בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

                                                                                               עולם האמת

   לוח אירועים!    לוח פרסום!    צור קשר!    התקנון:
 
    עמוד הבית!
    האמת- The Truth
    שאלות ותשובות:
    באמונה- The Faith
    אישים:
    הנהגות צדיקים!
    צניעות לאישה ולגבר!
    פורום1 האמת- The Forum
    פורום2 שאלות ותשובות:
    יום השבת:
    התפילה!
    השמחה!- The Happy
    בדיחות וחידות:
    אהבה אישות ומשפחה:
    פתגמים חכמים!
    סיפוריי אמת:
    ארץ ישראל:
    חגי ישראל:
    מאמרים:
    מושגים:
    כשרות:
    רפואה:
    כתבות הגולשים:
    תגובות הגולשים:
    קישורים:
    טיפים:
    צור קשר!
    התקנון:

התפילה:

מהי התפילה?
התפילה היא קריאת דברי תחנונים לקב"ה הודיה לה' על המעשים הטובים ולכפר על המעשים הרעים וגם קשר עם הקב"ה.
התפילה היא צורך ז"א שהאדם מתפלל הוא מרגיש את הקשר בינו לבין הקב"ה והיא אינה אמצעי ז"א שלא בגלל שאדם בשעת צרה, אלא בשביל להכיר בה' ולהרגיש אותו איתנו והקשר צריך להיות קשר חיי מהלב. התפילה תפקידייה לעורר את האדם בהיכרות עם בורא העולם ולהודות לו על זה שברא אותנו ואנו צריכים להרגיש את הקשר הזה, קשר החי הזה בליבנו.
ההודיה בתפילה יש לה רגש עמוק שאנו מודים לקב"ה על מה שנתן לנו וזה מבטא את הרגש שלנו בלב. לפי שכתוב: "טוב להודות לה' להלל ולשבח", ז"א שאדם צריך להיות מודע בבורא העולם, להבין את משמעות החיים שלנו להלל ולשבח אותו. ומכאן אנו למדים שהתפילה בזמן שאנו קוראים אותה ביננו לבין הקב"ה יש קשר והקשר הזה הוא קשר חי מהלב.
*ביסודו של דבר, התפילה היא פועל אמונה במלוא מובן המילה. אמונה באלוקים באדון ההיסטוריה. אטימותו של האדם לתפילה הינה עונש יותר מאשר חטא. להתפלל פירושו לפרוץ את הבדידות. את פחד הבדידות. מה שהתורה עושה לשכל, תפילה עושה לנשמה. אך בעוד לומד התורה יכול שיחוש בדידות, לא כך מתפלל. יהודי שמתפלל מתקשר בכך לכלל ישראל. משום כך מדגישה היהדות את התפילה בציבור... ממעמקים קראיתיך ה'- פירושו יהיה, למרות ה"ממעמקים- קראיתיך ה"! למרות מה שעוללו לעמך, אנו מאמינים לך. אנו משבחים אותך. ככל שירבו הניסיונות כך יחזק השיר ותגדל ההתלהבות. מכאן אפשר להסיק שלימוד אמונה קודם ללימוד תפילה. (מהסמן *כוכבית נכתב מאת א. ויזל, התפילה והאדם המודרני).
*התפילה אם היא מצוה מעשית אצלנו, אחרי שערכו לנו אנשי כנסת הגדולה נוסח ערוך ומסודר בלתי משתנה- הינה מצוה עיונית, וכל שלא יצא ידי חובתה מצד הלב, לא עשה גם במעשה מאומה. (*החזון איש- מקובץ ,התעוררות").
*אנו מחדירים בעצמנו אמונה בהקב"ה, אמונה זו תפילה (ראו מדור אמונה באתר), אמר להם הקב"ה לישראל הוו זהירים בתפילה, שאין מידה אחרת יפה הימנה, והיא גדולה מכל הקרבנות, ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפילתו, ולעשות חסד עימו, כיוון שמרבה בתפילה- אני עושה עימו חסד (תנחומא וירא א'): וזאת מגלה לנו רבנו ז"ל (נחמן מברסלב), שאין שום עצה אחרת בעת צרה ובעת רוחה- רק תפילה, לבוא אליו יתברך ולהתבודד לפניו. תפילה תלויה באמונה, ככל שיש לאדם יותר אמונה, כך הוא מתחזק יותר ויותר לתפילה. וע"י התפילה באים לידי שמחה עצומה. התפילה מכנסת באדם ביטחון עצמי, עד שנעשה בשמחה כמובא בדברי רבנו ז"ל (ספר המידות, אות תפילה סימן פא'): תפילה שהיא בשמחה, היא ערבה ומתוקה לפני השם יתברך. וכן אומר רבנו ז"ל (ספר המידות אות תפילה, סימן נז'), מי שמתפלל בשמחה, הקב"ה מכבד אותו, ופוקד את לוחציו: ע"י תפילה בשמחה ממשיכים ישועות.

התפילה בשביל מי היא?:
התפילה היא בשביל האדם בכדי שכך יבטא את רגישותיו לה' תוך כדי שהוא מאמין בו ובכך יש בניהם קשר חי. ואיך זה משפיע על האדם? האדם ברגע שהוא מאמין בה' ומתפלל מתוך כוונה ואמונה שלימה כך נוצר הקשר עם בורא העולם והאדם תוך כדי שהוא מביע את רגישותיו הוא יכול להבין שברגע זה יש בורא עולם ששומר עליו מכל משמר ז"א בזמן התפילה כשיש קשר בניהם.

מה מיוחד בתפילה?
מה שמיוחד בתפילה הוא שברגע שאנו קוראים את דברי התחנונים ואת ההודיה וגם את כפרת העוונות שיש לנו את הקשר עם ה'. שבעצם התפילה היא זאת שגורמת לאדם להביע את רגישותיו לה'. וכמובן שאדם צריך להתפלל עם הזזת שפתיו כי זה מה שנותן לתפילה להיכנס ללבנו ולנשמתינו.
התפילה יש לה עוצמה רבה לקשר עם הקב"ה ולכן האדם צריך להתייחס בזמן התפילה כראוי, ובזמן שאני מתנהג בצורה כזאת אני נותן לתפילה את היחס המגיע לה ואת הכוונה בתפילה את הרגש וכשאני קוראת את התפילה אני צריכה להבין לפני מי אני מתפללת לפני בורא העולם שהוא זה שנותן לנו את הנשמה. וגם להבין מה אני קוראת לתת משמעות לתפילה.
* "אשרי אדם עוז לו בך, מסילות בלבבם" (תהילים פד, ו'). ברבות העיתים והשנים סוללת התפילה מסילות בלב. לא כל הזמנים שוים וכמעט בכל תפילה אנו מוצאים את עצמנו במצב נפשי שונה. ישנה גישה לתפילה מתוך הרגשת רוממות האדם והבריאה, וישנה גישה מתוך הרגשת השפלות כלפי בורא עולמים הרם והנישא. יש והתפילה נושאת אופי של ודאות באמונה בבחינת "ותחזנה עינינו" ויש לתפילה גוון מוסרי והאדם מחדיר הרהורי תשובה בלבו. לפעמים אנו מרגישים, כי עלינו לשאת לבנו אל ה' שוכן מרומים ולפעמים מאווינו הם להוריד את השכינה אלינו, אל תוך עולמנו. עם הזמן חודרת אל לב האדם התחושה, שהצטרפה מכל סוגי התפילות ומכל רגשות לבו. חש הוא כעומד לפני בורא כל יכול, בורא ששכינתו חופפת עליו תדיר, וכדברי הפסוק: "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהילים טז, ה'). (מהסמן *כוכבית נכתב מאת הרב וולבה, עלי שור).

איך אנו יוצרים את הכוונה בתפילה?
יש מספר דרכים ובניהם אלו: בזה שאנו מרגישים את הרגש שלנו כלפי ה', לחשוב רק על התפילה בזה שאנו מנסים לרכז מחשבות והמנגינה שלנו בתפילה. שהיא נותנת לנו יותר חשק להתפלל שבכך אנו מתקשרים עם בורא העולם.
*כוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין לעליון בתחתונים חפץ לבד זה שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו. וכוונת רוממות הקול בתפילות, וכוונת בתי כנסיות, וזכות תפילת הרבים זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם, ויפרסמו זה, ויאמרו לפניו: בריותיך אנחנו. (מהסמן *כוכבית נכתב מאת הרמב"ן, בא)
* ואני תפילה- כל האני שלו התכנס לתוך חווית התפילה, ותפילת ממעמקים זאת עשתה רושם חזק, השתפכות הנפש הרעידה לבבות, והמיית כיסופים רוממה נשמות". (מהסמן *כוכבית נכתב מאת הרב אברהם הכהן קוק זצ"ל)

ההכנה לתפילה:
יש חמישה דברים שאדם צריך לעשות לפני התפילה בכדי שהקשר עם הקב"ה לא יהיה בזלזול אלא בטוהרה גמורה ואלו הדברים:
1) נטילת ידיים: נוטלים ידיים על כל דבר שבקדושה.
2) הלבוש: נורא חשוב איך להיראות לפני הקב"ה שהוא זה שברא אותנו ולכן אנו צריכים ללבוש נאה.
3) טהרת הגוף: אדם צריך להיות בתפילה מטוהר לגומא: שאם אדם צריך להתפנות בעודו מתפלל- שילך, כי כך מנקה את גופו ומטהר אותו. וגם בגלל שבזמן התפילה צריך להיות מרוכז אך ורק בתפילה.
4) מקום: צריך שיהיה במקום נקי כי צריך לתת כבוד לתפילה וזה גם נותן מקום מיוחד לתפילה. שלמעשה התפילה היא זו שגורמת לאדם להביע את רגישותיו לה'.
5) הצעדים: בתפילת 18 שזו בעצם התפילה שבה יש את עצם עיקר השיחה עם הקב"ה בורא עולם.

זמני התפילות עפ"י מסכת ברכות: 
במסכת ברכות, פרק ד' משנה א' נאמר:
תפילת השחר (שחרית) עד חצות, רבי יהודה אומר עד ארבע שעות.
תפילת מנחה עד הערב. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה.
תפילת הערב (ערבית) אין לה קבע (אין לה זמן קבוע).
תפילת מוסף כל היום.
אנו מחלקים את היום מהבוקר ועד הערב ל-12 חלקים שווים. כל חלק נקרא שעה זמנית.
בחורף (יום קצר) שעה זמנית פחות מ- 60 דקות.
בקיץ (יום ארוך) שעה זמנית יותר מ- 60 דקות.
פלג המנחה (פלג- חצי).
חצי הזמן שבין זמן תפילת מנחה קטנה עד הערב ( 3/4 ,10 שעות זמניות).
הסבר המושג "פלג המנחה": קרבן תמיד של בין הערבים קרב בדרך כלל בשעה 1/2 ,9 . משעה 1/2 ,9 ועד סוף היום יש 1/2, 2 שעות (אורך היום, כפי שלמדנו, 12 שעות). חצי (=פלג) מ- 1/2 ,2 שעות הם 1/4, 1 שעה. פלג המנחה הוא אפוא 1/4 ,1 שעה לפני הלילה, או 3/4 ,10 שעות מתחילת היום.
בין הערביים- מ- 1/2 ,6 שעות זמניות (בערך משעה 1/2 ,12, 1 בצהריים) עד שקיעת החמה.
בין השמשות- משקיעת החמה עד צאת הכוכבים.

מהי תכלית התפילה?
תכלית התפילה היא בשניים, לפעול על עצמו לשנות תכונתו ולהרים השגתו או תכונת מי שהתפלל עליהם, וזאת התפילה צריכה אריכות יתירה, כערך שינוי תכונות שנמשך בהדרגה. וזאת הייתה תכלית אריכות משה רבינו עליו השלום ארבעים יום, כנגד יצירת הוולד, להורות על ניתנת צורה חדשה ולב חדש למי שהתפלל עליהם, שהכל תלוי במתפלל. אמנם יש עוד ערך לתפילה, שאחרי שכבר נעשה כל הצריך להיעשות בפנימיות ההרגשה, תשמש התפילה להוציא אל הפועל בדיבור כל הנעשה בנפש פנימה, ועל זה אין צריך אריכות כלל, כי בדיבור אחד יוצא אל הפועל המון רגשות. ועל כן היה מקצר בתפילה גם כן במקום הצורך להשתמש בתכונה זו של הוצאה אל הפועל המוכן ברגש. על כן יש פנים לאלה שתי הדרכים, ובלבד שיכוון לבו לשמים, לפי התכונה האפשרית וכפי צורך השעה, ועמך כולם צדיקים.
כל זמן שלא ילמד עצמו, שנתברר לו מעלת נשמת האדם ומעלת ישראל ומעלת הארץ הקדושה, וההשתוקקות הראויה. כל איש ישראל לבנין המקדש וגדולת ישראל והתרוממות בעולם, כמעט אי אפשר לטעום טעם עבודה. שהרי כיוון שחז"ל אמרו על הפסוק "ולעבדו בכל לבבכם", שעבודה בלב זו תפילה, אם כן התפילה היא בחינת העבודה, ואינו ראוי לעבודה כי אם כשיהיה במצב יראת ה' כל כך עד שיהיו עניני התפילה קרובים אל לבבו. ואם לא ידע מעלת נפשו איך יתפלל ברצון שלם והרגשת חסרון תיחנהו השי"ת דעה בינה והשכל, כיון שאינו מכיר, אחרי שיש לו עושר וכבוד וכל טוב, מה חסר לו אם חס וחלילה לא ישכיל ויבין, אם כן צריך ללמוד ולהעמיק עד שיצויר לו בבירור וידיעה שלמה גודל חסרונו לדעת בינה, והסכל יצמא לזה ויתפלל באהבה מקירות ליבו שיחנהו השי"ת בזה, וה' הטוב לא ימנע טובו להולכים בתמים. ואם לא ידע מעלת ישראל איך יתפלל בלב שלם על גאולתם. שוודאי אין הכוונה הרצויה בתפילת ברכת גואל ישראל רק על מכאובי נפשו שמרגיש מצד עצמו מעול הגלות, כי עניין הברכה מעיד שהרצון בה מצד מעלת ישראל וקדושתם. ואם לא ישכיל מעלת הארץ הקדושה וסגולתה וקדושתה איך יתפלל על בנין ירושלים, והתפילה היא דווקא מקירות הלב כשהמרגיש הוא חסר בדבר.

הפעולה הנדרשת לאחר הנפילה היא התפילה:

פעולת התגמול הראשונה לאחר הנחתת מכת האויב היא התפילה. מיד לאחר המעידה והכישלון אין להתחיל בשום פעולה אחרת, אלא רק עבודת התפילה. לגשת מיד להתחנן על נפשו בחרטה על העבר ובזעקה על העתיד לבל ימוט שוב. זו הפעולה היחידה הנדרשת לאחר מצב הירידה, ובזה כבר קצצת תכף אתכנפי האויב אשר בא עליך כאשר ידאה הנשר, כיוון שמיד מפנים הנה לעצמך: נכשלתי? זה לא סוף העולם! את הקשר עם בוראי לא איבדתי ולא אאבד לעולם! שוב הקשרים התחדשו! והיזהר לעשות זאת בהקדם, כי כמה שיהא זה בהקדם, אזי הפער בין היאוש להתאוששות יהא קטן. ולכן, כדי שלא להקשות על עצמך בטורח ובעמל לקרב את עצמך מיאוש להתאוששות, הרי שבתפילה קיצרת את הפער, כי מיד שבת לבוראך ללא שהיות. כל פסק זמן יכול להיות רק לרועץ, כי בכך תתן אפשרות החדרת מחשבות יאוש וחולשת הדעת למוחך. אל תתן זמן למחשבת האויב להשיג את מטרתו, שהוא היאוש. שוב תכף לאלוקיך האוהבך תמיד, כי כל פסק זמן מהוה סכנה שמא תשוכנע מכח המפתה שיוכיח לך בראיות ברורות וחזקות שאבדה תיקותך ולשוא עמלך, כי זו מגמת כח הרע בהחטאתו את האדם- לא בעצם החטא מסתפק היצר, כי הלוא על עצם החטא אפשר לשוב. לעיסקה מוצלחת יותר מצפה היצר, והיא- להאבידך לגמרי במחשבות יאוש. לכן עשה זאת אפוא, והינצל!
שוב יום אחד לפני מיתתך. שוב מהר לבוראך לפני מיתתך- לפני שימיתך היצר במחשבות מירמה. קדם אתה אותו, ובכך תשיב לו גמולו בראשו והיית רק למעלה. ועצה זו נאמרה לנו מפי רבנו האר"י הקדוש ביד תלמידו מוהרח"ו. וכה הם דבריו ב"פרי עץ חיים": בדורות האחרונים, הגם שיהיו בדיוטא תחתונה- מובטח להם שיפנה האלוקים לתפילתם ולא יבזה לה, וכל כוחם ויציבותם יהא רק בכח התפילה, ומקורו כנראה מהפסוק "פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם- תכתב זאת לדור אחרון".

רוצה להתפטר מהצרות? תעשה התבודדות!
מהי התבודדות?
ליקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן כה': התבודדות היא מעלה עליונה מהכל, דהינו שאדם ידבר אליו יתברך בשפת האם שלו: איזה נועם וערבות היא זו, איזה תענוג, איזו דבקות היא זו, שאדם מסתובב בזה העולם הגשמי והחמרי, ועובר עליו מה שעובר, ואינו נשבר ובא לפניו יתברך ומספר לו כל העובר עליו, זה יציל אותו מכל הצרות. וחכמינו הקדושים לומדים (ברכות לא) את כל ענין התפילה מחנה, כמו שכתוב (שמואל א', א-יב'): "והיה כי הרבתה להתפלל", מכאן, שכל המרבה בתפילה- נענה (מדרש שמואל ב'): חנה הייתה הסמל של תפילה, בהיותה "אישה חכמה"- ידעה ששום דבר לא יעזור לה- רק תפילה. ולכן באה אל המשכן, ודברה אל הקב"ה. וכמו שכתוב (שמואל א', א, יג): "וחנה היא מדברת על ליבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, ויחשבה עלי לשיכורה". עלי הגדול רואה אישה באה בכל יום אל המשכן בעקשנות גדולה ושופכת את ליבה כמו שכתוב (שם): "והיא מרת נפשף ותבכה על ה' ובכה תבכה", עלי הכהן חשב כי שיכורה היא, בכן, מה אמר לה? "עד מתי תשתכרין, הסירי יינך מעליך". וחנה לא חששה ממנו, ואמרה לו: "לא אדוני, אישה קשת רוח אנוכי, ויין ושכר לא שתיתי", אך כואב ומר לי מאוד, כי לא נפקדתי וכו' וכו', בכן, באתי לשפוך לבי לפניו יתברך.
רוצה להצליח בחיים? התפלל! התפילה מביאה לידי הצלחה!.
הצלחה גדולה לאדם, שירגיל את עצמו לדבר בכל יום אל הקב"ה כאשר ידבר איש אל רעהו והבן אל אביו. ואין עוד דבר יותר גדול בהצלחת האדם כמי שמרגיל את עצמו לדבר אליו יתברך: כי באמת עוברים על כל אחד בזה העולם צרות ויסורים, קטנות ומכאובים, ואין לו למי לפנות, וזה מה ששובר את כל בני האדם. ובשביל זה הם הולכים אל רופאים ופסיכאטרים וכו', הכל כדי להוציא מהלב ולשפוך מה שמדאיג אותם. ובאמת רבנו ז"ל גילה לנו עצה גדולה ונפלאה מאוד שהיא הצלחה גדולה- ללכת למקום שאין שם בני אדם ולדבר אל הקב"ה כאשר ידבר איש אל רעהו ובן אל אביו אשר כל דיבור ודיבור נשמע ונתקבל למעלה בכל העולמות. ולכן אם אתם רוצים להצליח בזה העולם עליכם להיות חזקים מאוד מאוד בעבודה הקדושה הזו של התפילה והתבודות ותמיד תצירו בדעתכם כאלו הוא יתברך עומד לפניכם. כמאמרם ז"ל (סנהדרין כב'): המתפלל צריך שיראה עצמו כאלו שכינה כנגדו שנאמר (תהילים טז, ח'): "שויתי ה' לנגדי תמיד": תמיד תצירו בדעתכם אשר אין בלעדיו יתברך כלל והוא יתברך מחיה ומהוה ומקים את כל הבריאה כולה ודומם צומח חי ומדבר הם עצם עצמיות חיות אלקותו יתברך, והכל לכל אור אין סוף ברוך הוא, ואף שמעיקים עליכם כל מיני צרות ויסורים, ואתם עוברים מרירירות דמרירות, ורעים ומרים לכם החיים, עם כל זאת אל תתיאשו, רק תברחו אל המקום ברוך הוא, וככל שאתם מתאמצים להתפלל, כך אתם פועלים ישועות בשמיים. וזה מה שאמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין מד'): כל המאמץ עצמו בתפילה מלמטה אין לו צרים מלמעלה: וכן אומרים (שוחר טוב תהילים ק'): בשעה שאתה עומד ומתפלל יהא ליבך שמח שנאמר (תהילים ק, ב'): "עיבדו את ה' בשמחה" (ראו מדור שמחה באתר). כי אצלו יתברך מאוד מאוד חשובה תפילה יותר מהכל. כי כך אומרים חכמינו הקדושים (ויקרא רבה , פרשה ל' סימן ג'): בדורות הללו, שאין להם לא מלך ולא נביא לא כהן ולא אורים ותומים אין להם אלא תפילה בלבד. אמר דוד לפני הקב,ה: ריבונו של עולם אל תבזה תפילתם: כי דבר זה מאוד יקר אצל השם יתברך, שבאים לדבר אליו. ועל כן אשרי מי שחזק בעבודה הקדושה הזו, הוא עקשן גדול לדבר אליו יתברך, שאז דיקא יזכה לראות הצלחה גדולה בחיים בחיים!

          התיקון הכללי 1- ארז יחיאל:                                                  התיקון הכללי 2- ארז יחיאל:
                     התיקון הכללי3-                                                           ארז יחיאל: לך אלי- ארז יחיאל:

->לפרסום בחינם שלח מודעתך למייל: avigailkk@gmail.com
 

Image Hosted by ImageShack.us

"אין תפילתו של אדם נשמעת, אלא אם כן משים נפשו בכפו" (חז"ל עירובין סה').
"כידוע יסד התפילה מיוחדת שהיא התפילה קודם תפילה בה יכול כל אחד ואחד לשפוך שיחו לפני קונו כהכנה לתפילה".
Image Hosted by ImageShack.us
"אני מתפלל שבזמן התפילה אתפלל "


:תפילות באתר הבא

Image Hosted by ImageShack.us
אין התפילה באה כתקונה, כי אם מתוך המחשבה, שבאמת הנשמה היא תמיד מתפללת. היא עפה ומתפרקת על דודה בלא שום הפסק כלל, אלא שבשעת התפילה המעשית מתגלה בפעל התפילה הנשימתית התדירית. וזהו עידונה ועינוגה, הדרה ותפארתה, של התפילה, שהיא מתדמה לשושנה הפותחת את עליה הנאים לקראת הטל, או נכח קרני השמש המופיעים עליה באורה, ולכן "הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו" (הראי"ה קוק)

Image Hosted by ImageShack.us
בזה שאנו מתפללים לפניו יתברך זה נחשב כאלו הקרבנו קורבנות. כי בעת בנין בית המקדש, אדם שהיה חוטא היה מביא קורבן והיו נמחלים לו כל עוונותיו ועתה שאין לנו בית מקדש אין לנו כהן ולא נביא ולא אורים ותומים ומה עלינו לעשות? אומרים חכמינו הקדושים (ויקרא רבה, פרשת ל, סימן ג'): בדורות הללו שאין להם לא מלך ולא נביא ולא כהן ולא אורים ותומים ואין להם אלא תפילה זו בלבד אמר דוד המלך לפני הקב"ה רבונו של עולם אל תבזה תפילתם כשיהודי בא ומספר לפניו יתברך כל אשר מעיק ומציק לו הקב"ה מקבל תשובתו ואז אדם מתחיל לחיות חיים חדשים, חיים נעימים.
Image Hosted by ImageShack.us
אמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין מג'): "מי שדעתו שפלה אין תפילתו נמאסת", שנאמר (תהילים נא, יט'): "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה", ולכן דיקא עכשיו שאתה נמצא במקום שפל וירוד ונבזה כזה, כשאתה מרגיש שאין עוד גרוע יותר ממך בכל העולמות, דיקא אם עכשיו תבוא אליו יתברך, ותבקש ותתחנן ממנו שיחוס עליך ויוציאך מהבוץ שנפלת בו, לא תזוז משם, עד שיחמול לך הקב"ה. גילה לנו רבנו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן יט'), שכפי שאדם מקדש את דיבורו בלשון הקודש, כן נכנע הרע הבוער בו, כי ברית הלשון מכון כנגד ברית המעור. וכאשדם נכשל בדיבור, ע"י זה נכשל בפגם הברית, וכשהוא פגום בברית אז הוא מנבל את פיו ומדבר כל העולה על רוחו, ומדבר לשון הרע, רכילות וליצנות, ועושה קץ לכל בשר, כי הדיבור הרע שאדם מדבר על בני אדם זה מגלה את לכלוך מעשיו המגונים כי לא ידבר אדם רע על הזולת, אלא אם הוא פגום בפגם הברית, והרהר הרהורים רעים והסתכל במקומות מטונפים. כמובא בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן לח') כמו שכתוב (תהילים קמח, ח'): "רוח סערה עשה דברו", מה גורם את הרוח סערה במוחו של אדם? רק הדיבור שמדבר כל העולה על רוחו. אמרו חכמינו הקדושים (ויקרא רבנ, פרשה כד'): "לא יראה בך ערות דבר", ערות דבר- זה ניבול. "מי שמדבר ניבול פה, בידוע שליבו חושב מחשבות און" (ספר המידות, אות ניבול פה, סימן א'). כמאמרם ז"ל (חולין פט): מה אמונתו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאילם. יכול אף לדברי תורה? תלמוד לומר (תהילים נח, ב'): "צדק תדברון". שהינו שתמיד תדבר דיבורי תורה ואמונה ויראת שמים. וכמובא בזוהר (שמיני מב') על הפסוק (קהלת ו'): "כל עמל אדם לפיהו", בגין פיהו דלא נטיר ליה, כל מה שאדם עמל ויגע בחייו, זה רק מפני הדיבור שהפקירו. ואמרו חכמינו הקדושים (אבות פרק א'): וכל המרבה בדברים- מביא חטא. אמר רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן קו'): כשאדם נופל בקטנות המוחין, ורוצה לצאת מזה, אזי עצתו שיחזק ויעודד וישמח וישכיל אחרים.

Image Hosted by ImageShack.us
..."כי זה כוחם של ישראל, כמאמרם ז"ל (שם תהילים כב'): מה תולעת זו אינה מכה את הארזים אלה בפיה, כך ישראל אין להם אלא פינם ותפילתם: כמו תולעת קטנה שיכולה לחתוך ארז עב, על ידי פיה שלועסת לאט לאט, ויכול לקחת ימים ושנים, אבל לבסוף היא חותכת את הארז, כמו כן בר ישראל יש לו כוחות עצומים בפיו, אף שלוקח לפעמים ימים ושנים, אבל אם יהיה עקשן גדול, וידבר אל הקב"ה, ויצעק אליו יתברך: "חנני וענני ושמע תפילתי, העבר עיני מראות שוא, בדרכך חייני": וירבה בדיבורים לבקש ולהתחנן ממנו יתברך, שיזכה לטהרת העינים, שיזכה להיות (שמואל א' טז, יב'): "יפה עינים" וטוב ראי, על ידי זה יזכה סוף כל סוף להינצל מהתאוה המגונה הזו של פגם הברית. העיקר הוא התפילה. וחכמינו הקדושים אמרו (תענית ח): אין תפילתו של אדם נשמעת לא אם כן משים נפשו בכפו: כי צריכים לבוא אליו יתברך במסירות נפש עצומה, ולבקש ולהתחנן ממנו יתברך, שיחוס וירחם עליו, שיצא מהלכלוך הזה שבוער בו בכל פעם מחדש".

Image Hosted by ImageShack.us
אומרים חכמינו הקדושים (תנחומא בראשית ח'): אין מכה בעולם שאין לה רפואה, רפואתו של יצר הרע- תשובה. ואומרים חכמינו הקדושים (תורת הכהנים בחוקותי כו'): אמר הקב"ה שמיד הם מתודים מיד אני חוזר ומרחם עליהם: ברגע שאדם בא ומספר לפניו יתברך כל אשר עבר, אינו זז משם, עד שמוחלים לו. אצל הקב"ה מאוד מאוד חשובה תפילה. ולכן כל יהודי אשר יש לו מעט שכל, ורואה מה שקורה בכל יום, אשר אין יום שאין קללתו מרובה מחברו- ירבה בתפילה, למה לא נגנוב 5 דקות לצאת בחוץ, ולדבר אל הקב"ה לילך בשדה או במקום שאין אנשים ולהתבודד לפניו יתברך ויש על מה לבקש: פרנסה, בריאות, שלום בית, נחת, שהילדים יצליחו ברוחניות ובגשמיות, אומרים חכמינו הקדושים (ויקרא רבה, פרשה ל', סימן ג'): בדורות הללו שאין להם לא מלך ולא נביא ולא כהן ולא אורים ותומים, אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אל תבזה תפילתם: תפילה ותשובה עולים בקנה אחד. מה זה תשובה? אנו חוזרים אל הקב"ה, ואיך חוזרים? כשמדברים אליו יתברך, איזה יופי כשאדם משיח ומסבפר כל ליבו לפניו יתברך. וזה שיך לכל יהודי ולכל אישה וילד, שיכולים לדבר אליו יתברך, ואין על זה תירוץ.

Image Hosted by ImageShack.us
לאדם הראשון אמר ה' "בזיעת אפך תאכל לחם", ואם יהיה פעם מחוסר פרנסה, אזי יבקש מה' שיספיק לו מזונו. לחוה אמר "בעצב תלדי בנים", וכאשר האשה תשב על המחשב, ללא ספק תבקש רחמים מאת ה'. הנה כי כן יש להם עוד שייכות, קשר ותלות עם הבורא לבוא לפניו בתפילה ובתחנונים. אולם הנחש, הוא המסית ומקור הטומאה, אותו הרחיק ה', שכן נתן לו מראש כל מחסורו עד סוף כל הימים, ושיהיה מאכלו מצוי לו תמיד בשפע, ובלבד שלא יהיה לו שום שייכות עימו לבקש ממנו איזה דבר וחפץ. וכמו כן לפעמים נותן ה' אף לרשע גדול בריאות ועושר, ובלבד שלא יבוא וימוד בתפילה לפניו בכל פעם.

Image Hosted by ImageShack.us
סכנת השיגרה: אמר רבי אבהו בשם רבי אליעזר: ובלבד שלא יהיה כקורא באיגרת! (ירושלמי, ברכות ד'). רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע- אין תפילתו תחנונים. מאי קבע? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיה: כל שתפילתו דומה עליו כמשא. ורבנן אמרו: כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: כל שאינו יכול לחדש בה דבר.

Image Hosted by ImageShack.us
.."ואף שנדמה לו שאין תפילתו מועיל כלום, לא ירפה מלהתפלל, כי סוף סוף שהתפילה מועלת. ואמרו חכמינו ז"ל: "יש תפילה שמועלת לאלתר, ויש לאחר שנה וכו'".

Image Hosted by ImageShack.us
יתפלל אפילו מאה פעמים ביום תפילה קצרה להינצל מאותו עוון ומהרהור, כי אע"פ שידמה לו שכבר התפלל פעמים אין ספור ולא פעל- אל יתיאש כלל, כי ידע נאמנה, שסוף סוף תפילתו לא תחזור ריקם, וימים יגידו. העיקר להתפלל תמיד לה' יתברך על סיעתא דשמיא לעבודתו יתברך, ואע"פ שיעברו ימים ושנים ונדמה לו שאין תפילתו מתקבלת- לא ימנע עצמו מלהתפלל תמיד, וסוף סוף יזכה לסיעתא דשמיא.

Image Hosted by ImageShack.us
בכל המידות אפילו שאינם טובים, יכול לעבוד בהם את הקב"ה כמו בעיקבתא דמשיחא חוצפא יסגי (סוטה מט, ב') וזו מידה לא טובה, ואיתא (סנהדרין קה): חוצפא, אפילו כלפי שמיא מהני. כי כשמחזיק עצמו ללא כלום אומר בליבו שאין תפילה עושה כלום ולזה הוא טוב מידת העזות ויחזיק עצמו שתפילתו עושה רושם, ויחזיק עצמו בכל כוחו להתפלל ולעבוד את ה' (דגל מחנה אפרים, עקב, ד"ה עוד).

Image Hosted by ImageShack.us
התפילה (שמונה עשרה) חותמין בשלום (שים שלום, "המברך את עמו ישראל בשלום"). אמר ר' שמעון בן חלפתא: אין כלי מחזיק ברכה (אין דבר טוב) אלא שלום, שנאמר "ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום".

Image Hosted by ImageShack.us
"אין עומדים להתפלל-
לא מתוך עצבות,
ולא מתוך עצלות,
ולא מתוך שחוק,
ולא מתוך שיחה,
ולא מתוך קלות ראש,
ולא מתוך דברים בטלים,
אלא מתוך שמחה של מצוה!" (ברכות ו')

Image Hosted by ImageShack.us
אמר רבי יוחנן:
ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הם:
מפתח של חיה (יולדת)
ומפתח של גשמים,
ומפתח שלתחיית המתים.
(גשמים= היינו פרנסה), זה בכוחה של התפילה.

Image Hosted by ImageShack.us
"אתה הוא ה' האלוקים הזן ומפרנס אותנו ומכלכל מקרני ראמים עד ביצי כינים, הטריפני לחם חוקי... בנחת ולא בצער, בהיתר ולא באיסור, בכבוד ולא בביזיון...כדי שאוכל לעשות רצונך, ולעסוק בתורתך ולקיים מצוותייך..." (מתוך התפילה)

כוחה של תפילה.
Image Hosted by ImageShack.us
פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל: התפלל וירדו גשמים. התפלל, ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה... אמר לפניו: רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפים. אמרו לו תלמידיו:ביקשנוך שתתפלל על הבצורת כדי שלא נמות, ובטיפות גשם הללו עדיין צפויים אנו למיתת רעב. אמר חוני לקב"ה: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף, עד שבכל טיפה וטיפה נמלא פי חבית. אמרו לו תלמידין: כמדומים אנו שאין גשמים אלא לאבד העולם. אמר חוני לקב"ה: לא לכך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן עד שעלו כל העם הדרים במקומות הנמוכים, להר הבית שהוא גבוה- מפני הגשמים". ועוד מסופר שם: חנן הנחבא, בן בתו של חוני המעגל היה. כשהיה העולם נצרך לגשמים, היו החכמים מגשרים אצלו תינוקות של בית רבן, והם היו תופשים בשולי בגדו ואומרים לו: אבא תן לנו גשמים. אמר (חנן) לפני הקב"ה: רבונו של עולם, עשה בשביל אלו שאין מכירין בין אבא (שבשמים) שנותן גשמים, לאבא שאינו נותן גשמים (חנן). (גמרא מסכת תענית דף כ"ג עמוד א').

Image Hosted by ImageShack.us
רבונו של עולם מלא משאלותי לטובה... וטהרני מחטאי ומעוונותי ומפשעי.... וזכרני לחיים ארוכים, לחיים טובים ולשלום, ופרנסה טובה וכלכלה, ולחם לאכול ובגד ללבוש... להגות בתורתך ולקיים מצוותיה, ושכל ובינה להבין ולהשכיל עמקי סודותיה..." (מתוך תפילת ימים נוראים)

Image Hosted by ImageShack.us
וכן דרשו חז"ל: ולמה נתעקרו האמהות? שהקב"ה מתאוה לתפילתן, ומתאוה לשיחתן שנאמר: "יונתי בחגוי הסלע- למה עיקרתי אתכן? בשביל: "הראיני את מראייך, השמיעני את קולך". וכך הפכה רחל בתפילתה להיות עזר ומליץ לבניה. כמו שמובא במדרש, שרחל נקברה בכניסה לארץ ישראל כדי שתהיה עוזרת לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן. והיו עוברים דרך בית לחם, ויצאה רחל על קברה לבקש עליהם רחמים, שנאמר (ירמיהו ל"א, י"ד) "קול ברמה נשמע בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה כי איננו". והקב"ה משיב לה: "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאום ה'", ושבו מארץ אוייב. ויש תקווה לאחריתך נאום ה', ושבו בנים לגבולם".

Image Hosted by ImageShack.us
מה התחדש לדוד בן יוסף במילים "מודה אני"? למרות שמדי יום הוא היה רגיל לומר מילים אלו, בכל זאת בשעת המלחמה הם קיבלו ביטוי שונה מבחינתו. המחשבה כי בתפילה אין לי ביטוי אישי וכי הכל נכפה עלי, היא מוטעית ההפך הוא הנכון. בכל תפילה עלינו לחדש דבר משלנו. הנוסח הקבוע הוא מסגרת ועלינו ליצוק לתוכו את הביטוי האישי שלנו.

Image Hosted by ImageShack.us
וכתוב בזוהר (בלק קצה): דוד המלך מזכיר בספר תהילים שלוש פעמים תפילהף "תפילה למשה", "תפילה לדוד", "תפלה לעני", משה רבינו כשהתפלל לפניו יתברך, בודאי התפלל בתכלית השלימות, וכמו כתוב (דברים ג, כג'): "ואתחנן להויה בעת ההיא", מה שמשה רבינו זכה, אף אחד לא זכה, שהתורה הקדושה מעידה (שם לד, י'): "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו הויה פנים אל פנים": "תפילה לדוד"- בודאי זכה דוד המלך להתפלל להקב"ה כראוי, עד שנעשה הרגל הרביעית במרכבה וכל ספר התהילים מלא שירות ותשבחות, וכשעם ישראל בעת צרה, נוטלים את ספר התהילים, ובודאי זכה לשלימות התפילה, שאין למעלה מכך, אף על פי כן מסים הזוהר: יש "תפילה לעני", שהוא שבור ומדוכדך ואין לו כלום בחיים- רק צרות, כשהוא בא להתפלל להקב"ה, התפילה שלו חשובה יותר בשמים מתפילה למשה ותפילה לדוד, ומדוע? כי כתוב: "תפילה לעני כי יעטף", הוא עושה עיטופים ומעטף את תפילות משה ודוד, "ולפני הויה ישפוך שיחו".
Image Hosted by ImageShack.us
"ויהי רצון מפלניך ה' אלוקינו... שתרחיקנו היום ובכל יום ויום מאדם רע, מאשה רעה... מחבר רע, משכן רע... משנאת הבריות... מבעל דין קשה. בין שהוא בן ברית (יהודי) ובין שאינו בן ברית (גוי)..."
Image Hosted by ImageShack.us
"דרשתי קרבתך בכל ליבי קראיתיך ובאתי לקחתם לקראתי מצאיתך" (רבי יהודי הלוי=הריה"ל).

Image Hosted by ImageShack.us
"אנא אלי אנא אלי עשה אותי כלי לשליחותיך
במקום שבו מקננת שנאה- תן לי לזרוע אהבה
במקום שבו עלבון- סליחה
במקום שבו חושך- אור ב
מקום שבו עצב- שמחה
אדון העולם...
עשה שלא אתאווה כל כך להיות מנוחם אלא מנחם
עשה שלא אתאווה כל כך להיות מובן אלא מבין
עשה שלא אתאווה כל כך להיות אהוב אלא אוהב אלוהים תן לי את השלווה להשלים שאיני יכול לשנות אנא תן לי את אומץ הלב לשנות דברים שביכולתי ואנא
תן לי את החכמה להבחין בין אלה ובין אלה"..

Image Hosted by ImageShack.us
תנו רבנן: מעשה בתלמיד שירד לפני התיבה לפני ר"א והיה מאריך יותר מידי. אמרו לו תלמידיו: כמה ארכן הוא זה! אמר להם: כלום מאריך הוא יותר ממשה רבינו דכתיב ביה "את ארבעים היום ואת הארבעים לילה"?. שוב מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה לפני רבי אליעזר והיה מקצר יותר מידי. אמרו לו תלמידיו: כמה קצרן הוא זה! אמר להם: כלום מקצר יותר ממשה רבינו דכתיב ביה "אל נא רפא נא לה"?.

Image Hosted by ImageShack.us
איתמר, רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפילות אבות תקנום: רבי יהושע בן לוי אמר: תפילות כנגד תמידין תקנום.
Image Hosted by ImageShack.us
מדרש: "ויצעקו בני ישראל אל ה' (בקריעת ים סוף)- באותה שעה אמר הקב"ה: לכך הייתי מבקש לשמוע קולכם, שנאמר "יונתי בחגוי הסלע- השמיעני את קולם", השמיעני קול- לא נאמר, אלא "קולך"- אותו הקול שכבר שמעתי במצרים. כיוון שהתפללו, אמר ה' למשה: מה אתה עומד ומתפלל, כבר קדמה תפילתן של בני לתפילתך שנאמר "מה תצעק אלי".

Image Hosted by ImageShack.us
"...ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות- אין אנחנו מספיקין להודות לך ה' אליקנו ואלוקי אבותינו ולברך את שמך מלכנו על אחת מאלף אלפי אלפים וריבי רבבות פעמים הובות ניסים ונפלאות שעשית עם אבותינו ועימנו... על כן אברים שפילגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפנו ולשון אשר שמת בפינו, הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו... את שמך מלכנו תמיד...".(מתוך תפילת "נשמת כל חי)

תפילה לקל
Image Hosted by ImageShack.us
יתברך הבורא ויתעלה היוצר, שבראנו בצלמו ובדמות תבניתו, וחיי עולם נטע בתוכנו, שיהיה אדיר חפצנו להיטיב עם זולתנו, ליחיד ולרבים, בהוה ובעתיד בדמות הבורא כביכול, שכל מה שברא ויצר היה רצונו יתברך רק להיטיב עם הנבראים. כן רצונו שנהלך בדרכיו. כאמור: "והלכת בדרכיו" שנהיה אנחנו- בחירי יצורו- מגמתנו להקדיש כוחותינו הגופניים והרוחניים לטובת הרבים, כפי ערכנו, וכל ענין זה נכלל במצות ה': "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם" (רבי שמעון שקופ זצ"ל- בהקדמה לספרו "שערי יושר")

Image Hosted by ImageShack.us
רואים אנו את ערכה הרב של התפילה אשר מסוגלת להפוך את הגזירות הרעות לגזירות טובות. "ותשובה ותפילה וצדקה- מעבירין את רוע הגזירה".

Image Hosted by ImageShack.us
"נתפלל לקב"ה שימלא את כל משאלות לבנו לטובה".