נט א

בלימודו ויהי  אלהיו עמו שתהיה הלכה כמותו אכי"ר:

 אדש"ו מכתב כולנו ידיו מעשה אצבעותיו ראו עיני ודקדקתי באותיות המזויינות וקשרתי להם קשרים כתרים להמליכם במלכותא יקרא וחסנא עם מלכים ויועצי ארץ מאן מלכי דא רבנן בתפארת קריאת לשונו במענה  הגיונו בפסק  דינו בחידודו ושינונו שמחתי בתיקונו ואמרתי תיקון סופרים הוא זה בא בכתבו כספרא דוקנא  אטר וחתר גגיה דחטא הדיינים אשר יצאת תקלה מתחת ידם והחטיאו האמת הן היתה זאת להם לצור מכשול שנכשלו בדבר הלכה כשגגה שיוצאת מלפני השליט כי נעלם מהם דבר המשפט או במרד ומעל נתכוון למרוד במלכו' האמת ולמרות את פי עליון לעשות מעשה רב אשר לא כתורתינו ובין כה וכה ריב לו עמהם ועם ישראל יתוכח לפקוד על יעקב כדרכיו אשר נתכנו אל האמת והתחיל בלשון תוכחה לומר וז"ל ועתה אתחיל להתוכח עם מעכ"ת וכו' וחרדתי לתחלת דבריו ואמרתי אף זה מן התוכחות שקצרה ידיעת להבין ולהורות בפי מה שפשוט בדברי הפוסקים מה שלא נעלם מאותם אשר לא ישבו כסאות למשפט ודון מינ' ומינה לכל הפסקים שנפסקו ממני :

אך כאשר ירדתי לסוף דבריו ובטעמי' ניאומיו אשר' ערבו לו ועליהם פסיק ותני למצוא להם ביטולי' ולסתור גזר דינם מעיקרו אמרתי לא אתא אלא להתפוגגא להתלמד להבין ולהורות ונתן לחטוא חבו בדברים אשר לא ניתנו ליכתב למי שלא הגיע להוראה וכ"ש למי שישב על כסא ההוראה מימי עדנתו ואחרי בלותו וסבור הייתי שהיה די והותר במה שכתבתי לו ריש מילי וישמע חכם ויוסיף לקח ועכשיו ראיתי הו' מרבה דברים לא כן וצר לי מאד דלא אמידנא ליה בהאי כי היה בעיני מאותם הראויים לישב שורה ומכ"ש להבין מה שנמצא פשוט בספרי הפוסקים :

והנני  בא להורותו פסק ההלכה האמיתית אשר כ"ת יודה בעל כרחו באמיתתה ותתן אמת ליעקב מינה נשמע הרחבת לשון כ"ת מה שאמרת וז"ל ואי לא מסתפינא הייתי אומר כי כל טעמם ומעשיהם על דרך הנסתר ועל חכמת הקבלה כדי שלא לזלזל בנטילת ידי' המביאה לידי עניות בשנותם את טעמם לפני אבי"מלך מלכי המלכים הקב"ה לא כאלה חלק יעקב:

 והיה  לכ"ת לשים עיקר מסוף דבריך כי לא כאלה חלק יעקב להדר פני דל ובעד עניותו של הנתבע לא אחדל מלמחות או לסלק עצמי מן הדין כי איככה אוכל וראיתי בגזל וחמס להוציא ממון הבעלים אשר לא כדין בעד עניות הבעל דין חלילה כי לא באלה חל"ק יעקב:

גם  מה שאמרת מי שמע כזאת מי ראה  אלה שיפסקו פסק דין על טענות בעל דין א' לבדו וכל הטענות והדינים אשר חפשנו ליפוי כחנו ושלחנו ליד הפרוקוראדור הסתירום ולא באו ליד מעכ"ת עכ"ד אין הדברים כן כי כל הטענות הללו שהזכיר כ"ת ויותר הוזמנו בפני הדיינים ולא נמצא בהם זכות לתובעים זולת מה שנמצא וממילא שגם הדיינים שהובאו והנם ככל המון הדיני' שבאו עכשיו בכתבו זה ואין בכלל מה שבפרט מה הכלל מפורש דבר המתבטל ואיןבגופו ממון לתובעים אף הכלל כן ועתה אוכיחך תוכחת מגולה מאהבה ואערכה לעיניך ביטול כל מה שכתבת ואהבתינו לא תזוז ממקומה ואהבת האמת במקומה עומדת וזה החילי בס"ד: א. יסוד בנינו בנינו אשר בנה לומר דאגרת הערבות  והשיעבוד שעשו הנשים בכל תוקף לסלק זכות שיעבוד היא כהלכתה ואין בה ביטול מטטם שלא היה  בה קנין לפי שפשוט הוא במוהרי"ק ז"ל דמחילה אינה צריכה קנין הוא יסוד רעוע ובנאי תפל  בנאו לפי שכל השומע יצחק להמון קריאת שם מחילה לשיעבוד הזה כי מה לשון מחילה שייך בכאן דלא מחלו כתובתן דלעול לגבייה עומד מהבעל דלא מחלו לחלוטין אבל שיעבדו זכות כתובתן באם לא יפרע הבעל וגם הבטיחו בזה לבעלים וסילקו עצמם מטעם הפריויליגיו וזאת אינה נקראת מחילה אבל סילוק או שיעבוד או ערבות ומאחר שלא נעשית כהלכתה אפילו בפי הפריויליגיו ומכ"ש בדיננו שלא היה בה קנין כדין מחייב עצמו או ערב בדבר שאינו  קצוב דדין א' להם כמו שנוכיח א"כ האיגרת הזאת אין דנין עליה והרי היסוד הזה של מחילה נופל מאליו דלא שייך דין מחילה כלל אלא או סילוק או שיעבוד או ערבות וכלהו בעו קנין:

 ב. ואח"כ עירבב הדברים  ואמר דערב בשעת מתן מעות אין צריך קנין בין בדבר קצוב בין שאין קצוב דדוקא המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב כתב הרמב"ם אעפ"י שקנו מידו לא נשתעבד כיון שלא ידע הדבר ששיעבד עצמו וחלקו עליו כל הבאים אחריו לומר שהוא משתעבד בקנין אבל לא בערב בדבר שאינו קצוב דאפי' שלא בקנין ס"ל דמהני:

 ולא ידעתי מה לכ"ת החילוק הזה וכמחלוקתם  במחייב עצמו כך היא בערבנות בדבר שאינו קצוב ודברים פשוטים הם ולמה לן לאפושי במחלוק' אעפ"י שלא היו  הדברים מוכיחי' כ"ש שפשוטים בדברי הפוסקים שמחלוקותם שוה בשניהם בין במחייב עצמו בדבר שאינו קצוב בין בערב דבכלהו קנין מהני שנא כדברי הרמב"ם כי אמנם בלא קנין כל אפייא שוים דאינו כלום דכתב הרב המגיד בפרק כ"ה מהלכות מלוה ולוה על דברי רמב"ם שכתב ויראה לי שאין זה הערב חייב כלום וכו' כבר נתבאר בפרק יא מהלכות מכירה שדעת רבינו שהחייב עצמו בדבר שאינו קצוב אעפ"י שקנו מידו לא נשתעבד ואף בכאן הולך לשיטתו ואחר שהערב אינו משתעבד בדבר שאינו קצוב וכבר כתבתי שיש לחלק בזה ולדבריהם נראה שאף כאן הערב נשתעבד בכל אפילו באלף אלפיים וכו' עכ"ד ומאחר דדין הערבות בדבר שאינו קצוב להרמב"ם הוא במחייב עצמו בדבר שאינו קצוב ומחלקת החולקים עליו בו הוא דבקנין משתעבד ה"ה ערב נמי בקנין משתעבד לא בקנין אינו כלום דטעם אחד  להם לדידהו דהוי כאסמכתא ובעי קנין הכי נקטינן דבדבר שאינו קצוב בין בחיוב בין בערבות משתעבד בקנין דוקא נגד סברת הרמב"ם:

 ג. ואם אמרת מאין עלה בדעתי לדמותם הרי הרב המגיד  והרי"ק  דימה אותם וממילא