר לשכור גוי [אבל רק אם שכרו למלאכה אחת כדי שיתפור לו מלבוש או יכתוב לו ספר אבל שאר המלאכות כולם שצריך תוך השכירות אסור לפי כל הפוסקים הנ"ה] [עיין סימן 12 המחבר] והוא הדין אם שכרו שיהיה כותב תמיד ברור שאסור לכתוב בשבת מ"א. יהודי שקנה את המכס מותר לשכור גוי מיום שישי כדי לקבל עבורו את הרווחים בשבת ואפילו שעבודת גוי אסורה בשבת אבל בזה הדבר של המכס מאחר ויש בו הפסד מרובה התירו חכמים ז"ל [באר היטב] יכול גם לשכור אותו על ההכנסות של כל השבתות בשומא אחת והגוי ייקח את השכר כולו של השבתות ואין חשש מפני האנשים הרואים שיראו ויאמרו שלטובת היהודי הוא עובד מאחר שבמקום הפסד כמו זה הדבר אין חשש [ב"י] ויהודי הממונה על המטבע של הממשלה דינו כמו דין בעל המכס הנזכר [אבל לא ישב היהודי עם הגוי בשעה שהוא עוסק במלאכתו בין במכס בין במטבע [הג"ה] אבל אם יושב עמו כדי שלא יגנוב מותר אבל לא ידבר עמו בעניין המלאכה [תשובת פנים מאירות סי' ל"ח המחבר] [מי שקנה עסק עשיית הסוכר מן הממשלה צריך לקנות פועלים למלאכת הסוכר ואם לא יעבדו בשבת יהיה לו הפסד מרובה יעשה זאת באופנים המותרים ויתיר לעצמו הרדב"ז סי' י"ג משפט כתוב רמ"ד המחבר].

אסור לתת מעות לגוי ביום שישי כדי שיקנה לו איזה דבר בשבת ואם לא יאמר לו שיקנה בשבת מותר ש"ע ש"ז ומותר לו לומר לו קנה  לעצמך ואם ימצא חן בעיני אקנה ממך במוצאי שבת סי' ש"ז המחבר. מותר לתת לו דברים למכור לו אותם מיום שישי אבל לא יאמר לו למכור בשבת ב"י סמ"ג המחבר. אם השוק מתמלא בשבת שאינו מוצא מי שיקנה לו או ימכור לו רק באותו שוק אסור באר היטב ש"ז. אם שכר הגוי למכור לו סחורתו מיום שישי לאיזה מקום ובא הגוי לקחת אותה בשבת מבית היהודי אסור הג"ה ר' ירוחם ומי שעושה כן קונסים אותו ממון ומי שאין לו ממון מכים אותו מכת מרדות ואם אמר שהיה שוגג וחשב שזה מותר מאמינים לו וסולחים לו באר היטב מהר"א ששון ש"ע ש"ז המחבר.

ואפילו אם ייחד לו לפני השבת איזה חדר שייקח ממנה בשבת אסור אפילו אם השכר קצוץ אבל אם יוציא אותה לפני השבת מותר  אפילו שהוא הולך אתה בשבת באר היטב מ"א.

מותר לתת יום שישי בגדים למכבסה ועורות לעבדן אם בשכר קצוץ או באיזה תועלת אחרת אבל יוציא אותם מאת היהודי  לפני השבת ולא יאמר לו היהודי שיעבוד בשבת ואז אפילו יעבוד הגוי בשבת מותר ומותר ללבשם חוץ מאותה שבת [אבל אסור להביא אותם בידו מאת בעל המקצוע ביום שבת רק  הגוי הוא שיביא אותם לו  הג"ה סי' רנ"ב המחבר]

אם הגוי הקדים ואמר שיעשה לו איזה דבר בחינם נראה ודאי שהגוי הזה עשה עמו היהודי איזה תועלת ולכן עתה רוצה לפצות אותו ולעבוד לו בחינם ולכן כבר קיבל שכר ואם עבד בשבת  עשה זאת לעצמו ולתועלתו אבל  אם היהודי הוא שביקש מהגוי לעבוד בחינם אפילו שברור הדבר שהגוי לא הסכים לעבוד בחינם רק מחמת איזו תועלת שעשה לו או שהוא רוצה להחניף לו שיעשה לו בעתיד צריך להחמיר רק אם היה בדבר הרבה הפסד יתיר ש"ע סי' רמ"ז חיי אדם ג' אם היהודי נתן לגוי  איזה דבר ביום שישי לעשות לו ולא יאמר לו אני צריך את הדבר מהר אחרי שבת וכן לא יכין לו שכר שלא יתכן שיוכל לסיים אותו דבר באותו שכר רק אם יעבוד בשבת פנים מאירות שו"ת ל"ח  (א) ח"א ג' והוא הדין במשלוח מכתב [עיין סימן 41 המחבר].

עבודה  ששכרה ידוע שאין צריך להתמקח עליה מותר לתת  אותה ביום שישי  לגוי אפילו שיראו אותו עובד בשבת הרי הם יודעים שהוא לא עובד עבור שכר יומי מ"א רנ"ב [עיין סימן 16 המחבר]. אם היהודי שוכר בית עיבוד עורות ועובדים בה גויים בשכר חודשי שמעבדים לו עורות ועובדים בימי חול ובימי שבת אם הבית לא גרים בה יהודים וסוגרים עליהם דלת הבית ועובדים בסתר מותר מאחר ולא רואה אותם שום אדם שיתלה העבודה ביהודי [דברי  יוסף סי' ט' המחבר] עבודה שיכולה להיגמר לפני כניסת  השבת מותר לתת אותה יום שישי אפילו לא קצץ לו דמים ש"ע רמ"ז מ"א רנ"ב. האופנים האלו שנאמר בהם שאסור לקבוע בהם בערמה לגוי שיעשה העבודה בשבת לא נאסרו אלא רק אם נתן לו עבודה ביום שישי אבל אם ייתן לו אותה  מיום רביעי או חמישי מותר ליתן לו עבודה  שיעשה וכסף שיקנה  לו ודברים שימכור לו מ"א  רנ"ב חיי אדם המחבר].

סימן שנים עשר

דיני נסיעה בספינה  או הליכה בשיירה מש"ע מסי' רמ"ח רמ"ט

מותר להפליג בספינה מיום שישי להפלגה אם הולך לדבר מצווה אבל צריך להזהיר על בעל הספינה שלא יפליג בשבת ולפי דעת הרשב"ג אין צריך להזהיר ואם אחר כך חזר  בו בעל הספינה והפליג בשבת אין בזה חשש ומותר אבל אם אינו צורך מצווה אסור להפליג בספינה שלושה ימים לפני שבת כי בשלושת הימים הראשונים הנוסעים מבולבלים ודעתם מטורפת ומצטערים בחולי הים ובמקום תענוג ומנוחת שבת הם מצטערים אבל אם הפלגה יומית שיכול להגיע לפני שבת מותר להפליג יום שישי בבוקר ובמקום שמנהגם לא להפליג יום שישי כלל לא יפליג אבל הפלגה בנהרות אין בה צער ולכן מותר להפליג יום שישי ואם היה  עומק הנהר פחות מעשרה טפחים מרצפת הספינה לקרקעית הנהר אסור מאחר ואסור ללכת יותר מאלפיים אמות בשבת [אבל בתוך אלפיים אמה  מותר [עיין ש"ע סי' ת"ד המחבר]

[ומי שמפליג לצורך חשוב או לראות חברו דינו כמו דין מי שמפליג לצורך מצווה ולכן יש מקומות שמנהגם להקל  ומפליגים בספינות או בשיירה במדבר  בתוך שלושה ימים  לפני השבת ולא מוחים בהם שיש להם על מה שיסמכו המחבר].

[ומ"א כתב שנראה  לו שעם שיירה לא יקלו  המחבר]

אבל  ההיתרים הנזכרים מותר להפליג ביום שישי צריך לעלות על הספינה ביום שישי וישבות ויקבע בה שבתו ואפילו תפליג בשבת מותר אבל לא יצא ממנה כי קבע בה שבתו ויש מי שאומר שאם יצא מן הספינה מותר לחזור אליה בשבת ולהפליג יש מי שעושה בה קידוש ואחר כך הולכים  לביתם לישון ולמחר ביום שבת חוזרים לספינה ומפליגים ולא מוחים בידם הג"ה].

[וכתב משפט צדק שמנהגם בימים האלו שמפליגים בספינות בשבת אבל אם הספינה מפליגה רק לצורך יהודי אסור  באר היטב] מי שיוצא בשיירה למדבר ויודעים שצריכים לחלל שבת כי מחמת הפחד לא יכולים להישאר  במדבר בשבת לבדם שלושה ימים לפני שבת אסור להם לצאת אבל מיום ראשון ושני ושלישי מותר לצאת  ואם קרה  איזה פחד בהליכה אחרי  שיצאו וצריכים לחלל שבת לצורך פיקוח נפש מותר לחלל שבת. כאשר ההפלגה הזאת לצורך מצווה מותר .. [חסר דף אחד ויש להשלים אותו לאחר מכן דברי המעתיק יחיאל  ביטון]

סימן  שלושה עשר חסר ויש להשלים אותו לאחר שאקבל את הדף המתאים גם מסימן שנים עשר חסר הסוף ויש להשלים לאחר מכן יחיאל ביטון]

סימן ארבעה עשר

דיני שליחת חבילה ואיגרת עם השליח והדואר מש"ע סי' רמ"ז

י"ד) מותר לשלוח איגרת על ידי גוי אפילו ישלח היהודי האיגרת יום שיש עם חשיכה [ספק חשיכה אם קצץ לו דמים ולא יאמר לו ללכת עמה בשבת ואם לא קצץ לו דמים אסור אפילו ייתן לו מיום ראשון ואם סיכם אתו לשלם לו שכרו אפילו לא קבע סכום מותר כיון שנחשב לו כאילו קצץ עמו דמים ומותר אפילו ילך עמה בשבת רק שלא יאמר לו היהודי  שילך עמה בשבת] [אבל צריך להוציא האיגרת מביתו של היהודי לפני שיכנס שבת ואסור לומר לו צריך אתה להוליך האיגרת למקום פלוני שידוע שאינו יכול להוליך אותה לאותו מקום באותו יום רק אם יוליך אותה בשבת ואפילו קצץ לו דמים אסור באר היטב משם מ"א].

אם קבע עם הגוי על האיגרת בכך וכך ליום שהולך וחוזר ולא יאמר לו מתי לצאת וייתן לו אותה לפני יום שישי מותר אבל אם נתן לו יום שישי אסור מאחר שכשהוא יוצא אתה יום שבת נראה כאילו קבע אתו שיוליך אותה ביום שבת.

אם הגוי רוצה לקחת האיגרת בחינם מותר אפילו נותן לו אותה ביום שישי  מאחר שהגוי מעצמו עשה המעשה ורק רוצה לגמול לו טוב על מה שעשה עמו היהודי לפני כן ובאופן הזה כאילו קצץ עמו שמותר [ועיין סימן 11 בעניין דבר שרוצה הגוי לעשותו חינם המחבר].

אם הגוי היה הולך לאיזה מקום לצורכו מותר ליהודי ליתן לו איגרת להוליכה לשם בכל אופן. מי ששכר גוי לעבוד לו בקיבולת אסור לשלוח עמו איגרת מיום שישי כי מאחר והוא שכור אצלו בקיבולת והלך עמה בשבת הלך רק לצורך היהודי [אבל אם שכרו רק עבור האיגרת יש מי שמתיר הג"ה עיין סימן רמ"ד ועיין סימן 12 המחבר] [אבל אם מיום רביעי או חמישי מותר כמו בשכר קצוץ עיין מ"א סי' רמ"ד באר היטב] [עיין סימן 11 המחבר]

שליחת האיגרת בדואר לדואר של העיר אליה שלוחה האיגרת מותר אפילו ישלח האיגרת בחשיכה [ספק חשיכה] של יום שישי אם השכר קצוץ ואם השכר אינו קצוץ מותר לשלוח יום שישי [אבל עם החשיכה] אם יודע שיש זמן שתגיע למקום לבית הראשון שסמוך לחומה מותר.

ויש מי שהתיר אפילו אם השכר אינו קצוץ ואפילו אין דואר באותה העיר והולכת רק ליד בעליה ושלחה מיום רביעי או חמישי [עיין סימן 11 וסימן 12] יסמוך על המתירים אם היה לו צריך במשלוח האיגרת הג"ה].

[בית הדואר של זמנינו שכר כל איגרת קבוע וידוע ומזמן שנשלחת לדואר הרי נתן שכרה בחותם שהיא בשווי האיגרת ואפילו אם שכח ושלח אותה בלי לשלם היא משולמת בבית הדואר אליו נשלחה וכן האיגרות הולכות מיד הממונה של בית הדואר הזה לממונה של בית הדואר השני וכתב הרב שבות יעקב ח"ב סי' מ"ב שאם היהודי לא יאמר שילך עם האיגרת מותר אפילו אם השכר לא משולם מהמקום שממנו נשלחה האיגרת ואפילו רגיל לנסוע בשבת עם האיגרות ואפילו בחינם וכן מותר גם כן לקבל  אותם בשבת המחבר]

[ויש פוסקים שהתירו לשלוח חבילה של מרגליות וכדומה על ידי גוי כדי שישלח אותם בדואר אפילו אם הגוי יכתוב בשבת בשבילם מחב"ר סי ש"ז משם יעב"ץ] ודין קריאת איגרת  שהגיעה בשבת [עיין סימן 87 המחבר].

סימן חמישה עשר

דין השכרת והשאלת כלים וכלי עבודה ובהמות ושביתתם ש"ע סי' רמ"ו

ט"ו) מותר ליהודי להשכיר ולהשאיל כלים לגוי וכלי עבודה שלו אפילו יעבוד בהם בשבת מאחר שאינו מצווה על שביתתם בשבת כמו שמצווה על הבהמות כדי שינוחו בשבת.

ויש מי שאומר שכלי העבודה כמו המחרישה וכדומה אסור להשכירם מיום שישי אבל  מיום חמישי ולמעלה מותר והשכר לא יהיה יומי רק בקיבולת שהשבתות מובלעים בתוך ימי החול של הקיבולת.

ואם  רק ישכירם בלא שכר מותר אפילו ביום שישי אם לפני  שתגיע שעת החשיכה מותר אבל עם חשיכה אסור כי מי שרואה אותו מוציא אותם באותו זמן יחשוב שהיהודי הוא שציווה עלץיו להוציא אותם [אבל עיר שמוקפת חומה שמותר לטלטל בתוכה אם היה צורך בדבר יש להקל מ"א ט"ז באר היטב] [והרמב"ם ז"ל כתב מאחר שמי שרואה אותו יראה לו שהשכיר או משכן או מכר לגוי בשבת המחבר]

והרשב"ץ ז"ל כתב בחלק ב' סי' קס"ז שאפילו שהייתה  אותה השאלה לגוי אסורה מאחר שמי שרואה לא יודע שהיא של הגוי ועיין מה שכתב בסי' שכ"ג שאסור  לתת מתנה לגוי בשבת שכאילו מכר לו ערך השולחן סי' רמ"ו המחבר] אבל בשבת אסור להשאיל לא כלים ולא כלי עבודה [ואסור להשכיר מקום לגור  ביום אבל אם בקיבולת מותר כי השבת מובלעת בתוך ימי החול אבל  אם ישכיר לו ביום הרי הוא מקבל שכר שבת מובדל  שאסור מ"א סי' ש"א סעיף ד'] ועיין דין השאלת יהודי לחברו סימן 87 המחבר אלא אם כן קבע אתו לפני השבת שישיבם לו לפני כניסת השבת ואם עבר ולא החזירם צריך היהודי להפקיר את הבהמה ולומר שהבהמה שלי מכורה לגוי אבל אם השכיר לו הבהמה רק לרכב עליה מותר מאחר ואין לה צער כי החי נושא את עצמו באר היטב. [ועיין ש"ע סי' ש"ה סעיף כ"ב ועיין סימן 85 המחבר].

אם היהודי שותף  בבהמה עם הגוי מותר להעביד אותה בשבת אם סיכמו ביניהם בשעה שקנו אותה שייטול הגוי שכר השבת והיהודי ייטול במקומו שכר של יום אחר מימות החול [ואותה שעה מותר גם אחרי כן בזמן ההסכם יסכמו שווה בשווה כמו שנזכר בסי' רמ"ה באר היטב עיין סימן 13 המחבר] אבל אם סיכמו ביניהם שהגוי ייקח שכר שבת והיהודי יום אחר זה האופן הוא כמו אם הבהמה מושכר לגוי בשבת והיהודי מושכרת  לו ביום חול [ר' לוי ן' חביב סי' ק"ו].

אם קרה ולא התנו שהגוי ייטול שכר שבת והיהודי של יום אחר ייטול הגוי שביעית מהכול והנותר יחלקו אותו סי' רמ"ה [ועיין סימן 13 המחבר]

אם היהודי השכיר בהמתו שכירות גמורה רוצה לומר נתן לו רשות שיכול להוציאה כל זמן שהוא רוצה בלא רשותו ולקח הגוי אחריות על הבהמה לכל נזק שיקרה לה מותר.

ויש מי שאומרים שאין צורך שיהיה לו רשות להוציאה בכל עת  שירצה אם לקח אחריות עליה ייקח את הכסף הלוואה על עצמו ויחזור וימשכן אצל היהודי בכסף שהלווה ורק שלא יאמר בשטר של ההלוואה שמעכשיו זוכה היהודי בבהמה ואם לא שילם לו הכסף שהלווה לו הרי אם יזכיר כן בשטר הרי מאותה שעה היה של היהודי ואסור ולכן יכתוב בשטר רק שבכל עת שירצה היהודי כספו ייטול הבהמה במקומם [עיין שו"ת ר"י לוי ן' חביב ז"ל סי ק"ו המחבר] ואם הגוי משכן התנור שלו אצל היהודי וקיבל על עצמו לתת שכר שווי התנור בריבית של כסף המשכון מותר  לקבל שכירות של יום שבת מאחר והיא ביד הגוי והיהודי לא הניח לו לעבוד בשבת ועבד בשבת רק לצורך עצמו מסי' רמ"ה עיין סימן 13 המחבר]

 סימן ששה עשר

דין התחלת מלאכה ביום שישי והיא נעשית מאליה ביום שבת ש"ע סי' רנ"ב

כ) מותר להתחיל באיזה מלאכה יום שישי סמוך לחשיכה אפילו אינה יכולה להיגמר ועוד היום גדול והיא נגמרת מאליה בשבת.

כגון לתת סממנים של דיו שישרו או צמר ביורה כדי שיקבלו צבע וכל הדומה לזה אם היורה של הצמר או הדיו לא מונחת על האש והיא טוחה בטיט עם הכירה שעליה היא מונחת שאין חשש שמא ישכח ויחתה האש ואפילו אינה מונחת על האש אם ואם אינה פתוחה אסור [ב"י] שמא יחתה בגחלים בשבת ומי שמזיז הקדירה כאילו  בישל או צבע  בשבת [אבל אם יישרף יפסד  הדבר מותר מאחר שאין חשש שמא יזיז [ב"ח] [עיין סי שי"ח סי' ח' וסי' רי"ד ס"א המחבר]

אם הייתה הקדירה של עשיית הערק מונחת ונוטפת ערק ונכנס השבת והיא עוד לא סיימה לא חייב להסיר הקדירה כי יפסיד הערק  אחרי שיעלו האדים שמהם יוצאת הערק ולכן רק ישאיר הקדירה איך שהייתה ותמשיך  לנטוף בשבת פנים מאירות סי' פ'  המחבר.

[ואין חשש להזזת האש או הקדירה אחרי שהיא  טוחה בטיט כי אם יזיז יכול להיות שתפסד וטוב לו יותר שתישאר  בלא הזזה ותמשיך לנטוף ואם מצד הזזת הקדירה זה הדבר אינו מצוי ועוד שהקדירה הנוטפת סגורה על הקדירה ולא ימצא איך להזיז אותה כך נראה לי אם יראה לחכמים המחבר]

[וכן אם שם איזה דבר בתנור שאם יפתח יכנס לו רוח ויפסד אותו דבר מותר מאחר שאין חשש  שיחתה האש עיין מ"א ועיין סימן 18 המחבר]

מותר לפרוס מצודות עופות עם חשיכה ויצודו לבדם בשבת [נתינת בגדים לכובס ועורות לעבדן עיין סימן 11 המחבר] מותר לפתוח מים לגינה שדה והם נמשכים וזורמים בשבת ולעשות קטורת במוגמר תחת הבגדים והם מתגמרים והולכים כל השבת ולטעון קורת הבד [לסחוט ענבים וזיתים מבעוד  יום ושמן ויין שיוצא מהם מותר ומותר לשים חיטה בריחים של מים לפני החשיכה [ולא יחוש שמא יאמרו הרחיים של פלוני טוחנות בשבת ויש מי שאוסר ברחיים אבל אם היה הפסד מרובה מקלים ומותר למלא את השעון מבעוד יום ביום שישי והיא מראה השעות על ידי הכאה מאחר שידוע שהוא ממלא אותה לפני הג"ה אבל אם הרחיים הנזכרים היא של גוי מותר לשים בה חטים בעוד היום גדול ואם היהודי נתן החיטה לגוי מיום שישי והגוי טוחן בשבת מותר אבל לא יכנס היהודי עמו ואם היה צריך להיות עמו כמו בטחינת חיטה של פסח מותר כדי שישמור שמא יתחמץ ובספר  אליהו רבה כתב שמותר לשמור אפילו אין דבר מצווה כמו שנזכר בי' רמ"ד עיין סימן 11 שאם יש הפסד מותר שהיהודי ישמור על הגוי שלא יגנוב המחבר].