|
אז למה דווקא ביגל? מה שבטוח - הבחירה שלנו לקנות דווקא ביגל לא הייתה עיוורת או ספונטנית. המון מחשבה, רגשות מעורבים, התלבטויות - מה לא היה.. דבר ראשון - תחילה התגבשו דרישות (בקשות, ציפיות נכון להגיד) בסיסיות לגבי מיימדיו של הכלב העתידי, מין, אופי ומאפיינים טכניים אחרים. המבוגרים שבינינו בהחלט מבינים אותי. כך הם בוחרים מזגן חדש או דגם של רכב. בכל אופן, יש דמיון רב - רכישה לטווח ארוך ומגע יום-יומי.
גודל המאפיין המכריע, אם תשאלו אותנו. נתחיל משיקולים פרקטיים. לכלב קטן יחסית תמיד יש מקום במכונית, המשפחה לא תרגיש בהבדל. שיקולי נוחות תמיד חשובים, לדוגמה, עם כלב קטן אפשר להיכנס בלי בעייה למק-דונלדס כשאתם בטיול (למסעדה קצת יותר מפוארת פשוט לא ניסינו להיכנס עם חבר על ארבע). גם למונית תצליחו לעלות עם ביגל, עדיף בכל זאת שיהיה בתוך תיק מיוחד. תודו שעם כלב בעל מימדים מרשים יותר זו משימה חסרת תוחלת. כלב גדול בעידן הצפיפות ייסכן את עצמו קשות גם בנסיבות הכי תמימות. ייצור בגודל פוני ממוצע העובר ליד עגלת תינוק ומסובב את ראשו לכוון העגלה לא בהכרח זוכה לאהדה מצד התינוק ואימו. בכי מר וצעקות זעם עלולים להוביל למצבים לא נעימים כמו פתיחת תיק בתחנת המשטרה הקרובה והעברת חית מחמד תמימה שלכם להסגר זמני. כלב גדול עליז ומלא חיים שמפיל בהתלהבות יתרה אנשים, רודף נמרצות אחרי רוכבי אופניים, נדלק על כדורי כדורגל שלא שייכים לו, מהווה גם כן מלכודת לעצמו ולשקט הנפשי של בעליו. אתם תגידו שניתן לתקן כל מצב ע''י חינוך נכון ומתמיד. זאת התחייבות די מציקה אך מוצדקת כלפי החברה בה אנחנו חיים. לא נרחיב על כלבים קשי מזג, תוקפניים או מסוכנים.
לא לברדור לברדור - זה כלב משפחה מושלם (כך החליט עם ישראל ואנחנו לגמרי מסכימים), אך גדול מידי (ראה/י חסרונות של גובה לעיל). ואתם יודעים מה? לאסוף אחריו את גלליו (החלק הפחות נעים בכל העסק) - כמו לאסוף אלה של בן-אדם, מאוד דומה בגודל. ביגל הכי קרוב באופיו ללברדור. אותו מזג, אותם היתרונות, אותם השיקולים בעד. אפילו חסרון אותו אחד - שניהם אוהבים לאכול בטירוף ועלולים לבלוע כל דבר שחשוד להיות אוכל. לביגל יש סיבה מוצדקת להיות רעב בתור תכונה מולדת. ביגלים תמיד חיו בלהקות בארצות עם אקלים קר. לכן היו נאלצים לדאוג למלא את הבטן בכל הזדמנות, אחרת, בתור חיה בעלת משקל גוף נמוך שלא יכולה להחזיק זמן ממושך ללא אוכל, היו עלולים למות מקור ומרעב. גם ללברדור וגם לביגל יש נטיה מובהקת להשמנת יתר אם לא לדאוג להאכיל אותו נכון והעיקר - להקפיד לא לתת להם לנשנש בין הארוחות.
אופי תכינו רשימת הציפיות שלכם מכלב אם אתם עומדים לפני שלב של בחירת הגזע. לנו היה חשוב העדר אימפולסיביות (לא היינו חפצים לכלב פסיכי בבית). לכן בשבילנו כלב חייב היה היות לא להיות דק-מבנה, הדבר שמעיד על אי יציבות מנטאלית. (גרייהאונד ודומיו - מדהימים ביופיהם, אבל רצינו כלב יציב יותר). במילים פשוטות - רצינו כלב שקול ורגוע, אבל במידה. שלא יישן כמו בול עץ ימים שלמים, אלא יתעניין בהבעות החיים סביבו. חיפשנו אופי שמח ואוהב-חיים, סקרן, דינמי, אינטליגנטי במידה (שלא יהיה תחמן). רצינו כלב-חבר, אך שלא יהיה תלותני ואינפנטילי. לא נודניק ולא כזה שמלקק אותנו למוות מרב האושר. היינו מעוניינים בכלב שילווה אותנו בכייף הדדי בטיולים קצרים וארוכים. אתלטי, ספורטיבי, חזק (לא שברירי). קצת דעתן, לא סמרטוט, לא פחדן, בעל ביטחון עצמי והערכה עצמית, במידה כמובן. לא רצינו שיריב עם כלבים אחרים. וגם רצוי שכלב יהיה ללא דחף לברוח בלי הכרה בכל פעם בחוף הים לשחק עם כלבים ידידותיים. שלא יישן על במיטה שלנו ולא על הספות. תגידו שזה כבר חינוך ולא אופי. יכול להיות. לא נבחן גדול, חלילה. לא רעשני באופן כללי. ללא חרדות נטישה מפותחות (יכול להיות שזו תכונה שלא תלוייה באופי, אלא תכונה נרכשת). כלב שניתן לאילוף בסיסי, פיקח, בעל חוש הומור (יש דבר כזה מסתבר) לא שומר טינה, לא מפתח פוביות בקלות. אינו מעדיף רק אחד מבני משפחה. שיסתדר עם ילדים מכל גיל.
בריאות כולם רוצים כלב בריא, אבל עובדה שמחזיקים כלבים שבריאותם מבחינה גנטית לא תקינה מלהתחילה. לא נפרט, בסדר? תוכלת חיים חשובה. לא נוטה לאלרגיות, מחלות עיניים, אוזניים, מפרקים ורבות אחרות שבאות בחבילה אחת עם הגזע הנבחר.
פרווה יש כאלה שמשוגעים על כלב פרוותי מפואר. מבורך רצונם לטפח את יצירות המופת שלהם. ראינו בתערוכות כלבים יפים עוצרי נשימה שהעבירו יום שלם על שולחן מיוחד (שלא תיהרס התסרוקת) עם ספר צמוד. אנחנו עצלנים מידי, העדפנו כלב עם "תספורת קצרה" טבעית. גם לא חלקה לגמרי, שלא יהיה לכלב קר בחורף. רצינו גם פרווה לא לבנה. אבל כאן כבר לא הייתה הרבה ברירה. רצינו כמובן גם שכלב לא יהיה מסריח. כאן היה לנו יותר מזל משכל. אובדה משמחת: ביגל ממש בסדר מבחינה זו, אל תדאגו. ההוכחה הכי מוצקה לכך - זה הבית שלנו, שמריח בדיוק כמו בית ללא כלב
מין שאלה חשובה. לב דווקא תחת כותרת של בחירת הגזע המתאים, אבל בכל זאת יש להחליט מראש לגבי המין של בן המשפחה לעתיד. נקבות יפות ועדינות. זכרים - מרשימים יותר ועוצמתיים. לא נרחיב, הכל די ברור. ובכן, הגזע שמילא את רב ציפיותנו היה הביגל. החבילה בשם "ביגל" כללה בונוסים נחמדים ובלתי צפויים.
ביגל - כלב ציורי למידי, למרות שהוא לא מנוקד אופנתי כמו כלב דולמטי וחסר עיוותים גופניים מדליקים - סימני היכר של גזע כמו באסט-האונד או בולדוג.
צבע של ביגל מרהיב ואסתטי: לבן-ג'ינג'י-שחור בפרופורציות נעימות לעין.
לביגל קווי גוף נקיים וקלאסיים: אין לו רגליים קצרות או פרצוף מזיל ריר.
לביגל "puppy face" כובש ללבות שלא נעלם עם הגיל, רק משתנה טיפה תוך התבגרותו, ולא לרעה.
לביגל הבעה אריסטוקרטית ואצילות נפש מולדת. התכונה האחרונה היא גם חסרון אדיר. הידעתם שביגלים משמשים לניסויים קליניים כמו ארנבים או עכברים? בזכות זה שהם שלא שומרים טינה ומוכנים להתחיל כל יום מדף לבן חדש עם אותם האנשים שעושים בהם ניסויים?
יש ביגלים-שוטרים שמחפשים סמים וחומרי נפץ. יש ביגלים - ספורטאיים, מאולפים היטב משוגעים על ספורט מדליק שנקרא אדג'יליטי (חשפו בגוגל). יש ביגלים - ציידים (אלה שמרשים להם לצוד).
|
.jpg)
