פוקימון הסרט השמיני

נא להשאיר את הציניות מאחור

בין אם נתכחש לילד הפנימי שבנו או בין אם לאו, תמיד טוב ללכת בשבילי העבר ולממש את ייעודו של הבלוג הזה (זוכרים? 'אנימה לכולם'), ובתור בלוג שסיקר סדרות שונאן ושוג'ו אני לא זוכר את הפעם בה ניסיתי לפנות לקהל הצעיר פה. ובכן לפני שבוע קיבלתי את ההזדמנות כאשר אחי הצעיר שכנע אותי לראות את הסרט השמיני של פוקימון.

שם -Pocket Monsters 8th Movie - Lucario and Mystery of Mew

סרט / הרפתקאות, פנטזיה, ילדים/2005

סרטי פוקימון, בניגוד לסדרה, לא היו מחזה כואב לעיניים (לא תמיד לפחות) והיה רגע של הנאה כזו או אחרת כאשר ראיתי את הסרט הראשון המושקע עלילתית, הסר השני עם המיתולוגיה והשלישי שנגע באפקט הדרמה. הסרט הרביעי אולי היה טוב ופחות אך החמישי גם סיפק קרוסלה עלילתית והתהדר בנופים הוונציאנים המרהיבים, הסרט השישי כבר היה משעמם והשביעי...ובכן את השביעי לא ראיתי.

אז מה זה כל-כך מיוחד בסרטים? אולי זה השימוש בפוקימונים האגדיים, או שאולי סוף סוף העלילה היא לא בגדר "באנו, ראינו, עזרנו, פיצצנו את צוות רוקט והלכנו", אלא משהו משפחתי שכזה. קראו לי נוב, קראו לי שוב פעם נוב אבל אלו העובדות.

הסרט מתחיל כמו הסרטים הקודמים, אירוע טרגי שקרה וקשור בפוקימון אגדי והפעם אנו זוכים לראות מלחמה בין שני צבאות וגיבור אחד שבגד בממלכתו וכלא את הפוקימון שלו, רוקאריו, בתוך שרביט.

שנים אח"כ, אש והחבורה החייכנית שלו מגיעים לאיזור לרגל פסטיבל ובמהלך המסיבה רוקאריו מתעורר, פיקאצ'ו נעלם ומיו איכשהו קשור לזה.

יחדיו (ועם עוד איזו נערה) הם יוצאים להשיב את פיקאצ'ו מתוך עץ החיים שם הוא נמצא כאשר בדרך האגדה עם הבגידה של בעליו של רוקאריו מקבלת תפנית חדשה.

החיסרון העיקרי של הסרט, שהוא החיסרון העיקרי של כל מותג 'פוקימון' הוא צוות רוקט שאני באמת ובתמים מייחל למותם בייסורים ותוהה למה לכל השדים והפוקימונים הם עוד שם? למרבה המזל תפקידם היה צנוע יותר ביחס לסרטים האחרים.

האנימצייה לא ננטשת גם פה וניכרת השקעה ושימוש נרחב ב-CG, משחק של אור וצל וכדומה.

העלילה, ובכן העלילה פה פחות טובה, הקטע עם המלחמה היה נחמד אך רוב הסרט הם בעיקר הולכים ומדברים. לקראת חציו השני יש כבר אקשן ופיצוצים כאשר שלושה רובוטים מתכתיים שמגינים על העץ מופיעים (יסלח לי סאטושי טאג'ירי על ששכחתי את שמם), זה היה הסרט הראשון שתהיתי 'עד כמה באמת חזקים האגדיים האלה?' כי מיו בסרט הזה חלשלוש ורוקאריו הוא דחליל מדבר עם רגשות.

נזכרתי בקרב של מיו נגד מיוטו בסרט הראשון ולא האמנתי עד כמה החלישו אותו בסרט הזה.

חיסרון נוסף הוא אדישותם של הגיבורים לנוכח כל האגדיים שהופיעו בסרט הזה (שישה בסך-הכל, הו-הו הופיע בתחילת הסרט), מצד שני אחרי שהתרגלו לפגוש כל-כך הרבה אגדיים אין זה פלא, אולי הגיע הזמן להחליף את הגיבורים?

עוד דבר, הסרט הזה מציג מהפיכה בעולם של פוקימון, לראשונה בתולדות הסדרה והסרטים מציגים מוות בזמן אמת וגופה!

אבל חכו, נדמה לכם שזו התגלית הראשונה בסדרה הזו? דבר נוסף בלתי-יאומן הוא שאָש, לראשונה, רב מכות עם פוקימון (רוקאריו)! חובב הפוקימונים שלנו אשכרה לא השתמש בפיקאצ'ו שלו (אולי כי הוא היה עם מיו) ורב מָכּוֹת. אני לא מחשיב את הניסיון לתת אגרוף למיוטו בסרט הראשון כי הוא נכשל (ומיוטו הוא באמת פסיכופט).

מי אמר סרט לילדים?

אני מודה, עד כמה שרציתי לקטול את הסרט לפני הצפייה על-מנת שלא תחשבו עליי רעות אני פשוט לא מצליח, החסרונות שלו לא רבים כל-כך ובשורה התחתונה הוא מהנה למדי. כן, מהנה.

עלילה - 7.5

אנימצייה - 9

מוזיקה - 9

דמויות - 7

הנאה - 8

חיי-מדף - 7

ציון סופי - 7.9

לא רע, אם כי לא יותר מדי טוב.

אם אתם יותר מדי מבוגרים וציניים אז אל תראו, אם אתם בכל זאת רוצים לחזור לשורשים ואולי אף לא להשתעמם לא יזיק לכם לראות. מסוג הסרטים שמתביישים להודות שחייכתם לפחות פעם אחת.

אה כן, ושיקרתי. אולי הורדתי אותו בשביל אח שלי אבל הרעיון היה שלי.

כפיצוי - סקירת הנטאי בעדכון הבא.