בניית אתרים בחינם

 
 
 
    תהילים א-נ
    תהילים נא-ק
    תהילים קא-קנ
    קודים בתנך
    המשיח בתנך


תהילים א                          פרק יא                   מזמור כא              
תהילים ב                         פרק יב                     מזמור כב                                     
פרק ג                                פרק יג                    כג   
פרק ד                                פרק יד                    פרק כה                    
פרק ה                               מזמור טו
פרק ו                               מזמור טז
פרק ז                               מזמור יז  
פרק ח                              מזמור יח
פרק ט                               פרק יט                    פרק ל
פרק י                                מזמור כ         














תהילים א

א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא

עמד ובמושב ליצים לא ישב"

 אושר למתרחק מדרכי החטא וגרורותיו מחשבת רשעים ולצים העושים צחוק ומקרבים לזימה. וע"פ הסוד ניראה שדורש פה להסתלק מעצת הרשעים היא עצתם הרעה של המדיחים מהבן(בר). ויושם לב שכסדרם מופיעים כאן שהרי קודם ישנה מחשבה ללכת באיזו דרך אחרי כן יעלה על דרך זו ולבסוףכשיתעיף יעמוד בה ויחפש מקום לשבת וכן אף פה

 

ג) "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול"

דברים כ 19 " כי תצור אל עיר ימים רבים  להלחם עליה ולתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבוא לפניך במצור "

  וישוע בדבריו אמר " ואם כך יעשה לעץ הלח מה יעשו ביבש" דבריו דורשים ביאור  יובש פנימי בעץ  קשור בחטא ובמוותע"י התורה באה החיות  לאדם  כמו שכתוב " צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה .שתולים בבית יה בחצרות אלוהינו יפריחו  עוד יניבון בשיבה דשנים ורעננים יהיו " והיפוך דבר בחטאים שהחטא  מביא לשריפה פנימית בתוך האדם  ככתוב  פרק  צד " בינו בוערים בעם  וכסילים מתי תשכילו " ועל כן נעשים ליבשים  ככתוב ירמיה יז " מקוה ישראל יהוה כול עוזביך יבשו וסורי בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים חיים את יהוה ". וביחזקאל לז חזון העצמות היבשות אומרים ישראל  " ויאמר אלי בן אדם העצמות היבשות האלה כול בית ישראל המה  הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותינו נגזרנו לנו "וכן מוצאים בישעיה נו בהקשר לגוים בהם בחר ה' " ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל יהוה לאמור הבדל יבדילני יהוה מעל עמו ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש" והענין הוא שכשהאדם נסמך אל הקב"ה המכונה מים חיים אז הוא עץ ירוק ובעל פירות וכשסר ממנו ומתרחק מהמים נעשה לעץ יבש ומרקיב וקרוב לבערה .

ויש ובדיבור על עצים  מתכוונים לקולקטיוו לכול ישראל  המכונים יער , לבנון, ארזים וברושים  כול אלו רמזים לישראל בכתובים .

4 " לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח"

ועניין הזה של הרוח המדיפה את הרשעים  שהם המוץ חוזר הרבה. ישעיה יז13 " ורודף כמוץ הרים לפני רוח וכגלגל לפני סופה" ישעיה נ"ז 13 " ואת כולם ישא רוח יקח הבל והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי" ירמיה כב22 " כול רועיך תרעה רוח" תהילים לה5 " יבשו ויכלמו מבקשי נפשי יסגו אחור ויחפרו חושבי רעתי יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יהוה דוחה" תהילים פג14 "אלוהים שיתמו כגלגל כקש לפני רוח" איוב כא18 על הרשעים " יהיו כתבן לפני רוח וכמוץ גנבתו סופה" וכן בעוד דוגמאות רבות רואים את השימוש  בדימוי זה שראו ברוח הקודש שבאמת רוח עוברת ומפיצה את כול הרשעים כאשר היה במצרים שישראל עברו בים שבלע את המצרים ועל כן נאמר בישעיה " והרשעים כים נגרש" שעתידים הרשעים להפוץ מפני הרוח הבאה. וזאת כיוון שאין להם יסוד תחתיהם. ונאמר  פרק א "על כן לא יקומו הרשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים" שלעתיד לבוא נושף ברוח הזו ומי שרשע נושב עימה ומי שצדיק נשאר שתול.

 

והוא עניין עמוק שהרשעים למעשה קיומם הוא קיום של אשליה וכול עניינם בחינת הצדיק וכינונו. כמו שכתוב בתהילים ז " "יגמור נא רע רשעים ותכונן צדיק" היינו ע"י פעולת הרשע מתכונן הצדיק וזו משימתו כי ע"י שמתענה בידי הרשעים נעשה לצדיק שזוכה לסבול על שמו מה שמחורף אצלם,ככתוב  תהילים קכה "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם כי באמת אין לקב"ה כול בעיה להפיל הרשעים אלה שכול העניין האמור הוא בכינון הצדיקים, מה שהצדיקים לא רוצים להאיר האור שטמון בהם וע"י שמייסרים אותם הרשעים  מסתלק מהם שאור הטומאה שדבק בהם .וזהו מה שנאמר ע"י חבקוק הנביא " על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל" הינו ע"י סבל  שגורם לצדיק מביא לכינונו להיות צדיק אמת.

 

 למפתח פרקים

 

 

תהילים ב

קשור אור פני מלך   במחשיכי עצה .

 א)"למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחובאמת כבר עכשיו  רואים בעולם  שיש מלחמה גדולה כנגד המשיח וכנגד יהוה, כי צבאות של טומאה וכפירה נשלחו אל העולם להדיח מהאמונה ולדבר כול שקר וטועה למען הסר הנאמנים מדרך האמתומדברים כפירה בכלל כנגד יהוה שאין אלוהים ח"ו ומביאים ראיות  לשקרים שלהם, וממשיכים עד נקודה כזו שרוצים להפוך שקר שלהם לאמת ועבירה שלהם לחוק, ויגיעו עד למצב שבו  יאחזו באוחזי האמת להכחידם כאשר היה בתקופת אחאב ואליהו. ויוצרים בעולם שמד רוחני וגם בדברים שניראים כאילו לא קשורים בכלל ליהוה ולמשיח תדע שהכול קשור בכך וכול מה שמדבר  הפך מהאמונה ולא מתקשר עימה הוא אויב לנפש ובא להדיחו מדרך האמת. כי היצר הרע תחילת ענינו שבא אלייך כאילו בדברים קלים. כדרך שבא אל חווה  ואינו רוצה לדבר ברורות שבא להדיח  כמו שכתוב באגג מלך העמלק " וילך אליו אגג  מעדנות " שמואל א  כי הם מדברים דיבורים עדינים ומלבישים כפירה שלהם במה שהאנשים אוהבים לשמוע ויצרו אידיאל חדש של אנשים מורדים וצעירים ,רוח נעורים מרד ויצר והכול הולכים אחריהם אבל סופם קרב  כי הקב"ה בעזרת השם ובמהרה יגלה את סודם  מה שיעצו להדיח, כי כול שקר שלהם יפול ויטבע אל מצולות לא יוודע ולא יזכר וכול אוחזי דרכיהם יבושו,

ויש להם עוד כת של שקרנים המופיעים כיראי יהוה אף שהם כופרים בו בעיקר  והם עוטים עצמם בתחפושות ובאדרת שיער למען כחש  כדי שיגלו בפני בני האדם כאוחזי האמת אבל באמת כול מחשבתם כנגד יהוה וכנגד משיחו והם רודפים את הולכי האמת ועדת העמלק הזו פרושה בכול העולם  ותדע להבחין בהם לפי שלושה סימנים שאתן.

א) שונאי צדיק האמת הוא המשיח בן יהוה כי אפילו שומרים כול מצוות התורה ומבלים כול ימיהם בתפילה אם נועצו רעה על יהוה ועל משיחו יכרתו מארץ וימחו מספר חיים. כי המשיח הוא כמו יהוה והמדבר סרה על המשיח הוא המדבר סרה על יהוה. כי יהוה הוא המשיח כי שם יהוה ירמז על מידת החסד  ושם אלוהים מידת הדין גבורות  "באלוהים אהלל דבר ביהוה אהלל דבר " ועיין בליקוטי מוהרן  שפירש " ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד  מה שמפריד בין הטוב והמיטיב לבין דיין האמת ולעתיד כשתמלא הארץ דעת אז הכול הטוב והמיטיב- ובאמת כול זה היה "איך  נחפשו עשו נבעו מצפוניו " יען חשבו להימלט מהמאמר ההוא של זכריה " ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד " וכעין ששאלו  ב(פסחים נ-א) " וכי האידנא לאו הוא אחד ?" ( היינו ומה עתה אינו אחד ?" ואז הביאו הפירוש של  הטוב והמיטיב וחשבו לכסות הפתח  ואין הקומץ משביע את הארי ולא רק שלא  תפרו הקרע אלה בתופרם הרבו הקריעה  עד אשר נגלה יסודו - שהרי לא נעלם שאמר שם זכריה  " ביום ההוא יהיה יהוה אחד ורק אחרי הוסיף " ושמו אחד ולעניין שמו נוכל לסבול כמה סיפורים אשר יבדו על אשר נסתר מבני אדם כי מי יודע? אבל בעניין " והיה ביום ההוא יהיה יהוה אחד " אין הדבר כן . שהרי "הדרא קושיה לדוכתה נשוב לאשר שאלו משתמע שכעת אינו אחד ? ורק לעתיד יהא אחד.

ורש"י אומר  על מאמר ישעיה  (מה 1-7) " ישראל נושע ביהוה תשועת עולמים " שתרגומו " נושע במימרא דה'" ורש"י מפרשו במלך המשיח  וכן אראנו ולא עתה  במאמר בעל דברי החיים מצאנז  אשר עליו מסופר (בספר בית שלמה, סטריזובזוונקאטש), כי אמר פעם בזה הלשון: "אם היה לי באפשרותי למצוא ולצרף איתי תשעה אוהבים וידידים נאמנים אשר לבבם כלבבי... היינו הולכים לשוח בשדה, ולהפציר בתפלות ובתחנונים ולא נשוב אל בתינו עד אשר ישראל נושע בה' תשועת עולמים, בגאולת עולם בביאת משיח בן דוד" והוסיף: "אחד יש לי - מחותני ר' שלמה מסטריזוב, וחסר עוד שמונה" אם כן לפי רש"י  ישראל נושע  בההכוונה במלך המשיח  מפה ששם יהוה הוא שמו של משיח כי יש להם שיתוף בשם כמו שנאמר (שמות כג 21 " השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו " מה עניין ששמו בקרבו ללא ישא לפשעכם כיוון שאתם מנאצים שמו נימצא אתם מנאצים שמי  וזה הנאמר (ישעיה נב " מושליו יהללו נאום יהוה ותמיד כול היום שמי מנואץ " עונה לו ירמיה " פתיתני יהוה ואפת חזקתני ותוכל  הייתי לשחוק כול היום כולה (ההמון) לועג לי " תהילים עד 22 " קומה אלוהים ריבה ריבך זכור חרפתך מני נבל כול היום " כי מושלי העם הזה  אשר בירושלים  המה ניאצו השם הקדוש ויבטחו על טועה להדק החבל סביב צוואר העם ולהבטיח להם שווא הבל דבר לא יקום דברי רהב והוות  כי נועצו יחדיו על שם יהוה הוא שם המשיח אשר היה לפי עצתו נסתר מקדם מימות עולם  ועתה נגלה בקרב גויי הארץ על כן יעלו ויצליחו ויתנו ישראל לחרפה  עד ימלאו כוס עוונם קובעת תרעלה מוכנה לם שנות דור ודור  כי קרובה העת  אשר אאיר בציון להחיות לבב נדכאים לפתח בני תמותה לספר בציון שם אלוהינו אשר היה להם לחרפה  כי משיחנו הוא הנאמר מקדם מפי הנביא הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץבְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכּון לָבֶטַח וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ יְהוָה צִדְקֵנוּ"ואתקרי שמו מן קדם אמר אונקלוס  על פסוק " ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום לרמוז ששמו הוא " קדם כי הוא קדום לימות עולם  כאשר אמר הרד"ק  בדבריו על מיכה ה-1  " ומוצאתיו מקדם מימי עולם כי מוצאות המשיח בזמנו יאמרו כי מקדם מזמן רב היו מבית לחם זהו דוד כי יש זמן רב בין דוד ובין מלך המשיח, וזהו אל שהוא מימי קדם מימי עולם ואם תאמר  לא נכון הבינותה מה תעשה למאמרם ששם המשיח הוא  נברא קודם בריאת העולם ורבי יוסי הגלילי במיכה רבתי יאמר לנו ששמו של משיח נקרא שלום שנאמר " אבי עד-שר שלום " והנה אם ידבר על שר שלום מה יעשה לאבי -עד  כי זהו אותו עניין   של  " מקדם לימי עולם " ואותו העניין של " לפני שמש ינון שמו (ראה פירוש רש"י מחבר מקדם עם ינון שמו עם אבן מאסו הבונים ) ועניין "'ויהי בנסעם מקדם' (בר' יא, ב) - אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: הסיעו עצמן מקדמונו של עולם. אמרו: אי אפשינו לא בו ולא באלוהותו וזה עניין האלוהים  אשר מרדו בו  ויקבעו אותו כדברי הנביא מלאכי " היקבע אדם אלוהים כי אתם קובעים אותי..במארה אתם נוארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו " ואם  תשאל במה  קבענוך ? כאשר  שאלו במלאכי ג יענה אותם ישעיה  " הוי רב את יצרו חרש את חרשי אדמה היאמר חמר ליצרו מה תעשה ופעלך אין ידים לו הוי אמר לאב מה תוליד ולאשה מה תחילין כה אמר יהוה קדוש ישראל ויוצרו האותיות שאלוני על בני ועל פעל ידי תצוני" כי הם רבים עם יוצרם באשר לא יקבלו עדותו והקימו עדותם להפיל עדותו  ופעלך אין ידים לו  שהיו מחסרים באלוהים  כי אחר שלא קיבלו בנו אשר הוא מעיד עליו " בני אתה אני היום ילדתיך " ויאמר לא הוא והוא מלאך יהוה אשר שמו בו  נימצאו מכחשים באדונם אחר  אשר  ריקנוהו מתוכן והלבישוהו בלבושי מחשבתם ומה שאמר " ולאשה מה תחילין שדחו לידת הבתולין של המשיח אחר אשר העיד בהם ישעיה  בפרק ז " הנה העלמה  הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל " ואחר שדחו האות הגלוי ההוא הקימו לעצמם אותות בדוים כפי משאלות ליבם ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים  ואף שעצמם  העידו  במדרש  רבי משה הדרשן  פרשת מקץ על הפסוק " ופרעה חולם " בוא וראה שלא כמידת הקב"ה מדת בשר ודם. בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטיה והקב"ה אין אמונתו כן אלה בדבר שהוא מכה בו מרפה זהו הדרש " כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך " וכן אתה מוצא בישראל בדבר אשר הכם בו בדבר מרפאם : חטאו בבתולה שנאמר " ושם עשו דדי בתוליהן " (יחזקאל כג-3) ולקו בבתולה שנאמר " נשים בציון עינו בתולות בערי יהודה " ומנחמם בבתולה שנאמר " שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה עד מתי תתחמקין הבת השובבה..." ומנחם בבתולה לא יכול להיות על הפסוק הניסמך לו שהרי שם הבתולה היא כינוי לישראל עצמם  אבל מנחמם בבתולה הוא בן האשה הוא המשיח  שגם אחד משמותיו במדרשיהם הוא " מנחם"

ב)( שונאי ישראל  בקרב הגוייםכי לא ידעו ולא הבינו שישראל הוא המשיח בקרב העולם בין העמים, והוא מעונה וסובל בעבור יהוה ומה שעיניהם עיוורות והאמת רחקה מהם זה הנסתרות ליהוה אלוהינו לא לנו להבין  כי הרוב מהם בחינת קורבנות מלבד כת לצים שבתוכם שהם יודעי האמת  אבל שתו להדיח שמו אותותם אותותולא יהיו אלו בקהל החיים.

ג) זרע עמלק המכניסים כול טינוף וכול טומאה  בקרב הארץ . המרבים מכשלות והפקרות וכול מחשבתם רחוקה מהקדושה כול פעלם ומחשבתם כנגד יהוה וכנגד משיחו ולא בשוגג אלה ביד רמה עליהם נאמר  בישעיה א " ועוזבי יהוה יכלו "

 רש"י מפרש " רבותינו דרשו הענין על מלך המשיח ולפי משמעו יהיה נכון לפתורו על דוד עצמו וכי נסוגים דבריהם מפני דברו? ומה פירוש הנכון בעיני  אם כן הם לא פירשוהו נכונה  אם היסוד אינו עומד איך יעמדו הקירות שעליו ובהימוט היסוד ימוטט הבית כולו ואחת היא מי הטועה רש"י או הם עצמם והנראה  לנכון הוא שפירושם היה מסייע בידי מאמיני ישוע בויכוחיהם עימם ועל כן ראה רש"י צורך לתת בו טעמים חדשים " לדוד בשנותו את טעמו ".

 

ב)  כשתהא המולה בעולם והגויים יחברו כולם לאחד אז תדע שעומדים  כנגד ה' וכנגד משיחו. וזו הסיבה לכינוסם

" על יהוה ועל משיחו" שבאים כנגד ישראל שהוא משיח ה' בעולם. ועל עניין זה נחלקים הרבה ונזכיר רק שישעיה נ"ג מפרשים הרבנים שזהו ישראל הסובל בעד כול גויי עולם. ומפרשים שעם ישראל הוא משיח העולם. ואף שאינו נכון בפרק נ"ג באופן כללי הוא נכון שבאמת ישראל ומשיח קרובים מאוד. ולכן במקומות רבים אינו בוש מלקרוא להם משיח. שעשה אותם זה כנגד זה. כשראה האברהם מקריב  יצחק בנו אמר לו אתה הקרבת בנך ואני מקריב את בני. כשם שבנייך ישראל יוקרבו על המזבח כן זה ילך אל הצלב. שנים  עיוורים משיח וישראל במשיח נאמר ישעיה נ10 " מי בכם ירא יהוה שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם יהוה וישען באלהיו"ועל ישראל נאמר ישעיה מ"ב19 " מי עיור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח מי עור כמשולם ועור כעבד יהוה"

משיח וישראל קרוים עבד ה' משיח וישראל קרוים (בכור )משיח שנאמר בזכריה יב ( וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור ) ובתהילים פט ( אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ ) שהוא בכור מכוח עליון כישראל שבכורים מכוח עליון שבאמת הבכורה לישמעאל ולעשיו. וישראל בכור שנאמר בו שמות ד ( כה אמר יהוה בני בכרי ישראל)

משיח וישראל קרויים תולעת שנאמר ישעיה מא ( אל תיראי תולעת יעקב) ומשיח קרוי תלעת שנאמר בו תהילים כב (ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם ).

משיח וישראל קרוים בנים למקום ,משיח וישראל קרוים אריות, משיח וישראל קורבנות בעבור דרך ה' , משיח וישראל קרוים משיח, וישראל  שכתוב חבקוק ג13 " יצאת לישע עמך לישע את משיחך" כן תהילים פ"ד10 "מגיננו ראה אלוהים והבט פני משיחך " תהילים ק"ה15 " אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו"אבל קל"ב10 " בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך" ואין משיח צריך סינגורו של דוד בפני ה' אלה ישראל זקוקים לעזרת המשיח המכונה דוד כמו שכתוב שמואל א י"ב 22 " כי לא יטוש יהוה את עמו בעבור שמו הגדול " .ומדבר פה גם  מפלישת המלכים אל ישראל באחרית שבזה קמים על יהוה מוסיף האבן עזרא “ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו “ נוסדו מגזירת סוד

 3" ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו"כביכול מביאים להם חופש אולם באמת אין זה אלה שקמים על יהוה ועל משיחו  ככתוב  תהילים סד  " תמנו חופש מחופש חופש שהוא בתחפושת למעשה מכניסים אותם בעבדות גרועה ממה שהיו בה בתחילה .

וזה הסבר "מוסרותימו " המוסרות שלהם ברבים וכן " עבותימו " העבותים שלהם  עבותי הרשעים  כי תמיד בכתובים עבותים מובאים בצמידות לרשעים  כמו  תהילים קכט " יהוה צדיק קיצץ עבות רשעים " וגם בפסוק  אומרים הרשעים נשליכה לשון רבים ועבותימו  העבותים שלנו. ועבותים האלו הם ההשלכה שמשליכים מהמשיח. ועבותים הם סוג של חבלים  אך מעובים מהם  ואומר מיכה ב " לכן לא יהיה לך משליך חבל בקהל יהוה "   מצילים בחבל  ומדיחים בחבל ככתוב  ישעיה ה 18 " הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה " וגם  נחמיה א " חבל חבלנו לך אני ובית אבי חטאנו "

 

דבר אחר הוא שבעבר היו הגויים משוחררים מאלוהי ישראל ופונים אל תאוותיהם ואילו האל רתמם אל צלבו ונתן בהם משמעת כמו שנאמר בראשית מט" ולו יקהת עמים " אולם זה היה בעבור השלם את משפטו בישראל כי ה' פנה אל הגוים כנקמה בישראל כמו שכתוב דברים לב21 " הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם "ובאמת זה בחינת ארון יהוה שנילקח בידי  העכום .כי המשיח הוא כארון הזה וזה הכתוב תהילים עח (ויתן לשבי עוזו ותפארתו ביד צר )( ובאגרות שאול אנו מוצאים רומים יא11 " על כן שואל אני האם מעדו כדי שיפלו ללא קום חס וחלילה אלה שבמעידתם הישועה לגוים להקניא אותם " וגם 30 " וכשם שאתם בעבר לא צייתם לאלוהים אך כעת רוחמתם אגב אי ציותכם כן גם אלה לא צייתו כעת וכך ברחמים שהושפעו עליכם ירוחמו גם הם כעת " ועל כן אנו מוצאים בישעיה כשמדבר בשובו של המשיח לעולם לתכלית נקמה וחסד  ישעיה סג אומר3 " פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש איתי ואדרכם באפי וארמסם בחמתי ויז נצחם על בגדי וכול מלבושי אגאלתי כי יום נקם בליבי ושנת גאולי באה " אך לישראל 7 " חסדי יהוה אזכיר תהילת יהוה כעל כול אשר גמלנו יהוה ורב טוב לבית ישראל אשר גמליו כרחמיו וכרוב חסדיו" האבן עזרא אומר מוסרותימו מגזרת מוסר ,עבותימו חבלים עבותים אוסיף שאפשר להבין עוד יותר ממשיח  בעזרת  ידע זה שנאמר בו בהושע ה ( ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכולם ) ובעניין עבותות כתוב בהושע ( בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה )

ובתלמוד נמצא " כיוון שרואים מלחמת גוג ומגוג אומרים להן על מה באתם? אומרים לו על ה' ועל משיחו שנאמר "למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק "

4" יושב בשמים ישחק אדוני ילעג למו אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו"והוא ידע מראש את מה שמונח בכול אחד וידע שכשיהיה מאריך להם אפו ומשתהה יהיו אומרים שאין אלוהים והכול מותר ויהיו  הרבים הולכים אחריהם כשרואים שנמלטים ללא כול עונש והמוסר והחוק יאבדו. ככתוב  מיכה ז 11 " יום לבנות גדריך יום ההוא ירחק חוק "

 ויאבדו כול בושה ויהיו מתחזקים בשחיתותם ולא יבהלו משפיכת דם נקי ותאוותיהם הולכות וגדלות ויעשו את אשר זממו  ויאמרו אין ה' רואה אז באותה השעה יחזור  לעולמו לתכלית נקמה

ויהא הדבר הזה  בעיקר בארצות הגויים שהתחיל " למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק " ובאותו זמן ששלטון החשכה שלהם יגיע אל כול קצוות ארץ והמלכות הרשעה תפרוש כנפיה על העולם כולו אז באותה עת ינסוך את המלך על ציון הלא הוא המשיח.כמו שאומר פה "ואני נסכתי מלכי על ציון הר קודשי והוא כמאמר ישעיה "קומי עורי כי בא אורך וכבוד ה' עלייך זרח הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועלייך יזרח ה' וכבודו עלייך יראה"ואמר נסכתי כי ישפוך עליהם את רוח המשיח ויהיו מתעוררים לשוב אליו מגלותם שגלו ממנו.ככתוב בזכריה יב 10 " ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור ".והמשיח הוא עניין רוחני  ומילת נסך לרוב תרמז על שפיכת נוזלים(יציקה,שפיכת משקה לקורבן (לא יסכו ליהוה יין (הושע ט'4)  ונסך לא תסכו עליו (שמות ל'9 ובהעברה נאמר : נסך עליכם יהוהרוח תרדמה( ישעיה כט על דרך אשפוך את רוחי על כול בשר ועלעניין יצוק שמן המשחה משוח : נסכתי מלכי) והמשיח הוא נשפך כמים  כי הוא בא אל בני האדם אל קירבם כרוח ורוחו נקראת רוח ישועות וגם הרבנן ראו במשיח דבר רוחני יותר מאשר גשמי כי הם קבעו  " ורוח אלוהים מרחפת על פני המים " זו רוחו של מלך המשיח המרחפת על התורה. וזה עניין " עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות " אמרו "אל תקרא חמור אלה חומר " כי עניין המשיח הוא בשלטון הרוח ובהכנעת הבהמיות המתבטאת בחמור כמו שכתוב בו בבראשית מט " אוסרי לגפן בעירו ולשורקה בני אתונו " ולעניין מה שאמר פה "ואני נסכתי מלכי על ציון הר קודשי " מרמז במה שכתוב  ביחזקאל לז 5-14 ותראה שהיו מדברים והעלאם לארץ ישראל וקרמו גידים ובשר ובכול זאת היו מתים עד אשר הערה מרוחו עליהם ישעיה לב 15 " עד יערה עלינו רוח ממרום והיה המדבר לכרמל  וכרמל ליער יחשב "ובישעיה כו18 " הרינו חלנו כמו ילדנו רוח ישועות בל נעשה ארץ ובל יפלו יושבי תבל "

על ה' ועל משיחו. ללסטים שעומד ומנאץ אחר פלטרין של מלך ואומר אם מוצא אני בן המלך אני תופשו ואני הורגו וצולבו וממיתו מיתה חמורה, ורוח הקדש מלעגת עליו יושב בשמים ישחק, ר' אחא בשם ר' שמואל אמר ראבעה שחוק הן, יושב בשמים ישחחק, ואתה ה' תשחק למו, ה' ישחק לו, גם אני באידכם אשחק:( ילקוט השמעוני)

6 "ואני נסכתי מלכי על ציון הר קודשי "ואני נסכתי מלכי מהו נסכתי אמשחתיה, כמד"א וסוך לא סכתי. ד"א נסכתי אתיכתיה כמד"א עגל מסכה. ד"א גדלתיו כמד"א ושמונה נסיכי אדם. ד"א השיתיו כמד"א ויסע הארג עם המסכת, מסכתיו מן היסורין, ר' הונא בשם ר' אחא לשלשה חלקים נתחלקו היסורין אחד לדוד ולאבות ואחד לדורנו ואחד למלך המשיח, הדא הוא דכתיב והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו וגו', אמרו למלך המשיח היכן אתה מבקש לדור, אוף דא צריכא שאיל על ציון הר קדשי, כשם שחייבין על מחיצתו והוא בנוי כך חייבין על מחיצתו והוא חקרב:( ילקוט השמעוני )

7) " אספרה אל חוק ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך "

המפרש  אומר וכיוון שעד עתה היה דויד מספר ראו לנכון חלק המפרשים ליחס ההמשך אף הוא לדוד. בעת המשחו". והוא דחוק מאוד כי משיחה איננה לידה חדשה. ודוד לא נולד מחדש גם לא היה רועה גויים וממלכות אך בקושי הנהיג ממלכת ישראל ואף זאת במהומות רבות.וכיוון שלפני סיפר על מלך המשיח שינסך בציון בעת ההיא ההמשך אף הוא על המשיח אז יובן מה עניין הלידה החדשה שמולידו  מחדש לעולם כי המשיח כבר היה טרם לידתו  ככתוב עליו בתהילים " לפני שמש ינון שמו " כנזכר רבות בתלמוד.

ובמיכה ה  כתוב עליו " ומוצאתיו מקדם מימי עולם ". ובעניין הלידה החדשה שזרוע יהוה נולדה בגוף אדם  בן תמותה כתוב על זה בישעיה נג "ויעל כיונק לפניו וכשורש מארץ ציה " עלה כיונק  לפניו  כי עניין המשיח הוא עניין עליה ככתוב  ישעיה נב 13  " הנה ישכיל עבדי ירום ונישא וגבה מאוד " ויונק הוא שמו ככתוב ישעיה יא " ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדהגמול ידו שמשיב את ידו שלמה כמו שנאמר בתלמוד " אין הערוד ממית חטא ממית " וכיוון שהמשיח נקי מהחטא  אין הנחש ממיתו " אלה אך נושכו  בעקבו " ואתה תשופנו  עקב

 

 והקרוב מכול שזוהי תקומת המשיח מן המתים כבן האלוהים אז גם יובן הכבוד והשלטון הניתנים פה נקודה זו חוזרת בעוד מספר מקומות. לדוגמה בישעיה נ"ג הפרק המספר ביסורי המשיח כתוב לבסוף " לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה" שלטון עצום. היותו של המשיח בלבד זה שנתגשם בו היקף שלטון שכזה אפשר לראות בעוד מקום בתהילים יח44 " תפלטני מריבי עם תשימני לראש גוים עם לא ידעתי יעבדוני " וכן בדניאל ז 13 " רואה הייתי בחזיונות לילה והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן אדם ועד עתיק יומין הגיע והובא לפניו שלטון ומלכות נתנו לו וכול העמים האומות והלשונות עבדו לו שלטונו שלטון עולם שלא יסור וממלכתו לא תכלה " גם בנבואת בלעם מנבאים על המשיח " וירד מיעקב והאביד שריד מעיר" בתהילים עב שניסו לפרשו על שלמה ללא הצלחה כי ברור ממנו שמדבר על משיח כתוב " ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים...וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ" אף הוא שלטון שלא התממש באף אחד ממלכי ישראל אפשרות נוספת שמדבר לא מתקומת המשיח מין המתים אלה מהולדת המשיח כבן אדם בעולם החומר אף שלא שייך לעולם הזה כי הוא חלק באלוהות המכונה זרוע יהוה ודבר יהוה, ובואו לעולם כאדם הוא כלידה חדשה ולכן אנו רואים שמדבר אל מבוגר ואומר לו אני היום ילדתיך.

ויושם לב  שהפסוק הנ"ל מוכיח הפך מטענתם שהם אומרים ל המשיח שהוא בשר ודם  ואינם יכולים לקבל העובדה שלאלוהים יש בן . והנה ביטלו דברו מפני דברם  שהוא אומר "אספרה אל חוק יהוה אמר אלי בני אתה  אני היום ילדתיך " ונימצא מבטלים עדותו בפני מחשבתם . ועל זה אמר  מלאכי הנביא  פרק ג היקבע אדם אלוהים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה במארה(קללה) אתם נוארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו " כי מה שהאדם קובע את האלוהים  זו האלילות עצמה שאומרים על אלוהים דברים הפוכים מדברו . ואם יאמרו שזה רק דימוי שאומר בני אתה  עדיין זה ביטול כי אם פה יבינו דימוי מדברו מי מחזיק שלא יבין כול דברו כדימוי? אלה שומה עלינו לבטל מחשבתנו ממחשבתו  כשם שהוא מעיד  בישעיה " כשמים גבהו מארץ גבה מחשבתי ממחשבתכם ודרכי מדרכיכם ואם כן איך נשווה אותם? ואיך נגדיל  להרשיע  ונבטל דבריו מפני דברנו.

ובמגילות ים המלח מופיע הקטע הנ"ל בהקשר ל "אנשי השם " בעצת היחד נאמר " אם יוליד אל את המשיח " איתם יבוא הכוהן ראש כול עדת ישראל וכול אבות בני אהרון...וישבו לפניו איש לפי כבודו ואחר ישב משיח ישראל "

8  " שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ " ובמסכת סוכה נב  " תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להתגלות במהרה בימינו אומר לו הקב"ה שאל ממני ואתן לך שנאמר  "שאל ממני  ואתנה לך.." וכיוון שראה משיח בן יוסף שנהרג..איני מבקש ממך אלא חיים.. שנאמר (תהילים כא:ה) חיים שאלך ממך נתת לו". ונשאלת השאלה על מה יבקש אדם ממה שרואה חסרון באחר  ועל שום מה צריך לומר שראה משיח בן יוסף שנהרג ויכול היה לראות שמוות הוא סוף כול האדםאלה שנמצא להם משיח בן יוסף למפלט כי בפשט הדברים רצו לומר כיוון שהמשיח ראה שעתיד לההרג  כמו  שמופיע  אצלם "התחיל הקדוש ברוך מתנה עם מלך המשיח ואומר: הללו שגנוזים אצלך, עונותיהם עתידים להכניסך בעול ברזך, ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו, ומשנקים את רוחך בעול, ובעונותיהם של אלו עתידה לשונך לדבק בחכך, רצונך בכך? אמר משיח לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמא אותו צער שנים רבות הן? אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך וחיי ראשי, שבוע אחד גזרתי עליך, אם נפשך עצבה, אני טורדם מעכשיו. אמר לפניו: רבון העולמים! בגילת נפשי ובשמחת לבי אני מקבל עלי, על מנת שלא יאבד אחד מישראל, ולא חיים בלבד יוושעו בימי, אלא אף אותם שגנוזים בעפר, ולא מתים בלבד יוושעו בימי, אלא אף אותם שמתו מימות אדם הראשון עד עכשיו, ולא אלו בלבד, אלא אף נפלים יוושעו בימי, ולא נפלים בלבד, אלא אף מי שעלתה על דעתך לברוא ולא נבראו - בכך אני רוצה, בכך אני מקבל עלי.

אמרו: שבוע שבן דוד בא בו מביאים קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו עד שנכפפה קומתו, והוא צועק ובוכה ועולה קולו למרום. אמר לפניו: רבונו של עולם, כמה יהא כוחי? כמה יהא רוחי? כמה תהא נשמתי? וכמה יהו אברי? לא בשר ודם אני?... באותה שעה אומר לו הקדוש ברוך הוא: אפרים משיח צדקי, כבר קבלת עליך מששת ימי בראשית, עכשיו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגלה את בני לבין אומות העולם, חייך וחיי ראשי, לא נכנסתי לכסא שלי! ואם אין אתה מאמין, ראה טל שעלה על ראשי. באותה שעה אומר לפניו: רבונו של עולם, עכשיו נתישבה דעתי, דיו לעבד שיהא כרבו. "
ופה ניראה  שהמשיח ראה סיבלו וקיבל אותו מששת ימי בראשית את אשר עתיד לסבול  כיוון שהמשיח עתיד לחיות אין מדברים פה על מותו אלה על סיבלוואם כן לפי דברם המשיח ראה סיבלו  ועל כן  ובייחוד לפי "משנקים  את רוחך בעולכלומר רוחו חדלה  ואם כן מת  ועל כן המשיח מביט בסופו ועל זה מבקש חיים וזה נכון והגיוני אלה שפחדו שאם ידברו ברורות יראו הכול שזה מתאים לישוע  מנצרת ועל כן יצאו מהם מה שיצאו .

 10" ועתה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ " עיקר המלכות היא ישראל כי ישראל נועדו להיות מלכי  ארץ כמו שכתוב ישעיה ס 12 " כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו והגוים חרוב יחרבו אבל המלכים האלו שהם ישראל  היו צריכים לחקור אודות מלך המלכים כמו שכתוב משלי כה "וכבוד מלכים חקור דבר " כי באמת עיקר המלוכה  הוא שמקרב עצמו אל מלך המלכים שהוא מידת המלכות. כי ראוי למלך שיקרב לחוכמה  וליושר ולאמת ולאלוהות ואילו הוא מלך ומקרב עצמו לדברים  ריקים משל לאיש הטומן פניו בביבים אין רויה לו עוד המלכותועל כן כול  עניין שפטי הארץ שהם יסורים ופורענויות רעות המתרגשות על העולם כולם עניין של ישראל הצריכים להשכיל כי ברגע שהמלכים ישכילו אז יוסרו שפטי הארץ הרעים. ולכן כול האסונות זה כדי להביא אותם לחקר  . כי כשחוקרים את האמת זה נקרא שעושים לקבה כבוד כמו שכתוב  משלי כה " וחקר כבודם כבוד "  -שפטים שה' שם בארץ ראה יחזקאל יד. ואפשר השכילו הוסרו-תתיסרו והזכו מלפני עיבדו את יהוה ביראה ושימחו בפחד מקדושתו.

12 " נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כול חוסה בו"

 נשקו ברהיו נותנים נשיקה לבן האלוהים  הוא ישוע המשיח  המכונה בשם בר יהוה הוא הבן שעליו דובר למעלה שנאמר בו " בני אתה אני היום ילדתיך והוא סוד יהוה ליראיו  אף שנימצאים פה ושם בכתובים  איזה הארות אודות הבןוכשמבינים מילת הבר שהיא מדברת ממשיח ומאנשיו  כי הם נכללים באחד . אז יובנו פסוקים נוספים בכתובים המדברים מהבר לדוגמה

א) יואל ב  23 " ובני ציון גילו ושמחו ביהוה אלוהיכם  כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם  מורה ומלקוש  בראשון ומלאו הגרנות בר  והשיקו היקבים תירוש ויצהר "

ב) עמוס ה11 " לכן יען בשוסכם על דל ומשאת בר תקחו ממנו בתי גזית בניתם ולא תשבו בם .."

ג) תהילים סה14 " לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו "

ד)" " עב 16 " יהי פיסת בר בארץ בראש הרים ירעש כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ "

ה) משלי יא " מונע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר "

ו( משלי  יד4 " באין אלפים אבוס בר ורב תבואות בכוח שור "

איזה נידבכים יוספו לנו ממקומות אחרים. תהילים יא1,טז1,ז2,קיח8,9,לא2 כולם מדברים על לחסות בה'' תהיליםלז40 " ויעזרם יהוה ויפלטם יפלטם מרשעים ויושיעם כי חסו בו" צפניה ג מזכיר את מה שנאמר ביואל ג " כול אשר יקרא בשם יהוה ימלט הוא אומר "והשארתי בקירבך עם עני ודל וחסו בשם יהוה"כמובן שהדגש שחסו לא בה' עצמו אלה דווקא בשמו תהילים יח31 כתוב " האל תמים דרכו אמרת יהוה צרופה מגן הוא לכול החוסים בו " האם כול החוסים בו הם כול אלו המאמינים שיש אלוהים ואף עוברים על חוקיו ? נשמע לא הגיוני בתהילים לד23 נאמר " ולא יאשמו כול החוסים בו " משמע שזו זכות עצומה לחסות בו ודאי לא דבר שנקנה סתם בידיעה שיש אלוהים מעל הראש "מגן הוא לחוסים בו" "טוב ה' ויודע חוסי בו ". .

האבן עזרא כותב על המזמור הנכון בעיני כי זה המזמור חברו אחד המשוררים על דוד ביום המשחו על כן כתוב אני היום ילדתיך או על המשיח . ורגשו כמו חברו וכמוהו מרגשת פועלי און. על נשקו בר פן יאנף הוא אומר ( עבדו את ה' כנגד על ה' ונשקו בר כנגד על משיחו

בזוהר חלק ג עץ307 בהוצאת אמסטרדם נמצא שהפסוק הנ"ל " הנה ה' רוכב על עב קל " מתקשר עם מזמור ב " נשקו ברבבית מדרש  של ילינק מספרים בספר " אליהו ופרקי משיח ונסתרות ר' שמעון בן יוחי" על "מלך המשיח שעתיד לבוא עם ענני שמיא" שם נאמר שהאנשים יברחו מצרימה בעת הצרה הגדולה לפי הנאמר בישעיה יט " הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים " לפי שמעון בן יוחי "השכינה " -(רוח הקודש ) נמצאת אז שם.

הזוהר מוסיף ומדבר על מזמור ב יב " אנת הוא רעיא מהימנא,עלך אתמר נשקו בר" -אתה הוא הרועה הנאמן עליך נאמר נשקו בר ואתה רב למטה רבן של ישראל,האדון של מלאכי השרת,בנו של עליון בנו של קב"ה והשכינה"

 

 

 

למפתח פרק

פרק ג

 

2) "יהוה מה רבו צרי רבים קמים עלי רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו  באלוהים סלה"   אם תאמר כדבריהם  " אחרי רבים להטות תמצא מפה ששקר הוא  שלא מדבר כול המזמור אלה על יחיד הסובל בעבורו כנגד ומפני הרבים. ובידוע שאמרה התורה הפך מדבריהם "לא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעת  וְלא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּת"  כי התורה ספר קודש ואמת לא תוכל להסכים למחשבתם . כי מדוע יהיה אחרי רבים להטות? וכי נוח לא יחיד היה בדורו?  על אברהם אבינו הלא נאמר  אחד היה אברהם? יעקב ובניו כלום לא מועטים היו בארץ כנען? משה לא היה במיעוט מול קורח ועדתו ובשאר מקרים מול כול ישראל? ונביאי ישראל אף הם נרדפים מעונים ומחורפים ואחרי מות קדושים  הלא צדקו הם וכול בני דורם היו בטעות? וכי מה אם זו מחשבת הרבים מה בכך ? האם כיוון שרבים הם מוחזק שאמת אצלם? וכי לא היפוך של זה דווקא הוא כוח ישראל מה שיש כוח בידם להתנגד למחשבת העולם החולף הזה והבליו ולהמשיך בעיקשות גדולה מאוד שדווקא היא  הדרך לקדושה כמו שאמר מיכה  "כי כול העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם יהוה אלוהינו לעולם ועד "

ואם נאמר כי התוקף הוא לרבים אזי לא היו נוח, אברהם,משה וגדעון אלה עבריינים שיש לסלקם  ולסקלם.

אבל ישראל לא הטה אוזנו אל התבונה ובדרך הישר לא הלך  מיכה ג "שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כול הישרה יעקשו " כיוון שלא חפצו לשמוע בקולו וללכת בדרכיו  עשו דרכיהם דרכיו  וקולם קולו. בחינת הפך לקול המון כקול שדי היינו הם ההמון נעשים לקולו. וכמו שמצאנו אצלם

" אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות אשכחיה רבי נתן לאליהו א"ל מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני אמרו אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום באש ונמנו עליו וברכוהו ואמרו מי ילך ויודיעו..."

 

ומה יותר ברור מכך שאם זהו דיבורם   ואינו יחידי בכתביהם  כי הם טוענים שם  שדבריהם חמורים מדברי נביאים , וכול המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה, ודיברה תורה דברי הבל, ודברי חכמים עדיפים על דברי נביאים, סרס מקרא ודרשהו, והם ניצחו את הקב"ה  והקב"ה גוזר גזירות והם מבטלים אותן, והם כמותו יכולים לברוא עולמות," אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות"  יצרו עבודת אלילים חדשה בלבוש חסידות  כי אפילו אם אדם שומר כול המצוות בתורה ואינו שומע דברי אלוהים מה תועלת בדברשנאמר  שמואל א טו 22" ויאמר שמואל החפץ ליהוה בעולות וזבחים כשמוע בקול יהוה הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים " ואם נמצא שמקריב זבחים ליהוה כשאול המלך בסיפורנו אבל אינו שומע בקול יהוה מה תועלת בדבר ? הרי כבר אינו משרת יהוה אלה עושה רצונו וזו עבודת אלילים בלבוש אדיקות מה שאומרת  האשה הזונה במשלי  ז " והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו זבחי שלמים עלי היום שילמתי נדרי על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך...כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק..הטתו ברוב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו " וזה לקיים מה שעוד אמר  שלמה " עבד משכיל ימשול בבן מביש "

 כי עם ישראל כת ליצים מושלת בהם והם נעשו לאחד עימם  בחינת " סוס ורוכבו רמה בים שישראל הוא בחינת הסוס והרבנן הם רוכבו . כי עדת ליצים הזו מושלת בהם  כי להם הדעת  והם "עבד משכיל " אשר ימשול "בבן מביש" שהם ישראל  ובמשלי  מכנה אותם " לץ" ו"פתי "  וכול זמן שהיין הזה ננסך בקרבם אל החוכמה לא יגיעו  כמו שאמר " לץ היין הומה שכר וכול שוגה בו לא יחכם "  ועל ישראל אמר  ישעיה נא " לכן שמעי נא זאת עניה ושכרת ולא מיין "וביואל א  אמר " הקיצו שיכורים ובכו והילילו כול שותי יין על עסיס כי נכרת מפיכם " אבל בעת קץ  היא זמננו יעשה מה שכתוב " לץ תכה ופתי יערים " מיד שמסלקים מחשבה רוכבת מתחיל לחשוב בעצמו.

 וזה היה עוון ישראל הנמשך עד ימינו  מה שדימו שהתורה כבר מסורה בידם ועל כן אין להם עוד לשמוע  כמו בסיפור התלמודי תנורו  של עכנאי  שאמר רבי ירמיה  " אין אנו משגיחים בבת קול שכבר כתבת בהר סיני  בתורה אחרי רבים להטות " וכמו שנאמר על משיח המרומז במילה עצה. " מהרו שכחו מעשיו לא חיכו לעצתו "  וכיוון שנטו אחרי הרבים  ולא שמעו כי כול המצוות שהתורה מצווה  לשמוע כגון "שמע ישראל יהוה אלוהינו  יהוה אחד " "ועתה ישראל שמע אל החוקים והמשפטים אשר אנכי מלמד אתכם "  ואם מדבר עימם מדוע אומר שמע? הרי בין כה וכה שומעים אלה מה שמדגיש שאין מקשיבים  ומנסה לעוררם לשמוע אבל לבסוף אין שומעים  כמו שמעיד עליהם  ירמיה טז 12 "ואתם הרעותם לעשות מאבותיכם והנכם הולכים איש אחרי שרירות ליבו הרע לבלתי שמוע אלי " תהילים פא  " שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר..ולא שמע עמי לקולי וישראל לא אבה לי "
 

 ודע שכול מה ששתו  מחברי התלמודים כמו

 "לא תסור ממנו ימין ושמאל, אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין לעבור תסור ממצותם, כלומר שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים, אין ראוי לנו לחלוק  עליהם, אבל נעשה כטעותם" ועוד משפטים רבים ששמו אותותם  זה על מנת לחזק היסוד שיהיו  הם בבחינת המסורת ודרך האבות  ואז כשישלח יהוה נביא להוכיחם ימצא מוכח יותר ממוכיח כי כביכול האמת אצלהם באשר הם החוק והעובר עליהם כול שכן הבא להוכיחם הוא העובר על החוק ואם כן לא רק שלא יוכיח גם ימצא מוכח.

וזאת עשו בעזרת  מה ששמו סמכות מדומה שלהם לחוק ותלו באילנות גבוהים כאילו ממנו היה הדבר והם מוסמכים ממנו, ודבריהם הם כדבריו ואפילו יאמר הקבה איזה דבר הפך מדברים מצווה לשמוע אליהם  נמצא הם נלחמים בו, על כן דע שכול עניין הגאולה זה  לעורר את ישראל להבין הדבר הזה, שע":י זה יופרדו  הפתי והלץ  כי הקב"ה חיברם כעונש לישראל  כמו שאמרו בתלמודים  כשהרועה כועס על הצאן  שם בראשם עז עיוורת והיא  נכשלת ומפילה האחרים לבורות עיזא דאזלא בריש עדרא... כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדא סמותא. יש לבעל העדר עז חריף, ודרך העזים להלך בראש והעדר הולך אחריהם. עביד לנגדא סמותא: לעז המושכת מנקר עיניה ונכשלת ונופלת בבורות, והעדר אחריה. (ע"פ ב"ק נב,.

אבטליון אומר, חכמים, היזהרו בדבריכם--שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום המים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמיים מתחלל.

ועל זה אומר איוב יב " מסיר ראשי עם הארץ ויתעם בתהו לא דרך " עונה לו תהילים קז " שופך בוז על נדיבים ויתעם בתהו לא דרך "

עיקר העניין  הם הרבים על שום תוקף שניתן בידם  הם מבזים הצדיק הנ"ל  על שום שאין לו מגן  בחושבם שלא יפקוד עליהם ה' העוון הנ"ל  כי דימו  שכשם שלפני כן  לא ענה  גם עתה לא יענה ולא הביטו ולא התבוננו כי כבר צימחו שערות שמשון  והם אומרים הן אנחנו ניקרנו עיניו האלוהים עזבו.

ומה ששלפו חץ שלהם במסתרים ככתוב "דרכו חיצם דבר מר לירות במסתרים תם פתאום ירהו ולא ייראו " יש להם מוכן שם חץ אחר  "וירם אלוהים חץ פתאום היו מכותם "  פתאום  באחת כול מכות השמורות להם מעת קדם יבואו באחת  כמו שכתוב  במשלי ו "על כן פתאום יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא "

3) "רבים אומרים אין ישועתה לו באלוהים סלה "–  מה שהם אומרים  שאין לי ישועה אתה תמהה צא וראה הנה הם אומרים " נגוע ומוכה אלוהים " .

 אין ישועתה לו באלוהים סלה  מכבוד השליח נודע כבוד האדון  מה הם מבזים אדוני מבזים אף אותי מבזים אדוני מה שכתוב " עצת(המשיח) עני תובישו  כי יהוה מחסהו " מבזים אדוני ככתוב " בני איש עד מה כבודי(המשיח) לכלימה תאהבון " וכי חושבים הייתם שעל כבודי  שלי דיברו ? על הכבוד שהוא המשיח  שנאמר בו " קומי אורי כי בא אורך וכבוד יהוה עליך זרח " שנאמר בו "עורה כבודי עורה הנבל" שנאמר בו "כבוד אלוהים הסתר דבר מה שנסתר מעיניהם על כן רדפוני . ואם אין לי כבוד בקרב בני  איש  יש לי כבוד אצלך שנאמר " ואתה יהוה מגן בעדי כבודי ומרים ראשי " מהו מרים ראשי ? שתי מידות אצלו שכתוב " מי כיהוה אלוהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ מה שאני מביט בענייני השמים והארץ זו הירידה שהשפילני  שאין אני עוסק בדברי התורה הקדושים וזה נקרא נזוף . אבל כשאוהבני אזי הוא מרים ראשי(המגביהי) להביט בעיקר הדברים ולא בצילם. וגם בענייני תורה יש שתי הבטות מה שמביטים בו עצמו " הביטו אליו ונהרו " שממה שמביטים בו מתמלאים באור (נהרו) ויש  שאינם מביטים באורו כמו  איכה ד " רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצילו נחיה בגויים " ובשיר השירים ב 3 " כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצילו חימדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי כי ישראל לא רצו להביט בו ולקרוב אליו למלא הכתוב  "וכמסתר פנים ממנו " מה שמסתירים עיניהם ממנו אבל לעתיד לבוא מושיבם אליהו למלא הכתוב  הושע יד " ישובו יושבי בצילו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון "

"אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי יהוה יסמכני לא אירא  מרבבות עם אשר סביב שתו עלי" וכי אפשר לך לישון  כשהמון עם מתאווה לקחת נפשךאלה מה  כול זמן שאני פוחד זה בחינת הסתר פנים  כי מה שרחוקים ממנו מזה באים החשיכה והספקות והפחדים כמו " מקול אויב מפני עקת רשע כי ימיטו עלי און ובאף ישטמוני ליבי יחיל בקירבי ואימות מות נפלו עלי יראה ורעד יבוא בי ותכסני פלצות אבל ממה שהוא קרוב בהארת פניו עלינו אז " יהוה לי לא אירא מה יעשה לי אדם " אם תחנה עלי מחנה לא יירא ליבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח "

 למפתח פרקים

 

פרק ד

3" בני איש עד מה כבודי לכלמה תאהבון ריק תבקשו כזב סלה" בני איש-כוונתו הפשוטה בני אדם עד כמה אתם אוהבים לשים לכלימה את כבודי ולבקש את הריק את השקר לנצח. ואני רואה פה מספר רמזים. א) קורא להם בני איש משמע שהדובר אינו בן איש וזהו המשיח אשר הוא אך בן האשה ולא האיש כמו שאומר במקום אחר שהש"ר א6 " בני אמי ניחרו בי"ובתהילים ס"ט9 " מוזר הייתי לאחי ונוכרי לבני אמי" ב) דובר אל בני איש כיוון שיש הנולדים מחפץ גבר ויש הנולדים מזרע אלוהים. והוא דובר אל הנולדים מחפץ גבר אשר להם מחשבת הבשר וכיוון שכך בוזים הם את האדון הם שמים את " הכבוד" לכלימה. ומבקשים אך תורות של ריק אותו ריק שמוזכר בתהילים ב " ולאומים יהגו ריק" ריק הוא מחשבה ואמונה שאין בה ישועה. בדומה לכתוב ביונה " משמרים הבלי שווא חסדם יעזובו "והכזב הזה אינו קצר אלה נצחי לכן מילת סלה

 דבר אחר - בני איש -ידוע העניין שתואר מילת  אנשים  תואר כבוד  כמו שכתוב במרגלים  במדבר יג 3" וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי יהוה כולם אנשים ראשי בני ישראל המה   רש"י, כדרכו, ביקש ליישב תמיהה זו, בהשוותו את שני המונחים, "נשיאים" ו"ראשים": "'כלם אנשים' - [כל אנשים שבמקרא11] לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו". וכיוצא בו פירש הספורנו: "כלם אנשים - אנשי חיל, כענין 'הלא איש אתה' (שמואל א, כו, טו), וכן 'וחזקת והיית לאיש' (מלכים א, ב, ב).
בני איש  עד מה כבודי-זהו המשיח שהוא כבוד יהוה שעליו נאמר  משלי כה 2 " כבוד אלוהים הסתר דבר וחקר כבודם כבוד " ועליו נאמר " קומי אורי כי בא אורך וכבוד יהוה עלייך זרח  ועליו נאמר  תהילים נז " עורה כבודי עורה הנבל - נבל מהויקימון מתיך נבלתי.
"

למפתח פרקים

 

פרק ה

 4) יהוה בוקר תשמע קולי בוקר אערוך לך ואצפה"לפי פשטותו דוד מתפלל לאלוהים בבוקר וה' שומעו הוא מחכה לתגובתו בבוקר. אולם לפי הסוד מדבר על בוקר שהוא יקיצה מאלפי שנות תרדמה שאלוהים  והולם מצוים  בה. התרדמה שבה אלוהים אינו פוקד את העולם ולפי העין ניראה כאילו עולם כמנהגו נוהג ואין לו שליט ומחוקק והוא נע לפי חוקים פנימים מעצמו ולפי רצונו ח"ו ואין זה אלה שרצון האלוהים היה להזניח את העולם לזמן מה בחינת שינה.ולכונן יום אשר הוא ניקרא בוקר בו עתיד לשוב אל העולם ולהראות זרועו. ועד אז בחינת אמונה כמו שאומר דוד במקום אחר מזמור מב כתוב " להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" ובהושע ו4 " וחסדכם כענן בוקר"שזו בחינה של מה שכתוב מזמור יג " עד אנה ה' תשכחני נצח עד אנה תסתיר פניך ממני עד אנה אשית עצות בנפשי"כי האמונה היא בחינת עצה בחינת הסתר פנים שאין מסייע בידו במישרין ואין רואים השגחתו ישר וצריכים במיני תחבולות לעבור את הלילה ולהגיע עד הבוקר. והאמונה היא השמן אשר בעזרתו מאיר הנר בליל כי בה יש איזו הארה קלושה שלו. וצריך רק להחזיק מעמד עד הבוקר אולם בבקרים מעשה גלוי כנאמר " להגיד בבוקר חסדך" לספר ממעשיך מחסדיך שעשית עימדי.תהילים מו6 " יעזרה אלוהים לפנות בוקר" שמות טז7 "ובוקר וראיתם את כבוד ה'" וכן שמות טז13" ובבוקר הייתה שכבת טל"במדבר ט"ז5 " בוקר וידע יהוה את אשר לו ואת הקדוש קריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו"ללמדך שלא רק קדושים יקריב אליו אלה אפילו מי שמצא בו זכות יקריב אליו. ובבוקר זו מידת המשפט כשאין עוד הקב"ה מאריך אפו לשונאיו והוא ילהט אותם כאש. והערב והבוקר אינם כיום רגיל הבאים מאליו לפי התקדמות הזמן כי אם הם תלויים בהתפתחות המאורעות . כמו שכתוב בהושע ד " וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה ודמיתי אמך" עמך לילה היינו עם ישראל בא גם הליל גם היום.

11)  " האשימם אלוהים יפלו ממועצותיהם ברוב פשעיהם הדיחמו כי מרו בך" - צריך לדעת שזרע הגויים הוא הזרע השולט בכול הארץ והוא מולך בעת הזו על זרע ישראל- בבחינת סוס ורוכבו   וזרע הגויים הם הקמים כנגד יהוה  ולכן נאמר  " למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק ובכול מקום הזרע הזה מתאים עצמו לפי החוקים של אותו מקום . וכול ההנהגות שיש בכול מקום הם לפי  מה שזרע הזה  מייסדובישראל שליחי הזרע הזה הם הרבנן  והם השליטים על ישראל . ולכן אמר פה מילה ממועצותיהם כי להם המועצה והממשלה. אבל כמו שלירח נתן האלוהים ממשלה כשם שנתן לשמש ככתוב בבראשית א " ויעש אלוהים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים " אבל לעתיד לבוא  ירח מורד ממשלתו שכתוב  תהילים עב "יפרח בימיו צדיק ורב שלום עד בלי ירח "

13" כי אתה תברך צדיק יהוה כצינה רצון תעטרנו" לפי הפשט יש לבאר המילה צינה- כמין מגן המכסה על הגוף. וענינו שאתה ה' תברך את הצדיק ורצונך עליו יהא כמגן. ויש פה גם מעבר והוא שלצדיקים ה' נותן לעשות את רצונו וזוהי עטרתם. כי הרצונות שנופלים מלמעלה להגדיל את שמו ולהאדירו ולסבול חרפות ומות בעבור שמו הן עטרת הצדיקים. ואינם מהם עצמם אלה שלוחים להם מלמעלה באופן שיראה לעצמם כאילו זה רצונם ומצאנו בנביאים שאומר ירמיה ו " ואת חמת ה' מלאתי נלאתי הכיל שפוך על.." וכן ירמיה כ8 " כי מדי אדבר אזעק חמס ושוד אקרא כי היה דבר יהוה לי לחרפה ולקלס כול היום ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי ונלאיתי כלכל ולא אוכל" לא כאילו מעצמו היא אלה ממנו יתברך כי דבר ה' היה אך לחרפה לו ומדוע ישתוקק אדם לשאת חרפות וכלימות? אלה שנשפך בו רצון כאש לוהטת שאין לכלכלה ואפילו לא ירצה בכך יפתח פיו וידבר כמו שמצאנו ביחזקאל ג " ובדברי אותך אפתח את פיך"ובתהילים נא " אדוני שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך"ובעמוס ג כתוב " כי לא יעשה אדוני יהוה דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים אריה שאג מי לא יירא אדוני דיבר מי לא ינבא"נמצא אפילו אינו חפץ בכך ורוצה לברוח מהנבואה כיונה אילו שולח לכך ידבר גם אם בעל כורחו גם אם יפתח פיו כאתון הזו אשר לא למדה לדבר סופו פותח אותו ואומר את אשר צווה. וכן לגבי מה שכתוב "פותח את ידך ומשביע לכול חי רצון" אפשר לפרש משביע לא במזון אלה ברצונות ממש. שאין רצון על הארץ אשר אינו כפוף תחת רצונו ורצון האדם אינו כפוף לו כי האדם מתאווה והולך אחר רצונו ולא להפך. ויש ויסבול ויאבד הכול בעבור אותו רצון ונימצא שהאדם הוא כעגלה הרתומה אל הרצון והולך בעקבותיו. לכן אין לו שליטה על מה שירצה והדבר אשר ישים לו ה' בליבו להשתוקק אליו הוא אשר יקבע את דרכו. וגם צריך לומר שגורלות האנשים שונים זה מזה במידה ששונה רצונם.

 

 למפתח פרקים


 פרק ו



זה המזמור כתבו דוד על יסורי אליהו בעת קץ. וירא היה שמא מעשיו יגרמו לריחוק השכינה באשר אין אדם שאין בו חטא ו" אתה יודע יצרנו זכור כי עפר אנו " ובאותה עת האויבים צרים עליו ויקרבו כמו שאמר במקום אחר (תהי'-לח) “ אוהבי ורעי מגד נגעי יעמדו-וקרובי מרחוק עמדו-וינקשו מבקשי נפשי ודורשי רעתי דברי הוות ומרמות כול היום יהגו " וראה גם (כב) “ אל תרחק ממני כי צרה קרובה כי אין עוזר סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני פצו עלי פיהם אריה טורף ושואג "(ובתהילים קמב ) “באורח זו אהלך טמנו פח לי הבט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי " ואותה עת היא זמן בעתה וכאילו נפער תהום עמוק תחת רגליו כאומר לבלעו חיים "ואתה יהוה עד מתי ?” רוצה לומר עד מתי הסתר הפנים ממך -כמו שאמר (תהי' עד) “עד מתי אלוהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח "

(תהי' פ) “יהוה אלוהים עד מתי עשנת בתפלת עמך " ועל כן הוסיף אחרי כן "שובה יהוה חלצה נפשי" כי היה זה בהסתר הפנים שהקב"ה כאילו העלים עיניו מהם והיה העולם כמו זנוח והרשעים מתגברים על הצאן ואין רואה ומבין המשפט הרע אשר יבוא על הארץ ואיש לא חש בחיסרונו כי עשו להם אלילים מעשה ידיים וישתחוו ויאמרו "אלה אלוהיך ישראל" ואוהבי מוות יסמכו להם על כפים ישאוהם כמאורות עולם ועל צור ישראל עושך ירקו וישליכו צואתם כי גדוליהם ילמדום לכחש בו ויען כי לא השכילו נפלאותיך לא יראו שקר שאחוזים בו. על כן עזוב היה אליהו משוגע איש הרוח וחוכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים ויען יראו כול מכות אלוהים אשר שלח בו כאשר אמר (תהי' לט) “הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי " יחשבו כי האלוהים מקללו ואין לו תומך והנה הוא בידם. והוא הוסיף " כי אין במות זכרך בשאול מי יודה לך " יען אנשי הדתות יצרו פסל ואליל והם מהללים מעשה ידיהם והאלוהים אשר לפי שיטתם אינו האלוהים בורא שמים וארץ והעם הקוראים בספריהם ומהללים לפי שיטתם הם מתפללים תפילות ריקות כאשר אנו רואים שזה אלפים בשנים מתפללים ועדיין גאולתנו מתרחקת כי כאשר יקללו את צור הישועה הוא המשיח ויהללו את יהוה אשר אף את שמו יסרסו ימצאו כטובל ושרץ בידו כמאמרו (תהילים סב-5) “ אך משאתו יעצו להדיח ירצו כזב -בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה " ולתומך ולמשען לו דברי ישעיה נב " ועתה מה לי פה נאום יהוה כי לוקח עמי חינם מושליו יהללו נאום יהוה ותמיד כול היום שמי מנואץ-לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני "שימו לב בזמן שהמושלים מדברים בשמו "נאום יהוה" ממש באותה עת הוא טוען "ותמיד כול היום שמי מנואץ " והוא גם טוען שעד "היום ההוא " העם אינו יודע את שמו.מי הוא זה שעם ישראל מקללו ומנאצו בכול ההסטוריה?

זהו ישוע המשיח מנצרת היש מי שמתקיים בו ביתר שאת הביטוי " שנאת חינם שנאוני " וגם הנוצרים הם כעובדי אלילים אוחזים בשם משיח אלוהי יעקב אך בלבם ובשכלם מורדים בו ועודם עובדים בסתר את אליליהם הקדומים גדוליהם יכחשו להם והעם הפשוט לא השכיל ולא הבין ממש כאשר נעשה בישראל אולם כעת זמן שהם נופלים מאמונתם בישוע היא עת השיבה שלו לעמו כי יתחיל להאיר בציון את חשכתנו להשיבנו מדרכי עולם אובדות ומתרמית אנוש אל אלוהי שמים וארץ אלוהים חי אשר עימו צעדו אבותינו.ובעניין של מה שאמר "הושיעני למען חסדך כי אין במות זכרך בשאול מי יודה לך " הנה התשובה לכך נמצאת בברית החדשה בדברי ישוע אל התלמידים (מרקוס ט) “שאלו אותו מדוע אומרים הסופרים כי אליהו צריך לבוא תחילה?

השיב להם אליהו אמנם יבוא בראשונה וישיב את הכול....” כלומר בידי אליהו תהיה השבת הכול לקדמותו כמו שכתוב עליו בספר מלאכי הנביא פרק ג אחר שמסביר את תפקידו של אליהו בהשבת לב אבות לבנים ולב בנים לאבותם ויצרף את בני לוי " וערבה ליהוה מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות " והוא יבטל המצב שבו אנו היום שעליו כתוב (ירמיה ו) “ למה זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עולותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי"

פרק ז

ז " קומה יהוה באפך הנשא בעברות צוררי ועורה אלי משפט צוית" יבקש לעורר עליון משנתו, קימתו באפו שהיא לתכלית נקמה ומשפט,כנאמר בצפניה ג " לכן חכו לי נאום יהוה ליום קומי לעד כי משפטי לאסוף גוים לקבצי ממלכות לשפוך עליהם זעמי כול חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כול הארץ"  במדבר י 35 "  ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה יהוה ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפנייך ובנוחה יאמר שובה יהוה רבבות אלפי ישראל "

וזעמו יעורר אותו כיוון שידע שאוהבו בצרה ואין עוזר כי כול גדולי ארץ נאספו להכריתו באשר ראו שהוא זכר לו  תהילים פג  ".אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד " וכחד = הסתרה מכוונת של מידע . כי אותם האויבים המה ידעו האמת מי הם ישראל כי ישראל והקב"ה הם אחד  כמו שנאמר " שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד "  ועל תפילין שלו כתיב " מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ " "ויותר יעקב לבדו "  "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא " ועל כן צריך שתבין שמה שמשה הוא הראש וישראל הם הרגלים ככתוב "ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקירבו "  ומה שזה נכון במשה וישראל אחת כמה וכמה שנכון  במשיח אשר הוא הראש כמו שכתוב  בו " כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו " ראש צורים זה משיח ורואה היה שעתידים לשוב ישראל ומשיח ולהיות חטיבה אחת. וכן בתהילים אומר " ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש (ס"א) על ארץ רבה מנחל בדרך (אליהו) ישתה  על כן ירים ראש (משיח) ועל כן בראותם שעתיד הקבה להשיב ישראל אליו אף שהם נידחים ממנו בעת הזו בקצה השמיים  ויודעים כוח ישראל "והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ " כי לישראל יש הכוח לעלות מהארץ לקשר העולמות  ולעלות בדרגות הקדושה עד שיפשטו הגופים ויאירו אורם ללא כיסויים . ועל כן ראו  ש" גיבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך " ומה שנאמר בישראל כרבים  נאמר באליהו כיחיד " שובה יהוה חלצה נפשי הושיעני למען חסדך כי אין במות זכרך בשאול מי יודה לך " כי באותה העת הכול נסוגו לדעת אחרת  ואף שהיו מהללים אלוהים לא היה זה באמת כי אם בשקר  כי הייתה זו אלילות  כמו שכתוב בדברי הימים ""וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה."

כי באותה העת היו האויבים עומדים לאחוז בו ולמלא בו את אשר חפצו.

. לגבי הקשר בין אף לזעם ונקמה נזכיר רק את ישעיה ל27 " הנה שם יהוה בא ממרחק בוער אפו וכובד משאה שפתיו מלאו זעם ולשונו כאש אוכלת ורוחו כנחל שוטף עד צואר יחצה להנפה גוים בנפת שוא .....והשמיע יהוה את הוד קולו ונחת זרועו יראה בזעף אף ולהב אש אוכלה נפץ וזרם ואבן ברד"

שם יהוה אשר בא ממרחק הוא מלאך הברית שנאמר בו (שמות כג ) " הנה אנוכי שולח מלאך לפנייך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנתי השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו " והרי על כורחנו לשאול מה הוא  כי לא ישא לפשעכם? וכי נשיאת הפשעים תלויה במלאך הזה?אגב בחלק ממפרשי המקרא נימצא קשר בין המלאך הנ"ל לבין המלאך המתגלה בספר יהושוע בפרק ה13-15  לעזרתהא לנו שאלתו של יהושוע הלנו אתה אם לצרינו ? עד היום עם ישראל רואה בישוע המשיח מנהיגם של צרינו אויב ישראל והתורה  יש לציין שהרבנים ורברבי עשו שבכנסיה הנוצרית עשו עבודה טובה הם עיוותו לחלוטין את דמותו של ישוע באופן שהדמות המקורית נעשתה בלתי מוכרת וכול מה שאנחנו מכירים זה רק מה שמאכילים אותנו אלה(הרבנים) ישוע שהוא "ישו" מנהיג כת הנוצרים ,אויב ישראל והתורה  מין שבתאי צבי עתיק שכול רצונו להרוס קדושת ישראל והתורה . דבר שכמובן אינו נכון כלל  למה שמאכילים האחרים (הנוצרים ) הם יצרו להם ישוע שכול גוון יהודי ניטל ממנו בתמונותיהם הוא מצויר כגבר אירופאי  ישראל מנהגיהם ותורתם אינם מענינים אותו וכשכבר כן מעניניים זה רק לשלילה הוא מתאר אותם כעובדי שטן וזה איך שהוא מתחבר עם מסר מאוד פאציפיסטי והומאני לגבי כלל האדם הישוע הזה הוא זיוף ושקר. ישוע האמיתי יהודי ישראלי חלק מעמו הוא ישוע של בכול צרתם לו צר  אהבתו נתונה בעיקרה לישראל,לתורה,וליהוה צבאות  אבל בהותו מוסרי ואוהב אדם הוא אינו סוגר את הדלת גם לגויים . גם לגויים אמרנו הכנסיה הפכה זאת לרק לגויים.

ושיבה זו היא לאחר נפילת ישראל בידי אויביה ושיבתו יש בה מין הנקמה. חבקוק ג12 " בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע"אף פה מזכיר את עניין האף בהקשר לאויבי ישראל ולישועת ישראל. צפניה ב-3 " בקשו את יהוה כול ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף יהוה" ג-8 " לכן חכו לי נאום יהוה ליום קומי לעד כי משפטי לאסוף גוים לקבץ ממלכות לשפוך עליהם זעמי כול חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כול הארץ"בראשונה יתבצע איסוף הממלכות מהו איסוף זה? האם זה סתם כינוס מדינות רבות תחת ראש אחד או שמא הכוונה לכינוס ממלכות סביב ישראל? זכריה יב2 " הנה אנוכי שם את ירושל ים סף רעל לכול העמים סביב וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלים והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה לכול העמים כול עומסיה שרוט ישרטו ונאספו עליה כול גויי הארץ" אף פה מוזכרת אסיפת כול גויי הארץ סביב לירושלים ומצור עליה גם נאמר שירושלים תהא מעין המרעילה את השקט של כול העמים. וזו הסיבה להתקבצות. כמו כן ישעיה יג 4 בזכריה יד2 כתוב " ואספתי את כול הגוים אל ירושלים למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים..."יש לשים לב שבשני המקרים האסיפה נעשית ע"י ה' אולם למרות שבדברי דוד יש את המימד הלאומי כאילו מדבר על ישראל. אני מוצא בו ניחוח משיחי וניראה לי הרבה יותר שמתכוון " הנשא בעברות צוררי "לאלו מישראל הצוררים את המשיח ובניו. אני מסתמך פה על ביאור המילה צוררים. שניתן לראות שיש בה מאויבי המשיח דווקא כמו שכתוב בעמוס ה11" לכן יען בשוסכם על דל ומשאת בר תקחו ממנו בתי גזית בניתם ולא תשבו בם כרמי חמד נטעתם ולא תשתו את יינם כי ידעתי רבים פשעיכם ועצומים חטאותיכם צוררי צדיק לוקחי כופר ואביונים בשער הטו" האתם שבנבואה מתייחס לעם ישראל כמו שניתן לראות בפסוק 4 ויש פה מאפינים משיחים בולטים הנהירים ליודעי נסתרות . ואני אסבירם אך בקצרה. המילים דל עני אביון מתייחסים במקומות רבים למאמינים בישוע בישראל. משאת בר- הוא בפשוטו מעין שק תבואה אולם מקופל בו גם סוד כי "משא" משמעותה גם נבואה. ו" בר" משמעותו גם בן. ואם כן יובן שמונעים מהדל את נבואות הבן ומנסים לסלקו מאמונתו בכוח ובלחץ. כן גם " צוררי צדיק" הם הצוררים את הצדיק בה הידיעה הוא ישוע כמו שכתוב " וצדיק יסוד עולם" הצדיק אשר הקים את העולם. ואם כן יובן מפה צוררי צדיק אלו הצוררים את המשיח מה שנותן גם מובן וגוון ברור לכול הנבואה הזו. בתהילים קמג 3 "כי רדף אויב נפשי דכא לארץ חיתי" " ובחסדך תצמית אויבי והאבדת כול צוררי נפשי כי אני עבדך"תפילתו של דוד היא פה בלשון יחיד ואינו מדבר כעל עם "נפשי" "חיתי" האויבים הם " צוררי נפש" ואינם צוררי גוף . האמת היא שמלבד שאול לדוד היו מעט מאוד אנשים שהיו צוררים אותו באמת אני לא מתכוון אויבים בקשר לעניין כזה או אחר אלה לצוררים אנשים ששונאים אותו שנאה תקיפה ולכן ניראה לי שבדבריו פה מכוון לצוררי המשיח. בתהילים לא 12 " מכול צוררי הייתי חרפה ולשכני מאוד ופחד למיודעי רואי בחוץ נדדו ממני נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד כי שמעתי דיבת רבים מגור מסביב בהוסדם יחד עלי לקחת נפשי זממו"התיאור הזה נותן לנו פרטים רבים בראשונה אפשר לראות שהאדם הסובל אינו סובל בשל זרים אויבים חיצונים אלה אויבים פנימים בתוך עמו. הוא נעשה לחרפה לקרוביו. והכול מסתלקים ומתרחקים ממנו. הוא נשכח כמת ורבים מעלים עליו דיבה ודברי שקר הסיבה לדברים אלו שמפיצים עליו היא למען קחת נפשו. מי שיתבונן בסיפור חיי דוד יראה שהתיאור אינו נכון לחייו אמת דוד סבל ונדד אולם מעולם לא היה תיעוב של עם ישראל כלפיו אדרבה העם דווקא אהב אותו והרדיפות נעשו בהשפעת שאול. דבר שני שאול לא נזקק לשום בניית סיפור דיבה כדי לקחת את נפשו של דוד בהיותו מלך יכול היה לקחתה גם ללא כול סיבה ומהסיפורים ניתן לראות שאף לא עשה זאת. גם אנו רואים שהדיבה היא של רבים הנועצים יחדיו כנגדו ושאול פעל כיחידי . אם כן כול התיאור אינו נכון לגבי דוד ויהיה בזה עיוות ושקר לייחס לדוד את הרדיפות האלו. אלה כיוון שדיבר ברוח הקודש משיח מדבר מפיו.

תהילים ו8 " עששה מכעס עיני עתקה בכול צוררי סורו ממני כול פועלי און כי שמע יהוה קול בכיי"לפי פירוש המייחס את המילה " עתקה" לכאילו עתיקה נזדקנה ניראה לא הגיוני. וניראה יותר עתקה כמו ניתק והוזז. ומפה יובן גם עניין ה"סורו ממני" כאילו בעיניו מזיז אותם. בכול אופן קל לראות שרודפיו וצורריו אינם אנשים הרודפים אותו כיוון שהוא סיכון לשלטון או פורע חוק . אלה הם " פועלי און" זוהי רדיפת הרשעים את הצדיק, הוא בוכה ומתפלל כיוון שהגיע לחוסר אונים ונעשה דל מאוד והם עוד מעט השיגוהו אולם ה' מושיעו תהילים כג22 " תערוך לפני שולחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה"אף פה ניתן לראות שהאויבים אינם רגילים ואינם אנשים המתנגדים לו על עניין זה או אחר שבהבטלו תוסר התנגדותם אליו.. אלו אנשים הששים להשמידו ולסלקו ולכן הנקמה היא שלעתיד לבוא מושיבו ה' לסעודה בחיק ה' והם יראו השפע שמנת חלקו בזמן שינחלו יסורי הגיהנום. תהילים מב11 " ברצח בעצמותי חרפוני צוררי באמרם אלי כול היום איה אלוהיך" מפסוק זה ומאלה  שסביבו ניתן לראות שהמלחמה אינה עניין אחר אלה עניין של אמונה . אותם רשעים מתאווים להרסו לא כיוון שהפריע להם באיזה דבר אלה כיוון שהוא צדיק והם חפצים להרסו. עניין האיה אלוהיך? מוכיח שאלוהיו ואלוהיהם אינם אותם האלוהים כמו במקרה של לבן ויעקב  בראשית  לא 29 " יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלוהי אביכם אמש אמר אלי לאמור השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע       "ובכול אופן הם קרובים לו ואינם בני ארץ אחרת שנאמר  קכ "אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום אני שלום וכי אדבר המה למלחמה "תהילים סט וכן תהילים סט20-30 ניתן לראות בבירור מי הם אותם צוררים. הם מביישים ומכלימים אותו הוא נותר בודד הכול שותפים לחרפתם אף אין מי שינוד לו ויצטער עליו.הם משקים אותו ברוש וחומץ ואז מחלים  ברשימת קללות שמקלל אותם וזאת למרות שדוד בכול דרכיו נמנע מהקללה ומלשון הרע ותמיד דיבר בשבח השתיקה וההבלגה.( 27)

 הסיבה לכול הקללות היא שאת זה שה' הכה הם רדפו-מפה שאותו אדם -יסוריו ומכותיו באים לו בשל רצון ה' ואילו אותם רשעים רודפים אותו. האדם הזה נותר קדוש למרות שה' מכה בו תהילים עד4 " הרימה פעמיך למשאות נצח כול הרע אויב בקדש שאגו צורריך בקרב מועדך שמו אותתם אותות יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות"האויב אינו אויב סתם הוא אויב בקודש קול שאגת הצורר נשמע בקרב המועד ישראל הם שמו את האותות שלהם לימודם ופירושיהם באופן שלא יוכלו למצוא את האמת ולא יוודע על המשיח " נשכחתי כמת מלב" ואז הוא פונה לה' ומתחנן לפניו תעשה שזה אשר נשלח להכרת בגרזן המוות על העץ יוודע כמביא הנשמות אל האב. וממשיך " אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה" סיבת התחנונים היא שאלו אנשי הרשע שמו את אותותיהם כך שלא תמצא אמת את האותות שלנו לא יכולנו לראות יען עצם ה' את עינינו ונביא עוד לא נשלח שיכול לעוררנו לעבודתו, ומאיתנו אין אשר יודע עד איזה דבר השקר מגיע. והיכן האמת. 23 " קומה ה' ריבה ריבך זכור חרפתך מני נבל כול היום אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד"תפילה לה' שיקום ויריב את הריב עם אותם אויבים המחרפים את שמו כול היום אותו תיאור שמצאנו במב11 ומשמעותו אינה כול יום מסוים אלה כול משך ההסטוריה עד התעוררות המשיח. ושאונם אינו חדל במות דוד ואויביו אלה ממשיך עד התקומה. מכול הסיבות האלו אני גורס שהצוררים שדוד מדבר אודותיהם אינם צוררים רגילים שלו ולא של עם ישראל אלה הם הקמים כנגד ה' ונגד משיחו.

8" ועדת לאומים תסובבך ועליה למרום שובה"

זו חזרתו של המשיח לימין האב לאחר שפרץ גדרות התורה ונעשה מורה לגויים אל דרך האמת. "ועדת לאומים תסובבך"" כנאמר בישעיה נא 4 " הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע"קורא הן לעמו ישראל והן ללאומיו מקרב אומות העולם לבוא לתורה שיתן ע"י המשיח והוא יתן משפט לגויים ככתוב גם ישעיה מ"ב1 " הן עבדי אתמוך בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו-משפט לגוים יוציא...ולתורתו איים ייחלו". ועניין הארגיע הוא כרוגע שאחרי הסער, שקודם לכן היו תחת זעמו וכעת בחסד הושיעם. ודומה לנאמר בירמיה לא34" כה אמר יהוה נותן שמש לאור יומם- חוקת ירח וכוכבים לאור לילה רוגע הים ויהמו גליו יהוה צבאות שמו"אפשר והמשילם שיש חוקי שמש וחוקי ירח, ממשלת יום וממשלת לילה  ואת הגויים המשיל לים ולממשלת ירח ואף להם נתן חוקים. ואפשר ומשלו נתכוון שאחר הגאות והסער נותן היה להם רוגע. ולעניין תסובבך) מצאנו תהילים קיח 10 " כול גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם יהוה כי אמילם,סבוני כדבורים דעכו כאש קוצים בשם יהוה כי אמילם"וכדבריו פה המילה הזו איננה בגוף אלה מילה פנימית הנעשית בשם יהוה כמאמרו " בשם ה' כי אמילם" ועליה מעידים הנביאים ירמיה ד4  " המלו לה' והסירו ערלות לבבכם" יחזקאל מד9 " כול בן נכר ערל לב" והקוצים הם לפי מתי יג22 " הנזרע בין הקוצים הוא השומע את הדבר ודאגות העולם הזה ומרמת העושר ימעכו את הדבר ופרי לא יהיה לו" אולם מי שנימול בשם יהוה -הוא המשיח יבוא בתוכו השם הזה כאש אוכלת אשר תאכל כול הקוצים ששאפו להכרית השושנה( שהש"ר ב2)

 

"סבוני כדבורים"-כמעשה שמשון המוציא מעז מתוק ודבש מגופת ארי  בחינת" טעמו וראו כי טוב ה' " ועוד לעניין הסוב שאומר דויד בתהילים כו 6 " ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך יהוה"זוהי רחיצת המשיח אשר אחריה יוכלו לעבוד את ה' בכול לב ובשמחה, ועניין סיבוב המזבח שהוא אבן חיה שמאסוה בני אדם והיא יקרה לאלוהים. ועניין " עליה למרום שובה"כלומר על העדה הזו אשר תסובב אותך בארץ היא סיבת עלייתך למרום להביא ענינם לפי האב ולהפגיע בעבורם ולהוריד להם מתנות הרוח. ועניין השיבה למרומים מוזכר עוד בהושע ה15 " אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו וביקשו פני בצר להם ישחרנוני" והוא דומה למקום אחר בתהילים סח19 כתוב" עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם ואף סוררים לשכון" וכן מז6 " עלה אלוהים בתרועה יהוה בקול שופר"ובמשלי ל4 שואלים " מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחופניו מי צרר מים בשימלה מי הקים כול אפסי ארץ מהו שמו? ומה שם בנו כי תדע?" ואם יושוה לתהילים ס"ח 19 שם כתוב שאחרי העליה לקח מתנות לבני אדם ופה הוא אוסף את הרוח לתת ליראיו והיא המתנה כמו שכתוב גם משלי כז16" צפניה צפן רוח" ואילו באיוב כא 19 " אלוה יצפון לבני אונו ישלם אליו וידע"כי הכוח הזה יוצא רק כשאדם משלים עם הקב"ה כי כול זמן שדוחה את בנו הוא כאילו רב עימו וזעם עליו כמו שאומר כתוב אחר ב-12 " נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כול חוסה בו"עניין שני לכתוב באיוב " ישלם אליו וידע" שהקב"ה חפץ לתת לבניו הכוח להתמודד ולנצח החטא ותאוות העולם ולמשול ולהכחיד מלכות הרישעה אלה שהחטא עומד מול הקב"ה ונאמר עליו בחבקוק א13 " טהור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל"כי הוא כאש אוכלת כמו שנאמר פה בתהילים " יבער כמעט אפו" לכן אי אפשר לאדם להתקרב אליו במעשיו כי מעשי אדם אך מזמינים את זעמו .ממעשיו לא יצדק האדם כי אם רק יאשם. כי כולנו מרינו וסרנו ממצוותיו והרענו מאוד, ודוד אומר "אל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפנייך כול חי "נימצא שאין אחד מחוץ לאשמה. וכן נאמר בישעיה נג " כולנו כצאן טעינו איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עוון כולנו" אם כן כול בני אדם בלא הבדל סרו ומרו וכחשו וסלפו אורחותיהם. וממעשיהם אך זעם ואש ודין וכיליון. אך החוסה בבן הוא כמי שמשלם את חובו והוא פדוי ואף שיש כתב אשמה כנגדו אשמתו שולמה בקבלתו קורבן וכפרת המשיח והוא משולם על כן אין הדין יכול להרשיעו. ואז גם יקבל כול הטוב שה' שמר לקרובים אליו לאלו שניצלו מפני הזעם ועברו תחת פני החסד.

9" יהוה ידין עמים שפטני יהוה"אפשר ומדבר פה בשני זמנים שונים הראשון כאשר ביארנו בפסוקים הקודמים שלפני בוא המשיח היו הגוים זנוחים מלפניו וכמו צאן נידח שאין לו מקבץ ואין לו חנינה ולכן נאמר על המשיח שהוא מוציא משפט לגויים בראשונה א) שהוא מביא מצבם לפני הקב"ה ונותן להם הצדק להתקרב לה' כפי שניתן לעם ישראל ב) שנותן להם משפטיו חוקים של צדק בהם ילכו החפצים להתקרב אליו. ואפשר גם מדבר פה על אחרית הימים שאז יהיה הדין עניין אחר לגמרי כי אז בא להרשיע ולהסיר כול מלכות הקליפות .

וכדי להיות בטוחים בעניין הזה ראוי לנו לבחון מקומות אחרים שמדבר בהם על דין בתהילים בישעיה ג13 כתוב " ניצב לריב יהוה ועומד לדין עמים"אך הוא סתום ואין ברור האם בא לריב את ריבם ולתבוע מידת הצדק במשפטם או שמא בא לריב כנגדם באחרית על שנתן להם דין של חסד והם המרוהו. ומהתבוננות בכול הפסוקים ראיתי שעניין מילת הדין רומזת למשפט אחרית ולמידת הגבורה שיופיע בה בבואו לערוץ ארץ אולם גם מופיע דינו כעשיית צדק לישראל ונאמן עלי מה שאמרו במדרש על משיח שהוא חדרך חד לאומות ורך לישראל ( תהילים ז9,ט8,9,צו10,קי6,קלה14)

10 " יגמור נא רע רשעים ותכונן צדיק"   אף על פי שתיראה דרך רשעים צולחת והם צומחים וגודלים גם משרישים ולהם הארץ דע כי הקב"ה מגדלם על מנת להכריתם וכי גדילתם היא תחילת קיצם כי אילולי יגדלו וישלטו בכול לא יבוא קיצם כי צריך שתתגלה רישעתם לעיני כול וזאת אפשר רק כשינתן להם השלטון ויגלו את אשר בתוכם. ככתוב גם תהילים צב8 " בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כול פועלי און להשמדם עדי עד"שפריחתם ויציאתם החוצה להוציא רשעתם מהכוח אל הפועל למען תיראה לעיני כול, ולא תהא להם כול אחרית ודומה למשלו של ישוע על החיטין והזונין שמניחים להם לגדול עד שיוכלו להבדיל ביניהם.ולעומת זאת ע"י גדילת הרע מכונן את הצדיק. ככתוב בספר חבקוק א4 " על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל"

ולתוספת  הבט רשעים הסבר קיומם  וקיצם

 

 

פרק ח

 2 " יהוה אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ " השווה ישעיה  ו" וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות מלוא כול הארץ כבודו " צריך להקשות שרוב העולם אינם מכבדים כלל למלך ואדרבא נתרבה שלטון הכפירה והשליכו יראתם אחר גבם , וכול הכופר בו  נעשה גדול  ובייחוד בעת הזו אשר " הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים " .

צריך שתדע שכול הריק והאין הם הכנה למילוי" תהום אל תהום קורא לקול צינוריך "(תהי' מב), ובשלב שלפני המילוי בחוסר גם שם מורגש כבודו  כי אילו האדם חי לעולם ,אינו מודה בכול יום על עצם חייו אך מאחר שיודע שאילו ילקח הבל הזה שנושם בו כול חייו מיד הוא מודה  " מודה אני לפניך מלך  חי וקיים  שהחזרת בי נשמתי  בחמלה רבה אמונתך " והריק  והמדבר הם  ההכנה להתקדשות. כמו שנימצא בסיפור אליהו שדווקא בדממה נשמע קול יהוה. ומהי הדממה  אם לא חידלון כול. כי דווקא ע"י שטף המחשבות והעניינים אין משיגים קירבתו  ואין חשים בה ואף לא יחוש באשמתו כלפיו כיוון שמחשבתו מעורבת. וכדי לחוש אותו באמת צריך לרוקן עצמו מכול מחשבתו ולהכיר בשפלותו  יחשוב בכול מה שפגם עד עתה , ואיך הבטיח ללכת ולא הלך,וכול העניינים שהתנהג בהם לפי כסילותו הבהמית המוטבעת בו וע"י זה יבין מציאותו לפני הקדוש ההוא רם ונישא שוכן עליון יושב כרובים אשר משרתיו מהללים אותם ללא הפסק אף לרגע קט. כי דווקא שם באותו הקטע בישעיה ו המלא רוממותו וגדולתו  גם מוכרת  הטומאה  שחש ישעיה בעצמו ובעם שבקרבו הוא יושב. וצריך להבין שהטומאה הזו יש בה גם משהוא המצביע על כבודו ,כיוון שהוא כה ארך אפיים  ומאריך אפו על עושי הרעה  ונותן להם הזמן לשוב בתשובה ואין להם כול פתחון פה כי חיכה להם ולא היה כבעל חוב הממהר לפרוע חובו  וכשאין משלמים לו מיד חורץ דינם אלה כמתמהמה כי כתוב בז' " אלוהים שופט צדיק ואל זועם בכול יום " כיוון שיש משפט בכול יום ובמשפט אשמים  כי "אל זועם בול יום " צריך היה להיות דין היום ממש אבל  ב(מז' נבכתוב " מה תתהלהל ברעה הגיבור חסד אל כול היום " ומה שמאריך אפו זה הגדלת שמו כאשר אמר משה, (במדבר יד)  " ועתה יגדל נא כוח אדוני כאשר דיברת לאמור יהוה ארך אפים ורב חסד נושא עון ופשע ונקה לא ינקה-פוקד עון על בנים על שלישים ועל רבעים ".

ב) צריך להבין שמדבר פה מזמן עתיד  שבו יגדל באמת שם יהוה בכול הארץ , אף על פי שכיום הוא כאילו בצמצום פה בעולם החשוך. כמו שנאמר " יהוה  אלוהי גדלת מאוד הוד והדר לבשת " עיקר הגדילה על ידי בן האדם "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ותחסרהו מעט מאלוהים וכבוד והדר תעטרהו " עיקר הגדילה ע"י המשיח(בן האדם)  שעליו נאמר במיכה ה "ועמד ורעה בעוז יהוה בגאון שם יהוה אלהיו וישבו כי עתה יגדל עד אפסי ארץ ונאמר עליו בישעיה נב  " הנה ישכיל עבדי ירום ונישא וגבה מאוד כי ע"י גדילת המשיח  נתגדל שמו כמו  שמצאנו  שהמשיח נמצא ברומי  "אם יאמר לך אדם 'היכן א-לוהיך?' תאמר לו: בכרך גדול של רומי" (ירושלמי תענית פרק )א) ואם כן עליית המשיח מרומי לישראל היא עליית שם יהוה. כי יש ב בחינות בגדילה  האחת ע"י עדיו  והשניה על ידו עצמו . ע"י עדיו מה שמחכים לו בזמן ההסתר פנים והיו סובלים כול  החרפות והבזיונות בעבור שמו בזמן ההסתר כמו מזמור ג " רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלוהים סלה " מה שמחרפים אותו על שנאחז באלוהיו כי במציאות ההסתר כאילו האמת בצידם באשר אין הוכחה גלויה  הקב"ה העלים עצמו בעולם. ועל כן היסוד הרשע  הולך ומתחזק דייקא מחמת מה שהסתיר עצמו שעל כן אין נעשה המשפט בעושי הרעה להרשיע ובעושי הטוב להיטיב. ומחמת זה הם סומכים על כוח השעה  בראותם שעשו חמס  והצליחו. וכיוון שכוח הכפירה חזק בעולם יותר מכוח האמונה (נוח מול דורו ) כי כול העולם הזה העובר שהוא בבחינת דור הראשון  והם רוב בני העולם  הם בחינת קליפות וטפלים ואינם אלה לזכך הצדיקים ולזכותם  . הושמו על מנת לנסותם הילכו בדרך יהוה או ימאסו בה ועל כן הגויים הם ממשלת השטן והקליפות בעולם  ונועדו על מנת לבלבל הישרים בכמה אופנים  כי יש כמה אופנים לבילבול כי יש בילבול של עונג ויש של סבל. יש מחמת רוח הזנות המבקשת לענג האדם ולמשכו מסבל האמונה  אל חזקת הרבים  כמו "רבים אומרים לנפשי  אין ישועתה לו באלוהים סלה "  שהם הרבים  והשעה עומת להם. אבל אני יודע שמה שעומדת להם זה לשעה  כי אתה כבר הבטחתני (מו) " על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ים  יהמו יחמרו מימיו ירעשו הרים בגאותו סלה נהר פלגיו ישמחו עיר אלוהים קדוש משכני עליון " אני יודע שבבוא הבוקר בעת פקודתם יאבדו לתמהון לעיני בני העולם הזה כי הם בטחו בם ונשענו עליהם אבל  אני לא בתמהון אהיה "ישמח צדיק כי חזה נקם  פעמיו ירחץ בדם הרשע " זה המשיח ירחץ בדם אויביו כי ע"י שפיכת דמם טהרה באה לעולם שהם נהר זוהמה  שטף מים רבים אלי לא יגיעו.  והלילה הזה שכולו מרור  שיעקב צולע על ירכו  ותשתוחח עליו נפשו לקול המון חוגג  עליו כתוב " יהוה בהשמים חסדך אמונתך עד שחקים " בכול זמן שחסדך משמים בחינת שממה ומשמים כי הוא דר בשמים  מה שאני נאחז בך חרף כול  מצוקותי זה אמונתך עד שחקים כי בחינת אמונה היא בחינת  הסתר מה שמאמין במה שאינו רואה  אולם חסד הוא מעשה גלוי  כי אי אפשר על חסד להיות רק במחשבה  או הרגשה אבל על מעשה או טובה שנעשית עם אדם על זה נאמר שנעשה עימו חסד. כי החסד הוא גילוי פנים. אבל ככול שמוסתר  החסד תחזק האמונה ותתגדלועל כן דווקא החוחים המצרים את השושנה הם המגדילה שמה . בחינת גיבור בחינת התגברות. יהוה גיבור  מה שהתגבר על צריו. במידת הגבורה ועל זה אמרו חכמים," כל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני; וכל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושרועניין זה מפורש הוא בתורההרי הוא אומר "תחת, אשר לא עבדת את ה' אלוהיך, בשמחה, ובטוב לבב--מרוב, כולועבדת את אויבך" (דברים כח,מז-מח); ואומר "למען ענותך, ולמען נסותך--להיטיבך, באחריתך" (דברים ח,טז)."

 3 "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להכרית אויב ומתנקם" הקב"ה בחר בכלים פחותים מכול שדווקא ע"י  מידת פחיתותם יתגלה כבודו מה שאין כן בכלי תפארת  ששם עשוים  לחשוב  שמעצם  גדלותו של הכלי עצמו  בא לו כול זה.

שדיבר פה על עוללים ויונקים שהם אלו אשר נולדו מחדש בלידה הרוחנית שבמשיח ועל כן כיוון שנתחדשה דעתם ופנימיותם נעשו כתינוקות ממש,כי מתו לממשלת הנחש שהיו שרוים בשלטונה יחד עם כול בני עולם  כי כול המנאץ ודוחה את המשיח  זה משום חיצונים המושלים בו שאינם מניחים לו לקרוב ככתוב באיוב ה " ירחקו בניו מישע ידכאו בשער ואין מציל " כי מה שהתרחקו מישע הוא ישוע ישועת אלוהינו  זה מחמת שדוכאו ע"י שר המוות  כמו איוב ד " אף שוכני בתי החומר (גוף אדם) אשר בעפר יסודם (נוצרו מעפר) ידכאום לפני עש "   אבל ממה  שהשתחרר ממשלתם של החיצונים ישמע הדבר ויקבל אל ליבו כי רוח יהוה הושיעתו   כמו שכתוב  משלי כ " אוזן שומעת ועין רואה יהוה עשה גם שניהם ".

והעוז הוא גבורת אלוהים אשר בפיהם שאינה מעצמם כי אם ממנו שנאמר "יסדת" אתה דווקא ולא הם. וזאת נעשה למען הצוררים אותו. לאו דווקא למען הכרתם כי אם ממש למענם, וכוונתו לבני אדם שניתעו מהאמת ונעשה להם ה' לאויב מכוח שקר ואי ידיעה כגון בישראל ששונאים את ישוע ונעשה להם כאויב מכוח מה שלימדו אותם רבניהם.בחינת "דחו ולא יכלו קום "

ואילו באמת היו העיניים נפקחות לראות את מי הם שונאים היו ברעדה ובאימה  מכך. וכן באומות העולם אנשים שנידמה להם המשיח ומלכותו לסתם מחשבת אנשים והם צוררים אותה ובמיוחד בזמננו השפל הזה צריך מאוד להתפלל שיתן בנו  עוז ודוד היה מלמדנו להתפלל על זה שאמר (פו)" תנה עוזך לעבדך והושיעה לבן אמתך " כי אחרת במה יתרון לנו על כול שאר תגרני השוק. שהכול מכריזים על סחורתם שאין טובה ממנה והכול רוצים למכור ואיך תיוודע האמת?

ב) מי שרוצה להיות של המשיח צריך להבין שכול הדעת שמורכבת עליו היא כוח המונע מבעדו מלהגיע אל האמת כי כוס ריקה בקל למלא וכוס מלאה אי אפשר למלא. וכול אדם הבונה בנינים של דעת ערים בצורות בשמים הוא כוח הקם כנגדו. כי מאין תצא חוכמה ועל כן צריך להריק עצמו וידע שגם מה שיודע זה איננו דעת כלל רק אשליה של דעת ובייחוד יבחן ע"י סוף דבר כי סוף דבר הוא יוכיח כי העץ נבחן בפריו. כי אם הדעת מביאה לידי גאווה ושרואה עצמו מוגבהה משאר בני אדם אז ידע שלא ידע דבר כי הוא  הושלך ברשת השטן . כי השטן עצמו  נטעה מדרך האמת ע"י הגאווה שהעבירה אותו על דעתו ועל דעת קונו ועל כן אמר למרוד " אעלה בבמותי עב אדמה לעליון" וכשבא אל חוה  והיה צריך לפתותה  אמר "והייתם כאלוהים " ובמלכודת הזו רבים נאחזו במוסר אויל   הם התיימרו להיות מורי התורה ומדריכי דרך  ונעשו  למכשילי בדבר ואם יאמר שאי אפשר לאש הזו לאחוז ברבנים בשופטים בכוהנים ובגדולים אומר שכול מה שגדול הוא  כן קרב אל האש. ועל כן משידע זאת ישום עצמו כקטן וגם מה שיודע יעשה כלא יודע  ועל ידי זה  שמרוקן כוסו   "דמיתי לכוס חרבות" היינו שהכוס ריקה על ידי זה יתקיים " כוסי רוויה שהקבה ימלאה עד תומה לקיים הנאמר  (במדבר כד) "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים " וכול זה יושג על ידי בחינת עולל שיוצא  לעלילות לדברי מעשה  להביא ממחשבה למעשה כי מה שאגור במחשבה צריך להתגלות בעולם המעשה ועל ידי בחינת יונק  שהוא  בחינת סמיכות לשדיים  כי הוא יונק מין החוכמה  וצמוד אליה ואינו נסמך על עצמוועל ידי שנסמך לדדי החוכמה  על ידי זה מתכוננת בו גדילה בדעת ככתוב במשיח  "ויעל כיונק לפניו " כי הסמיכות לדדי החוכמה  היא הגדילה בחינת "כול כבודה בת מלך פנימה שהיא באה לחדרי המלך בחינת  שיר השירים א "משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו" ועל ידי שבא בחדרי המלך  דדיה ירווך בכול עת  ע"י שיונק משדיה לא יזיק לו ארס הנחש ויכול לעלות אוצרות חושך מבור פתן ."ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה ".

. 4 " כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה"

מי עשה שמים וכוכבים? אצבעותיו הלא היא ידו הלא זה המשיח כנאמר גם במקום אחר ישעיה מ"ח 13  " אף ידי יסדה ארץ וימיני טיפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו"

5 "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" אנוש קרוב לאנוש חולה כמו שכתוב באיגרת יעקב ה17 " אליהו אנוש אנוש היה כמונו" ותזכרנו וכן תפקדנו מורה שלפני כן עזבתהו את אדם מפני חטאו ואת משיח מפני שחטאי האדם היו עליו ונועד להיות קורבן עליהם כמאמרו " אלי אלי למה עזבתני" ועניין הפחיתות שיש באנוש המוזכרת בפסוק "מה אנוש כי תזכרנו" ובמילת תזכרנו מובלעת שכחתו הן לאחר חטא אדם הראשון כי לפני החטא לא היה מושפל והיה בו חותם המלך לכן יובן רק על משיח ולא על אדם.

6 " ותחסרהו מעט מאלוהים וכבוד והדר תעטרהו" עניין שתחסרהו מעט מאלוהים הוא יפורש על אדם שניברא בצלם ובדמות ועל המשיח שבהיותו בגוף אנוש חסר שפע מלכותו היה מחוסר אך מעט מאלוהים כי יען חולשת בשרו ניראה היה כאדם, אך כוח מעשיו דבריו ומותו אלוהים היו ואך למראה עיניים ניבדל.ובעיני עליונים מראים עיניים הוא כקליפה כי הם שופטים לפי המהות הפנימית וגם רגע המיתה שעבורנו היא ביטול הכול עבורם אינה ביטול.ויהיה נותן לו עטרת שלטון למשיח יען במצבו השפל התענה וסבל בעבור המלכות אף שהיה בן מלכות ויכול היה לומר מתוקף מלכותו הביאו לי מלכותי ואל תטריחוני בכאלו, שתק ונטל על עצמו חטאי רבים ומחלותיהם ולקח פגעיהם על עצמו ועל כן ניתנה לו העטרה האמורה. כמו שנאמר בישעיה נג12 " לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה והוא חטא רבים נשא ולפושעים הפגיע"

 7) "תמשילהו במעשי ידך כול שתה תחת רגליו" עשייתה אותו כאדון על ביתך ומושל בו והכול כפפת תחת מלכותו. ואפשר לפרש על אדם הראשון שנאמר לו א28 " ויברך אותם אלוהים ויאמר להם אלוהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכיבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכול החיה הרומשת על הארץ ויאמר אלוהים הנה נתתי לכם את כול עשב זרע זרע אשר על פני כול הארץ ואת כול העץ אשר...ולכול חית הארץ ולכול עוף השמים..." אולם ברם אפשר להקשות ולומר " תמשילהו במעשי ידך כול שתה תחת רגליו" אם כן צריך היה האמור להיות גם במלאכים שאף הם חלק בבריאה מעשה ידיו כנאמר תהילים קד4 " עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט" ואין אנו רואים שהמלאכים כפופים לאדם ולא עוד אלה שאנו רואים בספרים כולם שהם מטילים את מוראם על האדם עיין בראשית,דניאל,שופטים. וכן מלאך המוות אף הוא בבריאה ואינו תחת שלטון האדם כי אם אדרבה האדם כפוף לשלטונו.והוא עניין הכול שבכול באמת צריך היה להיות הכול כמאמר פאולוס והנה אין אנו רואים שכול הושת תחת רגלי האדם. אך על המשיח נאמר קי1 " נאום ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך" וזהו מאמר המקושר היטב בכתוב כאן וכן נעשה ע"י ה' ומזכירים מזמור זה בברית החדשה באיגרת הראשונה לקורינתים טו ואף שם קושרים עם מזמור קי1 בראשונה מבארים שם שישיבת  המשיח הוא עד שיושתו כול האויבים תחת רגליו וכתוב שם שאחרון האויבים שיושת יהיה המוות. כי נאמר שכול שת תחת רגליו ואז כששלטון המוות יושם אף הוא תחת הרגלים אז יהיה האלוהים הכול בכול.

 וכן גם באל האפסיים פרק א אף שם מפרשים המזמור הזה כדובר על המשיח " וישיבנו לימינו במרומים ממעל לכול שררה ושלטון וגבורה וממשלה וכול הנקרא בשם לא לבד בעולם הזה כי אם גם בעולם הבא וישת כול תחת רגליו ויתן אותו לראש על הכול אל העדה" ובעיקר באגרת לעברים ב שם נאמר " כי לא תחת המלאכים שת את העולם הבא אשר אנחנו מדברים עליו כי אם כאשר העיד האומר במקום אחד מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו....הנה באשר שת כול תחתיו לא השאיר שבר שלא שת תחתיו ועתה לא ראינו עדין כי כול הושת תחתיו אבל ישוע המחוסר מעט ממלאכים אותו ראינו מעוטר בכבוד והדר תחת " ובעצם משווה פה כבר פאולוס בין שתי הגישות זו האומרת שעל האדם מדובר וזו הטוענת שהכוונה למשיח.

. למפתח פרקים

 

פרק ט

6" גערת גוים איבדת רשע שמם מחית לעולם ועד"

א) גערת גוים-הגערה היא המשיח כפי שמצאנו בזכריה ג2 " ויאמר יהוה אל השטן יגער ה' בך השטן ויגער יהוה בך הבוחר בירושלים הלא זה אוד מוצל מאש" כי תחום הגערה שהוא נשמת אפו הוא תחומו של משיח ולכן אומר יהוה יגער יהוה בך. כי זהו המשיח המגיע ברוח של גבורה. ועל עניין הגערה נדבר בהמשך כי הוא פזור עוד ברחבי הכתובים באופן שכול חלק מבאר את חבריו. עניין גערת הגויים. צריך שידע כי במחשבת יהוה יש ממשלת גויים ויש ממשלת ישראל אולם אינם כמחשבתנו כי יש הניראים בעין ישראל ואינם אלה גוים ויש הניראים גוים ואינם כי אם ישראל ועל שינוי זה עיין בפרק יח 44-46 שם מבואר שהמסגרות של ישראל ובני נכר השתנו ושם גם ניתן המפתח למי הם הקרובים ומי הרחוקים " לשמע אוזן ישמעו לי בני נכר יכחשו לי" המילה נוכרי קרובה למילה מתנכר. המתנכרים ומכחשים באלוהי ישראל הם בני הנכר.ואילו כול המודה בה' ובהשגחתו ובמשיח השווה לו הוא נעשה ישראל ממש.ויש מלחמה של ממש על השלטון בין ממשלת הגוים וממשלת ישראל. ועד עתה הוא נגמר בהכרעת ראשונים על אחרונים. ותמונת העולם ותמונת ישראל מוכיחים זאת. כי מחשבת הגויים עמוקה וחזקה. והם השכילו להכניס משלהם אל תוך הקודש באופן שאף הקודש טומא ונעשו עבדי ה' לעבדי טומאה. וישראל נפל בחכתם כי ישראל עבד את ה' אולם ניאץ את המשיח שהוא עצמות אלוהים ואם כן ניאץ גם את ה'. לכן אין בעבודתם לקרב ולשנות.אולם בהגיע העת יגער ה' בגוים כי הניצחון של המשיח נתכסה רק לפי רצונו כי באמת אין כבר לשלטונם כול תוקף והוא אך למראית עין עד שיושלמו כול הגזרות שגזר. ממש כשם שהאסיר צריך לרצות את עונשו ואפילו אם הטוב מובטח לו אינו זוכה בו עד שמרצה עונשו שנקבע לו ע"פ חוק כן אף הטוב שצפון לישראל והובטח מה' לאבות כן אף הוא לעתיד לבוא ועד אז שיעבד ה' את ישראל תחת ממשלת הגויים. ב) איבדת רשע-עניין הרשע בתהילים אינו אדם העושה מעשי רשע בלבד אלה יש בו סימן וטעם מיוחד אלו אנשים הקמים כנגד ה' שלטונו ועצתו ומנסים בדרכי מירמה לקום כנגד שלטונו ולבצר שלטונם לרוב הם בתוך הקודש ונאחזים בקדושה ובאמת לבסס את עוולתם.

7" האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זיכרם המה" א) האויב- הוא שאמרנו מקודם אויביהם של ישראל לפי הרוח הן בקרב הנצרות והן ביהדות המונעים את האמת מלהתגלות והם זרע העמלק ומלכות אדום. ויש אויב בתוך ישראל כמאמר דויד ( תהילים מב10,מג2לא9,סד2,עד3) ויש אויב מבחוץ שהוא רמז למלכות אדום ככתוב ביחזקאל לו1 " ואתה בן אדם הנבא אל הרי ישראל ואמרת הרי ישראל שימעו דבר יהוה כה אמר יהוה יען אמר האויב עליכם האח ובמות עולם למורשה הייתה לנו...לכן כה אמר אדוני יהוה אם לא באש קינאתי דיברתי על שארית הגוים ועל אדום כולה אשר נתנו את ארצי להם למורשה" ועניין המורשה נפוץ בכתובים בהקשר לאדום ועשיו. ועניין האויב הוא ביצירת השממה והחורבות. כי במילים חרבות ושממה כוונה לשממה רוחנית שהאויב הצליח להרוס הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים וכן את כוח האמונה של מאמיני ישוע. ולכן הם נימצאים כחרבות ושממה.ולעתיד לבוא חרבות עולם על אדום ולא על ישראל ככתוב ישעיה לד10 "לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עובר בה" בישעיה נח12 מובטח לצדיק שישנה אורחותיו " ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם"מפה שהעולם נימצא במצב חרב ואין הכוונה לחורבה פיזית אלה לחורבן רוחני. ועל זה אומר דויד תהילים קב " מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות שקדתי ואהיה כציפור בודד על גג כול היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו"כלומר משיח המתענה בעבור החורבן הרוחני הוא כציפור על גג וככוס שהוא עוף המצוי במקומות של שממה וזאת כיוון שהוא באמת מצוי בשממה. איש האלוהים בעולם הזה הוא כמו מצוי בשממה נוראה ובהרס עצום כי העולם מכור אל הרע ונעשה כדברי קוהלת מעוות לא יוכל לתיקון ועל זה הצער הנורא ומה שיותר צדיק וקרוב לקדושה כך יותר מרגיש מזה כמו שמצאנו גם בדניאל ט17 " ועתה שמע יהוה אלוהינו אל תפילת עבדך ואל תחנוניו והאר פניך על מקדשך השמם למען אדוני הטה אזנך ושמע פקחה עיניך וראה שממותינו והעיר אשר נקרא שמך עליה"דניאל מבקש את אלוהים שיביט על השממה של עמו לא כיוון שה' לא יודע שבאמת יש שם מצב של שממה וחורבן אלה שיש שם מצב של חורבן רוחני עד כדי  כך שאפילו לא רואים את החורבן ולא רואים כמה סטו ולא יודעים איך לשוב ולמה צריך לשוב ?. ונימצא שם שמים מחולל ובאיכה ה18 כתוב" על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו"ושועלים הם רבנן והם המביאים את שממתו כי הם ההולכים ובאים מהקדושה ואליה ועוסקים בקדושה בעבור העם וכיוון שסילקו האלוהות מהקודש והכניסו שמה השיקוץ והטומאה שלהם והחליפום נעשה מה שכתוב בישעיה לג7 " הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון נשמו מסילות שבת עובר אורח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש"כיוון שסילקו השכינה ומלאך שמו -הביאו לשממה במסילות הקדושה ואין עוד עובר ובא בדרכים ושממה בהם. וכיוון בפסוק הזה לזמן שבו ישראל חוזרים אל אלוהיהם ונעשית השממה לגן עדן ונהרות במדבר ככתוב ישעיה לב15 " עד יעדה עלינו רוח ממרום והיה המדבר לכרמל וכרמל ליער יחשב"ובלה7 " והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנוה תנים ריבצה חציר לקנה וגומא"וביואל ב22 " אל תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם" וזמן זה יהא זמן השינוי שבו תפקוד הקללה את עשיו והברכה את ישראל " תמו חרבות לנצח" ערי ישראל החרבות לא יוסיפו להיות לשממה ולא יחרבו עוד". וערים נטשת אבד זכרם" היא אדום שה' ינקום בה בעת הקץ.

 

16 " טבעו גוים בשחת עשו ברשת זו טמנו נלכדה רגלם"וכבר ביארנו מקודם שבמילה גויים לא התכוון לגויים מול ישראל כאשר פירשו כן רבים אלה הכוונה למה שמופיע בפסוק 18 " ישובו רשעים לשאולה כול גוים שוכחי אלוהים"כלומר ענינו דווקא באלו השוכחים אלוהים ולא בגוים כולם. פשט הפסוק הגוים שעשו שחת אשר הוא תיאור למוות, ואם כן יפורש שהגוים טובעים במוות הוא הגיהנום. דבר אחר " טבעו גוים בשחת עשו" כלומר בשחת שהם עשו פה ניתן לבאר את המילה שחת לשני כיוונים שחת הוא קרוב לשוחה ואז יובן גם עניין הטבעו שהוא כמו נפלו במקום עמוק. ואפשר שחת לשון שחיתות. ואז יובן גם בהקשר למה שהם עשו. קרוב לזה תהילים ז17 " בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל"ובתהילים לה7 מתלונן משיח " כי חינם טמנו לי שחת רשתם חינם חפרו לנפשי"וההקבלה קרובה לפסוקנו אף בו משמשות המילים שחת ורשת המשך לאותו עניין ולפי כך אפשר ומדבר באותו ענין ממש ועל כן נבאר גויים פה על האנושות הקמה כנגד משיח ה' כמו שכתוב בתהילים ב " למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ ורוזניפם נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו" ומהפסוק מתבאר שדווקא המלכודת אשר טמנו היא זו שתפילם. ובה יפלו.

18 " ישובו רשעים לשאולה כול גוים שוכחי אלוהים " מהו ישובו אם לא שכבר היו שם כמו פרק נה 20 " ישמע אל ויענם וישב קדם סלה אשר אין חליפות למו ולא יראו אלוהים " אין השב אלה למצב שהיו קודם שהגיעו לעולם  שנאמר נח4 " זורו רשעים מרחם  תעו מבטן דוברי כזב " להעמקה בעניין  הרשעיםרשעים הסבר קיומם  וקיצם

 

19 " כי לא לנצח ישכח אביון תקות ענוים תאבד לעד" ובפרק זה מצאנו גם 9 " ויהי יהוה משגב לדך משגב לעיתות בצרה"12 " כי דורש דמים אותם זכר לא שכח צעקת עניים חנני יהוה ראה עוניי משונאי מרוממי משערי מות" ובפרק הבא " בגאות רשע ידלק עני" ולפי הבנתי אין כוונתו פה אל עניים לעומת עשירים אלה על עניים ביכולת מול הרשעים שהם אנשי זרוע ולהם הארץ. כמו בפסוק 12 עוניו הוא ממול לשונאיו הוא עני לעומתם. ואפשר גם שמביאים אותו אויבים אלו לידי עניות ברכוש. תמונת העניים בתנ"ך היא תמונה מורכבת והייתי רוצה להתעכב אך מעט על עניים מתהילים. בפרק י של תהילים מופיעים שוב העניים מול הרשע האורב להם אפשר והם עניים בדעת לעומתו. הרשעים מציבים כעכביש את רשתותיהם

17 "נודע יהוה משפט עשה בפועל כפיו נוקש רשע היגיון סלה" נוקש אפשר על דרך היקש שמקישים מדבר על דבר אחר והוא כהיגיון שמחשבת הרשע מקישה ויש לו היגיון סדור באופן שדרכו מעוותת האמת ע"י היקשים שניראה לפיהם כאילו באמת הדברים יוצאים אלו מאלו ומחייבים אלו את אלו והכול נאחזים ברשתם ואם תתבונן היטב תיראה שאין כול חיוב כי אחרי שמתחילים בהגיון ובדברי אמת יפים אז בא באמת העניין שנתכוונו לו וכול ההתחלה לא היתה אלה מעין הקדמה מה שקרוי בלשון תהילים דברי פתיחות ודברי חלקות. וצריך לעיין היטב בדבריהם ולבחון אותם לגלות לפי שלבים היכן המדרגה שבה האמת מתחלפת לשקר י3 " כי הלל רשע על תאוות נפשו ובוצע בירך ניאץ יהוה"זאת צריך לדעת למרות שהרשעים מכסים את מטרתם, ובדברי חלקות כאילו מתכוונים לטוב הם טומנים אט אט את מלכודתם לא יוכלו להשאר בטוב זה כיוון ששכלם העקום והמעוות צריך להתגלות כי יש להם תאווה להתגלות ולגלות את נפשם במערומיה. וזאת כיוון שכה בטוחים הם שהפתאים לא יגלו האמת ואכן כך קורה. אולם מי אשר נתנו לו העיניים יראה בכול דבריהם שיש להם תאווה שכזו לגלות את נפשם ממש כשם שלפושע יש תאווה בלתי נשלטת לספר על פשעיו.ולכן בפירושיהם ובדברי הצדקה שלהם יתגלה ליבם במערומיו כי אי אפשר לו שלא יתגלה בתחום שבו לא יחשבו שמי שהוא עשוי לתפשם. כי יש תחום שבו יודע אדם ששם הוא נבחן ובזה ישתדל להעמיד פנים של טוב ומיטיב. ויש איזה מקום שיודע ששם אינו נבחן ואינו בסכנה להתגלות כדרך אדם שאינו חושש מהפחותים לו או היושב בקרב זרים גמורים שלא ראם ולא יראם או דרך אדם לאמור בצחוק או בשיכרות שאינו חושש לתגובתם  ודווקא אז יתגלה באמת כי כול מה שהיה לפני זה היה בחינת הקדמות. כדוגמת מה שאין איש שתשאלו אם רשע הוא שיאמר שכן הכול יאמרו כי טובים הם אך השתהה אצלו מעט ובחן אותו בעת מעשה ותיראה מה מונח בליבו שהיכן שיוכל לעשוק יעשוק והיכן שיוכל לנטול ינטול. והיכן שיבוקש לתרום לא יתרום .והיכן שירויח ע"י השקר ישקר וכשישאל על העליון יכחש בו אז תדע שזהו רשע גמור.וכן הדבר גם עם הרשעים כי יש תחום שבו אינם חוששים כלל כמו שכתוב בישעיה כט15 " הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ?ומי יודענו?"וכן תהילים יב5 " אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו איתנו מי אדון לנו" וכן תהילים נ"ט8 " הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי מי שומע?"כשאין מבינים ומרגישים בטחון לדבר אז אין נזהרים עוד וכן שאין שום אדון והם השליטים כי המלך אינו נזהר בדבריו כי אין לו למי לתת הדין מלבד לקב"ה אם מאמין בו. "ובוצע בירך ניאץ יהוה"מברכו בשפתיו אולם ליבו רחק ממנו ומנאצו בליבו כי אומר אינו רואה,ואינו שופט .ואת רשעים חפצו ואיש זרוע לו הארץ.והאלוהות מרמה היא ומה שיותר רמאי יותר צדיק. קיצור דבר במילה הרשעים מכוון דבריו דוד לאנשים העוסקים בקודש בעוולה.

 למפתח פרקים

פרק י

 

מזמור זה כתב דויד על העיתים שבהם תהא השגחתו יתברך ניכסת וניראה כאילו כאין והעולם ניראה כזנוח ללא כול שופט ומשפט ח"ו.

 אולם צריך שידע שאף על פי כן ישנו שם כאשר רומז במילים " תעמוד ברחוק תעלים" וכשהרשע בולע את העניים ניראה אז כאילו אין כול משפט והעוולה זועקת. אולם דווקא אז בשיאו של ההסתר כשאין ניראה עוד שיש משגיח והרשעים מנצלים העת ההיא  לעשות רצונם ממש כשם שהחשיכה והרחוב הבודד מאיצים בגנב לבצע פעולתו. כן היעלמותו מאיצה ברשעים להוציא החוץ את הטמון במסתרי ליבם הו אז יגלה לעיני העולם כולו רשעתם. כי דווקא בהסתר שהסתירו הרשעה  ההיא  היה טמון כול כוחם. והם מביטחונם שאין משגיח ברשעתם הוציאו החוצה את הטמון בם ועתה נגלתה רשעתם לעין כול וזה פירוש " יתפשו במזימות זו חשבו" דווקא במה שחשבו לעשות בזה יכשלו. ראה עניין העץ שהכין המן למרדכי שהוא עצמו נתלה עליו. כי המציאות כולה היא בידיו יתברך ואף מחשבות האנשים. וכשם שכיסה עיני האנשים ליפול ברשתם כן יפתח עיניהם להבחין ברשעתם.

 4 )אולם הרשעים רבה אצלם החדווה יש בהם עליצות ממה  שמזימתם עלתה יפה  ולא רק שלא נענשו על רשעתם אלה אדרבה ידעו כיצד להפכה לקדושה כי צחוק הגורל שדווקא בבית אלוהים עומד הרשע ודורש על הצדק המשפט והאלוהות והוא מטה הכול לכיוונו והכול משתחווים לחוכמתו כקדושה.

אולם באמת אפילו שעוטף בשם אלוהים את דבריו הרי מזימותיו ופעולותיו מוכיחות שאין בו אלוהים.כי כולו מלכודת וארב פיו רמאות תחת  לשונו . ממש כשם שהרוצח ממית בעולם הזה אף הוא ממית לעולם הבא וזהו " במסתרים יהרוג נקי" שזהו מוות ניסתר מין העין כמו שכתוב במשלי ז23 " עד יפלח חץ כבדו כמהר ציפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא " מבחין בפחד ההוא ואינו יודע שהוא בנפשו.

 

8 " ישב במארב חצרים במסתרים יהרוג נקי עיניו לחלכה יצפנו 9 ) יארוב במסתר כאריה בסוכה יארוב לחטוף עני במשכו ברשתו 10) ודכה ישח ונפל בעצומיו חלכאים "

קורבנות הרשע  עצומים במספר ונקראים חלכאים= רצוץ,נדכה,עשוק גזול ולפי הקרי חל-כאים כמו חיל המון עשוקים כמורכב מן חיל ומן כאה כמו נכאה לבב. לעומתם הרשע המפילם ברשתו הם עניים בדעת וחסרי מגן והוא לוכדם ברישתו על נקלה כי היכן שיש הפרש בדעת  קל להטות ולרמות מה שאין כן בין אנשים השוים בדעתם.

 אותם רשעים הם המגדילים את שפתותיהם ואת דברם בפרק יב " אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו ?   אין על הארץ מעלינו   ואין מבין שנאמר נט  8 " הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי מי שומע ? ונביא לא שלוח שנאמר עד "אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה " ואין מתעורר להבין האמת ואין שופט מלמעלה שעת הסתר פנים היא ככתוב בישעיה סד  "ואין  קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עוננו "

כוונתם לשדוד העניים ולשעבדם להם " משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר יהוה" בפרק יד5 " עצת עני תבישו כי יהוה מחסהו" הרשעים מבישים את העני שה' הוא מחסהו ושהוא תחת עצת המשיח כיוון שהוא מאת יהוה . לד7 " זה עני קרא ויהוה שמע ומכול צרותיו הושיעו" שוב העני הוא עני המאמין בה'. בהקשר לעניין זה שהעניים הם המאמינים בישוע כדאי להתבונן בישעיה ג8 " כי כשלה ירושלים ויהודה נפל כי לשונם ומעלליהם אל יהוה למרות עניי כבודו" בחינה של הכתוב בדניאל  יא 35 " ומין המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד " שלא תלוי בעבודתם אלה במועד הקבוע מאיתו כמו  קב " אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד"  

 

9" יחטוף עני במושכו ברשתו" ראה מה שכתוב בצפניה א2 " אסוף אסף מעל פני האדמה נאום יהוה אסף אדם ובהמה אסוף עוף ודגי הים והמכשלות ואת הרשעים " כי מימות עולם פרושות הרשתות ובכול יום ויום רב הפתיון ומרובים הפתאים,ויש רשתות שמהעולם כגון היצרים של כסף ותאוות המין והמאכל. ויש מכשלות של כבוד אנשים, ויש מכשלות שבתוך האמונה. והמכשלות האלו עשויות כך שאינו יודע בתחילה שנכנס לתוכם ואחרי כן מתבצעת המשיכה ההיא שאז נופל בתוכם ואינו יכול לצאת ר"ל וכשם שבני העולם יוצאים לים לדוג דגים ואינם שבים עד אשר בחיקם השלל כן מלאכי הרע אינם שבים אל אדוניהם עד אשר ישובו עם שלל הרבה.

ומחשבתם שאין שופט ואין משפט על כן הרהיבו לעשות אלו אולם לא היה כן אלה לקיים משפטו כנאמר בחבקוק אודות התורה הפגה כי דווקא ע"י שאינם רואים במשפטו אז מתקיים בהם הצדק כי כול אחד רשאי לבחור את אשר ניראה לפי נטיית ליבו אלו מעשי רישעה ואלו מעשי צדקה באין להם כול אחיזה במציאות  להוכיח מחשבתם  על מה הם נסמכים.באין שכר לצדיקים או ענישה לרשעים ולכן יקבלו אלו שכרם ואלו עונשם.כי באמת כול זה הוא רק מעין הטעיה שאשר ירצה לטעות בה יטעה אולם באמת ישנו וישנה השגחתו. רבי עקיבה היה אומר "הכל נתון בערבון,
ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת,
וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה, והגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה. "

למפתח פרקים

 




פרק יא


"למנצח לדוד ביהוה חסיתי איך תאמרו לנפשי נודו הרכם ציפור "


עניין המנצח לדוד הוא המתגברים על הזונה הגדולה שהיא מים רבים בשם משיחם המכונה "דוד" כי דוד לרוב עניינו משיח כמו שנימצא בהושע הנביא ג " אחר ישובו בני ישראל ובקשו את יהוה אלוהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל יהוה ואל טובו באחרית הימים " ובידוע שנבואת הושע שנים הרבה אחרי מות דוד שהוא ניבא בימי עוזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה " ואם כן איך ישובו לדוד מלכם? ומה עניין שישובו לדוד ולא לשלמה או לשאר צאצאיו ? והוא שדוד זה משיח בסוד " דוד מלך ישראל חי וקיים" כי דוד לא היה כי אם מקבילה למשיח וכול ענייני דוד מרמזים רמז עמוק מעניין ישוע המשיח והנהגותיו בעולם.

וגלות דוד מפני שאול זה רמז לעתים האלו אשר שם משיח אלוהי יעקב ללעג ולחרפה בקרב ישראל והוא ואנשיו צריכים לנדוד מפניהם ולהיסתר מפני אימת שאול שהוא " גבוה מכול העם "רמז לרבנן המכונים גבוהים ועליהם עניין ענקי הארץ אשר היו כאן טרם כניסת ישראל וכן עניין גוליית הפלישתי שהם מכונים גם פלישתים מעניין פלישה. והוא הנאמר בישעיה י "הנה האדון יהוה צבאות מסעף פארה במערצה ורמי הקומה גדועים והגבוהים ישפלו וניקף סבכי יער בברזל והלבנון באדיר יפול " וכן תיראה לפנייך הנאמר בירמיה יג " שמעו והאזינו אל תגבהו כי יהוה דיבר תנו ליהוה אלהיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף ….ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר יהוה "והנה הרבנן עצמם מפרשים "מפני גוה " מפני גאוותם של ישראל אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם וניתנה לעובדי כוכבים" ברם נישמעים שם עוד פירושים שמטרתם לבצע ריכוך של הדברים הקשים והישירים הללו כאילו גאוותם של ישראל היא גאוות מלכות שמיים . אבל למי שאינו לץ והוא חוזה ישרות מביט נוכחות הוא יראה עיק הדברים שבשל גאוותם של ישראל עולה הדמעה בעינו של הקב"ה והוא מוסיף שאותה גאווה הביאה גם לכך ש"נישבה עדר יהוה " כלומר הם שבויים בכלא השטן על ידי הפשע הזה אשר בשל גאוותם אינם יכולים לשוב ממנו כי רוח הגבהות של ישראל מלבישה אותם בצדקות מזויפות כי נרמסה גאוותם שרכשו בלימוד התורה וקיום המצוות אשר הביאתם לראות עצמם מורמים מכול וכאילו על ידיהם בא תיקון העולם והנה בא אחד עני ורוכב על חמור והוא הוכיח שזונות ומוכסים יבואו לפניהם למלכות השמיים ולא אמר זאת על מנת להקניטם כי אם על מנת לבשר להם עומק חוליים יען הזונות והמוכסים לא השלו עצמם לגבי חומרת מצוום וזוהמתם והבינו שהם חסרי תקווה לפניו אבודים בחטאיהם ואין בהם שום צדקה ומעשה שיוכל לגאלם ובאשר הגיעו לבחינת " (תהילים נא ) “ זבחי אלוהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלוהים לא תבזה " והרי על כורחך תודה שמי אשר יביט על עצמו כמורם מעם כאילו על ידי לימוד התורה שלו הציל העולם והוא ממש

בחינת קודש קודשים ומה לו ולשאר בני אדם החיים בהבל ימיהם והם כבהמות נבערות חסרות הדעת ומי אשר כזה הוא ואלה מחשבותיו איך יבוא לפני אדונו בלב נשבר והרי זה דבר והיפוכו ובחינה נוספת שיש בדבר שלב נשבר הוא לאותם הרצוצים הרואים עצמם חסרי אונים וישע לפני כסא הכבוד ואילו אלה תלמידי החכמים הם עצמם קובעים את אלוהים כמו שנאמר בכתובים מלאכי ג "היקבע אדם אלוהים ? כי אתם קובעים אותי. ואמרתם במה קבענוך ? המעשר והתרומה...” וכן ישעיה מה "הוי רב את יצרו -חרש את חרשי אדמה היאמר חומר ליצרו מה תעשה? ופעלך אין ידים לו ( מה שכיחשו שימין יהוה הוא המשיח הוא בורא עולם כדרך האמת וכשם שנרמז בספר הזוהר "הוי האומר לאב מה תוליד -שלא יכלו לקבל לידת המשיח זרוע יהוה בגוף אדם כאשר התמרמרו על כך ברוב ספריהם ולעגו לכך שאפשר לאלוהי נצח להיוולד בגוף בשר ודם ולאשה מה תחילין? שהיו מכחשים ואומרים על לידת הבתולין של מרים שהיא הרה לזנונים יהי השם נוקם באויביו ומלהט באש פיות המכחשים בקדוש ישראל. וכן הרבו לעשות הרבה כי בכול ספריהם הם קובעים אותו עד שלא נותר מתורתו דבר כי שמו טעם התורה בספריהם כאילו לא יוכל האדם להבינה בעצמו והוא זקוק לפירושיהם ואכן חוכמה יש בפירושיהם חוטי עכבוש אשר טוו באלפי השנים אולם מה תועיל החכמה הזו אם תלכוד את כול באיה בבחינת " וכול באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים " כי בדחותם את המשיח חרצו עליהם את הדין באשר אין ישועה באחר וצדקתם לא תושיעם כאשר תחזינה עינינו בכול מאורעות היהודים עד היום וניראה וניווכח שלא הוטב מצבם משאר עמי הארצות ואם ביושר נדבר נהא חייבים לומר שגם הורע ונפל מגורל שאר האומות כי מי מהם חווה גלות נוראה וארוכה כזו מלאה פוגרומים ביזיונות חרפות וקללות כאשר עבר על ישראל, וגלות הזו נעשתה בתקופת בית שני בדור של חכמים מחוכמים כאשר לא היה לפניהם אשר הם מייסדי משנה ותלמוד מייסדי עולם התורה אשר נימשך מאז ועד ימינו ואילו ישר היה פעלם צריך היה לעלות מעלה מעלה קרן ישראל שהרי מה תועלת בתורה ובמצוותיה אם לא להרים קרן ישראל מל לכול העמים ואיך תוכח עליונות התורה וקירבת אוחזיה לאל אם רק ילך וירע מצבם והם חיים כנרדפים וכעלה נידף ברוח , ומכאן תבין שלא רק שלא חל אז שיפור במצב ישראל אלה ניראה שאז חלה התרחקות נוראה מאין כמוה אשר עליה גם הקב"ה מזיל דמעה ואומר שנשבה עדר יהוה וזה מפני מה ? מפני גאוותם של ישראל מפני גאים שבהם כמו שכתוב בצפניה ג " ביום ההוא לא תבושי מכול

עלילותיך אשר פשעת בי כי אז אסיר מקרבך עליזי גאוותך ולא תוסיפי לגבהה עוד בהר קודשי

וזו הייתה עיקר טעותם של ישראל כי כיוון שחסרו אמונה נזקקו לדברים ברורים לפניהם ולא האמינו באל בלתי ניראה וברוחו אשר בקירבם אלה נזקקו לחכמי אדם ולגבורת איש " כי נידמה להם תמיד שריבוי הכוח הוא יושיעם ולא ידעו שריבוי הכוח אך למכשול כי בריבוי כוחו אפשר וקרוב לו לחשוב "כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה " ולא יסמכו עוד על אלוהיהם כי עירומם ופשטותם ניחשב להם לחרפה ובגבוה יחפצו כי בו הדר על כן טעו ופנו ממקור מחצבתם כי לא נוסדה עוד אמונתם על פשטות הלב ונמיכות הרוח וידיעת חטאיו וקלקוליו אשר המה ידגישו חסד אל כול היום אלה טעו ופנו אלי דרך אחרת שבה יכסו בפיהם קלונם ויחפצו בגבוהות עד אשר נעשו זרים לאדונם והוא נעשה להם לחרפה ויגבהו כול כך עד אשר יאמר אליהם " זכור אלה יעקב וישראל כי עבדי אתה יצרתיך עבד לי אתה ישראל לא תנשני "( ישעיה מד ) על כן פנה מהם בראותו שאחר רהבים וכזב יהלך עמו כי אין בו חפץ לבעול בם בכוח שאדונות הזאת תמיד תהא מכוחשת על ידם ובלתי רצויה ועל כן הסגיר אותם ביד הבליהם וחכמיהם עד שישלימו פעולתם בקרבם עד ימאסו בתעתועים ובהבלים ויחפשו אלוה אמת ודרך אמת.ויבינו שריבוי חכמות וכוח הוא ישחית האדם כי לא יוכל להיות ענו אם רב כוחו ועל כן אדוננו יבחר בשפלים ובקודרים במקוללי עולם אשר את השמחה לא ידעו וברוב חרפתם ועצבונם על אחר מלבדו לא ישענו והוא להם למקור הנחמה והשמחה כי בעולם הזה מר להם ממוות ואם עיניים לך ותתבונן במזמור על זה ישחק כול האדם הלזה ניצחון תקרא ובברחך אנה ואנה ולא תמצא מרגוע נפשך כי גם ביום גם ליל אין שינה ואין שלווה ,יחד ברית יכרתו יגוני ואויבי, מחץ תשכל חרב פנים אכול תאכלו ועיני אדם תראנה כי בשפל תשב עני עלייך שחוקם

ירעידו יחד פתי ולץ ותאמר אסתר אל תשזפני עין אטמין בעפר כבודי אחשה מטוב ולא אדבר עוד ,לשחוק עושים יין שמתי בעפר פי כקול מלחשים לא ישמע מפני נוגש ומתנקם אשר ראה בעוניי אנוס כצל מאור השמש אשב בחושך עד בוא עתכם הרי חושך העתידים לטבוע במצולות אשר עלי פיכם פתחתם עלצתם ברמסכם רגלי הלזה ניצחון תקרא ואתה המנצח כמותך רבים שמענו מוכי אלוהים נכי רוח לחומי רשף אשר שכלם מהם ניסע גם ניתק גם ענן כיסה

סור מפנינו אל תשמיע נוס מהר עד נס נישא, בעלי חצים ימררוהו דרכו פיהם קשת רמייה כרו שיחות טמנו מוקשים בלחמו קידמו נודד חוסי בחושך יורי באפל יהפך מחשבתכם באפל זה על ידו רדיתם מאופל עיני עוורים תראינה מאפל יבוא פלא מאפל בו יריתם יבוא חץ בלבבכם יהדפכם למדחפות .

ידעתי מילים תמולל לא זרים לאוזני דברך אך לא יחפוץ אל בכושל כי אם באשר יאמץ הרוח ויחזק לבב הוא ינחל ארץ ואל מעינות ימשוך הצאן עלה וחזק עלה והתרומם ואל תחדל אף אם ירבה הפגע צולע בהמון חוגג כמוך עירין יהלכון לתת שלל צפון לך מקדם חילך כי בולע הנה מושב אך בהיחלש אדם מהבל אז תינזר אוזנו מדבר אמת ואת קדושים ירשיע לא ישוב עוד ממקומו ואל דברי זקנה ורקב אשר יפציר מלך זקן ולא חכם אליהם ידום יקשיב רב קשב ויצרנה תחת לשונו

אל מלחשים בני אל תשמע להיטיב לך יאמרו ולכדך במצודה כול שומעיו בעמקי שאול יחברו הוא יודע אחריתך ראשו תערוף וכול חילו שחררת כי לא ידעת גם לא הבנת בינת אנוש רימה מקרוב יופיעו אך יתגלו אל עין רואה מיד כעשן יתאבכו ואינם מה אדם מה חכמתו מוסר אוויל באחד יאבדו. מי יודע מי ראה אם תעלה באחריתו או אם פלאים תרד ואין מקימה? מי שמע זעקות ובכי ינקשו שיניים כול אנשי השעה אשר ביום תתגלה תמורתם כי פה יעלזו שאננים בטנם לא רגזה עינם לא ידעה דמי כמים אין מפריע בשלווה ישחיתו להם יכרעו בני אדם לשמע דבריהם יחושו למלא רצונם כבני אלים להם יסגדו . גם הם גם מחשבתם גם דבריהם לא יעמדו אם אך תעמוד ולא תיפול ולהקשיב להבל רבים לא תטה אוזן אז תעמוד בנפול הכול במוט הרים בלב ים תחזנה עינייך אישם הוכנה תנורם הוסק במהרה יתהלך ראשך ימח שריך כאיש מגן בבוא גבורת עליון עלייך תרים רישתם ותלכידם בה ייתן אומר יגלה רז מה פעל צדיק אמת כעת יאמר מה פעל אל

אם תשמע לי אשר איעצך אורך דעת בלא עמקי שפה כי אלוהיך הוא יבחנך ומבחנך בכול שעה כי אם חשכת צלמוות תעבור ואל אנשי חושך לא תחבור ובמנורתך לא יחסר השמן כי הוכיחך שמן ראש אם תאיר לי נר מעט מזעיר לפתוח פתח אם על כבוד אנשים דברי מתוקות אשר במתק שפתיים ידיחו יאמרו את טובתך ביקשנו יחד יצעידו אל פי שאול אם לדברי שקר לא תטה אוזן ולא תחשב אם רב חילם אתי למלוכה תחבור במלוך אלוהיך תיראה יד חזית אז אראך בנפול רשעים עושי רמייה מארץ יומטו ולא נודעו אף לא נזכרו כחול מדבר יכסה שמם .

ועיקר העניין שדוד נמשח למלך ע"י שמואל ומלוכה זו לא היה לה כול תוקף במציאות כי היה נירדף ועברו שבע שנים עד אשר קיבלוהו כול ישראל למלך עליהם ובאופן דומה המשיח צריך להימלט אל ערי פלשתים שזה סוד משיח בשער רומי " מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה " שזה בחינת ארון יהוה בפלשתים שזה בחינת הכתוב "וייתן לשבי עוזו ותפארתו ביד צר " עד אשר יגמר המשפט בישראל כי זה בבחינת עונש להם שאין מבינים מקור ישועתם ולבסוף עתידים לקבלו ככתוב בדניאל ח "ויאמר אלי עד ערב בוקר אלפים ושלוש מאות ונצדק קודש " היינו שהיה הקודש אשם אצלם עד העת ההיא .ובאותם עיתים שאין מקבלים ממנו כי עוד לא באה עת המשפט שזה מה שנאמר "לכן המשכיל בעת ההיא ידום " החכמה היא לחסות ביהוה וכיוון שחוסה תחת כנפיו אומרים לו הרשעים "נודו הרכם צפור " ועניין ציפור מה שנסתרת כי הוא היה שקוד בדברי תורה בצל כנפי שכינה כמו שאמר " שקדתי ואהיה ציפור בודד על גג " שנסתר מהעולם הזה כציפור ההיא שהומה כול היום דברי תפילה לבורא עולם ואינה נשמעת לבני אדם (נו )” למנצח על יונת עולם רחוקים לדוד"

כי כשישראל נעשים רחוקים ממנו זה בחינת אלם בחינת "חבור עצבים אפרים הנח לו " כי עיקר ההתקרבות ע"י צדיק האמת שצורר הרוח בכנפיו שעל ידיה יבואו בבכיות ותחנונים לחפש דרך ויפתח להם וכשהם בטוחים שמסכתם אין עוד דיבור . והם הרשעים האלו עומדים כהר איתן והרבה מאוד בכתובים נמשלו הרשעים ההם להרים כי גבהו עד מאוד והם הענקים שראו ישראל בבואם לארץ והענקים האלו עומדים עד היום למנוע הכניסה שלא ינחלו ישראל הארץ המובטחת והם משורשים היטב בארץ כהרים האלו ועתיד הקבה לביישם שכתוב "

 אתה הובשת נהרות איתן " כי עתיד לבוא היום עליהם " כי יום ליהוה צבאות על כול גאה ורם ועל כול נישא ושפל ועל כול ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כול אלוני הבשן ועל כול ההרים הרמים ועל כול הגבעות הנשאות " ודע לך שתהיה חלוקה בעניין ההרים שאין משפטם אחד כי הם כלי נבחר שעלידו בחר לתת האר לעמו וזה מה שכתוב ישעיה ז " וכול ההרים אשר במעדר יעדרון לא תבוא שמה יראת שמיר ושית והיה למשלוח שור ולמרמס שה " יעשו לתכלית המשיח המרומז בשור ושה ,וזה החילוק שבין ישעיה נד " כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה " לבין "ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה " אבל עיקר המרד בקדוש ברוך הוא נעשה ע"י החכמים שהם ההרים ולהם המשפט וזה הכתוב במיכה ו " שמעו נא את אשר יהוה אומר קום ריב את ההרים ותשמענה הגבעות קולך " והמשך העניין הוא דווקא ריב עם ישראל . והם דימו לעצמם שלהם האחיזה בארץ והציפור קלה היא ואין לה כול אחיזה שזה עניין " נודי הרכם צפור " ואינם יודעים שציפור תביא לקיצם שכתוב "זמיר עריצים יענה "

2 "כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חיצם על יתר לירות במו אופל לישרי לב " וכתוב משלי ד "דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו " כי באותה אפלה מוכן עוד חץ השמור להם מעתים קדמוניות שזה (סד) “ וירם אלוהים חץ פתאום היו מכותם ויכשילוהו עלימו לשונם יתנודדו כול רואה בם " (לא) ומשלם על יתר עושה גאווה "(כא) “ כי תשיתמו שכם במיתריך תכונן על פניהם" וחץ הזה נעשה ע"י אביון שכתוב בו " מאשפות תרים אביון " (קכז) “ כחצים בי גיבור כן בני הנעורים אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער " שזה עניין "ויכשילוהו עלימו לשונם יתנודדו כול רואה בם ".

והם דימו לירות באביון במו אופל היינו בדברים הנסתרים מבני אדם כיוון שרחקה מהם האמת כי אותו הצדיק הוא צדיק מכוך הנסתרות ובגלויות אינו ניראה צדיק ועל כן "הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי מי שומע?” יודעים שאין שומע כי מיהוה יצא הדבר ועל כן מילאם ליבם לשלוח ידם בצדיק ההוא. אבל אינם יודעים מה שעוד הסתתר שם.

" כי השתות יהרסון צדיק מה פעל " השתות הם היסודות אשר שתו להפיל על ידיהם הצדיק שהםתוקף שלטונם זה נהרס בכוח תפילת הצדיק והרבים חשבו שאין בפעולתו מאום שזה עיין "צדיק מה פעל " כי מה הצדיק פועל בכוח תפילתו והרי עולם כמנהגו נוהג לאין שינוי ? ובאמת תדע שכול המציאות הגלויה זה כשיחי השדה הגלויים לעין והם שיחי השדה עיקר חיותם נסתרת מהעין שזה בשורשם ועל כן בעבודת התפילה מכרית את שורשם ודע שיש הפרש בין הזמנים של העולם הרוחני והעולם הזה כי יש דבר שאבד יסודו שם והוא עוד מחזיק ממד לפני העיניים וניראה כעומד בל אין רואים שניתק שורשו ולכן רוח קלה תדפנו . וזה עניין "והיה כעץ שתול על פלגי מים " ולעומתו הרשעים " כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח " וזה הכתוב בישעיה מ " אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שורש בארץ גזעם וגם נשף בהם ויבשו וסערה כקש תשאם " “ איש בער ולא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כול פועלי און להשמדם עדי עד" עיקר גדילתם שיקבלו השלטון ממש באותה העת יהיה לכוף ראש הצדיקים להכרית מארץ זכרם(לז) “צופה רשע לצדיק ומקש להמיתו ...אדוני ישחק לו כי ראה כי יבואו יומו " כי תפילות הצדיק בוודאי הם כוח גדול מאוד והם משנים עולם ומלואו "ברוח שפתיו ימית רשע "

7) “ כי צדיק יהוה צדקות אהב ישר יחזו פנימו " ימשיך "שבע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח " ו"אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך " מה עניין השובע פה ? מב " צמאה נפשי לאלוהים לא חי מתי אבוא ואראה פני אלוהים " העיניים בוחנות ומי שישר יראה הפנים ולא יתיאש מין ההסתר שכתוב " עד אנה יהוה תשכחני נצח עד אנה תסתיר את פניך ממני עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי יומם " תדע שמה שאינך רואה פניו זה מידה של יושר שעל פי ריבוי העוונות והטומאות אין ראוי לך לראות פני המלך אבל אין יאוש שאמר "עד אנה אשית עצות בנפשי " אם כן יש שמה עצה וסוף דבר צריך להאמין שעיני המלך פתוחות על כול מעשייך ואם כן מאחר ושחתת ובחרת ברע בעיניו ואינך יכול לחדול מהרע הזה כנאמר "הן לא בידם טובם " ועוד אמר (איוב ז) “ כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי " היינו שכך נגזר שיהיו לי כך וכך לילות עמל ואני מכיר בעצמי שלרצות אני יכול אך לקיים מה שרוצה איני יכול ואדרבה עושה ממה שאיני רוצה כלל מעשים ודיבורים לא טובים ואם כן מה העצה ביודע שפנייך אלי ועיניך חוזות אותי בכול מעשי לכול הפחות העצה שאהיה מנסה בכול יום ויום להיטיב הדרכים ושלא יעבור יום בלא התאמצות להתקרב לפנייך יהיה איך שיהיה אהיה משתדל להחיות עצמי בדברי תורה וקדושה בתפילות ומצוות וע"י זה לפחות לא תהא התמונה כעורה כול כך וזה שאמרו חז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות

כי יש שם עניין של בחינה שבוחנים אותך והמבחן אינו שאתה כה מושלם ואין בך כול פגם כי אין הקב"ה ב בטרוניה עם בריותיו וכול המשפט והבחינה שבוחנים אדם לפי מיעוט כוחותיו ובייחוד שלא ישמע בעצת המלך הרע שהוא זקן וכסיל שרוצה להדיח אותך לגמרי ועצתו מאחר ששחת מעט שחת כלה . וכי יש בזה עצה ? אלה כיון ששחתי מעט אהיה משתדל לתקן הרבה שלא יהא ניכר הקלקול הזה שעשיתי כמו שבין אנשים אי אפשר שלא יעשה מידי פעם איזה מעשה או יאמר דיבור שאינו ראוי אבל נידון לפי כלליות הדיבורים והמעשים ובייחוד שיתודה על חטאותיו כי עיקר החטא הכוונה ומה שהסיטרא אחרא מקטרגים על האדם לפני המלך ומעידים שעיקר הכוונה הייתה למרוד כנגדו ולמה ידברו אחרים במקומך ועדותך קודמת לעדותם היה אתה מעיד על מעשייך לפניו ועל ידי הדיבורים שתדבר לפניו כול שעל לבך יהא נעשה עניין היושר "ישר יחזו פנימו " כי אם אתה מציג עניינך לפניו ומיעוט יכולתך ורצונותיך זה מכניס מידת יושר בנשמה כי אתה מציג לפניו כול משפט חייך ורצונך להיות זכאי לפניו ועל כן ברצונך להיות זכאי ומובן לפניו אי אפשר שלא תרצה למצוא חן בעיניו ולהיטיב דרכיך במה שתוכל.




לפרק יב

ג " שווא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו "מהו עניין שווא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו -הביא דברים בב אופנים אחד בכללי ואחד בפרט בכללי הוא שבני אדם ללא כול הבדל אין פיהם וליבם שווים והיא אמת ידועה מדברי עולם ונודעת לכול מי שקצת פקח עיניו להבין דברי עולם ועל דרך זו רמזו ב" לא כול הנוצץ זהב " ומי שעינים בראשו הוא לא יביט בכלל בחיצוניות הדברים כי דווקא הדברים שמדברים בחוץ זה בחזקת " שווא ידברו איש את רעהו " וצריך לדעת שיש שם מטרה נסתרת שהלבוש הוא הכיסויי לה . ומאז אדם הראשון האדם יותר משמתלבש בבגדים מתלבשים במילים ויוכיח על כך סיפור בראשית ששם הכול כיחשו וזרקו האשמה מה שאשמים על האחר. וגם היו ערומים ולאחר מכן לבשו לשון ערומים על דרך הכתוב באיוב " כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים " ומי שחכם הוא מרגיש במה הדברים הנסתרים שרצו לכסות ע"י הדיבור כי רוב הדיבור הוא להפך מהנטיה הטבעית כדרך האדם הנפגע לצחק, וכדרך החש נתקף להיות תוקפני, וכדרך המחפש אהבה ולא מוצא להראות אדיש לכול אף שיותר מכול נזקק לכול. ועניין שני שרמז לו והוא בפרט הוא לעניין הצדיק . כי אותם אנשי מרמה הם האחראים לכך שגמר החסיד הם גמרוהו. כדי שלא ישמיע דבריו דברי אמת . והם משמיעים דברים רמים ללא כול פחד בחושבם שאין להם מושל כמו שאומרים שם "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו " והם שודדים העניים והאביונים הם אותם מאמיני אמת שבקרב העם כיוון שקמים עליהם לכלותם באה עת התקומה של הצדיק . והצדיק הוא המשיח הוא יהוה.

 

ו " משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר יהוה אשית בישע יפיח לו " והוא המשך של הדברים אשר נאמרו מקודם על אנשי המרמה הקמים לכלות האביונים והעניים הלא הם מאמיני צדיק האמת בקרב הארץ והם דלים כי אין להם מגן כי העם בכללותו הולכים אחרי רמאותם ואין מבין ואין מתעורר. והם גם עניים בדעת, ועניים במצוות . וצדיק האמת בעת ההיא קם להיות להם לעזר והעניין הזה חוזר הרבה בתהילים. ומהו " אשית בישע יפיח לו "?ראשונה צריך לברר מהו ישע ? הוא מופיע בטקסטים הבאים : א)ישעיה מה "ז) יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני יהוה עשה כל-אלה: ח) הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו-צדק תפתח-ארץ ויפרו-ישע וצדקה תצמיח יחד אני יהוה בראתיו" ישעיה נא "קרוב צדקי יצא ישעי וזרעי עמים ישפטו אלי איים יקוו ואל-זרועי ייחלון"המילים ישע וצדקה מחוברים יחדיו עם זרוע ומוסיף שאליו הגויים מקוים ומיחלים זהו משיח שנאמר בו " אליו גויים יקוו ועוד ולו יקהת עמים " ב) ישעיה סא "י שוש אשיש ביהוה תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי-ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה"- מילים האלה תאמר ישראל בעת קץ כשיפשוט בגדי אלמנות ממנה וילבישה פאר תחת אפר בעת שיתגלה בה משיח הצדק וילבישה בגדי ישועה. ישעיה סב "הנה יהוה השמיע אל-קצה הארץ אמרו לבת-ציון הנה ישעך בא הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו"לא אמר אני בא אלה ישעך בא אף שמפסוקים רבים קיים הצימוד של יהוה וישע ומפה זהו המשיח שהוא הישע ולכן אפשר בו שיהוה הוא הישע כי המשיח מפני יהוה ואפשר לומר שגם המשיח ישע . מיכה פרק ז "ואני ביהוה אצפה אוחילה לאלהי ישעי ישמעני אלהי" האלוהים עצמו הוא הישע - החלק המכונה ימין יהוה והוא המשיח. ג) תהילים פרק כ "ז עתה ידעתי כי הושיע יהוה משיחו יענהו משמי קדשו בגבורות ישע ימינו: ח) אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם-יהוה אלהינו נזכיר" המזמור הזה אני מפרש ברובו שמדבר על ישראל אף אם רומז במיעוטו על משיח . כי ישראל אף הם קרויים משיח ולעתיד לבוא כשגויים תוקפים להם וצרים סביבותם יקראו והוא יענה משמי קודשו שנאמר בדניאל "חזה הוית בחזוי ליליא וארו עם-ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד-עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי" ועוד נאמר בתהילים " בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר רעם אבחנך על-מי מריבה סלה: " תהילים פרק נ "בינו-נא זאת שכחי אלוה פן-אטרף ואין מציל: כג) זבח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים" מי שזובח לה' זבחי תודה ואין בו סלף רוח -יהוה מראה לו ישועתו דרך המשיח וכול מי שישר הולך בה אך סוררים שכנו צחיחה.ובהקשר לדרך נאמר גם בישעיה לה ח) והיה-שם מסלול ודרך ודרך הקדש יקרא לה לא-יעברנו טמא והוא-למו הלך דרך ואוילים לא יתעו: ט לא-יהיה שם אריה ופריץ חיות בל-יעלנה לא תמצא שם והלכו גאולים: י ופדויי יהוה ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על- ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה. ומביע אותו הרעיון שפריצים ואריות לא יעלו בה ונאמר שהפדויים שמחת עולם על ראשם וששון ושמחה ישיגו - והכוונה על המשיח שהוא שמחת עולם והוא ששון וגם יראה מישעיה נא " ג כי-נחם יהוה ציון נחם כל- חרבתיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן-יהוה ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה:ומילת ששון באה לעיתים בלוית מילה נוספת שאף היא תיאור למשיח כגון " שמן ששון " ו " ששון ישעך " תהילים נא "אל-תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל-תקח ממני: יד השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני" תהילים סט "יד ואני תפלתי לך יהוה עת רצון אלהים ברב-חסדך ענני באמת ישעך" השיבה לי ששון ישעך המילים ששון וישועה מעורבות זו בזו כדרך הנאמר ישעיה יב "הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה יהוה ויהי-לי לישועה: ג ושאבתם-מים בששון ממעיני הישועה" מכול האמור פה ביררנו שהמשיח בא תחת המילה ישע שהיא שורש המילים ישועה ואף של שמו ישוע. ולא ביארנו מה משמש הפסוק " אשית בישע יפיח לו " אמנם ראינו שהכוונה שהמשיח יבוא בגבורה להציל ידידיו הנאנקים על אדמות כמו "ז עתה ידעתי כי הושיע יהוה משיחו יענהו משמי קדשו בגבורות ישע ימינו: ח אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם-יהוה אלהינו נזכיר" אבל מה המשמעות של המילה "יפיח" בהקשר הזה ? היא מופיעה בתהילים י " יחילו דרכו בכול עת מרום משפטך מנגדו כול צורריו יפיח בהם " האם היא באה מהמילה לנפוח כמו שנאמר באדם הראשון " וייצר יהוה אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה " ולצורך המשמעות הנגיטיבית של להפרע מהרשעים אפשר להבין כמו ביחזקאל כב "יט לכן כה אמר אדני יהוה יען היות כלכם לסגים לכן הנני קבץ אתכם אל- תוך ירושלם: כ קבצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל אל-תוך כור לפחת-עליו אש להנתיך כן אקבץ באפי ובחמתי והנחתי והתכתי אתכם: כא וכנסתי אתכם ונפחתי עליכם באש עברתי ונתכתם בתוכה" ואף חגי א "ט) "פנה אל-הרבה והנה- למעט והבאתם הבית ונפחתי בו יען מה נאם יהוה צבאות יען ביתי אשר-הוא חרב ואתם רצים איש לביתו" וברש"י כתב על יפיח" יפיח. ל' דבור הרבה יש בספר משלי ובחבקוק ויפיח לקץ ולא יכזב ומנחם פתר אותו לשון מוקש כמו (לקמן קכד) הפח נשבר" בשטינברג- להפיח מוציא מפיו רוח במליצה על השואף ומתפרץ למעשי רשע. ולדעתי ויפח הוא גם כמו יצור מלשון יצירה כמו " יפיח כזבים עד שקר " שהוא יוצר כזבים בעדות שקר שלו וגם ויפח לקץ לא יכזב - היות והמשיח הוא יותר עניין רוחני מאשר גשמי כמו שפירשו חז"ל " ורוח אלוהים מרחפת על פני המים " ודנו זו רוחו של משיח וגם נאמר בו בישעיה " וברוח שפתיו ימית רשע" ועוד נאמר בו " והריחו ביראת יהוה " אז אפשר להבין שהמילה יפיח מרמזת על הופעתו הרוחנית ושמן ורוח נסמכים הם למשיח ולכן גם נאמר " ואני נסכתי מלכי על ציון הר קודשי " מלשון נסך שפיכת השמן רמז למשיח. ולכן עניינו היא תקומת המשיח בעת ההיא. אשית ביש-אשים בישע התשובה למז מתם יפיח לו- יקום לצדיקים המייחלים לו ויפיח רוחו ברשעים מה שנאמר גם בהרבה מקומות " לא כן הרשעים כי אם כמוץ תדפנו רוח " הרוח היא תדוף אותם הרוח אשר תפוח ועל זה רמז גם בשיר השירים ב "עד שיפוח היום ונסו הצללים סוב דמה לך דודי לצבי או לעופר האילים על הרי בתר:.

למפתח פרקים

 

 

פרק יג


זה המזמור כתב דויד לעיתות של הסתרה ביודעו שיהא זמן ונהא אנו כמו נעזבים בעולם. ולא ניראה שום סימן ממנו יתברך. ויהיה עלינו לשאת החרפות כאילו אין לנו אדון ומגן ונהא כאילו נשכחים ממנו.כמאמר לאדם ראשון " אדם איכה" ונהא קוראים בשמו ולא נענים ובעת ההיא גדול מאוד הנסיון כי יש ממאמיני האמת שתתבלבל דעתם לחשוב שאם אין שומעים ממנו וביחוד לאור הצרות שחס וחלילה אינו בנימצא או שהדרך איננה הנכונה. ולממשיכי דרך האמת הם יצטרכו לעצות הנפלאות הנרמזות בספרים הקדושים שהם מכתב ממנו. כי העצה היא אות להסתר פנים כי בגילוי אמיתי אין כול צורך לעצה .בזמן הזה ירומו האויבים כי חייבים הם להתרומם לפני בוא המשפט והארץ תינתן בידיהם וירדפו דרך האמת כשם שהיו רודפים בעתות עבר נביאי ה' הקדושים אז ישארו מתי מעט נסתרים מלחץ אויב. ומי אשר יעבור את הלילה הזה הוא יזכה לראות את אור הבוקר שהוא החסד ובזה לא יתבלבל דעתו שידע כי כשהלילה מחשיך כול מאורותיו אז אור השחר קרב. וה' יגמול לאויביו כאשר אמר " אשירה לה' כי גמל עלי"

 למפתח פרקים

 

 

פרק יד

בעיתים ההם כשהשקר מכסה כול ארץ ולא רואים מהשגחתו אז הנבל מגלה נבלותו שבליבו כי כול מחשבתו ותאוותו היא אין אלוהים וע"י כך משחית דרכו ופועל בחופשיות כי חושב שאין לו רואה ושופט. ומעלילים על צדיקי האמת עלילות כאילו הולכים בדרך פשע ומאריכים לשונם בזה כמו שנאמר במזמור י"א " אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו" ובעת ההיא השקר מולך וכול אנשי האמת סרים וע"י כך " אין עושה טוב אין גם אחד" כי אחז הרקב בכולם. ובדור ההוא יגדל הפחד כנאמר בישעיה לג14 " פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו? אש אוכלה מי יגור לנו? מוקדי עולם" ובזמן ההוא פוגעים בצדיקים כיוון שחושבים שאין להם אדון ורואים שצדיקי האמת מפריעים לשלטונם כמו שאמר 6 " עצת עני תבישו כי יהוה מחסהו" אין עצה אלה משיח ואין עני אלה אנשיו מזמור טז הלילה הוא זמן העצה ואז מתגלה ה' ליראיו אולם תחילה תבוא עליהם צרה גדולה לפני הגילוי כמו שנאמר " לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כול חפצי בם ירבו עצבותם אחר מהרו בל אסיך נסכיהם מדם ובל אשא את שמותם על שפתי" תחילה ירבו עצבותם כי יהיו כאילו נעזבים אולם אחר כך בלב הליל בזמן שיראה כאילו איבדו הכול יתגלה אליהם כמו שאמר7 " אברך את יהוה אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי" ובפרק יז " בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבור פי" באותם הלילות הוא מייסר הצדיקים וע"י כך מטהר ומצרף אותם עד אשר לא תמצא בהם זימה .

4)" הלא ידעו כול פועלי און אוכלי עמי אכלו לחם יהוה לא קראו " כיוון שאוכלים מזונותיהם בלא ברכה  נפילתם קרובה כי נעשים לאדונים  ולשופטי תורה ולא למקימיה כי הם קובעים להם איסור והיתר וליבם מלא גאווה כי סמוכים על כך שמזון שניתן להם  בדין הוא ולא יראו ולא יבינו שהכול חסד ממנו יתברך  ואינם מבינים מה שמבינים האויבים שאפילו מתמונה הזו אפשר לראות שהיראה נתמעטה. וכשיראה שאינו יכול לברך כמו אם נימצא בין זדים וליצים שאז עשוים להפוך הברכה שלו ללצון וימצא שם יהוה מחולל  יהיה מזכיר איזה דבר כמו מדבר לעצמו שלא בדעת ובלבד שיקיים  "יהוה קראו כי כשאינו מקדש מאכלו נעשה לאכול ואילו מקדש מאכלו אינו ניתן בין שיניים ומי שיבין ידע שטוב לו לא לאכול מאשר לאכול בלא ברכה.

 "שם פחדו פחד כי אלוהים בדור צדיק " ופסוק הזה  היה הבסיס למאמרם :

"ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב. בדור שכולו זכאי, דכתיב "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ". בדור שכולו חייב, דכתיב "וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע" וכתיב "למעני אעשה". אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב (ישעיהו ס) "בעתה" וכתיב "אחישנה" זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה. אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב (דניאל ז) "וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה" וכתיב (זכריה ט) "עני ורוכב על חמור". זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני רוכב על חמור. "
ובאמת תדע שמה שדרשו על דורו של משיח הוא אמת כי יש דור המכונה דורו של משיח וזהו דור של צדיקים דור אחרון . ועל דורו של משיח תוכל לראות  בישעיה נג "מעוצר וממשפט לוקח ואת דורו מי ישוחח כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו " וכול הדורות כולם כנגד דור אחרון  כול הדורות זה דור המלחמה כי לא חפצו ביהוה באמת  אלה נלחמו בו ואילו דור אחרון יכנע ליבם מלפניו והם כדור אשר נכנס אל ארץ ישראל בני מילת הגלגל .אבל מולים ראשונים לא באו בה שהם ישראל של הזמן הזה.ועל כן מאמרים רבים סתומים בתנך כמו  דברים לב "שחת לו בניו מומם דור עיקש ופתלתל" שזה הדור הנוכחי שהוא עדיין דור המדבר  כי אין רצון שלם ללכת אחריו  כי מה שלא הסירו את החוצץ אות הוא שאין רצון שלם לפניהם" כמו שאמרו
"ברכות יז, א: ורבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות; יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם. רש"י: ומי מעכב - שאין אנו עושים רצונך. שאור שבעיסה - יצר הרע שבלבבנו, המחמיצנו. ע"כ.
איתא על פי הגר"א, עיין באדרת אליהו ריש דברים ובעלי שור חלק ב', ד'שעור שבעיסה' היינו יצר הרע הפנימי. 'שיעבוד מלכויות' יצר הרע החיצוני.
ואם כן לא היה כוח לשיעבוד החיצוני לולא התוקף שנותן לו הפנימי וזה מה שאמרו שכל דור, שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאלו נחרב בימיו, כי כול הדורות הם בבחינת דור הראשון שהוא מחריב הבית ורק דור אחרון הוא דור התקומה. ודור אחרון יהיה נשמות הצדיקים שבכול הדורות שעתידים כולם לקום בדור אחד מלפניו ליטול המלכות ככתוב   כב " זרע יעבדנו יסופר לאדוני לדור והם נספרים ע"י המשיח שכתוב בו " אספר כול עצמותי המה יביטו יראו בי " תאמר את עצמותיו הוא סופרלא שאמר " התפרדו כול עצמותי "" כול עצמותי תאמרנה מי כמוך יהוה " אין הם העצמות אלה איברי גוף המשיח והוא ראשם.
 
 למפתח פרקים
 
 

תהילים טו


מזמור לדוד ה' מי יגור. כתיב נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, אמר דוד אם אור לו בציון ותנור לו בירושלים ה' מי יגור באהלך. כתיב ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה, אמר דוד אם חומת אש מבחוץ וכבוד מבפנים מי יכול לשרות בתוכה ה' מי יגור באהלך. ד"א מי ידור באהלך אין כתיב כאן אלא מי יגור מאן יכיל לאיתותבא גבך ומאן יכיל למהוי תותבך, אריב"ל ומה נדב ואביהוא נכנסו להקריב ויצאו שרופים מכאן ואילך ה' מי יגור באהלך. א"ר שמואל כתיב בעוזא וישלח עוזה אל ארון האלהים ויאחז בו וגו' ויחר אף ה' בעווה מכאן ואילך ה' מי יגו'ר באהלך. משל לעירוני שנכנס למדינה וראה אותם מוכרין מיני כתיתין וכל דבר אמר מי יוכל לשבוע מאלו אמרו לו חבריו מי שיש לו מעות, כך אמר דוד לפני הקב"ה ה' מי יגור באהלך, א"ל הקב"ה מי שיש לו מצות פרישות הולך תמים ופועל צדק:


" הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו " אמר דובר אמת בלבבו ולא בפיו. כי אפשר ולא וכל להגיד האמת מלחץ השונאים החפצים בביטולה ואפשר ויצטרך לומר השקר להציל חייו כאברהם ויצחק שנאלצו לומר על נשיהם שהן אחיותיהם ובדומה לו "משוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב "(לו) צז (אור זרוע לצדיק ולירי לב שמחה "



שער עשרים ושלוש מאורחות צדיקים


ואיזה דבר נקרא אמת?

זהו המפנה לבו מכל דבר שבעולם, ומתקרב אל הקדוש-ברוך-הוא לבד, ושכלו הולך ומתחזק להידבק באור העליון, וישים מחשבתו בחשקו תמיד. וזה העניין ישיג האדם כשהוא מתבודד בחדרו, ומפני זה ירבה כל חסיד להיפרד ולהתבודד, ולא יתחבר עם בני-אדם רק לצורך גדול. אבל אם התפלל בהנעת שפתיו אל הכותל ומחשב בענייני העולם, ויקרא בלשונו ולבו בעניין אחר, אם שיחשוב להתכבד איך קולו ערב כדי למצוא חן בעיני בני-אדם לקבל מהן שבח - אז אין עבודתו אמת, והוא מאותם שנאמר עליהם: "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם" (ירמיה יב, ב). לכך אנו מתפללים: "וטהר לבנו לעבדך באמת" - שנעשה כל עבודתנו באמתות ולהאמין בלב ונפש חפצה, ולא מפני אנשים ולא בשביל ממון או רעות-רוח, וזהו שנאמר: "אם תשוב עד שדי תבנה" (איוב כב, כג) - שאין מחשבה חוצצת בינך ובין שדי, אז תבנה בבניין חזק בזוהר השכינה. לכן אמר דוד: "ה' מי יגור באהלך, מי ישכן בהר קודשך. הולך תמים ופועל צדק ודבר אמת בלבבו" (תהילים טו, א-ב) - ולא אמר "דובר אמת בפיו", אלא רוצה לומר שיהיה האמת תקוע וקבוע בלב האדם. לכך חסידים הראשונים כשהיה להם מיקח היו נותנים אותו לקונה כפי הסכמת לבבם, איך שהיו מסכימים לתן, אפילו אם היה הקונה רוצה להוסיף לא היו רוצים אלא כפי הסכמת לבבם. אדם חשוב ההולך בדרך זה לדבר אמת בלבבו, אם קבל עליו במחשבותיו לעשות דבר אחד, יכתוב אותה מחשבה שלא ישכחנה ולא יחל דברי מחשבותיו; ואם אינו יכול לעמוד בו, ילך אצל חכם ויתיר לו מחשבותיו. ויהדר שלא יהיה במחשבתו כלום כל זמן שלא יוציאם בפיו. כל הדובר אמת בלבבו, ואינו רוצה לחשב השקר, אפילו דברים שלא יכון להם - כל דבריו ומחשבותיו יתקיימו, שנאמר: "ותגזר אמר ויקם לך" (איוב כב, כח). ומי שהוא איש אמת, בכל משא ומתן שלו, הן במיקח וממכר הן בהלוואה, לעולם יאמר בראשון סוף דעתו, וירגיל כל אותם המתעסקים עמו שידעו שלא ישנה, ולא יעדיף ולא יחסיר.


4 ) "נבזה בעיניו נמאס ואת יראי יהוה יכבד נשבע להרע ולא ימיר"

מהו נבזה בעיניו נמאס ? ואיך יסתדר עם הכתובים המדברים במשיח כבזוי

 ישעיה נג "נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנוהו " ואף על עצמו אמר "צעיר אנכי ונבזה פיקודיך לא שכחתי "

והטעם שאמר "צעיר אנכי ונבזה פיקודיך לא שכחתי " הוא שיש שני מיני נבזה.

האחד שנבזה בקרב בני אדם כמו תהי ' ד "בני איש עד מה כבודי לכילמה תאהבון ריק תבקשו כזב סלה ?” תהי נז "נפשי בתוך לביאים אשכבה להטים בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה " כי בדרגה שנקראת ארץ שהיא הדרגה התחתונה נסתרים העולמות הרוחניים והאוחזים בהם עד שנדמים למאום וזה עולם מלשון העלם ועל כן האוחזים בדרך האמת שאינם מחפשים כבוד אנשים אלה את כבוד המלכות הם נרדפים בארץ כעובדי ריק בחינת " כי השתות יהרסון צדיק מה פעל ?” (יא) היינו שפעולת הצדיק ותכליתה נעלמת מעיניהם וניראה בעיניו דבר סתום עד שאומרים מה פעל? וזה נבזה ראשון ועל זה שייך במשיח " נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי נבזה ולא חשבנוהו "

ונבזה שני זה על דרך תהי נב "ויראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו הנה הגבר לא ישים אלוהים מעוזו ויבטח ברוב עושרו יעוז בהותו " ואלו הרשעים השיגו חיל וכבוד בממלכת בני אדם אבל לעתיד לבוא עומדים לפני צדיקים של מעלה ואלו שוחקים עליהם בראותם ששמו בכסל מבטחם ולא נשענו על אל אמת אלה משמרים הבלי שווא חסדם יעזובו כי יש יום שהוא יום מצרף והוא כאש בוערת מלאכי ג "ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים " וביום הזה כול אשר לא באמת שתו ממי התורה ונעשו למוץ אשר תדפנו רוח ולעץ יבש ילהט אותם היום. מלאכי ג " כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כול זדים וכל רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר יהוה צבאות אשר לא יעזב להם שורש וענף " והוא כדיבור שאמר בתהי נב "גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאוהל (זו תורה) ושורשך מארץ חיים סלה " ועל נבזה זה שהוא נבזה בעיני יושבי מעלה על זה אמר נבזה בעיניו נמאס. שהוא כנגד "ואת יראי יהוה יכבד "

"נשבע להרע ולא ימיר " מהו נשבע להרע ולא ימיר ? אוחזי הברית החדשה החזיקו במוסר שאין להרע כלל ואפילו עם האויב יש להיטיב ולא להרע.

אבל צריך להבין שדבר התורה אינו לרכי הלב כי יש להתחזק ולעשות ועיקר נפילת ישראל הייתה שלא התחזקו כנגד העמלק והיו רחמנים על רשעים.

ולעתיד לבוא צריכים להיפרע בשונאיהם שזה קמט "לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי ברזל " וידוע הסיפור מעשה יוסף דילה ריינה שאחר לכידת השטן הגיש לבונה לאפו ועל ידי זה נתחזק שוב במלוא כוחו

לפי נוסח המסורה : גם אם נשבע הצדיק לעשות דבר רע ( = דבר לא הגיוני ) , או נשבע שבועה שתזיק לו , הוא לא ימיר אותה , לא ישנה את דעתו ויחזור בו

לפי תרגום השבעים עפ"י התיקון "להרע"= “רעהו" כלומר הצדיק לא יחזור בו משבועתו לרעהו

ר' יוחנן אמר אהא בתענית

ויקרא פרק ה4 “או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב לכול אשר יבטא האדם בשבועה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה "





נשבע להרע ולא ימיר כר' יוחנן דאמר אהא בתענית וכו'

 

 

                                                                 תהילים טז

 

 

3-4" לקדושים אשר בארץ המה ודירי כול חפצי בם ירבו עצבותם אחר מהרו בלך אסיך נסכיהם מדם ובל אשא את שמותם על שפתי "

הקדושים אשר בארץ הם זרעו של צדיק האמת הנמצא לימין האב המכונה "גיבורכמו שכתוב "גיבור בארץ יהיה זרעו " הזרע שלו פועל על הארץ  ומשלים את פעולתו בחינת "ניצחתי ואנצח," מה שאמר רבי נחמן מברסלב אבל הברית החדשה הקדימתו  שנאמר בה בחזון יוחנן ו "   ראיתי והנה סוס לבן והיושב עליו נושא קשת עטרת ניתנה לו והוא יצא מנצח ולמען ינצח " ויש לחבר עם הכתוב שם  ביוחנן  יט " ראיתי את השמים פתוחים  והנה סוס לבן והיושב עליו נקרא נאמן ואמיתי בצדק הוא שופט ולוחם עיניו שלהבת אש על ראשו עטרות רבות....צבאות השמים יוצאים אחריו..מפיו יוצאת חרב חדה להכות בה את הגויים  והוא ירעם בשבט ברזל הוא דורך את גת היין של חרון אף אלוהי צבאות  ועל בגדו ועל ירכו כתוב שם "מלך המלכים ואדון האדונים "   תקצר העת לדון בכול אחד מתיאוריו אבל כול אחד מהם וכולם יחד אינם מותירים כול ספק שזהו ישוע  שבידוע שמלך המשיח שופט משפט אמת "והריחו ביראת יהוה  לא למראה עיניו ישפוט" ועליו העטרות ככתוב בזכריה הנביא והוא דורך הגת בחינת מי זה מאדוםוירעה בשבט ברזל יחובר עם הכתוב בתהילים ב וכהנה רבות. ואם כן ישוע ניצח וינצח.  ומהו ניצח וינצח? ניצחון ראשון מה שהוא ניצח בצלב את השטן שהיה ממושמע עד מוות לאביו שבשמים  ולא שת עיניו וליבו לכול החרפות והמכשולים  וכול העניינים שיקרים בעיני בני עולם ומוכן היה לשרת ע מוות את אביו . והניצחון השני הוא לעתיד  לבוא  והוא שהבנים הנמצאים בארץ  ילכו לפי דוגמתו ויהיו אף הם מנצחים השטן ומוכנים להישמע עד מוותוכיוון  שנאמר " אמת מארץ תצמח" אבל הארץ אינה רוצה להביא לידי אמת  אז נאמר "והכה ארץ בשבט פיו " היינו יש להכות בה  שתוציא הניצוצות קדושה האצורים בהכי בבניו המרומזים במילה "בר "כתוב "עמקים יעטפו בר"  הינו מסתתרים ואינם חפצים להעיר  ממה שרב הקטרוג  כי כול מה שאינם מוכנים להאיר זה מחמת שלטון הבשר בתוכם אשר על כן האדם מסתלק מבוראו  ואינו חפץ למלא משימתו כי הוא רואה שאין בו הכוח למלא אחר רצונו כאשר הה עם יונה באוניה שירד לירכתיה וישן. אבל לאחר שעונו  במכות רבות  בחינת "הכה ארץ בשבט פיו " בחינת "יהלמני  צדיק חסד " אז כתוב בם " יהי פיסת בר  בארץ בראש הרים ירעש כלבנון פריו ויציצו מעיר כעשב הארץ " תקוים בה מדרגת משיח שהוא " פרץ" כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ וכול מה שממשלת התנין המתלבשת בעולם הזה באים לייסר ולהכאיב אותם  דווקא על ידי העצב הזה והירידה הזו יבואו לידי  התגברות גדולה מאוד. דווקא דרך החולשות כי כול מה שהם צולעים אבל עודם הולכים בדרך זה הניצחון כמו יעקב שהשיג הברכה דרך צליעתו  ככתוב " ואני לצלע נכון ומכאובי לנגדי תמיד " מהו לצלע נכון על ידי הצלע שבי מה שאני צולע  אני נכון כמו  "יגמור נא  רע רשעים ותכונן צדיקאותו הרע את הרשעים מכלה אבל את הצדיקים מכונן בחינת נכון  בחינת לצלע נכון.  ועל כן הקדושים אשר בארץ  נאמר בהם  "כול חפצי בםוגם "ירבו עצבותם" שלכאורה זה סותר כי אם אוהבם  אז בוודאי יחפוץ להנאתם  אבל פה חפץ בם ומייסרםכי הם בנים למקום כמו שאמר שלמה " וכאב את בן ירצה " וכאב –כמו אב וכאב –מכאיב את הבן שרוצה בו. אבל  לאחר שיכוננו וילבשו הרוח הנכון הזה שאין מגיעים אליו אלה בצער ימהרו  כמו בחינת יוסף  שנאמר בו " וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלוף שמלותיו ויבא אל פרעה  " ענו בכבל רגליו ברזל באה נפשו עד עת בוא דברו אמרת יהוה צרפתהו שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו " מהו שלח מלך ויתירהו? במנהגו של עולם אין מלך שליח אלה יש לו שליחים ופה מלך שליחואין שליח אלה קטון לגדול ממנו. וכמוהו גם במשיח  נאמר בו (ישעיה מב )" לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה לאמת יוציא משפט לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחלו "  ובהמשך כתוב  " יהוה  כגיבור יצא כאיש מלחמות  יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר" ונאמר עליו בתהילים  " והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח"

 

5" יהוה מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי " מהו יהוה מנת חלקי וכוסיהיו שני סוגי כוסות אחת כוס תרעלה כוס חמת יהוה כמו שכתוב  ישעיה נא 17 " התעוררי התעוררי קומי ירושלים אשר שתית מיד יהוה את כוס חמתו את קבעת כוס התרעלה שתית מצית " וכוס הזו מטשטשת דעתו של אדם  עד שנעשה שיכור ורדום והשיכרון והתרדמה מחוברים זה אל זה. לכן גם אומר עליהם בפסוק 21  "לכן שמעי נא זאת עניה ושכרת ולא מיין כה אמר אדוניך יהוה ואלוהיך יריב עמו הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה את קובעת כוס חמתי לא תוסיפי לשתותה עוד ושמתיה ביד מוגיך אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה ותשימי כארץ גוך" כי בעת הזו ניתנה הכוס בידי ישראל  על כן אין שבים אליו מתעוררים לאחוז בשמו  כי קהו עיניהם ונסך יהוה עליהם עיניים לא לראות. ואויבי ציון ראו ערוותה  ראו משובתה מה שהיא עצמה לא ראתה כמו שכתוב באיכה "חטא חטאה ירושלים על כן לנידה היתה כול מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה גם היא נאנחה ותשב אחור- טומאתה בשוליה לא זכרה –אחריתה ותרד פלאים  אין מנחם לה ראה יהוה עוניי כי הגדיל אויב " ושיכרון הזה  מה שיעצו כנגד יהוה וכנגד משיחו ועוד חשבו  זאת  למידת היראה כמו שכתוב  ישעיה סג  "למה תתענו יהוה מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך .

שוב למען עבדיך שבטי נחלתך " והזדים המושלים בהם הגלו אותם למקום תנים מקום מים רעים והשקום ממים מאררים אלו לימוד טועה אשר דיברו על יהוה ועל משיחו ונדמו להם הזדים לצדיקים כי בשיכרון הכול נתבלבל כמו עניין פורים מה שמצווים לשתות עד לא ידע ארור המן וברוך מרדכי. ועל זה רמז מלאכי הנביא באומרו  " ושבם וראיתם בין צדיק לבין רשע בין עובד יהוה ובין אשר לא עבדו "

וזהו עניין מה שכתוב  "תמותת רשע רעה ושונאי צדיק יאשמו " וישראל נעשו לשונאי צדיק האמת  כמו שכתוב  בעמוס ה  "  כי ידעתי רבים פשעיכם ועצומים חטאותיכם צוררי צדיק... " כי מה ששנאו את צדיק האמת ישוע  מזה נכנסו  למקור מים רעים  המשקים אותם במים מאררים  ישתו וישכרו עוד וידברו טועה על יהוה ועל משיחו  והיו נוהגים בהם במידת הרשעות  וכשהיה מכה בהם על עוונם  היו מקרבים אליהם הכוס הזו להיכנס עוד בדברי טעות שלהם  ועל זה רמז באומרו בישעיה "והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו " הייתה שם תשובה  אך לא עד יהוה אלה עד המכהו מאלו שהיו מכים בהם הם זקני ישראל סנהדרין רודים בשבט  אליהם שבו.  ועתיד הקב"ה  לקחת הכוס מידי ישראל למען לא תשתה ממנה עוד כמו שכתוב באיכה " שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ גם עליך תעבור כוס תשרי ותתערי תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום גלה על חטאותיך"

וכשיתן הכוס הזו בידי הגויים אשר שחקו על ישראל על ענותם ושפלותם אז יראו שאי אפשר להם לעמוד ולו שעה קלה במה שעמדו ישראל אלפים בשנים וכול מה שנדמו ישראל  בעיניהם כסחי ובזיון זה רק מחמת הכוס המשכרת הזו כמו שכתוב בשיר השירים  "שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי"  ומה ששם הקב"ה הכוס בידי ישראל היה למען הצדיקם  כמו שכתוב "נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד יהוה כפלים בכול חטאותיה " וצריך לשאול מה הנחמה בכך שקיבלה כפלים מחטאותיה? הרי זה אי צדק גמור ולא מנחם כלל אלה רק מרתיח עוד יותר. אבל הנחמה בכך הוא שיש שכר על ידי זה שלקחה מה' כפלים מחטאותיה  שכשיגיע מועד המשפט תעמוד לפניו זכה וברה  ולא תהא למידת הדין שום קטרוג עליה אבל על מלכות אדום שהתענגה  והשתעשעה יבוא חורבן ביום אחד כמו שכתוב  ישעיה מז  " רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל שבי לארץ אין כסא בת כשדים ...ועתה שמעי זאת עדינה יושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד לא אשב אלמנה ולא אדע שכול ותבאנה לך שתי אלה רגע ביום אחד שכול ואלמן כתומם באו עליך ברוב כשפיך בעוצמת חבריך מאוד "(  יש קשר בין הנאמר  בישעיה לנאמר באיכה הם מדברים על אותו הדבר  רק שבישעיה קורא לה " בתולת בת בבל" ו"בת כשדים" ובאיכה " בת אדום ו "יושבת בארץ עוץ והביאור הוא שארץ עוץ  מקומו של איוב הייתה במזרחה קרובה לארץ כשדים ובמערבה לארץ אדום כמובן שכשמדברים על עמים שונים בתנך לדוגמא אדום לא מתכוונים דווקא לעם היושב כיום בממלכת אדום  לדוגמה איזור ירדן הרי אדום או תימן שעיר ובצרה  כבר בתלמוד מכנים את  רומא (מלכות אדום)  

וכוס החמת הזו  ניתנה עכשיו לישראל ועתידה להינתן לגויים  כמובא בנביא ירמיה כה , 28,17-15

מט  12 והקב"ה משקה מכוס חמת שלו את רשעי הארץ ככתוב  תהילים יא  "ימטיר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם "

וכשם שהייתה כוס תרעלה הייתה גם כוס ניחומים כמו שכתוב  ירמיה טז 7  " ולא יפרסו להם על אבל לנחמו על מת ולא ישקו אותם כוס תנחומים על אביו ואמו" כמו שגם כתוב " תנו שכר  לאובד ויין למרי הנפש ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכור עוד " ובתהילים קטז "  כוס ישועות אשא ובשם יהוה אקרא " ובתהילים כג אומר "דשנת בשמן ראשי כוסי רויה "

וישוע בבשורת לוקס אומר "לקח את הלחם ברך ובצע ונתן להם באמרו זה גופי הניתן בעדכם זאת עשו לזכרי כן גם את הכוס אחר הסעודה ואמר הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם " הכוס מסמלת באותו הזמן גם את אכילת המשיח  שהיא הדרך לאיחוד המשיח בתוכנו ואנו בתוכו כמו שכתוב " טעמו וראו כי טוב יהוה " הינו שיש לטעום אותו  כי הוא  בחינת עץ החיים  כנגד עץ המוות שבאכילה הראשונה. והן את כוס הייסורים שהאלוהים הכין למשיח  והמוגשת לכול המאמין בו וברצונו הוא נעשה לשותף עם סבלו של המשיח או דוחה את כוסו ממנו.

וישוע עוד אומר  בתשובתו  לבני זבדי שביקשו לישב מימינו ומשמאלו במלכות האלוהים  "כב וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לֹא יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁאָלוּן הֲתוּכְלוּ לִשְׁתּוֹת אֶת־הַכּוֹס אֲשֶׁר אֲנִי אֶשְׁתֶּה וּלְהִטָּבֵל טְבִילָה אֲשֶׁר אֲנִי נִטְּבָּל וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו נוּכָל׃
כג וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כּוֹסִי שָׁתֹה תִשְׁתּוּ וּטְבִילָה אֲשֶׁר אֲנִי נִטְּבָּל תִטָּבֵלוּ אֲבָל לָשֶׁבֶת לִימִינִי וְלִשְׂמֹאלִי אֵין בְּיָדִי לָתֵת כִּי אִם לָאֵלֶּה אֲשֶׁר יָעַד אֹתָם אָבִי"

למפתח פרקים 

 

תהילים יז

2) מלפניך משפטי יצא עיניך תחזנה מישרים- המשפט  עתיד לבוא ממך ולשנות המציאות המעוותת  מה שאני נמצא בגלות והם מושלים בכיפה, עינייך תחזנה מישרים  מה שאמר בסוף " אני בצדק אחזה פניךמשמע שצדק  מאפשר או מונע לחזות פני אלוהים  ובמזמור יא7 כתוב" כי צדיק יהוה צדקות אהב ישר יחזו פנימומי שישר רואה את הפנים שלהם בחינת מה שאמר שלמה משלי כה " כבוד מלכים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר" עניין המלכים כמו שאמר דוד " נאום  יהוה לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך " ויש הבדל בין "עיניך תחזנה מישרים " ובין "אני בצדק אחזה פניך " כי  מה שמביט זה בכול אדם  אבל רק הישר באדם יראה פניו.

ויש  להביא הקושיה   על  מה שכתוב   בשמות  לג  " ויאמר לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי " אבל  היו שראו פניו  כמו שנאמר ביעקב  "ויקרא יעקב שם המקום  פניאל כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותנצל נפשי ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל  והוא צולע על ירכו " היה יעקב רואה את פני האלוהים ובתחילה קרא שם המקום פניאל –(פני אל האל) ולבסוף יהיה (פנו-אל) מה שהיה האלוהים בהסתרה מכול זרע יעקב עתיד להיות להם גלוי כמו שאמר יעקב "ויאמר אכן יש יהוה במקום הזה ואנוכי לא ידעתי " ורמז שיהיה ניראה להם משיח יעקב כעבודת אלילים נמאסה  ויהיו משחירים פניו כמו שכתוב  ירמיה ו "כהקיר בור מימיה כן הקרה רעתה חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד חולי ומכה " כיוון  שיהיה זה בהסתרה על כן כתוב  תהילים כב " יראי יהוה הללוהו כול זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כול זרע ישראל " שיהיה נסתר מזרע ישראל  על שום  הדחות שהדיחום אדיריהם  כי ישראל  זו דרגה מאוחרת ליעקב  וזה מה שכתוב בהושע  ג "  אחר ישובו בני ישראל ובקשו את יהוה אלוהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל יהוה ואל טובו באחרית הימים "  כעין הפחד שפחדו האחים מיוסף מה שיהיה נגלה להם מי אלוהיהם  כמו שכתוב  ישעיה נב  " כי לוקח עמי חינם מושליו יהללו נאום יהוה ותמיד כול היום שמי מנואץ לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני "

 

גשמיות באלוהות

קיים ויכוח  בין הדורשים שאי אפשר לראות את פני האלוהים  כמו שאמר אלוהים למשה " ויאמר לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי " ואומרת על זה הגמרא " הגמרא במסכת יבמות מט ע"ב: "מנשה הרג את ישעיהו וכו' אמר ליה משה רבך אמר (שמות לג כ') כי לא יראני האדם וחי, ואת אמרת (ישעיהו ו' א') ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא וכו' [ותירצו:] כל הנביאים נסתכלו באספקלריא [זכוכית, ויש המפרשים מראה] שאינה מאירה [שאינה נקיה או שאינה שקופה], משה רבנו נסתכל באספקלריא המאירה". ופרש"י: "כסבורים לראות ולא ראו ומשה נסתכל באספקלריא המאירה וידע שלא ראהו בפניו" אם כן  לפי מחשבת היהדות  אין לראות בכול התיאורים הפיזיים של אלוהים  אלה דימויי לפי מה שאומר הרמב"ם  בשלוש עשרה העיקרים" אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו   אינו גוף  ולא ישיגו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל" והכול רק על דרך הדימוי כמו שמופיע אצלם הביטוי " דיברה תורה בלשון בני אדם " וכן  משפטם המחוכם  " דיברה תורה בלשון הבאי (שטות)"  על מנת להימנע מפשט הכתובים ומביאים ראיות לחיזוק טענתם  מתחום הנסתרות ששם אין הגיון בני אדם מושל להוכיח שאין הגיון כלל ועל כן ניתנו כתובים בידם כחומר בידי היוצר ירצו יביאו כתובים להוכחה על אמיתות טענתם ירצו  יאמרו " דיברה תורה לשון הבאי " ועליהם אמר  במשלי ח " יראת יהוה שנאת רע גאה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות שנאתי " עיקר הרע מה  שדיברו בגאות על יהוה ועל משיחו אילו אין בהם בינה  ומנסים כמגששים  אין בם חטא אך אם אינם יודעים ואומרים ידענו וכופים הכול לפי מחשבתם ואוסרים על כול מה שאינו כמחשבתם  אזי נמצאים נלחמים באלוהיםתורה אומרת מפורש " ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם" רש"י מפרש בצלמנו –בדפוס שלנו ;כדמותנו-להבין ולהשכיל; בצלם אלוהים ברא אותו-פירושו שאותו צלם המתוקן לו הוא צלם יוצרו. מדבריו משתמע שישנו ליוצר צלם דיוקן כמו לבני אדם מאחר שתיקן לאדם צלם דיוקנונשאלת השאלה האם הדבר מתאים לתפיסת האמונה של היהדות המסורתית ולמה שנאמר למעלה ב 13 העיקרים של הרמב"ם  הרי לפי  תפיסת הרמב"ם שנעשתה לתפיסתה של היהדות  אסור לחשוב שיש לבורא צלם הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ג הלכה ז כתב: "חמשה הן הנקראים מינים וכו' והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה" ועל זה השיגו הראב"ד: "ולמה קרא לזה מין?,דיוקן או דמיון ומי שעושה כן הוא כופר בה' ואין לו חלק בה' ובתורתו דברי רש"י אם כן מין הדין היה שיהיו מוחרמים שירחיקוהו וינדוהו כלל עם ועדה  אולם ראה זה פלא לא כן הוא  דבריו נשארים קדושים בקדושת התורה שבעל פה מבלי שמוטל ספק בקדושתם.

 למפתח פרקים

 

 

תהילים יח 

זה המזמור יכונן יחדיו דיבורו כאילו על דוד דיבר ולא כן הוא  כי  עניין המנצח הוא לימות משיח  ולדור אחרון דיבר  כי עד אז מחכים שמים וארץ להתגלות משפטי צידקך כי  עתה בעת הזו הרשעים ומלכות חשכה  שלהם שולטים בעולם  ויתקיים דבר חבקוק " למה תראני און ועמל תביט ושוד וחמס לנגדי ויהי ריב ומדון ישא על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל.....למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו..." ובעת הזו די לאבל באיבלו  כי לא עת אמת היא  ויקוימו דברי דוד בתהילים מב " היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כול היום איה אלוהיך אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בסך אדדם עד בית אלוהים בקול רינה ותודה המון חוגג "
כי ההמון החוגג בקול רינה ותודה הם צדיקי השקר הרבים  אשר מנדים אותו וימררוהו בחיציהם  ועל ידם תבוא צליעתו כמאמרו תהילים לח "כי אני לצלע נכון ומכאובי לנגדי תמיד כי עוני אגיד אדאג מחטאתי ואויבי חיים עצמו ורבו שונאי שקר " והוא הנאמר  בתהילים לה " ואני בחלותם לבושי שק עיניתי  בצום נפשי ותפילתי על חיקי תשוב כרע כאח לי התהלכתי כאבל אם קודר שחותי  ובצלעי שמחו נאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו  בחנפי לעגי מעוג חרוק עלי שנימו " והוא הנאמר בתהילים  מב " אלוהי עלי נפשי תשתוחח על כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער " כי ארץ ירדן תדבר על ירידתו מטה בהתגלות אויביו המענים אותו  וחרמונים ידבר על עת החרמתו כי יחרימוהו כולם כנעשה לאליהו  כנאמר " הבט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי ועל ידי שהכול יחרימוהו ונעשה אצלם  מנודה בזוי ועוכר ישראל  יחפצו להמיתו  ואותה עת  היא התגלות משפטיך  ועל כן נאמר  " ביום הציל יהוה אותו מכף כול אויביו ומיד שאול " שהרי  בפשט שאול נימנה על אויביו  ויתר העניין שניצחון דוד על אויביו לא אירע ביום אחד  אבל ניצחון אליהו לעתיד  הוא ביום אחד  כמו שאמר במזמור הזה  " יקדמוני ביום אידי " מזמור פו " ביום צרתי  אקראך כי תענני "


5 "
אפפוני חבלי מות ונחלי בליעל יבעתוני חבלי שאול סבבוני קידמוני מוקשי מות"
רש"י מפרש "אפפוני חבלי מות. פעמי' רבות סבבוני רשעים אפפוני כמו סבבוני וכן אפפו עלי רעות " וכן מצודת ציון יפרש אפפו כמו סבבו "וכול אפפו בלשון המקרא לשון צרה  בתהילים קטז " אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני צרה ויגון אמצא.." ובשמואל  ב כב " כי אפפוני משברי מות נחלי בליעל יבעתוני " וכן ביונה " אפפוני מים עד נפש תהום יסובבני סוף חבוש לראשי "
ועניין חבלים  תדע שפה יתלכדו חבלי רשעים וחבלו של משיח  לבחינת חבלי לידה כאשר אירע בשמשון אשר ניתק באחת העבותים ההם כי שמשון היה רמז למשיח אשר הוא שמש  כנאמר בתהילים פד " כי שמש ומגן יהוה אלוהים חן וכבוד יתן יהוה " ובמיכה ג " כה אמר יהוה על הנביאים  המתעים את עמי  הנושכים בשיניהם  וקראו שלום ואשר לא יתן על פיהם וקידשו עליו מלחמה  לכן לילה לכם מחזון וחשכה לכם מקסום ובאה השמש על הנביאים וקדר עליהם היום " ובתהילים יט " לשמש שם אוהל בהם  והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ   אורח מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם ואין ניסתר מחמתו " ועל שמשון כתיב " והאורב יושב לה בחדר ותאמר אליו פלישתים עליך שמשון וינתק את היתרים כאשר ינתק פתיל הנעורת  בהריחו אש ולא נודע כוחו " (שופטים  טז " ועל משיח כתיב  בתהילים טז " חבלים נפלו לי  בנעימים אף נחלת שפרה עלי  אברך את יהוה אשר יעצני  אף לילות יסרוני כליותי " והחבלים האלה  הם יצורפו  ל "נחלי בליעל יבעתוני כי נחלי הם לשון נכלולים  ובאיוב ו  אמר " אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעבורו "
ורש"י מפרש "ונחלי בליעל. אף הוא לשון גייסות שוטפים כנחל : {ו} חבלי שאול. כמו חבלי מות משריין רשיען ואני מה הייתי עושה "
ומצודת ציון יבאר "י''ג) : ונחלי. מלשון חולי כמו נחלה מכתך (נחום ג') : בליעל. כמו בלי עול שפרקו עול שמים "
 
ובישעיה  נ"ז  יבאר " הלוא אתם  ילדי פשע זרע שקר הנחמים באלים תחת כול עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים  בחלקי נחל חלקך  הם הם גורלך גם להם שפכת נסך העלית מנחה  העל אלה אנחם " והנה תיראה   כי שוחטי הילדים בנחלים  הם קהל הפרושים אשר  בפירושיהם היטו מין הנהר הגדול  ובנכלוליהם שמו אותות ופירושים אשר על ידם לא יוכר לא אדוני ולא משיחו  והשחיטה היא תחת סעיפי הסלעים  כי מסלע המחלוקת משם יסתעפו ויסעו אל מקומותיהם   כאשר נאמר  "'ויהי בנסעם מקדם' (בר' יא, ב) - אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: הסיעו עצמן מקדמונו של עולם. אמרו: אי אפשינו לא בו ולא באלוהותו" ומה עניין קדם לאלוהות  שאמר במיכה ה " ואתה בית לחם אפרתה  צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאתיו מקדם מימי עולם "
ותרגום יונתן שהינו קדום ונעלה בחשיבותו כמאמרם " מקרא מביא לידי תרגום  תרגום לידי משנה  משנה לידי תלמוד ...."  ככול שקדום כן גדלה סמכותו אי לכך  אמר על כך יונתן " ואת בית לחם אפרתה כזעיר הויתא לאיתמנאה באלפיא דבית יהודה מנך קדמי יפוק משיחא למהוי עביד שולטן על ישראל די שמיה אמיר מלקדמין מיומי עלמא" (נביאים כתובים מקראות גדולות). הינו רימז שעל המשיח דיבר פה בדבריו על  מקדם לימי עולם  והוא כדרך שהודו בכך בפה מלא על הפסוק "לפני שמש ינון שמו " ומה שאומר  ישעיה  " ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה  ונחה עליו רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יהוה  והריחו ביראת יהוה " והם מודים זה הפסוק על המשיח  כנאמר על בר כוכבא ""בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא.
אמר להו לרבנן: אנא משיח.
אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין.
כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין - קטלוהו"
ורש"י מפרש דמורח ודאין-שמריח באדם  ושופט ויודע מי החייב " והם מודים זה הפסוק על המשיח ולא עיניים להם להביט על תחילתו שדיבר  על יציאתו מהחוטר ומהשורש  ישירות ולא יעלה כשאר הענפים הרגילים כי הוא קדום  להם .

 14) " וירעם בשמים יהוה ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש וישלח חציו ויפיצם וברקים רב ויהמם" וזה על אויבי ישראל כמו אשור אשר יתקוף בעת האחרונה וה' יסלקנו באותות ההם כמו שכתוב ישעיה ל30 " והשמיע ה' את הוד קולו ונחת זרועו יראה בזעףאף ולהב אש אוכלה נפץ וזרם ואבן ברד כי מקול יהוה יחת אשור בשבט יכה" 16" ויראו אפיקי מים ויגלו מוסדות תבל" ויש פה לשון גילוי של דברים נסתרים שלא היו ידועים עד אז אלה בזכות התערבות כוח ה'. ויראו אפיקי מים- וביואל יש דבר מעניין שבפרק ראשון הוא זמן של חורבן והרס לפני יום ה' כתוב 20 " גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות מדבר"ובפר ד18 " והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכול אפיקי יהודה ילכו מים" אפיקי המים הם הנתיבים בהם המים מהלכים ועל כן גילוי האפיקים הוא יבוש המים. גילוי מוסדות תבל הוא גילוי אותם יסודות עליהן הושתתה תבל כי היא בנויה כבניין ויש סדרים וחוקים שעליהם הושתתה. ואינם ידועים כי יש שקרים בהם כלאו את הצאן לדורי דורות וכיוון שהצאן נתחייבו בציות ללא עוררין אין עולים עליהם והם בסתר אולם ביום ההוא יתגלו כמו שכתוב בישעיה כח שבתחילה אומרים ראשי ישראל " שוט שוטף כי יעבור לא יבואנו כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו" אולם במועד שה' הכין17 " ושמתי משפט לקו וצדקה למשקולת ויעה ברד מחסה כזב וסתר מים ישטופו" שהמסודות אין כוונתם ליסודות הארץ אלה לבנין רוחני ישעיה נ"ח12 " ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וקורא לך גודר פרץ משובב נתיבות לשבת" והפעולה הזו היא מאת המשיח אשר הוא הגערה כמו שכתוב " מגערתך יהוה מנשמת רוח אפך"ושניהם תאורי משיח גערתך שכתוב זכריה ג2 " ויאמר יהוה אל השטן יגער יהוה בך השטן ויגער יהוה בך הבוחר בירושלים" ישעיה סו15 " כי הנה יהוה באש יבוא וכסופה מרכבותיו להשיב בחמה אפו וגערתו בלהבי אש"

 

19) " יקדמוני ביום אידי"יום איד הוא רמז לאויבי ישראל כמו דברים לב35 " לי נקם ושילם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם" יחזקאל לה5 " יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם בעת עון קץ"עובדיה א13 " אל תבוא בשער עמי ביום אידו ואל תשלחנה בחילו ביום אידו" מזמור כ 7) עתה ידעתי כי הושיע יהוה משיחו יענהו משמי קודשו בגבורות ישע ימינו"בראשונה אפרש על משיח שעליו נאמר בזכריה ט9 " גילי מאוד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות" ואין נושע אלה שהיה בצרה גדולה והצילוהו משם.והדבר מסתדר היטב עם עוד נבואות המתארות משיח סובל דוגמת ( ישעיה נ"ג, דניאל ט, זכריה יב) אולם עניין משיח אפשר להבינו גם על עם ישראל כי רואים מהפסוק שהמשכו " אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם יהוה אלוהינו נזכיר המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד יהוה הושיעה המלך יעננו ביום קראנו"וכן ישראל מכונים עם משיחי ה' כמו שמצאנו תהילים ק"ה15 " אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו"וגם חבקוק ג 12 " יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסוד עד צואר סלה"כן תהילים ב " למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו"ואפשר לפרש על התכנסות המלכים כנגד ישראל שאומרים שאם נחריב את עמו יחרב ממנו זכר בארץ. כן תהילים כ"ח8 " יהוה עוז למו ומעוז ישועות משיחו הוא הושיעה את עמך וברך נחלתך"

 

 למפתח פרקים

 

 


פרק יט

1) למנצח מזמור לדוד- מי שמנצח לא פוסקת שירה מפיו וזה דא עיקא עיקר הניצחון ואפילו נכשל במה שנכשל כי כול עצתו להביא לנפילת הדעת כאילו אפסה כול תקווה ועיקר פגיעתו ברמי המעלה דוגמת שאול המלך אשר היה כבד כי כול נפילתו באה לו מחמת כבדותו שהיה עסוק בכבודו כבוד אנשים ועל כן עצת היצר הרע לכאלו היא לפגוע בכבודו מאחר שעסוק כול הזמן בכבודו אבל לגבי דוד שאמר (שמואל ב ו) “ ושחקתי לפני יהוה ונקולתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עימם אכבדה "

 כי מי אשר עסוק כול היום בכבודו נעשה לו לעבד והוא כאסור בכושרות אשר אם יקרא לו אדוניו לכה אחרי לא יוכל כי אינו חופשי ללכת אלה לאשר ילך עימו כבודו.

ודע שמה שבני אדם אינו שרים ברבים מחמת שחוששים לאיך יראו ואיך ישמעו ושקולם אינו ערב זה בא מחמת רוח הכבדות הנ"ל. ועיקר העניין שאדם שהוא שרוי בעצבות כבד עליו במאוד להיות בשירה כי השירה מחוברת עם השמחה ואיך ישיר אם ליבו נוקפו מעוונותיו ומכעסיו ודע שכשם שהלב הכועס והעצב אינו יכול להיות בשירה כן האדם המכריח עצמו לשיר אף שזה אינו מחשבתו ואינו רצונו זו עצה בדוקה לסלק ממנו העצב הנ"ל . ועל כן ייעץ אותנו דוד שבזה דייקא הניצחון מלבד מה שמוכיח אותנו אלוהינו באומרו (מזמור סט) “ אהללה שם אלוהים בשיר ואגדלנו בתודה ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס "היינו שהשירה הנ"ל באה במקום הקורבנות והעיקר לסלק הרוח כבדות והרצינות שאינם באים אלה מתוך שכבול בחשיבות העצמית ובצורך לרצות ולמצוא חן בעיני האחרים ועל כן הוא נכשל כי העבד לא יוכל לשכון בבית אדוניו לעולם רק הבן ישכון וכול הכבולים ברוח העבדות אלי ניצחון לא יגיעו.

ופרידריך ניטשה י"ש אמר " בצחוק מנצחים" וזה נכון אשרי מי שצוחק מכאביו ומצרותיו.

 

 

2)

תניא אמר רבי אליעזר כל האומר שירה זו בעולם הזה , זוכה ואמרו לעולם הבא , שנאמר אז ישיר משה , שר לא נאמר אלא ישיר אותו לעתיד לבוא

מהשמים תלמד כבוד האל איך כול כך הרבה אנשים נושאים עיניהם אל השמים ואל היראה לא יגיעו? והעניין שכול הדברים לוחשים אך לא פותחה אוזנם אשר דיבר משה לישראל באומרו (דברים כט3) “ ולא נתן יהוה לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה" ועל זה הוסיף ישעיה בפרק ו עוד עיוורון וקשי לב כי מדרגה פחותה צריך האדם להגיע לדרגה גבוה ממנה ואם הוא מסרב נימצא שצריכים לקחת היתרה שנתנו לו שכול מטרתה להביאו לדרגה גבוהה יותר.

ומעשה ידיו מגיד הרקיע – מפה תיראה איך כול הבריאה מהללת ומקלסת ומשבחת הבורא יתברך ויתקדש ויתעלה שמו מפשוטי החרקים עד השמיים והארץ ורק האדם החכם בברואיו חוכמתו לוקחת אותו אחורה ותחת להלל ולשבח לאלוהיו ולהודות לו על בינה יתרה שחננו מקשה עורפו ומחרף שם אביו ואלוהיו בכחשו בו וכאשר העדו אדם וחווה עלי תאנה להסתיר מבושיהם כן עשו צאצאיהם היום הזה בעלי התאנה של דעת ומדע כאילו נעשו חכמים מידי מלהיות מאמינים והם לועגים לכשרים יתברך שמו יביא עליהם במהרה המשפט אשר נגזר עליהם מקדם אשרי כול החוסים והמחכים לביאת אדונם אמן אני אומר הוא עצמו יחגור מותניו וישרתם כול אחד ואחד מהם כי כה גדלה אהבתו למחכי ישועתו. והמחרפים והמגדפים הלועגים המרחיבים בלשונם ומדברים גדולות על דברים שאין להם כול הבנה בהם אש לא תיכבה ותולעתם לא תמות ואדון הכבוד אשר הוא אב הרחמים ראוי לו שיצמצם מידת החסד ותהא מוסתרת תחת מידת הדין עד אשר לא תיראה.

  1. יום ליום יביע אומר- כי תחילת היום הוא בגדר ניחוש כי בכול יום מתווספים דברים חדשים ומוציאים מעולם הנסתר לשפוך בעולם הגילוי ואי אפשר לדעת הסדר ואימתי יגלה כול דבר כי הכול לפי גזירת עליון ואין אדם יכול להחיש הדינים "מוסד המאמין לא יחיש" כי צריך לקבל בסבלנות העניין ולשמוח על כול תוספת האור שמתווספת בכול יום ולא לומר נו לזה חיכינו היכן אור שבעת הימים? מה לנו ולנר הלזה? וזאת תדע שאדונינו צמצם עצמו וצמצם המאורות ומי שלא יקבל הקטן איכה יזכה לגדול?. ועל כן היום אין לו להסתמך אלה על האתמול והשלשום והוא מביע אמירה על סמך אשר היה כי כול התנועות נמצאות כבר בראשיתן וכול מה שנתפתח בעולם זה מתנועות הראשית. אבל אין אתה יכול להעריך השפעת כול תנועה כאשר ראינו דברים גדולים וכבירים שדימינו שוודאי יחזיקו מאות בשנים ופתאום אחרי עשרות בשנים בלבד נעשו לזיכרון עבר כעשן עובר וכמוץ גרנות. אבל הלילה זה בחינה של דעת כי הוא יכול לחבר התנועה הראשיתית יחד עם התחדשות היום וגם בלילה נעשה מעשה שלם כי אין האדם יודע מה ילד יום. ודע שכאשר היום נמשל לנעורים כן הלילה לזיקנה כי י שעבר על הכול הוא יכול להעריך נכונה לא כן שאדם צעיר ונוח להתרשם ולהתרגש בקלות והוא מוטה מהר בידי רגשותיו ויצריו. ועל כן לימדונו חז"ל " אין אדם לומד רוב חוכמתו אלא בלילה " והלומד תורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום " והרבה גדולי תורה למדונו שעיקר מצוות ההתבודדות בינו לבין קונו היא סמוך לחצות לילה.

  2. יום ליום יביע אומר-כי דע שבעת הזו לילה זו יונת אלם-כי לא שלם אליהו וכוח אין ללידה ועל כן אין אומר ואין דברים גם אין בלי נשמע קולם כי יחיד זה בחינת אומר ורבים בחינת נשמע כי הם צריכים להכין האוזן כמו שנאמר (ירמיה ו) על מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אוזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר יהוה היה להם לחרפה לא יחפצו בו " ובתהילים אומר על כך  " הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי מי שומע " הא למדת  שיש שני מביעים  "כלבים משוטטים עיר כוחם בא מהלילה  מהסתר  מערלת האוזן כי אין מי שומע על כן כוח להם לדבר  כי מבחינת הסתר שיונקים ישמעו לם חשוכים ויש יביעון אחר שזה התגלות משיח על אליהו על זה נאמר "ואני נסכתי מלכי על ציון הר קודשי " והוא האמור במשלי א " תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם " מהו תשובו לתוכחתי? כי הייתה תוכחה  אחת ביום הראשון שזה ביאת משיח שהוא אמר ובישר להם אך הם כיחשו בו ותוכחה שנייה תהא אחר הלילה עת יפציע יום בידי אליהו שעליו נאמר " עורה כבודי עורה הנבל אעירה שחר " כי הוא מעורר השחר " כי על אליהו נכתב "
     
    ואהי נגוע כול היום ותוכחתי לבקרים " כול היום מהו בוקר ראשון התגלות משיח  וערב של אותו יום  זו חזרה לארץ ישראל  ככתוב " וישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר " מהו יסובבו עיר בחינת " סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל " (הושע יב)כי ראיתי  חמס וריב בעיר יומם ולילה יסובבה על חומותיה  ואון ועמל בקרבה " וכול אותו הליל עת הכלבים יהמו כנגדו  מקול מחרף ומגדף  אז אליהו באלם  ועיקר עבודתו אז תת קרקעית  בחינת "ומתחתיו יצמח ובנה את היכל יהוה "

  3. "אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם" מפה תלמד להיות בחכמה ודע שאין התגלות הדברים עד שתהא מלמטה מוכנה המדרגה לקבלת הרגל וזו הסיבה להתעכבות המשיח כנאמר " נאום יהוה לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך" מהו? וכי יש בעיה להשיתץ האויבים הדום לרגליו? אלה מה שאין מבינים האמת מתבלבל להם אמת בשקר וטוב ברע ואז נעשים ידידים אויבים ככתוב(מזמור נה) “ כי לא אויב יחרפני ואשא לא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי..” היינו אף שמחרף לא נקרא אויב וכי למה? שפעלו לא בדעת מפני השועלים ועל כן אומר (מזמור ח) “ מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם " כוח יהוה מפי עוללים למען צורריך להביאם לתיקון לקיים (תהי' קיט) “ ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך" איך ישובו אם הם יראים ושומרי עדותיו והרי אין קרוב מהם? יען מאסו ודיברו נבלה בקודש יהוה אשר אהב משיח אלוהי יעקב טימאו המקדש ונעשו טמא כולם על כן עתיד לשלח אליהם את אליהו הנביא להשיב שבותם וללמדם דרך אמת וכשישובו היראים אז יבוא הקץ על מלכות אדום הרשעה שזה " להשבית אויב ומתנקם" ובאותה העת אליהו מחריש בקרבם  כי אין איש שומע הנה ערלה אוזנם היה להם דבר יהוה לחרפה לא יחפצון  ודע לך שאחד יושב בסתר פינה  נגרש מבני אדם  נבזה ומי יחשבנו  ושם ילחש דבר האמת  דבריו יקומו ויהיו  אף שאין לו שומע  כי זה בחינת תולעת יעקב כי מעיני העולם נסתר הדבר  והמה יחשבו כוחנו בידינו וצדיק מה פעל נודי הרכם צפור וזה עניין המכתם ודי לחכימא ברמיזא

  4. וזאת דע שכשם שמצווה לדבר בפני החכם באם יש עימך סוד דבר לקח ומוסר להחכימו ואפילו חכם ממך אל תבוש כי ככה עשה אדון הכבוד כנאמר בפסוק שהבאנו למעלה שנתן דברי אלוהות לאותם הקטנים בדעת והמבוזים ומכסים מעין כול שהם בבחינת "עוללים ויונקים " וכיוון שאין רוצים לשמוע דבר תורה מפיהם על זה מתעכבת גאולתנו וזה (ירמיה יג) “ ואם לא תשמעוה במסתרים מפני גוה ודמע תדמע ותרד עיני דמעה ...” היינו לא תשמעוה וישאר לכם במסתרים משום מה? מפני גוה גאוותם של ישראל על כן רחק ממנו מנחם משיב נפשי.מי חכם ויבן אלה מי ישר ויבך.

 5) בכול הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם לשמש שם אהל בהם "

בכול הארץ יצא קום -קום זוהי מצוותם מלשון " כי צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם " (ישעיה כח) כי עתיד אור התורה להיות בכול הארץ ועתידים אומות העולם לבוא לישראל ללמוד מהם תורה ככתוב " כה אמר יהוה צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכול לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמור נלכה עמכם כי שמענו אלוהים עמכם " מוסיף לו מיכה ד "והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה ואל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלים " ואל תהי סכל לומר שפתאום יהא השינוי רק בקרב הגויים ולא תאמר שיהא שינוי לפני כן בישראל ותצא תורה חדשה מהם אשר אליה ישמעו העמים ככתוב (ישעיה נא) “ הקשיבו אלי עמי ולאומיי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע " כי כוח המרד שבחמור הגויי יורגע רק ע"י תורתו של משיח וזאת תדע שמה שהגויים לימדו בברית החדשה משם יצאו קיקולים גדולים שאינם מדעת ישוע ואינם מחשבתו כי הם עשו בזדון לנתק המשיח מעמו ישראל ומתורתו ואינם מחשבתו ואינם רצונו אך בשקר וזה יתגלה לעתיד לבוא כי המשיח והתורה הם אחד ולא ח"ו מה שאומרים הנוצרים כאילו המשיח הפך התורה אלה כמו שאומרים הרבנים על הפסוק " ורוח אלוהים מרחפת על פני המים " זו רוחו של משיח מרחפת על מי התורה כי הם אחד וממקור אחד חוצבו והמשיח הוא התורה בהתגלמותה שעליו כתוב " ותורתך בתוך מעי" ולימודו הוא השלמה לתורה ואינו ביטולה כי התורה היא מטרת הבריאה ואי אפשר לעולם בלא תורה כי בריאת שמים וארץ מין התורה נוסדו ועל ידה ולמענה. וזה עניין לשמש שם אוהל בהם לכאורה כיוון לשמים ככתוב "עוטה אור כשמלה נוטה שמים כיריעה " אבל אין לך אוהל אלה תורה ככתוב

" מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל " (במדבר כד וזה הנאמר על יעקב " איש תם ויושב אוהלים" וכי השאר לא היו יושבי אוהלים? אלה ללמדך שהיה עוסק בתורה. וזה הכתוב שמות לג 11 “ ודבר יהוה אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושוע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל" היה מלא בדעת התורה למען יחליף את משה כי עיקר מעלת משה אור התורה שהיה בו . וזה הכתוב ישעיה נד " הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי האריכי מיתריך יתדתיך חזקי כי ימין ושמאל תפרצי וזרעך גויים יירש וערים נשמות יושיבו " למלא הכתוב יפת אלוהים ליפת וישכון באוהלי שם ויהי כנען עבד למו " וזה הכתוב שישכון יפת באוהלי שם ואין אוהל אלה תורה והתורה היא תורתו של שם ויפת יתארח באוהל שם הוא מה שנכנסו אומות אירופה בתוך התורה על ידי שקיבלו לימוד הברית החדשה ולעתיד לבוא אחר הבירור באמת יכנסו בה בלב שלם כי יוסר המכשול המונע.וכשאומר לשמש שם אוהל בהם היינו שגם השמש שהוא משיח נידרש לתורתם של ישראל וזה הנאמר בברית החדשה שבהיותו ילד אבד לאביו ולאמו ואחר שארכו הימים וחיפשוהו מצאוהו בבית המקדש עם החכמים לומד ושואל ומשיב שאלוהו הוריו מדוע עשית לנו כזאת כי בעצבת הלב חיפשנוך? ענה להם והרי ידעתם שעלי להיות באשר לאבי" כי עבורו להיות באשר לאביו היה לחבור ללומדי התורה .

 

למפתח פרקים

 

תהילים כ

"יענך יהוה ביום צרה ישגבך שם אלוהי יעקב ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך יזכור כול מנחותיך ועולתך ידשנה סלה "

מהו יום צרה ? הוא שנאמר בישעיה לז " ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד משבר וכוח אין ללידה " 3 מידות ביום ההוא צרה שתהא צרה לאליהו וצרה לישראל מהצרים אותם שתהא עיר במצור תוכחה יהיה יום התוכחה לישראל שיהא אליהו מוכיחם  כי באותה העת ימלא כוחו  ב3 מידות  ככתוב במיכה " ואולם  אנוכי מלאתי כוח את רוח יהוה ומשפט וגבורה להגיד ליעקב פשעו ולישראל תוכחתו "אותה העת ירפא מנגעו אשר אחז בו והיה משביתו שנאמר " ואהי נגוע כול היום ותוכחתי לבקרים " אין עת צרה אלה בוקר.והעת ההיא  היא  זמן קבוע ומשומר מעיתים קדמוניות לעשות נקמה בצריו  ולהכשיר עם ליהוה  ככתוב בחבקוק " שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי יבוא רקב בעצמי ותחתי ארגז אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו " עד עת צרה  כביכול נח יהוה ואין רואים פעולה ממנו  עת צרה יקום ממנוחתו ככתוב תהילים עח65 " ויקץ כישן אדוני כגיבור מתרונן מיין ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו"

נאצה  שיהיו המורדים  ביהוה והנזכרים בשמו לא באמת ולא במשפט רודפים את אליהו  ומעלילים עליו שהוא מכחש ביהוה  ומטיף  אלילות.

מהו יענך יהוה  ביום צרה ? עד אותה עת לא ענהו שהיה לילה  הסתר פנים ביעקב  כנאמר בתהילים כב " אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי אלוהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי " וזה עצם העניין של התגלות אליהו שעד אותה עת לא ענה בישראל ולא ענה באליהו  ונפתח הפתח לקטרג  למנאצי שמו ולמחשיכי עצה לומר כי שקר דרכו ואין אמת באלוהיו וחפצו לאחוז בו להרגו  וע"י מצב הזה דווקא  נעשה רצון הכי הוא חפץ לעשות זאת לאות ולמופת לכול ישראל כאשר היה בביאתו הראשונה של אליהו  שנאמר שם  מלכים א יח " וקראתם  בשם אלוהיכם ואני אקרא בשם יהוה והיה האלוהים אשר  יענה באש הוא האלוהים ויען כול העם ויאמרו טוב הדבר " יוצא שישראל נתונים בעת צרה ואין מענה אלוהים הוא נתון בעת צרה ואין מענה אלוהים והנה ניתן בידם לעשות בו כחפצם  אז יענה יהוה ככתוב מזמור כב "הושיעני  מפי אריה ומקרני רמים עניתני " ואלו נביאי השקר המושלים בישראל הם מכונים בתהילים אריה וכפיר וגם רמים על רום מעמדם  בקרב העם  ומה שהגביהו עצמם  בדעת  ובכוח כשפים כמו שכתוב  בצפניה ג  "כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוסיפי לגבהה עוד בהר קודשי " כול זמן שאלו מושלים בהם אין באים לידי תשובה כי הם כוח המונע בעד תשובת אמת וזה מה שכתוב בישעיה ט

12 " והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו " כי מיד לאחר שהיו מקבלים המכה היו חפצים  להתקרב אליו ולחפש אותו  אבל היו הלצים המושלים  בם  מדברים על ליבם  ומטים אותם  תחת שלטונם כאילו דרכם  באמת מתחברים ליהוה ולא כן הוא  כי  נהר מוטה הם אלי ים לא יגיע. וזה לא שב עד המכהו שהייתה פה מקצת תשובה אבל לא עד יהוה אלה עד המכהו עד זה שמכה אותו. ובדברים ד 30 " בצר לך ומצאוך כול הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד יהוה אלוהיך ושמעת בקולו " ובאיכ ג 40 " נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד יהוה אם אתה מחפש אותו בחוץ לא  חיפשת. וזה מה שאמרו החכמים "ר' אלכסנדרי לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁבִּרְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, וּמִי מְעַכֵּב? שֶׁאוֹר שֶׁבְּעִסָּה וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת." [בְּרָכוֹת י"ז]" השאור שבעיסה  החמץ שמחמיץ את הלב במחשבות זרות  הוא הכוח המונע בגאולה  צריכים לחפש בדרכינו ולראות  ולהבין ולקבל חוכמה מהתמונות  אנו רואים כי שום דבר לא קורה סתם כך בלי סיבה כמו שכתוב בחגי הנביא " העת לכם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב ועתה כה אמר יהוה צבאות שימו לבבכם על דרככם זרעתם  הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה שתו ואין לשכרה לבוש ואין לחום לו והמשתכר משתכר אל צרור נקוב ...יען מה נאום יהוה צבאות יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו "

 

ב) מהו  ישגבך שם אלוהי יעקב ?  ולא אלוהי ישראל? והרי ישראל אחרונים בחוליה כי ישראל באים לאחר יעקב? כמו  תהילים כב " אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך יראי יהוה הללוהו כול זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כול זרע ישראל "  הנה עיניכם רואות כי יש חילוק בין זרע יעקב לבין זרע ישראל כי בעוד זרע יעקב מכבדים אותו זרע ישראל צריכים לגור מפניו. ( לגור זה מלשון פחד  כמו ירמיהו לט 17  " והצלתיך ביום ההוא נאום יהוה ולא תנתן ביד האנשים אשר אתה יגור מפניהם ")  ואכן אי אפשר להימלט  מהעובדה שלכול אורך כתבי הקודש  יש על עם ישראל אשמה מאוד ברורה של ניאוץ שם יהוה ונביא רק מספר ראיות לכך .

א)כבר בזמן המדבר היו ישראל מנאצים את יהוה  מדבר יד 11 " ויאמר יהוה אל משה עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכול האותות אשר עשיתי בקרבו "

ב) זה לא נפסק במדבר כי גם ירמיהו נביא שחי בתקופה מאוחרת יותר  תחילת  גלות בבל  אומר  בפרק כג על נביאי ירושלים " כה אמר יהוה צבאות אל תשמעו על דברי הנביאים הנבאים לכם מהבילים המה אתכם חזון ליבם ידברו לא מפי יהוה "

ג) מלאכי הנביא   מעיד בכוהנים  שהם מבזי שמו של יהוה " אמר יהוה צבאות לכם הכוהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את שמך ?" לעומת כוהני ישראל  הוא טוען " כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים .."

הדברים הם דברי פלא ישראל  והכוהנים העומדים בראשם מנאצים את שם יהוה ומגישים מנחה טמאה  "והבאתם גזול ואת הפיסח ואת החולה והבאתם את המנחה הארצה אותה מידכם? אמר יהוה" ומשיב 13 "וזאת שנית תעשו כסות דמעה ואת מזבח יהוה בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם " כלומר הוא לא רוצה אותה אבל הוא מעיד שמנחת הגויים ועבודתם טהורה א11 לעומתם מנחת ישראל ועבודתם טמאה  כמוזכר למעלה וכן ישעיה סו  20 ,זכריה  יד 21 .

ד)  ישעיה הנביא מעיד בהם ט " על כן על בחוריו לא ישמח אדוני ואת יתומיו ואלמנותיו לא ירחם כי כולו חנף ומרע וכול פה דובר נבלה בכול זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה  " גם קדוש ישראל המוזכר  בישעיה  אם ירצו יבינו שזה יהוה עצמו ואם לא זהו משיח  בכול מקרה בניאוצו יש ניאוץ השם כמו שכתוב בישעיה א " בנים משחיתים עזבו את יהוה נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור " ישעיה ה24 " כי מאסו את תורת יהוה צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו " וכו'

ה) ישעיה אף מזכיר בפרק ו את המציאות הזו של ניאוץ שם שמים בהיותו אחד מתוך עם ישראל הוא רואה שגם פיו שלו טמא  בנאצו את קדוש יהוה " ואומר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנוכי ובתוך עם טמא שפתים אנוכי יושב כי את המלך יהוה צבאות ראו עיני " איש טמא שפתים  ועם טמא שפתים שאני יושב בקירבו  איך אה ישעיה את המציאות הזו ?  "כי את המלך יהוה צבאות ראו עיני "  כשרואים מי הוא המלך יהוה צבאות אז מבינים את המציאות של עם טמא שפתים ואיש טמא שפתים . מה שכתוב ישעיה נב  " לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני "

6)" נרננה בישועתך ובשם אלוהינו נדגול ימלא יהוה כול משאלותיך " ישועת האלוהים היא שמו ונעשית לדגל  ככתוב בשיר השירים ב4 "  הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה " זה אשר הוא דגלו  של יהוה עלי אהבתו .

ומילת דגל מקבילה למילת נס אשר אף הוא תיאור  למשיח  כי משיח על הצלב זהו נחש הנחושת  אשר כול המביט עליו יחיה  והוא מכונה נס  במדבר כא 8 " ויאמר יהוה אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כול הנשוך וראה אותו וחי " וזה מרמז על המשיח שהושם  על הצלב (משיח ונחש בגימטריה  358 ) וכול המביט עליו יחיה  מנחשי השטן הנושכים  מלמטה כמו שכתוב תהילים לד6 " הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו"

ובירמיה ד 6 " שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו כי רעה אנוכי מביא מצפון ושבר גדול " הקב"ה  מביא עת צרה למען ידרשו את יהוה   ובאותה עת נהפכים כול הסדרים  ואלו שישבו בחשכה יצאו אל אורה לאשר בחושך הגלו

ואפילו מה שבתחילה עמקים יעטפו בר לבסוף  יציצו מעיר כעשב הארץ . ובשל  מעלם של זקני ישראל  נפל פחד היהודים עליהם  ופחדו מלדבר  האמת  עד אשר  ותהי האמת  נעדרת וסר מרע משתולל " וכול העניין אמור בעוז ששמו אותם במקום כזה שאי אפשר לצאת ממנו  כי במקום שיהיו מוכיחים נעשו מוכחים  ולבסוף יעזו

 

                                        תהילים כא

 

1)"למנצח מזמור לדוד יהוה בעוזך ישמח מלך ובישועתך מה יגל מאוד תאוות ליבו.."

ילקוט שמעוני אומר "למנצח מזמור לדוד ה' בעזך ישמח מלך. זה שאמר הכתוב והיה ביום ההוא שרש ישי, אמר רבי חנינא אין מלך המשיח בא אלא ליתן לאוה"ע שתי מצות כגון סוכה ולולב. אבל ישראל כלם למדין תורה מן הקב"ה שנאמר וכל בניך למדי ה', ולמה, בשביל אליו גוים ידרושו, מהו והייתה מנוחתו כבוד שהוא נותן לו מן הכבוד של מעלה שנאמר ה' בעזך

דבר אחר אין עוז אלא תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן, ואין עוז אלא ארון שנאמר ויתן לשבי עוזו. דבר אחר אין עוז אלא מלכות שנאמר ויתן עוז למלכו

דבר אחר תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת רשות שבשפתיו אומר לו מדינה פלונית מרדה בך והוא אומר ילך מלאך המוות ויחבל אותה שנאמר והכה ארך בשבט פיו. וארשת שפתיו כשהוא גוזר דבריו מתקיימים.

ומהו יהוה בעוזך ישמח מלך-ובישועתך יגל מאוד? והרי המשיח עצמו הוא העוז שנאמר בתהילים סו "אמרו לאלוהים מה נורא מעשיך -ברב עוזך יכחשו לך אויביך " וזה מדבר ממשיח ויחובר ל (יח) “ תפלטני מריבי עם תשימני לראש גוים -עם לא ידעתי יעבדוני-לשמע אוזן ישמעו לי -בני נכר יכחשו לי-בני נכר יבלו ויחרוגו ממסגורתיהם " ושוב ב (עז ) “ אתה האל עושה פלא (פלא יועץ- למה זה תשאל לשמי והוא פלאי -כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נ-פלאות-ויודו שמים פלאך) הודעת בעמים עוזך ) וב(פט)” אתה דכאת כחלל רהב בזרוע עוזך פיזרת אויביך " כי זרוע תקושר למשיח ואם כן עוז גם הוא יחובר לזרוע " לך זרוע עם גבורה-תעוז ידך -תרום ימינך כשלובש מידת העוז -” כי תפארת עוזמו אתה וברצונך תרים קרננו " מפה תבין מצב השפל של ישראל שיחובר למצב שפל של משיח " כי ליהוה מגננו ולקדוש ישראל מלכנו " ופה למדת ש(יהוה) הוא המגן והוא שווה משיח שנאמר בו (פד) “ מגננו ראה אלוהים והבט פני משיחך " כי על ידי משיח שר הפנים שנאמר בו " בכול צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כול ימי עולם...ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם " ואם כן הוא מגן ישראל והוא מליץ בעדם לפני האב כנאמר " יושב בסתר עליון ובצל שדי יתלונן " אבל כיוון שאהבה מחטיאה את השורה כי עלידיה יבואו לבחינת "וישמן ישורון ויבעט " על כן יש צורך לחסד להצטמצם בפני הדין וזה לא חס וחלילה שהפך להם לשונא אלא בתוקף אהבתו הרבה אותם עד אשר יעשה את אשר לא יוכל ירגז לעשות מעשהו זר מעשהו-ולעבוד עבודתו נכריה עבודתו .ואם כן אם הוא העוז איך כתוב בו " יהוה בעוזך ישמח מלך " והרי בידוע ש " מלך " זהו משיח כאשר אמר בילקוט השמעוני בתחילה וכאשר ראינו על מזמור ב שרוב הדיעות ובייחוד עתיקים שבהם מפרשים על מלך המשיח " ואני נסכתי מלכי על ציון הר קודשי " כאשר מודה גם רש"י

" רבותינו דרשו את העניין על מלך המשיח ולפי משמעו יהיה נכון לפותרו על דוד עצמו " אם כן הוא יפרש הפך מהם ומי מכריחו לפרש כך ? ואם כך יפרש מטיל דופי בפירושם ואיך יעמוד עניין " כול המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה " ו "חמורים דברי זקנים מנביאים " ואם ראשונים כמלאכים אחרונים כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים " ועלינו לבחור או לייחס האמת לראשונים באומרנו שהייתה עמהם רוח אחרת אשר אנו בקטנותנו ובמיעוט דעתנו לא נבין ואז נהא מניחים פירושם כמו שהוא ונהא מבטלים דעתנו ופירושנו בפני פירושם או שנאמר שטעו רבותינו ואפשר ואנו נחכם מהם " אך לא נוכל לאחוז בחבל משני קצוותיו . והעניין הוא שרש"י היה מגדולי המתפלמסים עם הנוצרים וחי בתקופת מסעות הצלב וכן חזה במשומדים (הגדרת היהדות לאדם המאמין בישוע כאילו נשמד ) רבים בזמנו. כמו כן ידועים מקומות רבים שנתפרשו על המשיח לפי חז"ל אבל בפירוש רש"י הוא נותן טעמים חדשים כדי להרחיק מפירוש הראשון הקרוב לנצרות כך לדוגמא ישעיה נ"ג הפרק המדבר על העבד הסובל פורש ע"י הנוצרים כמדבר על ישוע המשיח הרבנים הקדומים אמנם לא קיבלו את ישוע איש איש וטעמו עמו אך הם לא סתרו אמיתות פשוטות שהפרק מדבר בהם וכך ניתן למצוא בתוך ים התלמוד הזוהר והמדרשים השונים הרבה מובאות מין הפרק הזה כשהן מיוחסות למשיח רש"י שחי בסביבה נוצרית שעמה התעמת ונאבק מוכרח היה להטות הפרוש הפשוט ממשמעותו ולמצוא לו טעם חדש אחרת היו הכול נוהרים להתנצר שהרי אילו אין הבדל בין היהדות לנצרות על שום מה יכפה על עצמו אדם סבל רב ויבחר בנתיב המציע לו פחות אפשרויות והצלחה אם אין כול הבדל ומה שיש שם יש גם פה. ולכן היה צורך להטות הפירושים לחלוטין אפשר לא מתוך רשעות אלה מתוך צורך טבעי ונכון לשמר את העם והיהדות וכמובן שהדבר הוא לטובה אולם אנו שאיננו נמצאים בלחץ השעה ההיא ואין לנו הסכנה הזו שנהפוך לנוצרים וכול עניינינו בליבון האמת מדוע נכחש במה שהיה ברור מקדם.

רד"ק מפרש ש " נשקו בר פן יאנף " מתייחס למה שאמר הקב"ה למשיח " בני אתה אני היום ילדתיך " כי בר=בן לשון ארמי ואם כן בני אתה אני היום ילדתיך זה משיח אז נשקו בר =כלומר היו נושקים לבן הזה (בעיתים הקדומות הייתה הנשיקה רמז לכך שאותו אחד הוא כוח המאיר אשר בעצותיו ובחכמתו מושיע את עמו אפשר על זה נאמר בשיר השירים " אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי " (זה כבר לעת שלנו שמכוון בה עניין (החוץ) כמו (על עולל בחוץ +עד יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות ) והנה תראה שהנשיקה אין לה עניין מיני כי אם באה על גודל הנאת לימוד החוכמה וההארה אשר הם עונג שאין גדול ממנו " אנהגך אביאך אל בית אמי (תלמדני) =(אשקך מיין הרקח מעסיס רימוני ) (רקח ירמז על שמן המישחה ועל הקטורת שיכוון על קדושה ותפילה ורימון יכוון על מצוות כמו שדרשו חז"ל על " כפלח הרימון רקתך " אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון "

4)כי תקדמנו ברכות טוב תשית לראשו עטרת פז

ובמדרש רבה כתוב "מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו, והקדוש ברוך הוא עתיד להלביש עטרה שלו למלך המשיח.
ומהו עטרה של הקדוש ברוך הוא? כתם פז, שנאמר (שיר ה, יא): ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. וכתיב (תהלים כא, ד): תשת לראשו עטרת פז.

מלך בשר ודם  אין לובשין פופירא ( גלימת ארגמן) שלו  והקבה נתנה למלך המשיח שנאמר הוד והדר תשוה עליו

במדרש שמות "ויקח משה את מטה האלוהים בידו מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו והקבה עתיד להלביש עטרה שלו למלך המשיח"

 

5 "חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים עולם ועד " והרבנן פירשו על המשיח כמו שנמצא "תנו רבנן: משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקדוש ברוך הוא: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר תהלים ב" אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גויים נחלתך". וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו: ריבונו של עולם, איני מבקש ממך אלא חיים. אומר לו: חיים, עד שלא אמרת - כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר תהלים כא חיים שאל ממך נתת לו וגו'".סוכה נב עמוד א.

ולפי לימודי הברית החדשה זהו ישוע  אשר בא לעולם למות  בעבור חטאי האנושות כי לפי ישעיה נג המשיח צריך להיות קורבן מכפר עוונות  וצריך לתת נפשו  קורבן בעבורם  ואם מבינים ישעיה נג על המשיח הכול פשוט כי כתוב שם"  כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו ...לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה" זה לעניין מיתת המשיח וגם לעניין תחיתו מה שכתוב לכן  אחלק לו  ברבים ואת עצומים יחלק שלל זה בעצם מה שנאמר בתהילים ב " שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ " ולראיה מה שמודים שכדברי כן הוא   כתוב בילקוט שמעוני ישעיה "אמר משיח לפני הקב"ה רבש"ע שמא אותו צער שנות רבות הוא, א"ל הקב"ה חייך וחיי ראשך שבוע אותו צער שנות רבות הם, א"ל הקב "ה חייך וחיי ראשך שבוע גזרתי עליך אם נפשך עצבה אני טורדן מעכשיו, אמר לפניו רבש"ע שמא אותו צער שנות רבות הם, א"ל הקב"ה חייך וחיי ראשך שבוע גזרתי עליך אם נפשך עצבה אני טורדן מעכשיו, אמר לפניו רבש"ע בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל, ולא חיים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם שגנוזים בעפר, ולא מתים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו, ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי, ולא נפלים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשוו, ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי, ולא נפלים בלבד אלא אף למי שעלתה על דעתך להראות ולא נבראו, בכך אני רוצה, בכך אני מקבל. אמרו שבוע שבן דוד בא בו מביאין קורות של ברזל ונותנים לו על צווארו עד שנכפף קומתו והוא צועק ובוכה ועלה קולו למרום, אמר לפניו רבש"ע כמה יהא כחי כמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהא אברי לא בשר ודם אני, על אותה שעה היה דוד בוכה ואמר יבש כחרש כחי"   כן גם מובן הקושי של למה ביקש המשיח חיים? כי כתוב בו בישעיה נג " כי נגזר מארץ חיים"והוא קיבל  " אורך ימים עולם ועד " ואורך ימים עולם ועד זה מתחבר עם מה שכתוב  בתהילים קי אף הוא מדבר במלך המשיח " נשבע יהוה ולא ינחם אתה כוהן לעולם על דברתי מלכי צדק אדוני על ימינך מחץ ביום אפו מלכים "  ופאולוס שליח הגויים מפרש באיגרת לעברים

" א כִּי זֶה מַלְכִּי־צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר יָצָא לִקְרַאת אַבְרָהָם אַחֲרֵי שׁוּבוּ מֵהַכּוֹת אֶת־הַמְּלָכִים וַיְבָרְכֵהוּ׃

ב וַאֲשֶׁר חָלַק־לוֹ אַבְרָהָם מַעֲשֵׂר מִכֹּל וּפֵשֶׁר שְׁמוֹ בְּרֹאשׁ מֶלֶךְ צֶדֶק וְגַם־כֵּן מֶלֶךְ שָׁלֵם הוּא מֶלֶךְ הַשָּׁלוֹם׃

ג בְּלֹא־אָב בְּלֹא־אֵם בְּלֹא יַחַשׂ וְאֵין לוֹ תְּחִלַּת הַיָּמִים וְאַף לֹא קֵץ הַחַיִּים וְדוֹמֶה לְבֶן־הָאֱלֹהִים הוּא עֹמֵד כֹּהֵן לְעוֹלָם׃

ד וּרְאוּ־נָא מַה־נִּכְבָּד הוּא אֲשֶׁר אַבְרָהָם רֹאשׁ הָאָבוֹת נָתַן־לוֹ מַעֲשֵׂר מֵרֵאשִׁית הַשָּׁלָל׃

ה וְאָמֵן יוֹרְשֵׁי הַכְּהֻנָּה מִבְּנֵי לֵוִי לָהֶם הַמִּשְׁפָּט לָקַחַת מַעֲשֵׂר עַל־פִּי הַתּוֹרָה מֵאֵת הָעָם מֵאֵת אֲחֵיהֶם אַף כִּי־יֹצְאֵי יֶרֶךְ אַבְרָהָם הֵם׃

ו וְזֶה אֲשֶׁר לֹא הִתְיַחֵשׂ לְמִשְׁפְּחֹתָם לָקַח מַעֲשֵׂר מֵאַבְרָהָם וְגַם־בֵּרַךְ אֹתוֹ אֲשֶׁר הַהַבְטָחָה נְתוּנָה לוֹ מֵאָז׃

ז וְדָבָר יָדוּעַ הוּא מֵאֵין פֹּצֶה פֶה כִּי הַקָּטֹן יְבֹרַךְ מִן־הַגָּדוֹל׃

ח וּפֹה לֹקְחִים מַעֲשֵׂר אֲנָשִׁים בְּנֵי תְמוּתָה וְשָׁם זֶה הוּא אֲשֶׁר עֵדוּת לוֹ כִּי הוּא חָי׃

ט וְאִם תִּשְׂאוּ נִיב שְׂפָתָי גַּם־לֵוִי הַלֹּקֵחַ מַעֲשֵׂר נָתַן מַעֲשֵׂר בְּתוֹךְ אַבְרָהָם׃

י כִּי בְּיֶרֶךְ אָבִיו הָיָה בְּצֵאת מַלְכִּי־צֶדֶק לִקְרָאתוֹ׃

יא וְאִם תַּכְלִית כָּל־חֵפֶץ נִמְצְאָה בִּכְהֻנַּת בְּנֵי לֵוִי אֲשֶׁר בְּיָמֶיהָ נִתְּנָה הַתּוֹרָה לָעָם מַה־לְּכֹהֵן אַחֵר כִּי יָקוּם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק וְלֹא יִקָּרֵא עַל־דִּבְרָתִי אַהֲרֹן׃

יב כִּי בְהִשְׁתַּנּוֹת הַכְּהֻנָּה גַּם־חֲלִיפַת הַתּוֹרָה בֹּא תָבוֹא אֶל־נָכוֹן׃

יג וְהִנֵּה־זֶה אֲשֶׁר־יְדֻבַּר בּוֹ כָזֹאת בֶּן־שֵׁבֶט אַחֵר הוּא אֲשֶׁר אֵין אִישׁ מִמֶּנּוּ קָרֵב אֶל־הַמִּזְבֵּחַ׃

יד כִּי מוּדַעַת זֹאת כִּי מִיהוּדָה צָמַח אֲדֹנֵינוּ וְעַל־שֵׁבֶט זֶה לֹא־דִבֶּר משֶׁה מְאוּמָה עַל־אֹדוֹת הַכְּהֻנָּה׃

טו וְגַם־זֹאת מוּדַעַת בְּיֶתֶר מִדָּה כִּי יָקוּם כֹּהֵן אַחֵר בִּדְמוּת מַלְכִּי־צֶדֶק׃

טז אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ לְפִי מִצְוַת הַתּוֹרָה לְחַיֵּי בְשָׂרִים כִּי אִם־לְפִי הַגְּבוּרָה לְחַיֵּי אֵין־סוֹף׃

יז כִּי־הֵעִיד לֵאמֹר אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרַתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃

יח כִּי אָמְנָם יֵשׁ תְּנוּאָה לַדָּת הַנְּתוּנָה מִקֶּדֶם אֲשֶׁר הָיְתָה מִבְּלִי־כֹחַ וְלִבְלִי הוֹעִיל׃

יט כִּי הַתּוֹרָה לֹא בִצְּעָה דָּבָר לְתַכְלִיתוֹ כִּי אִם־אֵת אֲשֶׁר עַל־יָדָהּ בָּאָה תִקְוָה טוֹבָה מִמֶּנָּה אֲשֶׁר בָּהּ נִקְרַב אֶל־הָאֱלֹהִים׃

כ וּבַאֲשֶׁר יֵשׁוּעַ לֹא הָיָה לְכֹהֵן מִבְּלִי שְׁבוּעָה׃

כא כִּי הֵמָּה הָיוּ לְכֹהֲנִים מִבְּלִי שְׁבוּעָה וְזֶה בִּשְׁבוּעָה עַל־פִּי הָאֹמֵר אֵלָיו נִשְׁבַּע יְהוָֹה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃

כב אֲשֶׁר לָזֹאת יֵשׁוּעַ הוּא הָעֵרָבוֹן לַבְּרִית הַטּוֹבָה מִן־הָרִאשֹׁנָה׃

כג וְרַבִּים הָיוּ כֹהֲנֶיהָ הָהֵם כִּי לֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת לָעַד מִפְּנֵי הַמָּוֶת׃

כד וְזֶה יַעַן כִּי יֵשֵׁב לְעוֹלָם גַּם־כְּהֻנָּתוֹ לֹא תַעֲבֹר מִמֶּנּוּ׃

כה וּבַעֲבוּר זֹאת רַב הוּא לְהוֹשִׁיעַ תְּשׁוּעַת נֶצַח לְכָל־הַבָּאִים עַל־יָדוֹ לֵאלֹהִים כִּי הוּא חַי לָנֶצַח לְהַפְגִּיעַ בַּעֲדָם׃

כו כִּי טוֹב לָנוּ כֹהֵן גָּדוֹל קָדוֹשׁ כָּמוֹהוּ נְקִי כַפַּיִם וּבַר לְבָב נִבְדָּל מֵחַטָּאִים וְנִשָּׂא מֵעַל הַשָּׁמָיִם׃

כז אֲשֶׁר אֵין־לוֹ חֹק יוֹם יוֹם כַּכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים לְהַקְרִיב קָרְבָּן בַּתְּחִלָּה עַל־חַטַּאת נַפְשׁוֹ וְאַחֲרֵי־כֵן בְּעַד הָעָם כִּי הִשְׁלִים אֶת־זֹאת בְּפַעַם אַחַת בְּהַקְרִיב אֶת־נַפְשׁוֹ׃

כח כִּי הַתּוֹרָה הֵקִימָה אֲנָשִׁים לְכֹהֲנִים גְּדוֹלִים אֲשֶׁר רִפְיוֹנָם בָּם אַךְ דְּבַר־הַשְּׁבוּעָה אַחֲרֵי הַתּוֹרָה הֵקִים אֶת־הַבֵּן אֲשֶׁר נַעֲלֶה הוּא בִּשְׁלֵמוּת נֶצַח׃

 

והוא כהן לעולם במקדש העליון מקריב תפילות  בעבורם כול היום ככתוב בתהילים עב "ויחי ויתן לו מזהב שבא ויתפלל בעדו תמיד כול היום יברכנהו " ובשם תמיד נקרא קורבן יום יום בהיכל יהוה המכונה בתורה "עולת תמיד" ובדניאל נמצא "ומעת הוסר התמיד ולתת שיקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים " וזה מה שכתוב במדרש רבה " א"ר סימון בשעה שאמר הקב"ה לישראל להקים את המשכן רמז למלאכי השרת שיעשו אף הם משכן ובעת שהוקם למטן הוקם למעלן והוא משכן הנער ששמו מטטרון שבו מקריב נפשותיהם של צדיקים לכפר על ישראל בימי גלותם ולכך כתיב את המשכן שמשכן אחר הוקם עמו" ומטטרון הזה נימצא רבות בכתביהם והוא מזוהה עם המשיח ועם ישוע שר פנים  ונמצא אצלם שהכהו כדי שיראה שאינו אלוהים על מנת לסכור פיות  המתנגדים. והיה נמצא בספרות הקדומה כיוון שראו  שהחלו המינים והנוצרים לחקור אודותיו החלו לצמצם השימוש בשמו

 

מזמור כב

חפצתי לאמור מספר מילים על המזמור הזה אשר בידוע שהוא מזמור שרבה עליו המהומה והמחלוקת כיוון שבין הנוצרים מפרשים המזמור כאילו מדבר על המשיח ואף אני סבור כך ובכול זאת כמה נקודות עניין . לגבי העניין של “ ואנוכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם “ צריך להזכיר שרק על המשיח אפשר לדבר כבזוי בישראל וכמחורף כמו שמופיע בישעיה נ”ג כמו כן עניין התולעת משיח מושווה לתולעת כאשר אמר גם פה ואנוכי תולעת ולא איש” יש עוד מקום הרומז על משיח כתולעת בתהילים קלט לא נכחד עצמי ממך אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם" מכוון פה לפי דעתי שכשם שהתולע רוקם ארג סביבו ומסתתר וממנו יוצא הפרפר כן גם המשיח אף הוא מעשיו בסוד וחידה ומזכיר “ רוקמתי בתחתיות ארץ מדבר על תחיתו מין המתים וביקורו בארץ שאול. " סבבוני פרים רבים אבירי בשן כיתרוני פצו עלי פיהם אריה טורף ושואג “ ואריה הזה מופיע פעמים רבות בספר התהילים ועיקר ענינו פגיעה במשיח ודרך השחתתו בשפתיו . מופיע גם בהמשך הפרק 22 " הושיעני מפי אריה ומקרני רמים עניתני" שוב מופיע מפיהם וקרני רמים הוא לשון נופל על גאים.

17 " כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי “ שוב מתארם כארי ומוסיף פה עוד אחד מתאוריהם והוא כלבים הם סובבים אותו כשם שהכלבים תוקפים מסביבחיה שניצודה כדי שבכול מצב שבו תהיה מישהוא מהם יהיה באחוריה לנשכה .עניין הכלבים בהקשר לרבנים מופיע עוד מספר פעמים בספר התהילים לדוגמה בפרק נט מופיע “ ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר(ירושלים) הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי מי שומע עניין הסיבוב אינו מלשון הקפה אלה מדרך התהלכות כמו סובבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל .." תהילים נה " כי ראיתי חמס וריב בעיר יומם ולילה יסובבה על חומותיה ואון ועמל בקרבה " ולעומתו " רבים מכאובים לרשע והבוטח ביהוה חסד יסובבנו"

לפי המסופר בברית החדשה  המילים האחרונות של ישוע על הצלב היו "אלי אלי למה שבקתני " שזה הפירוש הארמי למילים " אלי אלי למה עזבתני "

בבשורת מתי  אומרים הרשעים המביטים בישוע הנצלב  מתי כז 43 " בטח באלוהים עתה יפלטהו אם חפץ בו כי אמר בן אלוהים אני" זה ממש עונה כהד למתואר במזמור כב 8-9

גם פסוק 19 " יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל " מופיע בבשורת יוחנן  יט 24 כמתאר את חלוקת בגדי ישוע בידי החיילים הרומים.

הצמא של ישוע על הצלב  מופיע בפסוק 16 " יבש כחרש כוחי ולשוני מודבק מלקוחי ולעפר מות תשפתני " לפסוק הזה עונה כהד הפסוק  (עג21.סט21.22) נתמלא בברית החדשה יוחנן 28-30).

דברי המלבם  +הערות

 פרק כב פסוק א למנצח, מזמור זה נחלק לשני חלקים, חלק א' (עד סוף פסוק י"ז) מצייר מעוף צוקה ואפלה מנודח, מצייר מעמד המלך או העם בתכלית השפלות, נעזבים מה', נתונים לחרפה ולבוז, מתיאשים מכל תקוה, חלק ב' (מן פסוק י"ז עד גמירה) מציין אילת השחר, שהוא האור העולה ממזרח ומאיר את האופל, מציין חוזק הבטחון, גודל ההשגחה והנס, לכן קרא את המזמור בשם אילת השחר, והנקודה המצרנית בין החשך והאור, בין הצרה והתשועה, היאוש והבטחון, הרפיון והגבורה:

הערות לגבי פירוש המלבם :

לגבי הכוכב במשיח מרומז במקומות רבים בכתובים בכוכב  מיוחד שלו  שאפשר והוא המובא פה והוא "איילת השחראנו נפגשים ברימוז הכוכב לגבי המשיח גם בבמדבר כד "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כול בני שת "

כהד לפסוקים האלו המדברים על כוכב יחודיי שהוא כוכבו של המשיח עונה מתי  פרק ב 2 .

גם במסורת ישראל  אנו פוגשים הד לזה בסיפורים על רבי עקיבא ובר כוכבא  שמו של בר כוכבה היה בר כוזיבה ורק לאחר שרבי עקיבא  דרש עליו מה שדרש את הפסוק מבמדבר  נשתנה שמו לבר כוכבא.

נוסף כדאי להזכיר את המקום מספר ההתגלות פרק כב 16 -17  אפשר ומפה בא  סמל המגן דוד שמציין את עם ישראל  כמו שכתוב עמוס ה26 ונשאתם את סכות מלככם ואת כיון צלמיכם כוכב אלהיהכם אשר עשיתם  לכם "

 

7" ואנוכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם שניים כונו תולעת והם משיח וישראל ישראל מה שכתוב

ישעיה מא 14  תולעת יעקב. משפחת יעקב החלשה כתולעת שאין לה גבורה אלא בפיה,(רשי)

ומשיח כב 7 , קלט 15,16

לגבי ישראל אזכיר המדרש הכתוב

רש"י מפרש הפרק כעל ישראל "ואנכי תולעת. כל ישראל מכנה כאיש אחד" כמובן שהיגיון הכתובים מתנגד פירוש כזה בייחוד הפסוקים " ואתה קדוש תהילות ישראל בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו אליך זעקו ונמלטו בך בטחו ולא בושו ואנוכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם " אי אפשר שלא לחוש בהנגדה שבין הרבים ליחיד בחלק הזה כשהרבים הם  ישראל והיחיד אדם עני בזוי ושפל השיפלות שלו באה לו דווקא מהעם  "ובזוי עם" אף על פי שחלק הייסורים שבו אפשר לפרשו גם על ישראל בגלותם . קשה מאוד לקבל את דברי רש"י שאותו יחיד סובל הוא ישראל  שהרי לא נאמר בשום מקום ולא ניתן כול רמז לכך ונהפוך הוא מדי פעם בתחילת הקטע ובסופו יש מעין יציאה מתיאור היחיד לתיאור הרבים שהם ישראל מה שמדגיש עוד יותר שזה אינו ישראל .

גם הפסוק " יראי יהוה הללוהו כול זרע יעקב כבדוהו  וגורו ממנו כול זרע ישראל כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני " אפשר להבין שה"גורו ישראל זה על מה שניסו  לפגוע באותו עני ובזוי בחושבם שאין לו הגנה אבל " יהוה לא שיקץ ענות עני "

קטע מעניין נוסף שכדאי להזכיר הוא קטע העצמות 15 "כמים נשפכתי והתפרדו כול עצמותי" וגם " אספר כול עצמותי המה יביטו יראו בי" כדאי להשלים עם פרק לה 10 " כול עצמותי תאמרנה מי כמוך  מציל.."

בברית החדשה מזכירים גם את עניין העצמות אבל יותר בהקשר של משיח כקורבן כמו שכתוב בבשורת יוחנן יט  33-37

 

מה החשיבות של המזמור הזה עבורנו כיום ? מי שחוקר את הכתובים ומי שמאמין שכדי להבין את המציאות צריכים לחקור את  הכתובים יגלה  במזמור הזה  הרבה רמזים וסודות לגבי פעולת המשיח על הצלב.הצלב נראה ככשלון מאין כמוהו אבל באמת הוא ניצחון שאין כמותו בהליכתו אל הצלב ישוע ציית עד מוות על מנת להציל אותנו המשיח בא להיות קורבן המילה קורבן מכילה בתוכה את המילה  קרוב ,לקרב , וכמובן שאין מקרבים את הקרובים אלה את הרחוקים ,דרך צלב המשיח  ישוע קירב אותנו לאלוהים  בהיותו קללה עבורנו אבל גם עתיד לקרב את ישראל אל אביהם  "כב28 יזכרו וישובו אל יהוה כול אפסי ארץ"

המזמור לא מסתיים רק בצלב ובחרפה אלה במלכות של המשיח ובנצחון על אויביו. כול מי שהיה שותף איתו לצלב יהיה שותף איתו בכבוד  מתי כז 32

 

 

 

תהילים כג

2) "בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני "  וכתוב גם " כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני שבטך שבט הזה שנותנים בו מכותבחינה של  " ואמרת ביום ההוא אודך יהוה כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני " דעת נקנית ביסורים  מה שכתוב "צרות לבבי הרחיבו ממצוקותי הוציאני " ע"י הרחבת הלב מקיים המצוות  מה שכתוב " דרך מצוותיך ארוץ כי תרחיב ליבי "(קיט)

עיקרו הטוב הגנוז לעתיד לצדיק ההולך אחרי יהוה והשומר דרכיו, והטוב הזה מקצת אורו ניראה בעולם הזה שנאמר " גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עימדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני " (כ"ח  שם )התפילה הזו התפלל דוד וחקקה לעדי עד, ובה מבקש מהצור יהוה שתהאנה אוזניו פתוחות לשמוע שוועתו . ובה מגלה לנו הסוד שאגב שישמע יהוה דיבורו ע"י כן יבוא הדיבור של יהוה . בחינת מין המיצר קראתי יה ענני במרחביה. כי כשקורא בשמו זו בחינת אמונה שהיא גילוי פנים בתוך מצב של הסתר פנים  כי השם עצמו הוא גילוי פנים  מה שעד עתה השם נסתר מהם  מה שכתוב בהם ישעיה נב " ועתה מה לי פה נאום יהוה כי לוקח עמי חינם מושליו יהללו נאום יהוה ותמיד כול היום שמי מנואץ-לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני " מה שלא גלוי לפניהם שהמשיח הוא  פני יהוה וחושבים שמהללים את יהוה ומקללים משיחו וזה בעצם שמנאצים יהוה עצמו  ולכן  אומר בפרק עט  " עזרנו אלוהי ישענו על דבר כבוד שמך " מה שהשם הזה מנואץ אצלהם ואינם יודעים מי הוא  ולכן אמר ישעיה ביום שעלה אל ההיכל העליון  " אוי לי  כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנוכי ובתוך עם טמא שפתים אנוכי יושב כי את המלך יהוה צבאות ראו עיני " כי דווקא כשראה את המלך הבין שהעם טמא שפתיים  וזהו חטאו העיקרי  שמנאצים השם הקדוש המשותף למשיח ולאלוהים.

וכשמקדש כול מצב לקב"ה ע"י מה שמייחס כול מה שעובר עליו להשם יתברך ע"י זה זוכה לגילוי פנים בתוך הסתר העולם בחינת " וזרח בחושך אור לישרים " ומבקש דוד בתפילה שלא ימשכנו הקב"ה עם הרשעים.אפשר לא ימשכנו עמם בבחינת העונש הצפוי להם ואפשר לא ימשכנו עמם בחינת מה שמעשי הרשעים הם מה שמתאווה לו כול האדם . אלה מה שהרשעים נמשכים מאוד אחרי היסוד הבהמי והוא מושל בם  שהם פתח לכוח הטומאה ששולטת בהם ונעשים שולטי אחרים מה שמכונה " עריצים".

 והצדיק אף בו יש היסוד הבהמי אבל מזדכך עד שנעשה חלק מצאן אדוני. אבל באיזו נקודה יש דמיון ביניהם שאלה נעשים לפרים ולאריות ואלה לצאן אדוני. ובעיקר הדחפים המיניים הם חזקים בכול אדם בין שצדיק ובין שכופר אבל הצדיק נלחם בהם ומתמלא בצער עליהם ועל הרשע נאמר כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה וְחָכְמָה לְאִישׁ תְּבוּנָה הצדיקים מחפשים מפלט ממה שלוכד אותם אש התאוות והרשעים מתענגים בה.

התאווה היא מיסוד האש והתורה מיסוד המים היכן שזה שולט זה בטל ולהיפך ועל הצדיק נאמר

" והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכול אשר יעשה יצליח לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח " והמוץ הזה הוא יבש מאוד וקרוב לשריפה. ולכן מילים של אש נימצאים הרבה בסמיכות לרשעים כמו הושע ז ו כי-קרבו כתנור לבם בארבם כל-הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה: ז כלם יחמו כתנור מלאכי ג כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא-יַעֲזב לָהֶם שׁרֶשׁ וְעָנָף"

ועל כן מי שרוצה לכבות האש הזו שנדלקת בו יהא פונה להגות הרוחנית ולקריאה ולתפילה ולהתבודדות עם יהוה. ועל ידיהם יהא לעץ ירוק שאין האש שולטת בו. והרשעים האלו הם מדברים עם רעיהם שלום ורעה בלבבם. ולכן קשה מאוד להזהר בם . אבל הצדיק יראה מה בתוך ליבם אפילו בעד לנחמדות שלהם.שרואה שאין בפיהם וליבם שוים  ומבקש שיהוה יתן להם לפי פעלם וכרוע מעלליהם. יכול אתה לומר הרי רעים גם פעליו כפי שמודה" כִּי אָפְפוּ עָלַי רָעוֹת עַד-אֵין מִסְפָּר הִשִּׂיגוּנִי עֲוֹנתַי וְלֹא-יָכלְתִּי לִרְאוֹת עָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹת ראשִׁי וְלִבִּי עֲזָבָנִי" (פרק מ13 שם אבל לא כן משני הטעמים האחד שאפילו שרבו עוונותיו משערות ראשו הרי אומר  "רבו משערות ראשי שונאי חינם עצמו מצמיתי אויבי שקר " כלומר הקב"ה היה עושה עימו מידה כנגד מידה ועל כון עוון מעוונותיו היה נותן לו אויב כדי שלא ישלח בידי זוהמה כמו שאומר במקום אחר "כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים לְמַעַן לֹא-יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם "עניין שני שבשבילו אין דומים הם הוא הטעם שעליו מורה דוד מדוע יוענשו הרשעים " תן להם כפעלם וכרוע מעלליהם כמעשה ידיהם תן להם השב גמולם להם כי לא יבינו אל פעולת יהוה ואל מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם " יכול אתה לומר אומללים הם וכי אשמים הם שלא הבינו ? וכי אשמה להם שמעשיו יהרסם ולא יבנם ? אבל לפי דעת מקרא שלא מבין מדברי תורה אות הוא שרשעתו מעכבת בעדו מלהביןכמו :

ישעיה מד "לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבתם ולא-ישיב אל-לבו ולא דעת ולא-תבונה לאמר חציו שרפתי במו-אש ואף אפיתי על-גחליו לחם אצלה בשר ואכל ויתרו לתועבה אעשה לבול עץ אסגוד"

"לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו ימוטו כל-מוסדי ארץ ( פב)

אנשי-רע לא-יבינו משפט ומבקשי יהוה יבינו כל ( משלי כח )

דניאל יב "ויאמר לך דניאל כי-סתמים וחתמים הדברים עד-עת קץיתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל-רשעים והמשכילים יבינו"

משלי כא "אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח "

הושע יד "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי - יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם"

 ואם כן מה שלא מבינים מדרכיו הוא שע"י רשעתם נמנע מהם להבין בחינת טמא-אטם ובחינת קוטב ישוד צהרים מה שהשדים נוטלים דעת ישרה מהאדם כמו שכתוב בישעיה וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ -בָם. בחינת " וימנע מרשעים אורם" וישוע אומר בבשורת מתי  יג" ובכן שמעו אתם את פשר משל הזורע כול השומע את דבר המלכות ואיננו מבין בא הרע וחוטף את מה שנזרע בלבבו זהו הנזרע בשולי הדרך "

ולעניין השני של " מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם " שע"י מרי שלהם מעוררים מידה של דין להפילם כמו שכתוב " יגמור נא רע רשעים ותכונן צדיק " ע"י רשעה שלהם ובעיקר מה שמנצלים כוחם על מנת להשבית הצדיקים ע"י זה מעוררים מידה של דין להתנקם בם . דבר שני הוא מה שאמרנו " מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי יהוה וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם " אבל הדרכים עצמם ישרים ומה שנכשלו בהם הרשעים מחמת סלף שבהם כמו שכתוב משלי יא "תומת ישרים תנחם וסלף בוגדים ישודם " משלי יט "איולת אדם תסלף דרכו ועל יהוה יזעף ליבו "

 

 

תהילים כה

 


(יסביר סוד אלוהי ישעי )

זה המזמור אמרו דוד לאלוהי ישעו כאשר אמר "כי אתה אלוהי ישעי אותך קיויתי כול היום "

ומי הוא אלוהי ישעי? ומה תהא שונה תיבת אלוהי ישעי מסתם אלוהי? אפשר יאמרו סתם אלוהים המושיע אותי ולפי ביאור זה אין יחוד בצירוף אלוהי ישעי .דברי מקרא עניים במקום אחד ועשירים במקור אחר דוד אומר " כי אתה אלוהי ישעי אותך קיויתי כול היום " ואם קיווהו כול היום על שום מה יקראהו אלוהי ישעו שהרי מדוע יקווה אדם למה שנושע כבר ממנו?

אומר ישעיה נא " הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע קרוב צדקי יצא ישעי וזרועי עמים ישפטו-אלי איים יקוו ואל זרועי ייחלון " המשך הקטע מדבר משני עניינים "ישועתי" ו"זרועי" כיוון שאומר הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא . אי אפשר לפרש עניינו שמדבר מתורת סיני שכבר ניתנה ולא יפרשו תורה שבעל פה גם כיוון שאומר " אלי האזינו " היינו מוצאה ממנו ולא מאיתם וגם כיוון שניראה שנדרשת לגויים תחת מילת " לאומי" היינו לאומים ברבים אבל לאומים שלי .ובידוע ממדרשי חז"ל שמשיח עתיד לתת תורה חדשה .כנאמר בישעיה מב בקטע שמתחיל " הן עבדי אתמוך בו-בחירי רצתה נפשי ...משפט לגוים יוציא....לאמת יוציא משפט לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחילו " תקצר העת מלהסביר על מה ולמה זה משיח רק נתעכב קימעה ונאמר א) (כינוי עבדי) ב(נתתי רוחי עליו שזה יובן לפי ישעיה יא)

ג) (לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו-כי עיקר הסוד לישראל רק אתכם ידעתי ולגויים בשעלי שערים ובפתותי לחם) לאמת יוציא משפט כיוון שהייתה עד עתה ללא משפט והיה הפך האמת שהרי הם דווקא הצרים והצוררים כי כך היה רצון מלפניו ככתוב בדניאל "וידבר דברים נגד העליון ויענה קדושי עליונים הוא יחשוב לשנות מועדים ומשפט והם ינתנו בידו עידן עידנים וחצי עידן" עניין לא יכהה הוא מ"והנה כהה הנגע "(ויקרא יג6) שהוא אות לרפואתו

כי משיח נקרא "מצורע של בית רבי " (מסכת סנהדרין) וסמכה על ישעיה נג

ועליו נאמר "ואהי נגוע כול היום ותוכחתי לבקרים " על זה אמר בזכריה "מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הוכיתי בית מאהבי " כי עיקר פציעתו ומכאוביו הם על ישראל אשר הם חולים בעבורו והוא חולה בעבורם.”למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא" וסבלו העמוק של המשיח הוא הוא גם מקור כוחו כי אחר שירד תכלית הירידה שאין עוד ירידה אחריה ונעשה נמאס לכול יכול היה לעלות מדרגות אלו ללא תומך מבחוץ עניין " ואין איש ואין עזר ואין סומך" ובכוחו חמתו סמכתהו כי הוא יכול להפוך מקור הנפילה למקור ההתעלות .ובאותה העת שתכהה מכתו אותה עת ירוץ מרוצתו שנאמר בו "והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח "(ישעיה מב) “ יהוה כגיבור יצא כאיש מלחמות יעיר קינאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר " וזה הניגוד של "לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו "

וכן מיכה הנביא בפרק ז אחר שדיבר בירידה העתידה לבוא בעקבתא דמשיחא " בן מנבל אב, בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו " הוסיף בניגוד לירידה הזו "ואני ביהוה אצפה אוחילה לאלוהי ישעי ישמעני אלוהי " כי מי שמבין באותה העת הוא היודע שכול נפילתם סיבתה מה שלא נסמכו עליו אלה על חכמתם וגבורתם ועל כן הקב"ה מקיים מה שנאמר בהושע "שחתך ישראל כי בי עזרך " ועל כן כול הנפילה הזו שפני הדור כפני הכלב ואין יום שאין צרתו מרובה מקודמו שמועה אחר שמועה ירידה אחר ירידה אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי כי באותו הזמן יוכר שגם להרים אין פתרון והנסמך עליהם כמשענת קנה רצוץ אז יאמרו אליהם צאנם איה אלוהיכם? ומה שהבטחתנו? כי הבטיחו את העם הזה שקר כי לא נשענו על אדוני באמת היה להם דברו לחרפה כי מאסו דברי מישרים עצה מלב עמוק ונסמכו על חכמת מה להם לא תושיעם בעת צרתם. ומי חכם ידע זאת שהכול עתיד לנפול וליבול ואבן על אבן לא תיוותר ורמי הקומה גדועים ואז לכשתתבלע חכמתם אשר נשענו עליה אז תשמענה אוזנכם קריאות מכנף הארץ כי הייתם נסתרים תחת כנפי גדוליכם ואני תחת כנפי הכבוד"זמירות שמענו זמיר יזמר עריצים הצבי לצדיק רזי לי רזי לי אוי לי בגדים בגדו " אז תתגלה מרמתם ויבוש ישראל מעצתו הנה הגיבור קרב אל העיר ויביט על חומתה כי גבהה מאוד בצורה מאין יוצא ונכנס אחר יתבונן בה וישחק ויביא בכליותיה בני אשפתו וירם אלוהים חץ ברור אליה פתאום היו מכותם. וכך יאמר גם חבקוק אחר אשר יאמר בראשונה חזות קשה " ניקבת במטיו ראש פרזו יסערו להפיצני עליצותם (נאספו על צדיק האמת) כמו לאכול עני במסתר (כי מי שומע ואוזנם ערלה) ..דרכת בים סוסיך חומר=מים רבים. כי יש סוסי רוח ויש סוסי חומר ישעיה לא " ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר ולא רוח ויהוה יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור ויחדיו כולם יכליון " ואדרכם באפי וארמסם בחמתי כי הם מים רבים אשר הניסו כול הארץ מעלי לכחש בי כן אשיב גמולם בראשם .



וזאת דע אחר נפילת ישראל בעת הזו תכלית הנפילה שאין עוד נפילה אחריה כי ירדו ירידה אחר ירידה ,ניאוץ אחר ניאוץ תועבה אחר תועבה ויתירו כול האיסורים עד אשר לא יוכר בם שישראל הם ויגיעו אל כול תועבות הגויים ההם ואף ירבו מהם התועבה כנאמר באיכה " ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים " ועיקר חטאתם בא מכוח הערב רב שנכנס בבית ישראל נשמות זרות שהתלבשו בגופי ישראל וכול מחשבתם מדוחים ככתוב " והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר " עיקר העניין להכניס התאווה ההיא בישראל עד אשר יהיו כמרכבה הזו הנרתמת לצמד סוסים וכול אחד מושכה לכיוון אחר. מי מושל בי? ובאותה העת לא יהא פתחון הפה לצדיקים וזאת תדע שמה שהחושך קודם לאור היא החכמה שחושך יולד האור כי מחשכת המחשבות הבלתי נראות נוצרים המעשים הנגלים . כי באותו הרגע שגדל עון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה יהא גם הפך העניין שיבוא צדיק שבקרבם אל מדרגות שהיו ניסתרות אלפים בשנה והוא יכין את שיבתם של ישראל כי כול מה שניגלה בעולם הזה בפועל הוכן לפני ברוח ועל כן בכירי הצדיקים המה יעמלו להכין ולעורר רוח העם הזה כי בישראל הכוח להפוך הכול כי הם לב העולם "אני ישנה וליבי ער" אלו שהמה הלב שבי המה יעוררו אותי וזה עניין "בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך" ואותו הרגע " לך עמי בוא בחדריך וסגור דלתיך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם " כי יהא מפגיע בעדם למען תהא להם תקומת אמת אחר נפילתם ויתייצבו כי על ידי שיתייצבו יתגלה משיח ככתוב שמות יד " ויאמר משה אל העם אל תיראו-התיצבו -וראו את ישועת יהוה אשר יעשה לכם היום...” שמואל א יב " גם עתה התיצבו וראו את הדבר הגדול הזה אשר יהוה עושה לעיניכם " דברי הימים ב כ " לא לכם להלחם בזאת התיצבו עמדו וראו את ישועת יהוה עמכם"

  ולזה רימז שאחר שבירת לוחות ראשונים תהא להם תשובה שזה כוח ישראל שיש בהם הכוח לשוב אחר הנפילות הגדולות האלה " והיה נכון לבוקר ועלית בבוקר אל הר סיני וניצבת לי שם על ראש ההר " היה נכון לבוקר אף על פי שבלילה יעבור עלייך אשר יעבור שאתה עתיד לשחת ולבגוד כי הנני שופך עליכם רוח עוועים לשכרכם למען יתגלו מצפניכם למען תתגלה נבלותכם ודעי עדה את אשר בם ואחר שיתגלה אליהו אליכם הוא ירפאכם והוא יישבכם והוא יעלכם אל ערי הבצורות לעשות נקמות בגויים תוכחות בלאומים מלחמה ליהוה בעמלק.


11 “ למען שמך יהוה וסלחת לעוני כי רב הוא " וזאת תדע שמה שגדולי ישראל מהבילים אותם לסמוך על הבל שווא תקוותם כי דברי כזב הבטיחו את העם הזה לגלות להם דרכים חדשות לא נודעו מקדם כאילו לפרוץ להם דרכי גאולה ותיקון חדשות אפס מאיתי לא תצאנה על כן קרוב יום אידם יבושו כול בוטחי פסל יוצרי מסכה חרשי חרשים עת קלונם קרוב עת ישאלו אתכם איה הקיר אשר בניתים גדר הדחויה איה טיח אשר טחתם בו עינינו אז יגלה שבכזב הבטיחו אותם גדוליהם עת סופה באה להכרית כול רשעי ארץ בוטחים באליל אשר הבטיחו את העם הזה מלבם הורו שקר הכשילו הרבים יען כי באדוני מאסו משמרים הבלי שווא חסדם יעזובו כי בא לפנים משיח עני רוכב על חמור עניו ושפל עד מאוד והמה מאסו בו כיחשו בו הכלימוהו על פני תמיד חלי ומכה אוי להם כי נדדו ממני שוד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם ממוות והמה דברו עלי כזבים, עיניים להם ולא יביטו אייה בית מקדשכם אשר בו כופר עוונכם? ואם בדרך אחר תכופר חטאתכם על שום מה אמר נביא בדברו על הברית החדשה אשר בין תמורותיה שלא יהא לימוד אנושי איש מאת רעהו לכזב ולהורות מלב להגדיל שמו לפני הרבים ותהא ידיעה פנימית בכול לב לדעת את יהוה ויהו הכול חפצים לדעתו באין אונס ובאין כורח ותהא תורתו על ליבם ומה היוצר השינוי הזה? שאמר שם "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאום יהוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד "

ואם עם חכם יש לכם כבר סליחת העוונות על שום מה הזכיר זאת לעתיד לבוא ? ומה חידוש בכך אם יש לכם בכול עת הסליחה הזו ועל שום מה נעץ הסיבה הזו כמכוננת אותה הברית? ועל שום מה אומר דוד בתהילים מט " אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלוהים כופרו " ואתם מאריכים בתפילותיכם כאילו ברוב דבריכם תשמעו שוחטים התרנגול אשר יהוה לא ציווה מוסיפים דברי הבליכם אל דבריו למכור תרופות אליל לא יושיעו להבטיח העם הזה על שקר שלום שלום ואין שלום לא בין העמים ולא עם מרומים.עתיד הקב"ה להחריב הקיר אשר בניתם ואין עוד איש שיקרב אליו להשיב לבנותיו אל מקומם לכן יהיה לכם העון הזה כפרץ נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום לפתע יבוא שברה.

"ונגלה באוזני יהוה צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון אמר יהוה צבאות " ישעיה כב

" לכן בזאת יכופר עון יעקב וזה כול פרי הסר חטאתו בשומו כול אבני מזבח כאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים " (ישעיה כז 9)

למען שמך הוא למען שם המשיח שהוא מלאך יהוה ובשמו ישוע גאולה ומרפא מכול חטאותינו והיא גאולת אמת להשיב שבותנו " למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך " תהילתי אחטם לך זה משיח אשר הוא עניין החוטם עניין "והריחו ביראת יהוה " מורח ודאין והוא עניין הלמען שמך הוא שם משותף שעתיד להתגלות ושם הזה מנואץ בישראל ועתידים לדעתו ככתוב שמות כג " הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנתי השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו " אותו המלאך שהיה מהלך לפניהם בדרך ועודנו מהלך לפניהם שעליו כתוב "בכול צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וישאם כול ימי עולם והמה מרו ועיצבו את רוח קודשו ויהפוך להם לאויב הוא נלחם בם..ויזכור ימי עולם משה עמו איה המעלם מים ..איה השם בקרבו את רוח קודשו מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקעמים לפניהם לעשות לו שם עולם " (ישעיה סג) היש יותר ברור מזה שאותו המלאך שהיה עם משה במדבר ומפניו נחצה הים שהוא איש זרוע תפארתו והוא השם בקרבם רוח הקודש כי הוא איש עצתו הוא מלאך הפנים כי הוא פני אלוהים ושם אלוהים בקרבו והמנאץ בו כמנאץ בעליון והמודה בו כמודה בעליון ועל זה יצאה כול החמה השפוכה על זרע יעקב יען כי ידעו האמת וכיחשו בה על כן נקוה לאור והנה חושך לנגהות באפלות נהלך..נקוה למשפט ואין לישועה רחקה ממנו.....כי פשעינו איתנו ועונותינו ידענום פשע וכחש ביהוה...”

פשעינו איתנו על שום מה? כיוון שלא כופרו כי רפואות האליל התלמודיות לא יושיעונו ותקצר נפשו בעמל ישראל "הרפו ודעו כי אנכי אלוהים ארום בגוים ארום בארץ"

למפתח פרקים


 

לפי העניין ניראה שכתבו דוד לרגל חנוכת ביתו אשר בנה בירושלים הוא הבית הכתוב בשמואל ב ה11 הנבנה מהעצים ששלח חירם ואיננו בית המקדש שהוא ניבנה בימי שלמה. האבן עזרא מזכיר שיש אומרים שציווה דוד לזמר המזמור בחנוכת הבית הראשון או השני ואפילו שלישי ושמדבר מרפואתו כי דימה ימי הגלות לחולי.אולם הוא עצמו מבאר שכתב המזמור לבניית ביתו שלו כי שם השם לא מוזכר. רוב העניין במזמור הוא עניין ההצלה מהאויבים ומתחיל בכך בפסוק 2 " ארוממך יהוה כי דליתני ולא שמחת אויבי לי "רש"י אומר " ארוממך כי דליתני "-הגבהתני וכן מופיע בשאר מפרשים שדליתני מלשון הרמה והגבהה.ועל כן הענפים הרמים של העץ נקראים דליות. ולפי הפשט אומר דוד שאני מודה לך על כך שרוממת אותי ולא שימחת את האויבים שלי שחפצו לראות אותי נופל בידיהם כמו תהילים מא " בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי "

6 " כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבוקר רינה” רוצה לומר ידע האדם שאינו ניברא אלה ברגע, הוא הרגע שנשם הקב”ה נשמת חיים באפו, ומאז אינו חדל בנשימתו ואילו רגע אחד חדל ממנה נלקחים חייו,ללמדך על התלות שחי בה.שלא יאמר אדם הקב”ה נתן מתנה כאב הנותן לבנו ומעתה שבידי היא אין אני נזקק לחסדיו אלה בכול רגע ורגע לידע שכשחי חסד הוא ממנו יתברך והכול ברצונו ..

"בערב ילין בכי " ילין הוא גם לשון תלונה כי דרך האדם כשרע לו לחרוץ משפט על הכול ושאם רע בדבר אחד, אומר תכף הכול רע ,וזהו טבע האדם שאינו זוכר טובות הרבה ומתמקד ברעה אחת.

וכיוון שכך עשוי לראות מידה של פורענות יותר ממידה של חסד ולהוציא משפט מעוקל לפי הפורענות אלה שהקב”ה אומר אל לך לחרוץ משפט שאינך יודע מה ילד יום .שעתיד לבוא ולבוקר רינה.

וכך גם לגבי ההרגשה הפנימית באדם שתדע שכול העתים מאיתו יתברך ומי שאמר שהלילה תלין בבכי הוא יגיד ולבוקר תעור ברינה. ומפה רוצה גם לומר שאין אושרו של האדם נקבע ממנו אלה מה שה' מזכה אותו שמלילה עד בוקר לא נשתנה דבר אבל האדם קם בהרגשה אחרת מה שנתן לו ה'.


דבר אחר "לערב ילין בכי ולבוקר רינה " אמר שלמה במשלי יט "יראת יהוה לחיים ושבע ילין בל יפקד רע"מהו שבע ילין בל יפקד רע? הוא שאמר דוד בתהילים קיט "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" וכן הוא אומר תהילים טז "תודיעני אורח חיים שבע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח "שהיה מתפלל אל אלוהיו שבע פעמים ביום וזה עניין משלי כד "כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה"ומצאנו נפילה לעניין תפילה כמו ביהושוע ז " ויקרע יהושוע שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ארון יהוה עד הערב הוא וזקני ישראל ויעלו אפר על ראשם....ויאמר יהוה אל יהושוע קום לך למה זה אתה נופל על פניך ?...” דברי הימים ב -כ "ויקוד יהושפט אפים ארצה וכול יהודה ויושבי ירושלים נפלו לפני יהוה להשתחוות ליהוה " ועל כן שבע יפול צדיק וקם היינו שהיה נופל על פניו שבע ביום בתפילה לקב"ה והוא עניין מיכה ז "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי ….” היינו סיבת התקומה מילת "כי" הינה הנפילה ואם לא יפול לא יקום .וזה עניין הנפילה שבע ביום הללתיך כי הוא יביא הישועה וזה ניקרא "אורח חיים שבע שמחות "כי כול נפילה כזו היא שמחה

" כבד את אדוני מהונך וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרצו "

הוא הנימצא ביואל א " שודד שדה אבלה אדמה כי שודד דגן הוביש תירוש אומלל יצהר..כי הוביש ששון מבני אדם " אבל ביואל ב "תקעו שופר בציון קדשו צום קראו עצרה אספו עם קדשו קהל קבצו זקנים איספו עוללים ויונקי שדם יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי יהוה.....ויקנא יהוה לארצו ויחמול על עמו ויען ויאמר לעמו הנני שולח לכם את הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אותו ולא אתן אתכם עוד חרפה בגוים "

ומהו עניין "כבד את אדוני מהונך" והרי אמר חגי ב "לי הכסף ולי הזהב נאום יהוה צבאות" ואם כן מה תתן לו? אבל אמר במשלי כד " בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו כול הון יקר ונעים "אם כן הדעת שבה ימלואו החדרים היא הון יקר ונעים "עושר וכבוד אתי הון עתק וצדקה "

ואם כן "לערב ילין בכי ולבוקר רינה " משמעו מלאכי ג "ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים "כי דמעות היורדות מעיניך הן הנזרעות ומולידות ישועה תהילים פד "עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה" איכה ג "עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות עד ישקיף וירא יהוה משמים"ולעת ערב שהוא הזמן קודם הגאולה עת ישלטו בישראל הערב רב ועת יביא עליהם זאבי ערב והייתה אימה ובהלה הוא הזמן הנאמר בו מלאכי ב "וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח יהוה בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם"


דבר אחר מהו " לערב ילין בכי ולבוקר רינה"? צריך לדעת שהערב הוא הזמן שבו אויבי אליהו עתידים לשלוט בעקב ( דוד כתב על אליהו העתיד לבוא בזמן אחרון לישראל ועתידים ראשי ישראל לרדוף אחריו ויהיה בזוי ונירדף ומחורף מפניהם ולא עוד אלה שיחפצו לשלוח בו יד לתפסו וכבר הוא מונח בין שיניהם ואז הקב"ה יורה חץ שלו ומשחררו וכול האדם יראוהו וידעו תועים בינה ) והערב הזה הוא זמן של הסתר פנים כשחוזרים ישראל לארצם חוזרים גם נביאי השקר אתם ואז רודפים את מאמיני האמת ועל כן אומר תהילים נט "ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי מי שומע....וישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר המה ינועון לאכול אם לא ישבעו וילינו ואני אשיר עוזך ארנן לבוקר חסדך " כלומר בזמן הזה של הערב האויבים רודפים אותו ומחפשים לאכלו והם סובבים העיר בחפשם אותו. הם מדברים דיבורי חרבות להטות כול האנשים כנגד צדיקי האמת בידעם כוח שלטונם בתוכם. ויודעים שאין דעת בין האנשים וישראל עיניהם סגורות,(כי מי שומע ) אבל באותו הזמן ששלטון שלהם בשיאו אני נושא עיני לבוקר כי אני יודע שבבוקר אתה עתיד לבוא ולהושיעני ולכן אומר" לערב ילין לבכי" כי הערב הזה הוא זמן של בכי ותלונות יען " ישובו לערב" אבל הבוקר הוא הזמן של הרינה שהיא שימחה כי הבוקר הוא זמן ההתגלות של חסד האלוהים שקם ועושה משפט באויביו כמו " להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות " "יומם יצוה יהוה חסדו ובלילה שירה עמי תפילה לאל חיי " כי עניין אמונה הוא הסתר פנים שאין רואים ממנו דבר ועל כן מטמינים כי אדון שבנו בסתר ואנחנו מה? אדון שלנו בסתר כתוב בישעיה לב " והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם כפלגי מים בציון …"

וזה מתחבר ללילות זמן הסתר השמש וגם אז אי אפשר להגיד כי אין מוכיח באשר אין עוז שזה עניין כמו “טובה תוכחה מגולה מאהבה מסתרת “ כי עניין התוכחה הוא סימן לעוז בחינת האמור במיכה “ואולם אנכי מלאתי כח את רוח יהוה ומשפט וגבורה להגיד ליעקב פשעו ולישראל חטאתו “ולהגיד ליעקב פישעו הוא להגיד בבוקר חסדך ועניין של להגיד הוא יעיד על כוח שנעשה ברור ואפשר להוכיחם כי בכסות הזו שיש עתה איך יהיה מוכיח ?כי בעת הלילה הוא בחינת אלם בחינת "לילה ניגרה ולא תפוג ...אחזת שמורות עיני נפעמתי ולא אדבר "(לט) “נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי "וזה עניין הנגע ששת עליו אשר בשלו לא ידבר ואהי נגוע כול היום ותוכחתי לבקרים " כי לכשיחלוף הנגע אז ידבר בעת הבוקר ,כמו שנאמר ביחזקאל ג "ואבואה אל הגולה תל אביב היושבים אל נהר כבר ואשר המה יושבים שם ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם " והוא ירמז על תקופת הנגע שהיא עת האלם בחינת "נאלמתי לא אדבר " אבל אחר אשר תבוא מכתם ויפתח אזנם כנאמר בישעיה ו" לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו ואומר עד מתי יהוה ויאמר עד אשר שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והדמה תשאה שממה ורחק יהוה את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ ועוד בה עשריה ושבה והיתה לבער ..” ואז יפתח אזנם להקשיב לדבר דברי התוכחה אשר נשלחת עבורם אליהו.” ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי אני יהוה " וכן יחזקאל לג " ויד יהוה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את פי עד בוא אלי בבוקר ויפתח פי ולא נאלמתי עוד . כי אז בעת הבוקר יגלה סוד המשיח אשר הוא אנך ואבן בוחן והוא אות הישועה וסימן להבדל אמת בין ישראל לגויים כאמור בתהילים יח " תפלטני מריבי עם (על כן יקרא הפליט )תשימני לראש גוים עם לא ידעתי יעבדוני לשמע אוזן ישמעו לי בני נכר יכחשו לי בני נכר יבלו ויחרגו ממסגרותיהם" תהילים קא 8 " וכול העניין הוא כאמור לבקרים אצמית כול רשעי ארץ להכרית מעיר יהוה כול פועלי און "צפניה ג5 " יהוה צדיק בקרבה לא יעשה עולה בבוקר בבוקר משפטו יתן לאור לא נעדר ולא יודע עול בשת "

8" יהוה ברצונך העמדתה לי הררי עוז הסתרת פניך הייתי נבהל” דע לך שכול המצב הפנימי מה שנמצא בו האדם מאיתו יתברך. שאם אתה רואה שאין בך עוז ואתה מפחד מאויביך תדע לך שאל לך להצטער שהרי הכול מלמעלה והקב”ה הוא הנותן והוא הלוקח ואל תצטער ואל תחשוב שמצב אחר טוב מכך כי בכול מצב שאדם נימצא שם אפשר לו להכנס להבל ואפשר לבוא לחוכמה. כי לא היתרון ולא החסרון נחשבים בעיניו כי הוא נותן היתרונות וברצונו מבטלם אלה מה שתדע שאפילו בצמצום הכי גדול אפשר לקדש שמו. וכשיראה הקב”ה שכך עושה האדם שאפילו ברפיון ידיים על כול חולשותיו וחסרונותיו מתקיים בו “ שויתי ה' לנגדי תמיד” ושזועק אליו מכול מצב ושמחכים לראות שפלותו וכול מה שעובר עליו רק מקרב אותו אל הקב"ה אז נותן לו אותם הררים של עוז. ומנגד תדע לך שיש מצב שבו האדם נכנס לטמטום חושים וניראה לו שאדיר כוחו וכול סכנה לא צפויה לו כמו שאמר פה דויד “ ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם”ושעיני אדם אינם משיגים כול התמונה כשם שאנו מביטים בבית ואנו רואים המבנה כולו והיסודות איננו רואים.כך גם בעולם הרוחני כול בית שניבנה בעולם הזה אם בנין ממש ואם חברה או מדינה או משפחה שהם כולם בנינים יש להם יסודות שעליהם הם נבנו ואין רואים היסודות האלו. יסודות אלו עליהם נשען הבניין כולו ומפה שכול תמונה הנראית לאדם מול עיניו איננה אלה אשליה של החושים שכן אינך רואה חלק גדול ועצום יותר והוא איך העולם הרוחני מזיז ממית ומוליד את אותו עולם מוגבל שאתה רואה. וזהו הסתרת פנייך הייתי נבהל" הסתרת הפנים היא כשמרחיק המשיח ממנו וזהו עניין ה " קרוב יהוה לנשברי לב " וכול הצלחות באות מכך שהאלוהים מגלה את הפנים ולכן אומר משה שמות לג " ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה " והפנים האלו של יהוה בהם האור והחיים כנאמר משלי ט"ז "באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש " ובתהילים לא " האירה פניך על עבדך הושיעני בחסדך " תהילים מד " כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם " לעומת זאת עוני וסבל באים מהסתר פנים כמו תהילים מד 25 " למה פניך תסתיר תשכח עונינו ולחצנו " תהילים קד " תסתיר פניך יבהלון".וזהו ישוע מלאך הפנים אשר הוא פנים של חסד ובו הארת הפנים כנאמר במקום אחר "כי עמך מקור חיים באורך ניראה אור "

 

תהילים לג  

 

6 " בדבר יה שמים נעשו וברוח פיו כול צבאם " מהו דבר יה? אם תאמר דבר יה  זוהי אוריתא קשה כי מדוע יפריד בריאת השמים שנעשו בדבר ולא ימשיך בבריאת הארץ ?

נאמר בישעיה מה12 "אנוכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי ,אני ידי נטו שמים וכול צבאם ציוויתי " ובפסוק 18 "כי כה אמר יהוה בורא השמים הוא האלוהים יוצר הארץ ועושה הוא כוננה לא תהו בראה לשבת יוצרה אני יהוה ואין עוד "בישעיה מח  מחזק הקשר בין ימין יהוה לבריאת השמים " אף ידי יסדה ארץ וימיני טיפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו "

משלי ג אומר  " יהוה בחוכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל " ובבראשית אמר  "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ " ואין לך ראשית אלה חוכמה  משלי א7 "יראת יהוה -ראשית=דעת,חוכמה,ומוסר אוילים בזו "משלי ד 7 "ראשית חוכמה קנה חוכמה  מי  שמביט אל ראשיתם של דברים הוא יבין כול המשתלשל מהם שכולם אינם אלה היפוכו של אותו החומר שהיה מונח ביסוד זה עיקר הנבואה."זקני הנגב השיבו לשאלת אלכסנדרוס מוקרון: איזהו חכם? הרואה את הנולד. הרוצה להבין  מהיכן באות התנועות  צריך לילך לראשיתם של דברים.

במובן העמוק יותר החוכמה  היא הדבר היא הראשית  שהיא תחילה  כי המשיח היה קודם הבריאה  כמו שאומרת החוכמה במשלי ח "יהוה קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ באין תהומות חוללתי באין מעינות נכבדי מים בטרם הרים הוטבעו לפני גבעות חוללתי עוד לא עשה ארץ וחוצות וראש עופרות תבל..."

במילה ראשית צפונה גם המילה ראש  כי המשיח הוא ראש הבריאה עליו אומר מיכה  בפרק ה " ומוצאותיו מקדם מימי עולם "    בסיפור בריחת יעקב מעשיו  נאמר  שם "  ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו " לפי דברי הברית החדשה  המשיח  הוא גוף אנושי  כשכול המאמינים הם איברים בתוך גוף המשיח  והראש  כלומר המשיח עצמו נמצא בשמים כמו שכתוב  " נאום יהוה לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך" הוא יושב לימין האב עד  אשר יושתו האויבים תחת רגליו.

18 " ויקח  את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה "  זוהי  אבן המשיח עליה נאמר "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה "  והיא נקראת גם אבן הראשה ככתוב " מי אתה הר הגדול לפני זורבבל למישור והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה " עתיד יעקב  למשוח משיח כמו שנאמר שם " ויצק שמן על ראשה " יקים הכתוב  דניאל ח "ויאמר אלי עד ערב בוקר אלפים ושלוש מאות ונצדק קודש " ועוד מקומות רבים יש בהם להרחיב בזה הדיבור ותקצר העת.

נשוב לעניין דבר יהוה שבו נעשו השמים .דבר מלשון דיבור  ודבר מלשון  חפץ גשמי  ושניהם נמזגו במשיח כי הוא  המהות המוחשית של הדיבור  כדרך שעשרה מאמרות שדיבר יהוה  נעשו מדיבור רוחני  לעצמות מוחשית  .

במסורת ישראל  מכונה דבר יהוה לפעמים בשם " מימרא יהוה" בבשורת יוחנן  אנחנו רואים שנחש הנחושת למעשה מסמל את המשיח ( משיח ונחש בגימטריה 358 וזהו סוד נחש משה האוכל את נחשי המצרים  ומה שאומר יוסף  בראשית מד "הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני " מי שמביטים על נחש הנחושת=רמז לחטאת  ( החטא מרומז לרוב בנחושת אזי משתחררים מהנחשים אשר על האדמה .בספר חוכמת שלמה מהספרים החיצונים מכונה נחש הנחושת " אות הישועה " גם תרגום יונתן בן עוזיאל אומר " שאלו המכוונים ליבם למימרא ה' יחיו "

המונח מימרא מופיע  בצרוף לאלוהים ולהתגלותו בתרגומים  596 פעם ואפילו לא פעם אחת  בתלמוד.בתרגום אונקלוס נמצא 179 פעם, בתרגום ירושלמי 99 פעם, בתרגום יונתן בן עוזיאל 321 יותר מחצי מהמבואות מיחסות למימרא אישיות. היעדרות המימרא בתלמוד נובעת  מהפולמוס עם מאמיני ישוע , כול מה שאלו אחזו בו אלה נידוהו. לרבנים עצמם יש מעין סדר עדיפות בשימוש במקורות   כמו שמנוסח בספרי שופטים פיסקא " מקרא מביא לידי תרגום ,תרגום לידי משנה, משנה לידי תלמוד וכולפי הבנה זו התרגומים מביאים חומר קום ואוטנטי  ובעל סמכות יותר בהשוואה למשנה.

 נביא בקיצור מספר מובאות  כמובן את התמונה המלאה לא נקבל אבל שמץ ממנו נקבל

בבראשית א27  בהקשר לבריאת האדם נאמר " וברא מימרא דיהוה את האדם " (ירושלמי )

בבראשית טז13 כשהגר מדברת עם מלאך יהוה  נאמר עליה שהיא מדברת באותה הצורה כמו בעלה " ותקרא בשם  מימרא דה' "(ירושלמי )

בבראשית כב14 כתוב "ויקרא אברהם בשם מימרא דה' " לשאלת יצחק לאביו " איה השה לעולה" משיב אברהם " מימרא דה' יראה לו השה " (ירושלמי )

כשיעקב נדר נדר בבית אל בבראשית כח:הוא הבטיח "אם יהי מימרא דה' עמדי...אז יהיה מימרא דה' לי לאלהא ( אונקלוס) התורה עצמה ניתנה ע"}י מימרא כמו שנאמר בשמות כ: א " וידבר אלוהים-ומליל מימרא דה' את כול הדברים האלה "  לא נאמר על העם שהאמין " בה' ובמשה עבדו" "והימינו במימרא דה' ובנבואת משה עבדיה "

אפשר להמשיך עוד ועוד עד לאין קץ אבל מכול הדברים שנאמרו פה ומדברים רבים אחרים שלא עסקנו בהם  עולה תמונה אחת ברורה , עם  ישראל הכירו את אלוהים באופן שונה לחלוטין ממה שאנו מכירים כיום, האלוהים אותו הכירו  היה אלוהים  שיכול ללכת לפניהם באישיות ממשית  של מלאך יהוה-פנואל הנקרא גם הדבר – מימרא דה' האמונה במלאך הפנים  איננה עבודה אלילית  כמו שמנסים הרבנים  לקבוע להיפך זו האמונה היהודית האמיתית האותנטית  האלוהים שאין לו בן שאין לו מלאך יהוה המדבר  את דברי יהוה  במילים אני.האלוהים שאינו יכול להתגלות במוחש ויחד עם זה סירוסם של עשרות ומאות מבואות בכתבי הקודש זה סירוסו של מקרא זוהי האלילות .

 

 

 

תהילים לד

 1) לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך" האבן עזרא מפרש שזהו אכיש ושהיו לו שני שמות.

 6 "הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו"זה המלך אשר הוא האור עליו נאמר "באורך ראינו אור ועמך מקור חיים" ומופיע גם בדניאל "ונהורא עמיה שריה"והוא כנחש אשר עשה משה במדבר ושם על נס וכול המביט אליו יחיה וכול המסתיר פניו ממנו יחפור מעניין בושה.ככתוב בישעיה כ"ד23 " וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד"ישעיה נ"ד4 " אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי.."ולעניין שלנו על אלו אשר יבושו בהתגלות ה' "גם לשוני כול היום תהגה צדקתך כי בשו כי חפרו מבקשי רעתי" והמזמור הזה נאמר על מצוקת צדיקים לעתיד לבוא שהרשעים השולטים בארץ באים להכחידם וכבר פוערים פיהם עליהם לבלעם אך לא יעלה בידם שאז יקראו הצדיקים " זה עני קרא וה' שמע" "צעקו וה' שמע""ומכול צרותיו הושיעו חונה מלאך יהוה סביב ליראיו ויחלצם" עתיד להקים מחיצה בין הרשעים לצדיקים ולא יהיו רואים אלו את אלו כאשר אירע במצרים לישראל בעברם בחרבה.

9) " טעמו וראו כי טוב יהוה אשרי הגבר יחסה בו"והוא כעניין שאמר ישוע שבשרי הוא מאכל ודמי הוא משקה האוכל את בשרי ושוה את דמי יש לו חיים בקירבו. והוא כעניין הדבש שטעם יהונתן בן שאול ואורו עיניו והדבש הזה היה מקולל ע"י שאול ואסור ועונש מוות על טועמיו ובו היו חיים ואור וזה רמז למשיח שאף הוא אסור ומקולל וחשבו שחטא בו אולם בו היו האור והחיים. ויש פה עניין טעימה וראיה.כפי סיפור יהונתן בן שאול וגם מה שמסופר מעץ הדעת "ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומם הם"והוא לרמז כי הטועם מין המשיח טועם מהפרי של עץ החיים וכפי שבעץ הראשון הייתה פתיחת עיניים כן גם בעץ הזה 11) "כפירים רשו ורעבו ודורשי יהוה לא יחסרו כול טוב"קראתי בפירוש האבן עזרא שמסביר שם כפירים ממחשבת הכופרים בעיקר,וגם מוסיף שאלו בני אדם הדומים לכפירים בתכונתם לטרוף

 12" לכו בנים שמעו לי יראת יהוה אלמדכם מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו"במקומות הרבה מדבר על יראת ה' ואין מבין מהי ופה פירט מה משמעה אמר משלי א " יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו" אמר משלי ב " אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת יהוה" ובמשלי כתוב גם ט"ז " בחסד ובאמת יכופר עוון וביראת יהוה סור מרע " ואין חסד ואמת אלה משיח

 19 " קרוב יהוה לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע "אין לך לב שלם מלב שבור,ולא יהיה נשגב אלה המשפיל עצמו,ולא ינוחם אלה המתאבל,ולא יהנה מכבוד ה' אלה השותף לחרפתו ולא ינטול חלק בעוז שלטונו אלה מי שנטל חלק בעליבותו כאשר המלכות בגולה וכול כלב חורץ לשון הו אז ניגלה מי הם רעי המלך.ישעיה ס"א 1 " רוח אדוני יהוה עלי יען משח יהוה אותי לבשר ענוים שלחני לחבוש לנשברי לב לקרוא לשבוים דרור" וצריך להבין שהמשיח עצמו היה פעמים רבות ברוח דיכאון שנאמר עליו" והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו"וגם " וה' חפץ דכאו החלי" והמדוכאים הם קרובים אליו כי המדוכאים אינם חלק בעולם הזה ואין להם שותפות עם השימחה ועם מלכי השעה הזו כי הם נושאים פניהם למצב אחר אבל בגוף הם פה אך בנפשם מתגעגים לצאת מפה וביחוד שמדוכאים על נפילת המלכות ושיפלות ישראל שאין בכוחם לגאלם ונעשים מחורפים ע"י בשל שמו .על כן הוא אומר נ"ז " כי כה אמר רם ונישא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" ובירמיה מ"ד מצאתי " השכחתם את רעות אבותיכם ואת רעות מלכי יהודה ואת רעות נשיו ואת רעותכם ואת רעות נשותיכם אשר עשו בארץ יהודה ובחוצות ירושלים לא דוכאו עד היום הזה ולא יראו ולא הלכו בתורתי..,מפה אתה לומד שדכא רוח הוא השבר המוליד חזרה בתשובה אמיתית ובל זה יש רק המשך של אותה הדרך.

20 שלא יאמר  אדם כאשר אמרו בתלמודם " כול העושה מצווה כמאמרה אין מבשרים אותו רעות שנאמר " שומר מצווה לא ידע דבר רע )"אלה "רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו יהוה" שע"י הרעות מצרף הצדיקים למצוא על מה נשענים הם שכול אשר בעת סכנה סר מה' על מנת לא לאבד דבר מה מדברי עולם יוכר שבאותו הדבר משענו ולא על ה' והצדיקים שיאבדו כול למען שמו הם באמת ממנו ולאחר שיושלם צירופם אין עוד להם כול סיבה להתענות ויזכו למלוך עימו. שנאמר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"ואין גבורה אלה שלטון

21) " שומר כול עצמותיו אחת מהנה לא נשברה"מאמר דו משמעי בראשונה אפרש שהיות והמשיח בא לקורבן הובטח לו שעתיד להישאר בשלמותו כפי שמעידה תורת משה על קורבנותיה שחייבים להיוותר בשלמות. והמשמעות השניה שבדברו על העצמות אין הכוונה לעצמות גוף ממש שהרי גוף המשיח היא עדתו. כפי דבריהם שם בברית החדשה ופאולוס מאריך בזה .ומפה שה' שומר את הצדיקים המרכיבים את גופו באופן שיעמדו בצירופים הבאים וראיה לדרך פירוש זו הוא מה שנאמר בפרק הבא " כול עצמותי תאמרנה יהוה מי כמוך"מה שאינו באפשר לגבי עצמות אך אפשר לגבי בני אדם המרכיבים גוף. 22) "תמותת רשע רעה ושונאי צדיק יאשמו"אין פה רשע אלה הקם כנגד ה' וכנגד עדתו שונאי הצדיק הם שונאי המשיח שהוא "צדיק יסוד עולם"ומפה יובן שאלו השונאים את המשיח ואפילו יהיו בם מעשים ומצוות רבים כרימון אשמה עליהם וידחו מלפניו ועל זה אומר דויד במקום אחר "הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו בהשפטו יצא רשע ותפילתו תהיה לחטאה"אפילו תפילות שבו יהיו לחטא והאבן עזרא מזכיר שכנגד הרעות הרבה הבאות על הצדיקים וה' יפלטם מהם " תמותת רשע רעה" כלומר די ברעה אחת והרשע יתמוטט.

23)" פודה יהוה נפש עבדיו ולא יאשמו כול החוסים בו"בניגוד לשונאי הצדיק שעליהם אשמה הרי שאוהביו אין אשמה עליהם על כול החוסים בו.ואל יאמרו שכול אלו הנושאים שמו לשווא יכנסו בו שהרי לא לכך כוונתו גם לגבי ישראל וגם לגבי הגוים שנאמר "לא תשא את שם יהוה אלוהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר ישא את שמו לשוא" ישעיה מ"ח " שימעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל וממי יהודה יצאו הנשבעים בשם יהוה ובאלוהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה"ועניין החוסים בספר תהילים דבר גדול הוא שמוזכר בתהילים ב " נשקו בר פן יאנף ויבער כמעט אפו אשרי כול חוסה בו" אושר לכול החוסה בבן ועל עניין החוסים מדבר עוד הרבה בספר וכולם מדברים מהבן אשר הוא המשיח . לו ידבר ממזמור ל"ו מחלקו הראשון שם מדבר על רשע מסוים שאין בו פחד אלוהים .. שמאבד פחד אלוהים זוהי ראשית הרישעה ממש כמו שמקבל פחד=יראת יהוה זוהי ראשית הצדיקות. שמפחד מיהוה וממשפטו עליו ורואה עצמו כאילו בכול יום חייו מסתיימים והנה הוא עומד לפניו וצריך ליתן דין וחשבון על כול מעשה ודיבור וזה מכניס הצדיק לבחינה של פחד, היפוך מזה בחינת הרשע כמו שאומר במקום אחר "אין אלוהים כול מזימותיו" והרשע הזה יש לו לימוד שעיקרו דברי חלקות וכמו שהוא עצמו מחליק הדרך על מנת שלא יצטרך להגיע לבחינה עצמית ולחזרה בתשובה ושינוי. הוא מחליק הדרך וטווה לו איזה מין ארג שבעזרתו מלמד עצמו שלמעשה אין לו כלל לחזור בתשובה ושהוא כבר בדרך הטובה. והוא כועס כשמוכיחים אותו ואינו רוצה לראות אותם הדברים שהם חרפתו כי דווקא הלב שלו מתקשה שלא לראות חרפה כזו כלל שהיא מדריכה לחזרה בתשובה. וכול עיסוקיו הם בדברים המנפחים הגאווה והמעודדים אותו בדרכו . וכיוון שאיבד הפחד הזה שהוא לא בדרך נכון אלה נהפוך הוא כאילו צלחה עליו דרכו. הוא מתייצב בדרך הזו ואינו רוצה לסור ממנה כיוון שהיא מפיקה לו נועם. וראש וראשונה אקשור הדברים האלו עם דברי הברית החדשה ששם התגלתה דרך הצדק וע"י כן גם התגלתה דרך השקר. כי בזמן שיש חשכה קשה להבחין כי החשכה משווה בין הדברים אבל כשהאורה עולה אז רואים היכן נופל האור והיכן הצל והבן.והרישעה צמחה היכן שצמחה האורה כמו במשה גואל הראשון שסמוך ללידתו הייתה המתת זכרי תינוקות ישראל שראו איצטגנין ביאתו. וכדרך הזו נעשה הורדוס המלך לצר ואויב למשיח והמית תינוקי בית לחם ובעבורו נצטרכו לגלות מצרימה. ויעיין מעט בדברי בשורת מתי לקשרם למזמור הזה המדבר ברשע. וידבר מעט ממה שאמר יוחנן המטביל בראותו הפרושים והצדוקים באים להיטבל על ידו " ילדי צפעונים מי הורה אותכם להימלט מין החרון הבא ? לכן עשו פרי שראוי לתשובה ואל תחשבו בלבבכם לאמור אברהם הוא אבינו..." וזה עיקר מדוחיי הרשע ששם לעצמו דברי חלקות שלא יצטרך לעשות תשובה. כי דבר וודאי הוא שבני אדם נימשכים יותר לדברי חנופה וממה שמגלים טובתם ואינם נמשכים לשמוע דברי חרפתם. כי דברי תוכחה מוכיחים אותם לשנות דרכיהם וזאת לא יחפצו אבל דברי חלקות הם בחינת מה שכתוב ירמיה כג 14 " ובנביאי ירושלים ראיתי שערעוריה נאוף והלוך שקר וחיזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו היו לי כולם כסדום ויושביה כעמורה" ובמלאכי ג 15 " ועתה אנו מאשרים זדים גם ניבנו עושי רשעה גם בחנו אלוהים וימלטו " וטבע האדם שיש מחשבות המביאות לו עליצות ושמחה ויש מחשבות המביאות אותו לקדרות ולעצבות. כשהאדם מביט בדרכיו ורואה כמה מרחיק ללכת מהדרך הטובה והנכונה זה מביאו לידי עצבות ויאוש, ואפשר לידי לב נשבר ואפשר לידי פעולה תחינות ותפילות. אבל הרשע הוא מלכתחילה יש לו נטיית הלב הרעה לראות בעצמו טוב. כי להשתנות אינו רוצה והוא רוצה המצב שלא יהיה נירפה וחלש אלה להיות שולט ומולך. כי המחשבה כמה רחוק אתה מהדרך הישרה היא מפילה את האדם לחולשה שהיא מדרכי הצדיקות. אבל מחשבת הרשעים היא חוזקה כי בראש ובראשונה כוחם שאין בהם שום פניה ושום הרהור וליבם כמו בתוך שמן כמו שכתוב בישעיה ו ( השמן לב העם הזה ואוזניו הכבד ועיניו ) ובהושע הוסיף על כך ( חלק ליבם עתה יאשמו ) והם הרשעים נימצאים ביציבות כמו שאמר " יתיצב על דרך לא טוב " והצדיקים כדויד המלך הם נימצאים בסבל ובמצוקה קשה שהנה בזמן שהיו צריכים להוכיח אחרים נימצאים הם בחטאים וזקוקים להוכחה. וחטאיהם מה שסרו ממצוותיו מביאים אותם לפחד ולשינאת דרכיהם והם כמו מתביישים ומתייראים מכול אדם. אבל הרשע הוא לא שמע לקול הפנימי הזה שיושב בתוך ליבו והוא מתחזק להרע ועל הרשעים האלו מוסיף גם במזמור נח ומספר עוד עליהם שיש בהם כבר מבטן רוח התועה וכבר מבטן נעשו זרים ליהוה ולדרכו כמו שנאמר " והם לא ידעו דרכי " וגם קרוים רשעים במילים זרים ונוכרים כמו שאמר " בני נכר יכחשו לו " הינו נעשו לו לזרים. והם דוברי כזב ועיקר העניין של דברי כזב הוא מכוח העניין שהאמת לא גלויה בעולם. והרשע בוחן המילים איך מקבלים ממנו וכשרואה שהדברים עושים נחת לשומעים ואין לו מוכיח מתחזק להמשיך ולדבר דברי כזב שלו. וממשילם דויד לנחש פתן אשר אוטם אוזנו ולא שומע לקול מלחשים מחוכם . מי הם המלחשים המחוכם. זהו דבר רוח יהוה המדברת בכול אדם וכמו בכול אדם מדברת גם ברשע ומנסה להחזירו לדרך הישרה ואומרת לו הן רשעת. הן שיקרת. הן מה שאתה אומר עכשיו לפני בני האדם אינו אמת ואתה אומר רק כדי שתהא לך ממשלה בקירבם ועל ידי שמדבר איתם חלקלקות ודברי שקר להגדיל חנך בעיניהם אבל הוא הרשע סוגר פיה ואומר אל תדברי אני לא רוצה לשמוע דיבורים שלך מפריעים לי וזהו " כמו פתן חרש יאטום אוזנו " וכשמנסה האדם להוכיח מישהוא ורואה שמשתיקו ואינו רוצה לשמוע בקולו הוא אות לכך שכבר קודם לכן השתיק הקול הזה בליבו ולא נתנו לדבר. וסגרו אוזניהם והכבידו משמוע.

 




תהילים לה


זה המזמור הוא נכתב על עוון קץ. אשר יארע לאליהו במהרה יבוא.

ויש זהות בין אליהו לבין משיח כי מה שעבר הראשון הוא אשר יעבור השני מלבד הבדל אחד שמשיח בא על מנת לסבול ולהיות קורבן חטאים ועל כן צריך היה לסיים על הצלב כי זה תפקידו והוא מילאהו . ועל כן הברית החדשה מספרת על צליבתו ספר יוחנן פ