==========================================================================================

דוד, (זהו שמו של גיבורנו הטראגי), נולד עם גידול מוזר ותיפלצתי. מעין עין שלישית מעוותת ועיוורת במרכז מיצחו, שארית של תאום שלא התפתח ברחם, כך אמרו הרופאים.

דוד גדל כילד מוזר. דחוי. אומלל. אמו אשר נולדה בעיירה סמוכה לצ'רנוביל נעלמה מייד לאחר לידתו (יש אומרים שהיא נראתה באחד מהיכלי הזנות בתחנה המרכזית הישנה), והותירה אותו בידי אביו- איש קשה, רע, שיכור.

אביו היכה אותו, ילדי השכונה היכו אותו וכינו אותו בלעג: "דוד 3 עיניים", המורים בבית הספר היכו אותו.

כבר מגיל צעיר התחיל גוש סמיך של זעם מבעבע להתהוות בתוך נישמתו האפלה. את עלבונו הוא היה משכך באמצעות התעללות בחתולי הרחוב, אותם נהג למסמר אל עמודי החשמל.

באופן טבעי מצא עצמו דוד 3 עיניים במוסדות לעבריינים צעירים, גם שם דחוי, קורבן תמידי ללעג.

ואז הוא גילה את האינטרנט ואת הרשתות החברתיות. פתאום דוד 3 עיניים לא היה פריק עלוב נפש, אלא שווה בין שווים.

ברשתות החברתיות הוא נודע כדוד המקורי 2, חשמלאי רכב עם נפש של אמן מאיזור מודיעין. לאט לאט הוא רכש לעצמו חברים וגם ידידת נפש בשם ענת, עימה צ'יטט מידי ערב בתאווה, בערגה...

ענת גרמה לדוד 3 עיניים לראות את עצמו באור אחר, להאמין בעצמו, להבין שמה שחשוב זאת הנשמה הפועמת בפנים.

בעידוד חבריו לרשת החברתית, הוא הסכים לפגוש אותה.

דוד 3 עיניים הגיע בערב המפגש חמוש בזר פרחים וחיוך כובש והינה היא ממתינה לו מחייכת.

אך כאשר קרב אליה דוד 3 עיניים, חיוכה הפך לזעקת אימה.

ובאותו רגע משהו נשבר בנפשו של דוד 3 עיניים. 25 שנות זעם, השפלה ונידוי המיסו את הטוב שעוד נותר בו, והפכו את דוד 3 עיניים למפלצת רצחנית.

ענת נמלטה אך דוד הדביק אותה בסמטה חשוכה. הוא עקר את עינייה ואכל אותן. חנק אותה וחש התעלות כאשר אצבעותיו חדרו אל תוך עור צווארה העדין ודם חם ניתז על פניו.

עינו השלישית נפקחה. היא כבר לא היתה עיוורת.

שיכור מכוח נשבע דוד 3 עיניים לאכול את עיני כל חברי הרשת החברתית שהיו שותפים במפלתו.

הוא לא נתפס מעולם...

ילדים וילדות. שקט... ששש... האם זאת הרוח... או אולי צעדים?

ייתכן שברגעים אלה ממש דוד 3 עיניים עומד מאחוריכם, עינו השלישית נעוצה בתאווה בעורף שלכם. ידיו הקרות נשלחות קדימה, ובעוד שבריר של שניה תחושו בהן על עורפיכם.

בו. 

תכניסו אותה לאמבולנס!" צעק המפקח ברידג'ט.
"אני לא מבין מה קרה כאן הערב. היא פצועה אנושות אבל אין סימני פריצה כלשהם." אמר ג'רי למפקח.
"אכן תעלומה מוזרה..." אמר המפקח.
דלתות האמבולנס נסגרו בחבטה והוא נסע.
"קדימה. בוא נחזור למפקדה. יש טפסים למלא..." אמר ג'רי וצמרמורת עברה בגופו.
ג'רי והמפקח נכנסו לניידת המשטרה ונסעו.


"אל תדאגי ילדה." אמר הרופא בבית החולים.
"אנו נטפל בך, ואת תיהי בריאה ושלמה." אמר הרופא.
הילדה שכבה מחוסרת הכרה על מיטת בית החולים.
פניה היו אדומות מדם, וחתך גדול ועמוק על לחיה. כל גופה היה מלא בחתכים עמוקים. הרופא לא ידע 
איך יצליח לטפל בא. הרופא נאנח, ויצא מהחדר.
אחרי כמה שעות, הילדה התעוררה בלילה. הילדה בחנה את החדר בחשש ובחנה את גופה הפצוע. היא בהתה לפתע באוויר עם מבט אימה על פניה. "הוא כאן שוב! הצילו! הוא הורג אותי!!" צעקה הילדה בצרחות אימה.


ג'רי פתח את דלת תחנת המשטרה, ואחריו נכנס המפקח ברידג'ט.
ג'רי התקרב לשולחן המטעמים, והכין כוס קפה, לו ולמפקח.
שניהם התיישבו על אחת מספות התחנה.
"מה אתה חושב שתקף אותה?" שאל ג'רי.
"איני יודע... אולי הילדה הייתה משוגעת וחתכה את עצמה." אמר המפקח בצחוק.
"איני חושב שזה יתכן." אמר ג'רי.
"לא היו כל סכינים בביתה ולא היו סימני אצבעות של הילדה על הדברים בבית. כאילו שהיא לא הייתה 
שם מעולם." אמר ג'רי באי-נוחות.
"אבל איך אתה מסביר זאת?" אמר המפקח בסבר פנים רציניות.
"לא היו סימני פריצה, והיא הייתה חתוכה לגמרי!" אמר המפקח.
"אבל היא לא משוגעת! אין לה תיק רפואי שמעיד על כך! אפילו הוריה אומרים שהיא לא משוגעת." אמר 
ג'רי בכעס. "איפה ההורים שלה בכלל?" שאל המפקח.
"הם נסעו לצרפת שעה לפני שמצאנו את הילדה..." אמר ג'רי.
"זה מסביר הכל! הוריה ניסו להרוג אותה ואז נסעו לצרפת!" אמר המפקח.
"אין לך ראיות על כך..." אמר ג'רי.
"נצטרך למצוא ראיות!" אמר המפקח.
לפתע, דלת המשטרה נפתחה ושוטר מותש נכנס לתחנת המשטרה.
"הילדה... הותקפה שוב בבית החולים... היא מתה..." אמר השוטר בהתנשפות.
"אל אלוהים!" צעק ג'רי בחוזקה.
"קדימה. חייבים לנסוע לבית החולים." אמר המפקח בקול רגוע.


"אני פשוט לא מבין! אין סימני פריצה והילדה חתוכה ומרותשת לחלוטין!" צעק ג'רי בחדר הילדה בבית החולים.
"דיברתי עם הרופא והוא אמר שהיא צרחה 'הוא כאן! הוא כאן! הצילו!' לפני מותה. הוא אמר שברגע שהם שמעו אותה הם מיהרו לחדרה אך היה מאוחר מדי." אמר המפקח בקול רגוע.
"כל מה שאנו יודעים, כמעט כל אחד חשוד. יכול להיות שאפילו הרופאים עשו זאת." אמר ג'רי.
"או אני או אתה." אמר המפקח.
"כן... או אני, או אתה..." אמר ג'רי באי-נוחות.

השעה כבר הייתה שעה מאוחרת...

3:32 הראה השעון הגדול בתחנת המשטרה.
בוום!! נשמע פיצוץ אדיר מן הקומה הראשונה.
"מה לעזא..." מילמל ג'רי בבהלה בזמן שהקפה ששתה נשפך.

ריח חזק של עשן עלה מן הקומה הראשונה...
ג'רי ירד לקומה השניה ומשם לקומה הראשונה.........

הקומה הראשונה הייתה מפוצצת והרוסה לחלוטין...

על הקירות היה כתוב בדם "אתם עוד תשמעו ממני..."
שולחן המטעמים נשבר לשניים, ג'רי נבהל והסתכל אחורנית....
הקיר שבו היה החלון התרסק לגמרי וכעת הגשם חדר לתוך התחנה...
ג'רי פנה ימינה, למשרדו של המפקח ברידג'ט...
כל מה שראה היה שלולית דם ענקית על הרצפה, מחשב מרוסק ועציץ שבור, ג'רי פנה לחדר השני, פתח את הדלת ולא הצליח לראות כלום, כי כל התיקרה קרסה......

ג'רי הלך לקומה השנייה, בתחנה הנטושה, למכונת הקפה.
לפתע, ג'רי שמע מישהו עולה במדרגות.
"מי שם?" צעק ג'רי.
שקט שרר בתחנה, חוץ מצעדים כבדים שנשמעו עולים במדרגות.
"מי שם?!" חזר ג'רי ופחד החל למלא אותו.
ג'רי ראה דמות גבוהה, עם מעיל אפור שמכסה את גופה, וכובע מכסה את פניה, עולה במדרגות.
"מי אתה?" שאל ג'רי.
האיש המשיך לעלות במדרגות בהתעלמות מג'רי.
"עצור בבקשה אדוני" אמר ג'רי בקול תקיף.
לפתע, דלת המשטרה נפתחה וקולו של המפקח נשמע מהקומה הראשונה.
"איפה אתה ג'רי?!" צרח המפקח.
"ברידג'ט? מה אתה עושה כאן? אתה אמור להיות בבית החולים." אמר ג'רי בעודו מסתכל על הדמות 
המוזרה ממשיכה לעלות במדרגות. המפקח עלה במהירות במדרגות ופגש את ג'רי והדמות. ברידג'ט נראה משוגע. ריר נזל מפיו ועיניו התגלגלו בחוריהן. בידו הוא החזיק אקדח.
"ברידג'ט, אתה בסדר?" שאל ג'רי בחשש.
המפקח נראה מחפש את מי שדיבר אליו, ולבסוף עיניו המשוגעות נחו על ג'רי.
"שלום ג'רי... אתה כבר מבין הכל?" שאל ברידג'ט.
"שלום... מה קרה לך? מה אני מבין?", שאל ג'רי.
"אני יודע מי עשה את הכל פה.... 
"אתה מתכוון לדמות עם המעיל האפור?" שאל ג'רי כשהוא מצביע על האיש.
"בדיוק... הנה, תראה." אמר ברידג'ט.
ג'רי הסתובב בחשש...
בום!! האיש ירה בו עם אקדח שהסתיר מתחת לחולצתו....
המפקח ברידג'ט הסתובב והלך... משאיר את גופתו של ג'רי על הרצפה...