בניית אתרים
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

                                                                                               עולם האמת

   לוח אירועים!    לוח פרסום!    צור קשר!    התקנון:
 
    עמוד הבית!
    האמת- The Truth
    שאלות ותשובות:
    באמונה- The Faith
    אישים:
    הנהגות צדיקים!
    צניעות לאישה ולגבר!
    פורום1 האמת- The Forum
    פורום2 שאלות ותשובות:
    יום השבת:
    התפילה!
    השמחה!- The Happy
    בדיחות וחידות:
    אהבה אישות ומשפחה:
    פתגמים חכמים!
    סיפוריי אמת:
    ארץ ישראל:
    חגי ישראל:
    מאמרים:
    מושגים:
    כשרות:
    רפואה:
    כתבות הגולשים:
    תגובות הגולשים:
    קישורים:
    טיפים:
    צור קשר!
    התקנון:

יום השבת

יום השבת אין כמוהו

ברכו אלוהים ויקדשהו:

 מיום ראשון עד יום שישי

לקראת שבת נכספה נפשי

 כי בשבת אצא חופשי

וכי יום מנוחות אקראהו:

 נגיל ונשמח כי טוב להודות

ולזמר עליון על כל אודות

 כי השבת לנו חמודות

 איש בער לא ידעהו:

צוה לעשות שבת כהלכה

 אז מסיני מצוה ערוכה

 גם היא לשומרה כתר מלוכה

וכבוד והדר תעטרהו:

 ומאהביה חיים יאריכו

וגם טועמיה חיים זכו

 ובנתיב יושר המה ילכו

עדותיו בכל לב ידרשוהו:

רצה ה' ובחר בנו

ומכל לשון הבדלנו

וקדושת השבת הנחיל לנו
כל זרע יעקב כבדוהו: 

 
שבת בראשי תיבות: 

ש-שינה            ב-בשבת       ת-תענוג

ש-שבות           ב-בשבת       ת-תחום 

ש-שומרת         ב-בני           ת-תורה  

ש-שמות           ב-בראשי       ת-תיבות

ש-שבת            ב-בשבת       ת-תגמור

ש-שבת            ב-בתורה      ת-תחדש

ש-שכינה          ב-בשבת       ת-תאכל

ש-שכרו            ב-ביומו        ת-תתן

ש-שופר           ב-בציון         ת-תקעו

ש-שבת שלום    ב-בשבת       ת-תברך

ש-שבת            ב-בשבת       ת-תענוג

 

פתח דבר: 

 

עונג שבת הוא בעצם בהכנות לקראת שבת וכן גם השבת עצמה. פירוש השם "שבת" פירושו יום מנוחה ממלאכה. בתורה כתוב: "ויכל אלוהים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות" {בראשית ב' 2-3}. התורה ציוותה אותנו בדיבר הרביעי לשמור ולזכור את יום השבת "שמור וזכור בדיבור אחד". לכן אנו מדליקים 2 נרות לשמור ואחת לזכור לפי שנאמר בפיוט הידוע לשבת: "יום זה מכובד מכל הימים כי בו שבת צור העולמים". לשמור ולזכור ולכבד את השבת כי "ששת ימים שבת לה' אלוהיך" לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך" {דברים ה' יב-יג'}. בדומה לכך נאמר בנוסח עשרת הדברות שבספר שמות בתוספת ההנמקה כי "שששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו" {שמות ח  יא'}.

הקב"ה ברא את העולם בשישה ימים והיום השביעי שבת וינפש.

התורה קובעת עונש מות לעוברים על מצוות שמירת שבת. התורה מפרטת על אחת המלאכות האסורות בשבת והיא הבערת אש. שהיו מקריבים בשבת קורבן "מוסף" מיוחד באוכל מועד ובבית המקדש.

יש בתהילים "מזמור שיר ליום השבת" שהלווים שרים אותו בבית המקדש. ובספרי הלווים מפורטים דברים רבים הקשורים לשבת. לדג': ישעיהו וירמיהו שראו חשיבות רבה לשבת כיסוד שמקרב בין האדם לקב"ה. בימי שיבת ציון נלחם נחמיה נגד חילול השבת ע"י הסוחרים שהביאו את סחורותיהם לי-ם ומוכרים בשבת.

בנ"י קיבלו את השבת לפני מתן תורה כאשר המן התחיל לרדת. שלקטו ביום השישי "לחם משנה" שהיא כמות האוכל שתספיק להם לשבת.

בספר במדבר נקבע שיש להקריב קורבן מיוחד לשבת קורבו "מוסף" על קורבן "התמיד" {במדבר כח', טו-ו'}. לפיכך השבת היא מועד לקריאה בתורה: שבת קרא מקרא {ישעיה א', יג'}. לדרוש את דבר הנביא כפי שאנו לומדים ממעשה אלישע הנביא והאשה השונמית{מלכים ב', ד-כג'}. הנביאים מתלוננים בספריהם על חילול שבת שכתוב: "ואת שבתותי חיללו" {יחזקאל כ', כג'}.

לפי חז"ל קדמה השבת ליציאת מצרים ולמעמד הר סיני על הפס': "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" שנאמר: כי משה שב לצאת פרעה אחרי פרעה אחרי שערך סיור בקרב אחיו וראה בסבלותם בעבודת הפרך. הוא הצליח לשכנע את המלך להעניק יום שבתון לעבדיו ולא רק מתוך אינטרס המר שלו, שביום שבתון זה ידעו לשמור על כוחותיהם לבל יכלו מני אז ועד היום, לאורך כל דברי ימי עמנו שני בסיסים מוצקים לשבת והם: 1. מנוחה 2. קדושה. לפי שנאמר: "יום מנוחה וקדושה לעמך נתת".

מדרש חז"ל מתאר את קבלנותה של השבת לפני הקב"ה אמר שבת: לכל אחד מימות השבוע נתת בן זוג ורק אני נותרתי לבדי ואכן צדקו דבריה: ששת ימי הבריאה מכלים שלוש זוגות והם:

 

יום א-יצירת האור   יום ד'-יצירת המאורות

יום ב'-יצירת הים והרקיע     יום ה'-ישרצו המים ועוף יעופף על פני רקיע השמים

יום ג'-תיראה היבשה     יום ו'-ותוצא הארץ נפש חיה למינה

יש אפוא השלמה מדויקת והרמונית בין הימים. שלושת האחרונים משלימים את יצירת היסוד שנבראו בשלושת הימים הראשונים.

לשאלתה של שבת עונה הקב"ה: כנסת ישראל תהיה בת זוגך. ואכן ברית נצח וכוחה בין עם ישראל ויום השבת בשניים שמשלימים זה את זה גם כאשר הדבר כרוך בדבר הקרבה רבה עד כדי מסירות נפש.

בסיסו של עונג שבת בתכליתו של יום השבת. שהשבת היא סמל בעניי היהודי והוא מסמל את הרוחניות ואת הנשמה היתרה שהוא התכונן ויחכה לה כל השבוע.

 
שמירת שבת:

 

בשמירת שבת נתלה גורלם של עם ישראל. ירושלים ובית דוד. על התקוות והכסופים הכרוכים בו. בעבר בעולם העתיק היה סימן מובהק ליהודים אדם בשם יבונאליס היה סופר ומשורר שהיה למנהג שמור תבשילים לשבת. ואילו מאטיאליס מדבר בטעות על השבת כיום צום.

בראשית מרד החשמונאים היהודים נמנעו מלהילחם בשבת. הסורים ידעו את זה ובכוונה רצו לצאת בנו במלחמה. לאחר התקפה שכזו מתתיהו ובניו החליטו להילחם ולא למות כמו אחינו במחבואים כי "פיקוח נפש דוחה שבת".

לפי שחכמים תיקנו תקנות להקל על הציבור ולאפשר לו לשמור את השבת נמנו תקנות "הערב תחומים" והוא מחיר הליכה בשבת שמעבר לתחום שבת כמו כן הם קבעו כי פיקוח נפש דוחה שבת ומותר לחלל שבת כדיי להציל חיי אדם.

 

מצוות שבת:

 

חז"ל אומרים על מצוות שבת בתנ"ך שמיצינו שרשרת שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. ר' שמעון בר יוחאי אומר: "אלמלא משמרין ישראל 2 שבתות כהלכתן היו מיד נגאלים". ר' לוי אף הרחיק לכת ואמר: "אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתקנה מיד היה בן דוד בא"י". אחד העם {1856-1927} אמר: "יותר מישראל.. ולולא היא שהחזירה להם נשמתם וחידשה את חירותם בכל השבוע היו התלאות {הצרות} של ימי המעשה מושכות אותם יותר ויותר כלפי מטה עד שהיו יורדים לקומה התחתונה של חומריות ושפלות מוסרית ושכלית".

בתורה יש מצוות עשה ולא תעשה ביחד 613 מצוות. התורה מביאה רק 2 מצוות האסורות בשבת: הבערת אש וקשישת אעצים. חז"ל חישבו בעשיית המשכן במדבר שיש 39 אבות מלאכה ובגלל שציווי השבת הוא בסמיכות לפרשת המשכן הם הסיקו שאבות מלאכה אלו אסורות בשבת. לכל אב מלאכה יש תולדה למשל: בהוספת שמן למנורה הדולקת זה תולדה של הבערה. לאבות מלאכה ותולדותיהם כולם נחשבים כאיסורים מהתורה מדאורייתא. חז"ל הוסיפו איסורים משלהם דרבנן כמו איסור לגעת בחפץ של יום חול {מוקצה} או לבקש מנוכרי לעשות עבודה בשבת.

 

ההכנות לשבת: 

 

נאמר בשמות: "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו" {שמות טז'}. נצטוו אפוא להתכונן לקראת שבת ולהכין את דרכיה טרם כניסתה מכאן נגזרה האמרה הידועה: "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ומי שלא טרח בשבת מה יאכל בשבת?"

התלמוד מספר על גדולי חכמים מחכמי ישראל שהראו במעשיהם את אהבתם לשבת ואת תודעת חשיבותה וקדושה. במאה ה-16 הנהיגו מקובלי צפת את המנהג לצאת לקראת שבת "המלכה והכלה".

ר' יצחק לוריא{האר"י} ותלמידיו היו מתלבשים חגיגיים לשבת בגדי לבן יוצאים לקבל את כבוד השבת הם הנהיגו את אמירת מזמורי התהילים לפי תפילת ערבית לשבת {קבלת שבת}.

ר' חנינא היה מעוטף בגלימה בערב שבת היה אומר לבני ביתו נצא לקראת שבת המלכה. ר' ינאי היה מתלבש יפה לכבוד השבת בבגדים חגיגיים ואומר: "בואי כלה בואי כלה". שלמה אלקבץ בפיוטו הידוע לשבת: "לכה דודי לקראת שבת" {היה כולל את דבריהם של חכמים אלו}.

הבגדים כשלעצמם מאוד מסמלים משהו באדם. האדם בשבת לא לובש בגדי שבת כבחול לפי שכתוב: "שלא יהיה מלבושך כביום חול" {שבת קי"ג, א'}.

לפיכך אדם צריך להראות את הכבוד שלו כלפי השבת בלבושו היחודי לשבת המלכה והכלה.

 

כפי שהמלכה מתלבשת יפה אנו צריכים להתלבש גם כן כי זה שבת שהיא כמו מסיבה וחג שצריכים להתכונן אליה בצורה נאותה.

השבת היא סמל וברית עם הקב"ה שעשה עימנו בצנעא{בסתר} ואנו צריכים לכבד אותו בכך. כי השבת ניתנה לנו במתנה. מזמור "אשת חיל" שקוראים בשבת לפני הארוחה ראשונה של שבת שחוזרים מבית הכנסת וקוראים שם על האישה הצנועה שזה "נודע בשערי בעלה" .. וזאת "אישה יראת ה' היא תתהלל תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערי מעשייה. אז לא רק שלקראת שבת מתלבשים יפה תמיד צריכים גם לזכור את מצוות הצניעות ולקיימה**

הדלקת הנר שונה מכל המצוות בכך שהיא נאמרת לאחר ביצועה היינו לאחר ההדלקה כי באמירת הברכה קיבלה עקרת הבעית את השבת ומרגע זה ואילך חלים עליה כל איסורי המלאכה וכן איסור הדלקת אש! מכאן המנהג שנשים מכסות את פניהן בעת אמירת הברכה ולהביט בנרות רק עם סיום הברכה שכך הן מילאו את המצווה "עובר עשייתה" כאילו נאמרה הברכה לפני ההדלקה. ויש את מנהג ההדלקה כמספר בני המשפחה. וגם מנהג לתת כסף "בקופת צדקה" לנזקקים לפני הדלקת הנרות לפי שכתוב: "כי נר מצווה ותורה אור" בזכות נרות של מצווה תזכינה האמהות לאור של תורה בבתיהן דהיינו לבנים חכמים וישרי דרך.

  

חלה נידה והדלקת הנר:

 

אומרים בשבת שעל 3 עבירות נשים עוברות בשעת לידתן שהנן : חלה נדה והדלקת הנר.

 

חלה: 

 

"כל זמן ששרה הייתה חיה וענן היה מעל האוהל שהייתה השכינה שורה שם היה נר דולק מערב שבת לערב שבת והברכה הייתה מצויה בעיסה וענן היה מעל האוהל שרה שדאגה שבית היהודי הוא מעין מקדש קטן. שבבית המקדש בקודש הקודשים היו: שולחן מזבח ומנורה וזה במקביל: לחלה נידה והדלקת הנר שבבית היהודי.

המקור לפרשת חלה בתורה: בחומר במדבר פרשת שלח כתוב: "והיה באוכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' ראשית ערסותיכם חלה תרימו תרומה". המילה עריסותיכם כעריסה של תינוק:

ח-8-ימול בשר עורלתו

ל-30-פדיון בכורות אחרי 30 יום

ה-5- "בבן חמש למקרא"

טעם למצוות חלה: לפי שחיותו של האדם במזונות ורוב העולם יחיו בלחם רצה הקב"ה לזכותנו במצווה תמידית בלחמנו. כדי שתנוח ברכה בו ע"י המצווה ונקבל בה זכות בנפשנו ונמצאת העיסה מזון לגוף ולנפש.

חייבים במצווה זו איש ואישה כאחד.

אין חייב להפריש חלה אלא בעיסה העשויה מחמשת מיני דגן והם: חיטין ושעורין וכיסמין ושיבולת ושיפון {ואפילו מכולם יחד נעשתה העיסה מצטרפים לשיעור חלה החייבת בחלה}. רק ההפרשה שמיועדת ללחם מפרישים בה. שיעור עיסה החייבת בחלה בברכה: כשיש בקמח שיעור של 1.560 גרם עפ"י ילקוטו יוסף, ולשיטת החזון איש 2.250 ולפי הבן איש חי גרם ולפי הגר"ח 1.670.

 

נידה:

 

כל זמן ששרה הייתה חיה וענן היה מעל לאוהל שהייתה השכינה שם שמרה על טהרת המשפחה".

"איש ואישה זכו לשכינה בניהם". זכו מלשון זוך וטוהר אם זכו להביא את הטהרה אל ביתם שהנה שורה בניהם. שכינה זוהי שמירה והשגחה פרטית מה'. מצוות הטהרה היא אחד מהיסודות שעליהם עומד הקיום הנצחי של עם ישראל.

מקור המצווה וחומרתא: {ויקר י"ח} ואל אישה בנדת טומאתה לא תקרבו כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם" {כלומר מיתה-בקיצור ימים}. כרת בהיפוך זה כתר. כאשר בן מלך מסרב לשאת על עצמו כתר של המלכות מחייב בזה ניתוק מאביו ומהמלוכה. כאשר אשה יהודייה מקיימת את מצוות הטהרה היא הופכת את הכרת לכתר.

טמא בהיפוך אותיות זה אטום. וטהרה פותחת ויוצאת צוהר לקרבה לה' . ומקווה מלשון תקווה.

במקווה יש לפחות 40 סאה מים. ילד בגימטריה זה 40  יום שהה משה רבינו עד שקבל את התורה. 40 יום ירד מבול והעולם טבל במי המבול כדי לבטל את הטומאה ולאפשר קיום עולם חדש 40 סאה במי המקווה דרכם נכנסה האשה במצב של טומאת נדה היוצאת טהורה וכבריאה חדשה עם סיכום ותקוות היצירה החדשה שבקרבה.

העוצמה שבטבילה: המקווה הוא מעיין הישועה של עם ישראל רבים ניצלו ע"י הטבילה. זמן הטבילה הוא עת רצון. לכן אפשר לנצל אותו לבקש ולהתחנן לפני בורא עולם כשהאשה טובלת היא נכנסת לפני המים במקוה בו אין לאדם חיות ולכן כשהיא יוצאת כאלו נולדה מחדש. האשה נאסרת לבעלה ממתי שיוצא דם מרחמה +עוד 7 ימים לאחר מכן. מכל בדיקה של 7 נקיים נוצר מלאך מושלם מליץ יושר על האשה כי עשתה רצון ה'. אם הטבילה היא בליל שבת תעשה את כל ההכנות לטבילה ביום שישי מבעוד יום ותסיים לפני שקיעת החמה{תדליק נרות ותצא למקווה}. יום הטבילה הוא יום הכנה לקדושה ויש עניין להבות שלום ביום זה. גם אם יש מחוץ לעיר מסיבה או משהו דומה לזה לא דוחים טבילה.

 

הדלקת הנר:  

 

כל זמן ששרה הייתה חיה וענן היה מעל האוהל שהייתה השכינה שורה שם נר דולק מערב שבת לערב שבת. "כל השומר את השבת השבת שומרת אותו".

 

ברמב"ם מפורש שמצוות הדלקת נרות שהיא תיקון לכבוד השבת. אמר ה': "אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון". הזהירים במצווה זו זוכים לבנים תלמידי חכמים שנאמר: "כי נר מצווה ותורה אור". ע"י נר אור תורה לבית היהודי.

מצווה להדליק בסמוך לשולחן שסועדים עליו בערב שבת כדי שיקדשו ויואכלו לאורם גם אם משהו שאינו שומר את שאר הלכות שבת אינו צריך להימנע מהדלקת נרות שבת מפני שהיא נשארת בשלמותה. אישה שאין לה ילדים או שקשה לה בגידול ילדיה תתפלל את תפילת חנה.

 

נרות שבת: 

 

בימי קדם היו עובדי האדמה עולים על משכבם עם רדת החשיכה כדי שיוכלו להשכים קום למחרת בבוקר עם שחר כדי לחסוך בהוצאות להארת הבית בשמן שהיה אז מוצא יקר ערך. נאמר במשנה ובתלמוד: שחייב אדם מישראל להאיר את ביתו בליל שבת כדי שסעודת ליל שבת תאכל בניחותא.

שעת ההדלקה לפני שקיעת החמה הנשים מקדשים את הבית בהדלקת נרות ומברכות: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שציוונו להדליק נרות של שבת. הנשים מחוייבות בהדלקת נרות והסיבה היא כי הם המצויות בבית ועוסקות במלאכת הבית וכן מפני שלום בית. חז"ל העלו סיבה נוספת שהאישה מחויבת דווקא כי הדלקת נרות ששל שבת היא מעין תיקון וכפרה על חטא חוה אם כל חי אשר אכלה מפרי עץ הדעת האסור וגם שהאכילה את אדם. הקשר בין הדלקת נרות לחטאה של חווה הוא: כי עפר אתה ואל עפר תשוב. כלומר באוכלה מפרי עץ הדעת כיבתה את נרו של עולם{שכן הפס' קובע: נר ה' נשמת אדם"}

ועל מעשה זה מכפרת כל בת חוה מידי ערב שבת בהדליקה נרות של מצווה.

איש שאשתו איננה יכולה להדליק נרות של שבת חייב הוא להדליק במקומה. מדליקים לפחות 2 נרות אחד נגד שמור ואחד נגד זכור לפי שנאמר: שמור וזכור בדבור אחד.

אישה שאינה הדליקה בזמן לא רק שלא קיימה את המצווה אלא גם עברה עליה על הציווי המפורש: "לא תעברו אש בכל מושבותיכם ביום השבת".

 

התפילה בשבת:

 

לפני תפילת ערבית של שבת קוראים את מזמורי התהילים ד"ה, ד"ט, ו-כ"ט, ואת הפיוט "לכה דודי" שרים אותו בד"כ ואחריו את המזמורים ד"ב וד"ג. המבוא הזה לתפילת ערבית נקרא: קבלת שבת.

תפילת ערבית שונה מתפילת ערבית ליום חול. בתפילת העמידה יש רק 7 ברכות. 3 ברכות ראשונות ו-3 אחרונות אבל הברכה האמצעית נושאת את קדושת השבת המסתיימת בברוך אתה ה' מקדש השבת".

יש בתי כנסת שנוהגים בהם לקדש על היין. קידוש זה אינו פוטר מלקדש על היין בבית. קידוש היין בבית הוא נס הוא קדום על עוברי אורח שהיו אוכלים וישנים בבית כנסת. מנהג זה קיים עד היום.

בשבת חייבים בקריאת פרשת "ויכולו" וקוראים 4 פרשיות נפ"ש, שבת שקלים, שבת זכור, שבת פרה ושבת חודש {שמוסיפים בראש חודש}.

רב מנונא אמר: שכל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף של הקב"ה במעשה בראשית שנאמר: אל תקרי ויכולו אלא "ויכלו" {הקב"ה מספר שבחו של מקום ובשבח של השבת}.

 

ליל שבת:

 

ערב שבת הוא כינוי ליום השישי. עם רדת החשיכה אין הוא עוד ערב שבת אלא "ליל שבת" לפי שכתוב: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". ראשית היום בתחילת הערב והיום הולך אחרי הלילה. ניתן למצוא כאן סמליות {גורלו של העם היהודי כגורל היממה שלו תחילתו ברדת החמה בגישושים באפילה ייסורים של גלות ונמשלה במקורות לילה} ורק אח"כ עולה השחר בוקר האור והחמה מאירה לו פנים כלומר: גלות ואחריה הגאולה להבדיל מגורל האומות האחרות. להאיר פנים והן פרחו ושגשגו ואז כיסתה אותם לפתע אפלולית הלילה והן נעלמו מזימת ההיסטורייה האנושית.

 

קידוש:

 

קידוש בבית כנסת אינו פוטר מלקדש בבית. הכמות המינימאלית היא 180 81 86 סמ"ק. לאחר שחוזרים מבית כנסת לאחר תפילת מעריב של שבת נוהגים לברך את הילדים בברכת הבנים הנעשות כשהמברך מניח את ידיו על המבורך ואומר: " ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה" {בראשית מח, כ'}. לאחר מכן נוהגים לשיר את הפיוט "שלום עליכם מלאכי השרת". זאת משום ההשראה הרוחנית המלווה את האנשים בשבת. מקורה ע]"י חז"ל במלאכי השרת המלווים אותם.

אם אין יין לקידוש אפשר להשתמש במשקה אחר לפי הכמות הרצויה. אם על אדם חביב הפת מאשר על הלחם אפשר לברך על הלחם "לחם משנה" כי בו ליבו חפץ {לרוב חפצים ביין}. בשעת הסעודה שרים זמירות לשבת שחלקן חיברום מקובלי צפת במאה ה-16. בברכת המזון יש תוספת מיוחדת לשבת. הסעודה שבליל שבת היא בגדר מצווה במאכליה משאר הסעודות בימי חול.                                

                                  

יום השבת:

 

כל ההכנות לשבת הם עונג כן השבת עצמה. יום השבת הוא יום מנוחה לימוד תורה וסעודות..

היום מתחיל בתפילת שחרית. קוראים מזמורי תהילים לפני פסוקי דזימרה ואחריהם מברכים את "ברכת השיר" {נשמת כל חי}P ויש עוד תוספות שונות. תפילת העמידה היא בת 7 ברכות שהברכה האמצעית כוללת את קדושתה של השבת. אנו קוראים בתורה את פ"ש ואחריה את ההפטרה. מתוך אחד מספרי הנביאים בבתי כנסת רבים הרב דורש דרשה אחרי קריאת התורה ואח"כ מתפללים תפילת מוסף. בסעודה  מתנהגים כמו בליל שבת מקדשים על היין ומזמרים זמירות מיוחדות. תפילת מנחה מורחבת מעט קוראים קצת מפ"ש של השבוע.

סעודה שלישית שהיא הסעודה החשובה בשבת שמאכלת אחרי תפילת מנחה. בימי חול נוהגים לאכול רק שתיים ובשבת הוסיפו עוד אחת לשינוי כי יום מקודש הוא יום השבת. שחז"ל יחסו לה חשיבות רבה שכל המקיים 3 סעודות בשבת ניצול מ-3 פורעניות והם: מחבלי של משיח, ומדינה של גיהנום וממלחמת גוג ומגוג.

ר' פפא אמר: שבדגים מטוגנים יהיה עונג שבת וכל אוכל הוא אחד הדברים המייחסים חשיבות רבה לשבת.

 

מוצא"ש:

  

בתפילת ערבית מוסיפים ברכה רביעית "אתה חננתנו". לאחר תפילת העמידה אומרים מזמור ד' ומזמור דא' בתהילים וכן פוסקים המלוקטים מהתנ"ך ותרגומם {ואתה קדוש}.

הבדלה:

לאחר אמירת מזמורים אלו מברכים בבית כנסת החזן או השמש ובבית אב המשפחה. 4 ברכות בסדר: י-יין ב-בשמים נ-נר ה-הבדלה.

על היין: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא פרי הגפן"

על הבשמים: ".. בורא מיני עשבי בשמים"

על מאורי האש.. "בורא מאורי האש"

על ההבדלה: {ברכה על הכוס} המבדיל בין יין או במשקה אחר הבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים. בימי קדם נהגו לברך על המגמר {קטורת של בשמים} והיו נוהגים לערוך סעודה נוספת הקרויה "מלווה מלכה" שהיא מעין סעודה כפרידה המלווה אותנו מהשבת. בשבת יש לנו את הנשמה היתירה שכל עונג השבת קשור בנשמתנו והשבת נגמרת עונג זה נפוג. אך בכל שבוע הוא מתקיים מחדש.

 

קידוש הלבנה:

 

השנה הנהיגה בלוח העברי ומחושבת לפי המחזור צורות הירח {ולפי מחזור תקופות השנה} וראש החודש העברי חל ביום המולד או בסמוך לו. לפיכך תיקנו ברכה מיוחדת הנאמרת אחת לחודש במוצ"ש לפחות ג' לילות לאחר המולד. ברכה זו נקראת "קידוש הלבנה" והיא נאמרת אפוא מג' עד טו' של אותו חודש. ברוב עם בחדר בית הכנסת מיד לאחר "ערבית" של מוצ"ש שטרם הולכים הביתה לעריכת הבדלה בבית ולסעודת מלווה מלכה כי הבדלה בבית כנסת אינה פוטרת מלערוך הבדלה בבית.

בברכה זו כלולה תודה לה' יוצר המאורות ובה מייחסים ללבנה אותה יצר את הסמליות של העם היהודי כולו מה היא פוחתת והולכת עד כי נדמה שנמוגה כלל והנה שוב כאלו נולדה מחדש והיא הולכת וגדלה ומתעצמת במילוייה כן יגדל העם היהודי. הספר " קידוש הלבנה" מורכב מקטעים שונים של פרקי תהילים ומאמרי חז"ל ובמרכזו עומדת הברכה עצמה. בסיום ברכת הלבנה אחרי "עלינו לשבח" וקידוש וכו', שר הציבור את שלושת הבתים של הפיוט "אל אדון כל המעשים" שם בא לידי ביטוי ההלל למאורות שברא הקב"ה. תם חלק הזכור של השבת שנועד לקדש את יום הקדוש ולהקרין מכוחו ומשקלו הסגולי על כל ימות השבוע.

 

נספחים:

 

טעם מצוות השבת: טעם 1: שביתת עבודתו של ה' ממלאכתו בתום בריאת העולם. 2: יום מנוחה לכולם וכן לגר כדי להזכיר לעם ישראל שה' הוא זה שהוציא אותם מארץ מצרים: "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית במצרים והוצאיך ה' אלוקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה". כן צווך ה' אלוקיך לעשות את יום השבת {דברים ה' יד-טו'}.

כך מתקשרת שמירת שבת עם אחת המאורעים המכריעים בעם ישראל : יצירת מצרים והיותו לעם!

 

חשיבותה של השבת: בישעיה {יג-יד'} העלה את חשיבותה של השבת למדרגה עליונה לפי שכתוב: "אם תשיב משבת רגליך עשות חפצך וגו'.."

השבת היא סמל ואות שהכל קניין הבורא לזכור כי גם אנחנו היינו במצרים וה' הציל אותנו {הוציא אותנו משם} וכי השבת היא כאות ברית בינינו לבין הקב"ה וכי השבת היא מתנה בשבילנו.

 

מאכלי שבת: רק אדם שמקיים את השבת יכול להבחין בטעמו של "תבלין שבת" שהוא התבלין רק למקיימים את השבת אחר אינו ירגיש בכך. כי אוכל שבת יש לו טעם שהוא רק לשומר השבת.

אשכנזים מכינים לשבת: דגים ממולאים, "געפילטע פיש", צימעיס {גזר מותק}, חמין {טשלונט} קוגל פשטידה.

התימנים: כובאנה, חמין, מרקים תימניים, גחנון ועוד.

אצל יהודי צפון אפריקה: סחנה, פול וביצים שלוקות.

 

יום שכולו רוח: העם היהודי נקרא גם "עם הספר" נדרשת עליונות בתחום הכוח המחשבה בה עמד בכבוד למרות סערות הימים ומשברים לאורך תקופות היכן ימצא כיום עם העוסק בבנין הארץ את הדרוש. להתמסר לערכים של רוח ולשמור על עליונות אינטלקטואלית? גם לשם כך ניתנה השבת: יום אחד יוקדש ללימוד תורה, להגות, לחשיבה רוחנית של ממש. יום אחד מעולה מן החומר מן הקניינים השמיים מן ההישגיות. יום שכולו רוח יש בו כדי להקרין גם על שאר ימות השבוע.

 

בצוותא: הרעיון של השבת זה להיות ביחד. להיות מאוחד התחברות מחודשת של המשפחה הידוק הקשר בין בני הבית וקיום יחסי ידידות עם הסביבה הקרובה שביום חול אנחנו עסוקים בעבודה ובלימודים ובקושי לחיי חברה והשבת היא מאחדת את העם וזה הייחוד של ישראל.

 

המהר"ל מפרג: ששת ימים הראשונים מסמלים את העולם הפיסי והיום השביעי ממלאת העולם הרוחני. לבבל העתיקה היום השביעי נקרא יום שבתו שהם טוענים שהיום ה-7 כל מעשה בו לא יוצלח. לפיכך השבת האמיתית היא לעם ישראל להכרה בבורא עולם ובשליחות של האדם.

 

בשבת אנו מוותרים על שליטתנו בעולם ומשאביו כי בכל ימות השבוע האדם יש בו יכולות לשנות את העולם ע"י הכלים לשרותו ביום השבת אנו מחזירים את העולם לקב"ה ומודעים בזאת לעצמנו ולאחרים שליחתנו בעולם הזה יש מטרות נעלות יותר ורוחניות.

 

הובלת לקיחת חפץ מן התחום הפרטי לתחום ציבורי ולהיפך שינוי מקטום בתחום הציבורי. הדבר נעשה בעיקר כאשר נושאים חפץ בין הפתח והרחוב או מבית דרך הרחוב. פעולות אלה שייכות לתחום החברה האנושית הימנעות מפעולות אלה בשבת באופנים אותם קבעו חז"ל מביאה את קדושת השבת לממלכת הפעילות החברתית שלנו.

 

בשבת גם הבהמות נחים מהמשאות שנשאו במשך כל השבוע. המסר הוא עמוק. לדעתנו לתפקידנו בניהול העולם וכל אשר בו בהתאם למטרת החסד עם הבורא. השבת מחזקת את הקשר בינינו לקב"ה לפיכך אנו במודעות להעריך את אלוקים ולראות בבהמה יצור האלוהים.

 

השבת היא כמקדש בזמן הוכיחה את עצמה כעמודה יותר מאשר מקדש המרחב המקדש בי-ם שבת בעבר ובהווה. היא קריאה תמידית להעניק חלוק אצילי לחיים אם במשך ששת ימי הבריאה שוכחים בני האדם את המקור לכוחותיהם בארה השבת להשיב היבטים לבוראם קשה מאוד לתאר העשרה לסביבה הגדולה יותר מזו שמעניקה השבת על כל סממניה היא הוכיחה את כוחה במשך אלפי שנים. מוסד השבת נועד ללמדנו בין השאר שה' הוא הכוח הראשון אליו נושאת עיננו בתפילה לפרנסתנו. היהודים החיים בין העמים חייבים לעיתים לאזור אומץ רב להיות נחושים בדעתנו ולבטוח בה' כדי לשמור אמונים לשבת אך כבר הובטח לנו: "אני ה' לא יבושו {לא תתאכזב} קווי" {ישעיהו מט' כג'}.

 

אם תהיה אי פעם הסכמה לאומית כוללת את שמירת שבת בכל הארץ יהיה הדבר בר ביצוע ללא נזק משמעותי לכלכלה או לביטחון. צעד כזה כאשר יוחל יביא תועלת שאין לשערה לישראל ולעולם.

 

לפי חז"ל אדם מישראל "נשמה יתירה" בשבת. וההשראה הרוחנית השוררת אז בביתו באה משום "שמלאכי השרת" מלווים אותו בערבי השבתות מבית הכנסת לביתו מכאן המנהג לשיר עם הכניסה הביתה את הפיוט "שלום עליכם מלאכי השרת".

  

סיכום:

 

עונג שבת מתבסס בעיקרונו בכל ההכנות לשבת. השבת היא זיכרון למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים לפיכך הרעיון של השבת כולל בתוכו את העונג כמרכיב מרכזי במעלתו הרוחנית של האדם בהכנות. והקשר שיש בינינו לבורא עולם.

עונג שבת גם כן הוא בהכנת מאכלים מיוחדים לשבת שנקרא "תבשיל שבת" שרק השומרים את השבת מבחין בטעמה של שבת. הלבוש בשבת מאוד חשוב מבחינת ניקיון הגוף ומעין ניקיון הנפש {טהרה}. וכמו שהולכים למסיבה /חתונה כך גם לקראת שבת . העובר על מצוות השבת עונשו מוות.

קריאת מזמורי תהילים ומנהגים שונים כמו שירה הנחת ידיים על הפנים כשמברכים על נרות שבת לדעת שאם האשה מאחרת בהדלקת נרות היא עוברת על 2 מצוות לא רק שאינה מקיימת את מצווה ההדלקה אף עוברת על איסור מהתורה שנאמר " לא תבערו אש בכל מושבותיכם" {אם אין אשה להדלקת נרות הבעל חייב להדליק במקומה וכן מדליקים 2 נרות אחת כנגד שמור ואחת כנגד זכור}.

מצווים אנו בשבת לקיים 3 סעודות. ראשונה בליל שבת. נקרא ליל שבת כי השבת איננה לא יום ולא לילה היא יום מנוחה וקדושה ובגלל היותה כל כך חשובה ובאה לנו לטובה היא הינה ש-שבת ב-בשנה ת-תהיה.

הסעודה השנייה בבוקר שביום שבת וסעודה שלישית בצהריים של יום שבת. בערב נערכת ההבדלה. ואדם חייב לעשותה ואם הבעל איננו האשה מחוייבת לעשותה כפי שמחוייבת בהדלקת נרות שבת.

ההבדלה היא להראות את ההבדל בין אור לחושך ובין יום השביעי לששת ימי המעשה וכו'.. שבעצם כל השבת בעצמה היא עונג את ההרגשה של הצוותא, לימוד תורה בעצם קיום שבת כהלכתה לצאת מן הכבלים שכבלו אותנו בכל השבוע לצאת לחופשי.

לזכור את הבריאה שהקב"ה ברא לעם ישראל. שכן ביכולה שחל שבת אנו מקיימים מצוות אבל חשוב לאדם לזכור ולדעת שלא רק בקיום מצוות השבת אדם הוא שלם או טוב במעמדו או יכולתו אלא שידע במעשים טובים ונתינת צדקה בלי לחשוב על לקבל תמורה אז האדם יכול להגיע אל השמחה והאושר האמיתי הקיים בו. כי תכלית החכמה היא מעשים טובים.

השבת היא סמל בעיניי היהודי כי השבת היא אות ברית בינינו לבין הקב"ה ואות זה חשוב כי יש למעלה מאתנו את האחד והיחיד. ולפי המשפט הידוע: האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב {שמואל א* טז', יז'} על כן אדם צריך להבין שביכולתו להיות צדיק ולדעת שגם אם נופלים לפי שנאמר: "7 יפול צדיק וקם" {וגם אם הינך קם בשאלה היא: האם אתה יודע את דרכך? לטוב או לרע? לפיכך אדם צריך לבדוק/לבחון את נתיבות נפשו ושכלו לדרך הישרה דרך ישראל של ישר-אל.

השבת היא אחד הגורמים הנותנים את ייחודה של עם כסמל בעיניי היהודי. בשבת יש לנו נשמה יתירה מהקב"ה. נשמה יתירה זה מן הרגשה של קדושה שמסתלקת לפיכך עצוב שהשבת מסתלקת. הנשמה שלנו מקבלת את המנוחה והקדושה שהאדם חיכה לה כל השבוע.

 
 
 מה בין אושר לשבת?
 
אין לך אדם שאינו חפץ להיות מאושר. ניתן לאמר שהאושר הינו המטרה הכוללת את כל המטרות של כל בני המין האנושי. הכל טורחים ועמלים כל ימיהם להשגת האושר, כל אחד והאושר שלו, למן הירוד באנשים, שאושרו בתחום החומרי הגס, ועד לגדול שבגדולים שאושרו בתחום הרוחני העליון.
אפשר שיתברר למפרע
כי מעיקרו לא היה דבר מסוים- אושר. כי תמיד קיימת אפשרות שהכל יתהפך מן הקצה אל הקצה, אם באורח פתאומי ואם בתהליך איטי.
כתבי הקודש מבטיחים אושר לאדם. איזה
אושר הוא זה? על מה הוא מובטח? הבה ניקח ליד ונעלעל בו מעט כדי למצוא אחדים מאותם עשרות פסוקים בהם מופיעה המילה `אשרי`. הנה אחד מהם: אשרי איש ירא את ה` במצוותיו חפץ מאוד (תהילים קיב, א`). והנה עוד אחד: אשרי כל ירא ההולך בדרכיו (קכח, א`). משתמע מכאן שירא ה` ההולך בדרכיו וחפץ במצוותיו מאושר יהא. ואיזה אושר ינתן לו? סביר להניח שאושר שנותן ה`, בורא האדם, הכל יכול, מן הדין שיהא אושר מושלם, אושר המכוון כנגד כל קומותיו של האדם: מן הדיוטה ועד רום שמי קורה על עלית הגג. אפשר שלא בכל מקרה נזכה לראות זאת ולהכיר בכך, דיינו השיקול המורה לנו שכך צריך להיות, ובכמה מן המצוות אף ניתן לראות זאת.
מעין עולם הבא
:
הנביא ישעיהו מבטיח אושר לשומר
השבת: אשרי אנוש יעשה זאת.. שומר שבת מחללו (ישעיהו נו, ב`). הבא נבדוק מה טיב אושרו של שומר השבת.
ידוע לנו שאדם יכול לקיים את מצות השבת, כמו כל מצוה אחרת
, ברמות איכות שונות, וניתן גם להניח ששכר המצוה הנשקל בפלס עליון, בודאי ישולם באותו מטבע של המצוה עצמה. לא נעסוק בשכר הנשמר לעתיד לבוא, אשר אותו עין לא ראתה ואין אנו יכולים אף לאומדו. נבדוק רק מה שניתן לראות ולחוש כאן.
על הרב ר` אריה לוין
מספרים שמכתבים שהיו מגיעים אליו ביום שישי לאחר חצות היום לא היה פותח, כדי שלא יטרידוהו מחשבות זרות ודאגות ביום השבת. לשומר שבת כזה בקומתו הפסיכולוגית מהווה השבת מעיין להתחדשות כוחות נפשו. תיאור של אברהם בן הרמב`ם המתאר את השומר השבת במדרגה גבוהה ואת אושרו העילאי, שניהם למעלה מהשגתנו:
השבת לו ליום מנוחה
וקדושה, אין אצלו דיבורי חול ואין הרהורי עסקים, והוא מנער מהחולין מכל וכל. סעודות שבת עם המשפחה, זמירות, שיחות אם בפרשת השבוע ואם בתלמודם של הילדים במשך השבוע. לימוד תורה אינטנסיבי. הוא נוטל עימו מן השבת מטען רוחני צידה לדרך, דרך ארוכה בת 6 ימים במדבר החולין של 6 ימי המעשה עד נאת המדבר של השבת הבאה. כל שבוע מתקדש. והרגשת הקדושה ואושרה יעמדו ביחס ישר (אולי ריבועי) למאמץ המושקע בקידושה של שבת. מחשבה על תכלית השבת, תוך התבוננות בבריאת העולם ובבורא. מעמיק בחקר בפרטי הבריאה ובחכמת הבורא המתגלה בבריאה, והשריש בזכירתו וברגשותיו את מה שנועדה השבת להזכיר. בעצם מעשיו זכה להקנות לעצמו הרגשה עליונה שקשה לתארה למי שאין לו קירבה אליה. ונוסף על אלה העמיק וחקר עד שנתעלה למעלת הקדושה האמיתית ושמח בעושהו על שהאיר לו בזיו השכינה להגות בו ולהיווכח בגדולתו מתוך גדולת מעשיו, ומבין הוא את רוממות הזיקה השכלית והמצוותית בינו ובין קונו כמו שהייתה כוונת הבורא יתעלה בשמירת השבת, שנאמר: ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. וממעט הוא בכל מה שמתיש את הזיקה הזו לבל יפסקוהו מהגותו. ובסוף דרכו השיג בפנמיותו יראת ה` ואהבת שמיים ותשוקץ א-ל חי עד כדי כך, שאפילו (כאשר) אברי גופו תובעים את מזונם, אינו מרגיש רעב, בהיות נפשו מדושנת ממה שעלה בחלקה ובזאת בדרכו המיוחדת אל משאת נפשו כמו שנאמר בישעיהו כו, ח`: לשמך ולזכרך תאוות נפש.
כאשר יוצא אדם לעמלו יום יום לשמונה שעות להרוויח כסף
יכול הוא לראות זאת במילוי חובתו לה` לפרנס את בני ביתו משפחתו ולגדל את ילדיו שילמדו תורה ומעשים ובים ויגדלו יהודים טובים. בקישור מחשבתי ונפשי נכון יכולים לימודים ורכישת מקצוע להיות קיום מצוה (בתנאי שאכן אין מתנגשים בניהם אמצעים והמטרה). את שוטפת כלים ההקפדה בין הפרדה בין כלי בשר וכלי חלב אף היא מילוי רצון ה`, ואם חשבת על כך הרי את עוסקת בעבודה קדושה.
מצווים אנו לבחור בחיים, חיים של
אהבת תורה ומצוות ויראת שמיים, וכל אשר יחובר אל חיים כאלה יחול עליו ביטוח, שהרי המטרה אכן מקדשת את האמצעים (לא במובן השלילי כמובן). הוא שאמרו חז`ל בפרקי אבות פרק ב`: וכל מעשיך יהיו לשם שמיים.
מתוך ספר 1 בסדרה: `בעין יהודית
`.
על
שבת ניתן לראות עוד בספר שולחן ערוך בו כתובים כל ההלכות שעל האדם לעשות בחייו.

 סרטונים על: שבת
 

שם השיר: "לכה דודי".

מאת: ר' שלמה הלוי אלקבץ.

לכה דודי לקראת כלה.

פני שבת נקבלה:                   לכה דודי

   

שמור וזכור בדבור אחד.

השמיענו האל המיוחד.

השם אחד ושמו אחד.

לשם ולתפארת ולתהילה:            לכה דודי

 

לקראת שבת לכו ונלכה.

כי היא מקור הברכה.

מראש מקדם נסוכה.

סוף מעשה במחשבה תחילה:        לכה דודי

 

מקדש מלך עיר מלוכה.

קומי צאי מתוך ההפכה.

רב לך שבת בעמק הבכא.

והוא יחמול עליך חמלה:               לכה דודי

 

התנערי מעפר קומי.

לבשי בגדי תפארתך עמי.

על יד בן ישי בית הלחמי.

קרבה אל נפשי גאלה:                  לכה דודי

 

התעוררי התעוררי.

כי בא אורך קומי אורי.

עורי עורי שיר דברי.

כבוד השם עליך נגלה:                  לכה דודי

 

לא תבושי ולא תכלמי.

מה תשתוחחי ומה תהמי.

בך יחסו עניי עמי.

ונבנתה עיר על תלה:                     לכה דודי

 

והיו למשסה שאסיך.

ורחקו כל מלבעיך ישיש עליך אלקיך.

כמשוש חתן על כלה:                     לכה דודי

 

ימין ושמאל תפרוצי.

ואת השם תעריצי.

על יד איש בן פרצי.

ונשמחה ונגילה:                           לכה דודי

 

בואי בשלום עטרת בעלה.

גם ברנה ובצהלה.

תוך אמוני עם סגולה.

בואי כלה. בואי כלה.

בואי כלה שבת מלכתא:

 

לכה דודי לקראת כלה.

פני שבת נקבלה.

          



->לפרסום בחינם שלח מודעתך למייל: avigailkk@gmail.com

האתר נבנה במערכת 2all   בניית אתרים