גלעד שליט (נולד ב-28 באוגוסט 1986) הוא חייל צה"ל, שב-25 ביוני 2006 נחטף לרצועת עזה בידי מחבלים פלסטינים השייכים לארגון חמאס התובע שחרור של מעל 1000 מחבלים אסורים תמורתו.
שליט הוא תושב מצפה הילה שבגליל המערבי. הוא מחזיק באזרחות ישראלית ובאזרחות צרפתית.
גלעד שליט נולד בנהריה, בן לנועם ואביבה ואח ליואל והדס. כשהיה בן שנתיים עברה משפחתו להתגורר במצפה הילה שבגליל המערבי. שליט למד בבית הספר היסודי "מעונה" ובחטיבת ביניים בכפר ורדים. בתיכון למד בבית הספר "מנור-כברי" וסיים בהצטיינות במגמת מדעים.
ב-2005 התגייס שליט לחיל השריון ושירת בגדוד 71 של חטיבה 188.
בבוקר יום ראשון, 25 ביוני 2006, תקפה חוליה של חמאס טנק מרכבה סימן 3, שהוצב לשמירה על גדר המערכת, ומוצב של צה"ל שנמצאו שניהם בשטח ישראל, לאחר שחצתה את הגבול מדרום רצועת עזה באמצעות מנהרה ליד מעבר כרם שלום. במהלך התקיפה נהרגו מפקד הטנק, סגן חנן ברק, וחייל בצוות הטנק, סמ"ר פבל סלוצקר. כמו כן, ארבעה מחיילי המוצב נפצעו. החוליה חטפה את גלעד שליט, איש צוות הטנק, אשר ככל הנראה נפצע בעת החטיפה, והעבירה אותו לרצועת עזה [1]. דובר של "ועדות ההתנגדות העממית" טען כי ההתקפה בכרם שלום תוכננה כמעט חודשיים.
גדודי עז א-דין אל-קסאם, שהם הזרוע הצבאית של ארגון חמאס, ארגון "ועדות ההתנגדות העממית" (הכולל פלסטינים מארגון פת"ח, הג'יהאד האסלאמי וחמאס) וארגון "צבא האסלאם" פרסמו הודעה ב-26 ביוני 2006(יממה לאחר חטיפתו של שליט), המציעה מידע אודותיו - אם ישראל תסכים לשחרר את כל האסירות ואת כל האסירים הקטינים, שמתחת לגיל 18. בכך, לקחו הארגונים לראשונה את האחריות על החטיפה [2].
[עריכה]תנאי השבי
מאז נחטף גלעד שליט, תנאי החזקתו בשבי אינם ידועים. לאחר פרסום הקלטת של גלעד שליט, הצהיר ה"אחראי על שליט" מטעם החמאס, כי שליט עדיין פצוע, וכי התנאים הסניטריים במקום המבודד שבו הוא מוחזק אינם מתאימים לטיפול בפצועים. הוא הוסיף ששליט זקוק לטיפול רפואי טוב יותר [3].
בהתייחסות אחרת לשוביו של שליט, נטען על ידי גורם פלסטיני כי [4][5]:
- "שליט נמצא בסוג של גן עדן"
- "דת האסלאם מחייבת לדאוג לשבויים טוב יותר משאנחנו דואגים לאנשינו"
- "שליט לא נמצא כל הזמן בחדר סגור, כי זה לא בריא. הוא יכול לצאת החוצה, לנשום קצת אוויר צח"
- "שליט זוכה למסיבות ימי הולדת הכוללות עוגה, נרות, מוזיקה, הכל"
לשליט לא ניתנה הזכות לביקור של נציגי הצלב האדום, כנדרש על פי המשפט הבינלאומי [6].
מאז שנפל בשבי, משפחת שליט ניסתה להעביר לגלעד מספר מכתבים, באמצעות הצלב האדום. ככל הידוע, עד כה קיבל מכתב אחד, שהועבר בתיווכו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי אל ח'אלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, ועד לגלעד שליט [7]. מגלעד התקבלו מספר מכתבים:
ב-25 ביוני 2007, שנה לאחר החטיפה, הוציאו החוטפים הקלטה של שליט, שבה הוא מקריא את מה שהוכתב לו על ידי שוביו. בהקלטה [13] שליט קרא את ההודעה בעברית, אך ניכר כי מי שהכתיב לו את ההודעה אינו דובר עברית היטב - המשפטים נוסחו במקרים רבים על-פי כללי התחביר הערבי. לפי דיווח של גורמים בצה"ל שבדקו את ההקלטה, החוטפים הקפידו לסנן ממנה קולות רקע שעשויים היו להעיד על המקום שבו מוחזק שליט.
[עריכה]הצעדים לשחרורו
כרזה, אשר הוצגה במהלך הפגנה ב
ברלין למען שחרורו של שליט, 2008
נועם שליט נושא דברים בעצרת לשחרור חטופי צה"ל, אפריל 2007
בעקבות חטיפתו של גלעד שליט יצא צה"ל למבצע גשמי קיץ. במקביל התנהלה פעילות דיפלומטית של גורמים בינלאומיים, בעיקר מצרים, לשחרורו של שליט. בהיותו של שליט גם אזרח צרפתי, ניהלה צרפת חזית דיפלומטית. ואולם החוטפים, שפעלו תחת פיקודו של ח'אלד משעל ואנשי ההנהגה הצבאית של חמאס, סירבו לשחררו.
בלילה שבין 28 ל-29 ביוני 2006, עצר צה"ל עשרות מראשי חמאס ביהודה ושומרון, כולל 20 חברי פרלמנט ו-8 שרים בממשלה הפלסטינית, בהם מוחמד אבו טיר ושר האוצרעבד א-ראזק. הפעולה תוכננה מספר שבועות מראש ובוצעה תוך תכנון עם השב"כ ופרקליטות המדינה. בחמאס טענו שהמעצרים באו כדי לתת לישראל קלף מיקוח על החייל החטוף. בישראל טענו שהמטרה היא להילחם בממשלת הטרור של חמאס, ושכל העצורים יועמדו למשפט על חברות בארגון טרור [14].
ב-1 ביולי 2006 חוטפיו של שליט דרשו לשחרר 1,000 אסירים פלסטינים תמורת שחרורו [15]. ישראל דחתה את הדרישה, חזרה על עמדתה שלא תנהל עסקאות עם טרוריסטים ודרשה את שחרור החייל [16]. יחד עם ההתנהלות הצבאית, החלו להתגבר חילוקי הדעות בין הפלגים ברשות הפלסטינית. שיאם היה עם הודעתו של אבו מאזן כי "מאמצי המצרים (לשחרור החייל) נתקלים בקשיים, בשל היעדר כתובת בצד של החמאס, ובשל חוסר יכולתם לקבל החלטות". בנוסף, חשפו הפעילויות חילוקי דעות בין ההנהגה המדינית של חמאס, שמנוהלת על ידי איסמעיל הנייה, ראש הממשלה הפלסטינית, לבין ההנהגה הצבאית של חמאס, שמנוהלת על ידי ח'אלד משעל.
ב-3 ביולי 2006 הציבו ארגוני הטרור שחטפו את שליט אולטימטום לישראל, לפיו היא נדרשת לשחרר עד 4 ביולי בשעה 6:00 בבוקר אסירים פלסטינים. עם זאת, לא צוין במדויק מה יקרה אם הדרישות לא תיעננה [17]. לשכת ראש הממשלה דחתה באופן רשמי את האולטימטום. עם פקיעת האולטימטום הודיע ארגון "צבא האסלאם" שלא ימסור עוד מידע על גורלו [18].
ב-12 בספטמבר 2006 הורה בית הדין הצבאי לשחרר 18 בכירי חמאס העצורים בישראל [19]. המדינה עתרה נגד ההחלטה וערעורה התקבל [20]. המדינה טענה כי מעצר אנשי החמאס אינו קלף מיקוח לשחרור שליט אלא חלק מהמלחמה בטרור.
ב-26 בנובמבר 2006 הגיעו אהוד אולמרט ואבו מאזן להסכמה על הפסקת אש [21], לאחר שארגוני הטרור הפלסטינים הסכימו להפסיק את הירי על שדרות בתמורה להפסקת פעולות צה"ל ברצועה. במבצע נהרגו 394 פלסטינים, אך ישראל כשלה בהשגת המטרה העיקרית שלה, שחרורו של שליט. בעקבות לחץ ציבורי ותקשורתי, נכנס אולמרט למשא ומתן בתיווך אבו מאזן ומצרים על שחרור שליט תמורת שחרור אסירים.
ב-8 בספטמבר 2007 טענו הפלסטינים כי מסתערבים של צה"ל חטפו ברפיח את "אבו ח'אלד", מוהאווש נועימאת אל-קאדי, בכיר ב"כוח המבצעי" של חמאס שהיה מעורב בחטיפת שליט, ויודע גם היכן הוא מוחזק. מדינת ישראל לא הגיבה לטענות אלו [22].
ב-19 ביוני 2008, כשנחתם הסכם הרגיעה בין ישראל לחמאס, עלתה סוגיית שחרורו של שליט כתמורה לרגיעה. בסופו של דבר הרגיעה נחתמה ללא שחרורו של שליט. אביו של גלעד עתר לבג"ץ בניסיון לאסור את פתיחת מעבר רפיח כחלק מהרגיעה, אך עתירתו נדחתה.
ב-12 בספטמבר 2008, על פי דיווח העיתון "אל חיאת", עופר דקל הורה להמשיך במשא ומתן לשחרורו של גלעד שליט [23].
ב-11 בדצמבר 2008 אמרה שרת החוץ, ציפי לבני, בתשובה לשאלה: "אם חושבים שאני יכולה עכשיו לשחרר את גלעד שליט או שהממשלה יכולה והיא לא רוצה, זה לא נכון. הממשלה תמיד צריכה להיות אחראית לחיילים שהיא שלחה, כולנו רוצים שלא יהיו הרוגים אבל חלק מהנכונות להלחם זה כי אין לנו ברירה אחרת. לא תמיד אפשר להחזיר את כולם הביתה" [24].
לקראת סיומו הצפוי של מבצע עופרת יצוקה פרסמה משפחתו של גלעד שליט קריאה: "בעת זו של מגעים לביסוס הסכם, המשפחה עומדת על כך כי החזרתו של גלעד תהיה כלולה בשפה מחייבת וברורה בכל הסדר שיוסכם עליו" [25].
ב-22 בינואר 2009 סוגיית גלעד שליט עוררה ויכוח כואב כאשר מספר אלמנות לקורבנות טרור, בהן יעל זאבי, אלמנתו של השר רחבעם זאבי, יצאו בקריאה לשחרור גלעד שליט תמורת רוצחי יקיריהן. בתגובה יצאו אבות לקורבנות טרור בקריאת נגד חריפה [26].
ביוני 2009 מונה חגי הדס, איש "המוסד" לשעבר, לשמש כנציגו המיוחד של ראש הממשלה בנימין נתניהו בסוגיית שיחרורו של שליט, שיסתייע בשר דן מרידור ובחבר הכנסת ישראל חסון [27].
ב-2 באוקטובר 2009 קיבלה ישראל סרטון וידאו באורך 2:42 דקות שבו מצולם גלעד שליט. בתמורה שיחררה ישראל 20 אסירות פלסטיניות. באותו היום, פורסם הסרטון בערוצי הטלוויזיה ובאתרי החדשות הישראליים [28]. בסרטון, שנתפרסם לכלל הציבור לאחר אישור המשפחה, נצפה שליט, לבוש מדים, מקריא טקסט שנכתב מראש, ובו קרא לממשלת ישראל להגיע לסיכום העסקה לשחרורו והעלה זכרונות משפחתיים. שליט קם על רגליו למשך כמה שניות והתקדם לעבר המצלמה כדי שיוכלו לחזות במצבו הבריאותי, עד כמה שאפשר. כדי להוכיח שהווידאו הוקלט קרוב למועד פרסומו, אחז שליט בעיתון ערבי, והצלם התמקד בתאריך הכתוב עליו, 14 בספטמבר 2009.
בדצמבר 2009 נחשפה פעילותו של מתווך גרמני, שהעביר מסרים בין ישראל לחמאס וניסה לקדם עסקה לשחרור שליט. הוא מסר לישראל את תשובת חמאס, והעניין נדון בכמה ישיבות של שרי ה"שביעייה" (פורום בן שבעה שרים של ממשלת ישראל). הפורום החזיר תשובה, שבה היו הסתייגויות לגבי כמה מדרישות חמאס, וראש הממשלה הודיע שזו ההצעה האחרונה של הממשלה. החמאס לא ענה על התשובה הישראלית, ובכך נכנס המשא ומתן לקיפאון.
קיר עם פתקים על יד אוהל המחאה של משפחת שליט | |
|
[עריכה]"כשהכריש והדג נפגשו לראשונה"
חודשים לאחר חטיפתו של שליט, מצאה מורתו מכתה ה' סיפור שכתב גלעד כשלמד בכתתה, ושנשמר אצלה לאורך השנים. הסיפור, "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה", מתאר ידידות, לכאורה בלתי אפשרית, בין כרישודג. חשיפת הסיפור זכתה להד תקשורתי נרחב. לאור זה, יזמה האומנית לי רִמון תערוכה, בה הוצגו איורים שהוכנו לפי הסיפור בידי מבחר אומנים חברי "אגודת המאיירים בישראל". התערוכה הוצגה בגלריית "הקצה" בנהריה ובעקבותיה יצא לאור ספר ילדים הנושא את שם הסיפור, בו שולב סיפורו של שליט עם האיורים שהוצגו בתערוכה. כל ההכנסות ממכירת הספר מוקדשות לתמיכה במאבק הציבורי להשבתו של שליט. הספר אף עובד למחזה שהוצג לראשונה ב-2010 במסגרת פסטיבל חיפה להצגות ילדים [29].
לפי הפרטים שעל כריכת הספר "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה", הסיפור בו נכתב בהשראת הספר "כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה" מאת שלי אלקיים. במאי 2010 העלתה אלקיים טענה לפיה מגיעים לה תמלוגים מספר זה [30].
