הקדמה:

'יש לי כבוד כמעט לכל אדם, אבל אין בי יראת כבוד כלפי אף  אדם'

                                                                               עופר

יש לי כבוד לבני האדם באשר הם בני אדם, אנושיים, אוהבי אדם,

אנשים בתוך הטווח של האנושיות המקובלת, אלו שלא יעשו לאחרים

את אשר לא יעשו לעצמם, בעיקר  לאלה יש בי כבוד, אבל גם לאחרים יש בי כבוד,

כל עוד אין להם כוונה לפגוע באחרים.

אין לי יראת כבוד לכל אדם, לאף אחד בהיסטוריה האנושית, לא למלכים,

לחכמים ולגאונים שונים, לא לנשיאים ולמנהיגים, מבחינתי כולם שווים ורק

הגורל הביא אנשים שונים להישגים שונים.

כולם בני אדם, כולם בשר ודם, כולם נולדים וכולם מתים וכל מנהיג, נשיא, ראש ממשלה,

מלך,  איש רוח מוצלח, איש עסקים מהמעלה הראשונה, המנהל הכי טוב בעולם, אין בי יראת כבוד כלפי כל אחד ואחד מהם או הדומים להם.

אני לא מעריץ של איש ולא חש נחיתות מול איש או עליונות על איש, כולנו שווים ורק המזל הביא אותנו להיכן שאנחנו נמצאים, ולא, אני לא מסיר מעלי את האחריות מכישלונות ולא לוקח את הקרדיט על הצלחות, יש לנו בתוך טווח צר, בתוך מרווח צר את האפשרות לקבל החלטות כאלו או אחרות, לכאן נכנסת האחריות שלנו, החובה שלנו, שהועמדנו במקום הנכון או שלא, בזמן הנכון או שלא, עם יכולות המולדות הנכונות או שלא וכו'...לכאן נכנס האני שלנו אשר מוביל אותנו למקום בו אנחנו  מצויים בממדים השונים, זמן ומקום.

ואל לנו לשכוח לעולם שאל המקומות והמועדים הללו הובלנו החל מהמועד בו נולדנו למקום בו נולדנו, לארץ, לקהילה, למשפחה המורחבת ולמשפחה הקרובה, אלינו עצמנו, אל הגנים הייחודיים לנו, אל היכולות השכליות המובנות...

 ולאחר ההקדמה:

בעשור של שנות השלושים של המאה העשרים, בעשור המקולל, והמקולל ממנו עשור שנות הארבעים, עשורי השואה הנאצית.

השואה הנאצית לא החלה מכלום, היא לא נוצרה יש מאיין, השואה הנאצית יסודות עמוקים לה, אך, בעשורים שקדמו לה, שנות העשרים של המאה ועשרים, שנות השלושים בה החלה למעשה ותחילת שנות הארבעים בה התחולל במלוא עוצמתה ובאה אל סופה. השואה הזו לא נולדה כקסם משום מקום, השואה הזו, היו לה אין ספור אותו ומופתים, סימנים שונים ומשונים, היא למעשה התחוללה שני עשורים קודם לכן, בתחילה במוחו הקודח של היטלר ימח"ש ובהמשך בהנהגתו הופצה וקרמה עור וגידים, כל הסימנים היו אבל לא היה מי שיראה אותם, כמעט איש לא יכל לחזות שדבר כזה יכול אכן לקרות, גם כשקרה, גם תוך כדי, גם בהליכה אל המקלחות, זה היה בלתי נתפס, אי אפשר היה להאמין לזה, שזה באמת יקרה, קורה, וזה קרה במלוא העוצמה, בכל הזוועה , זוועה שאין מילים שיכולות באמת ובתמים לתאר אותה.

השואה לא באה משום מקום ולא התרחשה באמת ללא התרעה, הייתה התרעה אך לא היו התובנות האנושיות בתוך המין האנושי אשר יכלו באמת לפענח את הזוועה שתוארה טרם השואה במילים, במעשים, בחוקים, בפעולות טיהור אתני אמיתיות של הגליה.

השואה של הנאצים לא באה אל העולם לפתע, היא חוללה שניים שלושה עשורים קודם לביאתה.

היום, לאחר הלקח ההוא של השואה, מתרחשת ומתחוללת לנו מול העיניים שואה נוספת, קורמת עור וגידים, פצצות אטום וטילים, מילים של שינאה ובניית כוח צבאי.

האייתולות מאירן מחוללות את השואה השנייה לנגד עיניינו, ויש מי שלא רואה, ויש מי שלא שומע ויש מי שלא מבין, גם עם המשקפיים של שואת הנאצים, יש עיוורים וכהי חושים.

לדעתי, על כל אחד שחושב שאין דרך למנוע את שואת האייתולות, שאין דרך למנוע את פצצת האייתולות, חלה חובה אישית במידה והוא אדם בוגר שאחראי על משפחה, חלה עליו חובה להציל את משפחתו ובעת הנכונה לברוח איתה לארץ אחרת, כי איש לא ישרוד כאן באם לאייתולות תהיה פצצה אטומית, גם אלו שינצלו מהפצצה, מותם יהיה גרוע ממותם של אלו שנרצחו מהפצצה, הסביבה התרבותית כאן כבר תדאג לעשות בהם את מעשה לוב, סודן וסוריה.

אפריל 2012